פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

מאז היותי קטנה קשה לי מאוד ללכת לישון בלילה. תמיד מצאתי לעצמי עיסוקים לשעות הקטנות כמו קריאה או כתיבה או צפייה בסדרה. עד שאני ממש נרדמת. בדרך כלל אני הולכת לישון בין 12 במקרה הטוב ל2 בלילה במקרה היותר סטנדרטי.
לעומת זאת בצהריים אין לי בעיה או קושי להירדם.
רציתי לדעת האם יתכן שזה נובע מחרדת נטישה? אני מוצאת שקשה לי להיפרד מדברים. אפילו קשה לי להיות זו שמסיימת את שיחת הטלפון. אולי קשה לי להיפרד מהיום ובגלל זה איני נרדמת?
תודה ולילה טוב.

שלום!
יש לי בן דוד מאומץ בן 32, שאינו יודע שהוא מאומץ.
הוא אומץ בימים הראשונים לאחר שנולד, באוקראינה, ע"י דודה שלי, רווקה וחשוכת ילדים שגידלה אותו לבד.
כשהיה בן 11 עלה עם האמא המאמצת שלו לישראל.
היא מעולם לא סיפרה לו שהוא מאומץ וכששאל על זהות אביו נענה שאין לו אבא וזהו.
אני לא בקשר עם דודה שלי, היא תמיד התרחקה מהמשפחה ולא הסתדרה עם אמא שלי, אחותה היחידה וכבר 20 שנה שהן לא מדברות.
אני שומרת על קשר עם בן הדוד, בעיקר טלפוני ובחגים ובימי הולדת של הבנות שלי הוא בא אלינו.
לאחרונה הוא רוצה לדעת ולחקור על זהות אביו, אך אמו כמובן לא משתפת פעולה.
רציתי כבר בכמה הזדמנויות לפתוח ולגלות לו שהוא בכלל מאומץ, אך המשפחה של אישי אמרו לי שאסור לי להתערב ביחסים בינו לבין אמו המאמצת ושזה לא התפקיד שלי.
מצד שני, אני מתרשמת שהוא רוצה לדעת את השורשים שלו והוא כבר "ילד גדול" ולא נראה לי הוגן שהסתירו ממנו עד היום. האמא הביולוגית שלו, יכול להיות שכבר מאוד מבוגרת ואם נחכה יכול להיות שעוד כמה שנים לא תהייה בחיים ואז אם ידע שאני ידעתי כל הזמן ולא אמרתי לו- יאשים גם אותי. האמא המאמת שלו בשנות ה70 לחייה.
כיצד עלי לנהוג? ומה הדבר הנכון לעשות?
תודה רבה מראש!

אני מאוד רגישה ויש לי בעיה שאני לא מצליחה לפתור עם עצמי. כשאני מקבלת תשובה שלילית, הודעה לקונית או תגובות שאני לא לגמרי מבינה או לא עולות בקנה אחד עם הרצון שלי הדמיון שלי מתחיל להשתולל ואני חושבת על הסיבות שבגללו מתנהגים אלי ככה: לא אוהבים אותי, מתביישים בי, לא רוצים בנוכחותי, חושבים שאני טיפשה מדי כדי להבין וכ'ו' וכו'. אני יודעת שאני לא קוראת מחשבות של אנשים אבל אני לא יכולה שלא להניח מה אחרים חושבים ואז לפעול בהתאם למה שאני מסיקה ולאו דווקא לפי המציאות. זה שאני מודעת לזה רק הופך את כל העניין לגרוע יותר כי אחרי זה אני כועסת על עצמי...

אני מרגישה בדידות כל הזמן, גם כשאני עם אנשים זה לא מרגיש לי אמיתי ואני לא מרגישה שיש לי חברים אמיתיים. כשאני מגיעה למקומות חדשים אני ממש למנסה לייצר חברויות אבל זה תמיד מאולץ ומזויף וכבר אין לי כוח לזה אז אני חוזרת לאותו המקום - הבדידות. אבל אני כבר לא יכולה לשאת את זה

שלום למר פלד
אני סובלת מאוסידי .לא צעירה.היתי בסופר והקופאית היתה קצת עצבנית.כדי להרגיע אותה .אמרתי לה שהיא נראית טוב.ומה עשתה הקופאית שאגב היא לא צעירה כבת 55.הקופאית בתגובה למחמאה שהיא נראית טוב הרימה את ידה מולי ועשתה לי חמסה .שאלתי אותה למה .היא אמרה שכחה היא מדברת .מאחר ויש לי אוסידי החזרתי לה והיא שוב החזירה לי .אני מרגישה לא נעים.כי היא התחילה .מה דעתך האם יצאתי פראירית ? תודה מראש בבקשה לענות ספציפית למקרה ולא על האו סי די .סליחה ותודה שוב

שלום וברכה,
לאחרונה אני נתקל בהרבה מטפלים והרבה שיטות טיפול ובינהן הציעו לי טיפול בוידאו תרפיה.
האם עו"ס בעלת תואר ראשון רשאית לטפל? האם היא רשאית לטפל בוידאו תרפיה?
תודה

בחודשים האחרונים בעלי חווה סיוטים שמחזירים אותו למלחמת יום כיפור. הוא אמנם עבר שם דברים קשים מאוד ואיבד הרבה חברים אבל מעולם הוא לא סבל ממשהו כזה. ייתכן שפוסט טראומה מתפרצת יותר מ- 40 שנה אחרי האירוע או שאולי הוא חווה משהו אחר שבחלומות הוא משליך על המלחמה?

