פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

אני אימפולסיבית, חרדתית שסובלת מאוסידי מחשבתי ולפעמים גם טקסי, ונותנת לפחדים שלי לנהל לי את החיים!

נמאס לי מהאופי שלי, אני רוצה להשתנות!
אני רוצה לנהל לעצמי את החיים!!!
נמאס לי להיות עבד להפרעות שלי.

נמאס לי מהכפייתיות המדכאת והמתסכלת, שכל פעם מורידה לי את הביטחון בעצמי.

יש לי בטחון בעצמי, אך מכיוון שההפרעות שולטות עליי, אני מצטיירת כחסרת ביטחון מול אנשים כאלה ואחרים.

אני חייבת לשלוט על עצמי. אני חייבת לשלוט על ההפרעות שלי!!! איך אני עושה את זה???

שלום וברכה, אני בן 28 ומעוניין בהמלצה לסוג של טיפול פסיכולוגי.
אובחנתי עם השנים כבעל ארגון אישיות גבולי וברקע גם גלישות פסיכוטיות קצרות.
יש לציין שגדלתי בבית עם הורים שהתגרשו משהייתי בן 5, אבא שניתק קשר, ואימא שהתמכרה לסמים והייתה משפילה, והתאבדה לפני כארבע שנים.. בתור ילד היו קשיי התנהגות, מהצבא שוחררתי על קשיי הסתגלות ולאחר מכן אובחנתי כסובל מחרדת נטישה..
החלקים שאני רוצה לעבוד עליהם כיום הם אימפולסיביות, שליטה עצמית, ויסות רגשי בעיקר, קבלת החלטות, התמדה במאמצים, חוסר בטחון עצמי וחוסר אמונה בעצמי, ראיה
"דיכוטומית", מציאת "כיוון" בחיים, אני חווה סימפטומים של דיכאון ותקיעות בחיים, אני גם לא מצליח להחזיק עבודה יציבה וטובה בשבילי, לצד זאת יש לציין שמחזיק זוגיות כבר ארבע שנים ומעגל חברים יציב, כמו שציינתי עיקר התקיעות באה לידי ביטוי במציאת כיוון בחיים, כיוון לימודי ומקצועי, קבלת החלטות והתמדה במאמצים.
באשפוז שהייתי (לפני כשלוש שנים) שארך שבועיים וחצי (מרצון) אבחנו לי הפרעת אישיות קלאסטר B וגם C (תלותית) והמליצו לי על פסיכותרפיה תמיכתית.
בעבר הייתי מטופל פרטית בשיטה דינמית, כמעט שנתיים, שלא הכי הועילה, אך היוותה לי כמין עוגן בחיים, הטיפול הסתיים מצד המטפל לאחר עימות ביננו שהוא "לא היה פתוח לגישות טיפוליות חדשות".
כיום גם כן נמצא בטיפול דינמי דרך מרפאת ברה"ן כבר כבערך שנה, הטיפול גם כן מהווה לי עוגן אך הייתי רוצה יותר לייעל אותו ולעבוד בעיקר על מה שציינתי למעלה.
האם כדאי לקחת מטפל התנהגותי? יש לציין שדיברתי עם המטפלת שלי וסיכמנו שאני יכול לפנות בנוסף לעוד טיפול התנהגותי, ראיתי גם שיש טיפול DBT וטיפול CBT והומניסטי - מה מומלץ לאור מה שציינתי?
כמו כן כרגע נמצא בתהליך שיקומי דרך סל שיקום וביטוח לאומי וגם במעקב רפואי פסיכיאטרי.
כמובן שכל זאת חשובים לי לצד חיזוקים בטיפול, שכן כל אלה לא היו לי בעבר מהבית..
תודה מראש על הייעוץ.

סליחה על ההצפה, רציתי לדעת אם מבנה אישיות גבולי עם גלישות פסיכוטיות יכול להתקיים עם הפרעה סכיזואפקטיבית? או שזה "או זה - או זה"?
תודה

שלום,
אני בת 24 ויש לי רתיעה מכלבים בין גדולים או קטנים.לא הייתה לי חוויה טראומתית בילדות אני לא יכולה שיהיו קרובים אליי יש לי מכרים שלא מבינים על מה לפחד,או שהבעלים של הכלבים אומרים שאין מה לפחד שהם לא נושכים או שהם קטנים.

