פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

שלום טובי.

אני סטודנטית לפסיכולוגיה, ואני נמצאת בטיפול קבוע אצל פסיכיאטרית. אני כמעט ולא מקבלת טיפול תרופתי, הטיפול העיקרי שלי איתה הוא בשיחות.

בשנה שעברה הייתי לי טראומה. בגלל הטראומה הזו נעזרתי בעוד מטפלים מלבד הפסיכיאטרית. היא נהדרת ואני איתה בקשר שנים רבות, אבל נראה לי שבגלל הטראומה ישנו צורך להיעזר בעוד מטפלים. הייתי אצל עוד מטפלים במפגש בודד או שניים כדי להשיג באופן נקודתי אי אילו דברים שהרגשתי שבשבילם צריך מישהו אחר.

אני מרגישה צורך להיעזר גם במרצה שדיברתי איתה מעט לפני או אחרי הקורסים שהיא העבירה, והיא פסיכולוגית קלינית שמטפלת באופן פרטי. נראה לי שהיא תוכל לעזור לי באי אילו דברים ממוקדים.

האם יש בעייה אתית בכך שהייתי סטודנטית שלה, או שאני יכולה לנסות לפנות אליה ולבקש טיפול?

הי
מה ההבדל בין פיצול לבין ניתוק?

יש לי חברה עם הומור שחור ומאוד מאוד צינית. בזמן האחרון היא מדברת הרבה על מוות, אבל תמיד עם נימה של צחוק. אני כבר מתחילה לדאוג, דיברתי איתה על זה והיא אמרה שאני לוקחת דברים כבד מדי ושהיא צוחקת ושהיא לעולם לא תפגע בעצמה, אבל זה בכל זאת מדאיג אותי ואני חוששת לה. לשחרר או שיש משהו לעשות?

המון דברים מזכירים לי משהו שקרה למישהו לא באשמתו והיום הגעתי למסקנה שיש מהמשותף בין בתי חולים פסיכיאטריים לבתי מטבחיים

שלום,
אני אמא לילדה,סבא שלה לא מתעניין ולא בקשר איתנו,קשר קרוב,רק כשאני מעירה את תשומת ליבו הוא מתקשר ואומר שהוא רוצה שניפגש,כולם אומרים לי שזה לא נכון לעשות ,אם זה לא בא מהלב, כי הוא בא כדי לצאת ידי חובה,אבל זה מציק לי שלילדה שלי אין בחיים סבא,הוא בן אדם קר,גם כשאני הייתי ילדה זה היה כך,הוא לא מתעניין בה ,לא שואל לשלומה,רק כשהוא בא הוא מביא משהו,שלא בא לי לקחת,והוא מאוד מושפע מאישתו,האם אני צריכה להרפות?????או להוציא את הצדק לאור?
מחכה לתשובה
תודה

יש לי מנהלת חדשה שהיא ממש מקטינה אותי ומזלזלת בי, זה לא רק מוציא לי את החשק לבוא לעבודה אלא ממש מדכדך אותי ומשפיע עלי לאורך כל היום. אני לא רוצה למצוא עבודה חדשה בגללה, איך מתמודדים?

אני סובלת ממיגרנות, בתקופות טובות התדירות שלהן פוחתת בצורה משמעותית. האם זה אומר שזה נפשי?

אני ממש סובלת בעבודה הנוכחית שלי, גם מבחינה חברתית וגם מבחינת העבודה עצמה. אני מחפשת עבודה חדשה אבל עד אז אני ממש מתעוררת בסבל כל בוקר...

שלום,
הייתי בקשר של כשנה עם בת זוג אותה אני מאוד אוהב, מאז ומתמיד היא לא הייתה יציבה ועם חרדות נטישה שגרמו לה להיות נורא תלותית כלפיי. במהלך הקשר היינו נפגשים כל יום והייתי תומך בה מאוד. והיא הייתה מתאהבת בי ברמות נורא חזקות, מה שגרם לתלותיות בי רק ללכת ולגבור עם הזמן. המצב הפחיד אותה כמה היא מאוהבת וכמה היא תלותית כלפיי, והחרדות נטישה שלה נורא החריפו, עד רמה שאילו לא הייתי יכול להתראות איתה ביום כלשהו היא הייתה חווה חרדות ודכאון.

