פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

עשיתם נכון כשפניתם בראש ובראשונה לייעוץ רפואי. הבסיס לטיפול בעצירות, גם אם היא התנהגותית, הוא בהגעה ליציאות סדירות באמצעות התכשירים שציינתם. לעתים אין מנוס מחוקנים, מאחר שהסבל הנפשי שנגרם מהעצירות משמעותי לא פחות מהחוויה הלא נעימה של חוקנים.
במקביל, חשוב שתפנו בהקדם האפשרי לייעוץ פסיכולוגי, על מנת לקבל כלים להתמודדות הרגשית שלכם מול בנכם. אמנם העצירות היא שלו, אך כל המשפחה סובלת מכך. מדובר בנושא בעל השלכות משמעותיות להתפתחות הרגשית של הילד בעתיד. ככל שתקדימו לפנות לעזרה עבורכם ועבורו, כך תוכלו למזער את הנזקים העתידיים.

אשמח להפנות אתכם לכתובת מתאימה בהתאם למקום מגוריכם.

בברכה
אודט

שלום מיכלי,
הכניסה למסגרת גנית ראשונה היא חוויה מורכבת לתינוק וכרוכה בהרבה הסתגלויות ושינויים. על התינוק יהיה להסתגל למבוגרים חדשים שאינו מכיר ושאינם מכירים את שגרת יומו, להסתגל למקום פיסי חדש, השונה מהבית (האם המטפלת הגיעה אליכם?) ובעיקר ללמוד להתחלק בתשומת הלב עם תינוקות ופעוטות נוספים. כל זה לוקח זמן, ותינוקות נבדלים זה מזה במידת יכולתם להכיל את השינוי ולהתמודד עימו. בנוסף, הוא גם עומד להיפרד מהמטפלת - דמות שהייתה משמעותית כלפיו למשך תקופה ארוכה וגם זה לא פשוט.
אני ממליצה מאוד לעשות את הכניסה הדרגתית ככול שניתן, הן מבחינת היקף השעות והן מבחינת השהייה איתו שם בימים הראשונים. אפשר גם לבקש מהמטפלת שמכירה אותו להמשיך וללוות אותכם בימים אלה כדי לשמור על השגרה ועל הרצף, למשל, אם בימים הראשונים את או אביו תהיו איתו שעה-שעתיים במשפחתון, היא תוכל להמשיך את היום כרגיל בביתכם, וכך גם הפרידה ממנה תהיה הדרגתית.
כדאי להתייעץ עם צוות המשפחתון כיצד הן נוהגות לקלוט תינוקות חדשים ועל פי תגובותיו להחליט מתי ניתן להתחיל את הפרידה ממנו, תחילה למספר שעות ואחר כך לימים מלאים יותר.
גם עבורכם מדובר בשיוני לא פשוט הכרוך ביכולת "לשחרר" ולסמוך על אחרים שיטפלו בתינוק שלכם...במובן הזה, גם אתם עוברים למשפחתון יחד איתו, וחשוב להיות ערים לרגשות שלכם כי הוא כמובן יושפע מאוד מהאופן בו אתם תרגישו שם.
בהצלחה,
מיכל

לאה שלום,

לידת אחות תינוקת הינה אירוע משמעותי וחשוב ביותר בחייו של בנך וחשובה מאוד ההכנה לקראתו. עדיין, לפעוטות קשה להעריך את סדר הזמנים, ולכן אין טעם להציף אותו באמירות מלחיצות אודות התינוקת שאוטוטו עומדת להיוולד, כשבעצם יש עוד כשלושה חודשים עד אז. בנתיים, עד סמוך יותר למועד, רצוי להתייחס לאמירות שלו הקשורות לנושא, אך לא להעמיס מידע וציפיה. קרוב יותר למועד הצפוי אפשר להתחיל להתכונן ולשתף אותו בהכנות שיהיו בכל מקרה בבית (עריסה, בגדים וכדומה).