איך אפשר להגיב פחות ולהיות רגועה יותר?

תודה

שלום יאיר,
הכרתי בחור באתר הכרויות, יצאנו במשך שנתיים, עמדנו להתארס וחיפשנו דירה. לקראת סוף הקשר גיליתי שהוא מניפולטור, היה מנסה לסחוט ממני כסף ולחיות על חשבוני היכן שהיה אפשר, היה משקר הרבה ויכול להיות שגם בוגד בין היתר, אין לדעת. הדביק אותי במחלת מין שסבלתי ממנה מאוד ועברתי 3 ניתוחים. נפרד ממני בהודעה באמצע יום עבודה. ישר אחרי הפרידה שב להיות פעיל באותו אתר הכרויות. אני לא מצליחה לעבור הלאה, מרגישה תקועה, חסומה, כועסת ומלאת אנרגיות שליליות, לא מצליחה להבין איך הוא הצליח לעבוד עליי כך.
מרגישה שאני לא מצליחה להתמודד עם זה לבד, מרגישה אובססיבית כלפיו, לא רוצה שיהיה מאושר וימצא מישהי אחרת ויפיל גם אותה בפח. עולמי דל וכל החברים שהיו לי לא היו באמת חברים לאחר הפרידה, מרגישה לבד, ללא חברים, ללא מסגרת חברתית כלשהי.
אני מפחדת שאני מתחילה לפתח דיכאון.
מה אתה מציע? איזה טיפול עשוי לעזור כאן?
תודה.

שלום.. רציתי לשאול אותך ממה יכול לנבוע פחד מזוגיות?
כל פעם כשאני מוצאת את עצמי בתוך זוגיות אני מנסה להתרחק, ובדרך כלל יוצא שאני פוגעת בבני זוג שלי גם אם אני לא מתכוונת.
אין לי פחד ממחויבות של נושאים שונים בחיים אבל בזוגיות כן. אני מרגישה חנוקה ולחוצה אפילו כשהבן זוג לא עושה שום דבר מלחיץ. וזה תמיד נגמר בפגיעה ופרידה מהצד שלי. מצד אחד מרגישה רע שפגעתי אבל מצד שני מרגישה הקלה שאני לבד עכשיו.
ממה זה יכול לנבוע וכיצד אפשר לטפל בזה?.

שלום רב. אני בת 39, נשואה פלוס ילד. מוצאת את עצמי במצב שבו החברות שהיו לי לא ממש מעוניינות בקשר וכל אחת שקועה בחייה. מאוד רוצה להכיר חברות חדשות ולא יודעת איך לעשות זאת. מרגישה מאוד בודדה. אשמח להצעות/רעיונות איך לצאת מהמעגל הזה. תודה רבה

הכרתי לפני חודשיים בן אדם שנראה נחמד. הוא לקח אותי לטיולים ולהקשיב לצרותיי ולכאורה היה נדמה שאנחנו חברים טובים. אבל אז התברר שהוא נשוי ושיש לו בת ולמעשה הוא לא סיפר את זה לאורך כל הקשר. באיזה שהוא שלב נחשפו הרבה תמונות של הבת שלו. זה היה נורא כי התברר לי שהוא עשה איתי סקס כדי לפגוע בקנאה שלי כלפיו שיש לו משפחה ולי אין וכנראה גם לא יהיו לי ילדים. אף אחד מהחברים המשותפים לא סיפר לי את האמת ועכשיו אני מרגישה עוד יותר לבד ממה שהרגשתי קודם. גם איבדתי אותו וגם את חבריי. מה עושים?

ידוע לי שאתגבר ושאמשיך הלאה , שזה טבע העולם וזה עובר . ומיזה אני בדיוק פוחדת - מהשלב שאמשיך הלאה.

