פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

אמא שלום,

על פי הפרטים שמסרת אתקשה לקבוע בוודאות לגבי סיבת הבכי של בתך, כשם שאת התקשית לכך.
כל שניתן הוא לשער: האם הבכי מתוך געגוע? מתוך התעוררות של זיכרון לקשר נעים שאבד? מתוך ההפתעה לראות את אותה מטפלת במקום שלא ציפתה לראותה (ברחוב במקום בבית/בגן)? קשה לומר. החשש שלך פן הבכי מעיד על "משהו לא תקין"- למה כוונתך והאם יש לך סיבות לחשוד בהתנהגות לא תקינה? לרוב, כאשר המפגש עם המבוגר אינו נעים לתינוק, ניתן להבחין תוך כדי מפגשים חוזרים עם אותו מבוגר , בהימנעות/מחאה או חוסר התהלבות מצד התינוק, אך את מתארת תמונה שונה (כלומר בעבר בתך שמחה לפגוש אותה). לגבי המשך מפגשים עם אותה מטפלת- פעלי לפי תחושותיך. ניתן לקיים גם "מפגש ניסיון" שבו תוכלי לבחון מחדש ומקרוב את האווירה במפגש ביניהן (כפי שמומלץ לערוך עם כל מטפלת חדשה...), ואז להחליט.

בהצלחה רבה,
בשמת

שלום מיכל,
אני מבינה כי אתם נתונים תחת לחץ להשלים את הגמילה מטעמים של לידה קרבה והדרישות של המערכת הגנית, ומנגד נדמה שתקיעות בתהליך מובילה לתחושת חוסר אונים. יחד עם זאת, בוודאי כבר למדתם מניסיונכם ההורי שלעיתים תהליכי מעבר שכאלו אורכים זמן, מתנהלים שלא כצפוי, לעיתים עם עליות ומורדות עד המעבר לשלב הבא. לגבי הגמילה, נפריד רגע בין פיפי לקקי.
פיפי: ההרטבה בגן הופיעה בהקשר למעבר לגן החדש, והיא חלק מתהליך ההסתגלות אליו. מאחר שהחל להיגמל רק לאחרונה, הגמילה עדיין לא מספיק מבוססת, וצריך בגן להזכיר לו ללכת לשירותים, נניח מדי חצי שעה או שעה. ישנם ילדים שמרטיבים משום שנוטים לשקוע עמוק במשחק, מתנגדים לעצור הכל באמצע וללכת לשירותים, וכאן צריכים את שיתוף הפעולה של הגננות כדי להזכיר להם. זה עדיין די מקובל בגיל הזה, ולבטח הוא אינו היחיד שצריך להזכיר לו. אפשר שגםאת תקחי אותו לשירותים בבוקר כאשר מגיע לגן, ולו כדי שיתרגל את אותו "מסלול" הליכה לשירותים.
לגבי קקי: הצלחה אחת או שתיים של עשיית צרכים באסלה או בסיר תקדם אתכם באופן משמעותי. זוהי המקפצה לתחושת ביטחון, הצלחה ומסוגלות. לכן, מרגע שהחלטתם על גמילה, הפסיקו את השימוש בטיטולים והעלימו אותם. קחו לכם שבוע שבו מתגברים על העניין: מקפלים שטיחים בבית, מאפשרים לילד להתהלך ללא תחתונים, שמים סיר בסלון או היכן שמשחק, ונמצאים נגישים סביבו למקרה שצריך קקי. אין טעם ללחוץ עליו לעשות קקי אם לא מרגיש צורך. הרי אלו ה"צרכים" שלו ולא שלכם. אך אם פתאום יש קקי, חשוב שילמד להרגיש בגופו את התחושה של פעולת מעיים קרבה, וגם להודיע עליה (כמו שמודיע על פיפי), או לבחון את צרכיו אם במקרה עשה על הרצפה. בד"כ פעולת מעיים מתרחשת בתוך חצי שעה לאחר ארוחה, אך לעיתים גם בזמן אחר. לכן יש לעקוב אחריו כאשר הוא בבית, וכאשר צריך קקי פשוט להניח תחתיו את הסיר , אפילו אם עושה בעמידה. (יתרונו של הסיר שהוא נייד בניגוד לאסלה). כאשר ישנה הצלחה אחת שבצידה שבחים רבים, מכאן הדרך קלה יותר.
אל יאוש (-: ושיהיה בהצלחה רבה,
בשמת

