פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

מאוד קשה להמליץ ללא בדיקה.
בדר'כ , במצבים דומים , ניתן לשיקול להוסיף מייצב מצב רוח ואו , נוגד פסיכוזה.

להוסיף מייצב מצב רוח בשביל מה ? בשביל התופעות לוואי או בשביל המעבר בין תרופה לתרופה? פסיכוזה מה קשור ? מה אתה מלחיץ אותי ...

גילויי האימפולסיביות והזעם הולכים ומחריפים אצלה עם השנים. לפני מחזור מצבה נוטה להיות חמור יותר, מרגע שמקבלת מחזור בד"כ נרגעת אך התופעות לא מוגבלות ללפני-מחזור. היא בת להורים גרושים, גירושין קשים, והיו שם שלל טראומות שקצרה היריעה וגם לא את הכל אני יודע. ניתקה קשר עם אביה, לא ידוע לי עליו הרבה. אימה היא אדם נורמטיבי להערכתי, מהווה עבורה גורם מייצב.

אני משוכנע שיש לה הפרעה נפשית, רק לא בטוח איזו. שני מטפלים (מטפלת זוגית ומטפל שאני נפגשתי איתו) אישרו שיש לה הפרעת אישיות גבולית, האם זה נשמע לכם מדויק? היא עונה רק על מספר קטן של קריטריונים, אם כי ב"עוצמה" מאוד גבוהה. (לא אובדנית, לא פוגעת בעצמה, ללא התמכרויות קשות, דימויה העצמי היה נמוך אך השתפר עם השנים).

מה אני\אנחנו עושים בעניין? הלכנו למספר מטפלים זוגיים, ושנינו היינו בטיפולים 1 על 1. אני מנסה להציב גבולות, לא לקבל את זה שהיא מקללת מגדפת, לא לאפשר לה להשיג את מה שהיא רוצה בדרך של סחטנות רגשית ומניפולציות (לפעמים זה אומר מלחמת עולם בבית, אבל אני לא בטוח מה יותר גרוע בטווח הארוך). אם האוירה מתחממת יתר על המידה יוצא מהבית לזמו מה בתקווה שהיא תירגע. כשרגועה מנסה לדבר איתה אבל לרוב כשנוגעים בנושא קשה היא מהר מאוד מתחרפנת, מתחילה להתגונן, לדבר בציניות, לשנות נושא ולהאשים\להשליך עליי ועוד. נעדרת כל יכולת לנהל שיחה בוגרת בענייני מחלוקת, איתה הכל הופך לויכוח. מהר מאוד זה מגיע לכך שהיא צועקת, מתלהמת, קוטעת את דבריי לא נותנת להשלים משפט. כשאני מנסה ליישם שיטות שיח שלמדנו אצל המטפל\ים היא מאשימה אותי שאני מתנשא וש"אפסיק להיות הפסיכולוג שלה". לאחרונה גמרתי אומר שבפעם הבאה שתהיה התפרצות קשה אני אצא מהבית ללילה או יותר, כאקט מחאה והצבת גבול. ארזתי אפילו תיק-יום שיהיה כבר מוכן.

לא רוצה להיפרד ממנה בעיקר בגלל הילדים, מפחד שהיא תסיט אותם נגדי אם אעזוב, מהיכרות עימה ועם דרך ההתנהלות שלה בפתרון של חילוקי-דעות אני מעריך שהגירושין יהיו קשים ומכוערים והרסניים. כמוכן לא רוצה להשאיר את הילדים איתה לבד לפחות שיהיה להם הורה אחד יציב. התוצאה הרצויה מבחינתי זה שהיא תלך לטיפול פסיכותרפי אינטנסיבי, בליווי של טיפול תרופתי לאיזון התקפי הזעם והאימפולסיביות. היא לא מודה בבעיה שיש לה, מסכימה לכל היותר ללכת לטיפול זוגי, וגם כששני מטפלים אומרים לה לבוא לטיפול אישי היא עדיין לא לוקחת אחריות למצבה.

מה אני יכול לעשות על מנת להביא אותה להכיר בבעיתה ולטפל בזה? איך עליי לנהוג במציאות כזאת? בינתיים, מה אני יכול לעשות כדי למתן את ההשפעות השליליות של מצבה?

