פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

ביתי בת שנתיים וכמעט וחצי.
החלטתי שאני עומדת איתה על כך שגורבים גרבים בבית או שמים נעלי בית ולא הולכים יחפים.
זה חשוב לי יש לנו ריצפות אבן, החימום של הבית לקוי...וזה השינוי שאני מנהיגה ליקראת החורף.
כמובן שנוצרים מאבקים בנושא מאחר והורגלה ליחפנות בקיץ.
כמו שאני נוהגת בדברים חשובים כמו החלפת טיטול למשל אם לא מסכימה פשוט שמה לה גרביים או נעליים.
קורה שהיא מתנגדת בתקיפות ונוצר מאבק...שאם אני ממשיכה יש לו אופי אלים...
ואם אני מפסיקה ויתרתי על גבול, ואני גם לא יכולה לשאת את זה שהיא יחפה בחורף.
מה לעשות ,כיצד לשים גבול בצורה נאותה.
תודה

היי, אשמח לחוות הדעת , אנו חייבים (לצערנו) לשטוף את הבית כל יום העקבות אלרגיה שיש לכלב שלנו אחרת הבית יהיה עם ריח ולכלוך. בכדי להפיג את הריח אנו חייבים להשתמש באקנומיקה (שאני ממש לא אוהבת) כי אף חומר ניקוי אחר לא עושה את העבודה. אך הפחד הוא שיש לנו תינוק . מה לעשות? האם יש אלטרנטיבות?

היי
אני אם לפעוט מתוק בן שנתיים וחודשיים.
הוא איתי בבית ולא נמצא במסגרת (בגיל שלוש יכנס לגן)
הבעיה שלי היא- מאוד קשה לי להגיד לו אסור או לא, אם אני פעם בכמה שבועות כועסת עליו או מרימה את הקול כשהוא כבר עבר את הגבול אני אח"כ בוכה יומיים ונכנסת להתקף של רגשות אשם. זה לא הגיוני אבל זה קורה לי המון...
בזמן האחרון יש לו גם הרגל חדש לשכב וליילל , ממש מיילל , וסתם! בלי סיבה מיוחדת!
רוב הפעמים אני מנסה לראות מה הוא רוצה, אך לפעמים זה משגע ואני מרימה את הקול ואומרת לו- די כבר ליילל, לפעמים אני פשוט מתעלמת כמה דקות עד שהוא מפסיק,
קשה לי להציב לו גבולות כי קשה לי להיות "רעה" אליו, קשה לי להגיד לו שלא מרשים לו משהו, או שאסור לו לגעת במשהו, (חוץ מדברים מסוכנים שהוא יודע טוב שזה אסור כי אני לא מרשה לו להתקרב לדברים המסוכנים)
קשה לי להיות יותר קשה איתו כי אני מרחמת עליו ופוחדת שהוא יאבד את הבטחון או את שמחת החיים הרבה שיש לו, רוב הזמן הוא לא עושה שטויות אבל שהוא מתחיל קשה לעצור אותו....
באופן כללי יש לו סבלנות, אוהב לצייר, להדביק, קשור מאוד אליי ולאביו(בעלי), יודע לספור עד עשר בעברית ואנגלית, יודע צבעים, מדבר כמעט שוטף ויודע לומר מה הוא רוצה. הוא מאוד חכם לגילו.
הבעיה שקשה לי להציב לו גבולות כי אני מדי אוהבת...
האם הפינוק הזה יפגע בו בעתיד או שעדיף כך בגיל הזה?....

דבר נוסף- שמתי לב שהוא כלפי אחרים וותרן מדי.. ז"א בבית עם הוריו או סבא סבתא אם הוא רוצה משהו הוא לא מוותר, אבל אם נמצאים בגימבורי וילד לקח לו משהו הוא לא ילחם לקחת בחזרה, ואם ילד הרביץ לו- הוא לא מחזיר... האם זה נורמלי???
אשמח לתשובה !

תודה!

