פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

יתכן מאד שכן. השאלה היא פרקי הזמן שאת חווה את ההיי, ולאחר מכן את הדאון

אני לא חושבת, זה סתם חברה הכניסה לי את זה לראש. הרי כל מה שנכתב קורה לכולנו לא?

והכל תלוי זה יכול להיות שבוע אני בדאון ואפילו שבועיים ואז פתאום יומיים בהיי ושוב חוזרת לדאון
זה יכול להיות גם מעורבב יחד להיות בהיי ודאון ביחד

זה טבעי וזה קורה לכולם זה הופך אותנו לחולים?

חברות, לימודים, עבודה וכו

מניה די פרסיה היא תנודות לאורך זמן רב יותר בכל אחד מהמצבים.
מה שקורה לך לדעתי האישית והבלתי מקצועית, זה תנודות במצבי רוח זה הכל ואכן זה קורה לכולנו. זתזבי להיות כמה שיותר שמחה. בהצלחה.ביי

שלום לך,
את מפרטת כל מיני התנהגויות ותחושות שלך בצורה טובה, ואכן זה יכול לבלבל, האם מה שאת מרגישה זה בדר הנורמה, זה קורה לכולם, או שיש כאן איזשהו משהו חריג, שייחודי לך.
למרות התיאור המפורט שלך, כל תשובה "וירטואלית" שאתן כאן לגבי מצבך תהיה בלתי מקצועית בעליל.
נשמע שיש צורך באבחון מדויק של מצבך. אני ממליץ לך לקבוע פגישה עם איש מקצוע מתחום בריאות הנפש (פסיכולוג/ית או פסיכיאטר/ית) לצורך אבחון מדויק. אבחון שכזה יוכל לסייע גם בחשיבה לגבי טיפול עתידי, במידה ותרגישי צורך בכך.
בברכה,
יאיר.

שלום רב.

התשובה של יאיר נכונה וטובה.

הייתי מוסיף, שזה ממש לא משנה מה בדיוק יש לך. אם את מרגישה סבל - זו סיבה מספקת כדי לפנות לאיש מקצוע, וזה ממש לא משנה מה בדיוק יהיה האיבחון. העיקר הוא לטפל ולהפחית את הסבל.

ד"ר יונתן דוידאור (מפורום פסיכיאטריה) אמר פעם שבארה"ב אנשים הולכים לטיפולים פסיכולוגיים אפילו אם אין להם כלום, אלא רק כדי לשפר את איכות החיים, כך שבוודאי שאם ישנה תחושה של סבל - זה מוצדק לגמרי ללכת לטיפול.

כל טוב,
שמוליק.

הייתה לי גם תקופה כזו, זה נורא
אבל הצלחתי להלחם בעצמי חיפשתי משהו שאני באמת אוהבת לעשות ונכנסתי לזה חזק ומשם הצלחתי להכיר אנשים שבדיוק אוהבים את מה שאני אוהבת! וזה עזר לי לשמור איתם על קשר. ומשם התפתח לי כבר הרצון לעשות עוד דברים
כולל לסדר את הבית שהיה נראה כמו הצרות שלי ופתאום שהוא היה נקי היה לי כלכך טוב
לחפש תמיד דברים שיעשו לך טוב ומשם זה יתגלגל

הכל בראש שלך

שלום גליה.

למען ההגינות, אני סטודנט לתואר ראשון בפסיכלוגיה, ורק מפני שהתשובה של יאיר מתמהמהת ארבעה ימים, אני רואה לנכון להשיב.

הבסיס לטיפול פסיכולוגי הוא האמון בין המטופל למטפל. מבלי לנסות לחקור לעומק מה בדיוק קרה, האם היה מקום להיעלב באופן אובייקטיבי או שמדובר בספקולציה שלא בהכרח מבוססת - אם נרה לך שבשל כך איבדת את האמון במטפלת שלך - יש מקום לשקול להחליף אותה.

עם זאת, לא צריך להחליף מטפל על כל פגיעה הכי קטנה באמון; מדובר בתחום רגיש שמטבעו עלולים לקרות דברים כאלו מתוך כוונות טובות, ומן הסתם היה לפני כן אמון, שבלעדיו לא היה לטיפול כל ערך.

צריך לשקול את מידת הפגיעה מול האפשרות מבחינתך ליישר את ההדורים.

