פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

שלום יפעת.

אני רק רוצה לומר, שגם אני מרים את הראש גבוה; לאחר ארבעה אישפוזים שחוץ מהאחרון, כולם היו במצב פסיכוטי חריף התחלתי ללמוד פסיכולוגיה בשאיפה לקלינית, ואני מניח שעבר של טיפול פסיכיאטרי כמו שלי שהוא חמור יותר משלך עלול להוות מכשול גדול יותר כדי להיות מטפל מאשר להיות שופט, ואף על פי כן נוע תנוע :-).

אני רוצה לציין לשבח את ד"ר דוידאור שבאמת נתן לכך דחיפה ובשתי הודעות הוא כתב שלדעתו אני צריך להיות מטפל.

כמובן, שאני מעודד אותך להרים את הראש ולהתקדם, ואני מאוד אשמח אם תתמני לשופטת בזכות כישורייך; זה יהיה הישג גדול וחשוב שיעודד מתמודדים אחרים.

לדעתי, הגורם החשוב ביותר בחוות דעת כזו היא משך ההיכרות של המטפל. אם כעת את לא בטיפול, יכול להיות שהכי טוב יהיה לפנות למי שטיפל בך בעבר, כי הוא יכול להתייחס גם לעבר, ולכן חוות הדעת שלא תיראה מהימנת יותר.

כל טוב ובהצלחה,
שמוליק.

שלום רב,
אכן, יתכן שסבלת מאפיזודה פסיכוטית בודדה ובמידה לאחר מכן ולאורך הזמן לא חזרו התסמינים ולא נפגע תפקודך, לא מדובר במחלת סכיזופרניה.
אבחון פסיכודיאגנוסטי לא יכול לאשר או לשלול אבחנה אלא לתמוך במסקנותיו של הפסיכיאטר המאבחן או להחלישן. לאבחון פסיכודיאגנוסטי יש חשיבות רבה במקרים לא ברורים ולא חד משמעים בהם הפסיכיאטר מתקשה להגיע למסקנות בנוגע לאבחנה או מתלבט בין מספר אבחנות. לא ידוע לי על התייחסות של רשויות המדינה במקרה הספציפי לאבחנה שהייתה בעבר, אך סביר להניח כי במידה ויהיה צורך בהערכה עדכנית , משקלה יהיה גבוה יותר אם תכלול בין היתר את תוצאות האבחון הפסיכודיאגנוסטי.

בתשובות שאני מקבלת לשאלות מהסוג הזה.
מחד, עושה רושם שפסיכיאטרים ממהרים לקבוע אבחנות דרמטיות באופן פסקני בתוך זמן קצר (האבחנה שלי נקבעה בזמן שיא של 15 דקות), ואילו כשמדובר בביטולה של אותה אבחנה או ערעור עליה, יש נטייה להתחבט ולהתנסח בזהירות, דיפלומטיות והיסוס...לשקול שוב ושוב חוות דעת נוספות, ובאופן כללי עושה רושם שפסיכיאטרים מתקשים מאד או לפחות מתייסרים ממתן אמירות חד משמעיות - ככל שהמדובר בהכרזה על אדם כ"שפוי".... תמוה בעיני

על כל פנים תודה על התייחסותכם.

אני מתכננת להפיק סרט על הטיפול הפסכיאטרי- בעד ונגד.
אשמח אם תרצה להתראיין (גם בעילום שם)
אפשר את המיילים שלך?.
אפרט יותר על הרעיון של הסרט.

תודה ושבוע טוב.

שלום שיר.

אינני רופא.

אני שמח שפנית לפורום. הפנייה לפורום בבקשת עזרה היא צעד קטן, אבל היא התחלה של התמודדות עם הבעייה, ואני מאחל לך שמהצעד הקטן הזה תמשיכי לצעוד ולסיים מסע ארוך של התמודדות.

האמת היא שקשה מאוד להבין עד הסוף את התחושות שלך; אני מניח שחשוב לך שהדברים יובנו כראוי, וזה יכול לקחת זמן, אבל לא צריך לוותר. בכל אופן, נראה שיש כאן סבל, וחבל סתם ככה לסבול, אם אפשר שלא.

נראה לי שהשאלה העיקרית שצריך לשאול היא מדוע לא הלכת עד עכשיו לטפול. אם אוכל לסייע על סמך נסיוני האישי - אשמח לעזור.

כל טוב,
שמוליק.