בזמן האחרון אני מרגישה שינויים קיצוניים במצב הרוח שלי, אני יכולה לבכות ארבע פעמים ביום מסיבות לא ברורות וחמש דקות אחר כך להיות ממש בהיי ומבסוטה מגורמים קטנים. זו תופעה חדשה ואני כן מצליחה לזהות כשזה קורה וזה ממש מפחיד אותי. אני יודעת שיש כל מיני מחלות נפש שאלה התסמינים שלהן, יכול להיות שאני חולת נפש עכשיו?

היי
אמא שלי בת 60. מצבה לא טוב . לא מתפקדת לא מתקשרת. כאילו שרויה בעולם שלה. בוהה רוב היום. לא מעוניינת לצאת מהבית , חסרת חשק לעשות כל פעילות . לאחרונה גם ירדה הרבה במשקל ואוכלת מעט מאוד טוענת שאין לה תיאבון . חיה רוב היום על נס קפה וסיגריות
ההתדרדרות חלה בעקבות ריב מאוד גדול , קולני עם שכנה ,בריב אמא שלי התעצבנה צעקה וכו ...
מה לעשות ? איך אפשר לעזור לה ?
תודה !

יש
מישהו שאני מחבבת מאוד וזה הדדי ורוצה לעשות לי ילד ואם יצליח יתחתן איתי
יש לי הכרויות שאני מחבלת בהן בגלל זה אני יודעת שזה טפשי

מאז ומתמיד התקשיתי בקבלת החלטות, כשהייתי קטן יותר זו לא הייתה יותר מדי בעיה כי תמיד היה מי שיחליט בשבילי. השתחררתי לפני כמה חודשים ואני ממש מרגיש אבוד, אין מי שיגיד לי מה לעשות ואיזו אופציה הכי טובה בשבילי, כשזה בדברים הקטנים זה לא נורא, אבל אני צריך לעבוד, פסיכומטרי, להחליט מה אני רוצה ללמוד ואיפה, לאן אני רוצה לנסוע לטייל המון המון החלטות שתלויות רק בי ואני ממש משתגע כבר!

שלום וברכה,
שמעתי שטיפול CBT הוא המילה האחרונה לטיפול בטראומה ופוסט טראומה, מה דעתכם על כך?

האם שמעתם על אמנות לחימה טיפולית בשילוב עם טיפול קוגניטיבי התנהגותי LiCBT ? מה דעתכם על טיפול כזה לטראומה ופוסט טראומה?
תודה.

אני סובל מסוג של פחד קהל, כאשר אני נמצא מול אנשים אני בדרך כלל נלחץ, וכאשר אני צריך לדבר מול אנשים אני ברוב המקרים מסמיק בצורה שמפריעה לי ומונעת ממני לעשות הרבה דברים בחיים ובעבודה.

רציתי לשאול מה אני צריך כדי לפתור את הבעיה הזאת ?
פסיכולוג או מאמן אישי ?

וגם רציתי לשאול האם טיפול פסיכולוגי יכול להפריע לי בעתיד, הרי ברוב מקומות העבודה חוטמים על טופס ויתור על סודיות רפואית בשלבי הראיונות.

למרות שעזבתי את הבית כבר מזמן מאוד קשה לי עם העבודה שאבא שלי מוכר את הבית. זה הבית היחיד שאני מכירה, כל זיכרונות הילדות והבגרות שלי הם משם כולל זיכרונות מאמא שלי שנפטרה לפני כמה שנים... אני ממש מרגישה כאילו אני מאבדת עוד בן משפחה... אולי זו תגובה מוגזמת אבל מאוד קשה לי עם הפרידה מהבית

באחד הקורסים שלי יש מרצה ממש חמוד, הוא טוב לב ואדיב וסבלן ומצחיק. מה שאני מרגישה אליו הוא מעבר לעוד קראש, אני ממש מרגישה שאני מתאהבת בו, אני כל הזמן חושבת עליו, מתלבשת יפה במיוחד ביום שיש לי שיעור אצלו וזה הופך לאובססיבי. אני יודעת שזה לא מציאותי ואני רוצה להשתחרר מזה, איך עושים את זה?