בובת תינוק היא משחק מצויין לפעוטות בלי כל קשר למין שלהם ובלי קשר ללידה צפויה. המשחק בבובות תורם להתפתחות הדימיון, השפה, האינטראקציה החברתית ועוד ועוד, ובוודאי שלקראת הלידה תהיה תרומה נוספת - האפשרות להשתמש בבובה כמודל. ישנן גם בובות "אימא בהיריון", עם מעיין "תינוק" נשלף בתוך הבטן וגם הן משחק מצויין לתקופה זו.עוד אמצעים יעילים הם כמובן ספרים וקלטות המותאמים לרמה השפתית וההתפתחותית של הילד ועוסקים בהצטרפותו של תינוק למשפחה. תוכלו כמובן לייצור סיפור ספציפי שלכם, עם שמות בני המשפחה, תמונות או ציורים של הבית לפני ואחרי (עד כמה שניתן...), ועם הכנה ספציפית לגבי הימים הראשוניים : אימא לא תהיה, סבתא/דודה יבואו לשמור עלייך, בהתחלה התינוקת רק תישן ואי אפשר יהיה לשחק איתה וכו'.

לסיכום, חשוב מאוד להכין אותו ככול שניתן. מדובר בחוויה שעשויה להיות מאוד לא פשוטה להתמודדות, מלווה בהרבה מאוד רגשות ובלבול, וכל ידע מוקדם, שאינו מציף מידיי, יקל עליו.
אני מזמינה אותך לקרוא דיונים נוספים בפורום שלנו העוסקים בהצטרפות של תינוק למשפחה.

שיהיה בשעה טובה ובהצלחה,
מיכל

מתיאוריך נשמע שבתך מתפתחת יפה ובהתאם למצופה לגילה, מבחינה שפתית (דיבור והבנה) ומבחינה תקשורתית. איני יודעת מדוע היא בוחרת לומר די במקום לא, אך כל עוד המילה נאמרת בהקשר המתאים ומובנת על ידי שני הצדדים, אין לכך משמעות יתרה-לא לגבי יכולתה לרכוש שפה ולא לגבי יכולתה להשתמש בה ולתקשר רצונותיה באופן ברור. כל עוד היא ממשיכה להתקדם ולהתפתח בקצב שאת מתארת, נראה שאין לכך כל חשיבות וזה רק עניין של זמן עד שתרכוש את המילים המקובלות. אם יתעוררו שאלות נוספות לגבי התחום השפתי והתקשורתי בהמשך, רצוי לפנות לייעוץ של קלינאית תקשורת.

בברכה
אודט

שלום רב,
הגננת מתארת ילדה עם פערים בהשגיה ההתפתחותיים כיוון שלצד יכולות שפתיות כנראה טובות, היכולות החברתיות-רגשיות נמוכות לגילה: בגיל שנתיים ישנה ציפיה להתמודדות טובה יותר עם קונפליקטים חברתיים ואצלה כנראה מופיע קושי להשתלב בחברת הילדים ובפעילויות הגן.
ציינתם שאתם לוקחים את ההתרשמות בכובד ראש, ושהדברים אינם רחוקים מהמציאות: האם גם אתם חשדתם שישנה בעיה בתקשורת? האם האיחור המוטורי שהגננת ציינה הדאיג גם אתכם? כיצד היא מתנהגת בחברת ילדים בסיטואציות משפחתיות או בין מכרים וחברים שלכם? האם התנועתיות שתארה הגננת מופיעה גם בבית?
כפי שהנחתם מראש, לא ניתן לקבל אבחנה במסגרת פורום זה, אבל אני חושבת שאכן כדאי לפנות לייעוץ מקצועי מתאים. המסגרת הטובה ביותר עבורכם הינה דרך מכון להתפתחות הילד, בו ניתן לקבל שירות משותף של רופא התפתחותי, פסיכולוג התפתחותי (ולא פסיכולוג 'ילדים'), קלינאית תקשורת ומרפאה בעיסוק. יחד עם זאת, לא בכל קופות החולים ניתן שירות מקיף כזה ותורי ההמתנה הינם לרוב ארוכים (במיוחד לקראת חופשות הקיץ).
אוכל להפנותכם לגורם מתאים באיזור המגורים שלכם (אפשר גם למייל האישי)
בהצלחה,
מיכל

