פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

שלום יעל,
ראשית חשוב לשמוח בעובדה שבתך רכשה יכולת להרדם בצורה חלקה ולישון ברציפות כ 9 שעות. זה לא מובן מאילו!! ועדיין, אני יכולה להבין את התסכול שבהתעוררות המוחלטת בחמש בבוקר ואת הכמיהה לעוד קצת שינה....
לצערי קשה לדעת ממה מתעוררת בשלב קבוע זה, יתכן וזה אכן קשור למעגלי השינה/עירות הקשורים באמת לאור/חושך ועל כן תחושתך שהשינה מושפע משינוי שעון הקיץ נכונה (שינוי הורמונלי), אבל כנראה שאכן יהיו בקרים בהם אכן תאלצו להקיץ כבר יחד איתה.... : אומנם ניתן לנסות להחשיך את החדר עם תריסים או וילונות, לשחזר את טקס ההשכבה שלה משעות הערב גם כשמתעוררת בחמש, להציע מוצץ, בקבוק מים וכדומה, אבל סביר שהיא פשוט נבהלת מההתעוררות ואז פשוט לא מצליחה שוב להתרגע על מנת לשוב למצב של שינה. כדי לנסות להכחיד את זה, אני מציעה לנסות לגשת אל מיטתה במהירות המירבית (מייד כשאתם מתעוררים כדי שתשאר מנומנמת ככול הניתן), לנסות להרגיע אותה עם מגע ועם מעט מילים ובעיקר - לא להוציא אותה מהמיטה, ובוודאי לא להציע משחק/סיפור וכו'. יתכן שיידרשו מספר בקרים של צווחות עד שתבין שעדיין לא בוקר כדי לקום ואז ההתעוררות תוכחד, אבל מכיוון שלא מדובר בהתנהגות קבועה, הרי שיהיה קשה לקיים כאן תגובה שיטתית (בדומה להשכבה) ולכן הסיכוי שזה יצליח הוא לא גבוה (אבל כמובן ששווה לנסות...)
בבקרים קרים אלו כל דרך להישאר עוד קצת במיטה רצויה, אבל הקטנטנים לא תמיד מסכימים עם זה....
בהצלחה,
מיכל

היי אילנית נראה לי שזה קורה כי הוא כועס עלייך. זה בערך מה שקרה וקורה לי עם בני. הוא בדיוק בגיל בן שנתיים וחצי ולפני כחודשיים סבלתי מכאב גב עז בחודש שמיני להריוני ולכן יכולתי פחות לבלות איתו ואביו בילה עימו את רוב הזמן.. מאז גם כבר ילדתי ושוב נוצר ריחוק ביננו. לאט לאט אני מנסה להיות איתו לבד רק אני והוא. ולאט לאט אנחנו חוזרים להיות בקשר אימא בן כמו שהיינו לפני... עדיין הוא אומר אני לא רוצה אותך אני רוצה את אבא. ואני מבינה שזה נובע מכעס. בנוסף לזה יש את המרכיב שאביו יותר רגוע ויותר סובלני ממני ומשתולל איתו יותר. אני גם בכיתי ונפגעתי וכעסתי עליו ועל בן זוגי בטענה שהוא מרחיק אותו ממני וכל ההורמונים שלי השתוללו שחבל על הזמן. אבל זה ענין של זמן ולאט לאט זה עובר. הכי חשוב זה באמת לא לכעוס על הילד כי הוא לא מבין מה הוא עושה (אני כן כעסתי ונעלבתי ובכיתי ומה לא וזאת טעות) בסה"כ אני גם חושבת שהם עושים את זה בכוונה הוא לפעמים גם אומר לאבא אני לא רוצה אותך אני רוצה את אימא. הכל פונקציה של מי נחמד אליו יותר באותם רגעים.
מקווה שעזרתי לך במשהו

