פורום טיפול משפחתי, קשר משפחתי - יש לך שאלה?

אני בת 14. אבי ואימי כל הזמן רבים ומקללים אחד את השני. אני לא יודעת מה לעשות. שלשום הם רבו נורא ואני כבר השתגעתי אז התחלתי לזרוק דברים בבית ושברתי שתי צלחות. מה אני יכולה לעשות כדי להפסיק את הסבל הזה?
תודה רבה

שלום.אני בת34 גרושה מזה שנתיים וחצי,בודדה בארץ.הילדים שני בנים בני 6.5 ו5,האבא בתמונה אך לא בהתלהבות יתרה,כמו כן התמונה האחרונה שהם ראו לפני שביקשתי שיעזוב זאת סטירה ודחיפה לקיר ובעצם אף פעם לא היתה אווירה של כבוד כלפי מצידו.אני ברקע ילדה מוכה עם אב אלכהליסט,הוריי לא התגרשו,מעולם לא הבנתי את אמי בנושא.כעת יש לי בעיה עם עצמי ולעיתים אני ממש מיואשת,בני הגדול מאוד פעלתן,הרבה פעמים מציק לאח שלו,בקיצור לפעמים אני לא מצליחה להשטלת על עצמי ונותנת לו פליק או סטירה.ברור לי שזההוא מעגל סגור שצריך לפרוץ אך אינני יודעת איך.בריאותי הנפשי גם בעבר לא היה טוב היתי בדיכאון אחרי לידות,גם עכשיו חיי הם עבודה בית ולהפך.אנא עזרו לי ,אני ממש במצוקה,כועסת על עצמי ומיואשת.חשבתי שאולי הילד עם הפרעת קשב וריכוז אך לפי ההצלחות בבית הספר לא נראה כך.הבעיה היא אצלי.אנא עזרו לי ! תודה רבה

בני לבין בעלי יש חילוקי דעות הוא טוען שלתת מכה לילד על הילד מדי פעם זה לא נורא. אותי הדבר מזעזע וגורם לי לטראומה נוראית אני פשוט לא יכולה לסבול לראות אותו מכה את הילד אפילו מכה קלה(אולי קשור לזה שבאתי ממשפחה שבה הילדים הוכו באכזריות כדרך "חינוך" )
דוגמא: הילד (בן שנתיים) שיחק היום במחשב למרות שאביו הזהיר אותו היום שוב ושוב שלא יגע במחשב. בסופו של דבר הוא התעצבן וצעק עליו בצעקות נוראיות שיפסיק דחף אותו על הספה בגסות (על זה התאפקתי ולא הגבתי למרות שנשרפתי בפנים)
כשהילד נגע שוב במחשב הוא נתן לו מכה על היד פעם אחת בכעס. באותו רגע לא יכלתי להתאפק. כמו על אוטומט זינק צעקתי עליו שיעזוב את הילד ושלא יגע בו ופשוט חטפתי אותו מלידו.
הדבר הזה העלה לבעלי העצבני את הסעיף. והוא התחיל לצרוח בשאגות כמו מתוך טרוף שהוא לא אבא של הילדים שלי (יש לי תינוקת יותר קטנה מהבן) ושמהיום הוא לא מדבר איתם לטוב ולרע תוך כדי צעקות הוא זרק כיסא על הרצפה ליד הילדים ובעט בדלת כשהוא קורא לי מטומטמת וכו
הילדים היו פשוט מבוהלים ומפוחדים כשהגדול פשוט צורח
עכשיו הוא טוען שהוא יותר לא ידבר עם הילדים. הוא לא אבא שלהם יותר ואני אחנך אותם כמו שאני רוצה..התינוקת זחלה אליו והוא פשוט התעלם ממנה מה שקרע לי את הלב. הוא החליט שכדי "ללמד " אותי הוא יותר לא מדבר איתם.
כשדברתי איתו למה הוא מעניש את הילדים. הם לא עשו שום דבר רע הוא אמר שרק כך "אני אלמד" ואם לא מוצא חן בעיני הוא יעזוב (הוא כבר עזב כמה פעמים בעבר וחזר)
שניסתי לדבר איתו על התפרצות העצבים שלו וכמה שהוא הפחיד את הילדים הוא נכנס שוב לקריזה והתחיל לצעוק שאם לא אשתוק הוא יתחרפן ואז..
מרגישה רע . לא רוצה שהילדים יפגעו מההתנהגות שלו. אבל מצד שני מרגישה כאילו אין עם מי לדבר..
לפעמים בא לי לקחת את הילדים ולעזוב את הקריזיונר הזה. אבל אז אני זוכרת שעד שהוא חוטף את הקריזה הוא אבא טוב. (וגם הקטנה בעיקר חולה עליו..)
מה לעשות?

