פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי - יש לך שאלה?

כן, כדאי לכם לשוחח עם השניים ולהעניק להם הכוונה ותמיכה כמיטב יכולתכם. בתך ובעלה חייבים להגיע לטיפול זוגי, ואם הבעל איננו מעוניין, רצוי שבתך תיגש לטיפול לבדה ותקבל ייעוץ מקצועי לגבי ההמשך.

יש שוני משמעותי בציפיות שלכם מהקשר הזוגי והתקשורת ביניכם בעייתית. אתם חייבים לשפר את התקשורת ולהגיע להבנות בסיסיות (כולל היחס להורים), אך להערכתי תתקשו מאד לעשות כן ללא ליווי מקצועי. (מה לעשות, אף אחד לא טורח – לא בתי הספר ולא משפחותינו – ללמד אותנו כיצד לבנות זוגיות בריאה. וכבר כתבתי כאן שהייתי מחייב בתואר ראשון או לפחות בבגרות 5 יחידות בזוגיות כתנאי לרישיון נישואין...) אם אינך זוכה לשיתוף פעולה מצד בעלך, כדאי לך לגשת לבדך לייעוץ פרטני ולרכוש כלים כיצד להתמודד טוב יותר עם הפערים ביניכם.

כן, זה די שכיח שבמסגרת טיפול זוגי בני הזוג נהנים גם מטיפולים פרטניים (במקום, במקביל, עם אותו מטפל/ת או אצל מטפלים אחרים) כדי לעבד קשיים אישיים. כדאי, כמובן, שהדבר יעשה מתוך הסכמה שבהבנה מה הן בדיוק הציפיות מהטיפולים הפרטניים – מדוע עלה הצורך, מה הם הקשיים שבגינם מומלץ גם טיפול פרטני ומהן המטרות הטיפוליות שאותן רוצים להשיג כדי שניתן יהיה להמשיך בטיפול הזוגי.

בעלך חוזר על אותן טענות מהטעם הפשוט שהן תמיד נותרות ללא רזולוציה (לכאן או לכאן). אחרי שבע שנים יחד, הגיע הזמן לשכלל את התקשורת ביניכם. אמנם טוב ש"טוב לכם בגדול", אבל אינכם פותרים אחת ולתמיד את אותן סוגיות המטרידות אותו (העובדה שהוא חוזר על טענותיו פעם אחר פעם מעידה על תקשורת לא אפקטיבית שרק צוברת עם הזמן יותר תסכול ועוינות). גם את, מצידך, מחזיקה בטענות נגדו (שהוא "אינו מסתכל על עצמו", למשל) מבלי שטענותיך זוכות להתייחסות רצינית. שבו יחד על כוס קפה (לא תוך כדי מריבה) ושוחחו – בכנות, בפתיחות, מעמדה מקבלת (רספטיבית) ולא מעמתת – כדי להגיע להבנות איתן תוכלו לחיות בשלום. אם המאמץ לא ישא פרי, פשוט לכו "כמו גדולים" לטיפול זוגי. אשמח להדגים לכם, במפגש או שניים, איך יוצרים מעימות בונה שכזה קירבה וצמיחה הדדית.

המענה שאתה נותן מדהים ומנוסח ממש ברור.
כיף לקרוא ,באמת צריך ללמוד ממך! וכדאי!!
משהיא.

אני לא חושבת שאת צריכה לכעוס על בעלך. תנסי לחשוב חיובי, שזה יכול להעשיר את היחסים בינכם.
בעלך אולי יודע שתתנגדי שהוא יראה סרטים כחולים ולכן הוא עושה זאת בסתר. אם היחסים בינכם טובים אז אין לך מה לדאוג . הרבה נכנסים לאתרי סקס, לומדים דברים חדשים ומיישמים בחיים מה שנראה להם... תחשבי כך ולאו דווקא על בגידה מצידו.
בהצלחה!

בהמשך לתשובתה של יטל אוסיף שסרטים כחולים, כמו דברים רבים אחרים בזוגיות, אינם מהווים בעיה כל עוד בני הזוג רואים עין בעין. את מתייחסת כאן גם להסתרות/ שקרים ותחושת בגידה, ואלה הם נושאים שכדאי לך לשוחח עליהם עם בעלך – בכנות, בפתיחות, מעמדה מקבלת (רספטיבית) ולא מעמתת – ולהגיע להבנות איתן תוכלו לחיות בשלום.

