פורום פסיכולוגיה - יש לך שאלה?

שלום לך, נשמע שאת נמצאת בסיטואציה בעייתית מאד. אני מניח שאת מבקשת להוכיח שהגרוש שלך לא סובל מדיכאון או ממשהו נפשי אחר. במקרה הזה, ניתן לבקש חוות דעת נוספת מפסיכיאטר ו/או פסיכולוג. כיצד לעשות זאת בדיוק? מה הפרוצדורה? נדמה לי שזאת שאלה כבר לעורך דין שמתמחים בנושאים אלו של גירושין והסדרי ראייה (אולי יש לך כבר עורך דין שכזה, ותוכלי לפנות ישירות אליו).
בברכה,
יאיר.

שלום רב.

אינני איש מקצוע. אני סטודנט לפסיכולוגיה, אבל כיוון שמדובר בשאלה של ידע כללי, אז ראיתי לנכון להשיב.

CBT הוא טיפול קוגניטיבי התנהגותי. ככל שמדובר בחלק ההתנהגותי, מדובר בהתניות.

ישנם שני סוגים של התניות: התניה קלאסית והתניה אינסטרומנטלית. בהתניה לקאסית מדובר בצימוד ארועים. הדוגמא הטובה ביותר לכך היא הניסוי של פאבלוב הידוע שבו הוא צלצל בפעמון לפני שהוא הביא לכלב אוכל, וכך נוצר צימוד שאומר שהצלצול בפעמון הוא סימן מקדים לכך שהולכים להביא לו אוכל, והכלב התחיל להוציא ריר מצלצול הפעמון. על פי הגישה הזו, ייתכן שישנן התניות כאלו שאינן רצוייות, וצריך לעשות להן הכחדה ע"י זה (בדוגמא הספציפית) שמצלצלים בפעמון ולא מביאים אוכל.

התניה אינסטרומנטלית - מטרתה ליצור התנהגות רצוייה ע"י חיזוקים או מניעת התנהגות בלתי רצוייה ע"י עונשים. זאת כל התורה על רגל אחת.

עם זאת, כיוון שמניחים שבני אדם אינן חיות מעבדה, ולא תמיד ניתן ליצור התנהגות רצוייה ע"י חיזוקים, במיוחד אם היא נראית כבלתי מוסרית או איננה הולמת, וכאן נכנס החלק הקוגניטיבי, שמנסה להבין את דרך ואופן החשיבה, שאולי אותן צריך לשנות.

אני מניח שאת יכולה לסמוך על עצמך, ולהכריע בשאלה האם הטיפולים אכן היו קוגניטיביים-התנהגותיים או משהו אחר.

ישנן הרבה מאוד תאוריות וגישות, אולם הגישות הכי נפוצות הן CBT וטיפול פסיכו-דינמי. מה שמאפיין טיפול פסיכו-דינמי, הוא בכך שמנסים לחפש הסברים לסבל בתכנים שאינם מודעים, וצריך "לחפור" כדי להעלות את הלא מודע למודע. הרבה מטפלים דוגלים בגישה אינטגרטיבית, והם מנסים להתאים את השיטה הטובה ביותר למטופל, ויכול להיות שיהיה מדובר באינטגרציה של כמה תיאוריות, כך שיכול להיות שהמטפלת עברה הכשרה בטיפול ב CBT, אע"פ שהיא לא כתב זאת במפורש בכרטיס הביקור שלה.

אין דבר כזה "שיטה נכונה"; יש אולי מושג כזה "שיטה מתאימה", וזו השאלה; האם השיטה הזו אכן מתאימה לך. יש סיבה טובה להניח שהפסיכיאטר המליץ דווקא על טיפול CBT. יכול להיות שצריך לבצע הערכה מחדש מולו.

בעיקרון, היתרון הבולט של טיפול CBT, הוא בכך שהוא אמור להביא לתוצאות יחסית מהר. אין יותר מדיי נסיון להבין ל-מ-ה מרגישים לא טוב, והוא מתמקד יותר בשאלה א-י-ך לגרום להרגשה טובה.

מקווה שעזרתי.

כל טוב,
שמוליק.

