פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

הייתי עם בן הזוג שלי יותר משמונה שנים ועברנו ביחד תקופות רבות בחיים, מהצבא והלימודים. בגלל שהיינו יחד מגיל צעיר לא הרגשתי צורך באנשים אחרים, יש לי חברות ומשפחה אבל הקשר איתם רופף יחסית. אני והוא נפרדנו ואני מוצאת את עצמי בודדה, לא רק בגלל שהיחסים איתו נגמרו אלא אין לי חברות, אין לי מישהו לדבר איתו או לצאת איתו וזה רק מחמיר את ההרגשה שלי. איך יוצרים חברויות חדשות?

מאז שאני זוכרת את עצמי יש לי בעיה עקרונית עם השארת דלתות ארון פתוחות, גם בבית גם בעבודה גם אצל אנשים אחרים, אם דלת של ארון פתוחה אני חייבת לסגור, זה מחרפן אותי אם לא. האם זה נחשב ל- OCD? זה משהו שמצריך טיפול?

שלום
אני אוהבת סדר וניקיון מאז שאני קטנה ואני היחידה בבית שמנקה ומסדרת כל יום ותמיד חלמתי להיות בבית נקי ומטופח רק שמעולם לא זכיתי להיות בו הסלון שלנו נמצא במקביל לחדר שינה ותמיד אימא משאירה הדלת פתוחה וכל מי שנכנס אליינו ישר מביט בחדר השינה כי זה חשוף ונורא מרגיז אותי למרות שאני נוזפת בה הרבה פעמים שתסגור את הדלת לא מקשיבה ולא איכפת לה היא מעצבת את הבית כפי שהיא רוצה אומרת לי כשתתחתני תעצבי את הבית שלך כפי שאת רוצה ואני עדיין רווקה וגרה עם ההורים כשבאים אליינו אורחים בחגים ואירועים כל כל לא נעים לי לשבת יחד איתם וחדר השינה חשוף השטיח ישן הכורסאות ישנות גם למרות שיש לנו את האפשרות לקנות הרבה דברים חדשים רק שאימא לא רוצה ולא איכפת לה היא נהנית ככה גם אם היא קונה חדש היא לא זורקת את הישן ישר שומרת במחסן יש לה את הדברים שהיא קנתה מלפני 25 שנה היא שומרת דברים בארונות מתחת למיטה בכל חדר יש מחסן וזה מרגיז על הדברים שהיא אוספת אני יכולה להיתמודד עם זה אבל ההרגשה הלא נעימה עם האורחים בסלון איך אפשר לשפר ? כי אני נכנסת להרבה בתים ומתרשמת שהם הרבה יותר יפים משלנו ואני אוהבת לארח ולפנק

אני לא יודעת להסביר למה, כי אני מאוד אוהבת את המשפחה שלי ואת המסורות שלנו אבל אני תמיד מתביישת מהמקום שבאתי ממנו. מנסה להיות מישהי אחרת, כמו כולם, מתכחשת לדברים שאני אוהבת במשפחה שלי... אני חיה עם הדילמה הזו מאז שאני קטנה ועכשיו אני רוצה להיפטר ממנה ולא יודעת איך

שלום.כל פעם שאני הולכת לקניות המוכרים מצליחים למכור לי מוצרים שאני בכלל לא צריכה ורוצה,ואני מוצאת את עצמי בבית עם מוצר שאין לי כל צורך בו.והכי גרוע,שאין לי את מה שבאמת הייתי צריכה.הם מצליחים לשכנע אותי שיותר יפה מה שהם חושבים ושלא אקנה מה שאני רוצה,ולי אין את הבטחון לעמוד על שלי,לעשות את מה שטוב לי ולהיות אסרטיבית. מה אני יכולה לעשות כדי לשפר את המצב?