יהודית

שלום אילנית,
את מתארת את הקושי שבלהיות "השלישי" במערכת יחסים של שלושה-אבא, אבא וילד, כאשר בכל פעם השלישי שנמצא מחוץ לדיאדה-משתנה(פעם בעלך "בחוץ", פעם בנך ופעם-את). בנך מעדיף את אביו כאשר את צועקת על אביו, לא משום שאינו אוהב אותך או משום שכועס עלייך כי לאחרונה את פחות איתו, אלא משום שבאותו הרגע הוא חושש ממך-גם אם כעסך לא מופנה אליו. לעתים קורה שילד מזדהה עם ה"חלש"(במקרה זה-מי שצועקים עליו) ואז הוא יעדיף את חברתו על מנת "לשמור" עליו ולחזק אותו. בהמשך, כשיהיה בן 4-5 שנים, יתחיל תהליך אחר של העדפה של אביו כמודל הזדהות גברי, אך אתם עדיין לא שם.
אני רוצה לחזק מאוד את צעדייך-בהם פתחת מקום בקשר שנוצר בינך לבנך מיום הוולדו, לאחרים-המעון ואביו- החשובים מאוד להתפתחות הרגשית של בנך. העובדה שבנך הולך בשמחה למעון , נפרד ממך בקלות וחוזר לפגוש בך שוב בשמחה-מוכיחה כי אינו כועס על שהתרחקת ממנו-אלא מחזקת את האינטואיציה שהייתה לך בכך שאפשרת לו התחלה של תהליך נפרדות בריא והדרגתי ממך. את עדיין זמינה עבורו ולא נעלמת לו-היכולת שלו "לוותר" עלייך רק מעידה על הבטחון שלו בקשר ביניכם. אין מקום להעלבות שלך מהעדפתו את אביו-זהו חלק טבעי מהתפתחותם של ילדים, כאשר הם משחקים ביכולת שלהם לבחור את ההורה שיטפל בהם ברגע נתון. כמובן, כל עוד העדפה זו אינה משבשת את סדרי המשפחה והופכת את הילד לעריץ-חשוב שתשתפו פעולה עם משחקי השליטה הבריאים-הם נותנים לילד בטחון ביכולת שלו להשפיע על אובייקטים בסביבתו, מה שאינו יכול להרגיש כאשר הוא נמצא בגן ובמקומות אחרים כשאתם אינכם. חשוב שתבחיני בין משחק זה"העדפה שאבא ילביש", לבין הרגשות שהוא חש כלפייך והקשר שיש ביניכם. אין מקום לייחס לדבריו משמעות עמוקה יותר. ברגע שאת נעלבת ומבטאת חוסר בטחון שלך באהבה שלו כלפייך, את מעמיסה עליו רגשית ודבר זה עלול לפתח תחושות אשם אצל בנך, כאשר הוא עושה את דרכו העצמאית בקשרים נוספים. עלייך לשדר לו שהוא יכול לאהוב גם את אמו וגם את אביו, ואהבת האחד אינה באה על חשבון האחר וכן כי לא "ייענש" על כך ולא תכעסי עליו על כך. אמרי לו "אתה מעדיף שאבא היום ילביש אותך. אני אשמח להקריא לך סיפור אח"כ" אם גם לכך עונה "רק אבא" תאמרי "היום אתה מעדיף את אבא, אולי מחר תרצה שאני אלביש. אני אוהבת אותך בכל מקרה".
ולגבי מריבות בין הורים-ללא ספק עדיף להמנע מלריב מול הילדים אך זה גם קורה. מה שחשוב, אח"כ להסביר לילד-אבא ואמא לפעמים לא מסכימים, אבל אח"כ אנחנו משלימים ואוהבים בחזרה אחד את השני".
אל תפסיקי לתת מעצמך לבנך, ואל תתני לעצמך בקלות לשכוח את המשמעות שלך עבור בנך ושל הקשר היפה שנבנה ועוד ימשיך להבנות ביניכם-לכל אחד מכם-את ובעלך-יש תרומה ייחודית ומשמעותית לבנכם!
בברכה
אודט

שלום הילה,
מתנצלת על האיחור בתגובה.
מאחר ששאלתך דומה לזו של טלי מה 3.12.09, אני מפנה אותך לתשובתי שם מהיום(12.12.09).

