פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

היי ליה,
את מתארת תחושות מאד לא פשוטות - את שונאת את מה שאת רואה במראה, ולא מרגישה שאת מצליחה לעשות שינוי בנידון.
אני שומע הרבה כאב, כעס ועצב בדברייך. את לא מצליחה להגיע למשקל או למראה שאת היית רוצה, ואת מבקרת את עצמך קשות על כך. איך כתבת? "אני מותשת מלנסות ,אני מותשת ומתישה את עצמי". זו חוויה מאד קשה, שגורמת לך למצוקה גבוהה.
את מעלה הרבה שאלות, למה זה כך, למה את לא מצליחה להתנהל אחרת וכדומה. מאחר ואיננו מכירים, אין לי כמובן את היכולת לענות על כך. אבל ליה, אלו שאלות מאד חשובות ומשמעותיות.
בגלל תחושת המצוקה והכאב שאת חווה, אני יכול להמליץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי עבורך. את משקיעה הרבה בעצמך מבחינה גופנית, תני הזדמנות גם להשקעה בנפש שלך.
הטיפול זהו בדיוק המקום להעלות את השאלות החשובות האלו שלך, לחשוב עליהן יחד עם הפסיכולוג/ית, לנסות ולהבין את עצמך יותר טוב, וביחד לנסות ולראות כיצד תוכלי להתמודד עם הסוגיה המרכזית הזו בחייך, בצורה שתהיה טובה יותר עבורך.
בהצלחה,
יאיר.

שלום לך,

במשפט אחד תמציתי תיארת סיטואציה רגשית מורכבת. מכיוון שאנו לא מכירים כמובן, איני יודע מן הסתם על איזה רקע התפתחו הרגשות האלו אצלך, מדוע דווקא הם, מדוע דווקא עכשיו וכדומה.
אני יכול רק להמליץ לך לשתף את הפסיכולוג שלך ברגשות האלו שלך, הרי גם הם חלק מהעולם הרגשי שלך, לשמוע איך הוא יגיב לכך, ולראות כיצד הדברים מפתחים מכאן והלאה.
בברכה,
יאיר.

היי דנה, נשמע שזו חוויה כואבת שמלווה אותך כבר הרבה זמן, פעם אחר פעם אחר פעם...ניתן גם לשמוע עד כמה היית רוצה שהקשרים הזוגיים שאת יוצרת - יראו אחרת, לגמרי אחרת.
את מציינת שאת בת 33, ושגם היום את מנסה להבין למה - למה זה קורה לך, למה נפרדים ממך, למה קשרים לא מחזיקים מעמד אצלך...ועוד הרבה שאלות משמעותיות וחשובות.
אני יכול להמליץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי דינמי, שם זהו בדיוק המקום שבו תוכלי להתבונן עמוק פנימה ולנסות ולהבין יחד עם הפסיכולוג/ית את עצמך, את המקום שלך בקשר, את המקום של הגברים בחייך, מהו טיב הקשרים שאת יוצרת ועוד.
בהצלחה,
יאיר.

שלום דנה.

הרבה פעמים קורה שמאחורי חוסר הצלחה למצוא בן זוג מסתתרת בעייה אחרת לגמרי שדורשת מענה.

המענה לבעייה האחרת גורם לכך שישנה הרגשה טובה יותר למרות הבדידות היחסית. ישנם הרבה רווקים מבוגרים שחיים טוב, ואת יכולה להיות אחת כזו מבלי לגרוע מאומה מהשאיפה שלך להכיר מישהו לטווח הארוך.

כל טוב,
שמוליק

שלום שמוליק.
לא הבנתי למה אתה חותר כשאתה אומר בעיה אחרת. איזו בעיה אחרת. אתה יכול לפרט יותר בבקשה.

שלום דנה.

הבעייה האחרת יכולה להיות הרבה מאוד דברים.

בתור דוגמא, יכול להיות שיש לך אישיות מיוחדת, ולכן את צריכה מישהו מיוחד, אבל מנסים ליישר אותך להיות כמו כולן. לא בטוח שזה נכון, זו רק דוגמא.

