פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

שלום מירי,
שינויים בהתנהגות פעוטות עשויים לנבוע מסיבות רבות מאוד, בחלקם קשורים בשלבים התפתחותיים (למשל, ניסיון לפיתוח עצמאות), ובחלקם מופיעים כתגובה לשינוים בסביבה או במשפחה.
לא תארת את מהלך ההתפתחות או את התנהגותו של בנך עד כה, וממתי החל להופיע השינוי, ולכן מתוך הדברים שכתבת קשה לדעת מה עובר על בנך כיום. על מנת להבין חשוב לנסות לשים לב מה קורה "רגע קודם" למקרים האלה: האם מתחיל לצעוק בפתאומיות? האם זה קורה גם במהלך משחק משותף איתך או עם אחרים? האם נושך את עצמו גם בהיסח הדעת או רק מתוך התקף כעס? האם התפתחותו תקינה (עצמאי בתנועותיו, מבטא את עצמו, מבין הוראות פשוטות)?
ועדיין, התופעה בה פעוטות נושכים את עצמם אינה שגרתית ועשויה לבטא קושי משמעותי יותר. לפיכך, אם הדבר נמשך מומלץ מאוד לפנות לקבלת עזרה.
אוכל להפנותך לייעוץ מתאים בסמוך למקום מגורייך.
בהצלחה,
מיכל

התיאור המקיף שכתבת משקף את המאמצים הגדולים שאתם עושים בניסיון לסייע לבנך ומבטא את ההשגים הרבים שלכם: הורים שנמצאים בטיפול רגשי מצליחים להבין טוב יותר את ילדיהם, מצליחים בלנסות לראות את הדברים מנקודת מבטם של הילדים וכך לתקשר איתם טוב יותר.
ועדיין אני קוראת מדברייך את התסכול ואת חוסר האונים על שלפעמים נראה שכל זה לא עוזר....
לעיתים בתקופת הקיץ, המגלמת בתוכה הרבה שינויים בשגרה והפסקה של המסגרות השונות, מביאה איתה גם נסיגות וטלטלות רגשיות נוספות. הגננת ה'מחזיקה' בוודאי בחופשה, הטיפולים השונים לקראת סיום או חופשה, והצורך להעסיק את שני הילדים יחד גובר...יתכן שגם בטיפול הפסיכולוגי צפוייה הפסקה וכל זה בוודאי לא תורם להרגשתכם.
ועדיין, חשוב לי לעודד אותכם להמשיך במתכונת הטיפול הנוכחית. טיפול דיאדי הוא מענה מצויין עבור הקשיים שתארת ואני בטוחה שאתם "בידיים טובות". הטיפול בקשיי התארגנות הוא אכן תחת אחריותה של מרפאה בעיסוק ועל כן חשוב המשך ההתייחסות שלה. לגבי הטיפול הרגשי: אני נוטה להאמין שלא מומלץ ריבוי של מטפלים וקשרים טיפוליים, ומוטב לדבוק במטפל רגשי אחד. מכיון שאתם כבר נמצאים בטיפול פסיכולוגי, שמשתף אתכם ההורים ובכך יתרונו הרב על פני טיפולים אחרים, אני תוהה עד כמה נחוץ טיפול רגשי נוסף. לעיתים כדאי לתת זמן כדי שהדברים יחלחלו לעומק ולא כדאי להרבות בהתרוצצות נוספת שגוזלת משאבים יקרים של זמן ועלות.
מניסיוני, המפגשים הדיאדיים של ההורים מיועדים בדיוק להתלבטויות האלה, ואני בטוחה שהפסיכולוגית שמלווה אתכם תוכל לסייע בחשיבה על הדברים.
בהצלחה רבה,
מיכל