שלום לכולם,

בחודשים האחרונים אשתי חווה הליך של חיפוש עצמי במסגרתו מחפשת זהות עצמית, מינית, מוצאת פגמים בזוגיות, במשפחה (ילדים)...
היא שוקלת הכל כולל פירוק היחסים, לגור לבד, יחסים עם נשים...
אינה יכולה לתת לוחות זמנים או להתחייב שבסוף התא המשפחתי יישאר.

קשה לי עם חוסר הוודאות וכל פעם שיש מעשה, דיבור או חוסר דיבור- אני רוצה לסיים ולהתגרש בכדי לבנות לעצמי חיים

עזרה?

שלום,

אני נשואה כבר 9 שנים ויש לי שלושה ילדים מקסימים.

בשנים האחרונות כ- 4 שנים מערכת היחסים שלי ושל בעלי לא הכי טובה (לדעתי).

זה מתבטא בכך שיחסי המין שלנו פחתו (קורה אחת לחודש וחצי חודשיים), כמעט שאנחנו לא מדברים כשהוא מגיע הביתה רק הדיבורים מסתכמים בדברים ענייניים בלבד וכו'.

בעלי עובד הרבה מאוד שעות (עצמאי) ואני בשנתיים האחרונות לא עובדת מתוך רצון לגדל ולטפח את ילדיי הקטנים (הגדול בן 7.5).

בעלי לא מסכים איתי שמערכת היחסים שלנו נמצאת בירידה מתמדת ולהגנתו טוען שבהשוואה למערכות יחסים אחרים (של חברים) שלנו תקינה (כי יש אהבה ביחסנו אחד כלפי השני) ושאני סתם מסובבת את הדברים לצד השלילי.

איך אני יכולה לגרום לו להבין גם את הצד שלי?

הוא לא מעוניין ללכת ליעוץ זוגי (בטענה שאין צורך).

יש לציין שאני מאד מעריכה את בעלי, ועדיין אוהבת אותו אבל מרגישה כעוסה מאוד.
מה לעשות?
תודה רבה

פרויקט שישי משפחתי יוצא לדרך! לכולנו קיימת הרגשה שאנו עסוקים ביום יום, במירוץ אינסופי אחר הקריירה, התפתחות אישית, ובעיקר נמצאים "באטרף" שגורם לנו לשכוח לפעמים את הדבר החשוב ביותר עבור כולנו שהוא המשפחה. המטרה של פרויקט זה הוא לעמוד מול העיניים ולהזכיר לנו כל הזמן שהמשפחה היא מעל לכל.מטרה נוספת היא שכל אחד באשר הוא אם הוא סטודנט או חייל או סתם עובד קשה רחוק מההורים יעשה כל מאמץ ויגיע ביום שישי לארוחת שישי עם כל המשפחה ובכך לשמח את בני המשפחה והחשוב ביותר לחזק את התא המשפחתי.
בימים אלו התארגנה קבוצה של ישראלים שאיכפת להם מהקשר המשפחתי והחליטה להוביל קמפיין ציבורי שמטרתו להדק את הקשר של התא המשפחתי החם, הישיבה המשותפת של המשפחה סביב שולחן אחד לארוחה, לשיחה, להחלפת חוויות, העלאת בעיות, מציאת פתרונות והידוק הקשר בין המשפחה. את קמפיין שישי משפחתי יובילו פרופ' יעקב נאמן, אסף חפץ, משה ליאון, ראובן אדלר, גבי אופיר, ראובן שיף, טל ברודי, שמעון שובל, בועז וקסמן, דני רופ ורמי מנדל.
הכנסו והתרשמו מאתר הפרויקט בכתובת: www.shishi.org.il
במידה ואתם מאמינים ברעיון וביוזמה שלדעתינו מבורכת אשמח שתירשמו באתר ובכך תביעו תמיכתכם.
נשמח גם אם ברצונכם להגיב ולתת דעתכם כאן בפורום

