פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי - יש לך שאלה?

לדודה הטובה,

ראשית, איתך הסליחה על האיחור בתשובה. היתה תקלה במערכת, ולא ניתן היה להשיב.


ולשאלתך, מהדורת חדשות אינה תכנית לילדים, היא מיועדת למבוגרים.

בארץ, החדשות לצערנו רוויות באירועים אלימים וקשים.

אנני ממליצה שילד בן 5 יצפה בחדשות, וממליצה שכשהוא מבקר אותך, תבלו בהתאם לגילו ולצרכיו.

בילוי נעים!

טלי מנדיוק

אין כאן עניין של שיקול מקצועי – יהיה לכם נוח יותר לגשת לייעוץ בקרבת מגוריכם ויקל עליכם יותר לשמור על האנונימיות שלכם אצל מטפל מחוץ לעיר. לשיקולכם.

הנושא מורכב מכדי לענות כאן בכן ולא. עצתי לכם היא לגשת למטפל זוגי שישמע את פרטי העבודות, הרקע לסירוב וכד' וילבן אתכם לעומק את המצב וההשלכות (כולל "לזרוק אותו").

כמובן מאליו, הומוסקסואלים ראויים להתייחסות נאותה כמו כל אחד אחר, כך שאין סיבה לשנות את התייחסותך אליו. (קרוב לוודאי שהוא דווקא זקוק לגילויי תמיכה וקבלה ממך.) חשוב שתשמרו על דיאלוג פתוח, ואת כמובן חופשיה לשוחח איתו על תחושותיך ועמדתך. התשובה לשאלה האם הומוסקסואליות ניתנת לשינוי מורכבת ותלויה מאד בפרטים, במוטיבציה לשינוי וכו'. תשובה מפורטת תוכלי לקבל מאיש מקצוע שיקבל את התמונה המלאה.

אילו היית מגלה למשל שבנך הוא כזה ,האם גם אז היית מתיחס לכך בטבעיות ,בקלות כאילו זה הדבר הכי נורמלי שיש??
אני לא שואלת אותך את זה בציניות או כדי לפגוע חלילה ,אלא בשיא הכנות.

זה שזה נהיה במודה,אופנתי ומקובל בחברה המודרנית והזוועתית שלנו-זה עדיין לא אומר שזה נורמלי,חשבת על זה??

אני לא חושבת שהביעה היא בי,במקרה זה ,עם כל הכבוד.

אני באמת מצפה לתגובה כנה ורוצה לדעת מה דעתך האישית,ולא מה מקובל היום-זה כבר ידוע לצערי.

מבחינתי,זו מכה שאני לא יודעת איך אתאושש ממנה,אם בכלל.

אני יודעת שתחשוב שאני סגורה ,קיצונית או לא מעורה אבל זה ממש לא נכון.
אשמח אם תגיב לפנייתי פעם נוספת וסליחה על התוקפנות-אני כותבת מהלב..

תודה רבה.

ראשית, אכן יש לי בן הומוסקסואל; וגם אני הייתי בהלם וכו' כשגיליתי זאת. ועדיין, תשובתי לך היא התשובה הנכונה במגבלות הפורמט. הומוסקסואליות היא ללא ספק חריגה (או סטייה) מהנורמה, ומציבה בעיות קשות רבות בפני ההומואים ובני משפחותיהם (ומכאן שגם ההלם הראשוני שלך למשמע הידיעה טבעי ומובן). עם זאת, גם אנשים הסוטים מהנורמה (לבקנים, נפגעי תאונות, זרים – הרשימה ארוכה) הם עדיין בני אדם הראויים להתייחסות נאותה (ולא לסקילה) ובד"כ זקוקים עוד יותר מאחרים לסיוע ולתמיכה. אני מניח שאחרי שתתאוששי מההלם הראשוני תביני שאחיך הוא עדיין אותו אח מקסים ואהוב, ואולי גם תוכלי לסייע לו להתמודד טוב יותר עם השלכות מצבו.

לפני שאשיב לך, אני חייב לומר בסוגריים שתחושת הלב שלי היא שלמרות בעיותיך את כן תכנסי להריון בסופו של דבר, שבעלך כן יהיה לצידך, ושתוכלי להסתדר בכל מקרה ולא תתאבדי... לגופו של עניין, כשאנחנו מתמודדים עם בעיות מורכבות כמו שלך, אנחנו זקוקים לתמיכה ועזרה, והעזרה הטובה ביותר שאת יכולה לקבל היא ליווי מקצועי של פסיכולוג שיסייע לך להתמודד בצורה האופטימלית עם הקשיים.