במקרה כזה, צריך לבחון מה נכון יותר; להיות כמו כולם או ללכת עם הייחודיות ולחפש מישהו מיוחד גם אם בשל כך החיפושים יכולים להתארך. לשאלה הזו יכולות להיות השלכות גם לתחומים אחרים בחיים.

מסכים עם יאיר שצריך לבחון את הדברים בצורה יותר מסודרת.

כל טוב,
שמוליק.

אז מה שאתה אומר בעצם שבגלל שאני לא בררנית ומסכימה לצאת עם כל מי שרוצה אותי. אבל מה אני יכולה לעשות בעצם לרדוף אחרי אנשים שלא רוצים אותי ולהפגע מבזבוז אנרגיות מיותרות והפניית עורף.

שלום דנה.

אני לא אמרתי שאת לא בררנית, וזה ממש לא לעניין לומר דבר כזה מבלי להכיר אותך טוב יותר. מה שהבאתי זו דוגמא אפשרית.

אם את אומרת את זה על עצמך, אז כנראה שזה נכון...

אם זה נכון, אז יש מקום לבדוק מי לא בסדר. זה ממש לא בטוח שהפתרון הוא לשנות את עצמך מתוך הנחה שהסביבה צודקת.

יכול להיות שהסביבה היא זו שאיננה בסדר, זה יכול לבוא לידי ביטוי בכך שלא מציעים לך הצעות מתאימות, או שמנסים לשדר לך שמה שמתאים לך זה משהו מסויים, אבל מה שאת באמת צריכה זה כיוון אחר לחלוטין, וכמובן שאלו רק דוגמאות שיכולות להיות נכונות ויכולות שלא.

כל טוב,
שמוליק.

צריך גם לזכור אני בת 33. השעון הביולוגי מתקתק אם לא אסכים להצעות והתעקש על אנשים שכנראה יפנו לי עורף. אבזבז את שנותיי לריק. אחרי גיל 34 צריך לעשות בדיקת מי שפיר והגוף לא נרפא כמו שהוא היה כשהיה צעיר יותר. בנוסף גם אם לא אביא ילדים לעולם לא אחווה סקס טוב כשההורמונים עדיין בשיאם.

שלום דנה.

כל מה שכתבתי זה בגדר השערות בלבד, שמבלי להיכנס לעובי הקורה אי אפשר להיות בטוחים בשום דבר.

הטענות שאת מעלה הן טענות טובות וחשובות, ובוודאי שהן עומדות מעל להשערות שאינן מבוססות כלל ועיקר.

בסופו של דבר, הייתי מצטרף לדבריו של יאיר, והייתי מציע ללכת לטיפול על מנת לבחון את הדברים לעומק בצורה רצינית.

כל טוב,
שמוליק.

היי דנה,
מדברייך עולה שאת בלחץ רב בגלל גילך ( את יודעת שרק בגיל 40 אישה מגיעה לשיא הבשלות?)

למעשה את נענית לכל גבר שנראה לך מתאים כשלמעשה הוא לא מתאים לקשר רציני.
מה שכן, היה עדיף להיות קצת בררנית וללמוד לסרב.

זה שאת לוחצת בקשר ורודפת, הופך את הגבר לנרדף, דבר שנוגד את חוקי הטבע - את צריכה להיות מחוזרת.

ברגע שתלמדי להרפות ולשחרר, זה יגיע לבד.

בהצלחה!

שלום מלי. זה לא שאני לא בררנית. אני פשוט לא מרגישה עם אף אחד. אני שונאת גברים. ולכן הדרך שלי לבדוק מי מתאים לי היא לתת לכל אחד להתקרב. אני לא מאמינה בחוקים שאמרת. אם הוא אוהב אותי הוא יאהב אותי בכל מקרה.

