פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

לקבלת תשובה רחבה ומקיפה, יש להציג הודעה זו בפורום: [a href='Forums/פורום_רפואת_ילדים_מחלות_ילדים' id=link]רפואת ילדים, מחלות ילדים[/a].

שלום לך,
אני חושבת שהעיסוי הוא מצוין להיכרות התינוק עם גופו, עם גבולות הגוף וגם לתחושה עמוקה. העיסוי יכול לעזור גם בהתמודדות עם גזים, כאבי בטן וכו'. לא הייתי מוותרת אלא משנה את הסדר ועושה כך:
1) הנקה.
2) אחרי שעתיים אמבטיה.
3) מיד אחרי האמבטיה עושה עיסוי.
כלומר העיסוי יהיה בשעה האחרונה, ממש לפני הארוחה הבאה.
בהצלחה,
לימור

הבעיה שאחרי אמבטיה אני מספיקה לעשות לה עיסוי קצר ומאולתר בזמן מריחת הקרם לחות אבל לא יותר מזה כי היא מאבדת סבלנות..

שלום לך,
לעניות דעתי את צריכה לעשות עבודה של ניסוי ותהייה ולבדוק מה הזמן המתאים ביותר עבור הילדה. תנסי בזמנים שונים עד שתגלי מה מתאים לה.
בהצלחה,
לימור

שלום רב
לדעתי אתם מייחסים לעיסוי חשיבות גדולה מדי ,אם תעשו או לא תעשו עיסוי לתינוק זה לא ישנה דבר לגבי התפתחותו משום בחינה שהיא .אל תשכחו שכבר אין לתינוק סבלנות והיא לא
לא רוצה את זה.
תעסיקו את עצמכם בדברים יותר חשובים ואל תעמיסו על עצמכם אופנות לא מוכחות ולא הגיוניות.
בברכה

שלום לך אימא יקרה
ההסתגלות לגן חדש ,ביחוד בפעם הראשונה היא קשה מאוד לחלק לא קטן מהילדים.
אם קיבלת המלצות על הגן ואת רואה בגננות דמויות מחנכות, תני לזמן לעשות את שלו. לאט לאט ילדך יתרגל לכך שהוא אינו ילד יחיד וילמד להתמודד עם הילדים בקבוצת השווים.
בשעות אחר הצהרים הקדישי לו תשומת לב רבה, העניקי הרבה חום ואהבה.
קרוב לוודאי שבשלב זה לאחר ששהה כמה שעות בגן הוא לא זקוק לחברת ילדים.
מצאי פעילויות של המשפחה ללא ילדים זרים.
בברכה אורה

אמא יקרה שלום,
אני מסכימה עם הדברים שכתבה ד"ר אורה רבר.
הייתי פונה אל הגננת, מספרת לה ושואלת מה קורה בגן: איך הוא באינטראקציה עם הילדים? האם בוכה בגן? האם ניתן להצביע על הסיבה (מעבר לתקופת הסתגלות)? האם משתתף בפעילויות? יכול להיות שקשה לו והוא זקוק לעזרה. זה לא אומר בהכרח שלא טוב לו בגן.
אני מציעה להזמין אליכם הביתה חבר או שניים מהגן על מנת להקל עליו את ההסתגלות וליצור קשרים טובים שיעזרו לו לתפקד טוב יותר בגן. אחר-הצהריים כשהילד צריך אתכם תמיד תהיו שם בשבילו.
שימי לב את כותבת שאינו מדבר: כיצד מתקשר עם הסביבה? תהי עם אצבע על הדופק האם מדובר באיחור שפתי ואם כן תעזרי לו (תפני לקלינאית תקשורת).
אני מקווה שלא הלחצתי אותך אני פשוט כותבת לך מניסיון אישי.
המון הצלחה,
לימור

אנחנו פונים להתפתחות הילד בימים אלו בגלל הקושי בדיבור, הגננת מילאה טופס עם פרטים על תפקוד הילד בגן.
התיאור שלה את הילד לא דומה בכלל למה שאני מכירה מהבית. היא מתארת אותו שקט ביישן וחסר ביטחון ואילו איתנו ועם המשפחה המורחבת הוא ילד מאוד תוסס פעלתן ומלא בטחון. היא תיארה שהוא לא משחק משחקי דימיון ואילו בבית הוא כן משחק לבד עם מכוניות וחיות.
בקיצור אני ממש מוטרדת. האם יכול להיות שלילד יהיה אופי שונה בגן או שזה רק זמני עד שהתסגל?