פסיכולוג שמטפל בתקשורת זוגית, וליתר דיוק, פסיכולוג שהוא מומחה לטיפול זוגי.

אני שמח לקרוא שאתה מסוגל לראות את האמת, גם אם היא כואבת, ולחיות את האמת. אמירת אמת היא הבסיס לתקשורת בריאה וליחסים בריאים. אבל מה לעשות ורובנו גדלנו במשפחות שאינן נוהגות כך? ראשית, אתה יכול להיות גאה בבגרות שאתה מגלה, גם אם משפחתך חושבת אחרת. שנית, אתה חייב להכיר במגבלות שלך – אין לך (וקרוב לודאי לשום כוח אחר בעולם) את היכולת לשנות את משפחתך. עצתי לך היא להמשיך וללכת בדרך שלך, לשוחח בפתיחות ובכנות עם אחיך הקטנים ולעודד אותם לנהוג כמוך, להתרחק (ובמקרה הצורך, להתנתק) מאותם אנשים במשפחה שאינם דוברי אמת ופוגעים בך, ולקרב אליך (לפתח חיי חברה) רק עם אנשים כלבבך.

תודה רבה לך ד"ר היילפרין , אני מקווה שיש לך , ואילו באחוז אחד מושג כמה עזרת לי .
זאת הפעם הראשונה שאני מוצא את עצמי מקבל פידבק חיובי לגבי המצב ..הם(וכאשר אני אומר הם , לצערי אני מדבר על הוריי וסבי וסבתי ,זה כואב!) גורמים לי להרגיש כאילו אני טרוריסט שהורס מידי יום ולילה את המשפחה בכלל ואת אחיי ופרט . היו ימים ולילות שהרגשתי כאילו חרב עליי עולמי והייתי צריך לטפטף 5 טיפות רסקיו כדי להמשיך את סדר היום , או להרדם בלילה . הם מלכלכים עליי באופן קבוע .
והכי מרגיז שהם פועלים בצורה שהיני הכי שונא בעולם , כלומר , מתי שהוא נגדו אז הוא מדבר איתה עליו ומתי שהיא נגדם היא מדברת איתו עליהם ומתי שהוא נגדה אז היא מדברת איתם עליו וכן אהלה וכן אהלה וזה ממשיך וממשיך ולכולם "זכרון" קצר (אני מצטער שאני מבלבל אותך ככה , אני מקווה שהבנת על מה אני מדבר..).
אבל דבר אחד לעולם לא משתנה , יוסי תמיד לא בסדר(שוב , כי לי הזכרון משום מה , לא משובש ואיני שוכח דבר !) .

למרות גילך הצעיר, נראה לי שאתה בוגר מספיק לגשת לפסיכולוג ולהתחיל לטפל כהלכה ב"מורשת המשפחתית" שלך. בהצלחה!

לתמי שלום רב,


כל הכבוד על העזרה, המסירות והנתינה לאבי הבעל.

עם זאת, את מתארת מצב מאוד מאוד קשה, שחייב להשתנות.

התסכול הוא אישי, זוגי, משפחתי, מערכתי וכמובן גם כלכלי.

אני מציעה:

1. לפנות לעובדת סוציאלית של הרשויות הנוגעות בנושאים אלה: קופת חולים, ביטוח לאומי, עירייה - ולבדוק מהם הזכויות של אבי בעלך, איך ניתן לעזור לו, האם ניתן להוציאו למגורים חוץ ביתיים המתאימים לו, איזה עזרה ניתן לתת לו / לכם וכו'.

2. לכנס מיידית את כל המשפחה המורחבת - להבהיר את המצב הבלתי נסבל שנוצר - ולנסות לחלק את העבודה בין כולם וכן את הנטל הכלכלי.

אני מקווה שלא תשברי עד אשר תמצאו פתרון ראוי והולם.

בהצלחה!

טלי מנדיוק

לאפרת שלום רב,


הטיפול לגביו את שואלת נקרא - 'טיפול משפחתי'.

טיפול משפחתי כולל הגעה של ההורים והילדים ביחד לחדר הטיפולים.

עלות טיפול משפחתי היא כמו טיפול פסיכולוגי אחר (אישי, זוגי....).

עליך לחפש מטפל/ת שההתמחות שלהם היא בטיפול משפחתי.

את יכולה לפנות לאגודה הישראלית לטיפול משפחתי - ולבקש המלצה למטפל / ת לטיפול משפחתי.

או לפנות לביטוחי קופות החולים שישלחו אליך את רשימת המטפלים המשפחתיים שברשותם.

