פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

מכון שינה שיבא עוזר בהנחיית הורים לתינוקות והסדרת נושא השינה,לי הם עזרו מאד
הטלפון שלהם - 035340381
בהצלחה

רונה שלום,
על מנת ליצור שינוי בהרגלי השינה נדרשת עמדה אקטיבית של ההורים בשינוי הרגלי ההרדמה וההאכלה. אם בכוונתך להמשיך להניקה בהנקה מלאה ולהיענות לצורך שלה בכל עת שהיא מבקשת, לצערי איני רואה דרך לשנות את הרגלי השינה....שינויים כאלה נוצרים כאשר ההורים מחליטים שלא להגיב מיידית, לא להניק בלילה, לשנות את התזונה וכדומה.
עלי לציין כי יתכן כי מרכזים להפרעות שינה אומנם עוזרים היטב בהקניית הרגלי שינה ובטיפול בהפרעות, אבל לדעתי התינוקת שלך אינה סובלת מהפרעות שינה! מדובר בתינוקת בריאה שמתפתחת היטב ואלו הם דפוסי שינה שמתאימים לתינוקת יונקת. זה אולי המחירן, אבל היתרון הוא רב, ואני מאמינה שבגיל הזה אין כל מקום להתערבות אקטיבית : המשיכי להנות מההנקה וממנה ואני בטוחה שבהדרגה היא תזדקק לך פחות בשעות הלילה.
בהצלחה,
מיכל

שלום מאיה,
היכולת של תינוק לצאת לחופשה ולהנות ממנה תלויה בעיקר בתינוק עצמו: אם בנך הינו תינוק שהתפתחותו תקינה ומזגו נוח הרי שהוא צפוי להיות פרטנר נהדר לחופשה משפחתית ואתם צפויים להנות מאוד. אתחיל מהסוף - מבחינת פעילויות הרי שכל פעילות יכולה להתאים לו, החל מרחצה בים ובבריכה ודרך שאר מתקנים בהם נמצא בהשגחתכם. מבחינת תזונה, בגילו ניתן לתת לו את מרבית האוכל שתאכלו אתם, את יכולה להצטייד מראש בכלי קטן בתוכו תוכלי למעוך עבורו במזלג, או במגרדת לריסוק תוך כדי האכילה. כמובן שניתן יותר ל"השקיע" ולקחת איתך צנצנות של אוכל מרוסק מוכן (למייטב ידיעתי אסור להעלות קופסאות אוכל למטוס), או לקחת לחדרכם אפילו את מוט הבלנדר איתו את מועכת לו בבית, אבל כמובן שזה קצת פוגם בסיכוי שלך להנות - הנופש הוא גם הזמן שלך קצת לנוח מהטרחה סביב האוכל שלו....
מבחינת תרופות מומלץ את כל הדברים הבסיסיים להם הוא נזקק בזמן שגרה, בתוספת מד חום.
לגבי אביזרים, אם את משתמשת במזרון-בטיחות ("בייבי סנס") גם אותו ניתן לקחת איתכם, וכך גם מגן ראש או מצעים משלכם ("עם ריח של בית"), וכמובן את החפצים איתם הוא רגיל להרדם.
כדאי שיהיו אתכם גם צעצועים/ספרים מוכרים לשם הזמן בו תשהו בחדרכם.
ולגבי הנסיעה לשדה התעופה: למיטב ידיעתי נסיעה במונית אינה מחייבת כסא בטיחות, אבל לדעתי זה תלוי במשך זמן הנסיעה שלכם, כלומר, מאיפה אתם מגיעים - לא נראה לי שכדאי להתחיל חופשה בדאגה לגבי בטיחותו בנסיעה במונית מחיפה למשל.... האם שקלתם את האפשרות לנסוע ברכבת? אז ניתן לעלות עם העגלה שלו. אפשרות אחרת היא החניון לטווח ארוך - מדובר בחנייה מוסדרת בנתב"ג שמחירה ל 4 ימים לרוב נמוך מההוצאה על מונית, אז אפשר לחשוב גם על זה.
בכל מקרה,
שתהייה נסיעה טובה ומהנה!
מיכל

