פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

שלום רב,

בחודש האחרון חוויתי כמה דברים שקשורים לאובדן.אבל ברוך השם קלים.
עברתי פרידה,אחריי שבוע שללו את הרישיון על נהיגה בשכרות,וכרגע קיבלתי זימון לשימוע שכנראה ילך לכיוון פיטורים.
אני לא מחפשת להבין מה קרה ולמה קרה.כי זה הפיל אותי מאוד שניסיתי כל פעם לחפש איפה אני לא בסדר.מאין רדיפה עצמית והאשמה עצמית שמכניסים אותי לפינות לא טובות.מכיוון ובילדות גדלתי על את לא מספיק טובה את אשמה לא מגיע לך וכו ...כן הבנתי ככה ברפרפוף שהקשר הזוגי נגמר בגלל סופש שלם של ויכוחים שאולי הגזמתי בהם והבת זוג שלי לא יכלה להכיל את זה.והיה חודש שלם של שמחה טוב וכיף.אבל נפרדנו ביפה ואפילו בחיבוק ונשיקה וסיכמנו שבבוקר אעזוב את הבית.היא חזרה לבית אם חברה רגילה שכנראה מילאה לה את הראש והיא גירשה אותי מהבית וחסמה אותי מכל כיוון וחזרה לאקסית שלה מה שגרם לי להבין שאוקיי היה סופש לא פשוט של ריבים ותסכולים אבל חזרנו וסידרנו את הדברים ואז היא התהפכה.כנראה שהיא העדיפה לחזור למקום הבטוח לאקסית (אגב לדבריה הקשר שלהם היה לא בריא) ואין לי מה יותר מידי לדון את עצמי.כן אפיק לקחים לקשר הבא שלי אבל מכאן ולחפש למה עזבו אותי זה לא בירא לי כי שהיפוט שלי לא על עצמי לא אנושי מכיל ומחבק הוא קשוח מאוד ומפיל אותי.הן היו פרודות טריות וכנראה היא לא ניתקה ממנה ולא סגרה איתה פינה.אני בטוחה שאני לא הייתי ריבאונד חד משמעית כי חודשיים של זוגיות חיינו כמו זוג נשוי שמכיר 20 שנה אם המון אהבה נתינה גרנו יחד ורצון להיות תמיד יחד חווינו המון בחודשיים האלה.אנשי ריבאונד לא נוהגים ככה בדרך כלל.אני יודעת מה אני שווה הייתי בקשר של 12 שנה ושנתיים ואני יודעת את הטוב והאכויות שבי ומה שלא תקין תמיד מודעת ונלחמת לשפר את מה שחדר בי בתור ילדה להוציא ממני את האנרגיה הזאת ולא להעביר לאחרים זה מלחמה יום יומית עברתי ילדות רגשית קשה מאוד שספגתי המון עוצמות של שליליות שלא מצליחה לחסל ב 100 אחוז רק חלק מהדברים השתנו.היום אני ואימי עוברות תהליך יחד של קרבה ושינוי וזה מחזק אותי.לגביי הרישיון אכלתי לעצמי את הראש בכיתי כאבתי 3 ימים ואז אמרתי רגע את נהגת ושתית מה ציפית? וקבלתי החלטה לכל החיים שיותר לא אעשה את זה זה מסכן אותי ואנשים אחרים חפים משפע.אפילו העורל דין אמר לי אני רואה ממש שלמדת את הלקח ולא בגלל שאת בשלילה הדרך שאת מבטא את הטעות שעשית ברור לי שהבנת את הסכנה שכרוכה בזה.
לגביי העבודה בחנתי את הנושא בחלק מהדברים לא הייתי בסדר.וחלק העלילו עליי אחת העובדות אז מה שאני לא הייתי בסדר אגיד בשימועואתחייב לשפר ולתקן ומה שהעובדת שמקנא לי העלילה שם אתן את הסיפור האמיתי ללא השקרים שהיא סיפרה.שנינו בתפקיד ניהולי.בקיצור אני סובלת המון שנים מחרדות והתקפי חרדה קשים ומטופלת רק בשיחות.אתמול הלכתי לפסיכיאטר פרטי לקבל חוות דעת וכנראה אתחיל טיפול תרופתי כי בעקבות החודש האחרון החרדות והמתח והפחד מהמוות התגברו פי 6 ואי אפשר לתפקד ככה אני נתרקת למיטה ולא יכולה לזוז.
חשוב לי לציין שאני בנאדם שלרוב שמח מצחיק אהוב על ידי אנשים חברים מפיצה אור שמחה ואהבה ברוב המקרים אנשים נקשרים אליי מהר מתייעצים איתי נשענים עליי שואבים כוח ועוצמה..טוענים שאני טיפוס אש דומיננטית ועוד...