שלום,
בכורי בן שנתיים ושמונה חודשים והקטן בן שנה וחצי (הפרש של כשנה וחודשיים בינהם).
הקטן מאחר בהתפתחותו המוטורית ורק לאחרונה התחיל לעשות צעדיו הראשונים, עדיין לא בבטחה ולא באופן מלא.
יוצאים מצבים לרוב, כשהקטן נעמד בעצמו ומתחיל ללכת כמה צעדים בבית אני מעודדים אותו והבכור מתחיל גם הוא לחקות את הקטן וללכת כאילו אלו צעדיו הראשונים.
בהתחלה "עודדנו" גם אותו כדי לחלק את תשומת הלב בינהם שתהיה זהה, לאחר מכן כשעדיין המשיך בהתנהגותו ניסינו "לבקש" ממנו שילמד את אחיו הקטן ללכת, בגלל שהוא "כבר כל כך בוגר ונבון...".
כיצד נכון לנהוג? האם לנסות להתעלם מהתקדמות הקטן ולא להגיד מילה? רק בשביל שהבכור לא יחוש בקנאה כלשהי?
אודה להכוונה....
תודה מראש והמשך יום נעים.

שלום רב,
בניבן שנתיים וחודש נמצא בפעוטון. כרגע לא גמול בכלל. בחודש האחרון החל להגיד יש לי קקי ממש לפני שיוצא לו בחיתול.... שאלתי היא מה לעשות? מצד אחד לא נראה לי נכון להתעלם מהאיתות שלו ומצד שני אני לא בטוחה שהוא בשל לגמילה... פיפי למשל הוא כמעט ולא אומר.... מעבר לכך אמרו לי שעדיף לא להתחיל תהליך גמילה בחורף וכדאי לחכות לאביב... אודה לעצתכם בנושא

אהלן,
בני בן שנתיים וחמישה חודשים (נולד פג והשלים את הפער...).
הוא עדיין שותה חלב בבקבוק (180 מ"ל) בבוקר כשקם ובלילה לפני השנה.
{במהלך היום - שותה מים בכוס בגן, ובבית שותה מים לפעמים בבקבוק ולפעמים בכוס...}
האם זה עדיין תקין בגיל זה? (בעיקר נושא החלב...)
אם לא - איך אפשר להפסיק/ לשנות את ההרגל?
תודה
לילי

שלום רב.
יש לי ילד בן 3 וחודשיים שלא מוכן להיגמל מחיתולים.
לא אומר לפני שהוא עושה פיפי וקקי, אף פעם לא אומר אחרי שהוא עושה פיפי וקקי אבל הכי גרוע... שכשאני שואלת אותו אם הוא עשה קקי הוא אומר לי שלא!!
ניסיתי לפני שלושה חודשים לגמול אותו, למשך שבוע וחצי, למרות שידעתי שהוא לא מוכן וזה היה פשוט סיוט! לא שיתף פעולה, לא הסכים להיכנס לשירותים, לא הסכים להוריד את הטיטול בבוקר...:( הוא היחיד בגן שעוד לא גמול, החברים הקרובים שלו גמולים, זה לא מדרבן אותו לראות ילדים אחרים, כשאני אומרת לו: "תראה את X, יש לו תחתונים והוא עושה פיפי בשירותים" או שהוא לא מתייחס אלי או שאומר לי די. מדי פעם אני שואלת אותו אם הוא רוצה לשים תחתונים או לעשות פיפי בשירותים הוא אומר לי שלא. לפני כמה ימים הורדתי לו את הטיטול ושמתי לו תחתונים אז הוא אמר: "שימי תחתונים במקום. אני רוצה טיטול כמו תינוקות".
אני מתארת לעצמי שזה קשור לעובדה שיש לו אחים תאומים בני שנה ושלושה חודשים.
אנחנו אפילו לא בצעד הראשון. הוא לא עונה על אף קריטריון שבוחן אם יש סיכוי לגמילה. הוא משקר לי כל הזמן. אומר שלא עשה קקי למרות שעשה. גם לפעמים מסרב שאחליף לו.
איך לא מפריע לו?!
אני מוצאת את עצמי נורא מקנאה כל הזמן באחרים.
אני חושבת שצריך לפנות לגורם מקצועי. מה דעתך?
אנא עזרתך.

