פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

שלום לילו
נשמע כי בתך מסתגלת בקצב שלה למעבר מאוכל נוזלי לאוכל טחון. היכולת שלה להסתגל לשתי צורות אכילה-הנקה ומציצה מבקבוק (שתי פעולות שונות!!)היא יכולת טובה. עכשו היא נדרשת לבצע התאמה לאכילה מכפית, שזה אומר להפעיל שרירים אחרים בפה, עם קורדינציה אחרת בין תנועות השפתיים, הלשון והחיך. כל עוד היא מתמודדת עם האוכל הטחון ולא דוחה אותו החוצה או משתנקת, רצוי להמשיך בתהליך ולהיות קשובים לקצב שלה-אם זה דורש הפוגה ארוכה יותר בין כפית לכפית, מנות קטנות יותר בכל כפית וכו'..
אני בהחלט ממליצה על חשיפה לביסקוויטים הנמסים (מאורז -אם אני לא טועה) מאחר שהם יאפשרו לה המשך אימון של שרירי הפה, מציצה, חיתוך (עם החניכיים, אין צורך בשיניים בהכרח) והסתגלות לסוגים נוספים של מרקמים. אין חשש לחנק כאמור מאחר והם נמסים בפה. באופן זה, היא תוכל גם לאחוז אותם בידה ולשלוט בקצב האכילה שלהם, מה שיאפשר לה תחושת שליטה במה שנכנס לפיה.
אם את לא מבחינה בהתקדמות בתנועות הלעיסה והבליעה או ירידה בתנועות "ההקאה"תוך חודש נניח-בהחלט מומלץ לפנות לייעוץ של מרפאה בעיסוק מומחית בגיל הרך, אשר תוכל לצפות בה בעת האכילה ולהתרשם מיכולותיה.

בברכה
אודט

שלום שני
לשאלתך-תינוק בן שנה לא צריך להיות במעון וטוב לו שיהיה בבית עם אמו, כל עוד אמו נהנית מגידולו וכל עוד הוא מקבל העשרה מותאמת לגילו ולצרכיו. הכוונה היא שיש לו סדר יום קבוע אשר לוקח בחשבון את צרכיו-מבחינת זמני שינה ואכילה, ולא מתאים את עצמו לסדר היום של המבוגר. בנוסף חשוב שיקבל גרייה מותאמת-חלקה בבית-צעצועים, משחקים וכו', וחלקה מחוץ לבית-ביקור בגן שעשועים, שם מתנסה במתקנים השונים, צופה בילדים אחרים ולומד מהם, חוקר את הסביבה, הטבע, מתרחק מאמו וחוזר אליה וכו'..
לגבי השינה-חשוב מאוד שבנך יישן במיטה משלו ואם אפשרי-בחדר משלו, על מנת לפתח נפרדות מהמבוגר המטפל בו ועל מנת שיחזק את בטחונו העצמי ויכולתו לראות את עצמו כנפרד וכמסתדר ללא תלות במבוגר. השינה הנפרדת ממחישה את הצרכים הנפרדים-התינוק הולך לישון בשעות נפרדות ובתנאים שונים מאמו, ולא בהכרח אמור להרדם בשעות בהן אמו נרדמת או להיפך-היא לא אמורה להירדם בשעות בהן הוא אמור להירדם-זהו הבסיס להתפתחות נפש בריאה, הן של האם והן של התינוק-כל אחד על פי צרכיו.
ככל שתעודדי את הנפרדות בינך לבין בנך, כך יפתח את בטחונו העצמי -ככל שאת תהיי כל הזמן בקרבתו-כך יפתח בך תלות לא הכרחית, בייחוד כאשר לא נמצא מבוגר שלישי בתמונה, בדמות אב/סב/סבתא.
לעתים, כאשר האם מתקשה לבצע הפרדה באופן מלאכותי בינה ובין תינוקה, מאחר שאין מבוגר שלישי, הכנסתו למסגרת , אפילו באופן חלקי, יכולה לעודד נפרדות זו, שהיא משמעותית ביותר ביחסי אם-תינוק. עם זאת, כל עוד עידוד העצמאות לא יימשך בשעות שאחרי המסגרת, המטרה לא באמת תושג-לכן חשוב להתחיל בצעדי הנפרדות בתוך הבית. שלב ביניים יכול להיות בהכנסת ביביסיטר לשעה שעתיים מדי פעם.