אריק שלום,

נער בן 15 שסובל מהתקפי זעם, ונוהג באלימות זה אכן מצב מדאיג.


1. האם בנך סבל מהתקפי זעם גם בעבר? האם זו התנהגות חריגה?
2. הסיבות להתקפי זעם, ולהתפרצות של התנהגות אלימה הם שונות ומרובות .
3. מדוע אתה חושש דוקא משימוש בסמים?

אני מציעה להכניס איש מיקצוע לתמונה, לתת את מירב האינפורמציה אודות המצב, ולהבין את הסיבות להתנהגותו, ורק אז לטפל בו.

הדאגה שלך נורמאלית, וטובה - נתב אותה לפתרון הבעיה.

בהצלחה!
טלי מנדיוק

אלה שלום,


1. אם בעלך מסרב כרגע לקבל עזרה מקצועית, תתחילי את לבד. הטיפול המקצועי יעזור לך לצאת מתפקיד הקורבן ולהיות אישה חזקה יותר.
לעיתים התחזקותה של האישה מביאה להטבה זוגית, ולכך - שגם הבעל בשלבים מאוחרים יותר פונה אף הוא לקבל עזרה מקצועית.
2. אלימות במשפחה ממשיכה להתקיים כל עוד יש אחד בתפקיד הקורבן / המוכה, ושני בתפקיד המקרבן / המכה. טיפול וליווי מקצועי הם הדרך הטובה לשנות דפוסי התנהגות, ואימוץ דרכים בריאות.
אם חלילה לא תטפלו במצב רוב הסיכויים שבעלך יגיב שוב באלימות (למרות שהבטיח שלא. למרות שאינו רוצה באלימות).

כל הכבוד לך על פועלך, ועל נסיונותיך להביא להבראתה של המערכת המשפחתית.

חזקי ואימצי!

המון בהצלחה!
טלי מנדיוק

את חיה במערכת לא שוויונית ולא הוגנת, שבה את קורבן לניצול והתעמרות מתמשכים - היפוכה הגמור של מערכת יחסים בריאה המושתתת על דיאלוג אוהב ובונה. ודווקא הפסיביות (הסמרטוטיות, אי הצבת הגבולות) שלך היא זו שמטפחת את דפוס ההתנהגות ההרסני של בעלך! אין ספק שאת צריכה לשנות את היחסים בבית מקצה לקצה, אך יקשה עליך לעשות זאת ללא ליווי מקצועי. עצתי לך היא לגשת לייעוץ שיחזק אותך וינחה אותך בתהליך הקשה אך הכרחי הזה.