שלום,
תודה על תגובתך. אנו אכן נשתדל בהקדם לפנות לגורמים המקצועים המתאימים. אשמח אם בנוסף תוכלי לחדד בנוסף בהתאם לתשובתיי לשאלותייך:
א) כמובן שהאיחור המוטורי הדאיג אותנו. כולם אמרו לנו שבסוף היא תלך, ואכן כך היה בגיל שנה ו-7 חודשים.
ב) מהבעיה התקשורתית שהחשד לה נתגלה אולי כבר לפני 7-8 חודשים בשלב העיכוב המוטורי קצת הזנחנו מ-2 סיבות: קודם כל, כי לא היה לה איחור בדיבור – נהפוך הוא, כי תמיד אמרו לנו שעד גיל 3 אין מה לצפות למשחק עם ילדים אחרים. בגיל שנה ו-5 חודשים התייעצנו בנוגע לך עם רופאת הילדים וגם עם הפיזיותרפיסטית שטיפלה בילדה ולא קיבלנו רשמים על התנהגות יוצאת דופן.
ג) לא היו לנו יותר מדי סיטואציות של מפגש עם כמות גדולה של ילדים בגילה. כן ראינו נטייה לרכושנות וקנאה אבל זה היה נראה לנו וגם לסובבים אותנו טבעי, עניין של הגיל והעצמאות הנרכשת.
ד) לא תמיד הקפדנו להאכיל אותה ליד השולחן למרות שבחודשים האחרונים אנו אכן עושים זאת. לפעמים היא לא מסיימת לאכול, אך לא ברור אם זה בגלל שהיא לא רעבה. לא יודע אם יש קשר אבל יש לציין שהיא גמולה חלקית בלבד מבקבוק.
ה) לגבי פסיכולוג התפתחותי אני מסכים. אך לגבי שאר האופציות - נאמר לנו שקלינאית תקשורת עוסקת בעיקר בטיפול בדיבור, ומרפאה בעיסוק בתחום של מוטוריקה עדינה. על פניו – לא נראה שיש לילדתנו בעיה בתחומים האלה. כיצד זה מתקשר למצבה?

ובכן, הקשיים שתארתם אצל בתכם, הקשורים בהשתלבותה במסגרת החינוכית עשויים להיות קשורים בבעיות רגשיות וחברתיות, ואלו עשויים להיות חלק מהפרעה התפתחותית רחבה יותר. אומנם הנטייה לקנאה ולרכושנות לכשעצמן כמובן אינן אינדיקציה, וכך גם האיחור המוטורי (זה עדיין בטווח הנורמה) או האוכל, אבל הקושי לקחת חלק בפעילות הגן והעובדה שאינה מגלה דיי עיניין בילדים אחרים, אלו מדאיגים יותר, ובעיקר התחושה של צוות הגן שקיים כאן מכלול רחב יותר של קשיים.
הסיבה שהמלצתי לפנות למערך של מכון להתפתחות הילד שכולל גם אנשי מקצוע פרא רפואיים נוגעת לתפיסה שהפרעה התפתחותית נוגעת למגוון תחומים. כלומר, בדומה למצב בו תינוק שהתפתחותו המוטורית מעוכבת, עשוי להסתקרן פחות כיון שהמגבלה שלו מקשה עליו להגיע לחפצים, כך גם בהתפתחות חברתית. לעיתים קושי לייצור קשרים חברתיים נובע מליקוי בהבנת מצבים חברתיים או מקושי בהבנת הבטים פרגמטיים בשפה. לכן, למרות שבתכם מדברת, נחוצה הערכה של קלינאית תקשורת: חשוב לוודא שההבנה, המילולית והחברתית, תקינה. כך גם לגבי מרפאה בעיסוק - עוסקת גם ביכולת לרכישת הרגלי משחק הדדי ובוויסות תחושתי שעשוי להיות קושי מרכזי אצל ילדים שהשתלבותם אינה תואמת את גילם.
חשוב לבדוק בקופת החולים שלכם איזה שירותים ניתנים ובאיזה אופן, המתכונת שציינתי אינה קיימת בכל המכונים.
בהצלחה,
מיכל

אני מניחה שהשאלה שלך תענה ביתר מקצועיות בפורום של רפואת ילדים או בפורום רוקחות

אני יודעת שיש אימהות בגן של הבן שלי שמשתמשות ברוזמרין למניעה, אני אישית לא יכולה לסבול את הריח החריף שלו ולא מצליחה לסרק במסרק סמיך מדי יום. כשמגיעה "נחמה", אני חופפת לילד בריזאלטס, המליץ לי עליו רוקח בסופרפארם והוא אכן מאוד יעיל. טיפול של 10 דק' ובא לציון גואל.