אני בת 47 מאז גיל 30 אני בדכאון שנים של טיפולים רופאים פסיכולוגים פסכיאטרים המון המון כסף כלום לא עזר יש ימים טובים ויש ימים פחות אבל הנאה אין ממש הפסקתי ללכת לאירועים לסופר לשוק יש לי מסלול קבוע עבודה בית זה לא מפריעה מה שכן נורא מפריעה לי שאני יעולה להיות תקופה ארוכה רגועה מאוד ואז מרגישה את העומס ופוחדת מהתפרצות שתניה עם לקוח בעבודה חברה לעבודה בעל או ילדים בסופו של דבר זה קורה זה מתפוצץ על מישהו אני אישה מאוד טובה עם לב רחב מכילה את כולם עוזרת לכולם עד שהשד יוצא ממני אז נכון אחכ אני מבקשת סליחה אבל....איך הסליחה תעזור אם אתה מבקש אותה באופן אישי כשאתה פוגע באדם בסביבת המון אנשים אז הסליחה ביני לבינו איך תחזור לסביבה או איך תמצא את האנשים שבמחיצתם עשיתי את הבושה??? לרוב אנשים שאתה לא מכיר אז מה יוצא מהסליחה????
ועוד דבר מעיק מאוד כשפוגעים בי ומבקשים ממני סליחה אני סולחת אבל לא שוכחת גם אם יעברו שנים אם אריב שוב עם אותו אדם תמיד אזכיר לו מה שקרה פעם אני מרגישה אבודה כשאני פוגעת / נפגעת
מה לעשות ? הרמתי ידיים מטיפולים ולא נשאר כסף
אנא עזרתכם

יש מישהי שאני מכיר מלפני הרבה שנים.
היא מוכנה להיפגש איתי רק איפה שהיא רוצה. הכוונה רק במקומות בתוך העיר. אני לא רוצה מסיבותי שלי שיראו אותנו יחד. לכן מבקש מחוץ לעיר/לא בשעות פופולריות. מעבר לזה שהיא לא מוכנה. יש לי הרגשה שהיא מפחדת שאדע איפה היא גרה. היא אומרת עם ההורים או באיזה עיר אבל תמיד מתחמקת שצריך להחזיר אותה/ לקחת אותה או בכלל שהנושא עלה במעט פעמים שנפגשנו בשנים האחרונות.
מעבר לזה אני לא רוצה להיפגש איתה יותר מדי פעמים... פעם בכמה חודשים די ויותר.
הבעיות איתה:
לא משתפת בשום דבר. רק אני מדבר והיא מגיבה בפששש, חחחח או בשילוב של שניהם - פחחחח.

אין לה חוש הומור בכלל אבל כנראה לא אוכל לשנות את זה.

מעוניינת להיפגש רק איפה שהיא רוצה ומתי שהיא רוצה. לא זורמת בעליל.

לא פונה אלי לדבר רק להיפגש שמתחשק לה, תחת הבעיות שמניתי ממקודם.

מדי פעם צריך להעיר לה על ההתנהגות שלה - למשל יושבים במסעדה היא מדברת בקול מאוד גבוהה וכל המסעדה שומעת אותה.

אם זה ימשך ככה אין טעם לסבול ממנה. אני מעדיף לדבר השאלה איך להגיד את הדברים בצורה הנכונה. מבלי לפגוע ושיהיה אפקטיבי. יש עוד משהו חשוב לשים לב אליו?
גם לי קשה לדבר עם אנשים על דברים כאלה בלי קשר. אולי כי מפחד לריב ולהרוס את המעט שיש.

אח שלי יצא מהארון, אני יודע את זה כבר הרבה שנים ואני תומך בו מכל הלב, הבעיה היא ההורים שלנו... מאוד קשה להם עם זה, בעיקר לאבא שלי הוא לא מסתכל לו בעיניים, כאילו הוא עשה איזה פשע... זה מאוד קשה לאח שלי ניסיתי לדבר עם ההורים שלי אבל הם לא בשלים לזה. יחסית לסיפורים ששמעתי ההורים שלי קיבלו את זה יחסית בסדר, אבל היחסית הזה היא גם לא משהו, איך אפשר לעזור לאח שלי או להורים שלי?