אכן הגעת לפורום הנכון.
קשה לענות על שאלה כה משמעותית בנושא התקשרות, באמצעות תיאור קצר, למרות שתיאורך מתמקד בנקודות מאוד רלוונטיות. ברמת העקרון, הייתי רוצה לומר לך שתלכי אחרי האינטואיציה שלך, אם הנושא מעסיק אותך ואם יש לך ספקות לגבי טיב ההתקשרות שלך עם בנך, כנראה שיש להן בסיס כלשהו ולא "המצאת" אותן לכן כדאי וחשוב לברר אותן בעזרת גורם מקצועי. יתכן שדווקא פנייה לייעוץ תרגיע אותך ותאפשר לך להיות פנויה ובטוחה יותר באמהות שלך ובקשר שלך עם בנך. אחד הדברים שתוכלי לברר באמצעות ייעוץ הוא מהו מקור החרדה שהתעורר בך מיד עם הולדת בנך עד כדיי כך שנזקקת להרגעה תרופתית. נדרש כאן ידע נרחב נוסף שלא ניתן לפרט על גבי הפורום לגבי ההסטוריה שקדמה להחלטה להביא ילד לעולם, המערכת הזוגית אליה נכנס התינוק וכו'..
נושא ההתקשרות הוא נושא רחב, ואוכל רק לומר לך שקיימת העברה בין דורית בדפוסי ההתקשרות, כך שלעתים קרובות, הקשר של אם עם אמה בילדותה, משפיע על איכות הקשר שיווצר בבוא היום עם ילדיה שלה. זה עדיין לא אומר שאם הייתה התקשרות לא בטוחה לאם בעברה, בהכרח תווצר כזו עם ילדיה, אך זה מגביר את הסיכוי לכך.
מודעות לכך יכולה בשלבים כה מוקדמים של הקשר למנוע את העברת הפתולוגיה בקשר, אם הייתה קיימת.

לגבי שאלתך אם הכנסת מטפלת בשלב מוקדם פגעה בקשר שלך עם בנך, תלוי כיצד חווית את המעורבות שלה בחייכם, האם אפשרה לבטחונך כאם להתחזק או שדווקא נוכחותה גרמה לתחושת חוסר ערך שלך כאם? האם למרות נוכחותה השארת לעצמך תפקידים חשובים כגון הרגעה של בנך בעת מצוקה, משחק והנאה משותף עמו? האם את חשה שאת מכירה את בנך והרגליו? האם את מזהה מתי הוא רעב/עייף/עצוב? התקשרות של אם ותינוקה בנויה מאותן סיטואציות שחוזרות על עצמן, בהן התינוק חש בטוח בכך שאמו תדע לפרש את צרכיו/מאוויו ומצוקותיו ותעזור לו להגיע למצבי רגיעה. האם ההזדקקות של בנך בך מלחיצה אותך או גורמת לך לחוש משמעותית עבורו ומגייסת אותך לעזרתו? ולסיום-האם את חשה שאת נהנית משהייה משותפת במחיצת בנך?

בנך נמצא כעת בשלב תקשורתי בו הוא מסוגל להביע את העדפתו למטפל זה או אחר באמצעות מחוות כגון-חיוך, הושטת ידיים, התרפקות וכו'.. עם זאת , העובדה שהוא שמח ללכת לאנשים נוספים מלבדך אינה מעידה בהכרח על בעייה בהתקשרות.
כאמור, איני יכולה לחוות דעה לגבי טיב ההתקשרות שלך עם בנך, אני רק יכולה לומר כי פנייה שלך לייעוץ יכולה מאוד לחזק את בטחונך כאם וככל שתקדימי כך ייטב לשניכם.
אם תרצי, אוכל להפנות אותך לאחת ממרפאות הינקות ברחבי הארץ, אשר נותנות מענה הן באבחנה והן בטיפול של חיזוק הקשר הדיאדי אם -ילד, בהתאם לצורך.

בברכה
אודט

שלום יעל
ישנן תקופות שונות בשינה של תינוקות בהן הרגלי השינה משתבשים ויצאים ממסלולם, לא תמיד ברור מדוע. אני תוהה עד כמה המעבר לשעון החורף קשור בשיבוש שאת מתארת. שיבושים יכולים לקרות כתוצאה ממחלה, במהלכה משתבשים הרגלי השינה ולעתים גם כשהילד מבריא, השיבוש מתקבע.
לכן, מה שנשאר בעיקר לעשות הוא לנסות ולהמנע מלשנות את הטקסים שנוצרו סביב השינה עד כה. למשל, גם אם תינוק מתעורר מוקדם, להשתדל להשאירו במיטתו ככל שניתן, גם אם הוא ער. התינוק עצמו לא מודע לכך שכעת מוקדם מאוד, ודרככם הוא למד על זמנים-לילה/בוקר , זמן לקום/להמשיך לישון וכו'..
התיאור שלכם בו אתם לוקחים את בתכם לסלון ושם היא בסופו של דבר חוזרת לישון, מחזק עוד יותר את התחושה שהיא בעצם התבלבלה כשהקיצה, אבל הגוף שלה עדיין זקוק לשעת שינה נוספת.
לא יהיה קל להחזיר את הגלגל אחור-כעת בתכם כבר מצפה לריטואל החדש-לקום מוקדם ולהגיע לסלון, וברגע שתמנעו זאת ממנה-היא תמחא ותהיה מבולבלת-למה היום לא?.. אך זה בהחלט אפשרי-ככל שתחזרו על ההתנהגות הזו יום אחרי יום ולא תוציאו אאותה ממיטתה ביקציות המוקדמות, אלא תהיו לידה, דברו כמה שפחות ובלחש, אל תדליקו אור(אם אפשר, כסו החלונות בוילון כי השמש זורחת כעת מוקדם..), הסבירו לה-עכשו עדיין ישנים, אמא ישנה, סבתא ישנה/ועוד.. אנחנו נעזור לך לחזור לישון וכו'..הרגלי השינה הטובים שבתכם רכשה עד כה ללא ספק יעזרו לה לחזור לדפוסיה הקודמים.