בוקר טוב,
בתי בת שנה, ו חודש, היא ילדה מקסימה חייכנית, שיודעת בדיוק מה היא רוצה, ילדה ראשונה, נכדה ראשונה, כולם סביבה כל הזמן גם בגן היא הילדה המועדפת. והיא יודעת את זה, היא מקבלת כל מה שרוצה מכולם, חוץ ממני שאני מנסה לחנך אותה ולא תמיד לתת לה כל דבר, כמו למשל היא אוהבת ידיים, אם היא על הידים ומוריגים אותה היא לא תמיד מסכימה, אם בכל זאת שמים אותה על הרצפה היא מתחילה לבכות לזרקת לרצפה ומתחילה עם הרגליים וידיים, אני מתעלמת אבל בעלי מרים אותה, כתוצאה מזה פעם אחת כשאמרתי לה לא היא נשכה אותי, וגם פעם כאילו הרביצה לי, אבל כשראתה שאני כעסתי על המעשה לא חזר על עצמו...
גם כשאומרים לה לא, היא מראה סימנים שכועסת ואם יד אחת תופסת את היד השנייה שלה ולוחצת או את הרגל, או שזורקת את מה שהיה לה ביד...
אני רוצה לדעת איך להתמודד אם הכעסים שלה, מה אני צריכה לעשות כי אני די לבד בחינוך שלה, בעלי אומר שעכשיו זה הזמן שלה להות מפונקת כי כשתהיה גדולה היא לא תוכל... ולכן גם היא מעדיפה אותו.
איך אני יכולה למנוע את ההתפרצויות האלה?
תודה רבה

נתקלתי בכתבה באתר של טיפת חלב על סדר יום מומלץ לתינוקות מגיל 4 חודשים עד 7 (שלי בת ארבעה) ויש לי כמה שאלות להורים שכאן.
הסדר יום הוא כזה:
7:00 מתעוררים, האכלה
7:30-9:00 פעילויות
9:00-11:00 תנומה או המשך פעילות
11:00-11:30 האכלה
11:30-13:00 פעילויות
13:00-15:00 שנת צהריים
15:30-17:00 פעילויות
18:30-19:30 אמבטיה, האכלה וטקס שינה
19:30 לישון
23:00 אפשר להאכיל ארוחת חלום

סדר היום של הילדה שלי שונה לחלוטין. אנחנו מתעוררים בשבע, אוכלים, והיום מסתדר ככה שאחרי ארוחת הבוקר היא שעה-שעה וחצי בלול או טרמפולינה, אחרכ ישנה כשעתיים-שלוש, זמן בטן, שוב האכלה וחוזר חליל עד הלילה. ב22:30 אמבטיה, הנקה והיא הולכת לישון ל8 שעות.
האם סדר היום שלהם הגיוני? הם טוענים שתינוק בגילאים אלה מעסיק את עצמו וישן פחות. השאלות שלי הן:
1. היא יונקת. היא מבקשת לאכול כל 3 שעות. האם זה תקין לארבעה חודשים? כי בסדר שלהם זה אחרת. ואנחנו במשקל קצת גדול לממוצע.
2. אני לא רואה איך אני מעסיקה אותה יותר משעה בפעילויות, היא נמצאת בלול, כשנמאס לה אני מעבירה אותה לטרמפולינה, וכשזה נמאס אני משכיבה אותה לישון כי כבר לא מתחשק לה כלום. לפעמים אני מדברת איתה קצת ומושכת עוד עשר דקות בכח, אבל להתחיל להתעקש סתם לא ייתן לי מרווח נשימה. האם זה תקין לגיל ארבעה חודשים?
3. טיפת חלב נאבקו בי במשך ימים שלמים כשסיפרתי להם שבגיל חודשיים הבת שלי התחילה לישון 10-12 שעות בלילה. הם אמרו שזה לא בסדר שהיא תישן יותר מ8 שעות, ובוקר אחד כשהיא הרגישה רע, אמרו שזה בגלל שלא הקשבתי להם והייתה ירידה מסוכנת ברמת הסוכר שלה, והפחידו אותי לחלוטין עד שהתחלתי להעיר אותה אחרי 8 שעות והכנסתי אותה להרגל של 8 שעות. האם בגיל ארבעה חודשים זה נהיה פתאום בסדר 12 שעות שינה?
4. מה זה ארוחת חלום? איך אפשר להאכיל תינוק מבלי להעיר אותו?
5. מיום הולדתה, הלכנו לפי הסדר: צד אחד (הנקה), החלפת חיתול וצד שני. האם זאת עדיין הדרך? האם יש דרכים אחרות? מה הנכונה?
אני יודעת שכל התינוקות שונים ולכל אחד מתאים סדר יום אחר, אבל האם באמת יש סדר יום מומלץ?