בהצלחה!
אודט

אתה מתאר מצב שכיח אצל תינוקות בני יומם, בו הכניסה לאמבטיה מלווה בבכי, אשר לעתים מתחיל עוד משלב ההתפשטות (האם גם אצל בנכם?). לעומת זאת, ישנם תינוקות שחווים את המגע עם המיים כחוויה מרגיעה. לעתים, הבכי הוא תגובה לשינויים ולאו דווקא לדבר עצמו-מעבר מחום לקור, מלהיות עטוף ללהיות ערום.לעתים קיימת רגישות למגע ויש צורך בתהליך הדרגתי של הסתגלות למיים. ולעתים התינוק מגיב לתחושות של חשש וחוסר בטחון של המטפל המחזיק בו, בייחוד כשמדובר בילד ראשון (האמנם?).
השאלה העולה היא מדוע כעת בנכם מגיב בקושי לאמבטיה ואילו לפני כן לא? נסו לחשוב על משהו שהשתנה ברצף הפעולות שכרוכות באמבטיה. האם קרה שבפעמים האחרונות בנכם או אתם נבהלתם מדבר מה במהלך המקלחת ויתכן והוא מקשר את אותה תחושת בהלה כל פעם מחדש לסיטואציית ההתקלחות? אם כן, אל דאגה,בנכם ילמד לחזור ולתת בכם אמון ככל שיעבור זמן מאותו ארוע והוא יעבור חוויה מתקנת כאשר הרחצה באמבטיה תחזור על עצמה יום יום ותעבור ללא בהלה מצדכם ומצידו.
השתדלו לקלח אותו בזמנים בהם אינו עייף/רעב. ארגנו את האמבטיה כך שלכם יהיה נוח ביותר ותחושו בטחון בהחזקה שלכם את בנכם. השתדלו לקצר כמה שיותר את משך השהות במיים, עם זאת אל תנהגו בחפזון. השתדלו לחייך אל בנכם תוך כדי המקלחת, שירו לו שיר שאתם נהנים לשיר.
בהצלחה,
אודט

שלום אולגה
לא ציינת האם פעולת צחצוח השיניים חדשה עבור בנך: האם הוא מורגל בפעולה (שהינה אכן חשובה ביותר!) והסירוב הופיע בימים האחרונים, או שמא מדובר בהרגל חדש שאת מנסה להקנות לו.
אם מדובר בהרגל חדש, הרי שאני מניחה שהוא צריך זמן על מנת לרכוש מיומנות זו ואת התחושה החדשה והלא-מוכרת שבפה. כדאי לתת לו להתעסק עם המברשת, לתרגל את תנועת המברשת בקצב שלו, ובהדרגה להנחות אותו לצחצוח. ילדים נהנים מאוד לצחצח לאחרים, אז כדאי לאפשר לו לעשות זאת לבובת-אמבטיה כלשהיא או אפילו לך (!). חשוב לוודא גם שזוהי לא רתיעה תחושתית, קושי בתחושה שבפה מתוך רגישות למרקמים, טעמים וכו' (מתבטא לעיתים בקושי לאכול אכל קר/חם, בקושי ללעוס או לבלוע מרקמים שונים וכו')
אם מדובר ברתיעה שהתפתחה לאחרונה למרות שהפעולה מוכרת, אני מניחה שכדי לוודא שאין לזה גורם נקודתי-טרוויאלי (כמו למשל פצע בפה) או שמדובר פשוט בהתנגדות לשם ההתנגדות, על רקע הצורך להוכחי ולבטא שליטה ועצמאות באופן המאפיין את בני גילו.
בכל מקרה, לא כדאי להפעיל כוח במשימה זו, וכדאי להתייעץ בשיננית או ברופא שיניים כיצד לעשות זאת איתו.
בהצלחה,
מיכל