שלום לך אימא יקרה
אני כמובן לא מכירה את הילד, ולכן העצות שאני יכולה לתת באתר הן מאוד כלליות. יש שונות מאוד גדולה בין ילדים ובין משפחות.
על פי מה שאת מתארת אני לא רואה קשיים ממשיים יחד עם זאת אף פעם לא מזיק להגיע להתפתחות הילד, נמצאים שם אנשי מקצוע שקרוב לוודאי יוכלו להרגיע את החששות שלך.
אשמח להתעדכן
אורה

אמא יקרה,
את אמא נפלאה אבל את לא מציבה בפני בתך גבולות ואת לא אסרטיבית איתה.
את מתארת התנהגות תובענית של ילדה שרוצה שתרימי אותה על הידיים ורוצה....
אז מה אם היא רוצה תסבירי לה שאת לא יכולה ולא משנה כמה תבכה היא תלמד לקבל את מה שאת אומרת. את חייבת להיות עקבית ולהתמיד בתגובותייך אליה ולא להישבר כשהיא בוכה.
היא תבכה אך תלמד שלמילים שלך יש ערך כי הן משקפות גם את ההתנהגות שלך שהיא חד משמעית.
היא לוקחת לך את כל האוויר כי את מרגישה צורך לרצות אותה כל הזמן שלא תבכה.
אם את מרגישה שאת זקוקה להדרכה, תפני להדרכה הורית ותשני מיד את המצב.
בהצלחה,
לימור

שלום לך אימא יקרה
אכן הקושי המרכזי נובע מאי הצבת גבולות
חשוב ללמוד להציב גבולות בעיקביות
בברכה אורה

שלום לך אמא,
בתך נמצאת בגיל שבו יש לספק את כל צרכיה הבסיסיים טרם השינה וזה אומר שיש להענות לכל הצרכים שלה, לבדוק שאינה רעבה ושהחיתול שלה נקי.
אני מציעה לך להקנות הרגלי שינה טובים כבר מעכשיו. תחשבי מה עשית באותה פעם שהצלחת להרגיע אותה. זה לוקח זמן להכיר את הילד ואת הדרכים להרגיע אותו, עם הזמן לומדים ואז יותר קל. אצל כל ילד זה שונה ועושים עבודה של ניסוי ותהייה.
אם בבית היא בוכה סביר להניח שתבכה גם בגן. הייתי מנסה לאתר את התנאים שמאפשרים לה להרגע ולישון טוב. בגן ככל שיעבור הזמן הצוות יכיר את ילדתך וילמד כיצד להרגיע אותה כשהיא בוכה.
אני מציעה לך לנסות להשכיב אותה במיטה לצלילי מנגינה נעימה (אפשר לשיר לה בקולך בשקט) ולשבת לידה וללטף אותה עד שנרגעת ונרדמת. אם היא צורחת, זה בסדר לדעתי להרים לחבק אותה ולהשכיב שוב עד שתרדם.
אני לא בעד הרגלי הרדמות מגונים כגון: טיולים ברכב באמצע הלילה ולא נידנוד קבוע שבלעדיו לא תרדם.
אשמח אם תעדכני מה עזר לך להרגיע אותה.
בהצלחה,
לימור

שלום לך,
אם האב מעוניין להיות בתמונה זה בסדר.
נראה כי הילד זקוק מאוד לקשר עם אביו ונהנה כשהוא מבלה במחיצתו.
תגובות הילד טבעיות מאחר שהוא רוצה לבלות יותר עם אבא והוא מתגעגע אליו.
החיסרון התמידי של אבא אינו מקל על הכאב.
הייתי מאפשרת את המפגשים, נראה שהילד רוצה וזקוק להם.
יש ליידע את האבא שהמפגשים הללו חשובים מאוד לילד והוא זקוק להם ולבקש ממנו להקפיד על ביקורים קבועים עד כמה שניתן.
כל טוב,
לימור