נסיון להציב גבולות. ולהסביר לו איזו התנהגות וצורת דיבור פוגעת בי. מביא רק לתוצאות רעות. הוא מקלל מתעצבן עלי. יורק עלי. לפעמים זורק דברים על הרצפה. או שהוא רק מתחיל בסדרת האשמות וגורם לי להרגיש הכי רע שבעולם. כמו אתמול כשדיברתי איתו על ארוחת הערב. הוא הצליח לשכנע אותי שהכל זה רק בראש שלי ושאף פעם הוא לא מתנהג כאילו הוא עושה לי טובה. ואם לא הייתי מדברת הוא מזמן כבר היה אוכל . ועכשיו הרסתי לו את התאבון. הרסתי הכל . הרסתי לו את החיים הוא אמר והלך לישון על הספה כמו מסכן .כשניסתי להעיר אותו שילך לישון בחדר כי שם יותר נח. הוא התחיל לצעוק שאני מעדיפה שהוא ימות. הוא לא אכל בגללי.הוא עבד ככ קשה ולא אכל כלום כל היום. וכל מה שאני רוצה שילך לישון. עדיף שהייתי אומרת לו לך תמות ולא לך לישון. הוא אמר.
ואני הרי יודעת למה זה יכול להתגלגל אז פשוט בקשתי סליחה. אמרתי לו שלא מבינה מה קרה לי . באמת לא הייתי צריכה לדבר ככה. והוא צודק וסליחה שהרסתי לו את התאבון ושוב פעם זה לא יקרה וכו
ואולי לחמם לך שוב את האוכל?
קיצר הוא הסכים קם כמו מסכן אכל מהר. ועוד טען שיש לו עכשיו כאב בטון כי אכל מהר . ואז הלך לישון..שוב פעם מנצח.
אבל אם הייתי לא מתיחסת אליו מעמידה גבולות . הריב היה יכול להמשך ולהמשך וכל היום שלמחרת הוא היה מזכיר לי כמה אני רעה וכמה אני טפשה וכמה שהוא רעב ויש לו סחרחורת והכל בגללי.והחיים נהרסו לו בגללי. ובכלל בא לו לעזוב . וכו אז אני מעדיפה להיות סמרטוט ולא להעמיד גבולות וכך לגמור עם הסיפור מהר.
בפעם לפני האחרונה ש"העמדתי גבולות" הוא פשוט ארז מזוודות ועזב את הבית משאיר אותי עם ילדים קטנים לבד. תוך כדי שהוא אומר שהוא יחפש משהי אחרת להתחתן איתה כי אני אישה רעה ובחיים הוא לא רעה אישה רעה כמוני . מכל הנשים שהיו לו אני הכי רעה!
האמת שעכשיו אני כבר קצת מאמינה לו שאולי אני טפשה ורעה ככ וממררת לו את החיים. ולכן עדיף שאשתוק.
הלכנו ליעוץ בעבר , כרגיל הוא הקסים את היועצת . כרגיל הוא הצליח לשכנע אותה ואותי שכל הבעיה היא ש"אני עונה לו" . והיועצת גם יעצה שאולי באמת כשהוא כועס אני לא ידבר ולא יענה לו עד שזה יעבור לו. אבל לפעמים רק זה שאני מדברת מכעיס אותו. אז זה הפוך.
מאז שהוא עזב את הבית שבועיים שתקתי והשתדלתי מאוד לשמור על הפה שלי ולא להגיד מילה לא במקום . עד אתמול בערב.
והיום שוב אני הסמרטוט!

רוב הנשים זה *** ההודעה נערכה נא לא להשתמש בשפה שאינה מכבדת ***

עוד נקודה קטנה לפערים בננו
אני בת 25 והוא בן 48 וזה אחד הסיבות שהוא מתיחס אלי כמו טפשה.כ י טוען שלו יש יותר נסיון חיים . ואני רק צריכה לשמוע לו.
אם לא הילדים מזמן הייתי עוזבת . כך אני חושבת .
אבל הם לא צריכים לשלם על הטעויות שלי ולגדול בלי אבא. אני יודעת שהוא מסוגל לזה. את ילדיו מאשתו השניה (אני השלישית) הוא עזב בגיל קטן מאוד . נתן לה לגדל אותם לבד. מלבד כמה ביקורים פה ושם.
הוא תמיד אומר שלא נורא אם הוא יעזוב. הילדים בסוף יחפשו אותו ויגיעיו אליו.
גם אם זה נכון. איך זה שלבן אדם לא אכפת להיות נוכח בגידול ילדיו. איך הוא יכול להסתמך על זה שיום אחד הם יחפשו וימצאו אותו?
אני פשוט לא מבינה
כעת הוא אבא די טוב לילדי . אבל אני יודעת שברגע שהוא יחליט לעזוב שום דבר לא יעצור אותו. גם אם זה אומר ששוב הוא לא יגדל את ילדיו.

את מתארת במדויק מערכת יחסים בין גבר אלים לאשה מוכה – תחום שבו אני מטפל כבר 23 שנים. וכשמדובר במקרים של אלימות במשפחה, ייעוץ זוגי "רגיל" אכן עלול להזיק יותר. מומחה לטיפול בתחום זה לא היה הולך שולל אחרי קסמו האישי של בעלך (הגברים האלימים ביותר שפגשתי היו גם המקסימים ביותר) אלא עושה את שייעצתי לך לעיל – מחזק אותך ומלמד אתכם כיצד להשתית את הקשר שלכם על בסיס בריא. יתכן מאד שבעלך לא ישתף פעולה ואז תעזבי אותו (כן, את!), אבל מה יש לך להפסיד? או שתרוויחי בתהליך הזה בעל – או שלא תפסידי שום דבר. מה שיש לך עכשיו זה מתעלל סידרתי, לא בעל!