באופן ענייני, ישנם מקרים שבהם נדרשת תמיכה ריגשית, והיא היא עיקר הטיפול, והדרך להשיג אותה היא ממש על ידי חזרה על דברים כואבים שכבר נאמרו. זה בדיוק תפקידו של המטפל; להיות קשוב למשהו שבן אדם אחר היה יכול לראות בו כ"טחינת שכל", אבל עדיין לא ברור מה בדיוק היה.

כל טוב,
שמוליק.

היי גליה,

אני מתאר לעצמי שזו לא תחושה נעימה לריב עם המטפלת שלך. מאחר וזה משהו שקרה ביניכן, בחילופי הדברים ביניכן בSMS, נשמע לי שבמקרה הזה, יהיה כדאי גם לברר את זה ביניכן. אני מציע לך לדבר איתה על זה ולשתף אותה בתחושות שלך, בתחושות המאד חזקות שהתעוררו אצלך כתוצאה מהדברים שהיא אמרה, ואז תוכלי גם לשמוע מה היא אומרת בנושא, ולראות לאן הדברים מתפתחים מכאן.
בברכה,
יאיר.

שלום לך,

ראשית, את מתארת משהו שהוא מאד טבעי. אכן, לא תמיד זה פשוט להיפתח בפני הפסיכולוג/ית, לעיתים בהחלט זה לוקח זמן, בפרט עבורך, כפי שאת מתארת, את סובלת מביישנות קיצונית, שמן הסתם גם באה לידי ביטוי מול המטפל.
שנית, לגבי שאלתך - כמה זמן בערך לוקח לטפל בביישנות קיצונית מבלי להשתמש בחומרים אחרים? קשה לענות על זה, אין כאן תשובה אחידה ש"נכונה" לכולם. מדובר כאן בתהליך, בדרך שהולכים בה ביחד, את והמטפל, כל אחד והיכולות שלו, כל אחד והקצב שלו.
התחלת טיפול אצל פסיכולוג ואת מאד מתחברת אליו, זו כבר התחלה טובה.

בברכה,
יאיר.

היי מאי,
את מתארת באמת תחושה לא קלה, שבה דבריו הפוגעים של החבר שלך לשעבר, עדיין מהדהדות אצלך, "תקועות כמו סכין". נדמה לי שהיה זה קשר מורכב, שהסתיים עם פרידה לא פשוטה. אני לא בטוח שהבנתי את שאלתך עד הסוף, אך במידה ואת שואלת מה הביא אותך להיות בקשר עם הבחור הזה, או מדוע - למרות שנפרדתם - מילותיו עדיין פוגעות בך, אלו שאלות מאד חשובות שאני ממליץ לך לברר במסגרת של טיפול פסיכולוגי דינמי.
יאיר.

פגיעה מילולית חזקה מפגיעה פיזית.
אבל החיים לימדו אותי להתעלם ממילים של אנשים חסרי משמעות בחיי, אלא אם הוא עדיין משמעותי ריגשית אזי אני מבין לליבך.
אןלם אם כבר לא, תתעלמי מהמילים שאמר לך כמו היו אויר.
דבריו נאמרו מתוך כוונה זדדונית לפגוע בך ללא קשר לאמת.
בהצלחה

לדעתי זו סתם מניפולציה. מניסיוני האישי....

פעם הייתי בטיול שנתי בכיתה ט. כשנסענו הביתה ביום השלישי בערב באוטובוס שני ילדים סינוורו אותי תפסו את שתי ידי ומיששו לי את הציצים. בעטתי בהם והם ירקו לי יריקה ענקית בפנים. כשסיפרתי את זה למורה היא לא התייחסה רק אמרה שתפסיקי לצעוק עלי. כזה המוסד הבית ספרי והוא לעולם לא השתנה.

שלום לך,
נשמע לי כמו מקרה מסובך, שמומלץ להתמודד איתו בבתוך המסגרת הבית ספרית (כמו שאני שומע שאכן כבר נעשה).
בברכה,
יאיר.

אין מה לעשות. אם הילדה ממשיכה להודות בכל הסיפור. את רוצה שהילד שלך ימשיך לסבול?

שלום לך,
הסיפור לא פשוט בכלל.
נשמע לי שנכון יותר יהיה להתמודד איתו מול גורמים במסגרת בית הספר (מורה, רכז, מנהל), או לחילופין, אם זה יגיע לכך, לברר זאת בעזרת גורמי המשטרה המתאימים.
במקביל, מכיוון שנשמע לי שבנך עובר ימים קשים, אני יכול להמליץ לך להפנותו לטיפול פסיכולוגי דינמי, שיעזור לו לעבור את התקופה הקשה הזו, ואולי גם את הימים הקשים שיתכן ועוד צפויים לבוא.
יאיר.