שלום קרן,
למרות ששאלתך אולי מתאימה יותר לפורום 'תזונת תינוקות', אנסה להשיב לך מניסיוני:
השימוש בתחליפי חלב מיועד להזין את התינוק בחודשים הראשונים לחייו, בטרם מסוגל לעכל את מגוון המזונות. בישראל מקובל להמשיך להשתמש בתחליפים גם בקרב פעוטות ואף בקרב ילדים גדולים יותר, פעמים רבות משיקולי נוחות והרגלים שקשה לשנות ולאו-דווקא מתוך צורך אמיתי.
בעיקרון, פעוטות בריאים יכולים לאכול מגיל שנה ואילך תפריט מלא של מבוגרים, ולהוציא מזונות אלרגניים או מזונות בהם סכנת חנק (אגוזים), הם יכולים להצטרף אל התפריט המשפחתי ולאכול כמו מבוגרים.
על פי המלצות משרד הבריאות, מוצרי חלב וחלמון ביצה מומלצים החל מגיל 9 חודשים, ואילו חלב-פרה וחלבונים מגיל שנה. לחם ומוצריו מותרים כבר מגיל 6-7 חודשים. היא אולי לא יכולה עדיין ללעוס ירקות, אך היא בוודאי יכולה למצוץ חלק מהם, ואחרים ניתן לרסק או למעוך עבורה. לפיכך, בתך כשירה לגמריי להתחיל לאכול ארוחת ערב עם שאר בני הבית, ומדובר בחוויה מעשירה ומספקת הן מבחינה קולינרית והן מבחינה רגשית, חווייתית ותחושתית. כדאי מאוד לחשוף אותה בהדרגה ליותר ויותר מזונות ולוותר על תחליפי החלב או לפחות להפחית אותם כמה שניתן.....זה כיף גדול לסעוד ארוחת ערב משותפת עם קטנטנים....
בהצלחה,
מיכל

שלום טל,
ראשית ברכות להולדת התינוקת!
העובדה שבתך יונקת היטב וישנה טוב בגילה הצעיר אינה מובנת-מאילו וכנראה שהתברכת בתינוקת בעלת מזג נוח: עובדה משמחת ומרגיעה לכשעצמה. תינוקות בעלי מזג מדפוס זה קלים ונוחים יותר לטיפול בחודשים הראשונים לחייהם והיכולת שלהם לרכוש הרגלים ו'להיכנס למסלול' טובה יותר בהשוואה לתינוקות אחרים.
ועדיין, היא אינה מצופה להיות 'מסודרת' ומדוייקת מבחינת שעות האכלה והשינה שלה, וגם הבכי בתגובה להנחתה בעריסה אינו עיניין של פינוק אלא של יכולת לוויסות עצמי ולרכישת הרגלים. בימים ובשבועות הראשונים לחיים, תינוקות עסוקים בניסיונות לוויסות ולגיבוש של כל המערכות הגופניות שלהם שתפקודן בעולם החיצוני שונה מאוד מהחיים בתוך הרחם. הם נאלצים להסתגל לטמפרטורה, לאור, לקולות, לריחות ולתנועות שבעולם החדש, וזוהי משימה מורכבת ביותר עבור מערכת עצבים ראשונית ובלתי בשלה.
בתך כנראה מעדיפה את תנוחת ההנקה גם להרדמות כיון שזוהי התנוחה בה צורכיה מסופקים. מבחינתה זה לא 'רעב' או 'עייפות' אלא תחושה כללית עמומה ולא נעימה שאין לה דרך להבינה אך היא נפסקת ברגע שהיא נמצאת קרוב אלייך, אל גופך, וכך מושגת נחמה. היא עדיין לא 'מתפנקת', אלא מדובר בקושי להשיג רוגע מתוך הבלבול המוחלט של רעב/שובע, עייפות ועירנות, ועד שהיא לא מצליחה ל'היכנס' אל שלב השינה העמוקה, המעבר לעריסה קשה עבורה.
אני תומכת בגישה לפיה בחודשים הראשונים לחיי התינוק אין 'פינוק' או 'עקרונות', וכי צריך ללכת עם הצרכים שלו כדי לאפשר רכישה של אמון ושל ביטחון בהיענות של ההורה: על התינוק ללמוד שצורכיו מסופקים כדי לחוש ביטחון. לפיכך, בתקופה זו אין מקום לתרגל 'בכי' : בגילה בתך בוכה כיון שמשהו מפריע לה, והיא עדיין לא מסוגלת להבין מה את עושה כדי להפיג את זה. יחד עם זאת, בהדרגה הרגלים מתפתחים, ומכיון שאינך רוצה להרגיל אותה להרדם על הידיים, הרי שכדאי לנסות להפריד את האכילה מהשינה (מוטב להתעורר לארוחה ולא להיפך), ולנסות לסייע לה להרדם בעריסה תוך נענוע או ליטופים.
לגבי זמני ההנקה: לצד היתרונות הרבים ומהמשמעותיים שיש בהנקה, החסרון הוא שהזמנים לא תמיד מדוייקים, ולא תמיד מדובר בארוחות קצובות, בוודאי לא בגיל הזה. עדיין, בהנחה שההנקה מספקת (והעדות לכך היא הרוגע שלה) היא לא אמורה להיות רעבה בכל חצי שעה, ועל כן יתכן כי חלק מהמקרים בהם ההנקה מרגיעה אותה אינם על רקע רעב, אלא לשם הצורך בקרבה ובנחמה שחום-גופך מספק לה. וגם כאן, בהדרגה ניתן להרגיל אותה ללמוד להתנחם ולהתרגע גם באמצעים אחרים.
בהצלחה ובהמשך הנאה ממנה,
מיכל