בהצלחה,
בשמת

לשלי,
(בהנחה שאת היא הכותבת מההודעה הקודמת הרי שקצת מתבהרת התמונה....)
הרגלי השינה של תינוקות מושפעים מאוד מגורמים סביבתיים כמו שינוי בסדר היום (למשל, המעבר למטפלת) וכמובן מסיבות חיצוניות (כמו צמיחת השיניים). במהלך שנת החיים הראשונה ישנם שינויים בהרגלי השינה ותינוקות רבים חוזרים להתעורר לאחר תקופה בה כבר הושגה שינה רציפה יותר, או אפילו לילה שלם. מכיוון שאת מציינת כי אתם מקיימים טקס שינה, כדאי לנסות להפריד אותו מההנקה האחרונה, כלומר, להאכיל בסביבות שש-שבע בערב, ואז מקלחת והשכבה, כשהוא שוכב ער במיטתו ואתם שרים לו או מלטפים קצת עד שנרדם. זה לא מוקדם מבחינת הגיל להתחיל לרכוש הרגלים, אבל יתכן כי זה יהיה כרוך במספר ימים של בכי ואי-שביעות רצון, או בצורך ממושך בהישארותכם לידו. לא חייבים לצאת מהחדר, אבל חשוב להשאיר אותו במיטה. אם את עדיין מניקה אותו בלילה, נסי להחזיר אותו בתום הארוחה למיטתו, כדי שכאשר יתעורר בפעם הבאה ינסה שוב להרדים את עצמו, מבלי להיזדקק לשירותייך (ארוחת לילה אחת מספיקה בהחלט, ובהדרגה כדאי לנסות לוותר גם עליה).
בהצלחה,
מיכל

שלי שלום,
את שואלת לגבי הדרך להקל על נועם את ההסתגלות למטפלת, אך מדברייך, איני בטוחה ששזהו המקור לקושי המעורר את הבכי הממושך שתארת: מכיוון שהתקפות בכי אלו הופיעו שלושה שבועות לאחר הסתגלות טובה לדמות החדשה ולשהות בביתה, וכן מופיעות גם בנוכחות אביו, מה בעצם גורם לך לחשוב שהוא עדיין לא רגיל אליה? האם לדעתך היא לא מצליחה להרגיע אותו? האם נבהלת מהבכי הממושך? מה בהתנהגויותיו גורם לך לתפוס אותו כתינוק רגיש - סף בכי מוגבר? קושי במעברים ושינויים? מזג קשה? האם בנוכחותך לא מופיעים התקפים מוגברים כלל או שאת למדת להרגיע אותו מהר יותר? האם התקפים כאלו לא הופיעו בעבר בכלל? האם במהלך התקפות הבכי הוא בעצם לא אוכל או ישן? לא משחק? מה בכל זאת מרגיע - בהנחה שהוא לא בוכה 8 שעות רצופות, או אולי כן?!
אני מנסה להעלות יחד איתך נקודות למחשבה ולהרחבה כי מדברייך קשה לי להעריך מהו "הגורם" לבכי המוגבר, אבל אני חוששת שלא מדובר "רק" בתקופת הסתגלות: ההסתגלות כבר נעשתה (3 שבועות זה הרבה זמן עבור תינוק בגילו), ועכשיו קורה משהו אחר, חדש, וצריך להעמיק קצת כדי להבין טוב יותר.
את מוזמנת להמשיך ולכתוב, או להתייעץ לגבי כתובת הפנייה מתאימה
בהצלחה,
מיכל

שלום מיטל,

אני מוכרחה להודות שעל אף שאני מתנגדת אישית להקלטות ולמצלמות נסתרות בגני ילדים (מומלץ מאוד לשלוח ילדים למסגרת טיפולית אותה בדקנו, קיבלנו המלצות ואנו בוטחים בה, ואז אין צורך באביזרים אלו ) , לצערי, התיאור שלך מדאיג למדי. אמנם לא הרחבת אודות יחס בנותייך למטפלת- האם שמחות להגיע למשפחתון, כיצד מגיבות למטפלת, כיצד היא מגיבה אליהן. מידע זה גם הוא יכול להעיד על שביעות רצונן מהמטפלת.
אך אם אכן כל אשר תיארת נשמע בבירור בקלטת, הרי שאת מתארת התייחסות לא הולמת עד גסה ובוטה כלפי תינוקות צעירים. יתכן שטכנית הם מטופלים כראוי(אוכלים, מוחלפים וכו'), אך במצבי אי-נוחות ובכי, המטפלת חסרת סבלנות והתינוקות "זוכים" להתייחסות תוקפנית. אם אכן זה המצב, לא מדובר כאן ב"משפחתון לא מושלם", אלא במשפחתון לא הולם, ויש לשקול ברצינות את מעבר בנותייך למסגרת אחרת. מעבר לכך, מאחר שהגוף האחראי הוא התמ"ת, זוהי הכתובת לתלונה. צרי קשר עם הגורם שהפנה אותך לשם (בד"כ זו עובדת סוציאלית האחראית על המשפחתונים בלשכה העירונית לשירותים חברתיים) והעלי מולה השגותיך לגבי התאמתה של המטפלת לתפקיד זה. הן לבנותיך והן לתינוקות האחרים מגיע יחס טוב יותר...