הייתי כשנתיים עם בחור , בחצי שנה האחרונה של הקשר בגלל הרבה חילוקי דעות היה ביננו ריחוק בגלל כל המתיחות .
לכן במפגשים שלנו גם אם היו רגעים של קירבה לא רציתי להגיע למצב של סקס כי הרגשתי כל הזמן פגיעות ממנו בגלל המריבה ולא הייתי מסוגלת . כל קרה שבעצם בחצי שנה האחרונה של הקשר זה לא קרה ביננו ואז היה ניתוק של מספר שבועות . עכשיו חזרנו לקשר בעיקר טלפוני ומגששים לגבי חזרה העניין הוא שהוא אומר שהוא לא יכול יותר פיזית ולא משנה לו שאת הבעיות נפתור כמה זמן שזה יקח אבל סקס הוא חייב לקבל!
אני עדיין לא רוצה ולא מסוגלת עד שאני יודעת שאנחנו אכן מגשרים על הפערים . אני יודעת שעבר המון זמן והוא נשבע שלא היה עם אף אחת בזמן הזה אבל אמר שהוא חייב להיות כנה והוא אינו יכול יותר שזה ממש עינוי ושבקטע הזה אני צריכה להיות יותר מבינה .
להיות כנה אני לא מתכוונת להיכנע כי אני רוצה לעשות דברים רק כשאדע שמדובר בחזרה מרצון , השאלה היא האם בזמן הזה לגיטימי לתת לו חופש לעשות כרצונו כי בעצם אנחנו לא ביחד . אני לא אומרת שאני רוצה שיעשה את זה אבל הלחץ והתסכול שלו מפריעים לנו בדו שיח על חילוקי הדעות המשמעותיים . כשרמזתי פעם מתוך עצבים שיעשה את זה וירגע הוא ממשששששששש נפגע ואמר שאני כנראה לא אוהבת אותו אם אני מעלה בכלל את האפשרות.
אשמח לשמוע את דעתך בנושא , בתודה מראש...

יש לי בעיה : כשאני עם בן זוגי, קורה לי לפעמים שאני נכנסת למין עצבות כזו לא ברורה וכל מצב הרוח שלי יורד לאפס. אני בחורה חייכנית, מאוד אוהבת אותו,וזה קורה לי רק איתו, בד"כ כשאני מתאכזבת ממשהו בקשר. זה ממש מדברים קטנים וזה מפריע לשנינו. אני מנסה לשלוט על זה ולא תמיד מצליחה. מה פשר הדבר- האם זו תגובה טבעית או האם כדאי לפנות לפסיכולוג??
תודה רבה

רוצה לקבל רעיונות לפתרון המשבר, אני מרגישה רע בבית לא חסר לי כלום אבל אין לי שפה משותפת עם בעלי ומשעמם לי.

שלום.
לנו ילדה קטנה בת 10 שלא מוכנה לסדר את החדר שלה , אצלה בחדר הבלגן חוגג , כניסה לחדר שלה זו משימה לא נעימה יש לדרוך ולעבור על חפצים , בגדים נעלים וכמובן מחברות וספרי לימוד , השולחן מבולגן עם דפים חספרים משחקים כלי כתיבה צלחות אוכל משחקי מחשב CD שעלו כסף רב ועוד .
אני טוען שזה עניין של חינוך מגיל קטן , אני חושב שכפי שהיא מתייחסות לדוגמא לספרי הלימוד והמחברות שלה כך היא מתייחסת ללימודים שלה , סדר ונקיון צריך להיות לדעתי חלק חשוב בחינוך באם ההתיחסות היא כזו היום היא תהיה גם בעתיד , לי הסיפור מאוד מפריע .
אשתי טוענת שהחדר זו הממלכה שלה ושתעשה בו מה שהיא רוצה , לה לאשתי זה לא מפריע .
אשמל לקבל את דעתכם .
תודה