שלום לך,
את מתארת מצב מורכב, שבו מצד אחד, את רואה שבתך במצוקה, והתנהלותה מלחיצה ומכעיסה אותך. מצד שני, בתך בת 20.5, היא אדם בוגר לכל דבר ועניין, ונשמע שהיא מנהלת את חייה, כפי שהיא רואה לנכון. כלומר, מה שאת מזהה כמצוקה, יתכן ולבתך זה נראה אחרת. במילים אחרות, כלל לא בטוח שגם היא מרגישה במצוקה שאת רואה אצלה.
את שואלת כיצד עלייך להתנהג? קשה לי לתת לזה תשובה קונקרטית וחד משמעית. נדמה לי שכל שאת יכולה לעשות כאמא, הוא בעיקר להיות שם בשבילה. את יכולה לשבת עם בתך לשיחה פתוחה, להסביר לה את דאגתך, אולי אף לייעץ לה, וכן גם להקשיב למה שיש לה לומר, לאיך היא רואה את הדברים. מעניין לאן שיחה שכזו תתפתח.
בברכה,
יאיר.

לפי התיאור שלך, האוננות הזו היא כבר לא התנהגות "נורמטיבית", אלא נשמע שהיא עברה כבר איזשהו גבול, ובחווייה שלך היא כבר "כפייתית", היא מפריעה לך ופוגעת לך בשגרת היומיום. למעשה, אתה מתאר התנהגות מינית שגורמת לך למצוקה ושאתה לא מצליח לטפל בה לבדך.
אני יכול להמליץ לך לפנות לטיפול אצל פסיכולוגים המומחים להתמכרויות (האוננות הכפייתית שאתה מתאר היא בעצם התמכרות למין, לסיפוק מיני מסוג מסוים).
בברכה,
יאיר.

שוב , רוב האוננות לא נובעת מחרמנות.... מקרים מסוימים שאני מעדיף לאונן מאשר סקס שזמין לי.
אני יודע להבין שזה נובע מסכול כלשהו או מהרגל שכפיתי על עצמי אני מבקש רק טיפים לפתרונות : חשבתי על הענשה עצמית (על כל פעם לשרוף כסף , להתחיל לדבר על זה פייס טו פייס אין מצב בשלב הזה)

שלום לך. זה מעניין כי היה לי חבר שהתלונן שהוא נמצא באותה מצוקה. הוא היה איתי בקשר ואונן בלי בלי הפסקה. אמרתי לו שזה בסדר מבחינתי שיאונן. זה עדיף מאשר לבגוד בי עם נשים אחרות. אני חושבת שזו לא בעיה לאונן. זה אפילו בריא ואם לא נרדמים זה עוזר להרגע ולהרדם. אני הייתי באותה מצוקה וזה מה שעשיתי אוננתי. זה ספורט מרגיע ומספק מאוד. אם אתה בן אדם לא דתי אז אין לך בעיה עם שפיכת זרע. הבעיה היא שלעתים כמו בסקס האוננות באה על חשבון דברים אחרים ואז צריך לשים לב. אולי תשלב את האוננות עם מוזיקה מרגיעה ואז אולי תנסה למשוך את תשומת ליבך לדברים אחרים. לא מבינה בזה כל כך כי אני אישה אבל זו ההצעה שלי.

שלום מאור.

לדעתי, צריך להתמקד יותר בשאלה כיצד א-ת-ה יכול להתמודד טוב יותר עם המצב הקיים מאשר לנסות לחשוב כיצד ניתן לשנות את אימא שלך.

אנסה לפרט קצת יותר: לנסות להבין מדוע כואב לך על ההוצאות; האם אתה מממן אותן? האם יש לך צרכים חיוניים שאין עבורם תקציב?
עד כמה זה מפריע לך? האם היית יוצא לחיים עצמאיים בשל כך?

לדעתי זה צריך להיות הכיוון, כיוון שאני די מסופק האם ישנה איזו זכות מוסרית לשנות את אימא שלך; אם היא רוצה לבזבז כסף - שתבזבז; זו זכותה. אם אתה בגיר, אז היא לא חייבת לפרנס אותך, ואתה צריך להגיד תודה על כך שהיא מאפשרת לך לגור אצלה, ואם לא טוב לך - אז אתה יכול להסתדר בעצמך.