לאחרונה היא נכנסה למצב נפשי קשה שנמשך חודש וחצי, של פסיכוזות,בלבול וחרדות, שהחמירו בהדרגה, עד שהיא הגיעה למצב בו היא התאשפזה בבית חולים פסיכיאטרי במשך כשבוע. ההתמודדות עם המצב הכניסה גם אותי להמון לחץ נפשי וחרדות. עד שבמהלך האשפוז אמרתי שאני חייב ספייס מהקשר בינינו, כי הוא מכניס אותי להמון בלבול רגשי.
היא יצאה מהאשפוז לפני כשבוע, מאז היא במצב יותר טוב, אולי בין היתר מכיוון שאנחנו לא בקשר. אך היא הפסיקה לקחת את התרופות שניתנו לה ואינה מעוניינת בטיפול פסיכולוגי, מכיוון שהיא לא חושבת שהוא מסוגל לעזור לה.

אני עדיין נורא אוהב אותה, נורא קשה לי עם היותנו פרודים ואני נורא מתגעגע, אך גם קשה לי להיות איתה בקשר, מתוך חרדה שאם נחזור להיות ביחד הדברים בהדרגה יחזרו להיות כפי שהיו ושוב ייגרם הרבה כאב לשנינו.

ביומיים האחרונים מרוב געגועים הדדיים חזקים התראנו שוב ודיברנו קצת ואני מרגיש שהיא כעת שוב מתחילה להרגיש תלותיות כלפיי ושולחת לי הרבה הודעות וגם מתקשרת הרבה.
אני די אובד עצות, הייתי שמח לשמוע את חוות דעתכם על המצב, והאם יש סוג טיפול כלשהו או המלצות כלשהן שיעזרו לה או לי בהתמודדות עם המצב..
תודה רבה

אני מאוד אוהבת את העבודה שלי, אני באה אליה בכיף, אבל מהרגע שאני נכנסת למשרד עד שעה שעתיים אחרי אני סובלת מכאבי ראש ומצליחה לתפקד רק על אדוויל. כשאני קמה בבוקר אין כאב ראש וזמן קצר אחרי העבודה הוא חולף. אני יודעת שזה פסיכוסומטי, איך מטפלים בזה?

העבודה משפיעה עלי מאוד וכל הלחץ הזה גורם לי לחרדות, לעייפות, לחוסר מנוחה ולמה לא... אשמח לעזרה כדי להתמודד עם הלחצים האלה בלי לקרוס ובלי שישפיעו עלי מבחינה גופנית

כשאישה, שנים לאחר אובדן הריון אומרת שהיא "כבר לא שם", אבל זה נשמע יותר כמו שכנוע עצמי, כי לפי כל מיני משפטים שאומרת מבינים שיש שם רגשות כואבים שכנראה קשה לה להתמודד אתם. לדוגמה, היא התנדבה לארח בביתה לאיזשהו ערב מיוחד נשים שחוו אובדן ואמרה: קחו את הבית שלי ואני מחוץ לתמונה.. כמו כן, משמיעה משפטים כמו: "לפעמים אני חשה שאולי אין לי רגש בגלל שאני לא חווה את האובדן 24 שעות כמו שאני רואה נשים אחרות" (שמספרות בפורום התמיכה לנשים שחוו לידת , שאגב עדיין לא התנתקה ממנו..) "יש את השיגרה ואת לא יכולה לשכב במיטה כל היום ולבכות." כמו כן עדיין מעסיק אותה להמשיך להנציח את התינוקת (למרות שכבר הנציחה בדרכים שונות) וכו'..האם זה נקרא "הדחקה", או מנגנון אחר? אודה לכם מאד על המענה וההסבר!

בשבועות האחרונים אני מרגישה סוג של עגמומיות שמלווה אותי, ה=מצב הרוח לא שמתפר, גם כשאני עושה דברים שאני כביכול אמורה ליהנות מהם. חשבתי הרבה ואני לא מוצאת סיבה או טריגר לעגמומיות הזו אז אין מה "לפתור" כדי שהמצב יישתפר

אני לוקח מודיקט כבר יותר משנה ומאז יש ירידה בתפקוד הקוגנטיבי של שיבוש בזכרון +הבנה איטית וגם ההגיון לא משהו והפסכיאטרית שלי לא רוצה להחליף אותה מה עושים כדי להחזיר את המוח למצב התקין שהיה לפני התחלתי לקחת את הזריקה ?

שלום פסיכולוג יקר,
איבדתי את הדרך ואיבדתי את עצמי.
הייתי בדרך הנכונה וויתרתי על כל מה שהשגתי בעבור חומר שכבר נגמר ולא נתן לי אושר אלא בדידות ועצב.

אני רוצה להחזיר את מה שוויתרתי עליו, אבל זה כבר בלתי אפשרי . אני פשוט מבולבלת.

מה אני עושה במצב הזה.

איך אני חוזרת לתלם? האם יש לך עצה פרקטית בשבילי?

רק אל תפנה אותי לפסיכולוגים בבקשה.

בבקשה משהו קטן מניסיונך.