בוקר טוב,
אנחנו זוג הורים בני 48-50 ל- 3 ילדים בן ושתי בנות בוגרים
הבעיה העיקרית אצלנו זה עם הבן הבכור שהוא בן 28 הוא בחור מבריק במחשבתו חכם אינטלגנטי ורגיש מאוד וגם טוב לב. עד גיל 18 מצבנו הכלכלי היה מצויין והכל היה בשפע ניקלענו למשבר כלכלי עד כדי שמכרו לנו את הבית דרך כונס נכסים ונאלצנו לעזוב ולגור בעיר אחרת בבית של סבא במרכז הארץ ניתקנו את הילדים מהסביבה הטבעית שבה גדלו(גם במרכז הארץ) והחלטנו שחייבים לעשות את הצעד הזה על מנת שנוכל להתקדם שוב (הסבא לא גר איתנו) היו קשיים רבים וגם משברים בנושא הזוגיות אבל גם על זה התגברנו מאחר שיש בינינו אהבה שכנראה היא המנצחת אבל.... הבעיה העיקרית שעדיין לא הגענו איתה לפתרון הוא הבן הוא לא מצליח למצוא את עצמו במקומות עבודה ובכל פעם עובד 4 חודשים בערך ועוזב נישאר בבית מס' חודשים ושוב אחרי ריבים וויכוחים חוזר לעבוד ושוב עוזב מכל סיבה ונישאר בבית מול המחשב הצענו לו ללכת ללימודים עזרנו לו בכל דרך אפשרית הסבא מימן את הלימודים וגם שם התחיל ועזב הוא לא מצא את עצמו בשום מסגרת . במשך השנים מסתבר שהוא עישן גראס. בהתחלה זה היה בתדירות סבירה ולא הרגשנו כי א. היינו עסוקים מאוד במצב שלנו ו- ב. כי הוא כל הזמן הכחיש שהוא מעשן ואם הוא מעשן זה רק בגלל הכיף ולי היה נוח להאמין (בעלי איבד את האמון בו) עד שירד לי האסימון והבנתי שהוא מעשן בתדירות גבוהה וזה מה שמעכב אותו בחיים ועירבנו צד שלישי. חבר של בעלי לקח אותו בידיים וכך הוא הפסיק לעשן. כבר 4 חודשים הוא לא נוגע בגראס והיום הוא נימצא בתהליך של גמילה עובד במקום שגם שם הוא לא מרוצה. הוא ביקש לעבור לשכר דירה ואנו עוזרים לו בחצי מהשכר מחזיקים לו פלאפון וביטוח לרכב אנחנו משלמים, והוא עדיין לא מרוצה וטוען שהבטחנו לו הבטחות שלא קיימנו שהרסנו אותו ואנחנו לא אוהבים אותו ורוצה שנעזור לו בפתיחת עסק כי באף מקום עבודה לא יקבלו אותו וכל היום הוא רק ממורמר ולא מרוצה ממה שיש לו אנחנו עשינו כמיטב יכולתנו ואנו מרגישים שהוא כבר סוחט אותנו כספית ורגשית עד כדי שיש בינינו המון ריבים אין לנו כבר כוח להתמודד עם הבעייה אנחנו לא מרימים ידיים אבל לא יודעים כיצד להרגיע אותו או לתת לו להבין שאנחנו היינו בסדר איתו במהלך כל השנים והוא זה שאף פעם לא עמד בהבטחות שלו. אנא עיזרו לנו אנחנו משפחה מאוד טובה. ורוצים רק שיצליח (ואגב היינו אני ובעלי בייעוץ ) ביקשנו ממנו שהוא ילך לייעוץ אצל פסיכולוג והוא בטענה שהוא לא צריך הוא צריך רק עזרה מאיתנו והוא מסתדר. הצענו לו ללכת ללמוד מקצוע ואנחנו נממן את הלימודים וגם זה לא יוצא לפועל בטענה שהוא לא בשלב שיכול ללמוד. מה אפשר עוד לעשות אנא עיזרו לנו (אגב עלי לציין שהוא בחור מקסים וטוב לב ורגיש מאוד )
אודה לכם על תגובתכם