מאחלת הצלחה והשתלבות במסגרת המיטיבה ביותר,
בשמת

זה מדהים אייך המפגש עם המטפלות שם אותנו האמהות לפעמים במקום כל כך אובד עצות וחסר אונים.
אני חושבת שהשאלה היחידה שאת צריכה לשאול את עצמך זה האם את רוצה שמישהו ידבר ככה אל הילדים שלך?
התשובה רק אצלך, לכי עם תחושת הבטן שלך וה"אני מאמין" שלך
שולחת לך חיבוק להתמודד עם הסיטואציה הלא פשוטה הזו

שלום טליה
השמוש שלך במילה "עזבתי אותן" ולא במילה "נפרדתי מהן" מספר הרבה על התחושה הקשה שלך שאולי קרובה לתחושת נטישה, כאשר את חושבת על נסיעתך הקרובה.
ללא ספק בתך הקטנה תרגיש בחסרונך מאחר ואת מטפלת בה מרבית הזמן והיא לא נחשפה לדמויות נוספות(סבתא/מטפלת/בייביסיטר וכדומה). בשלב הטרום מילולי שהיא נמצאת בו, אין אפשרות לעבד איתה את הפרידה או להכין אותה לקראתה-באופן מילולי, כפי שעשית זאת עם בתך. עם זאת, יש מספר דברים שיוכלו להקל עליה-המשך השיגרה שלה ככל שניתן-שמירה על סדר היום שהנהגת מבחינת האכלה, השכבה, טיול מחוץ לבית וכו'. כמובן שעדיף שתשאר בסביבת ביתה-ככל שזה מתאפשר. בנוסף, נוכחותו של אביה ואחותה בבית, יעזרו לה לחוש את הבטחון בהעדרך. אינני יודעת מה ה"סידור" שתכננת עבורה במהלך שעות היום , אך אם תכנס דמות מטפלת חדשה, חשוב שתרגילי את בתך כבר כעת לנוכחותה וגם שתרגילי את המטפלת לבתך, כך שתוכל ללמוד על הרגליה בנוכחותך-ולא רק בהעדרך.
בשורה התחתונה-אם בתך התינוקת היא ילדה נוחת מזג סה"כ, אין סיבה שפרידה זו תשפיע עליה באופן משמעותי .היא תתמודד איתה כפי שמרבית התינוקות מתמודדים. השאלה היא יותר כיצד את תתמודדי ואיך תצליחי את להתנתק..בעיני, זו הזדמנות עבורך כהורה לבדוק שוב את הקושי שלך לאפשר לדמויות נוספות לשמור ולטפל בבנותייך(לרבות אביהן)-ככל שילד נחשף לדמויות טיפוילות נוספות, ולאופנים שונים של טיפול והתייחסות, כך הוא יגדל להיות ילד עם יכולת הסתגלות טובה ועם יכולת לייצר אמון בסביבתו-ולהיפך.
לסיום-שאלת כיצד נסיעתך תשפיע על בתך הקטנה-אני חושבת שלא פחות חשובה השאלה -כיצד ישפיע עלייך ביטול הנסיעה או חוסר האפשרות להענות לצרכים שלך בחופש, בצבירת חוויות חדשות ומרעננות כאדם בפני עצמו. אני חושבת שכמו שזה חשוב לך לנסוע, כך זה חשוב לבתך לקבל חזרה אמא רעננה שמילאה מצברים וחוותה חוויות נוספות, אחרי תקופה כה אינטנסיבית של טיפול באחרים מלבד עצמה...