שלום מיטל,
לא ציינת בת כמה בתך, וזהו משתנה חשוב כשמדובר בדפוסי התנהגות והתמודדות של תינוקות, פעוטות וילדים. מכיון שתארת שאתם מצפים ממנה להגיד מה היא רוצה, אני מניחה שמדובר בפעוטה/ילדה בת יותר משנה וחצי (?), אך עדיין אכתוב תשובה כללית בלבד.
הצורך בהיצמדות להורה הופך מוגבר יותר כאשר פעוטות/ילדים חווים מצוקה וקושי. הם מרגישים חוסר אונים, חווים את עצמם כבלתי מובנים ולעיתים אף בלתי רואיים. בהתמודדות החדשה במסגרת החינוכית הילדים מצופים להתרגל למקום חדש ולסביבה חדשה כשהם אינם מכירים את הדמויות המטפלות, הן אינן מכירות אותם, ועליהם להתחלק בתשומת הלב עם ילדים נוספים. הסיטואציה הזו יוצרת מצב משברי שלעיתים נחווה כמשבר אמון של הילד עם הוריו ומתבטא בבית. לפיכך, למרות שלכאורה ההסתגלות למסגרת הינה חלקה וללא קשיים מיוחדים, לילדים יש צורך להיצמד יותר, להיות בקרבת מי שמכיר אותם יותר מכל ובקרבת מי שמבין אותם בלי מילים. זה קצת דומה לצורך שלנו, המבוגרים, להיצמד לטלפון כשרע לנו ולדבר עם הקרובים לנו, או אפילו להזדקק למפגש עם מישהו קרוב שינחם וירגיע.
לפיכך אני לא תומכת בהמלצה "להתעלם" מהרצון שלה להתקרב ולהיצמד. ברור שאין באפשרותך להרים אותה על הידיים כל הזמן (ושוב, תלוי בת כמה היא), אבל אני מציעה כן לאפשר לה קרבה, זמן משותף מוגבר איתך וכן לעזור לה לבטא את הצורך הזה שלה במילים, משהו כמו: "את מאוד התגעגעת היום לאימא ואת רוצה שאימא תהיה איתך הרבה". ברוב המקרים מדובר בתקופת הסתגלות קצרה שצפויה לחלוף בהדרגה, ככול שתרגיש בטוחה יותר במסגרת הגנית.
בהצלחה,
מיכל

שלום לך,
תקראי מאמרים של דפנה תייר שבפירוש מעודדת גמילה בגיל מוקדם, למרות שרוב אנשי המקצוע טוענים שיש להמתין לגיל מאוחר יותר. גם הבן שלי בן שנה וחצי והתחלתי איתו ונראה לי שזה דווקא הולך טוב.
בהצלחה ומועדים לשמחה

שלום מיטל,
הגישה לדחות את הגמילה לגיל שנתיים וחצי-שלוש הפכה רווחת מאז השימוש האינטנסיבי בטיטולים חד-פעמיים, אבל בעבר, וגם בהווה בתרבויות מסוימות, מקובל לגמול פעוטות בגיל צעיר הרבה יותר, למשל שנה וחצי. הסימנים שאת מתארת הם אכן עיניין מוגבר שלהן בנושא, ויתכן כי ניתן להתחיל לאמן אותן בנושא. גמילה היא בעצם אימון לניקיון, הליך למידה לכל דבר שנמצא באחריות ההורים ובהדרגה עובר אל הילדים. שימי לב שחשוב להקפיד על מסר אחיד בגמילה - אם הן מצופות להשתמש בסיר/ישבנון, עלייך להסיר את הטיטול לזמנים ממושכים ולא רק "כשיש זמן", ומומלץ להקדיש מספר ימים לשם כך (וכמובן מדובר בגמילת יום בלבד ולא בגמילת לילה).
מדברייך אני מבינה שמדובר בתאומות: חשוב לשים לב לקצב האישי של כל אחת מהן ולא לצפות שהן יעשו את אותם צעדים באותו זמן.
אני מזמינה אותך לקרוא דיונים קודמים בפורום שלנו שעוסקים בתהליך הגמילה.
בהצלחה,
מיכל