היי יקיר, יתכן מאד שבהחלט מעורב כאן גם אלמנט פסיכולוגי. יצכן שהקולה לא רק הירוותה את צמאונך, אלא היא השפיעה עליך בדרכים נוספות (כפי שציינת, אולי היא גם "רשומה" כבר במוח כגורם מושיע). עם זאת, נדמה לי שמי שיוכל לענות לך טוב יותר ובצורה מקצועית יותר על שאלתך זו היא דיאטנית קלינית/תזונאית שזה עיקר עיסוקן.
בהצלחה,
יאיר.

היי, נשמע לי כמו סיטואציה סבוכה מאד. איני מכיר מקרוב את הסיטואציה כמובן, אבל ברצוני לסמן כמה נקודות שמשכו את תשומת לבי - שיחת הטלפון הזו, למה הכוונה? האם הכוונה שהיא תתקשר ביוזמתה? ביוזמתך? שיחה קבועה? על פי צורך? והשיחה תהיה על מה? בנושא מסוים? אני מודה שלא הבנתי למה ולמי השיחה הזו חשובה כל כך?
ועוד -"היא מסרבת לאפשר לי אפילו שתי דקות בשבוע לשוחח איתה, כל עוד אני "לא מדברת מספיק"". - מה פירוש לא מדברת מספיק? מה זה נקרא לדבר מספיק? למה היא מתכוונת?
וגם - "אנחנו כבר מעל חצי שנה מדברות ומתווכחות!!" - על מה הויכוח? מה הנימוקים שלה? למה להתווכח חצי שנה? זה נשמע שאיכשהו הטיפול הפך קצת לסוג של זירת קרב, זירת התגוששות סביב אותה שיחת טלפון. למה בעצם?
כאמור, אין לי את התמונה ואת ההקשר המלא של הדברים. ונכון, שאין חוקים כתובים לגבי שיחות טלפון בטיפול פסיכולוגי, וכל פסיכולוג רשאי לקבל החלטות על פי שיקול דעתו המקצועי.
מאחר ואת בטיפול אצלה מזה תקופה, נראה לי שנכון יהיה עבורך לברר איתה את כל הדברים האלה. חשוב גם שהיא תשמע איך את מרגישה ואיך ההחלטה שלה משפיעה עלייך. במידה ותרגישי שהטיפול לא מתקדם לשביעות רצונך, תמיד תוכלי לקבל החלטה לגביו, אבל קודם כל הייתי מנסה לברר איתה את כל הנקודות הללו.
יאיר.

ראשית תודה על המענה המהיר
שלום יאיר
אנסה להסביר למה כוונתי.
הכוונה לשיחה של מספר דקות (חמש נניח) בהתאם לצורך בנוסף לפגישות הקבועות שלנו (אנחנו נפגשות כיום יותר מפעם אחת בשבוע באופן קבוע).
ברור לי שהיא לא אמורה להיות "לרשותי" בזמנים שאנחנו לא בטיפול, הצעתי גם שאפשר שאסמס לה והיא תחזור אלי תוך מספר שעות עם מועד שתוכל לדבר איתי ממש כמה דקות, העניין הוא פחות תוכן השיחה אלא תשומת הלב. מה שהייתי רוצה זה כמה דקות אחת לשבוע, זה יכול להיות ביום ושעה קבועים או בהתאם ליכולת שלה והיא כעת מתנגדת
היא משתמשת ברצון הזה שלי כדי להניע אותי
היא רוצה שאני אדבר "יותר" הכוונה שיחות לעומק על מה שמטריד אותי לדעתה. אותי מטריד כרגע בעיקר שהיא משתמשת במניפולציות כאלו..
גם במידה והיא לא מעוניינת בשיחה אחת לשבוע של מספר דקות ביקשתי- נניח אחת לתקופה (סתם לדוגמא- אחת לחודש) שתעזור לי עם שיחת טלפון בהתאם לצורך בנוסף לפגישות (ויש לנו יותר מ8 פגישות בחודש).
והיא לא מעוניינת! בעבר (לפני כחדשיים) היא הסכימה, חזרה בה, אמרה שהיא לא עובדת כך ואני קיבלתי זאת אך היא כעת כל הזמן מזכירה לי שהיא כן מוכנה אם אני אדבר. היא מנסה לגרום לי לשוחח "בכוח".. לעצבן אותי להעליב אותי כדי ש"יצא" ממני רגש ונדבר עליו.. כך נראה.
אגב בשאלה שלך נגעת בלב הבעיה: בדיוק כמו שאתה אומר "מה פירוש מספיק?" בשיחות היא רוצה שאספר לה עוד דברים, ויחד עם זאת גם כשדיברתי בזמנו יותר זה לא היה מספיק לה. כך שאין לרצון שלה סוף, אי אפשר לכמת אותו והוא תלוי רק בשיקול דעתה הבלעדי, והיא אומרת את זה כדי לעצבן אותי וכדי שאשתף אותה יותר. מיותר שאומר שזה לא מצליח?
אולי מבחינתה זה מצליח כי אני מתרגזת, ואנחנו מדברות על כך. אבל על חלק מתועלות הטיפול היא כלל אינה יודעת, אנחנו לא מספיקות בכלל להיכנס להרבה נושאים ולי זה חבל.

