פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

שלום,
הסיפור הוא כזה: בחור שאני יוצאת איתו סיפר לי שלפני 7 שנים כשהיה בן 20 הוא טייל בתאילנד ולקח כדורים נגד מלריה שגרמו לו לפתח התקף פסיכוטי שנמשך לאורך 3 שבועות והוא אושפז במחלקה סגורה. לאחר מכן לקה בדיכאון לכמה חודשים. היום הוא מתפקד כרגיל אבל עדיין אני חוששת שזה יחזור ויקרה לו שוב בעתיד.

האם אני אמורה לקחת בחשבון שזה יקרה לו שוב? נראה כי בשל העובדה שזה קרה לו כתוצאה מלקיחת הכדורים זה אומר שהוא רגיש יותר ונתון להימצא במצב הזה יותר מאחרים

אשמח לתשובה

תודה!

שלום,
אימי בת 57 עברה התקף פסיכוטי ראשון לפני 3 חודשים.מטופל היום פעם בחודש בזריקה.לאחרונה יש לה קשיים בשינה ואני חוששת מאוד.

אין לה מחשבונות טורדניות היא בתפקוד גבוה אך היא דואגת וחוששת שהמצב בו היתה לפני חודשים יחזור.
האם יש סיבה לדאגה?
האם יש פסיכיאטר באיזור חיפה מומלץ שאנחנו יכולים לגשת אליו.

לפני חודשיים עישנתי חשיש עם חברים בפעם הראשונה בחיי ובאותו הרגע צעקתי לחברים שלי שאני משתגע ומרגיש ניתוק עמוק ורציתי לעלות לבית חולים...כבר שנים אני סובל מהפרעות חרדה דיכאון ומחשבות אובססיביות כפייתיות.....כמה שבועות לאחר המקרה התחילו לי סימפטומים של דה פרסונליזציה והמצב רק מחריף לי, אינני יוצא מהבית ,אני מרגיש שאינני יודע מה אני (אם אני בנאדם ) מרגיש ניתוק מוחלט מהמציאות ומהסובבים סביבי.....אני מטופל בסרנדה(100 מג) , מרוניל(100 מג) וסרוקוול(200 מג).....
רמת הריכוז ירדה לי מאוד ואינני שם לב לפרטים בגלל חוסר הריכוז
א.רציתי לדעת אם התופעה של הדה פרסונליזציה חולפת בכלל כי המצב רק מחריף לי?!

שלום רב,

אמי בת 65 נמצאת היום להערכתי הבלתי מלומדת בסוג של דכאון, אבי נפטר לפני כעשרה חודשים לאחר קשר של 48 שנה בינהם.
היא הייתה קשורה אליו ברמות אחרות, הוא היה בשבילה הכול, דאג להכול, עשה כמעט הכול, מבחינתה היא לא יודעת דברים מאוד בסיסים כמו להוציא כסף בכספומט, אינטרנט וכו.
היא הייתה מאוד תלותית בו.
יש לה מסגרת של 2-3 חברות טובות אך לעניות דעתי גם הן בשל מצבה המתדרדר "תופסות לאחרונה מרחק".
אין לה משפחה זולת שני ילדים ונכדים שגרים ממש בקרבת מקום.
אין לה התעסקויות כמו חוגים, התנדבות וכו', היא סיימה לאחרונה לעבוד מכוון שלא יכלה יותר לשאת את זה ולכן גם זה אין היום.
מצבה ממשיך להתדרדר, הסימפוטמים שהיא סובלת מהם :
בעיקר בבקרים, מצב של חוסר שקט, מצב רוח ירוד, בהמשך היום ללא תאבון, סוג של רחמים עצמיים, תלותיות.
היא הייתה אצל פסיכיאטר שנתן לה חצי כדור מירו לחמישה ימים ואחר כך להמשיך עם כדור אחד, היא התחילה את הכדור לפני יומיים וכעת מאוד ישנונית ואין שום שינוי. בנוסף לפני כן היא לקחה ציפרמיל 40 מ"ג ליום שני כדורים של 20 ועדיין ממשיכה.
ברצוני לדעת בבקשה, זה תפקידו של המירו לגרום לתשישות וישנוניות כדי לפתור את הבעיה או שזה סימפטום התחלתי בלבד ולאחר מכן הערנות חוזרת ? מה תפקידו של הכדור ?
האם כפי שאני מתאר את המקרה יש מקום לדברים נוספים אחרים ? אולי שונים ?
האם יש מקום לשיחות עם פסיכולוג ?
אשמח לכל עצה, הארה והערה היות ואנחנו אחרי שנתיים מאוד קשות עם אבינו שנפטר וכעת זה, תודה רבה.