בנך מצא את קבוצת ההשתייכות שלו בגן בקרב הילדים היותר גדולים וזה מעיד על מיומנויות חברתיות טובות לגילו, כך שללא ספק יסתדר היטב במסגרת עם ילדים בני גילו. בנוסף, העובדה שיש לו אח קטן בפער גילאים קטן יחסית, נותנת בעיני עדיפות לשייך אותו לבני גילו ומעלה ולא להיפך, על מנת לסייע לו להתבדל מאחיו.
מעבר לכך יש משמעויות נוספות למעבר מסגרת-העיתוי בו נעשה השינוי, טיבן של המסגרות החלופיות(מספר הילדים, האם מדובר במעבר למסגרת עירונית וכו'..), מעבר לגילאי הילדים, כך שההתייחסות שלי לשאלתך היא בערבון מוגבל. אם תרצי לציין משתנים נוספים שכרוכים בהחלטה/בהתלבטות, ובקיצור להציף את הסיבות "למה בעצם לא להעבירו" אשמח להמשיך לכוון אותך.

בברכה,
אודט

שלום רונית,
התשובה לשאלתך כמובן אינה חד משמעית, כיון שלמרות שמקובל לומר שעדיף טיפול פרטני בשנתיים הראשונות לחיים, הרי שהחל מגיל בו התינוק הופך תנועתי יותר, בוודאי עדיף משפחתון קטן וחם על פני מטפלת עייפה ומותשת שלא תאפשר חקירה ומרחב....
ועדיין, ילדים עד גיל שנתיים לא זקוקים לחברת ילדים אינטנסיבית לצורך משחק ויכולים להסתפק במפגשים קצרים עם ילדים בגינה ציבורית. סביב גיל שנתיים הצורך החברתי עולה ואז לרוב טיפול פרטני כבר פחות נחוץ, אך רצויה מסגרת בה מעט ילדים והרבה אנשי צוות נענים וזמינים.
אני מזמינה אותך לקרוא דיונים קודמים בפורום שלנו בנושא הכניסה למסגרת חינוכית ראשונה.
בהצלחה,
מיכל

זה כבר מעודד לשמוע שיש הצלחה בגמילה בגן-סימן שהיכולת לגמילה קיימת וכאן המקום לעבוד על העמדה שלכם כלפי הגמילה. ראשית, הייתי מתייעצת עם הגננת, מאחר שהצליחה עד כה בתהליך, ומנסה ללמוד דרכה על הדרכים לעידודו וחיזוקו של בנך בגמילה-האם יש מילים מסוימות שהיא משתמשת בהן כשמושיבה אותו על הסיר, האם ישנם זמנים מסוימים וכו'..רצוי שתהיה לכם שפה משותפת כך שאת ובנך תוכלו להעזר בבית בדרך שנסללה בגן, וגם על מנת לא לבלבל את בנך-זיכרי כי בבסיס מדובר בתהליך של למידה לכל דבר.
ההפנייה של בנך לסיר אמורה להיות הצהרה ולא בקשה/שאלה-אנחנו הולכים עכשיו לשבת כמה זמן בסיר כדיי להתרגל. שימי לב-המטרה היא לא שיצא פיפי, קודם כל המטרה היא הישיבה עצמה, בתחילה לדקה, אחכ הגדילי את הזמן עד שישב מקסימום עשר דקות(לא יותר!). חשוב שלא יקום לפני שאישרת לו. בזמן הישיבה על הסיר חשוב שתיצרי אווירה נינוחה-סיפור, שיר, משחק ביד, הדבקת מדבקות על הסיר וכו'... אל תהיי עסוקה ב"יצא או לא יצא", בלראות מה קורה-חזקי את בנך על עצם הישיבה.
אם כעבור זמן את מרגישה שאת לא נינוחה וקשה לך להתמודד עם התפרצויות הזעם, תני לאביו להתחיל בתהליך והשתלבי אחרי כן. לא ממש חשוב מי המסייע, העיקר שהתהליך יתבסס.
בהצלחה
אודט