מה יכולות להיות הסיבות?
טלי

רציתי לשאול שני דברים.קשה לתאר מצב כזה קשה אבל אנסה:
אני בחורה לבד,ענייה ובדודד .המשפחה שלי לא מתענינת בי יותר מידי ,וזה במילים עדינות.
1.כול פעם שאמא שלי פותחת את הפה(כלומר צועקת,מעבירה עלי ביקורת וכו'..)-אני נכנסת להתקף נפשי קשה.איך אפשר ללמוד לא להתייחס אליה יותר מידי?
2.כול פעם שאחת המחלות שלי מחמירה,אני נזכרת באיך אמא שלי התעללה בי שגרנו יחד ואיך היא עד היום לא עוזרת לי ואנשים ,מתנדבים אחרים עוזרים לי וכו'..
ואז אני מתמלאת שנאה.והשנאה הזאת מזיקה רק לי .
איך ללמוד לא ליפול למחשבות האלו?


אנא ,אל תשלחו אותי לפסיכולוג . הייתי ולא עזר והיום אין לי את הכסף או היכולת הפיזית או הזמן להגיע לטיפול.
תנו לי כמה עצות אפילו!

ועוד נקודה-אין לי אפשרותלהתרחק ממנה לתמיד.וזה גם קשה כי אין לי אף אחד אחר חוצ ממנה...

שלום יאיר
לפני הפניה שלי אני רוצה לברך אותך על הפורום המבורך שלך..
אני בן 34 עם רקע של add כולל אוסידי וחרדות..
בין שלל הקשיים והבעיות שיש לי להתמודד איתם יש לי בעיה שאני לא מצליח לפתור וזה מעיק עלי..אני עובד בעבודה עם קהל שמצריכה ריכוז בתנאי לחץ וכיון שכך ובהתחשב בזה שיש לי add מין הסתם הסטרס עולה..משום מה כשיש לי סטרס ואנדרנלין אני מרוכז יותר ומתחדדות לי החושים שזה טוב מצד אחד אבל במשך הזמן אני סובל מאוד מההשלכות של הסטרס הגבוה אם זה בכאבי שרירים מטורפים גירודים ועוד..לאחרונה כיוון שכבר לא עמדתי בזה החלפתי למשרה קצת יותר רגועה באותה עבודה שלא מצריכה ממני כדי להיות בריכוז מלא להכנס לסטרס אבל הבעיה שהיא מכניסה לי פחות ואז גם האוסידי שלי עולה כי אין סטרס שמשכיח..בקיצור נדנדה של עליות וירידות פעם סטרס בלי אוסידי ופעם בלי סטרס עם אוסידי כשעל הכל יש add..האם יש דרך בשיחות ללמוד להתמודד עם הסטרס כי חבל לי שהייתי צריך לוותר על המשרה הקודמת או שעדיף הבריאות ולהסתפק במשרה הזאת ולהשאר עם הרגשת ההחמצה..(אגב עצם המחשבה לחזור למשרה הקודמת והסיטואציות שם כבר יש לי כאבים בגוף חח) מקווה שלא בילבלתי אותך יותר מידי זה גם חלק מהקשב וריכוז שלי

אמור לשאול על ההתחלה אם הייתי מאושפז??

שלום , יש לחברה טובה שלי בעיה של אובססיית ניקיון. היא כל הזמן שוטפת את הידיים, לא מסוגלת לגעת באוכל של אחרים, לא מסוגלת שיגעו בה בכלל, גם לא לחיצת יד קטנה. אני מנסה לברר בשבילה על טיפול. שמעתי על טיפול של סי בי טי במרכז טל בתל אביב . האם מישהו היה ויכול להמליץ האם זה הטיפול שמתאים בשביל הבעיה שלה?
תודה

