פורום חרדה, דיכאון - טיפול לא תרופתי - יש לך שאלה?

שלום.
אני בת 28 וחצי ולכאורה לא חסר לי כלום: יש לי בעל רגיש ויפה ואוהב. יש לי עבודה שאני מאוד אוהבת ומצליחה בה. אני נראית טוב ומתחילים איתי גברים כל הזמן. ועם כל זה אני לא מוצאת שום סיבה לשמוח. שום דבר לא מצחיק אותי. כלום לא גורם לי שימחה. אני חיה בלי לחיות. קמה בבוקר הולכת לעבודה, עושה מה שאני אמורה לעשות אבל כל רגע עוברת לי המחשבה שגם אם לא הייתי עכשיו קיימת, או אם נגיד הייתי נדרסת בכביש- אז זה לא היה משנה. אין לי שום רצון לחיות. לפעמים אני עולה לאוטובוס ואפילו רוצה שיהיה איזה פיגוע כבר שיהרוג אותי וזהו.
במשך השבוע עוד אכשהו אני שורדת- כי אני עובדת המון שעות ובערב כשאני מסיימת לעבוד- אני לוקחת על עצמי עוד עבודות הבייתה(עבודות שאני משתכרת עבורן). ככה כשאני עסוקה עד 1:00 בלילה וקמה ב-7 בבוקר, פחות יש לי זמן פנוי לחשוב על זה. אבל מספיק שלכמה דקות אני לא נמצאת בתעסוקה(למשל נוסעת באוטובוס) כדי שיחזור אליי הרצון הזה- לא להיות.
אני מלאה בשנאה עצמית. לא סובלת אותי. אני מלאה בעצבים ותוקפנות שיוצאת לא פעם על בעלי שלא בצדק.
סופי שבוע בשבילי הם אסון. אני ככ' מחכה להם ובסוף כל מה שאני עושה ביום שבת זה לבכות במיטה.

אני חושבת שמקור הדיכאון שלי מגיע מתיסכול ואוזלת יד בעיקר. אני מאוהבת כחצי שנה במישהי.
אני ככ' רוצה אותה שקשה לי לתאר במילים. כרגע לפחות אין לי סיכוי להיות איתה(כי יש לה חבר - הי ביסקסואלית כמוני) אבל המחשבה על הסיכוי האפשרי מתישהו, בעתיד לא מרפה ממני.
אני שונאת את עצמי שאין לי אומץ לעשות משהו בנידון. לא מסוגלת לדבר איתה אפילו. שונאת את עצמי על חוסר היוזמה שלי. לא מסוגלת להרים טלפון . אני פשוט לא מסוגלת. ככ' אין לי אומץ. ואני לא ביישנית בכלל ,בדרך כלל. אבל כל מה שקשור אליה גורם לי לרעוד ולגמגם.
ניסיתי לשכוח ממנה. להגיד לעצמי- טוב אין סיכוי תמשיכי הלאה, אבל אני פשוט לא יכולה. אני דוחקת אותה מהחשבות ואז היא מופיע לי בחלומות. ואחרי שניסיתי לשכוח ולא הצלחתי התייאשתי. אז עכשיו אני חושבת עליה במודע. כל הזמן. חושבת על איך אני ינשק אותה ויענג אותה. לא יכולה להפסיק לדמיין ולפנטז(ויש לי דמיון מפותח מאוד, לצערי).
אני מרגישה שרק התקווה הקטנה שיש לי, רק בזכות התקווה שאולי פעם יהיה בינינו משהו, אפילו לילה אחד, רק התקווה הקטנה הזאת גורמת לי להמשיך ולשרוד.
ניסיתי טיפול פסיכולוגי והרגשתי שזה לא עוזר לי. זה גרם לי להיות יותר מדוכדכת. אכשיהו להמשיך ל"טחון " את הנושא הזה עושה אותי עוד יותר עצובה.
קשה לי ואני סובלת. לבעלי כבר נמאס מאשתו הדיכאונית ואנחנו מדברים על פרידה., נמאס לו להשקיע ולתת ולא לקבל בחזרה."כל מה שאני רוצה זה שתחייכי" הוא אומר לי אחרי ארוחה שהוא מבשל או אחרי מסע קניות של בגדים בשבילי. אבל אני פשוט לא יכולה. אני שמחה באותו רגע, אבל זה לא מחזיק אפילו שעה. אחרי שאני קונה בגדים אני בדכ' שונאת את מה שקניתי, ובמילא לא לובשת את זה. מה לעשות?

