פורום פסיכיאטריה ילדים ובני נוער - יש לך שאלה?

לאלטל שלום

1. הרעיון בא בחשבון.

2. טיפול תרופתי בטריכיטילומניה אינו ספציפי מדובר בניסיון וטעיה. לרוב טיפול בתרופות המשולב בפסיכטרפיה מקל יותר מטיפול מבודד.

3. זה שהטיפול הפסיכולוגי לא עזר לא אומר שיש עמידות לטיפול פסיכולוגי. לרוב הטכניקה הטיפולית אינה טובה. ונדיר יותר שהבשלות לטיפול לא במיטבה.
אפשר לנסות שוב טיפול אצל איש מקצוע עם ניסיון ומוניטין בנושא.

4. יש לדעת שהתופעה באה וחולפת גם ללא כל טיפול.

בהצלחה,
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמיתב מכון לפסיכואנליזה בת זמננו

שלום

באם מדובר בזקפת יתר ספונטנית ללא גירוי, במובן האמיתי ואשר כרוכה בכאב אנו מכנים תופעה זאת כ- periapism . ואם אכן זאת התופעה יש לפנות לנוירולוג ולבדוק שלא מדובר בתופעת לוואי של הדפלט. כמובן גם אורולוגים מתעססקים בתופעה.
וכמובן באם אכן מדובר בפריאפיזם ולא באוננות בעלמא.

פסיכיאטר מטפל באוננות יתר אולם לא בזקפת יתר ובמיוחד שהיא מכאיבה.

בהצלחה,
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

לדסדס שלוםץ

לצערנו אבל גם לשמחתנו אנו מנועים מדבר שכזה מאחר ואין לנו כלים אוביקטיבים לבצע בדיקת כישורים.
בספר של מכבי יש רשימה מפורטת, גם ברמה של רופאים בחירים המוכרים על ידי הקופה לצורך יעוץ . רשימת שר"ן. תפעלי לפי הרשימה.

בברכה,
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

לאמא היקרה שלום

יש מספר סוגיות שרצוני להתיחס., ואתחיל בעיקרים שבהם.

1. "מאחר שאין לי אבחון של מה הבעיה קשה לי מאוד לעזור לו" וחבל.
יש להבדיל בין אבחון מקטלג לפי הקטלוג של ה-DSM ובין אבחון צרכים מיוחדים כלומר הערכה מוקפדת של מצבו הרגשי-התפתחותי. ה-DSM למרות התפתחותו במשלך השנים רבוי באי נחת. ומידי כל כמה שנים הוא משתנה. יש לדעת שזה רק ניסיון לקטלג אולם רוב המצבים האנושייים אינם מקוטלגים בו בכלל ובמיוחד בגיל הצעיר. כך יש אלפי ווריאנטים לכל מיני מצבים שאינם מוכרים באופן מוכלל. ה-DSM מכוון לגורמים הפוליטים ולגורמים המבצעים מחקר תרופתי. ולצערי גורמי החינוך התחברו אליו גם כן.
אפשר לומר שלילד שלך סגנון התנהגותי שהוא בקצה הסקלה. אבחנת הפרעה תקשורתית אינה תמיד התיחוסת לסעיפים המופייעם שם כפי שזה נרשם באינטרנט אלא התיחסות לדרגת החומרה ואיפיונים נוספים המוכרים לאנשי המקצוע.
לכן אני לא הייתי הולך עם אבחון DSM ספציפי אלא בוחן מה הצרכים שלו במבט חברתי -אישי - ולימודי. הייתי מניח זאת לאיש מקצוע בעל ניסיון. מאחר ואני פסיכיאטר נראה שזה התחום וגם בהיותו מונחה מכיווני חקירה מרובים הכוללים- פסיכולוגיה ,התפתחות ורפואה.
2. אין טיפולי בזק- מדובר בסגנון . לשנות אופי או מנגנוני אופי יש צורך בטיפול ממושך
והמון סבלנות. וגם יש להכיר שכל ילד ואופיו ווכישוריו, את חייבת להתמקד בכוחות החיוביים ולא להתבונן בזכוכית מגדלת בכל קשייו. יש לאזנם גם עם אמונה בצמיחה וגדילה וגם בייחודיות. "אני לא ישנה בלילה באמת" זאת אמירה איכפתית ודואגת ובמובן זה היא תורמת. אולם היא מחטיאה את הצרכים של הילד הילד זקוק לאמא שמאמינה בו עד הסוף ומסיעת לו להדביק את קשייו. הדרכת הורים וקבלת כוח מאיש מקצוע לא תזיק לך.
3. טיפול זה או אחר לפרקי זמן קצרים אין בהם כל משמעות או הכוונה לשינוי . אין לי גם ספק שהילד זקוק לדמות אנושית שתדע להתחבר אליו רגשית ותהווה גורם השפעה משמעותי להבנת העולם ועצמו תוך חוויה המעצימה התפתחות . אילו לא אמירות שדופות ואנשי מקצוע קליניים בעלי הכשרה בתחום אכן מסוגלים לספקה. לצערי טיפולים אילו אינם בסל הרפואי. איני מתנגד לטיפול בסוסים אולם זאת לא החוויה הטיפולית לה נזקק הילד -לטיפול ערך חוויתי לא ספציפי כמו כל חוויה של כיף אחרת.
הדגש חייב להיות על בן אנוש ולא על סוסים...