שלום
יש לי חברה שהיא גם שכנה ומבוגרת ממני ב 8 שנים אנחנו מכירות כמעט 12 שנים ומתראות גם כמעט כל יום אחייניתה עברה משבר נפשי כשהתאוששה ועל מנת לשמח אותה רצתה לקחת אותה לנופש בחול אז היא כל כך רצתה שאני אצטרף יחד איתן לטיול היא אחותה ואחייניתה זו הייתה טיול מאורגן עם קבוצה של אנשים אחרי חודשיים של מסע שיכנועים מצידה לצרף אותי לטיול הסכמתי וטסנו ביחד כבר בתחילת הדרך עוד לפני שעלינו למטוס התחילה להתנהג מוזר בקושי דיברה איתי לאורך כל הטיול התעלמה ממני התחברה למשפחה שהייתה איתנו בקבוצה שכלל אם בת ובן אנשים זרים מצידי למרות שהיו נחמדים ואנשים טובים לאורך כל הטיול התנתקה מאיתנו אני אחותה ואחייניתה ותיקשרה רק עם הקבוצה הזו הייתי בהלם מוחלט לפני שיצאנו לטיול היא ממש התחננה שאני אצטרף יחד איתן ועכשיו כבר בתחילת הדרך מתעלמת ממני כל כך רציתי שהימים יעברו כבר ואחזור הביתה לא נהניתי כלל מהטיול ומה שעוד מוזר אחרי שחזרנו הביתה כבר למחרת היא באה לבקר אותי רגיל דיברה איתי רגיל ואפילו הלכנו לחתונה של השכנים רגיל הכל רגיל חזרה כמו שהייתה לקח לי כמה חודשים עד שהתאוששתי אז אמרתי לעצמי אולי היא הייתה במצב רוח לא נעים או שהייתה לה איזשהו בעיה משפחתית אז שכחתי מהעניין וזרמתי רגיל יחד איתה כעבור שלוש שנים מאז הטיול הראשון שוב הזדמן לנו לטוס לחול היא וקבוצה של בנות שהן גם חברות שלנו גם בטיול הזה היא לא תיקשרה איתי כל כך אני פשוט לא מבינה אותה בחיי השיגרה היא מתנהגת אליי כאל אחותה משתפת אותי בכל הבעיות שלה צוחקות ביחד וכמעט מזמינה אותי לתה בערב אחרי יום עבודה אבל בחו"ל היא מתעלמת ממני לחלוטין ואני לא טופסת מה הפשר של התנהגות זו ואני החלטתי שאני בחיים לא יוצאת איתה לחו"ל אפילו לטיול בארץ יחד איתה לא מוכנה שכנה מתחתנת בקרוב עם מישהו מחו"ל והזמינה את כל השכונה ואני לא כל כך מתלהבת מזה ועכשיו היא התחילה עם מסע השיכנועים שלה למה שלא תבואי בקיצור סליחה על ההסבר הארוך בזמן שהיא בבעיה היא לא מרפה ממני ובזמן של כיף והנאה התקשורת שלה נעלמת

חברה שלי עברה פרידה קשה מבן הזוג לה, היא בדיכאון ומאוד ממורמרת, אני וחברות אחרות שלה מנסות מאוד להיות שם בשבילה ולתת לה כל מה שהיא צריכה, כולל הכלה. אבל אני חושבת שהמצב הזה שלה נתן לה לגיטימציה להתנהג בצורה איומה, היא כל הזמן יורדת על כולם, דורשת דברים ולא מבקשת, חושבת שהכל מגיע לה ואם מיהשו רק מעז ומעיר לה על זה אז היא מתחילה לבכות ואומרת כמה קשה לה וכמה שהיא מתגעגעת לאקס והנפש שלה מחוסלת וכו' וכו', זה כבר ממש נהיה בלתי נסבל אבל אני לא יודעת מה לעשת... לא יכולה להכיל אותה יותר אבל מצד שני אני לא רוצה לנטוש אותה כשהיא במצב כזה, אבל אני כל הזמן חושבת שאולי היא מנצלת את זה כדי להיות גועלית כי היא פשוט יכולה!