שלום אני בן 18 ולקחתי פאקסט (סרוקסט) במשך כ 3-4 חודשים 40מ"ג 2 בערב כדורים כשהוא התחיל לעבוד הוא עבד מצוין לא הרגשתי כל כך טוב בכל החיים שלי, אבל לאט לאט הוא פשוט הפסיק לעבוד, אין לי מושג למה אז התחלתי לקחת רסיטל לפני שבוע בערך לוקח אותו בצהריים אחרי האוכל , בינתיים הוא לא עובד.

אז אני שואל איזה סיבות יכולות להיות לפאקסט להפסיק לעבוד אחרי שהוא עבד כל כך טוב?

שלום אני מטופלת בהפרעות חרדה ע"י כדור ציפרלקס 10 ג"ר, כדור אחד ביום

בשבועיים הראשונים של הטיפול לא היה לי תאבון כנראה כתוצאת לוואי של הכדור ואחרי זה התפתח לי רעב מוגבר מאוד.

מאז אני כל הזמן רעבה, יש לי ממש דחף לאכול ואני מודאגת כי התחלתי לעלות במשקל ואני לא מצליחה לשמור

אשמח מאוד!!!! לעצה

אני עצובה ורע לי אין מה לעשות יש כאלה שטוב להם והחיים מחיכים אליהם ויש כאלה שרע להם והחיים אכזרים אליהם
ואני גם בדיכאון מאוד קשה ולא רק שאני בדיכאון ורע לי ועצובה
אני גם קנאית אני מאוד מאוד מקנאה בבנות שטוב להן אני לא משתלטת אל הקנאה שלי אני מקנאה רק בבנות בבנים אני לא מקנאה
אני מקנאה מבנות שהן יפות חכמות ומצליחות וומוכשרות
ואני ההפך מיפה וחכמה ומצליחה ומוכשרת
אני מכוערת שמנה ומגעילה וטיפשה ולא מצליחה בכלום לא בלימודים אין לי חבר אני אוהבת לשיר אבל אני שרה כמו צפרדע צולעת וגם לרקוד אני אוהבת אבל שאני רוקדת כל השומנים שלי זזים
ואני מרגישה בודדה ומסכנה ואומללה
החיים שלי שחורים ורעים וקשים ואומללים
אין לי שום דבר טוב בחיים האלה
לא היה לי חבר אף פעם וגם עכשיו אין לי וגם לא יהיה לי
ואף אחד לא יתחתן איתי
אני ימות לבד כרווקה זקנה ומסכנה
אני רוצה למות אבל אין לי אומץ להתאבד
כל יום שאני חייה זה סתם בזבוז זמן אני סתם סובלת
החיים הם גהנום המות הוא הגן עדן
ונמאס לי גם ללכת לבית ספר הזה הבית כלא הזה אני שונאת ללכת למקום הזה כול הבית ספר צוחק אלי כולם כולם רעים אם יש ילדים טובים אז זה ממש מעט
כולם שם מתיחסים אלי כמו לזבל
אני שונאת אותם כל כך אני כל כך פגועה אני נפגעת מהר כל מילה שהיא מילה שלילית שאומרים לי אז אני ישר נפגעת
ואני כל יום בוכה בסתר בלי שיראו אותי כי גם ככה חושבים שאני מפגרת אז אם יראו אותי בוכה יחשבו שאני עוד יותר מפגרת
אוף למה אני קימת בכלל למה למה באתי לעולם האכזרי הזה
אני כבר מרגישה שאני משתגעת אני לא יכולה יותר אם החיים האלה
אני כל כך משוגעת עד שעשיתי לעצמי מודעת אבל
וזה מה שכתבתי בה
אנו מודיעים לכם באושר גדול ובשמחה על פטירת*******משנת 1993-2008 ההלויה תתקים ביום כתבתי סתם יום ובשעה גם סתם שעה בבית ההלמין אבו כביר רצוי להביא להלויה כיבוד קל ושתיה

וזהו כתבתי באושר גדול ובשמחה כי אם אני ימות כולם ישמחו הרי כולם שונאים אותי בגלל אך שאני נראת

אני גם צירתי לעצמי קבר
שאני ימות אז אני רוצה שיקברו אותי במקום יפה
אבל אני גם מצד שני לא רוצה שישאר ממני בכלל זכר אני רוצה להישרף ולמות ואז לא תהיה לי גופה או לטבוע בים

