פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי - יש לך שאלה?

שלום =)
אני בת 16 וחצי ומאז שאני זוכרת את עצמי היו לי חיכוחים עם אימי סביב נושא אחד- הניקיון!
אני ממש מתוסכלת.. כל יום זה סיוט! אמא שלי חוזרת מהעבודה אחה"צ בסביבות 5 וחצי וגם אני חוזרת די מאוחר בסביבות 3-4, ואני בתקופה ממש לחוצה עם מלאת בגרויות ומבחנים. אני בכל זאת כן מנסה לספק אותה, אבל שום דבר שאני עושה לא ממש מספק אותה. היא לא מבינה שיש לי חיים!!
הבעייה הזאת כ"כ מכבידה עליי וניסיתי לדבר איתה על זה אינספור פעמים וכל פעם המצב חוזר חלילה! נקודה שאני חייבת להבהיר היא שאמא שלי ממש לא מסודרת בעצמה- כל הבית מבולגן ומלוכלך! אפילו שאני כן מנסה לשמור על הסדר אני מתייאשת- כי כולם פשוט בלאגניסטים! נמאס לי כבר, כל שבוע אנחנו רבות על זה.. אני חוזרת מהבי"ס ב-4 מותשת אחרי הליכה של חצי שעה, ופשוט אין לי כוח לסדר את כל הבלאגן שכל הבית הזה עושה.. שהיא נכנסת להתקפי הזעם שלה עליי היא מתחילה לדבר אלי באופן ממש משפיל כמו: "רק לאכול את יודעת" (ההערה הזאת כ"כ מורידה לי את הבטחון והיא יודעת שעניין המשקל שלי מאוד מטריד אותי והיא ממשיכה למרות שאמרתי לה!) או "את מגעילה\ עצלנית\ דוחה\ איכסה.." "כשאני הייתי בגילך הייתי בלה בלה בלה בלה בלה" "יש לי חרא של ילדים" ועוד ועוד. המצב המשפיל הזה גורם לי אוטומטית פשוט לא לדבר איתה וכך אנו ברוגז לשבוע בערך, משלימות ליום וחוזרות להיות ברוגז. אני כבר רואה את השנאה שלה בעניים. איך שהיא מדברת עלי בפני סבתא שלי: "רק הקטנה עוזרת. היא כזאת נשמה ובלה בלה בלה, ולעומתה הגדולה לא מזיזה אצבע" (זה מה זה לא נכון!) או לחברה שלי שבאה אלי: " ***** גם את כזאת עצלנית, לא עושה כלום בבית כמוה?" כ"כ הרבה פעמים ניסיתי לדבר איתה והיא לא הבינה.. הבטחון שלי כ"כ נופל בגללה.. זה כ"כ מעציב אותי אבל אני יודעת כבר שפשוט אין מה לעשות! יש עוד כ"כ הרבה פרטים אבל אני לא ימשיך לחפור לך פה..
עכשיו אני מרגישה הרבה יותר טוב ששפכתי את זה =)

אני לעיתים רואה (בסתר) שביתי מספרת דברים שלא ממש נכונים, אני מניחה שיש לזה סיבות ( מוצדקות או לא...) ואני חוששת שיתיחסו אליה כאל לא אמינה .

אני מניחה שגם חברותיה פה ושם מעגלות פינות ומייפות את המציאות, ולא מתארות אותה כפי שהיא.

הרי אין ספק שמי שאומר שאינו משקר פה ושם כבר שיקר...



מדובר בדברים פעוטים ולא מהותיים כמו שקניתי לה 3 חולצות ובפועל קניתי רק 2 או שהקליטה תוכנית כאשר אין לנו בכלל מקלט...

יש לה חברות נהדרות, אוהבות אותה, היא תלמידה טובה ולא חסר לה דבר מבחינה חומרית ורגשית,



למה זה מטריד אותי ?

האם אכן התופעה נפוצה וידועה ואיך מתמודדים איתה ?

בת זוגי מזה 7 שנים השמינה לאחרונה.
זה מוריד לי את המשיכה ממנה.
אני לא יודע כיצד להגיד לה שאני מעוניין שתרד במשקל מבלי לפגוע ולהכעיס אותה.
אפשר לקבל המלצות בנושא.