רק מישו הוא מישהיא לדבר איתי על הכל יעזור לך...
אני אומר מקסימום 3 מיפגשים

גראס סם שעלול לעורר בעיות נפשיות חבויות. מדיכאון ועד סכיזופרניה.
כדאי לך מאוד לעשות עם זה משהו וללכת לבדיקה אצל איש מקצוע.

דברים שיעזרו לך לצאת מזה מהר יותר:
1.תהיי מוקפת באנשים אמפתיים שיבינו אותך ותתרחקי לגמריי ממי שלא נותן לך להרגיש טוב.
2.תעשי ספורט.
3תתחילי לקרוא על תזונה טובה ומלאה בדברים טבעיים.
4.תעשי בדיקות דםדגש על b12
5. תמיד תציפי את עצמך במחשבות חיוביות למרות שזה קשה.

זו לא הפרעה לכל החיים.
זה יעבור לך ואת תצאי מזה הרבה יותר חכמה ונבונה.

אני מבטיח.

שלום.

מסכים לגמרי עם אלי.

אני רק רוצה להוסיף ולומר משהו חשוב על אלי:

הוא בעצמו התנסה בסמים, היה במצבים פסיכוטיים כתוצאה מכך, והתמודד ויצא כשידו על העליונה.

שרית, נראה שהמצב שלך לא התדרדר עד כדי כך, אז ניתן ורצוי להתעודד מכך שאלי היה במצבים הרבה יותר גרועים, להאמין בעצמך להתעודד ולהתמודד.

כל טוב,
שמוליק.

עישנתי קנאביס במשך כחודש אחת לשבוע ותקפה אותי אותה אופוריה שעליה את מדברת. אני לא חושב שאחרי פעם אחת קנאביס יגרום להתפרצות. את צריכה לחוות שימוש ממושך שיהווה טריגר למצב פסיכוטי.

אפילו שימוש חד פעמי בג'ויינט תמים יכול להעיר פסיכוזה ממקומה.
זה מאוד אינדיווידואלי שונה מאדם לאדם כל אחד בנוי אחרת ועל כל אחד זה משפיע אחרת

כל תגובה נפשית , כחודש לאחר שימוש בחומרים, ייתכן שנגרמה בגלל השימוש בחומר..
DUE TO ....

לאוסידי נהוג לתת אנטיפסיכוטי במינון נמוך לפעמים זה יעיל.
בדרך כלל מתחילים מתרופות SSRI SNRI אבל על טיפול של אנטיפסיכוטי במינון נמוך יחד עם תרופה נוספת שמעתי בעבר

אני יודע, גם בעבר לקחתי פרוזאק וסרוקוול במינון נמוך, זה לא מבהיל אותי שזה אנטי פסיכוטי אלא העניין שהרופא לא כל כך הבין את המצב שלי ומסיבה מאוד טיפשית חושב שאני סובל מפסיכוזה, בגלל זה אני רוצה לדעת אם השילוב והמינון מתאימים באמת למה שיש לי או שזה למה שהוא חושב שיש לי... גם טען שיש הפרעות התנהגות פשוט בגלל שהעזתי לשאול אותו משהו באמצע שהוא דיבר חחח

אם יש לך או סי די קל זה כבר נהדר.
או סי די זה קוץ בתחת אין ספק בכלל.

תשמע הדעה שלי לגביי פסיכיאטריה באופן כללי היא שכדי להתרחק.

לפי דעתי ובמיוחד כי יש לך או סי די קל לרוב.
כדי לך לקרוא ספרים על הנושא ויש המון.
כנס לפורמים.
נסה להבין את עצמך.
תוכיח לעצמך גם שאם אתה יכול להתגבר על דחף או מחשבה פעם אחת כלומר יש לך שליטה על ההפרעה.

יש הרבה דרכים ופסיכיאטריה היא מוצא אחרון אם בכלל.

הטיפול בשורש של OCD הוא אימון של התודעה ובאמת ראיתי את זה עם השנים, התרופות רק יכולות לעזור, ובאמת לא הכרחיות אצלי. אבל בעניין של דיכאון זה פשוט קשה מדי להיות בלי כלום, לפחות כרגע

דיכאון יכול להיות מאוד קשה להתמודדות.

אבל אתה חייב להבין שדיכאון לרוב זה רק תופעת לוואי.
או יותר נכון תופעה על הדרך.

אתה סובל מדברים שמפריעים לך וזה מכניס אותך לדיכאון.

לגיטימי אבל הדרך לצאת מן הדיכאון יכולה להיות בלהציף את עצמך ביותר דברים שמספקים ומשמחים אותך.