בעובדה שאתה לא עושה אקט קיצוני אתה גורם נזק בלתי הפיך לילדים שעוד יהיו בעתיד מתוסבכים עם בעיות נפשיות בגלל אמא אלימה ובית חולה ולא רגוע...
חכה זה עינין של זמן עד שהם יגדלו...יעברו את גיל ההתבגרות ואז צצות כל הבעיות כי גדלו בבית עם אמא חולה ולא מספיק מטופלת! יעוץ זוגי? פחחח ממש יעזור, מה קשור? הבחורה נוראית! התקפי זעם מול הילדים???? זה פשע לא יסולח! אין כמו לגדול בבית בריא, יציב, תומך, אוהב שההורים שניהם טובים, נורמטיבים, לא רבים ליד הילדים אבל לא כולם זוכים לכך וההשפעה באה לפעמים בגיל מאוחר.

בקיצור אם לא תערב את הרשויות, רווחה, פסיכיאטר או מישהוא תזכור שגם אתה שותף לכך שהילדים גדלים בבית מחריב את הנשמה! תתיעץ עם כל מי שרק תוכל ואל תיתן לה להתעלל בך! אתה גבר! תציב גבולות בחכמה ותעשה מה שצריך לפני שיהיה מאוחר.

זה מניסיון אישי אותו סיפור בדיוק רק האבא היה בדיוק אותו דבר.

שלום רב.

אינני רופא.

אני ממש מסכים עם דבריך.

רק ישנה נקודה שמאוד חשוב לתת עליה את הדעת: במקרה של גירושין - בדרך כלל הילידים נשארים אצל האם למשמורת. במקרה דנן, מצב כזה עלול להיות מסוכן.

אפשר לומר שבתור ילד עברתי סרט כזה של אימא חולת נפש, ואני ממש לא מאחל את זה לאף אחד.

אני חושב שגירושים היו צעד הכרחי שבאמת נעשה, אבל אימא שלי סחטה את אבא שלי; ובנוסף המשמורת של הילידים הייתה אצלה. תחשוב מזה לגדול אצל אימא חולת נפש, כשהאבא הנורמטיבי נמצא רחוק...

בסופו של דבר אבא שלי נפטר מהתקף לב. קרוב לוודאי שהבעיות עם האימא שרק החריפו ואחרי הגירושים היא הייתה בעמדה חזקה יותר כי היה מגיע לה מזונות, אז כנראה שהקשיים גרמו לעקה וכנראה שהיא בסופו של דבר גרמה להתקף לב ולמוות.

כדאי לבדוק טוב טוב שישנה סבירות גבוהה לכך שהילדים יהיו במשמורת אצל האב. אחרת זה עלול להיות קטלני.

כל טוב,
שמוליק.

בסוף הסרט מסתבר שהדמות הראשית אשר די-קפריו גילם הייתה של אדם שחווה טראומה איומה כאשר אישתו חולת-הנפש רצחה את ילדיו ללא סיבה. מציאות זו הייתה קשה עבורו מנשוא ובעקבות זאת התחיל להדחיק את המציאות וליצור הזיות ועולם דמיוני שלם בכלל זה הוא יצר במוחו מציאות דמיונית שבה המוסד שאליו נשלח לטיפול הוא מוסד לניסויים אכזריים באנשים, ושהוא בעצם איש חוק שנשלח לחקור ולגלות את המזימה ועוד כהנה וכהנה הזיות.

תודות לדבקותם של מטפליו המסורים הוא בסופו של דבר התחבר למציאות והבין את האמת ואיך הגיע למצבו. תראה את הסרט עד הסוף! אולי זו תהיה בשבילך חוויה פוקחת עיניים...

כל טוב לך!

למה אתה עושה ספטיילר למי שלא ראה עוד את הסרט ?! סעמאק איזה אנשים יש כאן באמה שלי

יש צורך בתהליך גמילה / הפסקה מסודר.
מומלץ לפנות לרופא..

סליחה אבל לא הבנתי בדיוק מדבריך האם קלונקס גם נחשב לעניין התמכרות כמו כדור השינה.

חובה בהדרגה ולאט , תחת מעקב רופא .. בלבד !

שלום רב.

אינני רופא.

אני מניח שהרופאים יסכימו איתי שלא ניתן לקבוע מה זה בלי בדיקה מסודרת, ובוודאי כאשר מתואר סימפטום יחיד.

אם הדבר גורם לו לסבל, הוא יכול לפנות לטיפול.

כל טוב,
שמוליק.

אפשר לקבל תגובה מרופא מוסמך?

כפייתיות ( באם שמני למחשבה טורדנית בדר'כ ), מומלץ בדיקה לשם אבחון מדויק..
זאת לשם שלילת מצבים אחרים..

שלום רב.

אינני רופא.