הוויכוח הוא בדיוק על הנושא הזה.
היו לנו וויכוחים על שעות הפגישה, ועל ימי הפגישה, והיא באה לקראתי בחלק מהזמן ובחלק מהדברים ולפעמים גם לא, וקיבלתי הכל תמיד את כל התנאים שלה אם כי דיברתי על דברים שהפריעו לי. כעת אני מבקשת ממנה רק דבר אחד, רק מספר דקות שיחה בנוסף לפגישה אחת ושנוריד את כל השאר אם היא תרצה אבל היא לא מוכנה לדון על כך בכלל.
חצי שנה (כמעט שבעה חודשים) מאז שעירבתי את הקולגה שעזר לנו בתקשורת ומאז אנחנו עדיין לא מצליחות להגיע להסכמה. כל הזמן וויכוחים וגם כשאני רוצה רק דבר אחד התשובה שלה כיום אחידה: לא, אלא אם כן תדברי.
והיה קשה בפגישות לעיתים עד כדי כך שהייתי יוצאת במהלך פגישה מהקליניקה (היו פגישות שהגעתי לפחות מ-5 דקות), קיצרנו את משך הפגישה ל25 ואני כבר לא עוזבת אבל זה לא מספק אותה.
היא ממש עוקצת אותי בכוונה שהיא כן תיתן לי את השיחות אבל רק אם אני אדבר אבל לעולם היא לא מרוצה תמיד יש לה עוד רצון לדעת דברים ושאשתף אותה בעוד תכנים.
מפריע לי הוא שהיא 'מקניטה' אותי ומשנה את דעותיה מפגישה לפגישה (למשל הסכימה שנדבר לפני כמה מפגשים באופן קבוע אחת לשבוע ושבועיים שלושה אחר כך חזרה בה).
אני בכלל תוהה בשביל מה לדבר איתה ולהגיע איתה להסכמות אם היא לא עומדת בהן.
ואני מיואשת..... כי כולם מפנים אותי אליה
ואני כבר חודשים לא מוצאת איתה פתרונות
וגם לא ידעתי שכך היא תנהג כיום איך יכולתי לדעת שאין לפסיכולוגים כללים? הרי לשם כך פניתי לאיש המקצוע הבכיר ביותר- הפסיכולוג הקליני.
מצד שני נקשרתי אליה מאוד ובנוסף הטיפול גם עוזר לי בחיים כך שאני לא רואה סיבה לעזוב.
אבל אני לא אמשיך כך ומשהו בטוח יקרה
אני לא מאלו

טוב, נשמע שיש לכן הרבה דברים ללבן ביניכן...מקווה שזה יעלה יפה, ושתמצאי שיש לך פרטנרית לשיחה.
יאיר.

היי נעמה, נראה שהסתבכת עם שני אנשים שנמצאים במלחמת כבוד. זה מצער מאוד.
חמותך מצפה לכבוד כמבוגרת יותר, וכאמא, ואילו בעלך מצפה לכבוד כבן זוגך, כחצי השני שלך שבו את בחרת.
מהניסיון שלי לא תמיד דיבורים עוזרים.
מה עושים כשדיבורים לא עוזרים? קודם כל מפסיקים לבזבז זמן ואנרגיות וציפיות שדיבורים (מאותו הסוג) יעזרו.
אם לא הצלחת ניסית לערב אנשי מקצוע כמו מטפלים משפחתיים?