שלום יאיר.

קטונתי מלחלוק עליך; אני רק סטודנט לתואר ראשון, ואילו אתה פסיכולוג קליני מנוסה, אבל אביע את תמיהתי.

עד כמה שהבנתי, טיפול פסיכו-דינמי - מטרתו להבין את מה שקורה על סמך הלא-מודע. במקרה הספיציפי הזה, ברור מה הסיבה ללחץ הנפשי. הסיבה היא האשמת שווא בהטרדה מינית, ולכן לא אמור להיות צורך לחפש את הסיבה בלא מודע. על כן, נראה לי שטיפול מסוג תמיכה נפשית אמור להיות מתאים יותר.

אודה לך על ההתייחסות.
שמוליק.

היי שמוליק,
אשמח לענות לך בצורה פרטית,
המייל שלי הוא: [email protected]
מוזמן לכתוב ונדבר,
יאיר.

היי חלי,

מתנצל על העיכוב בתשובה.
זה נשמע שזה לא פשוט כל כך עבורך להיות עם הבחור הזה. אינני יודע אם זה פעם ראשונה שאת מרגישה ככה בקשרים זוגיים, או שזה קרה לך כבר בעבר.
אם את מרגישה שזו תחושה שמלווה אותך מזה זמן ובכמה מצבים שונים (כלומר, זה משהו שאת כבר מכירה עם מספר בני זוג בעבר), הייתי ממליץ לך לנסות ולפנות לטיפול, כדי לברר לעצמך את טיב הקשרים שאת יוצרת, איזה דפוסים של יחסים יש בחייך, מה גורם לך להימשך ומה לא, ועוד סוגיות הקשורות לקשרים זוגיים.

בהצלחה,
יאיר.

שלום אלמוג,
אתה מתאר באמת הרגשה לא נעימה, שאתה חווה במסגרת של אינטראקציות חברתיות. יתכן אמנם ומדובר בחרדה חברתית, אם כי לא בהכרח. נראה לי שיש צורך קודם כל לאבחן זאת כמו שצריך, ואז גם לגשת לטיפול בבעיה. במידה ואתה אכן סובל מחרדה חברתית, טיפול פסיכולוגי קוגנטיבי-התנהגותי (CBT), יוכל לסייע לך רבות, כמו גם קבוצה טיפולית של מיומנויות חברתיות, אך קודם לכל, כאמור, יש צורך באבחון מדויק של הבעיה אצל איש מקצוע.
בהצלחה,
יאיר.

היי שירלי,
אכן, נראה כי זו תקופה ארוכה מאד שבמהלכה את לא מצליחה למצוא עבודה, וזו בטח חוויה לא קלה עבורך. אם את מרגישה שהקושי שלך הוא בעיקר סביב ראיונות עבודה (או בכלל בתהלחיך של קבלה לעבודה), את יכולה לגשת לפסיכולוג תעסוקתי, או לאחד מהמכונים התעסוקתיים, אשר נותנים סיוע ומענה בדיוק בתחום זה (עם עזרה בכתיבת קורות חיים, סימולציות של ראיון וכדומה). הם יוכלו לתת לך פידבק יותר מדויק ומקצועי, כדי שתוכלי להתמודד עם השלב הזה בצורה טובה יותר.
בהצלחה,
יאיר.

שלום שירלי.

אני הייתי בסרט הזה, והכישלונות למצוא עבודה, בסופו של דבר גרמו לי להתקף פסיכוטי.

ייעוץ עם יועץ תעסוקתי יכול לעזור לך למצוא את הנקודות שבהן כדאי להשתפר בראיונות עבודה. עם זאת, יכול להיות שיהיה צורך גם בתמיכה נפשית; זה תלוי בהרגשה שלך.

בכל אופן, שיהיה בהצלחה.

כל טוב,
שמוליק.

שלום לאורין.

לדעתי, ככל שמדובר בשותפות, אז השאלה היא עד כמה אתם מעוניינים בה. אי אפשר לומר בוודאות שיש לשותף שלך OCPD ללא בדיקה מסודרת של איש מקצוע, אבל על כל פנים, אפשר להבין מדברייך שיש לו הקפדה חריגה על נקיון וסדר שלפעמים מציקה לך.

