פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

שלום! אשמח לקבל עצה בנוגע לתופעה המתרחשת אצל בני.
בני בן שנה ו- 10 חודשים ומזה מספר חודשים (בערך מגיל שנה וחצי) הוא החל להרביץ. העניין הוא שהוא מרביץ כמעט רק בנוכחותנו ובעיקר לתינוקות.
עד עכשיו הוא היה אצל מטפלת עם קבוצה קטנה של ילדים בגילו ובנוסף היה בנה התינוק של המטפלת. לדברי המטפלת הוא לעולם לא מרביץ לאף אחד מהילדים וגם לא לתינוק. רק כאשר אני מגיעה לקחת אותו הוא ניגש לתינוק ומתחיל להרביץ לו.
כמו כן אני רואה את התופעה בגן משחקים- הוא אוהב תינוקות וניגש אליהם ומלטף אותם ומנשק אך ברגע שהוא שם לב שאני (או בעלי) מסתכלים- הוא מתחיל להרביץ.
אני מתלבטת כיצד להגיב וזאת מפני שאני יודעת שהוא עושה זאת על מנת למשוף תשומת לב מאיתנו ולכן בהתחלה הייתי פשוט מרחיקה אותו מהמקום אבל עכשיו הוא גדל ואני יודעת שהוא מבין את חומרת המעשה ולכן אני מגיבה ביותר אסרטיביות. (מרחיקה אותו, אומרת לו בצורה תקיפה שאסור ומושיבה אותו על כיסא/ בעגלה על מנת להרגע..)
האם אני נוהגת נכון? הוא בני היחיד ואני נותנת לו הרבה תשומת לב, מדוע הוא מרגיש צורך לחפש אותה בדרכים נוספות? בנוסף אני צריכה ללדת בקרוב ואני חוששת..

לציין שלאחרונה גם מרביץ לילדים תוך כדי ויכוח על משחק וכד' וכן מרביץ לי כאשר אני כועסת עליו אך זה פחות מדאיג אותי כי זה נראה לי התנהגות רגילה לילד בגילו. כמובן שגם כאן אני מגיבה בתקיפות כשצריך..

בוקר טוב, האם לדעתכם זה נורמטיבי שבעלי אינו יכול לסבול שהילדים עולים לנו על המיטה "כי הם מלוכלכים מהגן, בי"ס, קייטנה", ואינו מאפשר להם לשבת עליה לצפות בטלויזיה או סתם להיות לידי? עד כדי כך שאם זה בטעות קורה, מייד הוא ימהר להחליף מצעים...הבעיה שזה גורם לנו לא פעם לחילוקי דעות קשים.

שלום, בתי בת 3.4 גמולה כבר כמעט חצי שנה. תהליך הגמילה עבר בצורה טובה ומהירה והילדה שולטת בצרכים באופן מלא. הבעיה היא שבתקופה האחרונה נראה שהילדה משתמשת בעשיית הצרכים (פספוס פיפי או קקי) כדי להביע כעס או פחד או פשוט לבדוק את הגבולות של הסביבה שלה. חשוב לי לציין שלושה דברים - 1 שהילדה בעלת אינטליגנציה ריגשית מאוד מאוד גבוהה, היא רגישה מאוד לסביבה. 2. נולד לה אח לפני כעשרה חודשים והיא מאוד אוהבת אותו, אבל עם זאת כיחסי אחים תקינים, גם מציקה לו וזה בסדר. 3. הילדה מתחילה גן חדש בתחילת השנה הקרובה.
לילדה יש רצונות משלה ואנחנו מעודדים זאת.
שאלתי היא האם יש צורך בהתערבות של פסיכולוג או פשוט להמשיך ולשים לילדה גבולות ולחכות שזה יעבור?