קרן שלום,
הורים רבים נבהלים ומופתעים מתגובות כפי שתיארת, אשר עלולות להתפרש בשוגג כאלימות.
האמת היא, שפעוטות רבים, כאלו שאינם חשופים לאלימות, עשויים להגיב בדיוק כך בשלב הטרום מילולי. בד"כ זהו ביטוי של כעס או תסכול (נניח שלא קיבלה את שרצתה), ולפעמים זוהי בדיקה של ההשפעה שלה על הסביבה ("מעניין איך תגיב אמא כשאעשה את זה..."). אצל גדולים יותר זוהי הזמנה להצבת גבולות על ידי ההורים. אני מסכימה איתך- כאשר נגרם נזק לרכוש וסתם כאב פיזי, זהו הסמן להתנהגות לא תואמת, ויש מקום להתערב ולהרחיב את אופני התגובה שלה. תפקיד ההורים הוא לאפשר ביטוי של קשת של רגשות, כולל שליליים- אני כועסת/ מאוכזבת/ עצובה וכו'. מנגד- תפקיד ההורים הוא גם לעצור תוקפנות פיזית, שלה או כלפיה.
ראשית, כדאי לשים לב, מתוך ההיכרות איתה במצבי יומיום, מתי מגיבה כך (בתגובה לאילו מצבים, מילים וכו'). כך תוכלי לצפות את זה מגיע...שנית, מעבר למילים החשובות הנותנות לגטימציה לתחושת התסכול שלה, אך אוסרות להרביץ (את כועסת אבל אסור להרביץ, אני לא מרשה לך להרביץ, לא נעים וכו') ובמקביל, חשוב לבלום את המכה בצורה של התנגדות לא אלימה. כלומר לעצור את היד המורמת לעבר הפנים ובמקביל לתת מילים לרגשות שלה ולמה שרוצה. השימוש במילים ושפה חשובים אמנם כבר מגיל צעיר, אך אין כמו מעשים כדי לקבוע מציאות וגבול ברור למותר ואסור. חשוב לתת שבחים מילוליים רבים והתפעלות לנוכח כל ביטוי רגשי תואם שלה, בשפה או בתנועת יד, אשר ילמד אותה את הדרכים שבהם כדאי לה להתבטא על מנת להיות מובנת.
אם תגיבי כך בעקביות , לאורך זמן (מדובר על שבועות וחודשים ולכן סבלנות) היא תפנים ותבטא תגובות תואמות יותר.
שיהיה בהצלחה וחג שמח,
בשמת

סבתא יקרה,

לאי נוחות המתבטאת בבכי אצל תינוקות רכים יכולה להיות מגוון סיבות. תחילה כמובן יש לשלול סיבה רפואית דרך רופא הילדים (כאב, גרד וכו' שלא תמיד נראים לעין). חלק מהתינוקות רגישים יותר למצבי מעבר וחווים אי נוחות גדולה במצבים אלו. הקושי יבוא לידי ביטוי בבכי ואי נוחות במצבים כמו ערות-שינה, יציאה מהבית, מעבר לאוכל מוצק וכן פרידה מהדמויות הקרובות אשר הכי מרגיעות אותה לטובת מטפלת אותה פחות מכירה. כמו כן החל מגיל חצי שנה מתחילה להתבסס מערכת ההתקשרות בין התינוק להורה, והדמויות המטפלות מובחנות ומועדפות בבירור על פני אחרות. לרוב אלו דמויות ההורים, אשר התינוק למד שהן מכירות אותו הכי טוב מבחינת היכולת להתאים את עצמן אליו, להפיג מתחים ולאפשר לו נינוחות והנאה.
על כן הפרידה מההורים עשויה להפוך קשה יותר. באופן כללי מומלץ לבצע מעברים בהדרגה, כולל את החשיפה שלה למטפלת חדשה. משאירים את הילדה בחברת המטפלת לזמנים קצובים ההולכים וגדלים. עם רגישות מספקת של המטפלת למה שמתאים לילדה- סדר היום המתאים לה, דרכי ההרגעה המועדפות עליה, הקצב האישי שלה (שיכול להיות איטי מזה של המטפלת), לגירויים שבהם מתענ יינת וכו', עשויים להיווצר תחושות קירבה וביטחון מצד התינוקת ביחס לאותה מטפלת.
יכולים להיות מצבים אחרים המולידים קושי כמו שתיארת, אולם קשה יהיה להתייחס אליהם כאן על סמך תיאור כללי זה. במידה והקושי מתמשך לאורך זמן גם לאחר התייחסות לעיל והיעדר סיבה רפואית, ניתן לפנות להדרכת הורים.