הייתי שוקלת יעוץ משפחתי, קודם כל את עם בעלך, ואפילו את לבד כדי לקבל כלים ותמיכה.

כי אולי אין אהבה אבל כבוד יכול להיות.
לא לדבר בגלל תקרית לא נעימה?
לי נשמע שצריך דווקא לדבר יותר, על מנת להבין מה פגע ולראות איך אפשר למנוע שפגיעה כזו תתרחש בעתיד.
מה שכן בעלך צריך לדבר עם מישהו ניטרלי ואמפטי ולא בהכרח מול החמות כי סביר להניח שכשהוא כבר ידבר- זה יהיה בשטף ולא הכי בטאקט..
לכן במקומך גם לא הייתי מנסה לעודד אותו לדבר.
קודם כל- הוא לא רוצה, שנית, זה לא מועיל כבר ניסית ושלישית- זה יכול להביא לנזק במקרה הזה.
לך זה מפריע? לכי את לייעוץ, ואחר כך הוא יצטרף.

(כמובן שאני לא איש מקצוע)

היי נעמה, אכן מצב מסובך. איך פותרים כדי שתחזור התקשורת? זה נשמע כמו משהו שיהיה עליהם לפתור בעצמם, לא? אני כמובן לא מכיר את הסיפור ומה בדיוק הייתה הסיבה, אבל עדיין, הם שני אנשים בוגרים, וכל אחד מהם קיבל את ההחלטה שלו. אני שומע שזה לא נעים עבורך. אז במקרה הזה, נראה לי שאולי הם לא רוצים לשמוע האחד את השני, אבל אולי לך הם יקשיבו. את יכולה לדבר עם כל אחד בנפרד, להסביר לו את עמדתך ואיך את רואה את הדברים, ומכאן והלאה, הדבר יהיה תלוי אך ורק בהם. אם את רואה שזה משפיע עלייך, על הזוגיות שלכם ועל חיי המשפחה שלכם יותר ויותר, הייתי שוקל ללכת לייעוץ זוגי/משפחתי, כדי להבין קצת יותר טוב את הסוגיה, ובעזרת איש מקצוע לנסות ולמצוא פיתרון ל"פלונטר" הזה.
בברכה,
יאיר.

היי דיאנה,
כמה צער יש בדברייך, כמה כאב. החיים שאת מתארת נשמעים כמו חיים שבלתי אפשרי לחיות אותם, כמה חרדות, כמה פחדים. לפי מה שכתבת, הפחדים והחרדות הללו מלווים אותך כבר שנים, ונשמע לי גם שאולי כעת, על רקע הלידה המתקרבת, הם עולים ביתר שאת, עולים ומתגברים.
אני מבין שהיית בטיפולים נפשיים בעבר, ובחלק מהזמן גם היית עם טיפול תרופתי. אני מבין את התחושה שלך שזה לא עזר לך אז.
אינני יודע כמובן באילו טיפולים היית ומדוע לתחושתך הם לא עזרו. אני כן ממליץ לך כעת לפנות שוב לטיפול, לכל הפחות לפגישה אחת של התייעצות עם פסיכולוג/פסיכיאטר כדי לאבחן טוב יותר את מצבך, ומכאן תוכלי להחליט איך ברצונך להמשיך. ממה שציינת וממה אני מתרשם, אני יכול להמליץ על טיפול פסיכולוגי דינמי, אבל ההחלטה היא כמובן שלך.
לסיום, אני שומע שאת דואגת לבת שלך, וזה כבר משהו חשוב מאד. אני חושב שכדאי לך גם לדאוג ולטפל בעצמך, בוודאי שכעת, לפני הלידה הקרובה. את ראויה לכך.
בברכה,
יאיר.