אתמול דברנו על זה שהוא ארז הכל ועזב. והוא "הזהיר" אותי כאילו דרך אגב שפעם הבאה שהוא יעזוב הוא כבר לא יחזור. ושאני גרמתי לו לעזוב פעם שעברה בהתנהגות שלי. נפגעתי ככ . הרגשתי מושפלת חרדדה טפשה ובעיקר כאב ככ גדול על כל מה שקרה . בקושי הצלחתי לדבר .
ואז שעלינו לישון אמרתי לו שאני מרגישה אותו דבר כמו הפעם ההיא שהוא בגד בי. ומבחינתי זה שהוא עזב את הבית זה כואב לי בדיוק כמו שהוא בגד בי (הוא כל הזמן איים שהוא יעזב אבל אף פעם לא האמנתי שזה יקרה באמת) וגם שהאמון שלי בקשר הזה התרסק לגמרי אני אף פעם לא יודעת מה "ידליק אותו" ויגרום לו לעזוב אותו. שאני מרגישה מושפלת שאני לא חושבת שעשיתי דבר ככ רע שהיה מגיע לי שהוא יעזב אותי .
הוא פתאום זינק מהמיטה בצעקות נוראות תוך כדי שהוא מקלל אותי בצורה הכי מכוערת. הוא גם חזר ואמר שאני אישה רעה שיש לי לב שחור שיש לי מחשבות רעות. שאני לא יודעת לסלוח. שאני מזכירה לו את פשעי העבר . אף פעם לא מסוגלת לשכח. והוא ידע כשהוא חזר הוא חזר לגהנום. הוא חי בגהנום עם אישה רעה. הוא התחיל להתלבש שוב כאילו רוצה לעזוב את הבית מה שהלחיץ ודיכא אותי . שוב בקשתי סליחה . שוב הוא צעק שהוא לא רוצה לדבר איתי כי אני אישה רעה עם לב שחור.
והשאלה שלי היא האם זה שמה שהוא עשה לי בעבר עדיין כואב לי ואני מדי פעם מרגישה צורך לדבר איתו על זה ( אול כלשונו כל הזמן דשה במה שקרה בעבר ולא נותנת לפצעים להגליד) עושה אותי אישה רעה?
למה למרות שאני מנסה לשכח ולסלוח זה עדיין כואב לי ומאוד?
גם על הבגידה ההיא די הצקתי לו היה לי צורך לא מוסבר לדבר על מה שקרה שוב ושוב ..וזה רק שיגע אותו (לטובתו עלי לציין שרוב הפעמים הוא ישב ושתק כשאני האשמתי אותו במה שקרה) היום אני כבר לא עושה את זה אני חושבת שכמעט שהתגברתי על הבגידה. אבל זה שעדין מקרים מהעבר כואבים לי . האם זה עושה אותי אישה רעה שלא מסוגלת לשכח ולפתוח דף חדש?
אני חושבת שאולי יש משהו במה שהוא אמר אתמול.
אבל האם בתור בת זוג אני לא אמורה לדבר איתו על מה שכואב לי בקשר הזה ?
וגם מה עושה את אישה לרעה?

איך את נותנת לו להתייחס אלייך כמו סמרטוט מהלך? מה זה הדבר הזה? רק חסר שידרוך עלייך וזהו.

זירקי אותו לקיבינימט. שיעזוב את הבית. את רק תרוויחי מזה.

את ממש כאסקופה נדרסת! תתחילי להעריך את עצמך יותר!!!!!!!!!!!!!!!! אני אומרת לך את זה כאישה אל אישה.

ודאי שאינך אשה רעה. את פשוט צעירה שאינה יודעת כמה דברים בסיסיים כמו איך להגן על עצמה בקשר זוגי, איך לבנות מערכת יחסים בריאה ...ואיך להטמיע וליישם את תשובותיי לעיל. וזו בדיוק הסיבה שסיימתי את תשובתי הראשונה במילים, "אין ספק שאת צריכה לשנות את היחסים בבית מקצה לקצה, אך יקשה עליך לעשות זאת ללא ליווי מקצועי. עצתי לך היא לגשת לייעוץ מקצועי שיחזק אותך וינחה אותך בתהליך הקשה אך הכרחי הזה."