שלום רונית
לשאלתך, מדוע לא נענית מה-26/7, זה משום שאנו עונים לפי סדר כרונולוגי וכרגע מחכות שאלות בתור למענה לפנייך. נשמח לענות לך ברגע שתורך יגיע. את מוזמנת לפנות לפורומים בעלי תוכן דומה ולנסות לקבל מענה מהיר יותר.

בברכה
אודט

בתך נמצאת בעיצומו של שלב התפתחותי של חרדת זרים, כך שבעיקרון כל מי שהוא לא אמא או אבא, עלול לייצר אצלה תגובה של בכי או בהלה. לעתים דווקא כשמדובר בהקשר משפחתי, בו הרגישויות הן גבוהות, יש קושי רב יותר להרגיע תגובה שהיא בבסיסה טבעית. עוצמת החרדה משתנה מתינוק לתינוק בהתאם למזג המולד שלו (היכולת להסתגל למצבים/גירויים חדשים, להרגע אחרי בכי וכו')ובהתאם להרגלים שהוא רכש עד כה-המידה בה היה חשוף לשינויים וכו'..

אז מה עושים?..
לגבי הורי בעלך, מדברייך נשמע שהם אנשים רגישים המעוניינים מאוד בקשר משמעותי עם נכדתם ואין סיבה אמיתית לכך שקשר כזה לא יווצר בהדרגה.
חשוב להרגיע אותם ולומר שמדובר בתקופה שתחלוף, ושאתם בטוחים כי היא תלמד להתרגל אליהם, בקצב שלה. הדגישו את המילה להתרגל ואל תדברו על המילה לאהוב, מאחר שמדובר בתהליך של למידה והיכרות, ולא בעמדה ערכית- רגשית של "אוהבת או לא אוהבת אותם".
ככל שאתם יכולים , דווקא הגבירו את תדירות המפגשים על מנת שהמראה והקולות שלהם יהיו יותר ויותר מוכרים. עם זאת, אל תאריכו מאוד במשך המפגש, עלמנת לאפשר לבתך הפוגה ממצב המתח שנוצר במפגש (לא נעים לבקש מהאורחים ללכת..אפשר לצאת איתה לטיול קצר ולחזור/לפרוש לחדר הסמוך)אם יש אפשרות, הפגישו ביניהם בזמנים רגועים שבהם בתכם לא עייפה או רעבה, בביתכם.
חשוב לתת לה להתרגל אליהם ממרחק, כך שכשהיא בידיים שלכם תוכל להתבונן בהם ממקום בטוח ורק בהדרגה להציע לה לעבור אל ידיהם, אם תראה איתותים לכך. חשוב שהם לא "יעבדו קשה" בניסיונות לדובב אותה לחיוך וכו'..המטרה בשלב זה היא שתלמד להיות רגועה בנוכחותם.