בהצלחה וחג שמח,
בשמת

דנה שלום,
בטיפות החלב בקריות ובמגדל העמק פועלות שלוחות של התחנה לטיפול התפתחותי מחיפה (טל.
04-8633055, 04-8633066 ), אך מכיון שמדובר בשירות ציבורי, בוודאי ישנם תורי המתנה ממושכים, ואני מניחה שקיימת קדימות לתושבי היישוב.
לצורך הדרכה באופן פרטי אני ממליצה על יאיר הלל, פסיכולוג קליני שעובד בנהריה טל. 0523503744
בהצלחה,
מיכל

איני יודעת מה הסיבה לכך שבתך "דוחה" את קרבת אביה(האם מאז ומתמיד היה כך?האם את סבורה ש"אין לו גישה נכונה"?האם בעבר בילה איתה יותר שעות וכעת חל שינוי והיא מוחא על כך?), מה שבטוח הוא שככל שהוא יבטא יותר פגיעות מהתנהגותה(האם הוא כועס עליה בשל כך? מפגין עצב?בהלה?עצבנות?דוחה אותה בחזרה?), שפירושה האשמה של בתך בהתנהגות לא הולמת ופוגענית, כך הוא יחזק את התנהגותה זו. לכן חשוב שקודם כל בעלך יפתח סוג של עמידות לתגובה זו של בתך כלפיו ויכיל אותה ככל שניתן ולא ייטע בה תחושות אשם על תחושותיה הלגיטימיות(גם אם קשות עבורו) שמתעוררות בה ביחס אליו. למשל, הוא יכול לומר לה "חבל לי שאת לא רוצה לבוא אליי עכשיו, אני מאוד התגעגעתי אלייך היום ומאוד הייתי רוצה לשחק איתך , אולי עוד מעט את גם תרצי. אני בינתיים מחכה, אני לא מתייאש/מוותר עלייך". לך יש תפקיד מאוד חשוב במקביל, שיכול לעזור לך לקרב ביניהם(האם באופן בלתי מודע גם את כועסת על בעלך על השעות המעטות שמבלה איתה/אתכן, ואולי מרגישה שזה מה שמגיע לו כתגובה?)למשל, כאשר בתך מסרבת ללכת לאביה, חשוב שתגידי "אולי את כועסת על אבא והיית רוצה שיבלה איתך יותר?אבא עובד קשה והיה מאוד רוצה להיות יותר איתך..הוא התגעגע אלייך כל היום (האם זה נכון להרגשתך?) בשבת נבלה כולנו יחד ותוכלי להיות יותר עם אבא וכו'..
אם את למדת להכיר אותה יותר טוב, מה ואיך היא אוהבת, באוכל, במשחק, עזרי לו והנחי אותו. עם זאת, תני לו גם להציע רעיונות משלו ושבחי אותו כאשר הוא מצליח, על מנת שגם הוא ירכוש בטחון מולה ולא ירגיש שמכתיבים לו.

אם את מרגישה שמדובר בקושי עמוק יותר והדפוס הולך ומחריף, רצוי לפנות לייעוץ. קשר של אב ובתו הוא קשר מאוד משמעותי המשפיע על הקשרים העתידיים של הילד.