אני גם שונאת לצאת מהבית אני שונאת שאנשים רואים אותי אני לא רוצה שיראו אותי אני שונאת שאנשים מסתכלים אלי כל הזמן זה מעצבן אותי
בגלל זה עדיף לי להישאר בבית ולא לצאת
אני שונאת אנשים עדיף לי בעלי חיים על אנשים
אני מאחלת הלוואי שיבוא יום וכל האויבים שלי והאנשים הרעים יסבלו כמו שאני סבלתי ואפילו יותר גרוע ואולי אז הם יבינו אך אני הרגשתי או שאולי גם אז הם לא יבינו כי אין להם לב במקום לב יש להם אבן והלוואי שאחרי שהם יסבלו ויענו אותם שהם ימותו ואז ילכו לגהנום
ויש לי עוד המון לכתוב אבל אין לי כוח
אני מקווה שתענו לי על זה תודה ולהיתראות

שלום
אני נמצא מזה חודש ימים בחופשת מחלה עקב התקפי חרדה ודיכאון, הופניתי לפסכיאטר והוא נתן לי כדורי סרוקסט במינון של 3 כדורים ליום וגם כדורי אסיול גם כן במינון של 3 כדורים ליום בהדרגה, ההתקפים אומנם פחתו אך אינני מסוגל לחזור לעבודה כי אני מרגיש מאוד חלש ומנומנם במשך רוב היום, שאלתי היא האם אני יכול להוציא נכות עקב המצב כי אני ממש לא מסוגל לעבוד במצב הזה

תודה מראש
חיים ג'

שלום לכם
אני בן 35 .אני סובל מדיכאון ולוקח כדורים ב-10 שנים האחרונות. הבעייה היא של פעם שאני מתחיל לעבוד במקום עבודה אחרי כמה חודשים אני מקבל דיכאון ועוזב אותה. עקב זה המצב הכלכלי שלי מאוד קשה ואני לא מצליח "להרים את הראש מעל המים".. מה אתם חושבים ?
איציק

שלום רב,
אבי מאושפז בב"ח לווינשטין במשך חודשים בשיקום לאחר אירוע מוחי.
הוא מקבל רספירדל 0.5 מ"ג ליום במשך חודש וחצי.לאחר 3 שבועות מצבו השתנה מאדם שמח פעיל שעוזר לעצמו לאדם עייף שכל רצונו הוא לישון ו"לקבור" את דכאונו במיטה.כתוצאה מהאירוע הוא סובל מעיוורון קורטיקלי והיום הוא מודע למצבו ולמצב שאינו רואה.
האם תופעות הלוואי עייפות מרובה שמלווה בתשישות ,כפי שהוא מגדיר,חוסר תאבון ויובש בפה הן תופעות המתאימות לרספירדל?
אשמח לקבל תשובה לכך ותשובה האם יש דרך נוספת לטפל בנושא?

תודה,
טלי

שלום,
אני משתמש בתרופה מירו למעלה מחודש. אני מרגיש תחושת נמנום, עירפול מעין שיכרון בכל מהלך הבקרים.
תחושה זו עוברת לקראת הצהרים או לקראת פגישה או כל פעילות מתוכננת אחרת.
האם תופעת הנמנום תעבור? האם היא טבעית? האם תלוית מצב? (במצב ללא פעילות יהיה נמנום).
הבוקר היה עבורי במהלך על השנים השעות העירניות ביותר עם הפעילות הגבוהה ביותר עבורי.
לתשובתכם אשמח

מזה כשנה השתמשתי ב-אפקסור XR. לפני כשבועיים עברתי להשתמש בויאפקס XR מסיבות כלכליות. ביומיים האחרונים אני חש בחילה בשעות הצהריים ואף חולשה. במהלך הערב התחושות האלה עוברות.האם זה אפשרי כי זו תופעת לוואי של הויאפקס שמתחילה אחרי כשבועיים? מה עלי לעשות? הרופא שלי נמצא בחו"ל.

אודה על עצה...

אבישי

אני לוקחת ציפרלקס במשך כחצי שנה. אני מרגישה בסדר, אבל לא נראה לי שמשהו משמעותי השתנה אצלי מאז שהתחלתי לקחת ציפרלקס. אני חושבת להפסיק. השאלה היא אם אפשר באופן הדרגתי להתחיל להוריד את המינון ואם כן, איך בדיוק לעשות את זה.

