פורום פסיכיאטריה ילדים ובני נוער - יש לך שאלה?

מאובחן בדיכאון פסיכוטי שנתיים. היה ללא תרופות בחצי שנה האחרונה.לפני כחודש התחיל עם אפקסור ורספרדל שגרם להתפרצות פסיכוטית קשה, התרופות הופסקו ונעשה מעבר לסירוקוול (3 ימים).
לאחרונה נוצר ממש נתק מהמציאות ואי זיכרון לארועים, האם יש סכוי שזה עדיין דיכאון פסיכוטי או שזה סכיזופרניה?
היתכן שיקרה בשלב המעבר לתרופה החדשה?

בני בן 4.5, סובל מ ADHD.
הוא עדיין לא עבר אבחון עקב גילו אבל יש לו את כל התופעות האפשריות, ואני כמהה להגיע לגיל שניתן לעזור לו עם תרופות.

לאחרונה התחילו לו גם תנועות שנראות כמו OCD (מגיל 3 החל להחזיק רבות את איבר מינו, ולא חשבנו שזה קשור, אבל לאחרונה החליף זאת בנגיעות באף, עם יד אחת או עם שתי הידיים בו זמנית).

לצערי שמעתי מאחת האמהות שתרופות ל ADHD גורמות ל OCD.
האם יש תרופות שיכולות להתאים לשתי הבעיות?

האם היפנוזה שבוצעה בטיפולים ברצף יכולה להמשיך גם לאחר הטיפולים לאורך זמן?

(בן 17) אשמח לדעת את הסיבה לעלייה במשקל , בשל נטילת סימבלטה ?

בעקבות דיכאון פסיכוטי ולאחר נסיון עם ציפרולקס שגרם לתופעות לואי לא טובות (לא פסיכוטיות) - נטילת אפקסור שבוע 37.5 ועוד שבועיים 75 מ"ג גרמה להתפרצות פסיכוטית עם דיבורים דמיוניים ולא לעניין (שלא היו בעבר). הדבר נמשך כבר שבוע ברמה מסוימת. האפקסור הופסק לפני שבוע ונוטל רק רספרדל 1 מ"ג.
האם יתכן ונגרם נזק בלתי הפיך?
כמה זמן זה עלול להמשך?
האם מעיד שזה מעבר לאבחנה שצויינה בראשית?

המורה של בתי בת ה-7 טוענת שהיא נוטה "להתנתק" בשיעורים ולשחק עם עצמה משחקי דמיון. כמו כן היא נוטה להתפרצויות זעם כאשר היא לא מקבלת מה שהיא רוצה בכתה . עם זאת, היא אוהבת לבוא לבי"ס,יש לה חברים רבים, היא מלאת שמחת חיים וללא קשיים בלימודים.
מה לעשות?
האם הדבר מצריך טיפול תרופתי ?
תודה מראש.

בתי בת ה16 וחצי חולה כבר 4 וחצי חודשים הייתה מאושפזת חודשיים וחצי עברה מכלול בירורים ונבדקה ע"י פסיכולוגית ועובדת סוציאלית שאמרו שהילדה לא מראה סימניי מצוקה או סימנים שמעידים על כך שהיא פוצעת את עצמה או שהיא שרויה בדכאון .
הילדה התחילה עם סתם שיעול ביום בהיר אחד ומשם הסתבכנו עם הקאות דמיות אישפוזים ממושכים בדיקות פולשניות וקשות ולא נמצא כלום. לדעתם הילדה פוצעת את עצמה אין להם שום הוכחה אני שואלת לו הייתה פוצעת את עצמה כל יום במשך 4 וחצי חודשים לא היה סימן?פצע? חור?משהו?הדימום הוא בעיקר מהפה נכנסו עם מצלמות לתוך החיכ הגרון הקיבה הוושט השיניים חניכיים אף מערות הפנים ודרכי נשימה עליונות לא נמצא שום סימן
מאות פעמים שוחחתי עם הילדה בצורה יפה ניתי לדובב אותה שאוליי באמת היא פוצעת את עצמה בכל דרך שלא ניסיתי לא הגעתי לכלום הילדה פגועה מאוד שלא מאמינים לה והיו פעמים שדיממה ולא סיפרה עד שמצאתי סימנים שהיא דיממה כואב לי מאוד על הילדה שלא מאמינים לה וכואב לי יותר שלא ממשיכים לחפש את מקור הבעיה אני חצויה בין הילדה ומערכת הבריאות וכל פעם שהיא מדממת מחדש אני נקרעת הילדה לא רוצה לבוא לביקורת רופאים היות שלא מאמינים לה היא לא לומדת ברצף היות שכשהיא מדממת מחזירים אותה הבייתה היה לה צו ראשון והרופא כתב שהיא סובלת מהקאות דמיות ושיעול דמי ולכן בינתיים לא רוצים לגייס עד לבירור יש לה חבר היא ילדה מקובלת חברותית מלאת שמחת חיים איך אוכל לדעת את האמת?תחושה של אמא לפעמים אומרת המון ותחושתי שפשוט מזלזלים בנו והיות ולא מצליחים למצוא את הבעיה מפילים את זה על הפן הפסיכולוגי
אשמח אם תייעצו לי מה לעשות
תודה מראש
אמא