תודה רבה על הסבלנות שלכם, מצטערת על השאלות הרבות!

שלום, התינוקת שלי בת ארבעה חודשים, תינוקת חברותית ובריאה שמתפתחת היטב,
בחודשיים האחרונים היו לה בעיות עם הבטן, יציאות מוזרות ועצירויות. היינו אצל הרופא, עשינו תרבית צואה, הכל תקין ואמרו לנו שזה שכיח בגיל הזה.
פתחתי בתיאור הקצר הזה כי יש לי שתי שאלות להורים כאן שקשורות לנושא.
קודם כל, השאלה הראשונה, מאז שהתחילו כל הצרות, הילדה קיבלה הרגל לעשות קולות מאמץ (כאלה שבעבר הייתה עושה רק בזמן הקקי), כל הזמן. היום זה הגיע לזה שהיא כבר בקושי מדברת איתנו (בעבר הייתה מדברת הרבה, צורחת, מפיקה צלילים), היא מאד חייכנית והצלחנו להוציא ממנה אפילו צחוק כמה פעמים אבל רוב הזמן היא מחייכת ואז מתחילה עם הקולות האלה. קרה לכם? זה יעבור מעצמו?
שאלה אחרת. כל הבעיות בבטן התחילו מאז חיסון הרוטה. בטיפת החלב מכחישים לגמרי כל קשר. הרופא אמר שייתכן רגישות כלשהי. עוד יומיים אנחנו מקבלים מנה שנייה, אולי לוותר? תגידו את האמת, למישהו קרה? מישהי פה כתבה שלתינוקת בת הארבעה חודשים שלה גם הייתה עצירות אחרי החיסון.

היי ביתי בת 4.5 חודשים נכנסה למעון לפני שבוע ומאז היא אוכלת ממש קצת שם וישנה ממש קצת זה קצת מדאיג אותי למרות שבבית היא כן אוכלת , וישנה המון משעה 18:00 עד הבוקר , היא אכן מתעוררת אבל רק לאכול לא ממש מתעוררת היא לא רוצה היא רוצה להמשיך לישון , אני מקווה שזה רק ההסתגלות בגן ושלאחר מכן היא תאכל ותישן כמו שצריך, היא ירדה במשקל מרגישים את זה כשמרימים אותה לא קשה להבדיל גם במראה
אשמח לשמוע תגובות

שלום, יש לי בן ,בן שנתיים וחמישה חודשים, התחלנו בתהליך גמילה העניין הוא שהוא לא מבקש ,בעבר היה מבקש והפסיק ,אבל כאשר אמני לוקחת אותו לסיר או שירותים הוא עושה פיפי בלי בעיה . קראתי שאין דבר כזה ילד שמוכן אלא אם ההורים מוכנים להוביל את תהליך ניתן לעשות זאת. הילד שלי מבין ומדבר וכמו שאמרתי אין לו בעיה עם פיפי בסיר אבל שוב הוא לא מבקש וקקי בכלל לא עושה סיר . מה ניתן לעשות רק התחלנו לפני כמה ימים. תודה מקווה שהשאלה שלי הובנה :)

שלום רב!!