שלום אלה,


אני חושבת שפנייתך לנעמ"ת טובה.
למיטב ידיעתי יש להם גם בחיפה מחלקה העוסקת בנושא - אלימות במשפחה.


בהצלחה!

טלי מנדיוק

חלק מתפקידה של גננת הוא איתור קשיים. עצתי לך היא להתייחס לדיווחי הגננת (לגבי פתיחות חברתית, נטייה לויתור, גילויי עיקשות וכד') באופן ענייני, לא כמתקפה או ביקורת על הילדה אלא כמידע העשוי לקדם את הילדה. עם זאת, אם נראה לך שראייתה או התייחסותה של הגננת אינה מאוזנת – שהיא אינה רואה את כל הטוב שבילדה ואינה מפגינה גם אהבה, חום ופרגון רב כלפיה (כפי שמצופה מגננת לילדה בת שנתיים) – שוחחי עם הגננת בפתיחות לגבי השגותיך. אם אינך מצליחה ליצור דיאלוג בונה עם הגננת, יש לשקול את העברת הילדה לגן אחר.

היי,

הבעיה שמדובר במטפלת ולא בגננת. כך שאני לא ממש מחשיבה את דעתה למספיק מקצועית.

אני חושבת שברגע שמשווים ילדים בגיל הזה זו התייחסות לא נכונה שיכולה להוריד מביטחונה של הילדה. הרי אסור להשוות אפילו בין תאומים כי כל אחד עולם ומלואו.

מה גם,שעקשנות מתאימה את לגילה-גיל שנתיים.

אין לי מושג איך לומר לה את כל זה בדרך שלא תפגע בה . האם לומר ששוחחתי עם איש מקצוע/רופאת ילדים?
תודה רבה,
חגית.

תשובתי תקפה גם למטפלות... בכל מקרה, כדאי לך לשכלל את יכולתך לתקשר באופן אסרטיבי – לשוחח באופן ישיר, כן ופתוח על ציפיותיך, חששותיך, השגותיך וכיו"ב – עם המטפלים בילדה (היום זו המטפלת, מחר תהיה זו המחנכת). להבדיל מ"תקשורת" אגרסיבית (=תוקפנית, שמטרתה לפגוע), תקשורת אסרטיבית דווקא ממזערת את הפגיעה בין אנשים שלהם, מטבע הדברים, אג'נדות מנוגדות.

תודה רבה,

אתה ממש, אבל ממש צודק!!!!!

אני חייבת לציין שההתנסחות שלך מרשימה אותי !!

לאמא הצעירה שלום רב,


הצטערתי מאוד לקרוא כי היית קורבן לאלימות בילדותך (האלימות של אביך כלפי אמך), וכן האלימות כיום במערכת הזוגית.

מיותר לציין כי מעבר לסבל, והנזק הנפשי העצום - אלימות הינה סכנת חיים.

אני מבקשת ממך לפנות עוד היום למרכז נגד אלימות במשפחה באזור מגוריך.

שם תקבלי עזרה, הדרכה ויעוץ לך ולבעלך.

עדכני אותי שכך עשית.

טלי מנדיוק

אני החלטתי שעליי לפנות למשטרה כדי שזה לא יקרה שנית.עדיין לא עשיתי זאת כי אני פוחדת שזה יהרוס הכל אבל מצד שני מרגישה שזה כבר די הרוס וגם עשיין כואב לי.אתמול הוא כביכול אמר שלא התכוון שיכאב לי ושאין לו כוח לריב איתי יותר. פניתי לנעמת וקבענו לשבוע הבא.שאלתי - האם לדעתך אם אדווח למשטרה זו התגובה הנכונה ביותר ?עליי ציין שלצערי בעלי יותר חזק ממני בהרבה ולכן אם הוא משקר וזה יקרה שוב - זה מפחיד אותי.שאלה נוספת- האם ניתן לשקם יחסים כאלה כך שנחיה טוב או שלא ואני צריכה לחפש דרכים אחרות?האם יש מצב שאני אאמין לו שוב?בינתיים אני ממש פחדתי אתמול ולמרות שהוא אמר לי שאין לי מה לדאוג וכו אני לא השתכנעתי ולא נראה לי שאפשר שאני אשכח את זה.
אודה לך על עיצה לגבי המשטרה

שלום רב,

פניה למשטרה בנושא אלימות במשפחה הינה בראש ובראשונה על מנת לקבל הגנה, ולשלול כל אפשרות של פגיעה וסכנת חיים.