יכולתי לכתוב עוד - אולם נראה כי יש צורך נמרץ כי תפני לאיש מקצוע מוסמך עם ניסיון אשר יוכל לכוון אותכם. תחושת חוסר אונים לא תקל עליך למלא את הפונקציה ההורית המגדלת והתומכת.

בהצלחה,
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

ד"ר סמואל שלום רב,

אני מודה לך על התגובה המהירה. אשמח לדעת איך איש מקצוע (פסיכולוג) יאבחן את בני? האם ע"י תשאול של שעה-שעתיים או אפילו שלוש, יהיו לו מסקנות, ולפיכך יכתוב המשך טיפול, אני לא כל כך מבינה...
תודה

המשך

לרוב פסיכיאטר ילדים שהוא בהכשרתו גם פסיכולוג וגם רופא, יבצע את המלאכה.
ולפי דרישות משרד הבריאות אבחנה תקשורתית מחייבת שני אבחונים האחד פסיכולוגי והשני מידי רופא מומחה לפסיכיאטריה של הילד או נוירולוג. יש לכך הסבר אולם הוא לא בתחום הרפואה. שכן במדינות העולם הרחב המאבחן הוא פסיכיאטר ילדים ונוער
הבקיא בתחום. הקריטריונים רשומים ב DSM שהוא ספר הקריטריונים של פסיכיאטרים
ולכן זאת גם מיומנותם.

האבחון כרוך בתשאול ההורים ומשחק עם הילד. המשחק בחלקו חופשי ובחלקו מובנה.
באבחון נבחנת מיומנותו של הרופא וניסיונו בגישה למצבים אילו. מצבים מובהקים מאובחנים גם על ידי כל אחד. מאידך למצבי ביניים יש צורך במיומנות מקצועית רבה וניסיון רב במלאכת האבחון.

בהצלחה

האבחון משלב שני צדדים.
יש שלב שמתשאלים הורים ובשלב שני משחקים עם הילד.
דרך המשחק לומדים על תפקוד הילד ודרך חשיבתו.
מדובר לרוב בגישה המערבבת ניסיון קליני וגישה מובנת באופן חלקי.

למהות המיומנות, זה ממש כמו לטוס. טיסה הינה מלאכה של טייסים מוסמכים. כך גם מלאכת האבחון.

בהצלחה

האם אתה עובד עם מכבי?

את יכולה לפנות אלי דרך המייל .

ד"ר סמואל אליהו

המשך:

תחושת חוסר אונים לא יקל עליך למלא את הפונקציה ההורית התומכת והמגדלת.

בהצלחה,
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

לאמא שלום

זה שלא נעזרת לא אומר דבר. זה לרוב מעיד שאיש המקצוע היה שטחי וכנראה לא מוצלח במיוחד.

המלצתנו המהותית לבצע ערכה מעמיקה לבחון את צרכי הילדה על ידי איש מקצוע עם קרדיט. לפנות לפסיכיאטרי ילדים ונוער לצורך הערכה ויעוץ ורק אז לצא לדרך. כמו גם להיות במעקב ולשנות את הטיפול לפי התוצאות..
בכל כישלון יש לבחון את הסיבה ולהתאים את התפיסה לצרכים.

תפיסה טיפולית טובה לרוב מושגת לאחר הערכה טובה.