בברכה
אודט

מתיאורייך את התנהגות בנך בסיטואציות חברתיות נשמע אכן שהוא במצוקה, וללא ספק הליך הגירושין משפיע עליו, אך לפני שאתייחס להשפעת הגירושין כמה שאלות:ממתי החלה התנהגותו התקפנית כלפי ילדים? האם כאשר מבקר חבר בביתו הוא מתנהג באופן שונה? האם הוא תקפני גם כלפייך וכלפי אביו? מה מספרת עליו הגננת בגן בהקשר החברתי והרגשי? האם בנך מציג יכולות תואמות לבני גילו מבחינה שפתית/תקשורתית? האם סובל מרגישות תחושתית כל שהי?

לגבי הגירושין-האם את ואביו דברתם עם בנך על הגירושין באופן פתוח? מה הוא יודע על כך וכיצד הוא מתבטא בקשר לזה? האם ישנם הסדרי ראייה עם אביו? האם עברתם שינויים נוספים מאז הגירושין-מעבר בית, עבודה וכו'..

חשוב מאוד לשוחח על הסיבה לגירושין עם ילדים(אמא ואבא לא הסתדרו/לא היה לנו טוב ביחד/כבר לא אוהבים וכו'..), מאחר שברוב הפעמים ילדים מסבירים לעצמם את העילה לגירושין בהיותם ילדים רעים, וחשים אשמים על כך. חשוב להקפיד על קשר יציב ורציף עם האב, על מנת לא ללבות את תחושת הדחייה והנטישה שבמילא מתלווה לתהליך גירושין.

מבחינת מה לעשות כאשר בנך נוהג באלימות מחוץ לבית, מאוד חשוב להקדים ולומר לו לפני הבילוי , שהבילוי יימשך כל עוד יתנהג יפה-אם יכה חבר, תאלצו ללכת הבייתה. חשוב לא לאלץ את בנך בייחוד בתקופה ככ רגישה, לחלוק את המשחקים שלו עם חברים(ודאי שלא עם ילדים שאינו מכיר), בייחוד לא משחקים שמשמעותים עבורו. מבחינתו הוא עבר שבר באמון שלו בעולם כמקום בטוח, ואין סיבה שהוא יבטח באחרים ויחלוק איתם רכוש בשלב זה. העולם נחווה עבורו כתקפני ומאיים ולכן הוא מקדים ותוקף כסוג של הגנה.
לגבי הגן, חשוב ליידע את צוות הגן על המצב בבית אם טרם יידעתם, על מנת שיוכלו להבין את התנהגויות בנך בהקשר המתאים ולסייע לו בהתאם.
אני בהחלט ממליצה לך להיות בליווי מקצועי במהלך הגירושין, גם לעצמך כסוג של תמיכה והדרכה, ולשקול ליווי עבור בנך-בהתאם למצבו הרגשי בהמשך.

