פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

אני בת 30 אמא לשני ילדים קטנים טופלתי בעבר בסרוקסט דרך רופא המשפחה עקב חרדות ואגורפוביה, היום כחצי שנה לאחר שהפסקתי את הטיפול (כי הרגשתי יותר טוב) חזרו לי החרדות והתחלתי שוב לקחת סרוקסט חצי כדור ליום במטרה להעלות את המינון לכדור ביום
אני לוקחת כבר במשך שבוע ומרגישה שהחרדות מתחזקות ונורא קשה לי (אין לי גם שום תמיכה מהמשפחה)
מה לעשות האם לסבול בסבלנות עד שיעבור והכדורים יתחילו להוריד את החרדה או שאתה ממליץ משהו אחר
וביכלל מה דעתך על סרוקסט לטיפול בחרדות ואגורפוביה?

את האמת מאוד קשה לי אני צריכה לטפל בילדים לקחת אותם לגן וכו… וזה מאוד קשה לי אולי אתה יכול להרגיע אותי או להמליץ על משהו שיעזור
אין לי אפשרות לצאת לפגישה עם רופא כי החרדות סוגרות אותי אז אני מחכה שהכדורים יאזנו קצת את החרדה ואחר כך אני הלך לטיפול מקצועי

שלום.
אני סטודנט שצריך לעשות עבודה על התרופה ציפרלקס...
היכן אני יכול לקבל מידע על ההרכב הכימי ורקע על החומר אסציטלופראם?
תודה..

היי (:
אתמול הייתי אצל הפסיכיאטרית והיא נתנה לי את הכדור ציפרלקס. אני מאוד רוצה לקחת אותו, אבל חוששת מתופעות הלוואי שלו- אני אחרי ירידה של 21 קילו, ויש לי פחד רציני שאני אשמין בגלל הכדור. שמעתי שהעליה במשקל נגרמת בעקבות חומר מסויים שמופרש וגורם להאטה בחילוף החומרים... האם זה נכון? או שאם ויש עליה במשקל היא כתוצאה מהגברת התיאבון? ובשורה התחתונה, השאלה היא אם העליה במשקל נתונה לשליטה, או שגם אם אמשיך לשמור על תזונה מסודרת יש מצב שאני אשמין?

אני חושבת שאני באמת הולכת למות. אני מפחדת. אף פעם לא פחדתי למות, אבל מאז משהו שקרה לפני כמה חודשים אני גם מפחדת למות, אבל אני לא פחות מפחדת להישאר כאן, כלומר בחיים. אני כל כך מפחדת. לפני כמה שנים בלעתי הרבה כדורים והתעוררתי אחרי כמה ימים בטיפול נמרץ. אני לא חולת נפש. תמיד בכל המסמכים כותבים הפרעת אישיות גבולית. אולי אני אוכל להשיג כדורים איכשהו. אני אבלע כדורים ואתלה את עצמי. כולם אומרים שאני כזו עדינה. אני מרחמת על העור העדין של הצוואר שלי שעומד להיחתך מהחבל. אני גם לא יודעת איפה ואיך אני אתלה את עצמי, וזה כמובן חייב לבוא גם עם כדורים מרדימים. אין לי לאן לפנות יותר. במרפאות ציבוריות פשוט לא רוצים לקבל אותי. למטפלים פרטיים אין לי כסף. אין שום מקום שאפשר לפנות אליו. אף אחד לא רוצה אותי פה. אני לא מעניינת את אף אחד. פעם הייתי תמיד ה"חכמה", ה"מוכשרת". עכשיו אני כלום. אני רוצה למות לפני ראש השנה.

האם זו תרופה טובה נגד דיכאון וגם עוזרת בשפיכה מוקדמת?

האם היא בסל התרופות? מה המינון הרצוי?

האם יש לה חיקויים?

שלום אני בת 26 וסובלת מפצעי אקנה בגוף כבר שנתיים וחצי , אני כל הזמן מחטטת בפצעים.
הייתי אצל רופאת עור אשר אמרה כי יש לי NEUROTIC EXCORIATIONS וכי אני צריכה ללכת לפסיכולוג... האם זה הפיתרון? האם אפשר לקבוע תור ליעוץ דרך קופת חולים מכבי? אני צריכה פסיכולוג או פסיכיאטר ?
תודה מראש

האם יש חלופות טובות?