אכן לא הרבה הולך להשתנות בשגרת בנך בעקבות נסיעתך וזה יסייע לו בהסתגלות להעדרותך הזמנית. את כן יכולה להרגיל את בנך עוד בטרם נסיעתך להתעוררות ושינה עם אביו, על ידי כך שתרגילי את בנך כבר מעכשיו בהדרגה להרדמות עם אביו-זה דורש שיתוף פעולה של שניכם. כך גם בבוקר נסי שלא את תהיי הראשונה שתקום לקראתו בבוקר אלא אביו.
יש היום אמצעים רבים דרכם אפשר לתקשר גם בנסיעות לחו"ל-למשל תוכנת ה"סקייפ", בעזרתה יוכל בנך לראותך על מסך המחשב, וכו'..מעבר לכך אפשר לדבר בטלפון, גם אם הוא לא תקשורתי עדיין, יוכל לשמוע את קולך.
קחי בחשבון שלעתים בחזרה הבייתה הפעוט עלול להראות את כעסו על העדרך-חשוב לקבל זאת כתגובה טבעית שחולפת מאליה.
לסיום, אין טעם לדבר על הנסיעה מראש בגיל זה ולהעביר אל בנך בכך את חששותיך את. ביום הפרידה תוכלי להסביר לו שאת נוסעת רחוק ובזמן שלא תהיי אבא וסבתא וסבא ישמרו עליו.
נסיעה טובה,
אודט

אכן זה מתסכל לילד ולהורה כאשר יש קצר בתקשורת. על מנת שבתך לא תוותר על ניסיונותיה להבהיר את רצונותיה, חשוב מאוד לטפל בהקדם בקושי.
ראשית, חשוב לפנות לייעוץ של רופא אף אוזן גרון, על מנת להבין מה חלקם של הפוליפים בקשיים השפתיים של בתך. שניץ, מומלץ לפנות לקלינאית תקשורת בהקדם, בייחוד מאחר שאתם דוברים שתי שפות. יתכן ותהיינה הנחיות עבורכם באיזו שפה לפנות אליה-באופן כללי,ילד עם התפתחות שפה תקינה יכול להתמודד עםחשיפה לשתי שפות ולרכוש את שתיהן כשפת אם. אם קיימת בעייה שפתית, חשיפה לשתי שפות עלולה לבלבל את הילד ולעכב את התפתחותו השפתית באופן משמעותי.

רצוי לפנות למכון להתפתחות הילד לקביעת תור לאבחון שפה. הפנייה נעשית באמצעות רופא הילדים.
בהצלחה
אודט

בתך יכולה להמשיך ולשתות בקבוק מיים לפני השינה ולהצליח בגמילה כך שאין צורך שתרגישי במלכוד.
מאחר שעברה תהליך גמילה טוב, רוב הסיכויים שהיא מוכנה גם לגמילה בלילה.
אגב, האם היא מתעוררת בבוקר עם חיתול מלא? ומשנת הצהריים?
לפני שתורידי לה את החיתול בלילה, כמובן רצוי שתניחי שעוונית תחת הסדין, על מנת למנוע עוגמת נפש מיותרת.
לפני השינה חשוב לעבור כל ערב בשירותים, כחלק מטקס ההשכבה,גם אם בתך טוענת ש"אין לי פיפי".
נסי ללמוד במשך כמה ימים כיצד בתך מתנהגת כשהיא ישנה ללא חיתול. אם היא הולכת ומרטיבה פחות ופחות ואף מתחילה להתעורר לשם כך ומבקשת ללכת לשירותים-אין צורך שתתערבי בתהליך.
אם כעבור כמה ימים אין שינוי מבחינת היכולת שלה להתעורר לפני ההרטבה, רצוי שתקחי אותה לשירותים לפני שאת הולכת לישון. חשוב שהיא תהיה שותפה אקטיבית בהליכה לשירותים(ולא שתרימי אותה תוך כדי שהיא ישנה). כך הגוף שלה ילמד להתעורר סביב השעה שבה השלפוחית נוטה להתרוקן.
אם בתך מגיבה טוב לחיזוקים התנהגותיים, כשהיא קמה יבשה, תוכלי לציין יחד איתה במדבקה את ההצלחה שלה באותו יום בטבלת ימים. כאשר הפיפי בורח, חשוב לומר ש"חבל וזה בטח לא נעים, אבל מחר ננסה שוב" .
בהצלחה
אודט