יכול להיות שמדובר בתופעת לוואי של הזיפרקסה. יכול להיות שמדובר בתסמינים שליליים של המחלה, אך לא ניתן לדעת בוודאות. הרבה פעמים מעדיפים לומר שבוודאות מדובר בתסמינים שליליים כדי לשכנע את מטופלים ליטול תרופות.

אם אכן מדובר בתופעת לוואי, אז ניתן לשקול את האפשרות של התמודדות המבוססת בעיקר על טיפולים פסיכולוגיים. גישתם העיקבית של הרופאים בפורום היא שטיפול המבוסס רק על תרופות אינו מספיק יעיל.

אם הטיפולים הפסיכולוגיים משפרים את המצב - ניתן להוריד מינונים עד להפסקה מוחלטת של הטיפול התרופתי (כמובן על פי המלצת הרופא המטפל).

ניתן לבדוק עם הרופא המטפל את האפשרות הזו.

כל טוב,
שמוליק.

מאוד חשוב לברר האם מדובר באקטיזיה ( תופעת לוואי שמשני לנוגדי פסיכוזה ) או בעיה אחרת..

באם מדובר באקטיזיה , יש לישקול להוריד טיפול.
מאוד חשוב לשלול רמה גבוהה של ליתיום, אשר יכול להוביל לרעד בנוסף..
מומלץ בדיקת דם לרמת ליתיום בדם.

שלום ד"ר דוידאור.

אני ממש מעריך את הכנות שלך בכך שלא שללת את האפשרות שמדובר בתופעת לוואי של הטיפול התרופתי.

זה נכון שאין שום וודאות, ויכול להיות שבאמת מדובר בתסמינים שליליים של המחלה, וגם אם בוודאות זה בגלל התרופה - לא בטוח שמה שנכון לעשות זה להפסיק (כפי שהייתי כותב בעבר וחטפתי על כך ובצדק ביקורת נוקבת), אבל צריך לומר את כל האמת; אחרת, זה מערער את האמון של המטופל במטפל, ואמון הוא הבסיס לטיפול.

כל טוב,
שמוליק.

גבר יש לך את זה ביותר חנפנות ולקקנות ? כי בהודעה הזו אתה נשמע כמו לא פחות מיחצן של פסיכיאטרים. איפה הכבוד העצמי? לא חבל ?

שלום רב.

אני יכול להבין מתוך ההודעה שלך על הסרט איילנד, שאתה ממש לא מסמפת פסיכיאטרים, ואני מכבד את דעתך.

כשצריך להעביר ביקורת, אני יודע להעביר; אם ינסו להשתמש במונח "תסמינים שליליים" כדי לנפנף מטופלים שסובלים מ"זומביות", אני אדע להעביר על כך ביקורת, והרבה פעמים כשזה קרה - לא חסכתי בשבט.

אני מניח שיש לך סיפור כאוב, ויכול להיות שישנה דרך יעילה יותר להתמודד מאשר להכפיש פסיכיאטרים באופן סוחף וגורף.

אם תרצה, תוכל לחשוף את הסיפור שלך.

כל טוב,
שמוליק.

אינני רופא.

כל טוב,
שמוליק.

שלום שמוליק.

אני מתוודה על כך שאני כתבתי את ההודעה הזו, ואני מבקשת את סליחתך.

אני מבטיחה שיותר לא אכתוב הודעות בשם שלך.

יהודית.

מציעה בדיקה במעבדת שינה, לאיתור מקור הבעייה באי אי ג'י ליילי,בדכ' חצי מינון או רבע קלונקס עד להסתגלות

באם יש תופעת לוואי ממודאל, מומלץ להפסיק ולשנות..

באופן תיארתי: לא !

לפעמים יש צורך ליותר זמן...
בהחלט יכול להיות קשר להפסקת טיפול, במיוחד אם התופעות התחילו סמוך להפסקה.

לא ידוע, מקווה שבסל הקרוב, 2016..

מומלץ שתפנה לרופא לבדיקה מסודרת , בדיקות דם , בירור פרופיל הורמונלי ועוד..

שלום גל.

אינני רופא.

ראשית, אני מסכים עם הרופאה שאין להפסיק טיפול תרופתי מבלי להתייעץ עם הרופא המטפל, אך מאידך, רופא צריך לכבד החלטה של מטופל להפסיק את הטיפול התרופתי, ובמיוחד כשמדובר בתרופות פסיכיאטריות שתופעות הלוואי שלהן הן גם שכיחות וגם קשות.