שלום לך אם חד הורית
מהשאלה שלך נשמע שאת קצת כועסת על האב.אני מציע לך לא להביע כעס על האב בכלל ובטח לא על יד הילד.
תגידי לאבא שהאחריות ליחסים עם הילד היא עליו ואת לא מתערבת ביחסים. אל תלחצי עליו לתדירות מסוימת ביחסים וגם לא לקביעות.תני לו להבין שכל מה שקורה בינו ובין הילד הוא באחריות שלו.
אל תתערבי ואל תביעי דעה.ובעניינים חשובים תשתדלו להגיע להסכמות.
זה יתרום להתפתחות תקינה של הילד.

אמא יקרה שלום,
כנראה שלילדתך יש צורך במגע ובתחושה ולכן היא מתנהגת כך. הייתי מעדנת את הצורך שלה בכך שהייתי נותנת לה לעבוד בחימר (חומר). לחימר יש מרקם שדומה להפרשות שיוצאות מן הגוף והוא יכול להחליף את ההתנהגות הלא רצויה עם הצואה.
בהצלחה,
לימור

שלום לך,
חסרים פרטים כמו למשל: האם בגן הוא יושב בסיר או בשירותים קטנים? אולי הוא לא רוצה/חושש לעשות בבית בשירותים הגדולים? נגישות? יש משהו בבית שמרתיע אותו? אולי אפשר לשאול אותו (אם הוא מדבר)?
לימור

היי לימור,
בגן יש שירותים קטנים כשהוא עולה על קוביית עץ (לקחתי אחת זהה הביתה ) ועושה פיפי,הוא גם מבקש מהגננת ללכת,הוא לא יושב כי לא עשה קקי בגן בכלל השבוע.השירותים בבית כמובן שיותר גדולים,אבל קנינו לו ישבנון+סיר (שלא ממש מסמפט אותם רק לצורך משחק..),וכאשר לקחתי מהגן את הקוביה לעזרה,הרגשתי שקצת יותר נוח לו לעשות וישנו שיפור קל.הוא עדיין לא מדבר רצוף ע"מ שאוכל להבין אותו,רק אומר שלא רוצה.אני בטוחה שבגן תורמת לכך האווירה של הנגמלים והגמולים הטריים ולכן הוא משתף פעולה. אציין שבשנת צהריים לא בורח לו(בלילה עדיין עם חיתול).
אמנם מדובר רק בחמישה ימים לתחילת התהליך,אבל אולי כדאי להפסיק?אבל הדרך המהירה שבה נגמל בגן מוכחיה לי שהוא מסוגל,לא?
תודה רבה .

אורית שלום,
אני לא חושבת שכדאי להפסיק את התהליך אם את מרגישה שהילד מתעניין ורוצה בגמילה. אני מסכימה שהאווירה בגן מעודדת אותו לגמילה. נראה כי הנגישות לשירותים בגן יותר נוחה לו. אולי כדאי להסביר לו שהישבנון נועד לשבת עליו ולעשות פיפי/קקי בשירותים כמו הגדולים. זהו תהליך הדורש סבלנות ובהתחלה יש פספוסים רבים.
בהצלחה,
לימור

שלום מיקה
עשית בסדר אבל לא בטוח שזה אפקטיבי.הילד שלך מאד נהנה להפעיל כוח וזה בסדר.דברי אתו בהמשך ולמדי אותו להפעיל כוח על דברים אחרים . אם זה לא אפקטיבי תצטרכי בהמשך לפעילות יותר דרסטית