אודט

תמי שלום,
את מתארת תופעות המאפיינות את ההתמודדות וההסתגלות של בנך למצבים שאינם נעימים לו או מעוררים בו רגשות כמו חשש, מתח ותסכול. גם האופן בו מגיב במכות קטנות וגם האופן בו מכסה את עיניו משקפים דרכי התמודדות ראשוניות, בלתי בשלות, אך הן מאפיינות פעוטות בני גילו, ובהדרגה עליו ללמוד דרכים יעילות יותר למצבים אלו.
כמובן שהדפוסים המבויישים בהגיעכם אל מקום חדש הינם פחות דורשים שינוי אקטיבי מצידכם: המבוכה וההיסוס במפגש חדש הם טבעיים ואף מותאמים לסיטואציה, הוא מבטא כך את חששותיו מפני הבלתי-מוכר, מפני ההמולה, וזקוק להגנה. ניתן להציע לו את הקרבה שלכם במצבים האלה - להיות עוד קצת על הידיים, לחקור את הסביבה החדשה בליווי שלכם וכך לסייע לו להיעזר באחרים על מנת להתמודד עם הקושי ולא "להישאר" עם זה לבד, "בחושך" 0כלומר, בעיניים מכוסות או בעגלה).
לגבי אותן מכות קטנות, הרי שמדובר בתגובת תסכול שדורשת הצבת גבול. טוב לשמוע שהוא אינו מכה ילדים אחרים בגן וכן מסתדר חברתית, אבל הוא גם לא צריך להכות מבוגרים בשום אופן וחשוב להבהיר זאת באופן ברור, בתקיפות עיניינית וללא כעס. המסר צריך להיות שמותר לו לכעסו ולהתעצבן, להיות בלתי-מרוצה (ובהדרגה גם ילמד להגיד את זה במילים), אבל להרביץ אסור, וכדאי להציע לו פתרון חלופי, כמו לשחק במשהו אחר וכו'.
בהצלחה,
מיכל

שלום הילה,
אני מתקשה לקרוא לתהליך שאת מתארת רגרסיה, כיון שמדובר בפעוטה צעירה מאוד והגמילה שלה הושלמה ממש לאחרונה. את בוודאי רוצה לזרז את התהליך, הן בגלל טרחת הכביסות (המובנת) והן בגלל הלידה המתקרבת (וגם זה מובן), אבל מדובר בילדה צעירה מאוד בסך הכל והיא עדיין "רשאית" להרטיב בזמן שינה. אפשר להתפעל מיכולתה להיגמל במהלך היום ולהצליח בכך, אבל השליטה בצרכים בלילה שונה. הלילות בתקופה זו קרים והיא אולי ישנה טוב יותר במיטתה החדשה והמרווחת עד שלא מתעוררת לשם עשיית הצרכים כבעבר.
זו אולי לא המלצה שכיחה, אבל במקרה הזה הייתי מציעה לכם להציע לה כן ללבוש טיטול למהלך הלילה ולומר לה שאתם מרגישים שזה קשה לה להתאפק בלילה ושזה בסדר, ואולי הטיטול ייתן לה הרגשה טובה וביטחון, תדע שיכולה לישון במנוחה ולא להתחשב בפיפי שאולי יברח. אני חושבת שזה עשוי להקל עליה דווקא בתקופה זו שבה דרישות רבות, ייאפשר קצת רגיעה מהלחץ והדרישות המופנות אליה במהלך היום. אחרי תקופה יבשה משמעותית תוכלו להציע לה לשוב ולהסירו שוב.
בהצלחה,
מיכל

שלום יונית,
מכיון שבתך לא מוכנה להשתמש בשירותים, לא הבנתי מדברייך היכן היא כן עושה את צרכיה: האם בבגדיה? האם בסיר? האם מבקשת טיטול לשם כך או האם מתאפקת מתוך הסירוב?...
ישנם פעוטות רבים אשר בתהליך הגמילה יוצרים הפרדה - לעיתים מהקקי יותר קשה להיפרד, הוא לעיתים נחווה כחלק נעים מהגוף ולעיתים העיסוק בעיניין, הריח והמראה, דווקא מעוררים רתיעה המקשה על ההתמודדות. עבור אחרים עצם הישיבה על האסלה, "על פי התהום", מעוררת פחד. הגישה שלך לעידוד נכונה, חשוב לסייע לה להשתמש בשירותים, אבל ניתן לייצור מספר שלבי ביניים כמו השימוש בסיר, באסלה קטנה (או מקטינה) ואף ניתן לשבת לעשות את הצרכים עם הבגדים, כשמכסה האסלה סגור וכדומה, כלומר, לייצור תהליך הדרגתי ובהמלכו להשתמש בחיזוקים על כל הצלחה, כמו לוח מדבקות או פרסים קטנים אם זה עובד. אם היא ילדה שנהנית מקריאת ספרים, כדאי מאוד ללוות את התקופה גם בקריאה בנושא. בכל מקרה, הסתגלות היא חלק מהעיניין, מדובר בלמידה של הרגל חדש וזה עשוי לקחת זמן.
בהצלחה,
מיכל