שלום אורית,
הכניסה למסגרת גנית הינה אירוע הדורש הסתגלות עבור כל ילד, ובוודאי עבור תינוקת צעירה אשר עד כה הייתה בטיפולך. הבכי שלה מבטא את הקושי של הימים הראשונים: הצורך להתרגל למקום חדש, למבוגרים אחרים שמטפלים בה, לנוכחות של ילדים נוספים שמתחלקים עימה בתשומת הלב. העובדה שהיא עדיין לא הולכת (האם זוחלת בחופשיות?) מגבילה את התנועה שלה ולפיכך גם את הביטחון שהיא חשה במידת יכולתה להסתמך על עצמה, כנראה לא חשה שהיא יכולה להגיע בקלות ממקום למקום. גם תגובת הבכי שלה בשעות אחר הצהריים מבטאים כנראה את קשיי ההסתגלות: בתך בוודאי פחות סומכת עלייך, חוששת שאולי תעזבי אותה, ומוודאה את קרבתך ואת נוכחותך הקרובה. לעיתים הכניסה למסגרת גנית מהוה חוויה של משבר אמון עם ההורים וזה חולף ברגע שתקופת ההסתגלות תמה.
אני חושבת שהבחירה להשאירה בשלב זה לשעות ספורות בלבד הינה נכונה ומאפשרת לה כניסה הדרגתית. כשהיא תתרגל יותר בוודאי תסכים גם לאכול שם. עדין נראה לי שכדאי לבדוק עם הצוות מה כן קורה בשעות שהיא שם: כמה זמן לאחר לכתך היא נרגעת? האם מצליחה להעסיק עצמה בפינות משחק שונות? האם נעה בחופשיות בחללים השונים שבגן? האם נרגעת כאשר אחת המטפלות מרימה אותה? כל אלו יוכלו לתת לך אינדיקציה לגבי ההדרגתיות שבהסתגלות שלה ולקבוע האם אכן מדובר בתהליך - אומנם איטי - אבל שמתקדם הצלחה בסך הכל. חשוב מאוד לתת את הימים האלה להסתגלות ולא להזדרז להתחרט....
אני מזמינה אותך לקרוא דיונים קודמים בפורום שלנו על ההסתגלות למסגרת גנית חדשה וכן לעיין בקישור הבא:
http://www.beok.co.il/ SelectedArticle.aspx?ArticleID=9138
בהצלחה,
מיכל

שלום אורית,
כפי שהיטבת לציין, בתך עושה הבחנה בין דמויות שהיא מכירה לבין אלו שהיא לא מכירה על פי מידת הזמן שבילו איתה וטיפלו בה. הבחנה זו מאוד מאפיינת תינוקות קטנים והם עדיין לא מבינים "עם מי צריך ליצור קשר", כלומר, תינוק נקשר, או מתקשר, לכל דמות שמטפלת בו, נענית לצרכיו הגופניים (אוכל, שינה, ניקיון) והרגשיים (קרבה, הגנה, חום, היענות רגשית). העובדה שבעלך לא היה איתה בחצי השנה הראשונה פחות משמעותית בהשוואה לעובדה שהוא כנראה לא מבלה איתה דיי כיום: על מנת שהקשר ביניהם יתבסס ויהפוך משמעותי עבור שניהם עליו להיות איתה, לבלות איתה ובעיקר לטפל בה. רק שהות ממושכת איתה תאפשר את יצירת הקשר הזה, הוא ילמד להכיר אותה, ילמד מה היא אוהבת, מה מרגיע אותה, מה היא מעדיפה וכדומה, וכך יוכל לחוש יותר בטחון במחיצתה ולהנות יותר. על מנת שזה יקרה אני ממליצה פשוט להשאיר אותם לבד!! אין שום סיבה שהוא לא יסתדר. כדאי אולי בהתחלה לשהות יחדיו, בבית, במקום הנעים לה, לצייד אותו בהוראות המתאימות (זמני אכילה ושינה משוערים, חפצים אהובים, דרכי התרגעות וכו') ואז פשוט ללכת. והכוונה היא לא ללכת לרגע לשכנה ומייד לחזור, אלא ממש להתרחק מהבית כדי לתת להם להתנסות בשהות ביחד מבלי שתהיי במרחק חילוץ. הם יסתדרו, ואם לא בפעם הראשונה, אז בוודאי בשניה או בשלישית. על מנת שהקשר הזה יתפתח ביניהם עלייך לאפשר את המרחב על ידי שפשוט לא תהי שם. בתך לא 'לא אוהבת אותו' - היא פשוט לא מכירה אותו ועל כן לא סומכת עליו בשביל להנות במחיצתו ולהרגיש בטוחה, ורק אם היא תהיי סמוכה ובטוחה שהוא יסתדר, זה יקרה.
בהצלחה,
מיכל