בברכה
אודט

שלום אמאלה
התערבות הורית באינטראקציה חברתית של ילדיהם היא עניין רגיש, בייחוד כשמדובר בקרבה משפחתית. השאלה היא , כיצד ניתן להתערב, כך שהילד ילמד כיצד להתמודד בהמשך ללא המעורבות שלנו. ללא ספק, ככל שהילדים צעירים יותר, אפילו הכרחי להתערב/לתווך ולתת מודל לילדים, כבסיס לרכישת הבנה חברתית וכלים לפתרון בעיות בעתיד. כאשר הורים מתערבים באינטראקציה, חשוב שיבצעו הפרדה בין מה נכון להם ומה נכון עבור ילדיהם. כך למשל, כאשר אתם מתארים את הבעלות שלוקחת אחייניתכם על בתכם-חשוב שתשימו לב, מתי בתכם מתלוננת וחשה במצוקה בעקבות כך, ומתי היא משתפת פעולה עם דפוס זה ללא קושי ומבלי לחוש "קורבן". במקרים רבים החשש הוא שהורים ישליכו את הרגשות המתעוררים בהם מהעבר שלהם כילדים, על ילדיהם אשר לא בהכרח חווים את הסיטואציה הספציפית כמאיימת/מתסכלת. מה כן ניתן לעשות?כאשר אתם רואים כי בתכם מבטא אי נחת מהאינטראקציה, שקפו לה במילים"זה לא נעים לך שהיא אומרת לך לעשות את זה, את רוצה גם להחליט" "את רוצה להגיד לה איך את מעדיפה לשחק" וכו'.. כך, גם תעזרו לבתכם להיות מודעת יותר למה הצורך שלה ומדוע מתעוררת בה תחושה לא נעימה, תתנו לה מילים לתחושותיה ואפשרויות לפעולה מלבד הכאה, וגם תעזרו לאחיינית להבין שיש עוד משהו מלבדה שיש לו צרכים ורצונות והעדפות, ואי אפשר לכפות. רצוי כמובן שגם הוריה של הילדה יהיו מודעים למקרים בהם היא נוהגת באופן שתלטני והאמירות החינוכיות יגיעו מהם ולאו דווקא מכם מאחר שזה לא תפקידכם לחנך אותה. כן תפקידכם הוא לעזור לבתכם לעמוד על זכויותיה (אם היא אכן מבטאת תחושת קיפוח ואי שביעות רצון) ולייצר דרכים חלופיות לממש אותן למעט הכאה (לקיחה של צעצוע אחר, הפסקת המשחק המשותף אם הוא לא נעים וכו').
אל תשכחו שבתכם לומדת הרבה מהקשר עם בת דודתה הגדולה, היא מהווה לה מודל ללמידת התנהגיוית שחלקן היא תאמץ בקשרים עם ילדים אחרים בגן. כמו כן, היות שתיהן יחד בגן מהווה מקום בטוח ומקנה תחושה של כוח מול יתר הילדים, אלא אם כן מרבית הזמן הן עסוקות במריבות..
בברכה
אודט

אכן הרבה שינויים (טובים בסופו של דבר!!) עומדים להתרחש בחייכם כמשפחה והחשיבה עלכיצד להקל על בנך בהסתגלות לשינויים, מה הכרחי ומה פחות, היא במקומה. לכן מכל השינויים שהזכרת, אני הייתי מחכה עם נושא הגמילה, לא משום שלא ניתן לגמול ילד בגיל שנה וחצי, אלא משום שזה כרוך בתהליך למידה שמתארך ככל שהילד צעיר יותר, והלידה המתקרבת עלולה לייצר בכל מקרה רגרסיה בתחום זה, כך שחבל על המאמץ. אם בכל מקרה תחליטי שאת מעוניינת לגמול את בנך, עקרון חשוב הוא שאין גמילה חלקית לקקי/לפיפי:מרגע שהחל תהליך למידה, הורדת החיתול היא בלתי הפיכה, אחרת נוצר בלבול והלמידה אינה יעילה. השהות של הפעוט ללא חיתול והפספוסים הם חלק חשוב בלמידה, והוא לא יכול להתרחש כאשר מורידים את החיתול רק לקראת עשיית הקקי.

לא הצלחתי להבין מדברייך האם המעבר לארץ כעת הוא קבוע (ולא רק לצורך הלידה), והאם יש לך שליטה על מועד הגעתכם לארץ. אם כן, הייתי מייעצת לכם להקדים את המעבר ככל שניתן, ולהתמקד בהכנסה של בנכם למסגרת גנית כלשהיא (אולי עדיף משפחתון בשלב הראשון) כדבר מרכזי, גם אם לחלק משעות היום (עד הצהריים, לא כולל שינה). זאת, על מנת לייצר עבורו מסגרת קבועה ושגרה ככל שניתן, במקביל לשינויים שהוא עומד לחוות עם הולדת אחיו הקטן.
עקרון מנחה אחר לגבי השינויים הוא שכרגע לא הייתי מתחילה להרגיל אותו לדברים חדשים, אם הם לא יימשכו גם בארץ.למשל, לא הייתי מרגילה אותו ליותר שעות עם המטפלת במכוון, מאחר שאוטוטו היא עומדת להעלם מחייו. כנ"ל לגבי מיטה חדשה-בלאו הכי תצטרכו להסיע אותה במכולה לארץ ואז יצטרך שוב להפרד ממנה, ולדברייך יקח זמן עד שתארגנו לו מיטה בחדר החדש(כמובן שכדאי לארגן כמה שיותר מהר כדי להציב עובדה בשטח ולא להאריך את תקופת ההתלבטות). לכן לדעתי, כדאי להשאירו כרגע במיטת התינוק, או בלול, אליהם הוא מורגל ואליהם ישוב בארץ. במקרה הכי "גרוע"אחיו הקטן יוכל לישון לתקופה בעריסה, עד שהוא(בנכם הבכור) יעבור למיטתו החדשה. לשאלתך-כמה זמן לוקח להתרגל למיטה חדשה, ככל שתהיו החלטיים במעבר למיטה החדשה, כך בנכם יקבל אותו יותר בטבעיות. אמביבלנטיות וחוסר עקביות עלולים להפריע לתהליך ההסתגלות.
שיהיה בהצלחה ובקלות!
אודט