אני צריכה שתאירי את עיני כי כנראה אני מפספסת משהו...
הבת המדהימה שלי בת 3.5, ילדה טובה, מחונכת, אהובה ומה לא
אנחנו מנהלים סדר יום קבוע, בערב היא רואה רבע שעה טלויזיה לפני המקלחת, נכנסת להתקלח, סיפור, שיר ולמיטה, נרדמת לבד וישנה את כל הלילה במיטתה.
לאחרונה, המקלחת נעשית ממש לא נעימה, היא לא רוצה להיכנס, הכל בדווקא, כל דבר לוקח המון זמן, מורחת את הזמן וכו'... אח"כ מאוד קשה לה להרדם, ממציאה תירוצים לקום, בוכה, צועקת, רוצה שנביא לה דברים.
אני אציין שלפני חצי שנה נולה לה אחות, היא מקבלת אותה מקסים ואנחנו שומרים על השגרה, על זמן אישי, חיזוקים גם מאז הלידה. אנחנו משכיבים את התינוקת קודם כדי שזמן הסיפור והשיר ישארו שלה. כמובן שהבכי מעיר את אחותה. הסברנו לה שבחדר היא צריכה ללחוש מתוך התחשבות.
התגובה שלנו עניינית, לא מגיבים לבכי, אם הקטנה בוכה מרדימים על הידיים, אם קמה אנחנו מחזירים למיטה ללא מלל.
ההשכבות הפכו ממש למתישות, לוקחות המון זמן וכוחות, מה לעשות ?

שלום לכולם. שמי מירב ויש לי בן בגיל 4. בני נגמל מטיטולים לפני שנה וחצי ובהתחלה היה נדמה שעבר את הגמילה בהצלחה אבל בשנה האחרונה הוא כל הזמן מפספס קקי ועושה בתחתונים. הוא פשוט הולך הצידה, מחזיק את רגליו חזק ועושה קקי. נוצר מצב שבו הוא מפספס קקי פעמיים בשבוע לפחות בגן. בבית אני משתדלת לתפוס את זה בזמן ולהושיב אותו בשירותים (גם אם הוא לא רוצה לשבת). עליי לציין שהוא עדיין בגן פרטי שם הוא מבוגר יותר מרוב ילדי הגן.
לפני כשלושה חודשים נולדה ביתי השנייה ואז גם גמלנו אותו ממוצץ והוא התחיל לשתף פעולה בעניין הקקי ולומר: "אמא, יש לי קקי." אך גם זה נגמר ועכשיו הוא חזר לעשות קקי בתחתונים. מה עושים?
חשוב לציין שהוא אינו מרטיב בלילה וישן ללא טיטול. התפתחותו רגילה ונורמלית לגילו.

שלום, בני בן שנתיים וחצי והוא נמצא במסגרת גנית למעלה משנה (אותו גן) לפני מספר חודשים החלה תופעה של פרידה קשה המלווה בבכי כאשר הוא מגיע לגן ורואה כי ילדים אחרים כבר נמצאים (כאשר מגיע ראשון נפרד יפה והולך לשחק) אני יודעת מהצוות שהבכי פוסק מהר והוא נהנה מאד כל היום ואני רואה זאת שאני באה לקחת אותו בסוף היום. השאלה היא מה עושים, בעיות פרידה בדר"כ נפתרות לאחר שבועיים שלושה וכאן נראה שזה מקרה קצת שונה.

שאלה נוספת:
בעניין הגמילה מטיטולים - אני מרגישה שהוא בשל לגמילה ואני מעוניינת לנסות בחופשה של הגן שזה עוד שבוע. מה נכון יותר, להוריד את הטיטול אחת ולתמיד ובהדרגה בלילה או בשלבים?

תודה
מיה

ילדה בת 4 רגילה בכל הנושאים , מבינה ענין וחיה את המציאות הבעיות הם הפחד הנורא שלה המביא אותה להיסטריה . מקרי הפחד הם שונים ולהלן דוגמאות מספר

בארוע עם אנשים רבים גילתה לפתע אשה מבוגרת על כסא גלגלים , התחילה בצעקות היסטריות עד שהרחיקו אותה ממנה ועדיין לא נרגעה למשך זמן רב למרות שמיקומה הוחלף.
קבוע יש לה בעיה שהיא שומעת רעש של טרקטור בכל מקום. אין אפשרות להפעיל מיקסר בזמן שהותה במטבח כי הצעקות הם היסטריות.

בעת עמידה בחניון רכב (שרכבים לא נוסעים) נכנסת לפחד וטוענת לפתע כי רגליה כואבת והיא חייבת להכנס מיד למכונית ובכניסתה הכל נרגע.

ההסטריה מוציאה מהדעת ואנו מנסים להרגיעה ע"י לקיחה לידיים או פעולות אחרות אולם הפחד העיקרי ממשיך להיות קיים.

ואני חוזר ומציין שמדובר בילדה מבינה ענין.