שלום מיכלי,
בנך תינוק צעיר אשר מתרגל כעת את צעדיו הראשונים בשימוש בכלי אוכל. אני מסכימה איתך שלא נכון יהיה להביאו לכדי תסכול במהלך הארוחות: זה בהחלט עשוי להשפיע על האווירה בארוחה והנינוחות חשובה מאוד על מנת לתרום לפיתוח הרגלי האכילה שלו. כשרק התחלתם להתנסות באכילה בכפית הוא בוודאי הופתע והתרגש מאוד מהטעימות הראשונות ומהכלי המוזר שאת אחזת בו, כעת הבין שעל מנת לקבל אוכל אין צורך להתאמץ ובגילו זה לגמריי בסדר.....
לדעתי, אין שום מניעה להמשיך להאכיל אותו, ולתת לו להתנסות בעצמו בכפית כשהוא מבקש לעשות זאת. בגילו הצעיר הוא כמובן לא מצופה להאכיל את עצמו!! ישנם ילדים שמעדיפים להתחיל את הארוחה בעצמם וא"כ ההורה ממשיך להאכיל, ואחרים רוצים קודם-כל להשביע את הרעב הראשוני על ידי האכלה, ואז כשהם שבעים יותר, מוכנים לניסיונות אכילה עצמאית. כך או אחרת, הפטנט שהכי מוכיח את עצמו הוא שימוש ב 2 כפיות: אחת לאימא ואחת לתינוק....
חשוב מאוד להתנסות גם באכילה בידיים, finger-food, של פירות וירקות, לחם, ביסקוויט ואפילו פסטה, שניצל וקציצות - גם זה שלב התפתחותי חשוב שמעשיר את הארוחה ולמרות הליכלוך הכרוך בעיניין זה חשוב ביותר.
בתאבון ובהצלחה,
מיכל

שלום לאימא,
שתי המסגרות שהזכרת מהוות אולי את שני הקצוות האפשריים לבחירה של מסגרות גניות. משפחתון קטן מעיין זה, מקנה יחס אישי ותומך אני מניחה שהחיסרון טמון בעושר התכנים להם זוכים במסגרת כזו: עד כמה ישנו סדר יום מובנה? האם ישנה חשיפה למגוון רחב של חפצים וצעצועים, חומרי יצירה, מתקני חצר, שהות/טיול באויר הפתוח וכדומה.
לעומת זאת, קבוצת ילדים של 25 פעוטות עם 3 מטפלות הינה קבוצה שבוודאי מאפשרת תכנים מגוונים, פעילויות וחוגים, וכן יוצרת מסגרת מובנית ביותר, אך היחס אינו אישי דייו ומדובר במסגרת גדולה מבחינת כמות הילדים ונעדרת בכמות מבוגרים מספקת.
אני חושבת שעל מנת להחליט יהיה עלייך לשקול את המרכיבים החשובים בעינייך, ולבחון את איכות שתי המסגרות, כל אחת על יתרונותיה וחסרונותיה. עבור ילד צעיר כמו בנך, ובוודאי עבור ילד שעד כה שהה בבית, להערכתי עדיפה מסגרת קטנה יותר המאפשרת התרגלות הדרגתית ואין צורך עדיין במסגרות גניות גדולות. יחד עם זאת, במסגרת משפחתון מעיין זאת למטפלת הבודדה ישנה חשיבות עצומה - האם מדובר במישהי שמסוגלת להתמודד עם 5 ילדים בו זמנית, על צורכיהם השונים?! עד כמה היא מנוסה בהפעלת מסגרת מעיין זו? מהו טווח הגילאים של הילדים הנוספים וכיצד היא בונה את סדר היום על מנת לתת תשומת לב לכל אחד מהם? מי מחליף אותה או עוזר לה בעת הצורך? היכן הילדים נמצאים רוב היום וכדומה.
הכוונה אינה לבלבל אותך יותר, אלא לתת לך עוד נקודות למחשבה....
בהצלחה,
מיכל