תודה על התשובה המפורטת.
לעיתים היא מבקשת גם בקבוק באמצע הלילה. איך לנהוג אז?
דרך אגב משנת הלילה היא קמה עם טיטול מלא ושנת צהריים בד"כ היא לא ישנה ואם במקרה היא נרדמת לשעה היא בלי טיטול וקמה יבשה.
תודה חגית

אין סיבה למנוע מילד צמא שתיית מיים (האם אכן מדובר במיים?)במהלך הלילה, בעיקר בקיץ:). את יכולה "לתפוס טרמפ "על ההזדמנות בה בתך התעוררה ממילא ולקחת אותה להתרוקן בשירותים.
בהצלחה
אודט

התמונה שאת מתארת אופיינית מאוד לתגובה של אח בכור להולדת תינוק, בייחוד כשהפערים בין האחים לא מאוד גדולים. גורמים שמאיצים את הקנאה הטבעית בין אחים-שלב בו האח הקטן מתחיל להיות תקשורתי ובעל רצונות ברורים ומתחיל לתפוס יותר ויותר מקום-גם במאבק על הרכוש בבית(צעצועים). בנוסף, כמו שציינת, בנך בגיל שנתיים פלוס, שהוא גיל אופייני לבדיקת גבולות, והוא מרבה לשאול בהתנהגויותיו "מי יותר משמעותי לך ולאבא? אני או אחותי הקטנה? מה אתם מרשים לה ולא לי? האם אתם ממשיכים לאהוב אותי גם כשאני מתנהג בצורה שלא מקובלת עליכם? עד מתי?וכו'..
התמודדות על מקום במשפחה בין אחאים היא לאורך החיים ונדרשת מודעות גבוהה על מנת להבין מה הילד שואל אתכם בהתנהגותו ומה המסר שעובר אליו חזרה דרך תגובותיכם.
באופן כללי אומר שבתגובה לתוקפנות, חשוב תמיד להעביר מסר חד משמעי כי מדובר בהתנהגות שלא מקובלת עליכם, גם אם מובנת (קנאה וכו'). מילותיכם חשוב שילוו תמיד במעשים ברורים-הרחקה מהאחות, מהפעילות המשפחתית וכו'..במקביל, חשוב לייצר זמנים בהם בנך מקבל תשומת לב אישית ממך /מאביו, בנפרד מאחותו. לשם כך, עדיף שהיא תשאר עם השגחה של סבא/סבתא/ביביסיטר, ואילו אתם תבלו זמן משותף עם בנכם, ולא להיפך.
זיכרו-לה יותר קל לוותר עליכם מאחר שהיא הורגלה מיום הוולדה לחלוק בתשומת לב עם אחיה. לא כך המצב עם אחיה הבכור, שמלוכתו נשללה ממנו ברגע הוולדה, יחד עם דברים רבים שהוא מן הסתם קיבל ועוד יקבל כאח בכור(הערצתה אליו וכו'..).
אני מזמינה אותך לקרוא דיונים רבים בנושא בפורום.
אם תחושת הבלבול והתסכול מתמשכת, מומלץ לפנות להדרכת הורים על מנת להגביר מודעות ולקבל כלים להעשרת דרכי ההתמודדות.
בברכה
אודט

אני מסכימה איתך שעומדות בפניך החלטות לא פשוטות, אך בסופו של דבר את תצטרכי לקבל את ההחלטות, כי את ורק את יודעת במה את מסוגלת להתמודד, שבועות ספורים לפני הלידה.אנסה לכוון אותך.