שלום לך,
התגובה שלך הייתה מצויינת. לפני השינה כשהוא רגוע ונינוח הייתי מזכירה לו "אתה זוכר שהיום דחפת את...? בגלל שהתנהגת כך לא יכולת להישאר במסיבה ולכן לא קיבלת....(משהו שהוא היה רוצה לקבל). בפעם הבאה (ולפרט את ההתנהגות הרצויה)".
בפעם הבאה שהוא מתנהג באלימות הוא יפסיד דברים אחרים שיותר חשובים לו אבל חשוב שההפסד יגיע מתוך השתלשלות אירועים הגיונית ולא יראה כעונש בלתי הגיוני בין דברים שאין ביניהם קשר.
בהצלחה!
לימור

שלום לך אמא יקרה,
לעניות דעתי אין לכפות על הילד גמילה ואין לגמול ילד תחת לחץ מהסביבה.
אפשר לעודד את הילד ולהציע לו באווירה נעימה ורגועה:
1) להניח סיר במקום בולט ולהציע לו להשתמש בו.
2) להקריא ספרים בנושא הגמילה.
3) לשוחח עם הילד ולהשיב על שאלותיו בנושא. להראות לו שאמא ואבא עושים בשירותים וכך כל הגדולים.
4) אפשר להשתמש במשחק סימבולי, למשל: לקחת בובה ולהושיב אותה על הסיר ולומר שהבובה רוצה עכשיו לעשות פיפי/קקי.
תהליך הגמילה לפי דעתי צריך להיות הדרגתי. גם כשמורידים חיתול צריך להכין את הילד מראש והילד צריך להיות מוכן רגשית ופיזית.
לא נראה לי מקובל שאת תבואי לגן להחליף לו את החיתול, זה תפקיד הסייעות בגן!!! ואם אין סייעת פנויה ויש צורך גם הגננת תחליף לו חיתול.
לא מקובל עליי שהגן או ההורים יפעילו לחץ על הילד בתהליך הגמילה.
הגמילה בסופו של דבר תגיע אבל חשוב שגם הילד יעבור את השלב הזה בתחושה של הצלחה ולא ירגיש מושפל וחסר ביטחון.
מאחלת לך המון הצלחה,
לימור

לימור שלום
בהמשך לתגובתך היום הלכתי לגן והחלפתי לבן שלי חיתול מרוב תיסכול שלא החליפו לו מיד שעשה הוא בכה מאוד עד שהחלפתי לו והוא נרגע וכמובן הוא חשב שבאתי לקחת אותו ופתאום ראה שלא כך המצב אז שוב בכה

נראה לי מאוד לקוי התהליך הזה אני בדעתך שאין לכפות על הילד גמילה אך הגן סבור אחרת מה עושים ? ובנוסף לכל זה היא לא מוכנה שאביא לגן סיר שזהו התהתליך המתבקש מגמילה מחיתולים .
לא מדובר בגן עירייה ! מדובר בגן פרטי מגיל שנתיים ושמונה ועד גילאי 3 +

אני ממש לא יודעת מה לעשות??

אודה לעצתך
אושרית

שלום,
אני מציעה לך לקבוע פגישה עם הגננת ובשיחה לומר את הציפיות שלך ושאת לא רוצה להלחיץ את בנך בתהליך הגמילה. לבקש ממנה לבצע גמילה הדרגתית, אחרי שתגבשי בינך לבין עצמך את השלבים של הגמילה ואיך שאת רוצה/מצפה שהגמילה תראה. תנסי להבין את הכוונות שלה, איך היא חושבת שתהליך הגמילה צריך להראות ושתתן לך את ההגיון שעומד מאחורי הדברים שהיא אומרת.
קחי בחשבון שתהליך הגמילה דורש סבלנות ויש פספסוסים רבים לפחות בהתחלה.
האפשרות האחרונה היא כמובן להוציא את בנך מהגן ולרשום אותו לגן אחר.
בהצלחה,
לימור

שלום רב
גמילה רק בהדרגה לא בלחץ.