אודה על תשובה או הפניה לגורם כל שהוא

אנחנו מאזור אשדוד

שלום, בני בן שלוש ובחודשיים האחרונים בערך הוא עובר תקופה התנהגותית ממש קשה. הוא בוכה מכל שטות קטנה, מדבר כל הזמן בטון בכייני ונוטה לרצות שנעשה לו הכל- אני אומרת לו ללבוש מכנסיים, הוא אומר לי "את תלבישי לי" וכד'. אנחנו לא מאפשרים התנהגויות כאלה ואני אומרת לו שהוא לא יכול לדבר ככה לאבא ואמא ואני ממש מתעקשת איתו לבקש דברים יפה ולא לבכות תוך כדי ולא להתבכיין וכו אבל זה נראה כאילו זה רק מחמיר. אני יכולה לקחת אותו מהגן והוא ממש במצב רוח טוב וברגע שנגיע הביתה הוא מיד נכנס למצב רוח בכייני והיסטרי.
כל האנשים שמכירים אותו ונמצאים איתו במהלך השבוע ממש נדהמים מאיך שהוא מתנהג כשהוא איתנו (ההורים) כי עם אחרים הוא מתנהג כרגיל - ילד מחונך ומקסים שלא מתנהג כך.
הייתי רוצה לדעת האם זו תקופה כזו שכל הילדים עוברים ואיך כדאי להתמודד עם הבכי. כי כל דבר הוא מבקש בקול מתבכיין שמוציא אותי מדעתי ואני מתעקשת איתו להירגע ולבקש יפה בלי להתבכיין אבל זה לא עוזר. הוא מנסה להירגע אבל עדיין כשהוא מדבר הוא שומר על טון בכייני וזה ככה מהבוקר עד הערב. איך מומלץ להגיב להתנהגויות כאלה? מה אפשר לעשות כדי למנוע אותן?

יש לי ילדה בת 3 ואני נמצאת בסוף הריון עם תאומים.
תכונות האופי הבולטות של הבת שלי הן תבונה,חוכמה,בגרות,היא מאוד חדה בתפיסה שלה,
ויש לה המון חמלה ונתינה. מה שכן,היא מאוד עקשניתושמשהו לא מוצא חן בעניה היא שוברת את הכלים, על אף שאנו תמיד מנסם ברוגע להסביר באותה סיטואציה שיש דרכים אחרות לפעול מלבד לצעוק.זה לאו דווקא חייב להיות אירוע קיצוני שיגרור תגובה זו,
היא פשוט חייבת לענות על כל דבר! שהמילה האחרונה תהיה שלה..(חייבת להודות-די דומה לי).
אתן דוגמא- אנחנו ישובות לעשות יצירה ביחד, האווירה טובה ונינוחה, פתאום לקחתי משהו כדי להדגים לה- אני חוטפת ממנה צעקה "לא!!! למה את נוגעת??? אני!!!" (אני יודעת שזה גיל של "אני לבד" ואנחנו משתדלים לכבד זאת הכין שאפשר). אני מסתכלת עליה ומסבירה לה ברוגע- אל תכעסי ,אני רציתי להדגים לך ומעבר לכך זה לא נעים שאת צועקת עלי ככה,
את יכולה להסביר את רצונך בנימוס ובכבוד.
ומה התגובה?.... "לא רוצה! אז אני לא חברה שלך! עזבי אותי,די.".
כך יוצא שעל הכל היא עונה- אני מבקשת ממנה בנועם "לכי בבקשה כבי את הטלוויזיה"
היא הולכת אך בדרך היא חייבת להסתובב אלי ולצעוק " אני הולכת!!" למרות שלא ביקשתי יותר מפעם אחת.
בעיה שניה שעליה רציתי חוו"ד מקצועית היא הריחוק של הילדה ממני.
עבר עלי הריון מאוד לא קל, תאומים בכל זאת ובלי קשר ,ההריונות שלי קשים ומלווים בתופעות לוואי רבות מהתחלה ועד הסוף.
כך שהיה לי פחות סבלנות להגדיש לה זמן, אני פחות ניידת לשבת איתה על הרצפה ולשחק או לקחת אותה לבילויים מחוץ לבית כמו לפני.
בעלי גיבה אותי בכל החסר (יש לציין שהוא אבא מדהים וסובלני אף יותר ממני ,בלי קשר להריון) אני ממש מרגישה שהיא פיתחה אלי אנטי...כל דבר היא צועקת -לא,רק אבא,
מהקטן לגדול. אנ מרגישה שהפכתי להיות מוקצה בחיים שלה והיא איתי רק שאין ברירה שאביה בעבודה. אך שהוא בסביבה, אני אוויר...לא חום לא חיבוק, אפילו לא החלפת מילה.
כמה שאני מנסה ,זה דוחה אותה יותר. הגעתי למצב שאני כ"כ נפגעת מהתנהגותה שאני בוכה (מגוכך...) ב"ה שהתאומים יוולדו ,זה רק יחריף...אני יהיה עסוקה בהם ושוב,
האביר על הסוס הלבן-אביה יתפוס את כל ליבה ואז מה?...
חייבת לציין כי את ההתפרצויות של הזעם שתארתי בהתחלה היא שומרת בדר"כ לי ולא לאביה, וגם שהיא עושה זאת כלפיו הוא שותק לה, כך שאני יוצאת האיש הרע.
שוחחתי עמו על זה שיש ליצור חזית משותפת בעניין ,הוא הסכים ומדי פעם מעיר לה,
אך לרוב מוותר בטענה שאני מספיק חסרת סבלנות אליה והיא לא צריכה שגם הוא יהיה ככה.