תודה רבה

שלום רב, אני נשואה שנה וחצי, אני יחד עם בעלי 3 וחצי שנים שבמהלכם אמי מלכתחילה התנגדה לקשר ,מסיבות גזעניות - על רקע עדתי. אציין שבעלי מקסים וטוב לנו ביחד ולא פעם אמרתי זאת לאמי. הוריי גרושים מזה 10 שנים עקב בגידתו של אבי,אשה מחוץ לנישואין, עם האשה הזו הוא נמצא עד היום, הוריי אינם בקשר. הייתה תקופת רגיעה ואמי הפסיקה לדבר על בעלי והסקתי שזה נשכח ואכן נפתח דף חדש - אני בהריון ואמי שמחה שנתבשרה על כך ובירכה את בעלי. היו הרבה ריבים בין אמי לבעלי ואני באמצע ביניהם מגוננת עליו ואז צועקת עליה ואח"כ מרגישה עם זאת לא טוב, הרי זוהי אמי וזהו בעלי. לאחרונה תפסנו אני ובעלי און ליין את אמי ואחותי השוהה בחו"ל מתכתבות ביניהן ולאורך כל השיחה מדברות עליי ועל בעלי,אמי כתבה איך נישאתי לאדם שאין לו עבודה קבועה ושהמשפחה שלו מתערבת ואחותי כתבה שאני עושה הכל הפוך--קודם כל הייתי צריכה לעבור לבית גדול לפני שתכננתי להביא ילד לעולם וזה צרם לי שכן עברתי הפלה כואבת לפני שנה.
שאלתי מה לעשות בנדון, כרגע אני לא בקשר עם אמי ואחותי, המצב הנוכחי גורם לי למועקה ובעלי חושב שרק ברגע שאראה להם שאני כועסת ואקפיא את הקשר איתם אז כבר לא יציקו לנו עוד. בעלי ואמי הסתכסכו ,זאת לאחר שהוא הבליג כל הזמן ולאור המקרה האחרון פשוט החליט להתנתק ואמר לאמי זאת. לתגובה אודה

אני מיכל נשואה 3 וחצי שנים אמא לבן מקסים בן שנה ושמונה ובהריון חודש 3
אני מרגישה שאני רוצה וזקוקה לנסוע לחופשה (יש לי עבר עשיר של נסיעות לפני הנשואים לבד ואף בתחילת הנשואיםעם בעלי.- תמיד לתקופות של מספר חודשים)אמנם בעלי לא מרגיש כמוני ואינו מעוניין שניסע בייחד ועם הילד כפי שהצעתי לו לאזה 3 שבועות .אני מרגישה שבא לי לנסוע אפילו לבד להיתרענן אפילו לשבועיים( ליפני המשך ההריון והלידה הנוספת )אך מרגישה שזה רע לעשות זאת לבני הקטן שקשור אליי מאד ואפילו ישן איתי עדיין במיטה. ויחפש כל היום את אמא .האם זה אכזרי כל כך כלפיו האם עלי לדחות את צרכיי עד שהילדים יגדלו או לנסוע לי למסעותי הפרטיים על חשבון הילד
אשמח לתגובה מקצועית ואישית בנושא
תודה מיכל

שלום
אני ואשתי הולעים ליעוץ זוגי .
אני לא מסכים לדרך שהיועץ הולך אבל פועל לפי המלצתו למרות שאינני מסכים לדרך ולגישה שלו .
אשתי זורמת איתו ואין לה בעיה .
האם אני צריך להחליף יועץ או להמשיך בדרכו למרות שאינני מסכים ומקבל את הדרך והגישה.
תודה
פרדי

שלום,

אנחנו זוג בני 30, מכירים 3 שנים מתוכם נשואים שנה.
הבעיה היא שהקשר הגיע למצוקה גדולה ואפשר לומר למבויי סתום, הדבר מתבטא
במריבות קשות שמגיעות ל"התפוצצויות רגשיות", המון תסכול ובעיקר חוסר אונים.
המצב לדעתי נובע מפער בתפיסות הזוגיות של אשתי לעומת מה שמתרחש בפועל, כלומר,
יש לה בראש איזשהו 'טייפ' של קשר, שלדעתי הוא קיצונו, נוקשה ולא מתפשר והמציאות כמובן
שונה מהדימויי שלה דבר שגורם לי להתרחק ו "להתגונן" והדבר מזין את עצמו וחוזר חלילה....
כמובן, שהסכמנו שנלך לטיפול זוגי כי פשוט אין ברירה, אולם מה שרציתי לשאול ההוא למעשה האם טיפול זוגי נותן מענה לבעיות כגון חרדה/דכאון אינדבידואליות או שנותן מענה בעיקר לחיבור הזוגי??
אני שואל מאחר ואשתי נמצאת תקופה די ארוכה במצב רוח מדוכדך (ולא רק בגלל הקשר- אלא בגלל אכזבה כללית מהחיים, כהגדרתה) והרבה מהמטפלים הזוגיים, מבלי לגרוע כהוא זה, אינם באו בבסיסם מהתחום הקליני (פסיכולוגיה, פסיכיאטריה וכיו"ב), ולכן נשאלת השאלה האם במקרה זה פנייה ליועץ זוגי "רגיל" מספיקה או שיש לפנות לפסיכולוג קליני/פסיכיאטר על מנת לטפל במצב רוח??