אם אתה מרגיש שאתה לא מצליח לעשות זאת בעצמך, אז תוכל לפנות לטיפול על מנת שיעזרו לך להתמודד עם המצב הקיים בצורה טובה יותר.

כל טוב,
שמוליק.

היי ליאור,
ניתן לומר שאכן, בחלוקה "גסה", הטיפול הפסיכולוגי נחלק לשניים. טיפול דינמי, שאיתו כבר יש לך היכרות קצרה של כמה מפגשים, ולעומתו ישנם מספר טיפולים מובנים יותר, ממוקדים, מכווני מטרה, שעובדים איתם עם כלים קונקרטיים מאד. על פי רוב אלו גם טיפולים קצרי מועד. ביניהם - ביופידבק, CBT וכדומה.
את שואלת איך את אמורה לדעת איזה טיפול הכי מתאים למצבך? מצד אחד, קשה באמת לך כמטופלת לדעת. מצד שני, ממה שאני שומע, את כן יודעת לומר מה את צריכה, למה את זקוקה. אם את מרגישה שהטיפול הדינמי אינו מתאים לך, את יכולה להתייעץ ולהעלות על זה בפגישה עם הפסיכולוגית שלך, להעלות בפניה את הצרכים שלך ולשאול אותה על דרכי טיפול נוספות (שאולי היא גם עוסקת בהן).
לחילופין, את יכולה להתקשר לפסיכולוג שמטפל גם ב-CBT, וכבר בשיחת הטלפון להתעניין קצת לגבי הטיפול שהוא מעניק, מה הוא כולל, האם זה יכול להתאים למה שאת צריכה וכדומה. נשמע שזה משהו שיכול לסייע לך, לעשות בפגישה הראשונה עם כל מטפל מעין תיאום ציפיות ראשוני שכזה.
בהצלחה,
יאיר.

היי שירלי,
נשמע שעברת במקום העבודה חוויה כואבת מאד. נדמה שגם התגובות שקיבלת מאנשי המקצוע פגעו בך. זו חוויה מאד לא קלה להיות זקוקה לאמפטיה, ובמקום לקבל יחס פוגע ומזלזל, כפי שחווית זאת. טוב שאת מבקשת לטפל בעצמך. אני מקווה שתמצאי לבסוף את המטפל/ת שתרגישי שאת יכולה ללת בו אמון, שהוא מסוגל לתת לך את היחס שאת מחפשת.
בהצלחה,
יאיר.

שלום תום.

אם זה ינחם אותך, אז אני נמצא במצב עוד יותר גרוע; שני ההורים שלי נפטרו וגם אני מחפש בת זוג, ועברתי הרבה השפלות במהלך החיפושים. עם זאת, ברור שלכל אחד ישנה חוויה יחודית, ולא ניתן להשוות.

לדעתי, הנחת היסוד שלך שהדרך היחידה לצאת מהפלונטר היא למצוא זוגיות; אי אפשר לדעת האם זה יקרה ומתי. אין שום סיבה שלא תהיה שמח ומאושר עד אז. ישנו פתגם ידוע שאומר "אל תחפש את הדרך אל האושר אלא חפש את האושר שבדרך".

אם אתה מרגיש שאתה לא מסוגל להיות שמח וטוב לב בלי זוגיות, אז יש מקום ללכת לטיפול על מנת שתוכל לבחון את הדברים ולהתמודד בצורה טובה יותר.

כל טוב וגמר חתימה טובה.
שמוליק

כשהיא דיברה איתי באותו רגע היא לא הסתכלה אליי והגוף שלה בכלל היה בכיוון אחר.

משמא שגם היא לא רוצה לדבר.

תקן אותי אם אני טועה.