סליחה על האורך....תודה על הסבלנות.
בברכת שבוע טוב.

שלום
בני בן שנתיים ו-4 חודשים. עד עכשיו ישן לילות ברציפות ללא בעיה עד הבוקר, מאוד שקט כשישן. לאחרונה נולד אח חדש (כבר בן 4 חודשים). בשבוע האחרון האח הבכור התחיל פתאום להשמיע מעין קול של בכי מ שמונה בערב ועד 12 בערך.
זה אף פעם לא קרה לנו בעבר. לפעמים קורא לאחד מאיתנו, לפעמים סתם משמיע קול של בכי

יש לציין שהם ישנים יחד באותו החדר, מיטה לצד מיטה. כשהגדול נרדם, אנחנו מכניסים את התינוק - ואז ברגע שהתינוק בוכה\, באים ומרימים אותו כדי שלא יעיר את הבכור....

...ועכשיו בשבוע האחרון אני לא יכולה להכניס את התינוק למיטתו בחדר עם אחיו, מכיוון שהבכי הזה מעיר את התינוק ואני רוצה שישן כמו שצריך.
השאלות שלנו הם:
1. האם לדעתכם הבכי הוא בכוונה בשביל לקבל מאיתנו תשומת לב? האם יכול להיות שהתחילו סיוטי לילה במקביל?
2. כיצד יש לנהוג במצב של בכי מתמשך? אנחנו מתעלמים בד''כ ומחכים שירדם, אבל זה נמשך שעות ברציפות, עושה לנו כאב ראש ואני דואגת שהוא בכ''ז יצליח להעיר את הקטנצ'יק, שישן בינתיים בסלון (זה ממש לא פתרון לטווח ארוך!)
3. האם כדאי להחזיר את התינוק לחדרו, למרות הבכי של הגדול?
4. האם התופעה הזו מוכרת בשלב זה של התפתחות?

תודה וסליחה על האורך
שירה

שלום, ביתי בת שנה וחודשיים. בינתיים ההתפתחות שלה מצויינת (התחילה ללכת בגיל 9 חוד'), היא מאפשרת לי להתנהג אליה כמו ילדה בוגרת כי היא מבינה כמעט כל מה שאני אומרת/מבקשת ממנה .
לאחרונה, אני מרגישה שהיא בוחנת את הגבולות שלי ואני חוששת שאני לא מתנהלת נכון.
לדוגמא,
בזמן האוכל- היא זורקת אוכל על הריצפה, וכשאני אומרת לה שאסור- היא מחייכת אלי וזורקת שוב.
היא מכניסה את הנעליים שלה לפה - וכל המאמצים שלי להסביר לה שאסור- היא בשלה.
אם אני רוצה להוזיז אותה מאזור סכנה (הגיעה ליד התנור/טלויזיה) היא בוכה ומשטתחת לי על הרצפה ולא נותנת לי לגעת בה.
אני יודעת שהצבת הגבולות בגיל צעיר, זה חשוב ולכן אני קצת נלחצת כשאני לא מצליחה לעשות כך
אני יודעת שצריך להבין שלילדה יש רצונות משלה- אבל קשה לי כשהיא לא מבינה מה זה אסור...
האם ישנה דרך להסביר לה מה מותר ומה אסור?!
אשמח לתשובה- תודה