בנוסף, פניה למשטרה מהווה גורם מרתיע ויעיל מאוד נגד הגורם האלים.

לפיכך, בהתאם למצבך, קבלי החלטה.

בנוגע לסיכויי שיקום קשר זוגי אשר סובל מאלימות - יש סיכוי לשקמו רק על ידי טיפול נפשי מתאים.

שמחתי מאוד לשמוע שפנית לנעמ"ת - כולי תקווה ששם יגישו לכם עזרה.

המון בהצלחה!
טלי מנדיוק

לינה שלום,


1. חשק מיני הוא תוצר של ביולוגיה ופסיכולוגיה.
בחלק הביולוגי יש כאלה שנולדו עם יותר חשק מיני ויש עם פחות. (גם מצב בריאות פיזי משפיע)
בחלק הפסיכולוגי - יחסי המין הם מראה, המשך וחלק מכל מערכת היחסים בין בני הזוג. האקלים האישי והזוגי משפיע על יחסי המין.
2. למיטב ידיעתי סרוקסט היא תרופה אנטי דכאונית שאחת מתופעות הלוואי המובהקות שלה היא ירידה בחשק המיני.
אם בעלך נוטל תרופה אנטי דכאונית, אני מניחה שיש לו סיבה טובה לכך. זו לא תרופה שנוטלים אותה ללא סיבה.
טיפול בדיכאון גם ע"י טיפול תרופתי הינה התנהגות חיובית ונכונה. למרות תופעות הלוואי הקשות - כגון ירידה בחשק המיני.
3. איך יתכן כי את מגדירה את היחסים בינכם כ"בסדר", ובעלך נוטל תרופות אנטי דכאוניות ואת אינך מעורבת כלל במצבו הנפשי וכן בדרכי הפעולה בהם הוא נוקט?
4. למרות המצב הכלכלי, אני סבורה כי עליכם לפנות לטיפול זוגי. יש אפשרות לקבל טיפול זוגי בכל תחנה לטיפול זוגי שיש בכל עירייה. העלות היא ממש סימלית.

אל תפסיקי את יוזמותיך. כווני אותן כרגע לקראת הקשר הזוגי. התקשורת ביניכם. החברות והאינטימיות.
אני מניחה שברגע שהקשר יהיה בטוח וחם - תדירות ואיכות יחסי המין תעלה ותשתבח.

בהצלחה!
טלי מנדיוק

כי הוא די מעצבן אותי...
למרות שעברתי לגור בכפר שלו ולא מכירה שם אף אחד מעולם לא ניסה להכיר לי אנשים ואומר לי זה שאני נראית חסרת ביטחון זה מכוער...
לא רוצה לראות אותי בדיכאון כשהיה לי קשה להתמודד עם השגעונות המטורפים של אביו...הוא חושב שאני כנראה רובוט שמפעילים על כפתור
כלל אינו מעריך את משפחתי לא בא לבקרם לא שואל לשלומם גם כשבא נותן יחס קר ואני צריכה ללקק להורים שלו.