השאלה שלי היא כזאת.
איך אני מוציאה את עצמי מהבוץ שנקלעתי אליו ומפסיקה להיות בייאוש ולהבין שהחיים יפים ועוד יהיו לי הזדמנויות למערכת יחסים יפה טובה בריאה עבודה חדשה.את הרישיון אוטוטו מקבלת חזרה.איך עולים חזרה על הגל שנפלתי ממנה חזק והתרסקתי.אני אקח טיפול תרופתי ואמשיך בשיחות אצל

בצעירותי הייתה לי חברה טובה שבדיעבד ורק אחרי שנים הבנתי שהתנהגתי אליה בצורה מאוד לא הוגנת. ראיתי אותה לא מזמן במקרה, היה מפגש נעים אבל מאז יושב עלי משהו ואני כאילו רוצה להתנצל בפניה, אבל לא יודעת אם זה לעניין, אם זה רק בשביל להקל על עצמי ואני לא רוצה להמשיך להזיק לה בנוכחות שלי

יש לי דפוסי התנהגות שמזיקים לי לארוך השנים, לא מצליח להיפטר מהם, מה שיטת הטיפול הטובה ביותר שמתאימה למצב שלי?

אני בהריון שלישי, לא מתוכנן. אנחנו במצב כלכלי בסדר אבל לא עשינו את ההכנה הנחוצה להריון זה כמו שעשינו בהריונות קודמים, הבית שאנחנו גרים בו קטן והקטנה שלי עוד לא בת שנה... אני בלחץ מטורף ואני מפחדת שזה יזיק להריון

גדלתי בבית חילוני, היה לי מאוד קשה וחיפשתי משהו מעבר. מצאתי את הדת וחזרתי בתשובה. זה עבד מצוין לכמה שנים, אבל גם זה הולך ומתערער, אני מרגישה שוב שכל העולם על כתפיי ואני לא יודעת איך מתמודדים

שלום,
נשואה +3
בעלי בן 42.
לא מאובחן אך פסיכיאטרית ופיסכולוגית כתבו שהוא על על ה האוטיסטי (אספרגר) עם אבחנה לא ברורה של אולי הפרעת אישיות ואולי דכאון.
בעלי חכם. עם תןאר ראשון
אך לא עובד!
אני מרוויחה 3700 שח בחודש...
כדי שיקבל תמיכה מהמדינה וגם תמיכה וסיוע במציאת מקומות עבודה לאספרגרים אקדמאיים עלינו לעבור אבחון.

אין לנו כסף לעבור אבחון..
יש לנו ילדים רגילים ואני חייבת שבעלי יקבל תמיכה וסיוע כדי שילדיו יגדלו עם אבא תומך עד כמה שאפשר..
אני חורקת שיניים כדי לייצר סביבה בריאה לילדים אל אין לי יכול לממן אבחון שכזה שיבדוק אוטיזם / הפרעת אישיות/ דיכאון וכו.

עירייתהרצליה לא מוכנה לסייע...
פנינו שם לרווחה.
מישהו יכול לעזור ולומר לי אם יש לנו דרך לעלות על דרך המלך ??
יש דרךצלקבל אבחון חינם?

אני חושבת שאבדה לי יכולת האמפתיה, דברים קורים סביבי ופשוט לא אכפת לי, זה לא מזיז לי כלום. מרגישה שיש לי חור שחור בלב ששום דבר לא חודר דרכו

שלום
הכל מתעכב לי בחיים ובזמן האחרון עוד יותר.

דבירם שהיו אמורים להסתדר נכשלו וגם אני נכשלתי.

דבר נוסף, הגלל כל הדברים שמתפקששים לי אני עסוקה המון בשאלה אם יש בכלל אלוהים.

מתתי 3 פעמים ואיכשהוא חזרתי לחיים.
זה קרה בתוך שינה.

ראיתי את המוות כשישנתי. בתוך שינה הגיעה רוח חזקה והיה רק נר קטן על השולחן והרוח כיבתה אותו.
בתוך השינה צעקתי לאימי שתעזור לי אבל היא לא שמעה (אימי נפטרה).
ולאחר מספר שניות שמעתי את הדופק שלי החזה עלה וירד ומהר התעוררתי.
קמתי והרגשתי כאבי ראש עצומים.
הבנתי שהייתי מספר שניות ללא אוויר וכנראה שהלב פסק מלפעום.
לא יודעת איך קמתי מהמצב הזה.

מה שבטוח שאחרי שמתים אין שם כלום רק חושך.

קשה לי.
בפעמים הקודמות שזה קרה לי קמתי יותר מחוזקת.
אבל הפעם משום מה זה החליש אותי.

האם אני מדודאת? מה הבעיה שלי?

הרי ראיתי את המוות כמה פעמים למה עדיין קשה לי???

אני רוצה לחיות, ולהיות מאושרת.
מה תופס אותי מלהיות שמחה ומסופקת בחיים?

שלום,
אני לא החלטית.
כל החיים הייתי כזאת אבל בזמן האחרון זה התגבר.
כשאני רואה כמה דברים לפניי אני לא מצליחה לבחור.
אני חייבת שזה יהיה מושלם ויתאים עבורי.

הבעייה היא שאני עושה את כל החישובים והשיקולים בכדי לבחור .