בהצלחה
ד"ר סמואל אליהו
פסכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

לורד שלום

קיימת עוד אפשרות והיא לרוב השכיחה שיש בעיה רגשית המשולבת עם הפרעת קשב וריכוז. ולרוב הבעיה הרגשית מאפילה על בעיית הקשב.

ולגבי התיוג. תיוג הוא עניין חברתי. מי שמתייג הוא הצבא או בית הספר - הם משתמשים בכלים השאולים מעולם הרפואה, בלי להתיעץ או לקבל את רשותנו.
מי שמתייג לדוגמה אדם עם פיגור זה החברה ולא הרופא המאבחן.

תפקיד הרופא לרפא. ואין לו כל קשר לתיוג.

את יוכלה לפנות לאיש מקצוע פרטי או דרך המושלם של הקופה.

יש לדעת שדחית מענה מקצועי עלול להחריף את הבעיה ואז התיוג יהיה בעל ערך סגולי כבד יותר .

בהצלחה,
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמי במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

אני יודעת שבית ספר מתייג..אני עובדת בתחום ורואה כמה עוול יכול להגרם לילד סתם....
בגלל זה החשש שלי!
תודה רבה על התייחסותך אך האם אני פונה לפסכיאטר פרטי\מקופה בית ספר יכול לדעת? זה נרשם איפה שהוא?

את לא צריכה לדאוג בכלל.
את לא חייבת להציג אף מסמך רפואי לבית הספר על פי חוק.

רופא רושם ביומנים שלו. לאף אחד אין גישה לשם . פרט כמובן להוראה של שופט או של זרועות הביטחון בסכנה לביטחון המדינה. וזה כמובן לא המקרה......

בהצלחה.

לרותי שלום

אפשר לתת בכל שעה.
אולם שיקול הדעת והאחריות המיקצועית לניהול התרופה היא על הרופא המטפל ולכן עצתי שתפני אליו. למתן התרופה יש שיקולים מרובים ושונים, הרופא מצוי בהם ולכן זה עניינו, ואחריותו הבלעדית.

בהצלחה,
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכו לפסיכואנליזה בת זמננו

לאריאלה שלום

כמובן שתשובת הפורום אינה תחליף להתיעצות עם הרופא המטפל. מאחר והרופא המטפל מחזיק במידע עקרוני נוסף על מצב הילד.
ולשאלותיך:

1. באם יש תלות היא כמובן רגשית בלבד.
2.אין נזק ברמת חיים או מוות או מצבים קשים שהדעת אינה סובלת אותם. לפרטים ראוי לדבר עם הרופא המטפל. כמובן שכל תופעת לוואי צריכה לעמוד בהשוואה לתופעות של הדיכאון, ולהעמידם זה כנגד זה.
3. לגבי פלצבו. אני אישית איני מוצא בצעד זה כצעד אתי (מוסרי) . יש להתיעץ עם הרופא המטפל.

בהצלחה,
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

לירון שלום

המינון ניתן לפי משקל גוף. בהפרעה כפייתית המינון גבוה מהפרעה דיכאונית.
יש לדעת שהמטעה כפייתית חולפת גם ללא טיפול אולם לאחר סבל רב ולכן גישה זאת אינה מומלצת בימינו.
איני דובר הפסיכיאטרים של הילד. אולם הטיפול המומלץ לטווח קצר הוא קוגניטיבי מאידך הטיפול בצלקות של ההפרעה הוא דינמי.
כמובן שהתשובה סכמטית ויש פרמטרים רבים נוספים המלמדים על הטיפול היעיל.
לפרקים טיפול משפחתי הוא המומלץ אבל זה במיעוט.
ועלי להדגיש שוב כי שימוש בתרופות יעיל למדי גם ללא שיחות אולם יש לזכור שהטיפול בתרופות הוא בבחינת להטמין את ההפרעה מתחת למודעות.
חובת הטיפול באה כדי להעצים את הטיפול התרופתי וכן לספק כלי התמודדות לתופעה אשר לרוב חוזרת. וכמובן לתת לילד חוויה חיובית כדי למנוע צלקות רגשיות בשל איבוד השליטה ובמיוחד כאשר זה בגיל ההתבגרות.

בהצלחה
דר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

למיכל שלום

אכן אילו עלולות להיות תופעות לוואי.

אני מקווה מאוד שהטיפול אינו רק בתרופות ואם כך מדובר בטיפול חלקי אשר לפעמים עלול להזיק. בעכברים אנו מטפלים רק בתרופות ולא כך בבני אדם. וגם לדעת בית החרושת לתרופות המחזיק אינטרס למחירה של כמה שיותר מהתרופה.