ארז

שלום לכם!
לאחרונה אחי, אשתו ובנם בן ה-5 עברו להתגורר בביתנו כי אין להם אמצעים לשכור יותר דירות.
דא עקא - ילדם בן החמש - אשר ניגמל בגיל יחסית מאוחר מחיתולים (בערך בגיל 4), כעת בן חמש ובלילות הוא לא שולט על השתן. מה שקורה זה שהוא עושה פיפי וקם בבכי ומעיר את כל בני הבית. גיסתי ניגשת אליו מחליפה לו בגדים והולכים לישון. קורה אפילו פעמיים בלילה.

גיסתי רוצה לשים לו טיטול בשעות הלילה כדי שלא יתעורר. היא טוענת שבקיץ הוא ישלוט על זה או לכל הפחות יסכים לקום לשירותים. מה דעתכם?

שלום רב

יש לי ילדה מקסימה בת ארבע.
לפעמים כשאני מבקשת ממנה לעזור לי בדברים קטנים כמו להביא חיתול לאחותה הקטנה או להרים דבר מה שהיא הפילה על הריצפה, היא עונה שהיא לא חייבת לעזור ושאני בעצמי אביא או ארים את מה שביקשתי ממנה
אני יודעת שהיא בוחנת גבולות, אבל אני לא יודעת איך להגיב, התגובות שלי נכון לעכשיו הן: "את רוצה שאני אכעס עלייך?,,,, אני מתחילה לכעוס...." ואחרי המשפטים האלו אני מחזיקה אותה חזק ולוקחת אותה לבצע את שביקשתי.
אני יודעת שזאת תגובה לא טובה, אבל איך עלי להגיב אחרת?

תודה
נעמה

שלום, אני גרוש כבר 5 שנים וכיום יש לי חברה שאני מאד אוהב, גם לגרושתי יש חבר, אך 2 ילדי הקטנים (15 ו- 10) גרים איתה. לאחרונה היא מצליחה לגרום להם לנתק יתי את הקשר, היא לא מוכנה שאבוא לבקר בביתי לשעבר, היא מונעת ממני אפשרות להזמינם לי והם מנסים להמשיך להיות איתי בקשר כשזה לשביעותך רצונה אך הם לא רוצים להכאיב לה. האם אני יכול לפנות למישהו בנושא? אני לא מסוגל לדבר איתה כי היא לא מוכנה ויש מתעצבנת.

אני נשוי כבר 25 שנים .ולנו שני ילדים גדולים , מזה כשבע שנים אני מרגיש שאני כבר לא יכול יותר לסבול את נוכחותה של אישתי בקירבתי ..במשך כל השנים עיקר העול עלי .בענייני פרנסה החלטות וכו'..בתחומים רבים אני מאוד דומיננטי ואני חש שהיא כל הזמן חוסה בצילי ,הדבר גרם לירידה בדימוי שלה בעיני ,מבחינה חיצוני וסליחה אם נשמע שחצני משהו אבל נראה היטב ויש לי תחושה שאשתי מתכווצת כשהיא שומעת שמחמיאים לי,אשתי לא נותנת ספייס לא מצא חן בעיניה שאני יוצא עם חברים (דבר שעשיתי לעיתים נדירות ..) במשך היום שיחות טלפון ותמיד השאלה איפה אתה ? לפני כשנתיים הכרתי מישהי והתפתח רומן אשר נחשף הצגתי את הקשר כסטוץ למרות שלא היה כזה , הרגשתי שאני לא מוכן לוותר על הקשר והמשכתי תוך שמירה יתרה על דיסקרטיות ,כלפי חוץ לכאורה הקשר היה מזדמן ונגמר אך אישתי בשלה עושה המון סצינות והלחץ לא מפסיק ,אני ממש מרגיש חנוק בבית מחד לא רוצה להתגרש בשביל שום אישה מאחר ואיני מאמין על בניית קן חדש על גבי הריסות , אמרתי שאם אי פעם אעזוב את הבית זה כי רע לי .
הדילמה מלווה אותי כבר הרבה שנים ואני מרגיש שאני צריך לקבל החלטה כי גם נסיונות לעשות את המקסימום שאני יכול (והיתה תקופה שהקשר עם החברה נותק לא גרמו לאישתי להיות שביעת רצון) ואז הגעתי למסקנה שצדקתי שלא וויתרתי על הקשר עם החברה שהרי זה ממילא לא היה משנה כלום לאישתי ואם זה עושה לי טוב ..אז זה מגיע לי .
לסיכום כבר כשבע שנים מלווה אותי הדילמה לעזוב או מה ?? אישתי מרגישה שאני מרוחק והמצב לא משתפר ..אני לא מוכן ללכת לטיפול זוגי לא מאמין בזה ולא מוכן להחשף ולחשוף את חיי בפני גורם זר
אשמח לשמוע זוית ראייה אחרת ...