לגבי הגן, בגדול, אם יש לך גן אחר "בקנה" שאת מרוצה ממנו ומתרשמת כי שם הניהול מוקפד יותר והתקשורת עם ההורים משמעותית יותר-מה טוב, בייחוד אם בנך הוא ילד סתגלן וסיום שנה הוא זמן טוב לעבור גן.
עם זאת, אני נוטה להאמין שלא קיים גן מושלם וחשוב לנסות ולמצות את הטוב מהגן הנוכחי, בעיקר משום שבנך מצא שם את מקומו וגן אחר הוא בכל מקרה הימור. חשוב להמנע מלהעמיס עלייך ועליו מעברים לא הכרחיים.

נראה שהכניסה שלכם באמצע שנה לגן לא איפשרה תהליך קבלה נורמטיבי ונשארת עם תחושה שבעצם לא מכירים את בנך ואותך מספיק. כל גן מקיים אסיפת הורים בתחילת שנה(אוגוסט ספטמבר) ובה מתנהל תהליך תיאום ציפיות, בדרך כלל של הגננת כלפי ההורים. מעבר לכך, התקשורת של הגננת עם ההורים היא עניין שתלוי באישיות הגננת ויש טווח רחב. קשה לי להאמין עם זאת שלא מלאתם טפסים רוטיניים בהרשמה לגן, עם פרטים טכניים כגון מספרי טלפון לשעת חירום, תאריך לידה של הילד, מצב בריאותי וכו'. איך אחרת יציינו ימי הולדת בגן שהם חלק אינטגרלי מהווית הגן?
באופן כללי, חשוב שתשלימי עם העובדה שזה הגן ויש לך אפשרות במידה מסוימת לשפר את התקשורת מול הגננת, בדברים שחשובים לך, וזה אומר להיות אקטיבית. לעדכן אותה בדברים משמעותיים שעוברים על בנך וחשוב שהיא תהיה בתמונה, לבקש עדכון מראש לפני יציאה לחופש על מנת להכין את הילד וכו'. כעת את עומדת לפני אסיפת הורים לשנה החדשה-זו הזדמנות להעלות נושאים שמשמעותיים לך. אולי גם לבדוק אפשרות להקים ועד הורים, שישתף פעולה לאורך השנה עם הגננת ויייצג את צורכי הילדים (שהם לא תמיד צורכי ההורים..). קחי בחשבון שלא תמיד יש לכך היענות בגנים פרטיים.
לגבי הגמילה, חבל מאוד שהגננת לא התגייסה לתהליך. יהיה לך יותר קשה לעשות זאת בלעדיה, אך את יכולה וזהו גיל טוב וזמן טוב לגמילה(גם מבחינת עונה וגם מבחינה זו שאחרי הלידה יהיה יותר קשה פי כמה)
אכן יש בלבול באופן שבו נהגת עד כה אחהצ עם בנך בגמילה.
סופשבוע הוא זמן טוב לייצר רצף ולהשאיר את בנך ללא חיתול ולהחליט שלא יוצאים מהבית לצורך המטרה החשובה הזו, על מנת להקדיש את מיטב הזמינות שלך לאותות של בנך, מתי צריך לשירותים, וגם על מנת שתאפשרו לו להסתובב בחופשיות עם תחתונים.

לצערי לא ארחיב בנושא איך להתחיל גמילה. את יכולה לקרוא בהרחבה תשובות רבות בנושא איך להתחיל גמילה בפורום.
ההמלצה הכי חשובה שלי עבורך-היי נחושה שבנך עומד להגמל ושאין דרך חזור מרגע שהורדת את החיתול, כך תקלי על בנך את תהליך הלמידה. אם השגת הישגים בבית והגננת עדיין לא משתפת פעולה, לא נורא כי אוטוטו בנך יצא לחופש ואז תוכלי לייצר רצף בגמילה ולבסס את הלמידה וכשיחזור לגן כבר יהיה גמול.
בהצלחה
אודט