היי מירי,

חג שמח, מתנצל על העיכוב בתשובה.
מהתיאור שלך קשה לדעת האם מדובר על בעיה בזיכרון. יכולות להיות עוד הרבה גורמים לכך (מתח, חרדה ועוד). נראה לי שבעיקר את צריכה לבדוק עם עצמך - האם זה קורה לך פעמים נוספות? מתי? במפגש עם אנשים? האם את שוכחת גם דברים נוספים בתדירות יותר גבוהה מבעבר? האם זהו מקרה חד פעמי בכלל?
אם את מאד חוששת מכך שזהו הזיכרון שנפגע, את יכולה לגשת לבדיקה אצל נוירולוג על מנת לבדוק את הנושא ביסודיות.
חג שמח,
יאיר.

החלטתי להלחם בחרדה-ולהפתיע אותה :הלכתי לראיונות עבודה והתקבלתי לעבודה שעבורה אני לומדת כבר יותר מ3 שנים.מה שמעלה בי את רמות הלחץ לרמות גבוהות
ומה קרה -ביום צוות קיבלתי את ההתקףף חרדה הכי נורא -רציתי פשוט לברוח או להעלם-נשארתי בסופו של דבר לאחר שכנועים רבים וכשעיני מכוסות בדמעות על פני.
חזרתי אך אחרי אותו יום הרגשתי שזה יותר מדי והלכתי לפסיכיאטר שיבדוק אותי ויעזור לי להרגע.
הביאו לי 2 כדורים לוריבן ורסיטל.
הלוריבן הרגיע אותי ובימים הראשונים השתמשתי בו ואת הרסיטל אני לוקחת חצי כדור יותר מזה עושה אותי מכונסת מדוכאת ומופנמת ככה אני מרגישה .
והדבר המעצבן הוא שלפני חודש לא השתמשתי בזה בכלל .
מצד אחד רוצה להפסיק עם זה אני רוצה לצאת מדי פעם עם חברים ולשתות בירה
מצד שני אני מפחדת פחד אימים לחזור לאותו המצב.
מבחינת הטיפול CBT המטרה היא שהוא יעזור לי מקווה שהוא יעזור אבל לא רציתי כדורים.עדיין יש לי חרדות ואני שומרת את הלוריבן בארנק אבל אני מתלבטת אם עד עכשיו התמודדתי בקושי רב בלי הכדורים האם עכשיו אני לא יכולה??
ומה אני עושה עם כל הלחץ הזה האם זה יעבור ואם כן מתי ? אני מרגישה כל הזמן שאני לא בסדר , איך אני מפחיתה את הביקורת העצמית ? מרגישה שניסיתי כל דבר..
אני עובדת בעבודה שמכבדת אותי ומלחיצה אותי בו זמנית אני יודעת שלולא החרדות והפחדים ההספק שלי יהיה הרבה יותר טוב..
אני לא יודעת מה אני מחפשת למצוא בתגובה אולי לשתף אולי לקבל איזשהי דיעה על התקופות ההזויות..
לפי מה שאמר לי הפסיכולוג יש סוג של אגרופוביה וחרדה חברתית

במהרה תודה רבה וגמר חתימה טובה.

שלום לך,

זה באמת לא פשוט ללוות את אביך בתקופות כאלו, ואני מקווה שבסופו של דבר הכל יסתיים במהרה ובטוב.
את מתארת משהו שנשמע כ"גלים" של חרדה, שבאה והולכת. מה יכול להסיח את דעתך? ישנם כל מיני דברים - רגילי נשימה, דמיון מודרך ועוד. קצת קשה לי לייעץ לך על משהו ספציפי, מאחר ואיננו מכירים, כך שאין לי יכולת לדעת מה מהדברים האלו יעזור לך, למה את יותר מתחברת.
אני יכול לחשוב על 2 אפשרויות פעולה, אולי אפילו שלוש -
1. באינטרנט ישנו שפע של מידע בנושא זה. את יכולה לחפש תחת "טכניקות הרפיה" למשל, ויעלו לך אפשרויות רבות. ניתן כמובן גם לבצע חיפושים דומים. כך תוכלי לקרוא, ולנסות ולתרגל דברים שאת מרגישה שאת מתחברת אליהם.
2. אם אביך מתאשפז/מאושפז לצורך הבדיקות, שאלי את הצוות במחלקה האם קיים פסיכולוג רפואי בבית החולים. אם כן, הוא בהחלט יוכל לייעץ לך בנושא זה ולתת לך כלים נוספים שיסייעו לך.
3. האופציה השלישית, היא לפנות לטיפול פרטי. את יכולה לפנות לפסיכולוג רפואי, או פסיכולוג שמטפל בשיטת CBT. ברשותם ידע נרחב לגבי טכניקות הרגעה ודרכי טיפול נוספות בחרדה מהסוג שתארת.