שלום אורטל,
אני מסכימה איתך שתפיסת הזמן של ילדה בת 5 הינה מוגבלת, ושקשה מאוד להמתין 4 חודשים, אבל נראה לי שבתך לגמריי מבינה את המתרחש בבית ולא ניתן עוד להתעלם מאמירותיה. בין אם זה בגלל גופך המשתנה, ובין אם בגלל הנטייה שלכם לנסות ולהעביר נושא, נדמה שהיא מגיבה לשינויים, וכל עוד אתם לא נותנים לה 'אישור' רשמי על המחשבות שלה, הפנטזיות שלה רק הולכות ומתעצמות. אומנם אין טעם להכביד על ילדים מידע שהם לא מבקשים מעצמם, וכל עוד ההיריון בראשיתו ועדיין אינו וודאי, אכן מומלץ לנסות להסתירו, אך איני רואה כל טעם להכחיש את המציאות שהיא עצמה כבר מבחינה בה. בעצם, מתי חשבתם לספר לה? הרי כמובן שלקראת שינוי כל כך גדול ומשמעותי - אשר טומן בחובו מהפכה של ממש בכל תחומי החיים של משפחתכם - דורש הכנה מראש. כולכם צריכים להתכונן לקראת השינוי וכך גם היא, בייחוד בגלל שהיא ילדה רגישה ומפותחת כל כך. ומכיוון שמדובר בילדה גדולה יחסית, שבוודאי ערה להיריונות אחרים מסביבה (בנות משפחה נוספות, אימהות של ילדים מהגן וכדומה), היא בוודאי לא תופתע. נדמה לי שבשלב זה, שבו היא לגמריי מגיבה למתרחש, ההסבר שלכם יאפשר עבורה הקלה ואישור לחשדותיה, ההסבר ייתן מילים ברורות ויאפשר הקלה. אלו הם דברים שהיא ממילא כבר יודעת, גם אם באופן בלתי-מודע, וזה יאפשר הכנה וביטוי למציאות. במובן הזה, הרבה יותר נכון לשתף אותה ולאפשר לה בטחון על שמה שהיא רואה הוא אכן נכון. זה עדיף על פני האפשרות שהיא תדמיין דברים אחרים, מופרכים, למשל, כפי שציינת, שאתם לא אוהבים אותה יותר - זה בוודאי הביטוי המילולי המתייחס לחשש שלה שאתם מצפים לעוד תינוק כתחליף אליה, כיון שהיא לא מספקת אתכם עוד. מבחינתכם זה כמובן שטות מוחלטת, אך מבעיניה זוהי כעת המציאות ועד שלא תאמרו לה את האמת היא לא תוכל להבין זאת.
אני מזמינה אותך לקרוא דיונים קודמים בפורום שלנו המתייחסים לציפיה לקראת תינוק/ת במשפחה. שיהיה בשעה טובה ובהצלחה,
מיכל

שלום לנ',
מהודעתך אני מניחה שקראת סולם התפתחותי כלשהוא ושניסית למקם בו את בתך. ובכן, חשוב לציין שמדובר בטווחי-התפתחות כלומר בממוצע: מרבית הילדים בגיל מסוים משיגים את היכולת המסוימת. למשל, מקובל לומר שתינוקות מתחילים ללכת סביב גיל שנה. בפועל, מרביתם עושים זאת רק בגיל שנה וחודשיים, והטווח הוא בעצם בין 9-18 חודשים וזה לגמרי נורמלי.
ולשאלתך לגבי ההבנה שלה: תקינות ההבנה בגיל הזה נאמדת על ידי הבנה של הוראות ושל מילים מוכרות. למשל 'תני לי', 'קחי', איפה ה...' וכדומה. מבחינת ההבנה של כן/לא, קודם כל מתפתחת ההבנה לאיסור ("לא!" או "אסור!") ואחר כך לגבי 'כן' (אפשר/מותר). כמו כן, בהדרגה מצופה להפנות את המבט בתגובה לשאלה 'איפה אימא' (או אבא, אור, בובה, כדור....). אבל העובדה שזה לא מתרחש תמיד לא משקפת שום דבר מובהק. בגיל שנה ישנה ציפיה שהפעוט יפנה את ראשו למשמע השם שלו , כלומר שתסתובב או תפנה מבטה כשקוראים בשמה. בגילה בעיקר חשוב לוודא שהיא יוצרת קשר-עין לשם בקשה מאחרים ושהיא מסוגלת להצביע על דבר-מה שהיא רוצה, או להבין את ההצבעה שלך ולהסתכל איתך יחד על אותו דבר. קוראים לה 'קשב משותף' וזה בעצם היסוד להבנה מילולית ולתקשורת תקינה.
בהצלחה,
מיכל