אני שואלת למה לא הפסיק עם הסרוקסאט כי המצב בבית מאוד השתפר הוא עובד עכשיו אביו יושן טוב בלילה והעובדת הזרה מטפלת בו.....
גם נורא מעצבן אותי שאף פעם לא מבין לליבי חוסר ההבנה שאולי זה קשה לי להתאקלם בכפר החדש פלוס שום ניסיון מצידו להקל עליי אלא כל הזמן תלונות מטופשות מצידו.....
אני בגילי הצעיר עברתי הרבה דברים קשים כמו למשל שאימי חלתה בOCD ואני היחידה שיכלה לטפל בה ועוד היתה מאשימה אותי ומאחלת לי למות מאוווווד תמכתי בה היתי הולכת איתה לפסיכיאטרים כל הזמן מנסה לתמוך בה לעודד אותה למרות כל ההעלבוןיות....הוריי שלא הסתדרו וכל הזמן היו צעקות בבית ואיומי גירושין התעללויות בבית ספר ....בעלי יודע את כל זה ולא הזיז לו רק רוצה שאתמוך שאני אבין אותו בלי הבנה מצידו הוא.......הוא רוצה שאתייחחס לאימו כמו מלכה בעוד שלהורים שלי הוא מתייחס כמו גוק שלא שווה להעריך.......כל הזמן טוען שהמשפחה שלו מכובדת יותר......אז איך אתמוך בו?צריך להיות הדדיות ביחסים ולא של ניצול זלזול וחוסר הערכה...
בעלי גם מסרב לספר לי על מצב חשבון הבנק שלו על כמה חובות ישד לו מתיחס אליי כמו ילדה בת 5 שלא צריכה לדעת דברים כאלה.....ממש מעליב אותי.....

ללינה,


צר לי לקרוא את הסבל שעברת בילדותך, וגם היום כאישה בוגרת.

בשל כך אני סבורה כי אתם זקוקים לעזרה מקצועית. לתמיכה ויד מכוונת.

אנא, פני לקבלת עזרה במקום מגוריך.

עזרי לך ולבעלך. שניכם צעירים. פגועים. וזקוקים לעזרה.

בהצלחה,
טלי מנדיוק

לנער המוכה,


ליבי יצא כשקראתי את פנייתך.
האלימות כלפיך וכלפי אחיך הינה פסולה וכמובן מהווה עבירה על החוק.
עליך לפנות לאדם מבוגר בעל סמכות על מנת שיוכל להוציא אותך משם.
יועצת בית הספר (או שאר הגורמים בבית הספר), משטרה, עובדת סוציאלית בעיריה וכו'.
יש אפשרות לעזור לך מהיום להיום על מנת שלא תהיה קורבן לאלימות עוד דקה אחת בחייך.

פנייתך חיובית ומלמדת כי אתה מבקש לצאת מהמצב וזה טוב.

כמו כן, אני מאפשרת לך לצלצל אלי טלפונית ל - 0544753045 על מנת שאוכל להדריך אותך.

בברכה,
טלי מנדיוק

שמנסה להתחכם. מופיע כמעט בכל פורום. הוא אף פעם לא מתמיד עם סיפור חייו. כל פעם הדמויות משתנות... ככה שאין מה להתייחס. חומד לצון.

עדיין, יש אלפים רבים במצבו; ואם הכוונה שכזו תסייע רק לאחד מהם, דיינו.

לרחל שלום רב,


1. לשאלתך הראשונה - באופן טבעי ונורמאלי יש שוני בצרכים, בחשק ובסקרנות בין אדם לאדם (באשר הוא. גבר או אישה). יש גברים שפורנו מעניין, מסקרן, ומגרה אותם ויש כאלה שלא. יש גברים שהחשק המיני שלהם גבוה ואחרים נמוך (הורמונאלית). יש כאלה שיותר מתעניינים במין, ויש שפחות. אין פה טוב או רע. יש פה שוני מאדם לאדם.
אנני רואה קשר ישיר בין יחסי המין המספקים בין בני הזוג לבין זמן הצפיה של הגבר בפורנו. כלומר יכול להיות מצב בו לבני זוג יש חיי מין מספקים ומהנים, ובכל זאת אחד מהם צופה בפורנו. שוב זה תלוי בצרכים האישיים שלו.
מצד שני, יכול להיות חיי מין לא מספקים וצפיה בפורנו הינה התנהגות שנגזרת מכך (פנטזיות, אוננות וכו').

מה דעתך על חיי המין שלכם?
האם הם מספקים אתכם?
האם שוחחת על כך עם בעלך?


2. עירום ליד ביתך בת ה- 3.5, הינו דבר נורמאלי, תמים, טבעי וחיובי. כיוון שהיא בת ולא בן תוכלי להמשיך להיות עירומה לידה תמיד, ובהתאם לנוחיות של שתיכן.


בברכה,
טלי מנדיוק

שלום רב,


יפה בעיני הרגישות שלך לגבי האחיין שלך, והאכפתיות לגבי איכות החיים שלו.
יפה שאתה דואג לו, ורוצה שההורים שלו יקדישו לו זמן איכות.