שתהיה לכם שנה טובה,
שנה של בריאות,
יאיר.

חשוב לי לציין שאני לא בן אדם קנאי בדברים או נושאים אחרים רק בעניין הזה של משפחות ואחים ואחיות.

היי,

נשמע לי שהיותך בת יחידה זו סוגיה מורכבת, ובעיקר - מאד כואבת עבורך. איך כתבת? "לפי דעתי זה פצע שילווה אותי לנצח".
אני גם שומע שאת שואלת - "האם יש דרך לגרום לי להשלים עם המציאות שלי ועם מי שאני?". אז בדיוק בגלל שזה מאד מעיק עליך בחיים בכלל ובחיים הזוגיים בפרט, ומכיוון שהיית רוצה שחייך יראו אחרת, אז אני יכול להמליץ לך בחום לפנות לטיפול פסיכולוגי דינמי, שם תוכלי להבין ולעבד יותר לעומק מה עובר עליך. שם גם תוכלי לבדוק יחד עם הפסיכולוג/ית כיצד תוכלי להתמודד טוב יותר עם המציאות הזו של חייך.

שנה טובה,
יאיר.

היי שמרית,

אני שומע שאת מאד ערה למה שקורה עם חברתך, שאת דואגת לה ורוצה לעזור לה.
על פניו (מבלי כמובן להכיר אותך או את חברתך), ממה שאת מתארת, נשמע שטיפול פסיכולוגי דינמי יוכל לסייע לה.
השאלה הגדולה היא האם גם היא חושבת שהיא צריכה עזרה? האם היא תפנה לטיפול מרצונה?
זו נקודה מאד חשובה, שבאמת עולה כאן בפורום מדי פעם - אנשים דואגים לאנשים בסביבתם (חברים, משפחה) ורוצים לעזור להם, אך לעיתים קורה שזה אף יותר ממה שאותם האנשים רוצים לעזור לעצמם.
נראה לי שכל שאת יכולה לעשות כחברה טובה, זה פשוט לדבר על לבה, להמליץ, לסייע, לנסות ולשכנע ללכת אפילו לפגישה-שתיים של ייעוץ אצל פסיכולוג, בתקווה שתתפתח אצלה המודעות והמוטיבציה ללכת לטיפול בעצמה.

בהצלחה,
יאיר.

היא לא מודעת למצבה או לפחות לא מראה את זה.. כאמור היא גרה אצל אמא שלה שמראה לה ולסובבים אותה רק את הצדדים הטובים שלה ... הבעיה תמיד באחרים, בבוס, בצוות, כולם לא בסדר, היא תמיד בסדר.
זה מוזר לי. מוזר שהיא תמיד נתקלת באנשים שהם לא בסדר.
מוזר לי שהיא תמיד בסדר וגם מאמינה בזה.

היי שמרית,

אכן, לא תמיד האדם שאנחנו חושבים שהוא זקוק לעזרה, אכן מרגיש כך גם בעצמו. אז כפי שציינתי, נראה לי שמלבד לדבר איתה כחברתה הטובה, אין הרבה מעבר שתוכלי לעשות למענה.

שתהיה לך שנה טובה,
יאיר.