ראי תשובה לשאלתך מלפני מספר ימים. אם עדיין לא נענית על כל שאלותייך, את מוזמנת לחזור ולשאול.
אודט

הם אפיךו חדשים.ביתי סרבנית מוצץ מדופלמת.ניסינו הכל גם זה נכשל לצערינו הרב...
איפה את גרה?אני באיזור אשדוד.לפעמים בכפר סבא

שלום לאימא,
התיאור שלך גורם לי לחשוב על עידן עודף המידע...הרי אילמלא היית קוראת את הפורום שלנו, או מאמרים נוספים, אם לא היית חשופה לכתבי עת/ספרים/תוכניות וראיונות אודות גידול ילדים, כלל לא היית מעלה על דעתךש יש סיבה למנוע את הנוהג הזה שלה, נכון?.... הסיבה שהפכת למודאגת כל כך בנושא היא בגלל שבוודאי קראת שישנה תופעה מדאיגה ששמה תלישת שיער, אבל בתך אינה תולשת את שערותיה!!
מותר לה לגעת בעצמה בהסח הדעת על מנת להתרכז או להרגע. נסי לחשוב על הרגלי גופניים של אחרים שאת מכירה, אפילו מבוגרים: לעיסת מסטיק, עישון, נשיכת העיפרון, נדנוד הרגל ועוד ועוד, כל אלה הרגלים שאנשים מפתחים על מנת להתרכז וגם אם הם לעיתים פחות נעימים, הם עדיין לא גורמים להם לפתח הפרעה פסיכיאטרית.
כל עוד בתך לא מכאיבה לעצמה (וזו הדאגה המרכזית בתופעת תלישת השיער) הניחי לה ללטף את שיערה כמה שהיא רוצה, זה לא יזיק לה, ובעיקר - אפשרי לה לחזור ולהירדם כבעבר. פעוטה שכבר הצליחה להירדם לבדה רכשה יכולת משמעותית ומרכזית בדרך לעצמאותה וחבל לקחת לה את תחושת המסוגלות והגאווה על ההשג הזה.
בהצלחה,
מיכל

מיכל שלום,

לא כתבת על הרקע לשאלתך, האם התעוררו נסיבות שעוררו דאגה, וכן מדוע בחרתם לנהוג כך שאחת לשבוע ישנה בבית הסבים. תינוקות מעדיפים יציבות בסביבתם: ראשית דמויות מטפלות קבועות, סביבה ביתית מוכרת המשרה ביטחון, סדר יום קבוע כו'. כמו כן ידוע שתינוקות רכים מבחינים היטב ומעדיפים את הדמויות ההוריות ביחס לאחרות. ההעדפה הטבעית אליכם ההורים ולסביבה הביתית המרגיעה היא סיבה טובה לחוש אי שקט ונוחות כאשר לנה בבית הסבים, אשר נחווית על ידה כסביבה זרה לחלוטין. יש לזכור שפרק זמן של שבוע נחווה כזמן ארוך מאוד בחוויית התינוק, כך שגם אם לנה שם אחת לשבוע, בית הסבים הוא עדיין סביבה זרה עבורה.
ככל שתגדל, מצופה שתגבר ההעדפה שלה את הדמויות ההוריות או המטפלות בה על בסיס קבוע, וכן מצופה הופעת חרדה מול דמויות זרות.
בברכה ובהצלחה,
בשמת