שלום רב,
הבנתי מהייעוץ הטרטולוגי, שהטיפול בסרנדה (במקרה שלי 50 מג' פעמיים ביום כנגד חרדות ואו.סי.די),אינו מזיק, אלא אם כן הוא "גולש" לשליש האחרון של ההריון.
האם תשובה זו היא וודאית לחלוטין או שישנן דעות חלוקות בנושא?
אני בשבוע 6 ולא רגועה בנושא...
אני כבר חושבת על להתחיל להיפטר מכדורים אלה בהדרגה.
בלאוו הכי, אני מרגישה במקום טוב תודה לאל ושאני רוצה כבר להפסיק איתם (מטופלת כשנה).
תודה רבה.

שלום רב,

לאחר תקופה ארוכה של דכאון וחרדה החלטתי לפני חודשיים לטפל בבעיה ופניתי לפסיכיאטר של קופת החולים שלי. בהתאם להמלצתו נטלתי בחודש הראשון כדור אפקסור אחד של 75 מ"ג ביום וכן קלונקס אחד ביום. לאחר חודש הרגשתי שיפור, אבל קל ביותר. בשלב זה, הפסיכיאטר הורה לי להמשיך ולקחת חודש נוסף את האפקסור באותו מינון ולהפסיק לגמרי את נטילת הקלונקס וכך עשיתי. במהלך החודש השני הרגשתי המון תנודתיות במצב ברוח כשהתחושה הדומיננטית הייתה דכאון כפי שלא חוויתי הרבה מאוד שנים. חרף זאץ, הפסיכיאטר החליט כי טרם בשלה העת להעלות את המינון של האפקסור וכן רשם לי מרשם של למוקטל לטיפול במצבי הרוח. זאת למרות שהסברתי לו שאני לא מרגיש שיפור מבחינת הדכאון והחרדות. האם לדעתכם לא היה כדאי לשנות את המינון של האפקסור ו/או לנסות נטילת כדור אחר?

אודה לחוות דעתכם,

אלון

האם יש אפשרות להגיע לפסיכיאטר באופן דחוף ללא כל תשלום בתל אביב?
אם כן אשמח לעזרתכם, הרופא משפחה נתן לי רק לעוד חודש ,אני מרגיש כי התפקוד היומיומי שלי לא מצליח, עכב מחשבות טורדניות ,לא אובדניות, רק טורדניות, ומרגיש כי אני נמצא במשבר מאוד גדול שאני זקוק להבחנה ולטיפול מיידי.

שלום לכולם.

אני מטופל מזה שנתיים על ידי פסיכיאטר בשל דיכאון, במהלך השנתיים ניסיתי מגוון של תרופות ועדין לא מצאתי את התרופה שתשפר את מצב הרוח בלי לגרום ליותר מדי תופעות לוואי. .
לאחרונה הפסיכיאטר שלי החליט להחליף את התרופה שאני נוטל כרגע (אדרונקס) בציפרלקס. זאת למרות שניסיתי בעבר להשתמש בציפרלקס ולאחר חודשיים שבהם לא תיפקדתי, גם אחרי שהפסיכיאטר הורה להעלות את המינון פעמיים, הוחלט להפסיק את השימוש בה.
לשאלתי, מדוע לחזור ולקחת תרופה שלא סייעה לי (ועוד במינון הראשוני המופחת) טען כי העובדה שהתרופה לא עבדה בעבר לא אומרת דבר על סיכויי ההצלחה שלה בעתיד.

זה נשמע לי מאוד מוזר, חלפה רק חצי שנה מאז שהפסקתי להשתמש בציפרלקס, יש באמת רציונל לחזור ולנסות תרופה שנכשלה ?

אשמח מאוד לתשובה.

שלום רב
איזה תרופות אני פסיכוטיות מותר לקחת במקרה של סכרת

שלום אני בן 27, גיי , יש לי בן זוג חודשיים וחצי, ובאופן כללי מגיל קטן אני זוכר את זה שיש לי בעיה מאוד ספציפית, אני מוציא דברים מפרופורציות ולוקח קשה הרבה דברים, נפגע בקלות, ואוכל סרטים על דברים די טבעיים, זה מפריע לי בתפקוד היומיומי בעבודה, ואני מרגיש לא יציב במצבי רוח, אני מפחד שאם אלך לפסיכיאטר אקח כדורים שיהפכו אותי לפתי, ויפגעו לי בתפקוד המיני, חשוב לי לציין שיש לי סוכרת סוג 2, אשמח לייעוץ

שלום רב, התחלתי לקחת 20 מ"ג פלוטין לפני כחודשיים ואני לא מרגישה שום שינוי אבל שינויים אחרים קיימים ואני רוצה לשאול כדלקמן:
בימי שישי שבת הרבה יותר קשה לי לקום בבוקר ואני קמה מאוחר יותר ממה שהייתי רגילה.
החלומות שלי נעשו הרבה יותר ברורים ו"מגוונים".
האם יכול להיות קשר כלשהוא לנטילת הפלוטין.
תודה הגולשת