היי
התחתנתי לפני שנתיים אני בת 23בעלי סיפר לי לפני חתונה שהיו לו חברות אחרות אך זה נגמר איתן ואין מה לחשוש.....אחרי חתונה נכנסתי פעם לאימייל שלו ראיתי שחברתו לשעבר שלחה לו איזה שיר רבנו נפרדנו לכמה זמן שוב חזרתי עדיין לא סומכת עליו לגמרי הוא לא אומר אני לא בוגד אני אוהב אותך אלא את סתם מדמיינת דברים אני לא בוגד....וגם בקשר לאותה בחורה שיקר שזו אשתו של חבר ושהחבר זה ששלח לו את השיר והוא משתמש באימייל של אשתו...גם אחרי שחזרתי כשהוא ישן ראיתי בשיחות יוצאות שהוא התקשר לאיזה אישה נשואה בחסוי...בשעה מאוחרת...וגם יש את המספר של אותה חברה לשעבר...רק כשהתחתנו גליתי תמונות שלו ושל חברה שלו והוא לא הסכים לזרוק בטענה שאלה זכרונות לאחר כמה חודשים גיליתי על דיסקט תנמונות שלו ושל חברה אחרת..הוא אומר שאפילו שכח שהתמונות בבית...פשוט נמאס לי מהשקרים גם הסקס גרוע..פעם בחודש לכל היותר...אמרתי לו שאם הוא לא רוצה עדיף שנתגרש כבר הוא לא רוצה הוא אומר שאנו יכולים להסתדר אמרתי לו שאני לא יודעת אם בא לי להסתדר איתו בכלל שאני מתחרטת שהתחתנתי ושלא ידעתי שחיי הנישואין כאלה מגעילים שאפילו אם לא אראה אותו כמה חודשים לא אתגעגע אליו בכלל נמאס לי שהוא שובכר לי את הלב כל הזמן....לדעתי הסיבה שהוא לא רוצה להתגרש זה מה אנשים יגידו כי אנו חיים בחברה קטנה שכולם מכירים את כולם אני מפחדת להכנס להיריון ולהתקע איתו כל החיים מה עושים?אגב אותה חברה לשעבר כבר התחתנה ויש לה ילדה והיא הרבה יותר מבוגרת ממני...עד כה השתדלתי להתייחס אליו יפה להתגנדר בשבילו אך כבר אין לי חשק יותר....לא מבינה מאיפה המזל הזה נפל עליי....מיואשת.....

שלום. שאלתי היא: אני אמא לשלושה בנים בני: 7,4,4.5 חודשים. בני בן ה-7 מקבל ריטלין עקב הפרעת קשב וריכוז אך עם זאת הוא ילד מאד עצבני שדורש שירצו אותו בכל דבר , הוא בוכה כל הזמן, מתרגז בקלות וקשה מאוד להרגיע אותו. בכל יום שעובר פשוט נשאבת כל האנרגיה. בעלי עובד רב שעות היום ומגיע הביתה בלילה ,בדרך כלל לפני שהילדים נכנסים למיטות, כך שהוא כמעט אינו מעורב במה שקורה בבית. הוא פשוט חושב שאני מגזימה כשאני מתארת לו מה עובר עליי עם הילד . התקשורת בין הילד לבין בעלי טובה מאוד (פשוט כי הם מתראים בערך כשעה בכל יום וזה אחרי שהוא כבר הוציא לי את הנשמה והתעייף). אם יש ביני לבין הילד איזשהו ויכוח או שאני לא מרשה לו משהו הוא פשוט לוקח את הטלפון ומבקש שאחייג לאבא. דבר שמקומם גם אותי וגם את בעלי. אני מרגישה שהזוגיות שלנו נהרסת . אני חייבת לציין שבעלי הוא גבר שעובד קשה מאוד ומנסה לעזור לי בכל דרך וכן קשה לו לראות אותי כעוסה ועצבנית לכן הוא משתדל לקלח את הילדים , להאכיל אותם, ולארגן אותם לשינה בשביל להוריד ממני קצת את הלחץ. אבל בכל זאת אני מרגישה שמשהו עומד לההרס בבית כי אחרי שהילדים הולכים לישון אני מנסה למצוא אוזן קשבת (של בעלי) ונדמה לי שהוא מתייחס אליי כאל קוטרית. מה לעשות????????????