תופעת השחרור מריספרדל לא נדירה.
לא ברור מה הטיפול שהילדה מקבלת?
האם פרטני אישי..? האם יש הדרכת הורים ? האם נעזרת בגורמי חינוך ? האם יש בעייה נוספת ? התפתחותי... סביבתי.... לקות קשב.... האם רקע גנטי ?

ולכן להציע על תרופה אחרת או שינוי במינון יהיה בלתי אחראי ומטעה. הטיפול בתרופות תמיד הוא הכלי האחרון ובררת מחדל של הטיפולים האחרים שאינם מצליחים.

כמובן יש לפנות לרופא הפסיכיאטר לבחון את כל המשתנים. ולהמליץ את אשר צריך.


בהצלחה
דר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

לשרית שלום

לא ברור מה האינדיקציה לטיפול. ולא ברור מה הייתה רמת הבסיס לפני ההעלאה.
בכל מקרה בהחלט זה אפשרי שמדובר בתופעת לוואי קצרת מועד ואשר יש להניח שהגוף יתרגל למינון.
יש לפנות למעקב הרופא המטפל. ידוע שבמהלך איזון יש תופעות לוואי ולכן המעקב חייב להיות אינטנסיבי.

בהצלחה
דר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

שלום שרית.

עייפות היא תופעת לוואי שכיחה של התרופות האנטי-פסיכוטיות בכלל ושל סרוקוול בפרט.אם כי ישנם יחידי סגולה שהתרופות האלה אינן מרדימות אותם.

אני רוצה לציין שהפסקת התרופה יכולה להיות פיתרון אפשרי.

אני קיבלתי תרופות אנטי-פסיכוטיות בעיקבות אישפוז כפוי, והן הרדימו אותי מאד.

החליפו לי אין ספור פעמים את התרופה האנטי-פסיכוטית וכולן הרדימו אותי.

בסוף החלטתי להפסיק את התרופה על דעת עצמי. הפסיכיאטרית שטיפלה בי התנגדה, אבל כיום אחרי שנתיים, היא מודה שזה היה צעד נכון, וזה בהחלט היטיב את מצבי.

הפסקת התרופה יכולה בהחלט לגרום להחמרת המצב, וזה כנראה מה שקורה ברוב המקרים.

אם העייפות בלתי נסבלת, ואם את מרגישה שאם תהיה החמרה במצב של ביתך, אז היא תסכים לקחת תרופות שוב - אז ניתן בהחלט לנסות להפסיק את התרופה. השאלה הגדולה היא נזק מול תועלת.

אני מאחל לך ולביתך כל טוב.
שמוליק.

לאודליה שלום

כמובן שהמלצות טיפול דרך הפורום אינן אחראיות והן עלולות גם להזיק ובמיוחד שהן חד פעמיות ללא מעקב ובדיקת השתלשלות.
אכן יתכן והכיוון הוא טורט אבל אין להבהל מהשם המוזר והכובד של תווית הנושאת שם צרפתי מהמאה ה-19 ... יש דרגות שונות להפרעה.

חשוב לנו במיוחד רמת התפקוד כלומר התדירות רמת הפגיעה בפעילות החברתית והאישית וכמובן הלימודית. במידה ויש פגיעה בתפקוד יש להתחיל טיפול ומייד. הפגיעה בתפקוד עלולה לגרום לצלקות פסיכולוגיות בלתי הפיכות. יש לדעת שטיקים אינם ניתנים לשליטה ואל לך לגעור בבנך - זה רק יעמיק את הצלקת. לטיקים יש מהות ביולוגית מובהקת עם קווים של השפעה פסיכולוגית.
לכן עצתי :
1. גערות ודברי ביקורת לא יועילו כלל. הם רק יעניקו לאם הקלה בהוצאת התיסכול. וחוזר חלילה.
2.לא מספיק לקרוא את הסעיפים של הספר הדן בנושא- חשוב לגשת לאיש מקצוע שיחליט מה עומק הפגיעה.רצוי לפנות לפסיכיאטר ילדים ונוער למרות שהתופעה נוירולוגית בתשתיתה. הפרעת התפקוד בעלת רובד פסיכולוגי חברתי וזה מיומנות פסיכיאטרית.
3. ברמות קלות הטיפול הוא בגישות פסיכולוגיות שונות. אין גישת בית ספר - כל מקרה וההערכה שלו. למרות שבספרות רשום שהגישה היא קוגניטיבית. אולם הדבר תלוי בגיל
ובעוד מהויות נוספות.
4. יש לדעת שמצבים אילו תלויים ברמת חרדה. ניהול חרדה והענקת שקט ורגיעה רגשית תמיד יעזרו. יש לזכור שכל התרופות המומלצות למצב זה הן גם משככות חרדה.
5. במצבים בינוניים או קשים מומלץ שילוב של תרופה. גם כאן תלוי בגילובחריפות הפגיעה.