שלום עינת,

אכן קשה לדעת על פי דבריך מהו השינוי אשר הרתיע את בתך, אולי הריח הלא מוכר, השיער הרטוב, השינוי בלבוש? האירוע התרחש בבית סבתה, יתכן שלכך יש קשר? הכל יתכן. אני מניחה שחוסר היכולת לצפות לתגובה כזו ממנה היא הדבר שהטריד אותך. ואולי כאן העניין- עם הגדילה, יתכן שיופיעו עוד תגובות חדשות שלה לגירויים מוכרים שלא בהכרח ניתן יהיה לצפות, מה שיכול להוביל לתחושת חוסר שליטה הורית במצב...אוכל לומר בעניין הזה שאין כמו ההתנסות במצבים כאלו של חוסר ידיעה, של הפתעה, כדי להכיר טוב יותר את בתך וכדי להגביר את תחושת הביטחון שלך כאמא . מבחינת כיצד מגיבים במצבים אלו- כאם לתינוקת קטנה שאינה מדברת עדיין, כל שביכולתך הוא לנסות להיכנס לנעלי בת ה-9 חודשים, ולדמיין מה יכול היה להפחיד אותך בסיטואציה כזו. אפשר גם לדמיין מה יכול להרגיע- אולי מילים או צליל הקול המוכר בשיר מוכר? בעתיד, ככל שתבין ותתבטא יותר במילים, יהיה קל יותר להבין מה מפריע לה.
יתכן מאוד שזהו אירוע חד פעמי בסיטואציה ספציפית, עקבי ועדכני במקרה הצורך,
בהצלחה ושנה טובה,
בשמת

כי מקרה כזה קרה לי ובגלל שהראש היה עם מגבת

שלום איטה,

מדהים מחדש בכל פעם לזהות סקרנות, כוונות, ורצונות אצל תינוק כה צעיר... ממש אישיות שמתפתחת. את מתארת תינוק בן 5 ח' שמסוגל להתרכז בחפץ, לחקור אותו ואת עצמו תוך שהוא משמיע קולות. יתכן בהחלט שהוא כבר מסוגל לחוש תסכול כלשהו ביחס לאותו חפץ. כל אלו מצביעים על היכולות המתפתחות שלו, וכן על קשת שלמה של רגשות שקיימת שם בפנים. תסכול היא תחושה נורמלית, אצל הגדולים ואצל הקטנים. האם ישנן הבעות של הנאה לצד אלו של תסכול?
מדבריך לא ברור מה היית רוצה לבדוק מעבר. ומה בעצם מדאיג אותך בתסכול שלו? האם ישנם דברים אחרים שמדאיגים? מה היו הציפיות כלפיו טרם שהחל עם הבעות אלו?
על פניו, התיאור שלך אינו יוצא דופן ממש, אך יתכן שישנם עניינים עליהם לא הרחבת, ואת מוזמנת לעשות כן במקרה הצורך,
בשמת