למשל אני צריכה לקנות מנורה:
1. אני חושבת קודם כל אם זה מתאים לכיס שלי
2. לאחר מכן אני שוקלת אם זה בטיחותי להביא הבייתה שלא יפול מהתקרה על הסובבים בבית
3. לאחר מכן אני חושבת אם זה חדיש ולא מיושן
4. לאחר מכן אני חושבת אם זה בכלל מסמל אותי.
5. אחר כך אני חושבת אם הצבע מתאים לטעם שלי
6. אחר כך אני חושבת אם הצבע חדשני
7. אחר כך אני חושבת אולי אני לא אצליח להתקין את זה
8. אחר כך אני חושבת אולי זה יכול להתקלקל מהר יותר מאחרים
ועוד ועוד וזה נמשך ונמשך.
להיות פעם אחת בחנות זה שיגע את המוכר והוא פשוט הסמיק מהלחץ שהפעלתי עליו, תחשוב מה אני עוברת אם ההפרעה הזו, שזה חלק מהחיים שלי ביום יום.

איך אני יוצאת מזה???

האם יש טיפול לאי החלטיות והדילמה הנצחית שאני סובלת מימנה?

אודה לתשובה.

שלום, אני בן 31 ועד אתמול הייתי בזוגיות אינטנסיבית במשך שנתיים וחצי בהן גרנו ביחד. נפרדנו וחזרנו מלא פעמים עקב בעיות בזוגיות ובעיות מסביב. לפני 3 ימים נפרדנו וזה כנראה סופי, היא חסמה אותי בכל בדרך אפשרית. כשהיא איתי אני רוצה להפרד וברגע שהיא הולכת אני מרגיש שאין לי טעם לחיים ואני לא מצליח לתפקד וכתוצאה מזו עושה הרבה שטויות.
העניין הזה חוזר על עצמו הרבה פעמים וכולם מהצד אומרים לי לשחרר, אני כבר שנתיים לא עצמי בעבודה, מוטיבציה יורדת, אני כל הזמן בדיכאון, אני דוחה דברים, אני מזלזל בדברים, ההספק בעבודה ירד, אין לי מוטביצה להצליח
אני כבר לא יודע מה לעשות... מה שאני חושב כל הזמן עכשיו זה עליה עם מישהו אחר ואני ישר מזיל דמעה

אני מנסה לעבוד על המודעות העצמית שלי ולהתחבר יותר לאני הפנימי שלי אבל זה רק גורם לי להיות מודעת לכל מילה שיוצאת לי מהפה ולכל תגובה שלי לכל דבר שאני עושה, וזה גורם לי להרגיש רע. מה אני עושה לא נכון?

אני כל הזמן מרגיש שתוקפים אותי, נמצא במגננה תמידית, כבר לא יודע מה אמיתי ומה בראש שלי..

הייתה לי חברה מאוד טובה שהיחסים נותקו באווירה רעה. פגשתי אותה במקרה ברחוב ומאז אני לא מפסיקה לחשוב עליה, לא על הקשר שהיה לנו או שהו כזה אלא מעין תקווה שהיא תרצה לחזור להיות בקשר והתענוג בלדחות אותה ולהגיד לה לא. ממחשבה שגרמה לי לחייך זה הפך למשהו מטריד ואני מוצאת את עצמי מגיעה שוב ושוב למקום שבו נפגשנו במקרה... אני לא מצליחה למנוע מעצמי לעשות זאת למרות שאני מודעת לעניין...

אני לא מצליחה לתחזק קשרים חברתיים, אני מאוד עסוקה בעבודה ובלימודים שלי והחיים החברתיים שלי מתרכזים די סביבם. אין לי פנאי לחברים מחוץ למסגרות שאני נמצאת בהן ואני יודעת שהם נעלבים ממני. במרוצת השנים הרבה הפסיקו בכלל לנסות. אני מבינה אותם ואני מאוד רוצה להשתנות אבל פשוט לא מצליחה

אני חושבת ללמוד עבודה סוציאלית, ידוע לי שלפעמים תחומי העבודה שם יכולים להיות כאלה ששואבים הרבה מאוד כוחות נפשים ורגשיים ובמקרים חריגים יכולים לפגוע בך בצורה כזו או אחרת.
האם כבת לאמא שחולה במאניה דפרסיה(שעלולה לעבור בגנים) רצוי להמנע מעבודה בתחום כזה? אני יודעת שזו שאלה מאוד כללית אבל האם יש לך חוות דעת? האם יש מחקרים? אני יודעת שמאניה דפרסיה הסיכוים להתפרצותה עלולה לגבור עם מקרה שקורה. וגם ללא קשר להתפרצות המחלה, כמי שחייתה עם אמא שידעה ירידות ועליות (בסך הכל אני לא זוכרת הרבה רע, דווקא עכשיו זה קורה) וגם כמי נחשפה למערכת יחסים לא תקינה של ההורים שקצת השפיעה עליה...האם עדיף להתרחק מתחומי לימוד כאלה?

מודה מראש על התשובה