היי שרונה,
נדמה לי שכבר בכותרת תארתמאד יפה את החוויה שלך - "חרדת נטישה מאד קשה בקשר לא נורמטיבי". את שואלת שאלות מאד חשובות בנוגע האם להמשיך את הקשר הזוגי הנוכחי. מאחר ואיננו מכירים כמובן, אז קשה לענות על שאלות אלו באופן ספציפי. אני יכול להמליץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי דינמי בדיוק בשביל זה - על מנת לברר לעצמך את השאלות הללו לעומקן, ולבדוק יחד עם הפסיכולוג/ית מה את יכולה לעשות כדי שאת תרגישי טוב יותר עם עצמך בקשר הזוגי הזה בפרט ובחייך בכלל.
בברכה,
יאיר.

היי
אתה מזהה משהוא שקשור להרגשה כלפי עצמי שאינו קשור בהכרח לקשר זוגי זה?
יתכן והפחד והחשש הוא כי ההערכה עצמית שלי נמוכה כבר לפני שבכלל הכרתי אותו (בולימיה בעבר וכל המסביב..) ושההצלחה בקשר זה לא קשורה בכלל להפרש גילאים אלה לעצמי והחוסר ביטחון שלי?
הייתי כבר בטיפול בגלל הבולימיה וממש לא בא לי על זה כרגע..אשמח שתתיחס לאפשרות הצלחה בקשר זה, אם זה קשור אלי ולתסבוכים שלי או לרקע הגילאים שהסברתי..
תודה

היי,
קשה לי לומר הרבה, מאחר ואין ביננו היכרות כזו או אחרת, בוודאי שלא אוכל לנבא הצלחה עתידית של קשר זה, אבל כן אני שומע שאת מגיעה לקשר הזה עם כל ההיסטוריה האישית שלך ועם החוויות (טובות יותר או פחות) שצברת עד כה בחייך. מהסיבה הזו, מה שחשוב גם זה הצורה שבה את חווה את הדברים. לדג' - אם הפרש הגילאים לכשעצמו לא מפריע לך, וזה לא אישיו מבחינתך - אז יופי. אני לא יודע מה הציפיות שלך מהקשר הזה, התקוות והמשאלות שלך ממנו, איך היו מבחינתך קשרים קודמים ועוד. אילו בדיוק השאלות שניתן לברר לעומק במסגרת של טיפול דינמי. (ועוד הערה - את בהחלט יכולה אגב להגדיר לעצמך ולפסיכולוג/ית שזה הדבר שהיית רוצה להתמקד בו בטיפול הפעם, הקשר הזוגי הנוכחי, ולא למשל בבולימיה של העבר)
בהצלחה,
יאיר.

היי אביה,
נשמע שהיה זה קשר מאד משמעותי עבורך, אם גם 4 שנים אחרי, את עסוקה בו בצורה כזאת. אני שומע ממך גם שלא היית רוצה שחייך ימשיכו להיראות כך, כלומר עם "האובססיה" הזו אחרי האקס, כפי שקראת לזה. אני יכול להמליץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי דינמי על מנת לברר מה היה שם בקשר שלכם בדיוק, מדוע את עסוקה בו כל כך גם היום, מדוע קשה להיפרד ממנו וכיצד אפשר להמשיך הלאה בחייך. שם תמצאי את המרחב הבטוח לברר את השאלות האלו לעומקן, ולהגיע יחד עם הפסיכולוג/ית למקום יותר טוב בחייך.
בהצלחה,
יאיר.

שלום, אני שומע שאת במצוקה מאד גדולה. את כותבת שאת במצב ממש רע בחיים שלך, שטופלת בעבר תרופתית, ושכרגע יש לך הרגשה שכבר את לא יכולה להסתדר לבד. בנוסף את מציינת שהתמודדת בעבר עם דיכאונות, חרדות וחוסר ביטחון עצמי טוטאלי. אלו תחושות קשות מאד. אני יכול להמליץ לך לפנות לטיפול פסיכולוגי דינמי, שם תוכלי לתת מקום לתחושותייך, לחשוב עליהן, ובעזרת הפסיכולוג/ית גם להבין את עצמך ואת מה שקורה לך בחיים בצורה יותר טובה ובהירה.
בברכה,
יאיר.

היי דנה, אני לא בטוח שהבנתי את שאלתך עד הסוף. את אומרת שאף פעם לא הרגשת רצון להביא ילדים לעולם, או קיי.מדוע את חושבת/מרגישה/מניחה שאת זקוקה לטיפול? אשמח אם תוכלי להסביר זאת קצת יותר,
יאיר.