לגבי שאלתך האם יש 'מחלת נקיון' - אכן כן. יש הפרעה שנקראת OCD. זוהי הפרעה בה אנשים מתנהגים באופן אובססיבי וכפייתי לגבי נושאים שונים. למשל נקיון אובססיבי.
ההגדרה להפרעה היא, בזמן שההתנהגות מפריעה למהלך החיים.
אולם ניתן לקבוע באם מדובר בהפרעה ע"י אבחון אצל רופא פסיכאטר, וניתן לקבל טיפול תרופתי.

מספר שאלות לי אליך:

*בן כמה אתה?, האם אתה נשוי, אב לילדים?
*מדוע זה כה מדאיג אותך?
*איך הקשר שלך עם האחיין? האם אתה קרוב אליו ומקדיש לו מזמנך?
*איך הקשר שלך עם האח / הגיסה? האם שוחחת איתם בעדינות על דאגותיך?

בברכה,
טלי מנדיוק

אבל אני בחורה. בת 33 . רווקה ואין לי ילדים.
מדובר באחיין שלי (בן אחי).

אני אוהבת אותו ואני דואגת לו דווקא בשל העובדה שהוריו מאוד פסיביים בנושא של חינוך והשקעה. לא משקיעים כלל וכלל. מצידם שהילד ירבוץ מהרגע שהוא חוזר מהצהרונית מול הטלויזיה. בלי שום חוגים. ללא שום גירויים שילד כה זקוק להם. זה מרתיח את דמי.

אחי מאוד מאוד סביל. כל דבר צריך להגיד לו. הוא מאוד לא וורבלי. מופנם, חסר ביטחון. הססן. מעולם לא ראיתיו יושב עם ילדו ומספר לו סיפור או מדבר איתו שיחה ערה/לוקח אותו על אופניים. הכל רדוד. ואני חוששת שהילד שלהם יסבול מהזנחה סביבתית/משפחתית או איך שלא מכנים זאת בז'רגון המקצועי.

לאחרונה אני התחלתי לבלות קצת איתו. בזמנים המוגדרים שאפשר. ערבים, שבתות. כשאני מציעה לאחי לעודד את ילדו לקרוא ספרים הוא מיד מתנער וטוען שאי אפשר להכריח - פשוט נח לו להאחז בתירוץ הקל הזה....
הצעתי בפניהם לרשום אותו לחוג במתנ"ס. וזה לוקח להם יובלות לעשות זאת. לא יודעת מאיזה תירוץ: קמצנות (הצעתי שאני אשלם על החוג), עצלנות (הצעתי שאני אעזור להביא ולקחת אותו משם). מה עוד צריך לעשות כדי לעורר את שני החולמים הללו? ועליה אני בכלל לא מדברת: סובלת מפיגור סביבתי ורמת אינטליגנציה נמוכה מאוד. אני לא מאבחנת לכן לא אוכל להגדיר מה בעייתה. אני לא בקשר מעולה איתה.

הכל רדוד, ריקני. הילד צמא לגירויים אבל כשהוא רואה את הוריו הרצון הזה מתגמד ומדוכא על ידם.

מה דעתך? איך אפשר להעשיר את עולמו של הילד מבלי להיות תלויים בהורה?

כל הכבוד על האכפתיות, הרגישות, הדאגה והמסירות שלך לאחיין שלך.

לגבי הוריו - כל עזרה תמיכה או עידוד כלפיהם הם מעשה חיובי וחשוב. אני מניחה שכל ביקורת כלפיהם עלולה להוריד עוד יותר את תפקודם.
לכן אני מציעה כי תעודדי ותתמכי בהם ככל שתוכלי, תמיכה שבאה ממקום של אמפתיה ורגישות ולא ממקום של יאוש, אכזבה וביקורת.

לגבי הילד - את נחשבת לדמות חשובה בחייו. אי לכך, המשיכי להעניק לו חום, אהבה, אכפתיות ,מחשבה וכל שאר הדברים הנפלאים שאת ממלאת בחייו.
אין לי ספק כי דמותך החיובית הינה גורם משמעותי וחשוב בהתפתחות שלו כאדם.

בהצלחה!

טלי מנדיוק