בהצלחה
אודט

..אני מקווה שעד שקבלת מענה הרגלי השינה של בתך חזרו למסלולם..אבל בכל מקרה:
עד גיל חצי שנה צפי לשינויים בהרגלי השינה ולחוסר חוקיות-זה חלק מהעניין של הסתגלות לעולם, קפיצות התפתחות וכו'..כך קורה גם אחרי מחלות, הגוף מתרגל ליקיצות בלילה מהמחלה.
על פי מה שתארת, בתכם מפתחת הרגלי שינה טובים, בהם היא ישנה את מרבית שעותיה בלילה.

מה כן ניתן לעשות כהורים על מנת לעזור לבתכם התינוקת לבסס הרגלי שינה טובים/להבדיל בין לילה ויום?
ראשית, ככל שניתן, לא להוציאה מהחדר, ואם אפשרי-גם לא מהמיטה. כלומר, ההוצאה מהמיטה היא לצורך האכלה (הנקה או בקבוק) ומיד לאחריה החזרה למיטה-בליווי אמירות ענייניות-סיימת לאכול, עכשיו את חוזרת לישון. עכשיו לילה. השתדלו לא להדליק אור ככל שניתן, להמעיט בדיבורים. אפשר ללטף, לתת מוצץ/חיתול בד. רצוי לא להפעיל מוביילים או להשמיע מוסיקה כלשהיא, על מנת לעזור לה להבחין בין קולות של יום לקולות של לילה, או יותר נכון-השקט של הלילה. אגב, האם היא ישנה בחדרכם? יתכן כי זה זמן טוב להוציאה לחדר משלה, כך רעשיכם לא יפריעו לה ורעשיה-לא יפריעו לכם.

בהצלחה
אודט

ישנם ילדים שלוקח להם זמן "להתחמם" בסיטואציות חברתיות חדשות ועם קהל רב, אך כאשר הם נמצאים בתנאים בטוחים עבורם(במגרש הביתי, באחד על אחד), הם מגלים הנאה ועניין חברתי באחר. בתאורך המפורט והרגיש התמקדת יותר בהמנעות של בתך ממגע חברתי, לא תארת כיצד היא מתייחסת לאחרים קרובים-בני משפחה וכו'..ולילדים כאשר היא נמצאת בביתה, האם היא מגיבה ליוזמות האחרים להשתתף איתה במשחק? האם היא עוקבת בעניין אחר משחקם?מה מספרת עליה הגננת?
הבסיס לביישנות קיצונית וחרדה מסיטואציה חברתית ומגע חברתי עם האחר, הוא בדרך כלל מולד, אך תגובות הסביבה יכולים להקצין אותה או להפחית אותה. בדרך כלל נמצא גם רגישות יתר תחושתית למגע, לרעש וכו'.. שמקשה על הילד להתמודד עם סיטואציות חברתיות שמזמנות הצפה בגירויים מסוגים שונים ועל כן הילד בוחר להמנע מתחושה מציפה זו. כך למשל בתך מגיבה בתקפנות כלפי ילדים המבקשים את קרבתה, מאחר שהיא חשה מאוימת מקרבת האחר ולא מסוגלת עדיין לפרש באופן מותאם את כוונותיו של האחר-רצון למשחק משותף וכו'..
באופן כללי הדרך הנכונה לעבוד עם המנעות חברתית היא ללכת בקצב הילד וולחשוף אותו באופן הדרגתי לסיטואציות חברתיות-חשוב להתחיל בקשר חברתי אחד על אחד, בסביבת הבית הבטוחה, עם הרבה תיווך וקרבה של מבוגר מוכר.