בהצלחה,
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

שלום רב ותודה על תגובתך המהירה והמפורטת.
אכן קראתי ראיתי שמעתי ויש בכוונתי לפנות לפסיכיאטר (יקח קצת זמן כפי שדברים כאלה בדכ לוקחים) ואחד הדברים בהם אני מנסה להתלות ולהרגיע את עצמי בינתיים זו האפשרות שהתופעה חולפת. גם לביתי הבכורה היו "טיקים" קוליים שנעלמו. כאן אני קצת חוששת כי מדובר בשילוב של טיקים קוליים והפרעה מוטורית שנראית כמו OCD. אני מנסה לחפש תקווה ולא שתגיד לי שזה יעבור או יש סיכוי אלא האם ישנם מקרים בהם התופעה כשהיא יותר משמעותית כמו במקרה שלנו גם היא חולפת. תודה רבה וחג שמח

המשך...

אופי הסימפטום בכך שהוא בא וחולף עם טיפול ובלי טיפול. המחזוריות אישית.
לרוב היא תלויית חרדה, ומצבי מעבר במחזוריות החיים. יש שהוא נעלם במרוצת החיים.
הדרגה משתנה. אולם לרוב דרגת ההפרעה קבועה.

יש להגדיר את אופי הטיקים ואופי המחזוריות זה מצריך ניסיון מקצועי וגם מעקב.

בהצלהח
ד"ר סמואל אליהו

ליעל שלום

אכן בעיה, הפיתרון היעיל הוא דרבון לפעילות גופנית.
אפשר לבחון גם תרופות המשפיעות פחות על מרכז השובע.

יש להציג את הנושא לפסיכיאטר המטפל. מה שאת מתארת זה חלק מתופעות הלוואי המטבוליות של התרופה. וחשוב לבחון את ההיבטים גם בתגובת הגוף בפרמטרים כימיים של בדיקות מעבדה המשקפות את השינוי המטבולי.
נחיצות התרופה והמינון אף זה חלק מהדיון עם הרופא כמו גם שילוב של טיפולים שהם פחות הרסניים לילדה.

כאמור הפורום יכול להציע כיוונים אבל אחרי הכל השיקול הוא כוללני ולכן זאת לאחר הכל החלטתו הקלינית של הרופא המטפל.

בהצלחה,
ד"ר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו

ליעל שלום

בוודאי ובוודאי. לצערי היום כל אחד אם פסיכיאטר או נורולוג הפכו למומחים בתחום.
יש לדעת כי לאבחנה גם מצבים נוספים דומים וחיוני כי איש המקצוע המאבחן יהיה מומחה גם לאבחנות הנוספות הדומות למצב המצויות ב-dsm .
לא כל ילד כפייתי הוא בהכרח אספרגר.
לא מספיק לקרוא קריטריונים ולהתאימם לילד יש להכיר מצבים דומים ושונים מתוך ניסיון קליני רב כדי לחרוץ שאכן מדובר באבחנה.
ולכן הניסיון הקליני חשוב באבחון של ילדים ובכלל. הקריטריונים הם רק כלי עזר.

לסיכום לא הייתי שם את יהבי על הקריטריונים המצויים באינטרנט או בספרים.
חשובה גם דרגת הפרעת התפקוד והיקפה ועוד ממצאים נוספים המוכרים לאנשי מקצוע.

תשובתי המסכמת שרק רופא המכיר את מלאכת האבחון המרכזי כיום ה- dsm
על שלל ההסתיגויות והמצבים שמקבילים המופיעים בספרות הפסיכיאטרית יכול לתת את החותם האבחוני.

בהצלחה
דר סמואל אליהו
פסיכיאטר ילדים ונוער
עמית במכון לפסיכואנליזה בת זמננו