לפי דברייך, נראה שאינך מרוצה מהרופאה, ולדעתי, פשוט צריך להחליף רופא שמסוגל לכבד את החלטתך, ולהפסיק את הטיפול התרופתי על פי המלצותיו.

בנוסף לכך, על מנת למזער את הסיכון, אני מציע להמשיך את הטיפולים הפסיכולוגיים וליידע את המטפל על ההחלטה, וכדאי שתהיי מוכנה לקחת שוב תרופות - ולו באופן זמני - אם חלילה המצב יתדרדר.

כל טוב,
שמוליק.

אנשים עונים כאן תשובוצ כאילו השטן שיחד אותם

מה עשית בסוף הפסקת לבד ואיך ? כי אני באותו המצב

לפחות לדעתי אל תפסיק לקחת לבד להפסיק תרופה צריך בצורה נכונה ואיך עושים יסביר לך רופא.
אתה יכול ללכת לרופא משפחה שלך ולבקש ממנו שיגיד לך איך מפסיקים.
קח בחשבון שייתכן שהמצב שלך יחמיר ללא התרופה.

התרופה גורמת לי לעייפות נוראית ולים סיוטים בלילה.
כל היום אני פשוט עייפה עייפה ועייפה.
ומצד שני התרופה פחות או יותר שומרת שאהיה רגועה כי בפעם האחרונה שנסתי להפסיק לשבועיים. התחלתי להיכנס למשברים ודיכאון וכל דבר קטן לקחתי קשה..

אבל..
אני לא מוותרת...שאני ארגיש שוב שאני מוכנה להפסיק אני אלך על זה בכל הכוח. לא מוכנה לקבל את זה שגורלי נחרץ עם התרופה הארורה הזאת
מוזמנת לגבר איתי בפרטי

גל, את מזמינה את אסתר איתך לבילוי פרטי עם גבר ? חחח...נראה לי את באמת מעופפת נשמה, עדיף תלכי לישון במקום לכתוב שטויות בפורום חחח...OMG

יא חולה בראש

ומה יש לך עם היהודית הזו נשמה ? יאללה תמשיכי לישון בעמידה וקחי גם איזה כדור לאובססיה...עלאק "יהודית" חחח...

בדר'כ 10 מ'ג לחצי שנה.

שלום מאיה.

אינני רופא.

O.C.D. היא מחלה שיש לה מרכיבים גנטיים, אבל גם סביבתיים.

לא מזמן מישהי שאלה שאלה כזו בפורום של ילדים ונוער, וזו הייתה תגובתו של ד"ר אליהו סמואל (7.6.15):

"1. אין בדיקה גנטית לOCD בתקופתנו.

"2. אף רופא גניקולוג סביר לא יבצע הפלה בשל מרכיב גנטי של OCD , להפרעה יש גם צד סביבתי. החדירה הגנטית אינה מלאה, להפרעה אופי לא קבוע ( תקופות טובות ופחות) , יש כיום טיפולים מצוינים להפרעה- ובטח יתפתחו טובות יותר. בכך שאת מכירה את התופעה יש יתרון בהתמודדות עם ההפרעה".

והייתה עוד מישהי שסובלת מבעייה נפשית, שהביאה ילידים לעולם ובדיון שהיה פה על כך היא כתבה ב 9.12.14 את הדברים הבאים:

"אולם גם אותי הטרידה השאלה בדיעבד, האם הורשתי לילדי את הרכיב הגנטי לפגיעה הנפשית ממנה אני סובלת. במקרה שלי מדובר בהפרעות באישיות ולא במחלת נפש, אך גם בה יש רכיב גנטי של אגו פגיע (=רגישות יתר). גם אם כן, הורשתי להם עוד דבר חשוב: שבבעיות מטפלים וטיפול נכון מאפשר תפקוד מיטבי ואיכות חיים. בעצם היות בעלך מטופל הוא מעניק לילדיו דגם להורה הדואג לבריאותו ואבא יציב ומתפקד, במילים אחרות, סביבה בריאה להתפתחותם.

"רק טוב

"נאוה".

עם זאת, לא כל כך ברור מהשאלה שלך האם כעת את סובלת או שמדובר בסבל מהעבר.

בכל אופן, כדאי להתייעץ עם הרופא (או הפסיכולוג) המטפל, כיוון שהעברת המרכיב התורשתי היא איננה הבעייה היחידה; ישנם דברים נוספים שצריך לשקול אותם, ולכן כדאי לבחון את כל השיקולים בעד ובנגד ולקבל את ההחלטה הטובה ביותר עבורך.

כל טוב,
שמוליק.