אני ממליצה לך לפנות לאיש מקצוע על מנת לקבל הדרכה כיצד לעזור לבתך להתמודד באופן מסתגל יותר לסיטואציות חברתיות ואשר ינחה את הגננת במקביל כיצד לחזק את כישוריה החברתיים של בתך בגן. כמו-כן, מומלץ במקביל לפנות לייעוץ של מרפאה בעיסוק, על מנת לקבל פרופיל תחושתי עבור בתך שיכול להסביר לעתים התנהגות המנעותית כפי שאת מתארת, העדפה של פעילויות שקטות על פני פעילויות אקטיביות.

בברכה
אודט

אציין גם שהוא "סרבן מוצצים" קיצוני ושלא ניתן להשתמש במוצץ כדי להרגיע אותו...
שוב תודה!

הי לך,
הבן שלי היום בן שנה ושלושה חודשים. כשגיעה אלינו מטפלת בפעם הראשונה ,בגיל 3 חודשים, היא הציעה לי משהו שעד היום עובד. היא שמה לו חיתול בד (מבד גזה) מתחת לסנטר בין הכתף ללכי. הוא התאהב בזה ככל הנראה וזה התחיל להרגיע אותו. לא נראה לי המיקום הוא החשוב אלה הסמרטוט הזה החיתול , הוא זה שעושה לו את זה עפילו יותר מהמוצץ. יש לציין שהוא אוהב את המוצץ שלו מאוד, יושן איתו בלילה וגם מסתובב איתו ביום. החיתול תמיד איתו ביד שלו , גם בבית וגם עכשיו בגן. חשוב מאוד שהחיתול יהיה אצלו במיטה או בידו כשמשכיבים אותו לישון. מעניין הוא שמרגיע אותו להחזיק את המוצץ בקצהו וללטף את עצמו עם הפינה של החיתול. זה משהו שהוא רק שלו עם הריח שלו והתחושה הנעימה. כמובן שיש לי המון חתולים וכולם מכובסים ונקיים כל הזמן ואני מחליפה אותם כל הזמן. אנחנו לא יוצעים מהבית (אם זהנסיעה ארוכה או טיול בגן או כל דבר) בלי החיתול. בנוסף, יש לנו ריטואל קבוע לפני השינה: מקלחת, תוך כדי שאני מנגבת ושמה לו טיטול, הוא אוכל את הבקבוק שלו. לאחר מכן, סירוק והלבשה ואני שמה אותו במיטה. הוא צוחק ומתהלך במיתה תוך כדי שאני מנקה את אוזניו. אבא אומר " לילה טוב ונשיקה" וגם אני . והוא עושה לנו "ביי ביי" עם היד ואנו סוגרים את הטריס והאור ופשוט יוצאים מהחדר. לפעמים הוא מתחיל לבקות. אני לא מתייחסת כל עוד זה בכי מתוך עצבנות. תוך 5 דקות לא שומעים כלום . כמובן אם זה בכי קשה אז אני לא נותנת לו לבכות וניכנסת ומרגיע אותו שוב ושוב ושוב. אין שום מצב שאני לוקחת אותו לי לחדר למיטה שלנו. זה חד משמעי, לא כשחולה ולא כשלא בא לו לישון. הילד צריך לדעת שהוא יושן רק במקומו. אמא ואבא לא באים לישון אצלו במיטה כשבא להם וגם הוא לא! אל תפחדי לנסות את החיתול. הסבתות אולי יגידו לך, שזה מסוכן, שהילד יכול חנוק את עצמו בלילה עם החיתול. לנו זה לא קרה. אם בכל זאת יתעורר לך חשד אז פשוט תעשי קשר גדול בעזרת חיתול הבד ועדיין תני לו ושיחזיק את זה בידו. בהצלחה.