שלום רב,

האם אפקסור יעילה יותר מהSSRI?

שלום לממחים ולאנשי הפורום


אני מטופל בציפרלקס שלושה חודשים ויש לי כמה שאלות


1. אני לוקח 10 מ"ג ואני לא בטוח שזה מספיק לי, האם המעבר ל 20 מ"ג הוא משמעותי?

2. האם יש כבר חיקוי ישראלי או אחר? התרופה מאוד יקרה

3. האם מומלץ לנסות לקחת פעמיים 1ם מ"ג לבדיקת היעילות של 20 מ"ג ומקסימום לוותר ולחזור ל 10 מ"ג

4. האם רופא משפחה יכול לתת ציפרלקס או רק פסיכיאטר?

תודה רבה

אני בן 29 ומעוניין להתחיל לקחת רמוטיב.

האם קיים סיכוי לתופעת לוואי על התפקוד המיני? האם יכול להיות השפעת פלצבו במקרה כזה?

לגבי היחשפות לשמש - אם נחשפתי זמן רב לשמש לפני נטילת התרופה ולאחריה אני נמנע מכך, האם יש בעייה בכך?

איזו עוד תופעות לוואי קיימות עם סיכון גבוה?

בתודה

אני מאוד מודאגת לגבי בעלי. מאז שהכרנו לפני 8 שנים הוא כבר היה קצת מוזר - הוא לא זכר איפה הוא שם דברים (ובניגוד לזה הוא זכר בעל פה ספרים שלמים), היה מאחר כרוני, לא יכל לארגן את עצמי אפילו לכמה שעות קדימה, פסיבי, יכולתי לראות אותו מדבר עם עצמו באמבטיה לפעמים חצי שעה. בנוסף הוא בן אדם לא חברותי במיוחד עם "פחד מאנשים", אפס "אינטליגנציה רגשית", עם היסטוריה של היפראקטיביות בילדות והתפתחות שפתית מאוחרת.
לאחרונה המצב החריף מאוד ואני ממש מבוהלת. הוא לא שומע כשפונים אליו, לא תמיד מגיב - פשוט חולף על פניי מרוכז במחשבות לא ידועות, לא שם לב למה שקורה סביבו, התחיל לדבר עם עצמו גם במקומות ציבוריים, הבאת הפנים שלו "קפואה" כאלו הוא הוא חש איזה כאב. בנוסף הוא מתלונן על עייפות כרונית. כל זה לאחרונה מלווה גם בהתפרצויות זעם שלא הכרתי לפני כן.
חייבת לציין שהוא עובד במשרה מלאה בתחום יצירתי, די מצליח בזה ואין לנו איזה סוגייה כבדה בחיים שבגללה הוא יכול להיות כל כך מדוכא.
יש לנו ילד מקסים בן שנתיים, ולאחרונה שמתי לב שהוא פשוט לא רוצה להישאר עם אבא, דוחה אותו, לא מוכן לעשות איתו כלום, נדבק אליי ובוכה. בנוסף, לפני חודשיים היה מקרה שבעלי עשה לילד אמבטיה ולא שם לב שהמים היו חמים מאוד, הילד התחיל לצרוח, וגם אז לקח לו איזה 2 דקות לקלוט שמשהו לא בסדר. לפני יומיים הוא פתח על הילד דלת ושבר לו ציפורן ברגל כי הוא לא שם לב שהוא עומד ממש לידו. כאלו יש סביבו איזה ערפל והוא פשוט לא שם לב לשום דבר.
ניסיתי לדבר איתו ולהפנות אותו לרופא, הוא מתנגד בחריפות ואומר שאני רוצה להפוך אותו למשוגע.
אני לא יודעת מה לחשוב. מה קורה לבעלי?