שלום,

הבן של חברתי במצוקה. הוא (בן 5 ) ונגמל מחיתולים לפני כשנתיים רק מפיפי. אך כשהוא צריך להתפנות ממש (קקי) הוא עדיין היה עושה בטיטול. בכל פעם שהיה בגן והיה צריך להתפנות, היא היתה צריכה לקחת אותו הביתה לשים טיטול וכך רק היה מתפנה.
חברתי ניסתה מס' פעמים לגמול אותו מכך אך ללא הצלחה. בעשרה ימים האחרונים החליטה לשים קץ לטיטול. היא לא קנתה ויחד עם זאת היא משתמשת בשמן פראפין בשתייה.
במשך העשרה ימים הילד התפנה (כשברח לו בעצם, לא מרצונו) רק פעמיים. ולאחרונה הוא ממעט לאכול ואף מסרב לשתות. (הוא מפחד כבר לעשות פיפי מאחר שכשעושה, אז ברח לו גם קקי - זו התוצאה של השימוש בשמן פראפין).

הדאגה העיקרית של חברתי היא שהמצב שילד מתאפק ימים ארוכים יגרום לנזק בקיבה. ומצד שני היא ממש רוצה לגמול אותו.

מה לדעתך עליה לעשות? כיצד להתנהג? האם כדאי לה להתייעץ עם גסטרו-אנטרולוג?

ממתינה לתשובתך בדחיפות!!!


תודה
לימור

שלום לך,
אני חושבת שחברתך צריכה לפנות עם הילד לעזרה מקצועית, להתייעץ עם רופא ולקבל הדרכה כיצד בדיוק לגמול אותו. לדעתי כדאי להפסיק מיד עם השמן כי זה גורם לילד חוסר שליטה ואי נוחות.
בהצלחה,
לימור

תודה על התשובה.

אני החסרתי מס' פרטים...


הרופא מעורב - אבל הדרך שלו (לדבר ולעודד את הילד ולהמשיך בגמילה) לא מקובלת על הילד. הילד מסרב בתוקף לדבר על הנושא, ההתנהגות שלו השתנתה. הוא ישן מוקדם, ולא ממש משתף פעולה.

את השמן חברתי הפסיקה ולכן הוא הפסיק לעשות את צרכיו. (אתמול לא הייתה לה ברירה והיא נתנה לו שוב)..

יש חוסר שיתוף פעולה מוחלט מצדו של הילד.

השאלה האם להפסיק לאלתר את הגמילה, וכמובן את השמן, או שלהפסיק את השמן ולהמשיך בגמילה? ובמקביל להתייעץ עם אנשי מקצוע, (פסיכולוג וכו')...

תודה

אני מודאגת!!

שלום לך,
אני חושבת שאולי יש לסגת מהגמילה למרות גילו של הילד כי זה נראה מאבק חסר סיכוי. כשכל כך רוצים לגמול וזה לא הולך ייתכן שצריך לסגת ולנסות שוב בעוד זמן מה. מדברייך נשמע שהילד עצוב, לא אוכל ולא שותה. אני מציעה לעשות צעד אחד אחורה, לשוחח עם הילד, להבין מה עובר עליו, לאמפת אותו להבין את רגשותיו ואת רצונותיו. אולי יש ברקע פחדים וחרדות. רק כאשר נבין את הילד, את רצונותיו ומה ההגיון העומד מאחוריהם אולי נוכל לעזור לו ולמשוך אותו למעלה לגמילה. הילד נראה לי במצוקה ויכול להיות שטיפול רגשי יעזור לו.
תתייעצי עם אנשי מקצוע.
בהצלחה,
לימור

תודה על התשובה.

אני החסרתי מס' פרטים...


הרופא מעורב - אבל הדרך שלו (לדבר ולעודד את הילד ולהמשיך בגמילה) לא מקובלת על הילד. הילד מסרב בתוקף לדבר על הנושא, ההתנהגות שלו השתנתה. הוא ישן מוקדם, ולא ממש משתף פעולה.

את השמן חברתי הפסיקה ולכן הוא הפסיק לעשות את צרכיו. (אתמול לא הייתה לה ברירה והיא נתנה לו שוב)..

יש חוסר שיתוף פעולה מוחלט מצדו של הילד.

השאלה האם להפסיק לאלתר את הגמילה, וכמובן את השמן, או שלהפסיק את השמן ולהמשיך בגמילה? ובמקביל להתייעץ עם אנשי מקצוע, (פסיכולוג וכו')...