שלום סמדר
נשמע שגם את וגם בנך מבולבלים.כדי לקצר את ה"סרט" שלפני השינה, חשוב שתדעי מראש ובעקבותייך גם בנך יידע, מה הולך להיות התסריט. מתחילים מהעובדה שאת ההורה ואת מחליטה היכן בנך יישן(את לא מחכה "להסכמתו" בנושא), גם כי לא נוח לכם כשהוא במיטתכם, גם כי הוא לא בטוח (עלול ליפול, "להמעך" ) וגם כי שינה אתכם לעולם לא תלמד אותו להרדם בכוחות עצמו.
ללמוד להרדם לבד הוא תהליך למידה לכל דבר שדורש שיטתיות ועקביות. אז הבסיס כבר קיים-את מקלחת נותנת בקבוק ומשכיבה-כך שבנך מזהה ש"עכשיו הולכים לישון". למה כוונתך שאת שמה אותו במיטה/נותנת לו לבכות? רצוי שתחילת ההשכבה תהיה ממקום רגוע ונעים, כלומר, שאחרי שסיים לאכול רצוי לכבות את האור , לשבת דקות קצרות לצד מיטתו, להכריז בלחש שעכשיו אמא/אבא מלטפים קצת ואז הולכים לישון. רק מתוך מצב רגוע ובהדרגה, יוכל בנך להפרד ממך ולנסות להרדם לבד. לגבי הרחמים-אין להם מקום. הבכי הוא חלק מהלמידה להרדם לבד, לוותר על נוכחותכם, שהיא אמנם מרגיעה אך גם לא מאפשרת ללמוד להרדם לבד. אפשר להעזר בחפצי מעבר מרגיעים כמו חיתול בד, מוצץ, בובה אהובה, מוסיקת רקע חלשה-מה שאהוב על בנך.
הרגלי הרדמות משפיעים בהמשך על התעוררות בלילה, כך שככל שילמד להרדם לבד כך גם בלילה כשיתעורר כמו שכל אחד מתעורר מספר פעמים במהלך הלילה, יחזור לישון בקלות.
לגבי אמירתך שבנך סופר אנרגטי, למה הכוונה?לעתים יש קשר בין קושי של ילד בוויסות רגשי/התנהגותי לבין קשיים בשינה, ואז יש לפנות לייעוץ של מרפאה בעיסוק על מנת לבצע אבחנה מבדלת.
אם למרות נסיונותייך ומשאלתך להתעקש ולא לוותר לבנך עדיין אין מגמה של שיפור, מומלץ לנפות להדרכת הורים.

בהצלחה
אודט

שלום למ.,
הבדלי משקל הלידה בין שני ילדייך גורמים אומנם בראש ובראשונה להבדלים בין קצב עלייתם במשקל ובהתפתחות שלהם, אך לא פחות מכך עשויים להצביע על הבדלים במזג שלהם ובדפוסי הויסות החושי והרגשי. לתינוקות בעלי משקל לידה נמוך יותר ישנה פעמים רבות רגישות תחושתית גבוהה יותר אשר מקשה עליהם יותר להסתגל ולהתרגל לחיים בעולם. תינוקות אלה נוטים להיות רגישים יותר להבדלים של טמפורטורה, של אור, של קולות ורעשים, והם מתקשים יותר להרגיע את עצמם במצבים משתנים ומצבים שונים גורמים להם אי שקט.
מתוך התיאור שלך את ילדייך, נשמע שבנך הוא תינוק שכזה: מתקשה להסתגל בשינויים ובמעברים ומגיב לכך. למשל, כאשר יוצאים החוצה בעגלה, עליו להתרגל לשוני בטמפרטורה, לתנועת הגלגלים, לקולות הרחוב והדרך, לעומס של הגירויים על מערכת החושים שלו. התוצאה: בלבול ואי נוחות הגורמים לחוסר שקט ולרגזנות המתבטאת בבכי. העובדה שהאחיזה על הידיים או במנשא מרגיעה מחזקת השערה זו - התנוחה המערסלת משקיטה, מרגיעה את מערכת העצבים שלו, וכך אתם מעבירים לו את המסר: "אנחנו כאן איתך, מרגיעים אותך, מסייעים לך לשאת את העומס שבעולם החיצוני". כך בהדרגה הוא יכול להתרגע ולשוב לחייך ולצחוק.
העובדה שמדובר בזוג תאומים מקנה לכם את היכולת לראות בברור את ההבדלים: תינוקת בעלת מזג נוח יותר, ללא קשיים תחושתיים מיוחדים, בהשוואה לתינוק שקשה לו יותר להרגיע את עצמו ועל כן יותר זקוק לנוכחותכם לשם כך. נראה שהבעיה מחמירה יותר מידי יום, כי ההבדלים ביניהם מתחדדים יותר - אתם מצפים ממנו להדביק את הפער בתחומים נוספים אבל זה לא קורה, הוא עדיין זקוק להתייחסות "מיוחדת" במעברים.
חשוב לציין כי למרות שיתכן והוא יזדקק להתייחסות זו עוד זמן מה, ואולי אף בעתיד יזדקק לטיפולים התפתחותיים לשם כך (למשל, של מרפאה בעיסוק שתוכל להדריך גם אתכם), הרי שבהדרגה תינוקות אלה לומדים להתארגן בעצמם וגם ההורים לומדים ללוות אותם בצורה טובה יותר.
בהצלחה,
מיכל