בני בן שנה וחודש, התפתחות תקינה, עדיין יונק. אני איתו בבית והוא קשור מאוד אלי ולאביו. הבעיה שלי שהוא אובססיבי לגבי ההנקה. הוא מבקש לינוק בתכיפות גבוהה (למרות שמקבל רק בבוקר, צהריים וערב), כשלא מקבל, מתחיל לינוק את העור סביב החזה או הכתף והזרוע ובוכה מאוד. ההנקות לפני/אחרי השינה הן מאוד ארוכות (יכולות להמשך חצי שעה). לתחושתי ההנקה משמשת אותו כמצבי מפלט משיעמום כדי לזכות בתשומת לב כאשר אני נמצאת איתו ועם אחותו יחד וכערוץ ליצירת קרבה (אוכל יפה מוצקים – אין הצדקה תזונתית...). לא מוכן לקחת בקבוק (בעבר היה צם ימים שלמים אם לא הייתי באזור). לאחרונה נגמל מהנקות ליליות, אך אם אני ניגשת אליו בלילה אינני יכולה להרגיע אותו, הוא זועם על כך אני לא מניקה אותו. שאלתי היא: כיצד ניתן לעזור לו להיגמל מבלי לפגוע בו רגשית? בספטמבר יכנס למסגרת, האם זהו זמן נכון להתחיל בו תהליך גמילה?

בכל מקום מזהירים אותי, ובצדק, לא לתת לילדה לישון על הבטן, אני מבינה את כל הסכנות כמובן אבל הבעיה היא שכבר כשבוע (הילדה בת שבועיים וחצי), היא סובלת מגזים, והדרך היחידה שמקלה עליה (וכבר ניסינו הרבה), היא להשכיב אותה בטן לבטן עלי או עם על הבטן על הברכיים שלי או במיטתה.
לא משנה כמה שאני מצליחה להרדים אותה עלי, ברגע שאני מעבירה אותה למיטה ומשכיבה אותה על הגב היא צורחת ומתכווצת.
אני לא רוצה שתתרגל יותר מידי לידיים ואני גם לא רוצה לסכן אותה, אבל האם אין כל דרך אחרת שהיא להקל עליה?

ושאלה נוספת, אני לא יודעת איך פעוטות מתנהגים וההשוואה היחידה שיש לי היא הבת של דודי שראיתי מיום היוולדה עד היום כשמלאה שנה לחייה, כמובן שבאופי היא שונה לגמרי מבתי אבל אני מדברת על כך שהיא הייתה ילדה מאד פעילה, וילדתי, לא יודעת עם זה בגלל אופי, חולשה או הגיל הצעיר, בשבוע הראשון לחייה אכלה, ישנה ועשתה צרכים כל הזמן. בשבוע השני נהייתה יותר פעילה, פותחת עיניים ועוקבת אחרי דברים אבל נרדמת במהירות, וכשהיא ישנה שום דבר לא מפריע לה, אפשר להזיז אותה, להרים לה את הידיים, לצרוח, והיא פשוט ישנה. לפעמים זה מפחיד אותי כי זה נראה כמו חולשה, כשהיא ישנה היא אפילו לא מגיבה על רפלקס התפיסה, האם זה בסדר?

שלום רב.

התינוקת שלי בת 3 חודשים וכבר כ-3 שבועות היא עושה קקי ירוק, נוזלי ומסריח.
היום הקקי היה כבר ממש מוזר:
ירוק ונוזלי, עם מלא חתיכות לבנות קטנות, מעין ריר שחור וכ-4 נק' אדומות (לא בטוחה שמדובר בדם). הקקי היה מסריח מאוד!

מה לעשות?
על מה זה יכול להצביע?

אשמח לכל עזרה,
תודה!

שלום
יש לי תינוק בן 10 חודשים, כיום הוא נמצא איתי בבית
אני מתלבטת האם לשלוח אותו לגן בגיל שנה או לחכות לגיל שנה וחצי
שאלתי היא האם זה שהילד יהיה איתי בבית עד גיל שנה וחצי יכול לגרום לו להיות ילד לא חברותי בעתיד?

תודה מראש