לד"ר מנדיוק שלום! אני מתלבטת בבעיה שנמשכת כבר שנים אני גרושה ויש לי ילדים גדולים למעשה ,אני מגדלת רק אחד.לאחר גירושי שנה כן .פגשתי גבר שהכרתי בעבר לציין שהוא נשואי .הוא סיפר לי שהמצב לא טוב והוא הפך לידיד טוב מאוד הקשר הפך להיות אינטימי רק לאחר כחצי שנה .לציין שהוא היה מאוד מעורב בחיי המשפחה באופן טוטאלי .כולל חגים שבתות וכו במשך כל הקשר הוא סיפר לי לנו למשפחה {הורי שבנתיים נפטרו}ואין לי משפחה חוץ מילדי .שבקרוב הוא מתגרש הסיפור נמשך שנים ואנו ביחד נוסעים יחד לחול בארץ .והמצב לא השתנה במשך כל התקופה ביקשתי לפחות הסכם שיגן עלי בכל מקרה שלא יקרה והוא משך אותי עוד שנה עד שהחלתתי לעזוב את הקשר המורט עצבים מכיוון שהוא פעם פה ופעם שם ובנוסף לא עונה לטלפונים וכל הזמן יש לא תירוצים טיפשיים לכן החלטתי וניתקתי עימו את הקשר לחלוטין על מנת שיחשוב שוב ויחליט או או .ואז באורך פלא לאחר שבוע הוא תפס אותי בכניסה לבית וכך החליט שאני צודקת והלכנו לעורך דין שעשה לנו הסכם .ושוב חוזר חלילה מה לעשות לחר 10 שנים ואני לא צעירה תודה רבה

שלום,
אני בחורה בת 29, נשואה שנית (גרושה לשעבר) מזה כ-8 חודשים, ביני לבין בעלי ישנה אהבה ייחודית, ומדהימה. שנינו נראים טוב מאוד מאוד, השכלה אקדמית גבוהה (שנינו בעולם הרפואה), בעלי בן 35 שנה. . . אין לנו ויכוחים עקרוניים. משום מה תמיד יש לי את הפחד מלאבד אותו, עושה לו סיפור מכל מבט קטן (למרות שהוא בנאדם ישר מאוד, אפילו יותר מדי ישר), או כל מילה לא נכונה . . . קנאה מקיפה אותי תמיד (מרוב שאומרים עליו דברים יפים). . . בעלי שומע עלי דברים טובים תמיד גם, אך הוא מקבל אותם בכיף לעומתי שאני מקבלת אותם בבפחד שיקחו לי אותו. . . זה לא רק קנאה, אלא אני עושה סיפור מכל דבר לא מתאים לי, והכי גרוע שתוך שניות אני יכולה להפוך את האוירה מנעימה לגיהנום. . . מתפרצת בצעקות, קללות, ואפילו אלימות. . . ולאחר חצי שעה פתאום אנחנו בוכים, לא מאמינים מה קרה והאהבה סוערת שוב. . .
אני יודעת שהבעיה אצלי, והוא תמיד סופג, את הכעס המכות ושוכח תוך שניות מסיבה אחת. . . אוהב אותי בטירוף ורוצה שהכל יסתדר. . . אני לא רוצה להמשיך להיות כזו כיוון שאני גם אוהבת אותו בטירוף. . . רוצה לחזור ולהיות רגועה, רוצה להאמין בו כי מגיע לו, רוצה לכבד אותו, ורוצה להתאפק מלעשות סצינות . . . איך אעזור לעצמי. . . ולו.
תודה מראש, ג'ינה