שלום רב לכם אני ממש צריכה יעוץ דחוף יש לי ילד בן 14 שליפני כמה שנים נחנק והפסיק לאכול מכה אחת היה אוכל רק פירה ומעדנים ודברים נוזלים עברו כמה שנים הכול היה רגיל לאטלאט אני ובעלי בלי טיפול תרופתי החזרנו לא את האמון באוכל והוא לאט לאט חזר לאכול כימעת הכול ליפני שבועים שוב פעם נחנק מטוסט מאז הוא בחרדה נוראית יותר מהקודמת שוטף ידים מפחד לגעת בדברים אוכל שוב רק פירה ומעדנים יכול לשבת שעול ללא מזון יורק המון בדיוק כמו בהתחלה אני ובעלי אובדי עצות מאחר ותור לפסיכיאטרית שלנו בסורוקה יש רק עוד שבועים אבל לאט לאט הילד מרזה עצבני מיתפרץ ללא סיבא אינו אוכל כול היום עסוק בהגינה אודה לכם מאוד אים תיעצו לנו בהקדם

בני בן ה9.5 ילד רגיש מאוד אשר ישלו בעיות לימודיות הוא מאובחן עם הפרעות קשב וריכוז וליקוי למידה וכן יש לו חרדות חברתיות וקשיים חברתיים בבית ספר בשנה הבאה הוא עובר לילמוד בחינוך מיוחד בכיתה קטנה של ליקוי למידה. בכול שנות חיו כל מעבר היה לו קשה וכול פעם הופעה הפרעת חרדה כמו גמגום מיצמוץ שנה שעברה זו היתה הטית הראש של האוזן לכיוון האוזן הכל פעם זה נמשך מספר חודשים בודדים והפסיק לאחרונה בישרנו לו ששנה הבאה הוא עובר לכיתה קטנה הוא מאוד רוצה לעבור ומרגיש מאוד אומלל בבית ספר אך לאחרונה בשבועיים האחרונים הופעו לו הפרעה אשר ניראת כך בכל פעם שהוא נכנס לחדר הוא נוגע במשענות של הכסא בידיות הארון בכל כניסה ויציאה מהחדר הוא מסע של נגיעות, נוגע בקירות ידיות וכו'. שאלתי אותו למה הוא נוגע והוא אמר שלאחרונה הוא נוגע בדברים אבל לא ידע להסביר למה ואמר שמדגדג לו באצבעות לכן הוא צריך לגעת אך כשהוא עושה התעמלות וספורט זה מרגיע אותו והוא לו מרגיש צורך לגעת. זה נראה מאוד מטריד האם צריך בשבילו תרופות או האם לתת להפרעה לעבור כמו שאחרות עברו ?.

בני בן 19 עבר התקף פסיכוזה בגיל16 . עד היום לא ידועה הסיבה. הוא אובחן באוסי די למרות שאין לו שום פחדים מזיהום או טקסים למינהם. שום דבר ריטואלי אלא לעתים מחשבות טורדניות רגילות לחלוטין, שעליהן מתעכב יותר מדי. במשך הזמן החל להוריד בטיפול התרופתי כמובן בצורה מבוקרת. כיום מקבל 8 מ"ג פרפנן (לפני שלוש שנים החל ב 32) ככל שירד במינון החל להרגיש יותר טוב. המינון הרב עשה לו אקטיזיה, דיבור לא ברור, עייפות כרונית, חוסר ריכוז,תופעות נוראיות. האם יכול להיות שהכדור גורם לתגובה הפוכה? הוא לא מאמין יותר בתרופות ורוצה להפסיקם לאלתר. אציין שהוא מקבל טיפול פסיכולוגי קבוע משולב סי בי טי.
כמו כן מקבל לוסטרל 50 מ"ג. מה דעתך?האם גם התקף פסיכוטי יכול לחזור לאחר שלוש שנים?

דוקטור שלום,

אחרי תקופה ארוכה של חשדנות שחשתי שמשהו לא כשורה גיליתי שבני בן ה16 נוטל תרופות/סמים בשם מורפין morphine ופתידין pethidine.ניסתי להבין מה זה ונדהמתי ממשה שקראתי.הילד לא במסגרת של לימודים ונוטל כמויות אדירות.גיליתי מזוודה אולי עם מאות כדורים.אני נוראה מודאגת ולא יודעת מה לעשות.