שלום הדס,
לצערנו הרב, אין במדינת ישראל חוקים לגבי איכות הטיפול במסגרות לתינוקות ולפיכך אין הגדרה לגבי מספר המטפלות הנדרש . בהשוואה לכל מדינה מערבית, בישראל כל הנושא אינו מפוקח ואינו מעוגן בחוק ולפיכך תינוקות ופעוטות נמצאים לפעמים בתנאים בלתי ראויים ואף מחפירים. במשרד התמ"ת, שהם האחראים על מעונות היום כמו נעמת ויצו ודומיהם, קבעו מעיין "מפתח" לקביעת מספר המטפלות הרצוי, אך הוא נמוך בהרבה מהמומלץ על פי כל המומחים לגיל הרך, ומשתנה על פי גיל הילדים (למשל, כמה תינוקות מתחת לגיל שנה נמצאים בקבוצה).
אני לא יודעת מהי המסגרת שבחרת לבתך, ואולי מדובר במסגרת ממולצת, וותיקה ואיכותית, אך להערכתי בקבוצה בה נמצאים 18 תינוקות צריכות לשהות לפחות 3 מטפלות בכל רגע נתון, וגם זה המינימום כיוון שרצוי שיהיו 4. אני יודעת היטב שיש פער עצום בין מה שמומלץ, לבין המצאי הקיים במסגרות בארץ, ולכן חשוב שתבדקי פרמטרים נוספים הקשורים לאיכות המסגרת (תנאים סביבתיים, בטיחות, הגיינה, סדר יום....) שחשובים בעינייך ותעשי את שיקול הדעת. כדאי אולי לשאול את הצוות הקיים כיצד הן מסתדרות, האם מרגישות שהן מגיעות לכל אחד מהילדים, האין לדעתן יש צורך בעוד מטפלת ומתי הן מתכוונות לשלב אחת כזאת. אפשר אולי "לשרוד" במסגרת כזאת, אבל מה הילדים מרוויחים? והאם המטפלות נהנות בעבודתן?!....
מקווה שיימצא פתרון...
בהצלחה,
מיכל

שלום יעל,
את מתארת רצון לעשות שני שינויים משמעותיים בהרגליה של בתך, שניהם - מבחינתה - דרמטיים ודורשים הסתגלות: גמילה מהנקה בלילה וגיבוש הרגלי הירדמות במיטתה. מכיון שעל שניהם היא לא תרצה לוותר בקלות וצפוי קושי בהטמעת השינוי, ואולי אף מאבק, אני מציעה לעשות זאת בהדרגה, להחליט עם איזה שינוי מתחילים ורק אחרי זמן לעבור לשינוי הבא. כדאי למשל, להתחיל להפריד בין שינה לאוכל. בגילה, אין שום סיבה שהיא תאכל בלילה, זה בוודאי לא מתוך רעב וההנקה הינה רק הרגל שקשור באופן בו היא נרדמת בערב. אם תתחילו לייצור טקס השכבה שאינו כולל ארוחה, ובהמשך לא תניקי אותה כשהיא מתעוררת אלא תמצאי דרך אחרת לעזור לה לשוב לשינה, הרי שבהדרגה היא לא תתעורר עוד במהלך הלילה, או לפחות לא תזדקק לארוחה. למשל, אם תלמד להירדם עם מוצץ תוך כדי שאת מלטפת אותה. אם היא ניזונה גם מתחליפי חלב, ניתן להחליף את ארוחת ההשכבה בבקבוק במיטתה ולעזור לה להירדם שם, לאחר טקס השכבה.
מבחינת השינה בחדר אחר, אני מניחה שכעת זו גם הנוחות שלך, מכיון שאת קמה להניקה בלילה הרי שבוודאי נוחה יותר הקרבה. את שומעת אותה מתעוררת ומגיבה מיידית באופן שמאפשר התעוררות חלקית וחזרה מהירה לשינה. ההחלטה להוציאה מחדרכם משמעה גם התעוררות מלאה יותר מצידכם, אך אולי כך יתאפשרו הרגלים חדשים: אם כבר ערים, הרי שכדאי להתעקש על חזרה לשינה בתוך מיטתה, ומבלי להוציאה משם.
עלי לומר כי למרות שלא ציינת פרטים אודות המזג של בתך ונטייתה להתמודד עם שינויים, אני מניחה שלא יהיה קל לקבלם, מה עוד שגם עבורך מדובר בוויתור: אימהות שבוחרות להניק אחרי גיל שנה לרוב נהנות מאוד מהקשר הזה ומתקשות לוותר על השד בתור אמצעי הרגעה וניחומים, זה משמר קרבה אולטימטיבית ויחידנית עם בתך וכנראה נעים לשתיכן. אולם, כיום כנראה גם את מרגישה שדפוס זה של קשר לא מתאים עוד ונדרשת מערכת הרגלים חדשה. אני רוצה לחזק אותך על כך ולומר שלמען שתיכן זה הכרחי, ואולי גם למען בן-זוגך, שההתרחקות שלך תאפשר גם לו קרבה אל בתכם ואפשרות להתמודד איתה בלילה. יש לו תפקיד חשוב ומשמעותי בקשר ביניכן והוא יוכל לסייע בעיניין רבות.
בהצלחה,
מיכל