שלום לילו,
אם לענות לך עניינית, עמדתי היא שבגיל 8 ח' הכניסה למעון עדיין אינה הכרחית, במיוחד אם שוהה עם עוד ילדה נוספת. ניתן בהחלט לחכות לשנה הבאה, או אפילו לאביב, במידה ואת לא שלמה עם הכניסה שלה לגן. מבחינת גירויים- כרגע אינה ממש מפסידה מהעדרותה מהמעון, ולא תינזק אם תחשף אליהם בעוד שנה.
גם מבחינת מחלות- במעון ישנה חשיפה גדולה יותר למחלות, וקרוב לוודאי שאצל מטפלת תהייה פחות חשופה. מאחר שהשנה הראשונה במעון בכל מקרה קשה מבחינת מחלות, ישנם הממליצים לדחות את הכניסה למעון לאחר גיל שנה ויותר, כאשר הוא חזק פיזית ויעמוד בהן טוב יותר (מבחינת ירידה אפשרית במשקל וכו').
לכן אם את מרוצה מאותה מטפלת מבחינת יחס חם, אחריות ויכולתה לחשוף את בתך לגירויים מתאימים (בגינה, במשחק, באוכל וכו'), אינני רואה סיבה ממשית לדאגה כרגע. מבחינת העשרה, אפשר גם "להשלים" אחה"צ בחוג כדוגמת ג'ימבורי.
מאחלת לכן שנה טובה ולך חזרה שקטה לעבודתך ,
בשמת

תודה רבה על התגובה העניינית.עזרת לי.אם אפשר בבקשה שאלה בנושא התפתחותי:ביתי מניעה ללא הפסקה את כפות רגליה בתנועה סיבובית.אמנם אותנו זה מאוד משעשע,אך לעיתים אני חוששת שזה צריך להדאיג אותנו באיזשהו אופן.בנוסף היא תינוקת רגישה מאוד וכן לא אוהבת שנוגעים בה.מאוד אוהבת להיות אצלי בידיים(לא מוכנה שאחרים יחזיקו אותה) אבל אם אני מחזיקה לה בעדינות את כף היד או הרגל מושכת בכעס(ציפורניים אני גוזרת רק מתוך שינה וגם אז מושכת את היד).לא מסכימה שאמרח לה קרם גוף ועל קרם פנים אין בכלל מה לדבר.אמנם כבר נהנית מהאמבטיה אך בוכה בהתמדה בכל הלבשה.
תינוקת מקסימה וחייכנית,יושבת וזוחלת.תנועתית מאוד,בקושי ישנה.

לילו,
יתכן שמדובר כאן בסוג של רגישות תחושתית למגע שמאפיינת חלק מהתינוקות. הרתיעה מסוגי מגע (במים, בטקסטורות מסויימות) או מעוצמת מגע שאינה מתאימה לה, הקושי במעברים , שינויי טמפרטורה, כמו בהפשטה ובהלבשה, יכולים להיות חלק מהתופעה. סיבובי הרגליים יכולים להיות סוג של גרייה עצמית, כך שיתכן שמדובר בעירוב של רגישות יתר עם תת רגישות באזורים מסויימים. מאחר שהיא קטנה עוד קשה לומר בוודאות. אפשר לעקוב אחרי זה וגם להתייעץ עם רופא הילדים כדי לשלול משהו אחר שמפריע לה. בינתיים חשוב למצוא מתוך ההתנסות איתה את אופני המגע שנעימים לה ולא לוותר על מגע. לכל התינוקות צורך כלשהו במגע והוא מהווה חלק משמעותי בחוויה הראשונית את העולם כמקום בטוח. אפשר בדרגה ובאיטיות לחשוף אותה לסוגי מגע אחרים תוך כדי משחק (למשל דיגדוגים, משחק בכדור מחוספס, מברשות, חם/קר).
אפשר להתיעץ בנוגע לגרייה תחושתית מתאימה עם מרפאה בעיסוק.
בהצלחה,
בשמת