תודה

אמא יקרה שלום,
רוב התינוקות מתהפכים עד גיל 4-5 חודשים.
את יכולה לעודד את התינוקת להתהפך במס' דרכים:
1)להשכיב אותה על צידי הגוף.
2) להשכיב אותה על הבטן.
3) אח"כ לתרגל איתה את ההתהפכות. לא להפוך אותה אלא לתמוך בנקודות מסויימות שייסיעו לה להתפך בעצמה. כשהיא שוכבת על הגב מקרבת רגליים אל הבטן הצידה ועל הבטן.
אם לא תתהפך את יכולה לפנות לפיזיותרפיה. ניתן לקרוא על כך באינטרנט, תקישי בגוגל "התינוק שלי לא מתהפך - מה לעשות? מאת הדס אלוני".
התינוקת מכירה את העולם דרך החושים ויש לאפשר לה להכניס את אצבעותיה לפה.
אם את חושבת שהיא רעבה תתני לה לאכול.
בקשר לתמ"ל אם היא יונקת והיא רגועה, שבעה ונינוחה זה בסדר. אם היא לא רגועה ורעבה, הייתי מוסיפה לה תמ"ל מבלי להפסיק הנקה. בגיל 4 חודשים במילא מתחילים את הטעימות הראשונות.
בהצלחה,
לימור

שלום לך,
מצד אחד זה נהדר לחזק את הילדה מצד שני הייתי מגיבה בצורה יותר מתונה. ייתכן שההתלהבות הגדולה הביאה לנסיגה. אין לדאוג מכך מאחר שהתפתחות הילד מטבעה כוללת נסיגה והתקדמות.
ניתן לגמול את הילדה גם בימי החורף ואין להילחץ מכך.
אני לא חושבת שאת צריכה לכפות על הילדה את הגמילה אבל כן לעודד אותה במס' דרכים:
1) שהסיר יהיה במקום בולט ולהציע לה לעשות בו.
2) להקריא לה ספרים בנושא הגמילה.
3) לשוחח איתה על הנושא ולהשיב על שאלותיה. ייתכן שאפשר גם להכין אותה מראש ולומר "בפעם הבאה שיהיה לך פיפי, את יכולה לעשות בסיר".
בהצלחה,
לימור

שלום לך,
מהדברים שכתבת עולה שאתם מוצאים עצמכם משכנעים את הילד לעשות בשרותים. נראה כי אתם מתאמצים מאוד שלא יפספס. ואם יפספס זה לא אסון גדול, פשוט תנו לו לנגב את הריצפה ותאמרו בצורה נעימה ולא בכעס שבפעם הבאה ילך לשירותים.
תהליך הגמילה צריך להיות נטול לחצים מהסביבה וכן כשהילד מוכן לכך.
את כותבת שהילד מעדיף לעשות צרכיו בתחתונים? האם הוא רוצה להיגמל? מתעניין בכך? כיצד הוא מגיב כשהוא מפספס? האם ההצלחה בגמילה חשובה לו כמו שהיא חשובה לכם?
בנוסף, מאחר שציינת שהילד נולד רק עם כלייה אחת אני מציעה לך להתייעץ עם רופא לגבי ההשלכות שיש לכך על הגמילה.
בהצלחה
לימור

מסכים לחלוטין עם לימור

ראשית תודה על המענה המיידי. אכן במקרים של פיספוס אנו נותנים לו לנגב (במקרים רבים) והוא עושה זאת אפילו בהנאה, גם מוריד ומחליף בגדים. ללא עזרה שלנו והרבה פעמים מתעקש להיות עצמאי בנושא, כמובן שאנחנו מאפשרים זאת וברור שלא כועסים.ישנם מצבים שהוא הולך לשירותים ביוזמתו, אך מעדיף שלא לשבת על האסלה אלא לעשות בתחתונים. כשאנו משוחחים איתו בנושא הגמילה, הוא מביע רצון להיגמל ואומר בעצמו: "אני גדול", "אני יודע...", " מבטיח בפעם הבאה...", אך נראה כאילו מילים לחוד ומעשים לחוד, כיוון שהוא גמול בשעות שינה אני בטוחה שהוא מסוגל לשלוט בצרכיו וכנראה שישנה סיבה אחרת לקושי בגמילה.
תודה