לתמרן את המוח בסם אושר מלאכותי לא יכול להישאר לאורך זמן משום שזו אשליה.

נסה דברים נוספים.
תהייה חזק.
אני מאמין בך.

אני אצטרך לבדוק את זה מאוד לעומק גם ברמה העקרונית וגם האישית לפני שאוכל באמת להפסיק, זה צעד מאוד גדול. בכל אופן אמרת פה כמה דברים חשובים שעוד הרבה אומרים ואולי בהמשך זה באמת יהיה הדבר הנכון לעשות, עם ייעוץ רפואי כמובן. תודה רבה!

כדאי לדעת שפרפנן הוא סם אנטי-פסיכוטי דור ראשון. אין שום הגיון להשתמש בו כיום, לאחר שפותחו תרופות מדור חדש. לשום מטרה: לא לפסיכוזה, לא למניה, לא לדכאון חד-קטבי, לא ל-OCD ולא לחרדה כללית. השימוש בו הוא על אחריותך בלבד (אפילו הרופא הפושע שרשם לך את החומר לא יטול אחריות לתוצאות). בטיפול הגיוני מתאימים את התרופות לחולה לפי פרמטרים של זמן (שנה נוכחית), מצב רפואי גופני ומצב פסיכיאטרי נוכחי.

לידיעתך הכללית-
סמים אנטי-פסיכוטיים דור ראשון: פרפנן, אטומין, קלופיקסול, הלידול, סמפ, טרוקטיל, מודיקייט, רידזין, פלואנקסול, נוזינן ומודל.

תרופות אנטי-פסיכוטיות דור חדש: סרוקואל XR, אביליפי (אביליפי מיינטנה), אינבגה (קספליון), זיפרקסה, גאודון, סרדולקט, סוליאן, לטודה, ספריס ופנפט.

ביררתי קצת, והוא באמת סוג של "פושע", או מטורף. התפרצויות זעם על מטופלים, פגיעה בחיסיון רפואי, דעות פסיכיאטריות שסותרות כל רופא אחר בעולם המערבי, והרשימה נמשכת...

שלום לאורן ולכולם.

אינני רופא.

לדעתי, הדבר הכי חשוב בטיפול הוא אמון בין המטופל למטפל. נראה שהשאלה על הפרפנן הוא נובעת מתחושה של בדיקה שאיננה מספיק מעמיקה, ויש בכך כדי לערער על האמון שלך ברופא. נראה לי שהמצב אמור להדליק אצלך נורה אדומה. כדאי שתנסה לדבר על כך עם הרופא, או שתנסה להחליף רופא. ההצלחה של הטיפול תלוייה במידה רבה באמון שאתה נותן לרופא, ולכן זה חייב להתחיל ממקום שבו אתה נותן אמון ברופא.

מסכים עם אלי שמשתמשים בתרופות אנטי-פסיכוטיות גם נגד דיכאון (אם כי לא הצלחתי עדיין להבין איך בדיוק זה עוזר).

מסכים עם שים שיש לתרופות פסיכיאטריות, ובמיוחד לתרופות אנטי-פסיכוטיות, תופעות לוואי קשות ושכיחות. התנסיתי בתרופות בעצמי, אם כי אני מודע לכך שכל מטופל מגיב באופן שונה לתרופות.

מסכים עם שים שהטיפול העיקרי המקובל בבעיות כמו שלך הוא פסיכולוגי ולא תרופתי, ובכלל, גם עבור סכיזופרניים שעבורם הטיפול העיקרי שמקובל הוא תרופתי, אני ממליץ לבחון את האפשרות להתמקד יותר בטיפולים פסיכולוגיים תוך שאיפה להפסיק את הטיפול התרופתי אם ישנו סבל שייתכן שהוא בא מתופעות הלוואי של התרופות.

בכל אופן, שיהיה בהצלחה בהתמודדות.

כל טוב,
שמוליק.

למרות שאין סבל, פשוט שהטיפול והרופא קצת לא נראים לי... אני בהחלט מאמין בטיפול פסיכולוגי\פסיכוטרפי, אבל לצד תרופה נגד דיכאון

שלום גלית.

אינני רופא, לעת עתה אני סטונדט שנה א' לפסיכולוגיה.

נראה לי שבעצם זה שפנית לפורום הראית רצון להתמודד וצריך לתת לך על כך משוב חיובי.