היי גלית, ישנן מספר דרכים לגשת לבעיה של בנך, קיימים מספר דרכי טיפול בקשיים כדוגמת אלו שציינת, ביניהן - CBT (טיפול קוגנטיבי התנהגותי), קבוצות של מיומנויות חברתיות ועוד. אלא שקודם לכן כדאי להתייחס לכך שהוא מסרב ללכת לטיפול. אם את סבורה שהוא זקוק לטיפול, נדמה לי שאת יכולה לדבר איתו על כך, להמליץ לו ולהביע את דאגתך בפניו. זה אמנם הרבה, אך מאחר והוא אדם בוגר, לא ניתן לעשות הרבה מעבר. בסופו של דבר הוא ככל הנראה יתמודד עם העניין בדרכו שלו.
בברכה,
יאיר.

היי רמי,
על פי התיאור שלך, זה נשמע כמו תגובה שיכולה להיות יוצאת דופן בתגובה לריב שגרתי, כפי שציינת. יתכן ומדובר בהתקף חרדה, אך קשה לי להעריך ולאבחן מדויק באופן שכזה. אני שומע שזה מלחיץ אותך, אינני יודע מה אשתך חושבת ומרגישה לגבי התגובות האלו שלה, האם זה מפריע לה בכלל. אני מבין שהיא לא רוצה לחזור לפסיכיאטר ולא לטיפול. אז אפשרות אחת היא באמת להתייעץ עם איש מקצוע (פסיכולוג, פסיכיאטר), אבל יש גם אפשרות פשוט לגשת לרופא משפחה (היא לבדה או שניכם יחד), להתייעץ איתו לגבי זה, ולשמוע מה הוא מציע. יתכן ואפשרות זו תתקבל יותר אצל אשתך.
בברכה,
יאיר.

שלום דודו.

למען ההגינות, אני אציין שאני סטודנט לפסיכולוגיה.

אין ספק שניתן להסביר את המצב שלך דרך הרבה מאוד תיאוריות וכל תיאוריה תוביל לאבחנה אחרת ולטיפול אחר.

ניתן להניח שחשיפה איטית והדרגתית לסביבה תוריד את החשש לצאת החוצה, ואז CBT הוא הטיפול המתאים. יכול להיות שהסיבה היא חוויות ילדות מודחקות, ואז טיפול דינמי יתאים יותר, וכמובן, שגם טיפול תרופתי יכול לעזור באופן די מיידי עד שההשפעה שלך הטיפולים הפסיכולוגיים תבוא לידי ביטוי.

סוג הטיפול הוא חשוב יותר מאשר האבחנה; אם לשתי אבחנות ישנו טיפול זהה, אז זה ההבדל ביניהם אינו כל כך חשוב למעשה.

יכול להיות שהדבר הנכון ביותר עבורך הוא ללכת למטפל שמכיר הרבה שיטות טיפול, ולמצוא טיפול אינטגרטיבי מותאם אישית.

כל טוב,
שמוליק.

דודו שלום,

קשת רחבה ומגוונת מאד של סימפטומים פרשת בפנינו כאן. קשה כמובן לתת לך אבחון מדויק בהתכתבות. אני מציע לך לגשת לפסיכיאטר לפגישת אבחון, והוא גם יוכל להדריך אותך לגבי המשך הטיפול המתאים.

בברכה,
יאיר.

היי צור,

הגורם המוסמך ביותר לענות לך על השאלה הזו הוא פסיכיאטר.
זו שאלה שמתאימה יותר לפורום פסיכיאטריה (אני לא מצליח להעביר אותה מפה, תוכל אולי להעתיק אותה לשם).

בברכה,
יאיר.

אכן, כדאי לבוא מוכנים לועדה של ביטוח לאומי. במובן הזה, כדאי לצרף כל מסמך רלבנטי שיוכל להעיד על מצבך היום. לכן בהחלט מומלץ לצרף למסמכים של ביטוח לאומי את האבחון הפסיכולוגי שעשית; מכתב מפורט מהפסיכיאטר המטפל; וכן מכתב מאת המטפל האישי (פסיכולוג/עו"ס).
בברכה,
יאיר.