ללימור ולכל המעוניין שלום , קיבלנו מהנפרולוגית הסבר רפואי מדוייק, שנשמע לנו הגיוני. אז בקצרה: כיוון שיש לילד כליה אחת, תהליך הגמילה קשה לו יותר מהרגיל.
זמן התגובה שלו אמור להיות קצר יותר. ז"א מהרגע שהוא מרגיש את הצורך להתפנות עד הרגע שהוא מגיע לאסלה קצר יותר מילדים עם 2 כליות. בהצלחה לכולנו.

זה אומר שהוא צריך לגשת מיידית ברגע שיש לו. לדעתי יש ליידע את הצוות בגן על כך.
בהצלחה,
לימור

שלום לכם הורים יקרים,
חפץ מעבר הוא חפץ שהילד אוהב ומחובר אליו מאוד. החפץ יכול להיות בובה, שמיכה, צעצוע. הילד לוקח את החפץ איתו וזה משרה עליו תחושת ביטחון ורוגע.
בד"כ משתמשים בחפץ מעבר בתקופות של מעברים כגון: כניסה לגן חדש. אם הילדה זקוקה עדיין לחפץ מעבר לעניות דעתי תאפשרו זאת.
בנוגע למוצץ אני חושבת שבגיל זה יש להגביל את המוצץ לזמנים של שינה ובהדרגה לעודד את הילדה להפטר ממנו. לשוחח עם הילדה ולומר לה שהיא גדולה ושאם תצטרך את המוצץ היא יכולה לקבל במקומו חיבוק/נשיקה. כלומר בשלב ראשון לאפשר רק בזמני שינה ובשלב השני לומר לילדה למסור את המוצץ לדובי שישמור לה ולעודד אותה כמה שפחות להשתמש בו.להכין אותה מראש ובהדרגה להיגמל ממנו לגמרי.
כמובן שיש גישות שונות ויש מי שחושב שאפשר להישאר עם המוצץ עד גיל חמש כי בעת מציצת המוצץ משתחררים אנדרופינים המרגיעים את הילד ולמה לא בעצם.
בהצלחה וכל טוב
לימור

שלום,
אני לימור, בת 35 גננת ומורה מוסמכת ומנוסה בעבודה עם ילדים בגיל הרך. אני גם אמא לבן שלוש+ ולבת עשרה חודשים. בימים אלו אני פותחת משפחתון חדש.
אני שמחה לעזור להורים ששואלים שאלות ומתלבטים ולתת את נקודות המבט שלי.
כל טוב
לימור

שלום אני מסכים עם לימור בעיקר אם מתברר שהמוצץ גורם לנזק לפה.אפשר וצריך לגמול ממנו בהדרגה.
חפץ מעבר אפשר להשאיר כמה שהילד רוצה.בסוף הוא עוזב אותו לבדו.

שלום רב,
הילד מטבעו חוקר וסקרן לגבי גופו. אין להתרגש מזה שנוגע בעצמו, ייתכן שהמגע נעים לו. אם שואל ניתן להסביר לו שזה הבולבול שממנו יוצא הפיפי.
ניתן להיעזר בספרים בנושא אני וגופי ולערוך היכרות עם איברי הגוף.
אני מניחה שמתעניין בכך בזמן המקלחות וההחלפות. נראה טבעי ונורמלי.
כל טוב
לימור

היי לימור,

קודם כל תודה על התגובה!
אני אאמץ את נושא הספרים כי הוא מאוד אוהב ויש לו ספרים כמעט על כל נושא למעט זה.
זהו הבכור וקצת חדש לנו הנושא.

שוב תודה.

אב (כבר לא) מודאג.

שלום אב מודאג
אני מסכים עם לימור ונראה שיש לה שכל ישר וניסיון.
אין מה לדאוג מהתנהגות כזו היא טבעים ונורמלית.