הי אודט

המון תודה על התשובה.
אני קצת רוצה להרחיב לגבי ההתנהלות בגן לאור תשובתך. יש לי גן אחר בקנה שהתלבטתי בינו לבין הגן הנוכחי. מאוד התרשמתי ממנו, הניהול מוקפד ביותר והתקשורת עם ההורים נהדרת ויש אוזן קשבת, פשוט הוא קצת יותר רחוק, וגם זה גן יחסית חדש ואני לא יודעת איך יהיה הצוות וגם לא מכירה. בגן הנוכחי מבחינת החום והיחס של הצוות אני מרוצה מאוד. בעת הקליטה של בני לא נתנו לנו שום טופס למלא, לא שאלו כל שאלה ואפילו לא התעניינו לגבי פרטים טכניים כגון מספרי טלפון - כי כך הגן מתנהל ואני לא חושבת שזה קשור לכניסה באמצע שנה. למשל, אני נפגעתי שלפני זמן מה הודעתי שיש לו יום הולדת בקרוב וענו לי שכבר רשמו את התאריכים של כולם על הלוח וידאגו עכשיו גם לרשום אותו - רק אז התחוור לי ששאלה כה טריוויאלית לא נשאלה בעת כניסתו לגן. אני מרגישה שיש חסימה תקשורתית ביני לבין הצוות וזה לא משהו שאני יכולה לשנות. למשל אם אבקש לעדכן אותי לפני יציאה לחופש, זו תיראה להם בקשה שולית וקטנונית וביקורתית. לדעתי הם בעצמם צריכים להבין את החשיבות שבעדכון מסוג זה וזה לא צריך לבוא ממני. פרט נוסף שרציתי להוסיף זה שבנוסף לעובדה שילדי הצוות נמצאים בגן, הצוות בעצמו יש ביניהם קשרים משפחתיים (אחות של... הבת של...) ולדעתי זה פוגע בהתנהלות כי אני מרגישה סוג של טאבו וסגירות ולא שקיפות מול ההורים.
יש לציין שיש לי כל כך הרבה מה להעיר ולומר לגבי התנהלות הדברים שם, שאם אומר את הכל אני איראה בפניהם כנודניקית וזה ישפיע על היחס לבני וגם יש דברים מסויימים שהמנהלת צריכה לבוא ולהדריך ולנהל ואני לא צריכה להתערב. למשל, פותרים קונפליקטים בין ילדים ע"י מתן עוגייה (גם סותמים להם את התיאבון לפני אוכל וגם לא מסבירים להם ומכוונים את הילדים).
אני שוב רוצה לשאול אותך מה דעתך, האם עלי לעבור גן? מצד אחד יחס חם ואוהב אבל כל השאר בכי רע ולקחת את ההימור? האם זו לא תהיה טראומה ריגשית לבני? לי המעבר יהיה מאוד קשה כי גם אני כבר זמן רב בכל מיני מעברים, אבל לעצמי אני פחות דואגת.

תודה שוב
לאה

המעבר לא יהיה טראומתי לבנך, ככל שאת תהיי שלמה יותר עם החלטתך. מדברייך, נשמע שיוקל לך לנתק את הקשר עם הגן הנוכחי, בו את מוצאת בעיקר חסרונות. עם זאת, על מנת שלא יווצר מצב בו כעבור זמן קצר תרגישי שתחושתך לגבי הגן החדש (גן קשוב, תקשורת נהדרת, מנוהל בקפידה)הייתה מוטעית, חשוב שתקבלי תמונה כמה שיותר מלאה לגבי הגן החדש לפני המעבר, לכי למספר ביקורים, שאלי שאלות, בקשי אינפורמציה מהורים שילדיהם מבקרים שם-וזאת, על מנת שלא תופתעי ותתאכזבי כפי שקרה בגן הנוכחי. העברה נוספת של בנך, לגן שלישי, כבר תהיה בעייתית. אגב, כל עוד לא קבלת החלטה, רצוי לא לערב את בנך בביקורים בגן החדש, על מנת לא לייצר אצלו בלבול.

בכל מקרה, מאחר שאת מציינת כי את זמן רב במעברים, הייתי מציעה לך לפנות לייעוץ מקצועי על מנת לקבל ליווי בכל ההחלטות בהן את מתלבטת לתקופה הקרובה.
בברכה
אודט