ישנם הרבה טיפולים ללא תרופות נגד חרדות ופוביות, ויתרה מזאת, לימדו אותי שהטיפול העיקרי הוא פסיכולוגי, ומקובל לתת טיפול תרופתי באופן זמני, ובדרך כלל כדי שהמטופל יסכים לצאת מהבית כדי לקבל טיפולים פסיכולוגיים.

בנוסף לכך, את יכולה לומר לרופא שאינך מעוניינת בטיפול תרופתי. הוא יכבד את רצונך.

כל טוב,
שמוליק.

תודה רבה שמוליק!!
אני מאוד אשמח גם לתגובה מקצועית של רופא מוסמך תודה

שלום יוסי.

אינני רופא.

לו היית מתלונן על משהו שהיה יכול להיות חשוד כתופעות לוואי של התרופות - הייתי מבין את השאיפה להפסיק את הטיפול התרופתי, אבל הסיבות שציינת, אינן נראות לי הגיוניות.

אף אחד בעבודה אינו אמור לדעת מהם התרופות שאתה לוקח, ואתה יכול לומר שמדובר בויטמינים או תוספי תזונה, ומן הסתם, אם מרוצים מעבודתך, אז אין שום סיבה שיעשו לך משהו בגלל זה.

רב האנשים שמגיעים לפארם אינם אמורים לראות את המרשם, וגם אם הם יראו, רוב הסיכויים שהם לא יודעים מדובר בתרופות פסיכיאטריות. רק הרוקח אמור לדעת, והוא מחוייב לשמור על פרטיותך ולא להעביר עליך שום מידע הלאה, ואגב תרופות פסיכיאטריות ניתנות גם לתסמינים שאינם פסיכולוגיים כלל, כך שגם רוקח אינו אמור לדעת בוודאות.

יודע מה, אם אתה כל כך חושש מהרוקח בשכונה שלך, אז פעם בחודש אתה יכול לנסוע לבית מרקחת קצת מרוחק, ולקנות את התרופות שם.

הפסקת הטיפול התרופתי עלולה להחזיר את התסמינים, וגם כשיש סבל מתופעות הלוואי של התרופות (משהו שחויתי אותו חזק על בשרי), אני ממליץ לבדוק עם הרופא המטפל את האפשרות להתמקד יותר בטיפולים פסיכולוגיים, ולהוריד מינונים כאשר ישנה הטבה.

כל טוב,
שמוליק.

היי שמוליק,
מה שלומך?
באמת שאין לי בעיות רפואיות או תופעות לוואי מהתרופות הנ"ל.
הבעיה שבעבודה יכולים לראות אותך לוקח את התרופות או בכל פארם בעירי יראו אותי רוכש תרופות או המנקה וכול'.
מספיק אדם אחד וכל העניין יבער כמו בשדה קוצים,אתה מכיר את זה.
אני חושב שאתייעץ עם רופאי בעניין,מה דעתך?

שלום יוסי.

האמת היא שאכן, הדבר הכי טוב זה להתייעץ עם הרופא המטפל. הוא אמור להכיר הכי טוב את המקרה שלך.

כל טוב,
שמוליק.

שלום רב.

אינני רופא.

לדעתי, אתה צריך לסמוך על התחושות שלך, והמבחן האולטימטיבי הוא האם אתה מרגיש סבל.

אם לא - אז הכל בסדר.

אם כן, אז אין שום סיבה לסבול וכדאי ללכת לטיפול.

כל טוב,
שמוליק.

וולבוטרין לא מתאים ל ocd

שלום גיל.

אינני רופא.

נראה לי שמה שצריך לעשות זה לפנות לרופא המשפחה, ולבקש הפנייה לנוירולוג כדי לבדוק את העניין.

מעבר לכך, אני מקווה שישתברר שהכל בסדר ושאין פגיעה בלתי הפיכה.

כל טוב,
שמוליק.

אני לא מומחה גדול אבל יש לי קצת ניסיון עם נזקים מסמים
הסיכוי שיגרם נזק נוירולוגי מעישון סם פיצוציה לדעתי קטן סיכוי גדול יותר שהדבר יהווה טריגר לבעיות נפשיות.
אם יש לך בעיות נפשיות כמו דיכאון תחושות חרדה או כל דבר פסיכולוגי אחר לך לבדיקה אצל רופא פסיכיאטר .
מאוד מאוד נפוץ בעיות נפשיות כתוצאה מסמים במחלקה בבית חולים פסיכיאטרי הרבה מאוד חברה צעירים ששוהים שם אחרי נפילה מסמים החדר של תחלואה כפולה תמיד חסר כיסאות וזה לא בגלל הפסיכולוגים הצעירים שבהים לצפות בך כמו קוף

כמישהו שסבל מההפרעה ויצא ממנה לגמריי(ללא כדורין) אני יכול לעזור לך.