שלום ולרי,
מכיוון שציינת כי קראת בפורום דיונים קודמים בעיניין, את ודאי יודעת שקשה מאוד לפתור בעיות מסוג זה במסגרת הפורום.... אם הבנתי נכון את התיאור, בנך היה גמול לגמריי למשך יותר משנה וחצי, וכבר יותר משנה הוא מפספס. מכיון שלא מדובר בהרטבה שיטתית, ספציפית למקום מסוים, או לא מדובר בתדירות קבועה, קשה לדעת מה הגורם לעיניין או לייחס את זה לאירועים חיצוניים (כמו למשל מעבר למסגרת החדשה או הנסיעה שלכם). יחד עם זאת, בהיותו ילד גדול ומפותח זה כנראה פוגע משמעותית באיכות חייו כיון שבוודאי מעורר תגובות כעס והאשמה מצד מבוגרים, תגובות לעג אצל ילדים אחרים וסביר שהוא עצמו חש תסכול רב בעיניין, ללא יכולת להתמודד עם זה ועל כן אומר "שכחתי" (האם זה קורה כשהוא מוסח ממשהו אחר? עסוק ושקוע?).
בכל מקרה, גם מבחינה פורמלית, תדירות זו של הרטבה כן נחשבת הפרעה שדורשת טיפול ולא כדאי להמתין, לא עד גיל 5 ולא בכלל. ככול שהילדים צעירים יותר קל יותר לעזור להם ועל כן אני ממליצה מאוד לפנות לעזרה מתאימה.
אוכל להפנות אתכם לכתובת מתאימה באיזור המגורים שלכם,
בהצלחה,
מיכל

אשמח להפנות אותך ולכוון אותך, לשם כך, חשוב שתצייני מספר דברים:
1. מהו גילה של בתך?
2. מי המפנה למכון להתפתחות הילד(רופא/טיפת חלב..) ומה הרקע להפניה?
3. מהו אזור המגורים שלכם ולאיזו קופ"ח בתך משתייכת?


בברכה
אודט

שלום ענת,
שאלת "האם זה אמור לעורר סימני שאלה".... ובכן, לאיזה סוג בדיוק התכוונת?... המעבר למטפלת בגיל הזה אומנם לא מלווה לרוב בקשיי פרידה מהאם ועל כך ייתרונו: לתינוקות צעירים כל כך אין עדיין הבחנה מי מטפל בהם, או עדיפות למטפל ספציפי. יחד עם זאת, עבור בנך זה אכן שינוי משמעותי: הוא עבר לבלות הרבה מאוד שעות במקום אחר, עם קולות וריחו אחרים ועליו להתרגל. נדרשת כמובן הסתגלות גם לאחיזה השונה ולקולות השונים, החדשים של המטפלת.
אני בטוחה שחיפשת מטפלת מומלצת ושהרגשת שאת סומכת עליה מאוד בטרם בחרת להשאירו אצלה, ועל כן סביר שהוא מקבל שם טיפול טוב וראוי, אבל עדיין השינוי הזה דורש הסתגלות.
חשוב לציין גם שבגילו הצעיר הרגלי השינה מאוד תנודתיים ועשויים להיות מושפעים מעוד מגוון גורמים ולכן מאוד תלוי איזה הרגלי שינה הוא "הצליח" לרכוש טרם המעבר.
בהצלחה ובהסתגלות קלה לשניכם.... לפעמים זה לא קל לחזור מחופשת לידה....
מיכל