שלום לפסיכיאטרים.
אני סטודנטית סטרייטית להגדרתי בת 32 בעלת עבר דתי, כנראה סובלת ממאפייני אישיות סכיזואידים שאיני יודעת אם אלו התפתחו להפרעת אישיות, אך אני במצבי אהיה מוכנה להודות בהרבה דברים, העיקר לצאת מזה. כחלק מכך, אני סובלת מבעיה קשה ביצירת קשרים זוגיים והתוצאה היותי בתולה, ללא ניסיון מיני כלל. בעברי פיתחתי בשל מצבי נטייה ביסקסואלית מסויימת ונכנסתי למערכות יחסים ארוכות טווח (לא מיניות) עם נשים שכללו מגורים משותפים "כפיצוי" על אולם אני יודעת שהמשיכה המרכזית שלי (גם הפיזית) היא לגברים.
יצרתי קשר בלימודי עם סטודנט אמנם צעיר ממני, אך כנראה, סכיזואיד יותר ממני, ואף סובל מבעיות מיניות דומות לשלי ומאחר שהוא גבר אף בצורה חזקה מאצלי.
בינתיים הכרנו מעט ודיברנו על נושאים שונים אך הוא אינו מראה סימנים לרצות לחזק את הקשר אם כי בהחלט נועץ מבטים בחזה שלי כל פעם. דיברתי איתו על נושאים אישיים שלי בניסיון ליצור אווירת ביטחון ואינטימיות אך הוא נסוג רגשית ולא מזמין אותי להדק את ההכרות עמו. אני מאוד ביישנית וחוששת להציק לבחור או אפילו להזמין אותו ל"כוס קפה" מחוץ לכיתה. בכלל, אני במצבי מוכנה להיות קצת יותר פמיניסטית ולברר עם בחור האם הוא מעוניין בי כי אולי בגלל שהוא סכיזואיד הוא נרתע ממני (ואף נראה שמפחד ממני מסיבה לא ברורה כי אני בחורה מאוד עדינה וביישנית). העולם השתנה ואיני מאמינה בשוביניזם של פעם ש"רק הגבר מזמין כפי שחינכו אותי, זה שוביניסטי בעיניי בדיוק כמו לבקש ש"הגבר יישלם". מצד שני, אם הוא אינו מעוניין בקשר עימי אז אין לי מה לעשות בנדון, עדיף להניח לו לנפשו אם אינו רוצה "לצאת מזה" או אינו יכול. האם ניתן לעשות משהו במצב זה בנוגע אליו? ובנוגע אליי, האם הייתם ממליצים על טיפול פסיכיאטרי? ואם כן, באיזו רמה של דחיפות? האם עלי לפנות לפסיכיאטר דרך קופ"ח או עדיף פרטי המתמחה בבעיות מיניות (של נשים?) ייתכן שאני "מפספסת" משהו במצבי משום שמצד אחד אני בחורה משכילה ואינטיליגנטית מאוד ומצד שני "תקועה" באותו מקום. עלי לציין שאני שואבת את המונחים מספריו של הפסיכיאטר האנגלי Anthony Storr שאמנם ספריו נחשבים היום מיושנים (בעיקר בשל אבחנתו את ההומוסקסואליות כסטייה מינית ואבחנתו את הטרנסג'נדרים כסובלים מסכיזופרניה). אני, ככל הנראה, סובלת מאיזו בעיה מינית כלשהי שאיני יודעת אם היא סטייה אך היא בהחלט מצריכה טיפול ואני מאוד מבולבלת, מה עלי לעשות באופן כללי, מה גם שהקשר עם הבחור הזה מדגים את בעייתי היטב? אם הגעתי למצב שאני פונה לפסיכיאטרים זה רק מראה איזו כברת דרך ארוכה וקשה עברתי עד שהגעתי למצב שאני זקוקה לסיוע שכזה, אנא עזרו לי! (אוכל למסור פרטים נוספים אם יש צורך ללא סימנים מזהים).

שלום רב

אבי חולה אונקולגי ועובר טיפולי כימותרפיה ובעקבות מחלתו הוא לקוי בדכאון והרופא משפלה רשם לו פרוטין והוא לוקח כבר 11 יום ולפני 4 ימים החלו אצלו תופעות של שלשול סחרחורת וטשטוש ראיה האם להפסיק ליטול את הכדורים או שהתופעות אמורות לחלוף?



לתשובתכם המהירה אודה!

האם לקיחת מלטונין 5 מ"ג אחרי טיסה (לג'ט לג) מסוכנת לחרדתיים?

עשיתי גמילה איטית והדרגתית מאפקסור אחרי שהכדור לא הפשיע עליי כלל. והיום כבר חודש אחרי שהפסקתי לגמרי. אבל עדיין יש התקפי חרדה ודכאון כתוצאה מהגמילה. ואני לא יודע מה לעשות אני מחכה שהגוף שלי יתרגל לכך שהוא לא לוקח את התרופה. אבל כבר חודש אחרי שהפסקתי אני עדיין מרגיש שאני לא יכול בלי התרופה למרות שהיא לא עזרה לי בכלל. היה עדיף אם לא הייתי מתחיל איתה בכלל