הוא אינו חייב לטפל בבעיה שלו, אבל הוא צריך להבין שהוא צריך להתייחס אלייך בכבוד, ושהתייחסות שאיננה מכבדת עלולה לגרום לך לשקול את פירוק השותפות (כמובן, על פי הקריטריונים ההעדפות והשיקולים שלך, ואין לאף אחד ובוודאי לא לי, שום זכות להתערב).

ישנם טיפולים, הן פסיכולוגיים (בדרך כלל CBT), והן תרופתיים לבעייה, אך צריך בדיקה של איש מקצוע.

כל טוב,
שמוליק.

מיה שלום,
את כותבת שתמיד עבדת, ושבשנים האחרונות את עובדת עם קצבת נכות. לצד זה, את גם כותבת שעוד לא השתחררת מ"חרדות קיומיות". את מביעה הרבה דאגה, אך לא היה לי ברור מהי בדיוק השאלה שאת מעלה כאן בפורום. לכן אשמח אם תוכלי קצת יותר להבהיר ולפרט מה זה אומר, כיצד את מרגישה את החרדות האלה, כיצד ומתי זה בא לידי ביטוי, עד כמה את מרגישה שזה מפריע לך ביום יום וכדומה.
תודה,
יאיר.

אני חוששת תמיד מפיטורין, אני בת 54 ואני לא יודעת אם אמצא עבודה, במיוחד שאין לי., כשאני חושבת באופן כללי על עבודה אני דואגת

היי מיה,
אם כך, זה נשמע לי כמו משהו שמלווה אותך כבר הרבה זמן. חשש תמידי מפיטורין הוא מאד מטריד ולא נותן מנוחה. אני יכול להמליץ לך לבחון זאת לעומק בטיפול פסיכולוגי - מהו בדיוק החשש הזה, מנין הוא מגיע, על מה הוא מתבסס וכדומה.
בברכה,
יאיר.

היי עדן, את שואלת - מה גורם לך להיות עצבנית יותר בתקופה האחרונה? יתכן שזה משהו נפשי, יתכן שזה יותר עניין רפואי-פיזיולוגי (כדאי במקביל לעשות בדיקות דם מקיפות - ברזל, B12 ועוד), ויתכן בהחלט שמדובר בשילוב של השניים. מעבר לכך, עלו אצלי שאלות רבות כשקראתי את מה שכתבת, ביניהן - האם זה חדש לך? כלומר, האם העובדה שאת עצבנית - חדשה עבורך? נסי להיזכר, האם חווית תקופה דומה בעבר, או שזה משהו שקורה רק לאחרונה? ומדוע דווקא עכשיו? שאלה נוספת שעלתה אצלי - מה בדיוק מעצבן אותך עם אמא ו/או עם החבר? אלו הן כמובן רק חלק מהשאלות שעלו אצלי, ושנשמע שגם מעסיקות אותך, ושניתן יותר לברר בטיפול פסיכולוגי.
אם את מרגישה שזה נמשך יותר מדי זמן להרגשתך, ואת עצבנית כבר יותר ממה שאת חושבת שצריך, הייתי ממליץ לך לבדוק זאת בשני המישורים, גם בטיפול פסיכולוגי וגם בביקור אצל רופא משפחה לצורך בדייקות רפואיות כאלה ואחרות.
בהצלחה,
יאיר.

היי , קודם כל תודה על התשובה המהירה !
בקשר לשאלותיך , כמו כל בן אדם שעובר תקופות בחייו לחוצות יותר או פחות חוויתי תקופות כאלה של עצבנות אבל לא הרבה וגם בתקופות אלו ידעתי בדיןק מה עובר עלי ומה מקור הבעיה, עומס בעבודה , משבר עם הבו זוג וכו׳ בדרך כלל אני לא בן אדם עצבני נותנת לדברים לעבור . הפעם אין שום סיבה הכל מסתדר לי יופי והכל תקין סביבי . העצבים על אמא שלי זה כי תמיד היו לנו דעות שונות ובתקופה האחרונה אני פשוט מתעצבנת מיידית וחסרת סבלנות כנ״ל עם החבר דברים קטנים שקורים בין כל בני זוג ויכוחים קטנים במקום שאגיב ואמשיך הלאה כמו תמיד אני ממש מתעצבנת ומגשימה בתגובה ואחכ נרגעת ומבינה כמה מיותר זה היה.