אני יודעת שמותר להתחיל טעימות בגיל 4 חודשים. רציתי לשאול האם ייתכן והתחלת הטעימות תפגע ברצון של תינוקי להמשיך לינוק חלב אם?

כמו כן, מה המאכלים הראשונים שניתן לתת לטעום בהתחלה?

תודה!

הי בני הקטן בן 2.5השלישי בילדים לא עוזב לרגע את תיק הגן שלו גם בגן וגם בבית הגננת אומרת היא לא רוצה לצער אותו ולכן מסכימה לו הוא עושה עבודות ופעילויות עים התיק כך גם בבית הענין די החריף הוא לוקח שקיות אורז כמה דברים וכל היום מסתובב עים ידים מלאות לפעמים נירדם כך ואז מתוך שינה אנחנן לוקחים לו ו2.3 דקות שהוא קם הוא שואל איפה זה ומחפש ואים לא מוצא אורז משהו אחר וכך כל היום מה עושים??????????

לפני חצי שנה פתחתי עסק ונאלצתי להיות שעות רבות מחוץ לבית ובעלי לרוב היה עם הילדים. לפני העבודה הייתי אמא במשרה מלאה ומעורבת מאוד בחינוך של הילדים בגנים הן בפן הלימודי והן בפן החברתי וכך זה גרם ביטחון לילדים שתמיד הייתי בקרבתם .
הבת הקטנה שלי בת 5 הייתה מאוד אהובה ומקובלת בגן ותמיד היו סביבה חברות שרצו תמיד להיות בקירבתה ומאז שהתחלתי לעבוד לא יצא לי לקרב אותה עם חברותיה כי לא יכולתי להזמין אלי הבייתה וגם לא ניפגשה עימם הרבה בגן המשחקים כפי שבעבר נהגתי לשבת עם האמהות בגינה.
כעת אני שמה לב שביתי נוטה לבכות הרבה ולדרוש הרבה תשומת לב מעבר לכך היא נהייתה שקטה מאוד יחסית למה שהייתה ויש לה הרבה מצבי רוח משתנים אבל היא נראית פחות מאושרת ממה שהייתה ומעבר לכך חברתה הטובה מצאה לה חברה אחרת והיחסים החברתיים שלה רעועים היא נוטה להיות שקטה במשחקים עם החברות למרות שהם משתוללות והיא מחפשת להיות מידי פעם לבד ולא להתערבב איתם הרבה גם אם לפעמים הם קוראים לה היא מסרבת להגיע. וכמובן שיש מצבים שהיא גם נהנת לשחק איתם,אבל עדיין מציק לי שגם התרחקו ממנה וגם היא מתרחקת חברתית כעת אני עוזבת את העבודה כי היה לי מאוד קשה נפשית והתחלתי להפגש שוב עם האמהות בגן המשחקים ושוב אני מזמינה חברות שלה לבית אבל עדיין זה לא זה ואני די מודאגת ששנה הבאה בכיתה א הילדה תהיה בודדה ,אני יודעת שאני קיצונית עם המחשבות שלי אבל אני מרגישה שעלי לשקם שוב את היחסים שלה עם החברות,ואני לא רוצה ללחוץ עליה אני תמיד מתעניינת עם מי היא שיחקה בגן
ובגינה אני איימתי עליה שאם לא תשב בקבוצה עם חברותיה אז נלך הבייתה.
אני כבר נואשת ולא יודעת אם אני פועלת כשורה או שעושה יותר גרוע .
האם יש סיכוי שהמצב יחזור לקדמותו ואיך עושים זאת? בבקשהתייעצו לי גם ככה יש על מצפוני כל ההדרדרות הזאת.
תודה מראש
טלי