היי
אני בת 25 נשואה לבן 38 לאחר הכרות חצי שנה....חיים בחברה דתית....כמובן לא שכבנו לפני חתונה וגיליתי שפשוט מהלילה הראשון הוא לא רוצה אותי...אנחנו לא הצלחנו לעשות חתונה כי קרובי משפחה שלנו מתו קרוב לזמן חתונה וזה היה לו מאוד קשה...הוא אמר שכששכבנו הוא הרגיש שהחדירה היתה חלקה כלומר מרגיש שאני לא בתולה...מה שנכון נהגתי להחדיר חפץ מסוים לאיבר מין מתוך סקרנות....אך שיקרתי שאני כן בתולה...הוא לא עשה מזה בעיה מיוחדת.
יש דברים שהוא אומר שמעצבנים אותו כמו חוסר סדר שלי...נטייה לאחר....ולפעמים אני מדברת בקול נמוך מידי...גם כשכבר שוכבים אחרי שהוא יוזם יש בעיות ....אני לא אוהבת מין מהיר ודיברתי איתו על זה...והוא לא שינה כלום בעניין כנ"ל אפילו מעדיף שאהיה עם בגדים ושאוריד רק תחתונים...לא מתוך בושה..זה מדליק אותו יותר...אוהב מאוד מין אנאלי ומנסה מידי פעם לשכנע אותי בצורה מניפולטיבית (אצלנו בדת זה אסור ממש) הוא לא אוהב להתנשק עם הלשון וגם לא לרדת לבחורה בטענה שיכול להקיא מזה...אבל לבקש דבר כזה בשבילו יודע טוב מאוד....וכמובן אני עושה לו...
יש דברים שמעצבנים אותי אצלו....כמו שהוא מאוד מזלזל בי...עד כה לא הקשיב לשום עצה שלי וכאילו חושב שאני חסרת ניסיון בחיים....מזלזל במשפחה שלי וחושב שמשפחתו מכובדת ומנומסת יותר...לא חשוב לו דת בכלל ....מזלזל בכך שאני עם מטפחת (כך אני מרגישה) וגם לא מתחשב שאני אומרת שקשה לי להכיר אנשים חדשים וחושב שחוסר ביטחון נראה רע....גם כשהוא בכפר שלי לא מוכן ללכת לחנות בטענה "שיטפלו: אליו...אנחנו בקושי מדברים כשיושבים ביחד...הוא לא טיפוס דברן ולי קשה לפתח שיחה עם בנאדם שבקושי מדבר איתי...
אנו גרים עם הוריו...ובעלי עוזר להם כספית כי יש להם עובדת זרה...מאוד מפריע ליחסי מין שכן תמיד אומר יכולים לשמוע אותנו...(מבחינת בעלי מפריע..) לא מוכן להשכיר דירה טוען שאני לא יודעת לבשל...מה שנכון אך אני בהחלט יכולה ללמוד זה לא בעיה קשה...וכנראה שזה שחוסר הפרטיות דופק לנו את יחסי מין ואת היחסים בכלל לא מפריעה לו כלל...חמותי תמיד בצד של בעלי כשאני מתלוננת על משהו היא בצידו...וגם מתלוננת שאני לא מנקה מספיק את הבית...למה אני כזאת ביישנית....למה לא חרוצה עם אנשים וכו....נמאס לי מזה כבר..בא לי לחיות בשקט...מה שהכי מדאיג אותי איך נביא ילדים למערכת זוגית כזאת? אני ממש לא רוצה שילדיי יראו עד כמה אימא ואבא לא מסתדרים? השאלה אם יחסי מין יכולים להשתפר מבחינה כמותית בעיקר? כמובן שאני חושבת שבוגד בי ומידי פעם יש פיצוצים ....דיברתי איתו על העניין שחוסר המין מפריע לי...היה אומר לי בגלל התנהגותך...בגלל אבא שלי (חולה אלצהיימר) בגלל חוסר עבודה...יש לציין שגם כאשר ניסיתי להתנהג כרצונו לא השתפר כלום...מצא עבודה שמאוד מוצאת חן בעניו ועובד בה כבר 3 חודשים...לא השתנה כלום....ונכון היו תקופות שאבא שלו היה משתגע לחלוטין אך מאז שהרופא נתן לו תרופות מרגיעות הוא הולך לישון ב8 בערב מבחינתנו הכל

שלום,

אישתי כל הזמן כועסת, אני לא מצליח לדבר איתה ולהבין על מה היא ממורמרת. אנחנו אמנם חיים בקושי, אני מאבטח והיא עובדת בסופר, יש לנו 2 ילדים מהרגע שהיא מגיעה הביתה היא כל הזמן כועסת בעיקר עלי וגם על הילדים. אני לא יודע מה קורה לה, אבל חושב שלא טוב לה איתי ועם המשפחה שלנו.

שלום, אמי נוהגת לשוחח כל היום עם כל הילדים (האחים שלי) מל אחד היא דוה מידע ולבסוף מספרת לכל אחד את קורותיו של השני, פעמים רבות היא יוצרת סכסוכים כי היא מעצימה דברים ומגזימה, או מספרת אותם כאילו הוסתרו מאחד מאיתנו. זה לא נעים, היא לא עושה זאת בכוונה אבל זה פשוט בלתי נסבל. מה אפשר לעשות?

שלום
אני ובעלי רבנו אתמול בחדר, אמא שלו נכנסה לנו באמצע בלי לדפוק והתחילה לצעוק עליי שאני יעזוב את בנה בשקט ושהוא לא אשם בכלום
אני גרה אצלה ובנתיים אין לנו אפשרות לעבור לגור ביחד מה לעשות אם היחסים שלי איתה איך ללמד אותה לא להתערב ביחסים שלנו איך לא להרוס בגללה את יחסי עם בעלי שכבר איים להתגרש ממני.מה לעשות ואיך להפסיק לקרוא לה אמא כי אני מרגישה שזה לא מגיע לה וברצוני להפסיק עם זה?
תודה מראש