לדעתי, אולי להתחיל להרגיל אותה לעוד אנשים מטפלים (למשל, הסבתא או מי שיישאר איתה) כשאת גם נמצאת. ככל שהיא תתרגל למטפל נוסף ניתן יהיה לבדוק עוד פעם את האופצייה של להשאיר עם המטפל הפעם בלעדייך

אני בהחלט מסכימה עם עדי שהגיבה לדברייך, שככל שתרגילי את בתך בהדרגה לנוכחות וטיפול של דמויות נוספות מלבדך ,כגון, אבא,סבא וסבתא, כך היא תלמד בהדרגה להרגע גם בנוכחות אחרים. בשלושת החודשים הראשונים לחיי התינוק, המטלה המרכזית היא וויסות צרכים בסיסיים של שינה ואכילה. מגיל ארבעה חודשים מתחיל עניין של התינוק בסביבה ומתפתחת יכולת הנאה מקשר עם דמויות משמעותיות. טבעי בהחלט שבתך תגיב בבכי לשינוי בדמות המטפלת בה, מאחר שהתבסס אצלה זה מכבר הייצוג של האופן המיוחד בו התרגלה "להרגע עם אמא", "לאכול עם אמא", "להחליף חיתול עם אמא" וכו'..מתוך אינספור האינטראקציות היומיומיות איתך. כאשר מדובר בתינוק יונק, הייצוג עבור סיטואציית ההאכלה הוא עוד יותר מסוים, מאחר שהוא קשור לאמא בלבד. מעבר לכך, לעתים קרובות, ההנקה משמשת גם כאמצעי להרדמות או רגיעה, שגם הם מאוד מסויימים.
לכן, חשוב שתתחילי להרגיל את בתך לסיטואציות של האכלה ורגיעה/הרדמות עם אחרים מלבדך, בתחילה בנוכחותך על מנת שתווצר הדרגה בלמידה וגם שתוכלי ללמד את האחר(סבא/סבתא וכו') מנסיונך, וגם כדיי לחזק את בטחון האחר, בידיעה שאת נגישה לכל מקרה.
כשלב ראשון, מומלץ לא להתנות הרדמות בהנקה, אלא ככל שניתן לייצר פער בזמנים בין השניים. הרדמות עם מוצץ, ליטוף או חיתול בד מסייעת במקרים אלו.
לגבי יציאתה של בתך למסגרת חוץ ביתית בקרוב, בין אם את מתכננת להמשיך בהנקה ובין אם לא, אני ממליצה לך להתייעץ עם יועצת הנקה שתעשיר אותך מנסיונה ותאפשר לך ולבתך לעבור את השלב המשמעותי הזה בהצלחה. אוכל להמליץ לך במקרה הצורך.
בברכה
אודט

לאחרונה נפרדנו מדפנה תייר ועל כן הפורום הדלדל בכוחותיו
בנוסף, אירועי הקיץ שפוקדים אתכם, עוברים גם עלינו......
זכרו שזהו פורום ייעוץ המתנהל על בסיס התנדבותי בלבד, ומתוך אהבה גדולה לילדים ולהוריהם....
על כן, אנא התאזרו בסבלנות - מבטיחות לנסות להיענות לכולם במהירות האפשרית!