בני בן 26 אוטיסט,הוא כל הזמן מדבר לעצמו ומסתובב הוא קיבל 10 מ"ג זיפרסקה עד לפני חודש, והאקולליה(הוא מדבר על דברים שליליים שאמרו לו פעם והוא מתחיל להכות )לאחרונה אלימות שלו גברה והפסיכיאטר העלה את הזיפרקסה ל-12 מ"ג והוסיף אטומין 20 מ"ג . האטומין עזר קצת אבל לא לגמרי שאלתי היא א.האם יש מקום לעלות את המינון של האטומין . ב. האם הזיפרקסה או האטומין גורמים לנזקים לטווח ארוך. תודה מראש על תשובתכם

שלום אני נוטל ריספונד 4 מ"ג במשך מספר חודשים עקב פגיעה מסם אקסטזי ומצבי מצויין אפשר להגיד 100 אחוז.
מכיוון שאינני מרגיש כבר צורך בכדורים אני מתכוון להפסיק איתם כמובן בתיאום עם רופא ובהדרגה.
שאלתי היא האם יש סיכוי שהמחלה תחזור או שזה אינדיבידואלי ? אם כן מה הסיכויים?
תודה.

שלום רב,
אני בן 32, בריא,מעשן כ-10 סיגריות ביום בממוצע(וזאת לאחר שהפחתתי בכמויות במהלך השנה האחרונה) ודי מאושר בסכ"ה בחיי האישיים (עבודה, זוגיות, משפחה וכו'). לפני כשנה, באחד הלילות הרגשתי קושי בנשימה, שהתבטא בחוסר יכולת לקחת שאיפה עד סופה ולהכניס את מלוא האוויר לריאות.לא מדובר בקוצר נשימה היסטרי המלווה בנשימות קצרות והרגשת חנק, אלא בקושי מסוים. תופעות כמו הזעה,תחושה שיד שמאל רדומה (לעומת יד ימין שתפקדה כרגיל),תחושה שיש מעין משקולת פנימית באזור הלב או הריאות(לעומת צד ימין שבו התחושה הייתה רגילה לגמרי),רעידות קלות ברגליים ומעין זרמים בגוף התלוו לכך.כמו כן,הרגשתי צורך לשנות תנוחה כל הזמן(מעין תחושה של חוסר מנוחה וחוסר יכולת למצוא תנוחה "מתאימה" שתקל על ההרגשה המוזרה)וצורך להתפנות לשירותים.באותו לילה לקחתי כדור נגד כאבים ושתית תה ולאחר 30 דק' ניתן לומר שחזרתי לעצמי.נלחצתי בעקבות המקרה והחלטתי לגשת לרופא משפחה שהמליץ לי לערוך סדרת בדיקות.הבדיקות(דם,לחץ דם,בדיקות מאמץ,צילום חזה,אקג ועוד)נמצאו תקינות לגמרי,למעט רמה גבוהה של טריגליצרידים בדם.לאחר שחזרתי עם התוצאות לרופא המשפחה,נאמר לי כי ככל הנראה מדובר בהתקפי חרדה.הוא ביקש שאקח כדורי הרגעה והמליץ על קלמנרבין או על רסקיו רמדי ואכן כך עשיתי.אלא שהתקפי החרדה לא הפסיקו ומאז חזרו במספר הזדמנויות(כ-6-7 מקרים של התקפים חמורים [לפחות מבחינתי,כי אין לי אפשרות להשוות,אלא להתקפים אחרים שלי] כמו הראשון ועם אותם תסמינים,פחות או יותר,ועוד מספר התקפים ברמות נמוכות בהרבה).ביום שישי,לפני כשבוע ויומיים,בעת שטיילתי ברחובות ת"א היה לי התקף די חמור(שוב,לפחות מבחינתי). מעבר לתסמינים שהתרחשו בהתקף הראשון,הרגשתי צורך עז להקיא(לאחר שאכלתי ארוחת בוקר),בתקווה שזה יעזור ויקל עליי, אך ללא הועיל.ביקשתי מאישתי,לאחר 30 דק' של התקף שתזמין ניידת אמבולנס שתפנה אותי למיון וכך קרה.במיון לקחו מדדים(לחץ דם,אקג,חום וכו' אך לא בדיקות דם,מאמץ או צילומים)כמו כן,נתנו לי תרופה בשם מודאל וזמן קצר לאחר שנטלתי אותה נרגעתי.הרופאה במיון נתנה לי מרשם ל-10 כדורים של מודאל והמליצה לי ללכת לבדיקה אצל פסיכיאטר.מאז,יש לומר, היה לי התקף נוסף אתמול(יום שבת) ועד כה נטלתי 3 כדורים סה"כ באופן עצמאי כשהתחלתי להרגיש רע.כל התקף כזה אורך כ-20-30 דק'.היום,יום א',ניגשתי לרופא המשפחה כדי לקבל ממנו המלצות לטיפול בתופעה.הוא נתן לי מרשם לעוד 10 כדורי מודאל,למרות שאני לא שש להשתמש בתרופה הנ"ל ואמרתי לו שאני נוטל אותה רק כאשר אני מתחיל לחוש ברע.מעבר לכך,גם הוא המליץ ללכת לפסיכיאטר ואיך לומר בעדינות,אני כלל לא מתלהב מכך(אני חושש מכתם בקורות חיי בעת שאחתום על טופס ויתור סודיות רפואית),אז הצעתי לקבל ממנו הפנייה לפסיכולוג תחילה ואכן כך נעשה.שאלותיי הן:האם אכן מדובר בהתקפי חרדה?האם אי פעם יעברו?איך ניתן להתמודד עמם?מהו הטיפול המומלץ על-ידכם?ואשמח לדעת כל מה שאפשר על הנושא..
תודה רבה