שלום לך
כדי לצאת מתחושת הריקנות שציינת עלייך להיזכר איך היה לך בתור ילדה. מה אהבת לעשות. לפעמים הרבה פעמים כשאנחנו מתבגרים אנחנו שוכחים את זה וזו דרך מצוינת למצוא מה אהבות הקטנות הפרטיות שלנו בחיים. האם את אוהבת לכתוב לצייר לפסל לשיר לנגן לשחק כדורסל לשחות לרכב על אופניים. ועוד... ברגע שתוכלי להזכיר מה הכי אהבת כילדה או דווקא ממה פחדת או לא רצית ובא לך עכשיו... זה גם יתר לך פתח להכיר אנשים חדשים ולצאת ממעגל הבדידות בו את נמצאת....

היי דנה,
את מתארת כמה רגשות לא פשוטים כלל. את מספרת על תחושת ריקנות עצומה, בדידות ותקיעות. מבין השורות של דברייך, נשמע שזה משפיע מאד גם על מצב הרוח שלך. אני יכול להצטרף להמלצתה של שני שנכתבה כאן, אך במקביל, מאחר ונשמע שאת במצוקה רבה, ושאת מתקשה "לצאת מהלופ הזה", כפי שציינתף אני ממליץ לך בחום לפנות לטיפול פסיכולוגי-דינמי, שם יהיה לך את הזמן והמרחב הבטוח לבדוק את הדברים לעומקם, וכך גם לחשוב יחד עם הפסיכולוג/ית על דרכי התמודדות שיהיו טובים יותר עבורך.
בברכה,
יאיר.

היי לך.
אחרי שסיימתי לקרוא את מה שכתבת הייתי מופתעת לדעת את העובדה שציינת בהתחלה שאת למעשה משתמשת בסמים. את נראית לי בחורה כל כך חכמה אז הסמים עדיין לא הספיקו לקלקל אותך וזה טוב. דבר שני שרציתי לציין זה שכל מה שאת מרגישה שאמרת שאת מרגישה ליתר דיוק יכול גם בן אדם רגיל להרגיש ולכן אולי כדאי שתנסי להבין מאיפה כל המחשבות שלך נובעות אולי מהאופי שלך כבן אדם ואולי מהחוסר ביטחון שצברת במשך השנים. אבל תמיד אפשר להשתנות. זו עבודה קשה אבל זה קורה. יש בך הרבה תבונה וזה אפשר לראות לפי סגנון כתיבתך אז קדימה. ובהצלחה:)

היי,
את יודעת? אני מאמין לך.
אני מאמין לך כשאת אומרת שכשהשתמשת בסמים, הרגשת טוב יותר.
אני מאמין לך, כי נשמע לי שעברת הרבה בחיים, ושהם לא היו קלים בכלל.
כתבת ש"אין בי יותר יכולת להתמודד. הכל הפך חסר משמעות באופן מושלם".
אני מאמין לך שבאמת המציאות שלך מאד קשה, ושאחת הדרכים המועילות שמצאת כדי להתמודד איתה, היא דרך הסמים.
האם זו דרך התמודדות שטובה לך? אין לי ספק שלעיתים כן, היא עזרה לך, ושלעיתים היא אפילו שיפרה את ההרגשה שלך לכמה רגעים.
אלא שהרבה פעמים הסמים (והאלכוהול) לא ממש "פותרים" את הבעיות שבחיים, אלא רק מספקים מעין תחליף מרגיע שכזה, כמו תרופת הרגעה, שעוזרת לשכוח את כל הדברים הקשים שאנו מתמודדים איתם, אלא שההשפעה שלה היא מוגבלת, היא נמשכת רק למשך זמן מסוים, ואז מתפוגגת.
וכשההשפעה של הסמים מתפוגגת, המפגש המחודש עם המציאות הופך עוד יותר קשה.
נדמה לי שקשה מאד לחיות את המציאות עמוסת הקשיים שלך, להכיר בה, ולהישיר אליה מבט - בעיניים פקוחות.
כך שהאם זו דרך התמודדות טובה עם הקשיים שאת חווה בחיים? האם זה באמת נתיב שעושה טוב לנפש הכואבת שלך? אני לא בטוח בכלל...ואולי דרך השאלה שאת מעלה כאן בפורום, את נותנת מקום גם לסימני השאלה שיש גם בך כלפי זה.
יאיר.