שלום איילת,

אצל חלק מהילדים ההסתגלות למסגרת חינוכית חוץ ביתית יכולה לארוך יותר משבוע , ואפילו מספר שבועות. סביבת הגן שונה מאוד מסביבת הבית והמטפלת- הסביבה הלא מוכרת, היחס הפחות אינטימי, ריבוי הסובבים היוצרים רעש והמולה מסביב, השיגרה החדשה- לקטן שלך ישנן אין- ספור סיבות (מוצדקות מנקודת המבט של פעוט) להביע מחאה ופחד. כמו כן סביר להניח שהוא לא היחיד שבוכה, ובכי הוא עניין מדבק...אני מבינה מדבריך שבכ"ז ישנו שינוי קל המעיד על התחלה של התרגלות למצב החדש- אינו בוכה כל הזמן אלא לסירוגין, מתחיל להיקשר למטפלת מסויימת...נשמע שהוא בכיוון הנכון, על אף שלוקח לו יותר זמן.
מבחינת מה "נכון" לעשות- גננות רבות ממליצות להורים לא להישאר בגן יותר מדי, מתוך הנחה שלמרות הקושי הראשוני, לילדים מספיק כוחות כדי להתגבר על המעבר, עם עזרת בובה/מוצץ ומטפלת חמה. כמו כן, נוכחות ההורה בגן עלולה להפריע (מבחינה טכנית) לגננות, שכן זה מעורר מתח גם אצל שאר הילדים שרואים הורים של אחרים בעוד ההורים שלהם אינם שם בשבילם..כמו כן במידה וההורה נמצא שם, הילד פחות יפנה למטפלת לנחמה. קשר בינו לבין המטפלות יווצר מתוך מצב של מצוקה קלה של הילד, אשר במהלכה הגננות יוכלו לנחם אותו ולעורר את אמונו.
מצד שני, ישנן אמהות אשר מדווחות על מקרים בהם שהייה שלהן בגן (עם הפחתה הדרגתית ולאורך זמן) עזרה בהסתגלות של הילד.
כך שהתשובה תלויה בגישה ובהליך הקליטה של הילד הספציפי. אם את רואה שיפור השבוע בהסתגלות, יתכן שלא כדאי לפתע להתחיל לשהות בגן. ואם אין ממש כל שינוי- יתכן שכדאי לשקול זאת, רק קחי בחשבון את תגובת הגננות.
אני מציעה רק לבחור בדרך כלשהי בצורה עקבית כדי לא לבלבל אותו.

שיהיה בהצלחה רבה ושנה טובה,
בשמת

שלום מיטל,

ראשית ברכות על הכניסה לגן. השמיכות של בנותיך משמשות כ"חפץ מעבר", כלומר אותו חפץ (בד"כ רך ונעים כמו דובי או חיתול בד) אשר משמש את התינוק/פעוט להרגעה כאשר הוא במצוקה, כאשר הוא מייצג עבורו משהו מהבית ומאמא... השימוש בחפץ גובר , מובן וחיוני בסיטואציות מעוררות מתח כמו זו שבה הן נתונות, עם היציאה מהבית למשפחתון. כאשר יסתגלו למסגרת החדשה ולדמויות המטפלות, קרוב לוודאי שייצמדו אליהן פחות. הבעיה כאן אינה ההיצמדות עצמה לחפץ, שהרי זו תגובה בריאה ואף מיטיבה עם הילדות (ילדים שמשתמשים בחפץ מעבר רגועים יותר ). עצם היות החפץ שמיכה, הופך את העניין לפחות פרקטי, משום שהשמיכות, בגודלן , עלולות במשך הזמן להגביל את הילדות בתנועה, במשחק וכו'.
לכן, בשבועות הראשונים הייתי מניחה להן להשתמש בשמיכה כאשר זקוקות לה, ולהניחה בצד כאשר מסוגלות לוותר עליה- וזאת כדי לאפשר רגיעה והסתגלות ראשונית למקום. רק אם ישנם חפצים אחרים כמו דובון וכו' שקשורות אליהן ויכולות "לעשות את העבודה", ניתן להחליף בהן את השמיכה. בהמשך כאמור לאחר הסתגלות (לבדוק עם הגננת איך הולך) , אפשר יהיה להפחית בהדרגה את השימוש בשמיכות. אגב, הכרתי ילדים שנצמדו לשמיכה כאובייקט מעבר. בהמשך כאשר הדבר הפך לא נוח, האם גזרה את השמיכה לכדי גודל של חיתול בד, כדי שניתן יהיה לשתמש בה בעיתות מצוקה, וגם להכניסה למגירת הגן ברגעים שלא נזקקים לה...
בהצלחה רבה ושנה טובה,
בשמת