האם מעבר לשינוי בתזונה היו עוד שינויים בשגרת חייכם כמשפחה? בשגרה של כל אחד מכם? אם בנך בקו הבריאות?האם התנהגות זו מופיעה גם מחוץ לבית ומול אנשים אחרים חוצ ממך?האם הוא עצבני גם בלילות? האם בנך נוהג לשחק עם עצמו או כשמבוגר לצידו?
נשיכות הן אופייניות לגיל זה, אך פחות נשיכות עצמיות-שהן סוג של הכאה עצמית-תקפנות המופנית אל הילד עצמו ומבטאת מצוקה רגשית. מבחינה טכנית, רצוי שבכל פעם שבנך ינסה לנשוך את עצמו תאמרי לו שאסור לנשוך את היד אבל מותר לנשוך את זה-ותציעי לו משהו לנשיכה-לא מאוד רק ולא מאוד קשה (בובה, חישוק מגומי וכו'..). במקביל חשוב שתתיחסי לכעס שלו ותאמרי לו שאת רואה שהוא מאוד כועס/עצבני/מתוסכל. נסי להבין מה הגורם באותם רגעים לכעס.

אגב, מה הסיבה בגללה החלטת לגמול את בנך מהסימילאק?כיצד בנך קיבל את השינוי והאם נהנה לשתות באותה מידה את החלב הרגיל? רצוי להתייעץ עם דיאטנית ילדים לגבי שינויים בתזונה והשפעתן האפשרית על התפתחותו ובריאותו של הילד.

בברכה
אודט

התנהגותו של בנך היא תגובה טבעית להעברתו למיטת גדולים, בה הוא יכול להרגיש את החופש שלו לרדת ולעלות ככל שיחפוץ, אך עד גבול מסוים.
ההחלטה שמוצצים מוצץ רק במיטה היא החלטה חשובה ועוזרת לילד להבין מתי מותר לו למצוץ מוצץ (בערב לפני השינה ובמהלך השינה) ומתי לא (במהלך היום). השימוש בלקיחת מוצץ כאמצעי להקניית הרגלי שינה-לא יוצאים מהמיטה לאחר ההשכבה-הוא שימוש לא נכון בעיני משום שהוא לא עוזר לילד להפנים את העובדה כי לא יוצאים מהמיטה כשהולכים לישון, ללא קשר למוצץ. לקיחת המוצץ היא הכרזה על מאבק כוחות שאולי כרגע אתם מנצחים בו אבל להרגשתי במהרה בנכם יראה לכם גם את היכולות שלו במאבק זה..
אני מציעה לבצע השכבה קצרה ועניינית כפי שתארת, אך לא לצאת מהחדר מאחר שהיציאה מהחדר מסמנת עבור בנך את תחילת החגיגה. רצוי להשכיב את הילד כמה שיותר עייף ואז לשהות במחיצתו כמו רובוט, כפי שתארת, ללא דיבורים ומבטים, כשהאור מוחשך. בהדרגה לקצר את השהות שלכם בחדר וגם לשנות את מיקומכם בחדר-להתקרב לפתח הדלת בהדרגה.
בהצלחה
אודט

לאור חששותייך הרבים אני סבורה שזה רעיון טוב לבצע את השינוי בהרגלי השינה של בתך בליווי איש מקצוע. אשמח להמליץ לך על אנשי מקצוע על פי מקום מגורייך
בברכה
אודט

אנחנו גרים במודיעין ואשמח לקבל הפנייה לאיש/ת מקצוע מומלץ.

נסי את מישל ליסס- טופז, פסיכולוגית התפתחותית וחינוכית מומחית.
בהצלחה
אודט