לאחרונה סיימתי תואר ראשון בפסיכולוגיה והמשכתי לתואר שני (שאינו בתחום). במהלך שנות התואר הראשון לא עבדתי, לאור העניין כי רציתי להשקיע את מירב המאמצים בהישגיי בתואר (כשהרצון היה להמשיך לתואר שני בתחום).
במהלך התואר הראשון, נחשפתי לנושא פנימיות וילדים בסיכון ונושא זה ריתק אותי מאוד.לכן, לפני כארבעה חודשים התחלתי לעבוד בפנימייה במשרה חלקית של שלוש משמרות בשבוע כמדריכה בבית אומנה. העבודה מתאימה לי מאוד מבחינת מיקומה ושעות העבודה וכך היא מאפשרת שילוב של עבודה ולימודים.
כאשר התקבלתי לעבודה העובדים הסוציאליים תיארו בפני כי מדובר על עבודה שהיא הן בפן הטיפולי והן בפן החינוכי דבר אשר מקנה ניסיון מקצועי מתאים עבורי.
מבחינת הצוות בבית האומנה, ישנה אם אומנת וסייעות שהן בנות שירות לאומי.
לפני כבערך חודש, התחלתי לבצע נסיעות ברכב הפרטי שלי עבור בית האומנה לאור העובדה שאין לעובדי האומנה רכב.
בהתחלה, שמחתי כי אני עוזרת לצוות ולא הרגשתי בכך כמטרד.
אך נושא הנסיעות הפך לתחושת ניצול שמציפה אותי וגורמת לי תחושה של סבל רב.
אנסה לפרט יותר לגבי הנושא אשר קשה לי על מנת שתוכלו להבין את החוויה שלי. בתחילת חודשי העבודה הגדרת התפקיד שלי כללה שיחות עם הילדים בנושא מיומנויות חברתיות והן לימודיות, עשינו יחד שיעורי בית, שיחקנו במשחקי קופסה וניסו להגיע לפן הרגשי עם כל ילד. אך כעת, מרבית היום שלי עובר במטלות של קניות בסופר, מטלה אשר גוזלת ממני בערך שלוש שעות עבודה אותה אני מבצעת עם כשני ילדים מבית האומנה (שהילדים בסופר נוטים להתפרע, אינם מסייעים לי ונדרש ממני להטיל עליהם משמעת וסמכותיות). לאחר הקניות בסופר אני חוזרת מרוסקת נפשית ופיזית וכשאני מגיעה הביתה, אינני מסוגלת להמשיך במטלות של לימודים או במטלות הבית.
כמו כן, לאור הבעלות של הרכב אני נדרשת לקחת באופן קבוע את כל הילדים לחוגים (דבר אשר ממלא יום שלם של עבודה בו אני רק יושבת מחוץ לחוג ומחכה שיסיימו).
לסיכום, המטלות הלוגיסטיות בעבודה הם אינם חלק מהגדרת התפקיד שלי אך נדמה כי הם הפכו למהות התפקיד שלי.
לאור תחושת התסכול הייתי חוזרת לביתי ובוכה בפני בן זוגי והוריי. הסובבים אותי הציעו שאתפטר, אך אינני אחת אשר מתפטרת כאשר יש קושי מסוים.
ניסיתי לפתור את הנושא עם הצוות בבית האומנה ולא הסכמתי לצאת למשימות לוגיסטיות אך חברי הצוות הציגו כי זהו חלק מהגדרת התפקיד( למרות שבפועל זה לא נאמר לי).
כעת, לאחר שנשברת בפני מנהלת הפנימייה היא תנסה לבצע שיחה בין כל עובדי הצוות כדי לנסות להגיע לפשרה (אני הצעתי כבר מספר פשרות כמו לערוך קניות באינטרנט אך כולם סורבו ללא הסבר).
אני עומדת בפני דילמה האם באמת לוותר כי אינני רוצה שהעבודה תפגע לי בלימודים, או מה עוד אוכל לעשות כדי שיסייעו לי לחזור לתפקיד אותו בחרתי ואהבתי.

שלום. רציתי לשאול איך יודעים שהפסיכולוג מתאים לי. אני כבר כמה חודשים בטיפול ועדיין לא מרגישה שחל שיפור במצבי. אני קצת עצובה ולא ממש מצליחה להשתלב חברתית וכו'. יש איזה מדד שלפיו אפשר לקבוע אם פסיכולוג משנה את המצב. מטיב עם הבן אדם?