תרשום לי את המייל שלך ונדבר שם.

שלום גלית.

אינני רופא, לעת עתה אני סטונדט שנה א' לפסיכולוגיה.

הפרעה טורדנית כפייתית (O.C.D.) היא הפרעה שיש בה פעולה אובססיבית, כלומר פעולה שחוזרת על עצמה, כגון שטיפת ידיים לצורך נקיון, בדיקה שבדלת סגורה אחרי יציאה מהבית, בדיקה בתיק שמשהו לא נשכח, וכיו"ב.

לא ברור לי כיצד יריקה על אדם בזמן מריבה יכולה להיכנס לכותרת הזו של פעולה טורדנית.

מילא, לו המציאות הייתה שאחרי המריבה היא הייתה בודקת את עצמה האם היא "זכרה" לירוק עליו, ויורקת שוב ושוב והייתה רודפת אחרי הבן אדם כדי לירוק עליו שוב, כי היא אולי שכחה, או פשוט שכמו שטיפת ידיים לצורך נקיון, אז צריך להמשיך ולירוק לצורך נקמה אן משהו כזה, אז אפשר היה להכניס את התופעה להפרעה טורדנית כפייתית.

על אף הידע הדל שלי, לא נראה שהתיאור עונה לקריטריונים של OCD.

אני מאמין שתהיה תגובה גם מהרופאים.

כל טוב,
שמוליק.

יש צורך להתיעץ בנדון עם פסיכיאטר מטפל. כעיקרון רופא משפחה יכול להפנות.

שלום שיר.

אינני רופא.

אגירת אשפה יכולה להיות סימפטום של הרבה הפרעות פסיכולוגיות. לא ניתן להעריך בלי בדיקה מסודרת.

אי אפשר לכפות על אדם טיפול נגד רצונו, אלא אם כן הוא במצב פסיכוטי והוא מסוכן לעצמו או לסביבתו. יכול להיות שבמצב כזה, אם מדובר בנזק תברואתי, אז ניתן לערב את גורמי הרווחה, אם כי לא ברור לי מי בדיוק אמור לטפל בכך.

התופעה הזו מוכרת לי באופן אישי, כי אני בעצמי הייתי במצב כזה, ולא נראה לי שהיה הרבה מה לעשות איתי; המצב התדרדר עד שהיה צורך באישפוז כפוי...

אפשר לנסות לערב את גורמי הרווחה, אך לא בטוח שתהיה מוכנות לשתף איתם פעולה.

אם מדובר באדם שקרוב לליבך, אז אני יכול לומר מה לא לעשות. לא לעשות שום דבר שעלול לערער את האמון בך. אמון הוא הבסיס לכל טיפול, וכנותנים אמון באדם, אז הוא יכול לעזור הרבה יותר מכל מומחה שלא נותנים בו אמון.

כל טוב,
שמוליק.

קוראים לזה אגרנות כפייתית

עדין לא בסל ...

בהצלחה לך שהתחלת ללמוד, לצערי אין 100 אחוז מדעי בל הקשור למדעי המוח, הכל בחיתולים/טיטולים, וחבל,אולם היות וזה הרע במיעוטו לא נותר לנו אלא ל"התבחבש" באי ההבנה המספקת של החומר, ואני מניחה שזה במסגרת פסיכופתלוגיה או הפיסיולוגיה של ההתנהגות,בל מקרה נשארת חסר תשובה ואשמח אם תעדכן אותי בדבר התשובה של דר דוידור או דר קרני, שניהם בקיאים בכל הכימייה של התרופות,שלא כמו שאר המומחים שהם ליד החומר ולא בתוכו

שלום אלי.

אינני רופא. בשביל לעודד אותך ולאחל לך הצלחה לא צריך להיות רופא :-).

אני לא חושב שאתה צריך להיות כל כך ביקורתי על עצמך. זה לא פשוט להיגמל מסמים; הסמים גורמים לגוף תחושה נעימה, ויצרה מזאת, לחלק מהסמים הגוף מפתח סבילות, ואז עוד צריך מנות גדולות יותר של סם...

תפרגן לעצמך על כך שאתה מנסה ולא מתייאש.

שיהיה בהצלחה.
שמוליק.