שלום רב
אני נמצאת בשבועות הראשונים להריון.לפני כשלושה חודשים הפסקתי בהדרגה לקחת ציפרלקס.(לאחר שלקחתי כשנתיים וחצי, בהמלצת פסיכיאטר) נראה לי שאני קצת בחרדה מההריון או אולי מהפחד להיות בדיכאון, למרות שההריון היה רצוי.האם אני יכולה לחזור ולקחת ציפרלקס? ואם כן האם להתחיל שוב בהדרגה?
תודה יעל

שלום קוראים לי חן אני בת 15 ואני במצב נפשי מאוד קשה אני משנה שעברה בדיכאון ואני לא מצליחה בלימודים הפסקתי ללמוד למבחנים הפסקתי להכין שיעורי בית אני מאחרת כל הזמן מלבית ספר אני שונאת את עצמי אני מכוערת ושמנה ודוחה ואף אחד לא אוהב אותי ואני בודדה ומסכנה ואומללה והחיים שלי הם קשים והם גהנום ואני רוצה למות אבל אין לי אומץ להתאבד ונמאס לי כבר אני מרגישה שאני לא יכולה יותר להמשיך לחיות ולסבול אני מצטערת על היום שנולדתי בכלל אני כל יום בוכה בסתר בלי שיראו אותי אני לא יוצאת מהבית כי אני לא רוצה שיראו אותי אני לא רוצה שאנשים יראו אותי אני רוצה להיעלם בבית ספר כולם צוחקים אלי ומשפילים אותי
נמאס לי כבר מכולם מכל האנשים כולם מתיחסים אלי כמו לזבל ולאף אחד לא באמת אכפת ממני אף אחד לא באמת דואג לי אם אני ימות כולם ישמחו ולא יבכו אלי
אפילו ההורים שלי לא מתיחסים אלי כולם מתעלמים ממני ואם לא מתעלמים אז מתיחסים עלי כמו לזבל ואני בהמה שמנה שלא מפסיקה לאכול ואני גם גמדה כולן בגילי גבוהות ואני נמוכה מאוד וכל הזמן צצים לי פצעים בפרצוף וכולם מעצבנים אותי כולם אין ממני שום תועלת אני לא טובה בכלום בלימודים אנ גרועה לשיר אני שרה כמו צפרדע צולעת לרקוד אני לא יכולה אני רוקדת מגעיל וכל השומנים זזים לי בקיצור אני לא טובה בכלום ויהיה לי עתיד גרוע לא תהיה לי עבודה ואם תהיה אז בטח אני יעבוד בזבל אף אחד לא יתחתן איתי אני יהיה רוקה זקנה ולא יהיו לי גם ילדים בקיצור כל החיים שלי הרוסים גם עכשיו וגם בעתיד סליחה על הסיפור הארוך הזה שכתבתי מקווה שתקראו את הכל זה חשוב לי ואם תכתבו לי תגובה אז זה יהיה ממש טוב אני ירגיש יותר טוב מזה שיש מישהו שאולי אכפת לו ממני בעולם הזה למרות שהוא לא מכיר אותי זהו ביי

שלום,
הפסקתי לפני כשבוע לקחת ציפרלקס וטופמקס, כשהירידה בכמות נעשתה בהדרגה. רציתי לדעת אם יש תופעות גמילה כשמפסיקים אם הכדורים?
תודה

שלום אני כבר עוד מעט חודשיים מטופלת בהפרעות חרדה. אני מקבלת 10 גר ציפרלקס כדור אחד ביום.

לאחר כמה שבועות התחלתי לחוש ממש הטבה ונעלנו התקפי החרדה.

לפני שבוע הרגשתי קצת חוסר שקט ופקד אותי התקף, לא גדול כבעבר אבל עדין אני מרגישה שזה קצת החזיר אותי אחורה ושוב אני צריכה מההתחלה להתגבר על מכשולים שכבר הצלחתי להתגבר עליהם.

רציתי לדעת אם יכול לקרות דרדור קל אחורה ואם מנקודה זו שוב מתחזקים וזה יעבור כל ההתקפי חרדה והחרדה ממהתקפים?

בן 28

אין לי חברים לא מצליח להתחיל עם בנות

לא מצליח לצאת לבלות בודד ועצוב מאוד

מפריע לי שלא קיימתי עדיין יחסים מתבייש שעדיין לא עשיתי זאת

לא יודע מה לעשות טיפולים עם מומחים לא עזר