אני מאוד מאמינה בתקשורת פתוחה, לדבר על דברים שמפריעים, לשתף, לכאוב יחד ולהכיל. בן הזוג שלי מאוד מקשיב אבל לא משתף. זה הפך למקור למריבות רבות וזה מקשה עלינו מאוד. הוא אומר שהוא לא רגיל לדבר על דברים, לא מרגיש את הצורך אבל שהוא תמיד יהיה שם בשבילי והוא תמיד מקשיב, וזה נכון, אבל עדיין מאוד מתסכל אותי

אני בת 46 שנים שאני סובלת מדכאון ימים טובים ימים פחות טובים אבל מצליחה לנהל שגרת חיים שלושה ילדים בעל עבודה במשרה מלאה הרמתי ידיים מטיפולים ומשיחות משתדלת להעסיק את עצמי אבל בעיה שהכי מפריעה לי ועם הזמן היא רק מתגברת אני לא יכולה להכיל את העולם שמלא במסכנים בחולים במעוטי יכולת יש באיזור שלי הומלס צעיר לא מזיק לא מדבר הוא יחף עם בגדים קצים ליבי יוצא אליו ניסיתי לעזור כתבתי לראש העיר אבל הוא מסרב לקבל עזרה ולא משתף פעולה בימים והלילות הקרים אני לא מצליחה לישון חושבת עליו רוצה לצאת לחפש אותו אני בוכה לא ישנה חושבת על ילדים שקברו מתאונות איך הם בגשם איך האמהות מרגישות איך ממשיכים את החיים ואני דואגת לילדים שלי שנוהגים אני מסדרת את הבית רוב הזמן שחלילה לא יקרה משהו למישהו מהמשפחה לילדים וככה כל הלילה המחשבות משגעות אני עובדת במקום ציבורי עם ילדים ואנשים מבוגרים לא פעם בכיתי שעות על ילד מגמגם או ילד שלא היה לו מספיק כסף להדפסת עבודה על איש מבוגר שבקושי הולך ומגיע לבד אני אסחוב את הסיפור לתוך הלילה והימים אני אבכה ואהיה עצובה
תקראו לזה אישה טובה רגישה או לא יודעת מה זה קשה לי מאוד לא יודעת איך להתמודד
בבקשה עיזרו לי
מה יכול לעזור לי?

אני חושבת שאני נהנית מריגושים ומרגישה משועממת וחסרת תכלית ומשמעות כשהריגוש הופך לשגרה. אם בעבודה ואם בזוגיות וגם בחברויות עם אנשים ללא קשר מיני. אני משתעממת מהר ורוצה לעבור הלאה...

שלום

לפני שנה עברתי מקרה שגרם לי לסוג של אמנזיה (אני לא זוכרת איך המונח הרפואי, מה שקרה הוא שעברתי טראומה, כשבוע אחרי למשך שבועיים התנהגתי בצורה מוזרה- כפי שמספרים לי, אבל השבועיים האלה לא נמצאים בזיכרון שלי.
שלאחר מכן התחילו לי בעיות בזיכרון אחרות (התחלתי לשכוח 2 שפות שידעתי [העברית הלי גם לא הייתה תקינה למשך חודש או יותר), אבל לצערי, גם שנה אחרי, השפות האחרות לא ממש נמצאות בזיכרון שלי [האנגלית שלי הייתה מצויינת, כיום מאוד קשה לי לחבר משפט].
יש לי בעיית זיכרון ממשית- אני רואה סרט או פרק מסדרה, אך לאחר מספר ימים אני לא זוכרת מה ראיתי (באותו רגע שאני צופה בסצנה אני מייד זוכרת שראיתי, אבל לא זוכרת מה הסצנה הבאה או התרחיש הבא, או מה סוף הסרט)

רציתי לדעת- האם תרגילי זיכרון (באמצעות סרטונים וספרים) יכולה לעזור לי לעבוד על הצד הזה?
מבחינה רפואית לא הציעו לי יותר מדי, אבל אני מאוד רוצה לעזור לעצמי ומוכנה להקדיש לזה זמן.

אני מחפשת חוות דעת קצת יותר מקצועית מהראש שלי- האם זה יכול לעזור?

תודה רבה

שלום,
האם יש לך קליניקה או שאפשר להגיע אלייך בצפון הארץ? תודה.