לאחר תקופת המתנה ממושכת נבדקת בדיקת איידס ויצאתי שלילי (תודה לאל) הבעיה שלאחר שוטטות ברשת מצאתי עוד רופאים אם דעות שונות לגבי זמן הבדיקה ואיכות הבדיקה וכמספר הרופאים מספר הדעות בכל מקרה עשיתי עוד 4 בדיקות בעיקבות אותם רופאים אבל הרופא שבדק אותי אמר לי שהוא מאוד רגוע לגבי ואין לו כל חשש לגבי מבחינה רפואית (רופא מומחה בתחום הזה) והוא המליץ לי לגשת לפסיכולוגית. הפסיכולוגית איבחנה אצלי חרדה והחלה איתי בטיפול בעזרת פגישות שבועיות בכל מקרה הרגשתי שזה עוזר עד שהייתה מסיבת רווקים לחבר קרוב ובמסיבה הזאת קיבלתי מין אוראלי אם קונדום שגם בפורום האיידס וגם הרופא שלי אומרים שככה לא נדבקים אבל כמובן כמספר הרופאים מספר הדעות אז אני הולך להיבדק שוב אבל אני לא יודע כבר מה לעשות אם החרדה הזאת אני כבר לא אותו בנאדם שהייתי ובמצבי כיום אני כבר דיי מנותק מהעולם ולא מתפקד כרגיל אני מרגיש כבר דיי חסר כוחות וכבר מאסתי בפסיכולוגית אני מרגיש בכל פעם שאני מדבר איתה שהיא מנסה ללכת למקומות אחרים בחיים שלי ואני עדיין תקוע בעינייני חיים ומוות ואני לא יודע אם כדאי לפנות לטיפול תרופתי יש לציין שאני סובל מהפרעת קשב וריכוז שאובחנה עוד בילדותי לא הפרעה קשה בסכ"ה נתנה לי 20 % תוספת זמן במבחנים. תבינו שהסיבה שאני הולך להיבדק היא שאני לא ראיתי את הבחורה מוציאה את הקונדום אבל ראיתי את הקונדום לפני שהיא שמה לי אותו והוא היה נראה חדש מגולגל כזה ושקוף ועוד דבר שיכול להרגיע זה שהיא הוציאה את הקונדום על דעת עצמה זאת אומרת שהיא כנראה מודעת למצבה ורוצה להישאר כך היא גם לא נראתה מסוממת או חולה והקונדום לא נקרע ולא היה שום דבר מחשיד במקרה הזה רוב האנשים הנורמלים היו נהנים וממשיכים הלאה לא שאני נותן לגיטימציה לדברים כאלו אבל אני ממש בפחדים למרות שאני יודע שכל מה שעשיתי בחיי היה מוגן ולפעמים נראה לי שעד שאני לא אסדר את התחום הרפואי (שהוא בעצם כבר מסודר אבל אני לא מאמין לזה)אני לא אוחל להתקדם הלאה.
מה אני עושה ? אשמח לאיזו עצה טובה
תודה מראש