שלום,
יש לי בן שעל פי כל התסמינים סובל מחרדה חברתית. בתחילה חשבנו שהוא קצת ביישן , תכונה גנטית שייתכן שירש , ואו-טו-טו זה יעבור . אך לצערנו העיניין מחמיר משנה לשנה.
הוא פוחד להשתתף באירועים חברתיים ולאלה שהוא מסכים ללכת דורש שנהיה נוכחים מתחילתו ועד סופו של האירוע , בשעה שכל בני כיתתו נותרים ללא השגחת הורים.
אינו מוכן ללכת לחוגים או לחברים מהכיתה מלבד שניים שלשה חברים שהוא מכיר עוד מתקופת הגן. לאחרונה שמעתי מהמורה שלו שאינו יוצא לשחק בהפסקות עם חבריו ומעדיף להישאר בכיתה ולקרוא.
הוא הפסיק להזמין חברים הביתה וגם פחות מוזמן בעצמו. לא מוכן לרדת למטה לשחק והבילוי המועדף עליו הוא כל סוגי המסכים-טלויזיה, מחשב וכו' (למרות שאנחנו מגבילים את העיניין לשעה ביום).
כששואלים אותו למה אינו מצטרף לחבריו בהפסקות הוא טוען שהוא לא טוב במשחקי כדור, שזה מה שרוב בני כיתתו מתעניינים בו ולכן הוא תמיד בקבוצה המפסידה, או שלא בוחרים בו כלל אז הוא מעדיף לוותר. קל לו יותר בצהרון שם יש פחות ילדים ורובם חבריו מגן חובה, איתם הוא חופשי יותר.
יש לציין שריגשית הוא לא כל כך בוגר ועדיין יש לו קושי עצום בלשתף חברים במשחק או להפסיד- זה תמיד נגמר בבכי, דבר שכנראה מקשה עליו להשתלב במשחק קבוצתי.
התייעצנו עם פסיכולוגית ילדים ואף צירפנו אותו לכמה פגישות-אבל לצערי כל מה שהמליצו לנו עליו לא עוזר ( שיחות עם הילד וחשיפה שלו לאירועים חברתיים שהוא פוחד להשתתף בהם).
השאלה שלי היא איזה טיפול אפשר להציע לילד בגילו והאם בכלל כדאי לעשות משהו בנושא , מלבד חיזוקים ושיחות יומיומיות כמעט, או שלתת לו להתבגר קצת ולקוות שזה יעבור כשיתבגר ריגשית?
אנחנו מאוד מוטרדים. אשמח לשמוע את דעתך.

שלום,

בני בן ה 17 אובחן לפני כ שנה כסובל מדכאון. זאת לאחר שהפסיק ללמוד והסתגר בבית.
הוא קיבל כדורי לוסטראל וואלפוראל.
מאז המצב שלו השתפר , אך יחד עם זאת התחילו אצלו כל מיני עוויתות בפנים, הליכה מוזרה .
אולי זה כבר התחיל במידה מסויימת לפני הכדורים, אך גבר עם הכדורים או לפחות לא עזר.
הוא חזר ללמוד והצליח מאוד תקופה ראשונה.
אך מאז הוא החליט מרצונו להפסיק את הכדורים, הוא גם החליט שהוא לא אוכל בשר או דגים.
הוא עדיין ממשיך ללמוד, אבל ההשגים שלו התדרדרו מאוד.
גם העוויתות ממשיכות, למרות שיש לי הרגשה כשמעירים לו על כך, הוא עושה מאמץ ומשפר את המצב.
אבל עם לימודים יש לו ממש ירידה - נראה לי הוא מאוד נלחץ כשמגיע המבחן ולא מצליח לעשות את המבחנים.
אני מפחד שהמצב שלו ייתדרדר, אך תרופות הוא לא מסכים לקחת שוב.

מה לעשות ?

בני בן 4.5, ולפעמים בורח לו קקי בתחתונים (בעיקר כשמשחקים בגינה).
אני לא מצליחה להבין ממנו אם הוא לא מרגיש שהוא צריך לשירותים או שהוא מתאפק יותר מידי, ולצערי גם לא נראה שזה נורא מפריע לו.

אני לא רואה ילדים אחרים בגן שלו שזה קורה להם.
האם זה נורמלי בגיל הזה?

שלום רב יש לי ילד בן 15 שמגיל 8 היו לא בעיות כאשר נחנק פעם מבורקס ופעם מגרגיר חומוס לאט לאט אני ובעלי החזרנו לא את האמון באוכל ללא היתערבות רפואית או פסיכיאטרית כול שהיא הכול היה בסדר עד ליפני כמה חודשים חזרה לא שוב החרדה לא מוכן ללכת לבית ספר לא לישון לבד מפחד לעלות לבד באוטובוסים ובדיוק ליפני שבוע בעלי הכין לא טוסט ששוב נחנק מימנו ומאז מסרב לאכוללל הוא בקושי שם משהו בפה מוכן רק אים זה משהו רך ולפני זה אכל הכול והמון אני אשה חולה לא יודעת איך להתמודד שוב אים בעית החרדה מחנק הוא גדול חכם ומבין אבל מסרב לאכול אודה לכם מאוד אים תיעצו לי מה עושים בכבוד רב אמא דואגת