בהצלחה,

טלי מנדיוק

יעקוב שלום,

הרצון שלך לקירבה ולאינטימיות עם אשתך הוא רצון טבעי, אנושי וחיובי.

חיי המין 'במיטה' - הם המשך של מערכת היחסים מחוץ ל'מיטה'.

מערכת יחסים קרובה, אינטימית, המושתת על אמון, אהבה, הערכה וכו'... - היא מערכת יחסים אשר תאפשר ערוץ תקשורת אמין ופתוח גם בנושא המין.

האם מערכת היחסים שלכם קרובה, אינטימית, פתוחה וחברית מחוץ למיטה?

אם כל נסיונותיך עלו בתוהו בנושא, אני מציעה שתיפנו לקבלת יעוץ זוגי .

בהצלחה!

טלי מנדיוק

פרפרים וריגושים הם נורא כיפיים אבל, כפי שגילית, לעיתים רחוקות מובילים לקשר מחייב; לעומת זאת, ביישנות ראשונית אצל גבר בעל פוטנציאל עשויה להתפתח לקשר איכותי. מסיבה זו אני פחות מוטרד מהעדר הפרפרים בשלב זה ויותר מהשאלה האם מדובר בבחור שהביישנות היא כל חטאו או שמא מאחוריה מסתתרת בעייתיות של ממש. עצתי לך היא להמשיך בקשר למרות הקצב המתון וחוסר הריגושים אבל להיות יותר עצמך – ישירה, פתוחה, יוזמת – באופן שייתן לך את התשובה בטווח סביר.

השביתה במערכת החינוך אכן גובה מחיר בלתי נתפס מהילדים השובתים-מאונס ומחייבת הורים להיערך במערך חירום כדי לצמצם את נזקיה. החזרה למסלול מתחילה בחזרה לשגרת יום-לילה נורמטיבית (הדרך הפשוטה ביותר להשיג זאת היא להעיר אותם בבקרים, למרות המחאות), ולמלא ככל שניתן את החלל שבסדר יומם בפעילות בונה – חשבי מה את עושה כל שנה בחופש הגדול – שיעורי עזר, פעילויות עם חברים, עבודות בית, תחביבים, עבודה בשכר, טיולים, וכל פתרון יצירתי אחר. ואל חשש, כאשר השביתה תיגמר הם ישמחו מאד לחזור לשגרה!

לרונה שלום,


אכן החורף מגיע, ויש עימו סוג של התכנסות.
מחקרים אף מראים שפחות שמש זה אומר פחות אור למוח, ופחות חומרים כימיים משמחים שמופרשים מהמוח.
(אזרחי מדינות קרות ואפורות סובלים יותר מהפרעות דכאון)

אולם, אנחנו פה במדינה שטופת שמש. שלמרות שמחשיך מוקדם, ופה ושם יש אפור, בסך הכל יש הרבה אור ושמש. גם בחורף. מהבחינה הזו אנחנו ברי מזל!!!

עצתי לך היא כמובן לא לוותר לעצמך. להכניס את עצמך לאורח חיים בריא ופעיל.
עבודה, ספורט, חיי חברה, תזונה בריאה וכו'...
אם קשה לך לבד, הייתי מציעה לקבל עזרה וליווי מיקצועי.

כל זאת, יגרמו לך להרגשה טובה ומאושרת - וימנעו כל סיכוי לדיכאון.

חורף חם נעים ושמח!

טלי מנדיוק

שלום לך,


בגדול רצוי לא לחנך תוך כדי איומים.
עם זאת רצוי כבר מגיל צעיר שהילדים ידעו מהם הזכויות ומהם החובות.
כל ילד בהתאם לגילו כמובן.

אני ממליצה ללמד למלא את החובות תוך מתן חיזוקים - למשל : "....כשתסיים לאסוף את הצעצועים תקבל מדבקת כוכב .....", כך הילד מפנים את ההתנהגות ומקבל עליה חיזוקים חיובים.

לגבי סנקיות - יש להציב אותן במידה ובאמת אנחנו מתכוונים להפעיל אותם בעת הצורך.

ולשאלך - האם באמת היית מחרימה לו את האופניים? או שזה היה סתם איום והפחדה?

התשובה ברורה . לא.

תהני מהאחיין!

בברכה,

טלי מנדיוק

שלום רב,


למיטב ידיעתי זוהי תוכנית טובה ומועילה.


כמובן שאני מציעה לגשת לבדוק, ולדלות אינפורמציה אודות שיטה זו.


בהצלחה!

טלי מנדיוק