שיהיה בהצלחה
אודט

שלום ירון,
אני מניחה שלא בכדי בחרת לפנות בשאלתך עם הכותרת "חינוך" - ברצוננו כהורים להקנות הרגלי משמעת והתנהלות לילדינו ולעיתים הדברים לא מתנהלים כמצופה.... בגילה הצעיר, לבתך יש רעיונות אחרים לגבי הקצב בו דברים אמורים להתנהל, כשאתה רוצה לנעול את נעלייה היא בדיוק "חייבת" לחפש את הבובה. כשאתה ממהר לצאת, היא בדיוק התכוונה לצייר, וכשאתה חושב שהגיע העת לאכול ארוחת ערב היא דווקא חושבת שזה הזמן לבנות מגדל בקוביות.... וכל ההבדלים האלה נוצרים בגלל שבתך מנסה להגדיר את העצמאות שלה ואת הדעות שלה ולוודא שהם יהיו שונות משלך. התהליך הזה הוא תהליך התפתחותי תקין וחיוני עבורה וזוהי הדרך שלה להתפתח באופן רגשי וחברתי.
אז מה עושים? איך נמנעים מהקונפליקטים האלה ומהרגעים בהם כמעט מאבדים שליטה ומפעילים כוח?.... אני חושבת שהעיניין טמון בסדר העדיפויות: חשוב להחליט על מה מתעקשים ועל מה לא כדי לא לייצור מצבים בהן כל הזמן אתה מבקש ממנה לעשות דברים שהיא לא רוצה. חשוב למצוא מספיק פעמים בהן היא מחליטה וקובעת מה לעשות מתי וכאשר תחושת השליטה שלה בחיים תהיה מספיק טובה היא תזדקק פחות להתנגד לך. בגילה הרבה פעמים מסייע השימוש בהומור (אז אולי אבא ינעל את הנעליים שלך? אולי הבובה? וכו').
יחד עם זאת, ברור שישנם מצבים בהם לא נותר אלה לקבוע ולהחליט במקומה ואז בעיקר חשוב ליידע אותה שזה מה שאתה עומד לעשות - "אבא ביקש כמה פעמים לבוא לנעול נעליים ועכשיו אנחנו נועלים אותם". במצבים האלה חשוב להגיע למקום בו היא נמצאת ולא להתמהמה עם העיניין עוד, להיות מאוד ברורים ונחושים ופשוט לבצע. לעיתים ילדים צריכים לעשות דברים כי ככה ההורים שלהם החליטו וזה לגמריי בסדר, כל עוד שומרים על הכבוד של הילד, לא מבטלים את הצרכים שלו וכמובן לא פוגעים בו.
אם ישנן מספיק פעמים בהן אתה תהיה מכוונן אליה, אני בטוחה שבפעמים בהן עליה להיענות היא תעשה את זה ביתר קלות.
בהצלחה,
מיכל

שלום הדס,
למיטב ידיעתי האחריות על המעקב ההתפתחותי תלויה במקום המגורים שלכם ובשירותים שמציעה הקופה. מרבית העיריות והמועצות המקומיות סגרו את שירותי טיפות חלב והאחריות אכן עברה לקופות החולים. חלק מהקופות (למשל מכבי) אכן מפעילות 'שירותי טיפת חלב' רישמיים במקומות בהם אין שירותים כאלה (באיזור המרכז, למשל, בקרית אונו).
לעומת זאת, ישנן עיריות ומועצות שהשירות עדיין פועל אצלן כבעבר, ולמרות שההיקף מעט הצטמצם, וחלק גדול מהתחנות נסגרו, עדיין האחריות לעיניין היא של העירייה. כך למשל, עיריית תל-אביב מפעילה דיי הרבה תחנות ולמרות האגרה שיש לשלם יש להן יתרון בגלל שמדובר בשירות "בריא" (לא צריך להגיע עם תינוק צעיר לסניף קופת חולים) והצוות לרוב ותיק ומנוסה מאוד.
ישנם גם הרבה רופאי ילדים שהמרפאה בה הם מקבלים מפעילה שירות כזה - אחות שמנהלת רישום על עקומות הגדילה וחיסונים, ורופא שמעניק את הליווי ההתפתחותי.
בקיצור, ההמלצה העיקרית שלי היא בררו במקום המגורים שלכם: בסניף של קופת החולים או דרך רופא הילדים, הם יידעו הכי טוב.
בהצלחה ובהנאה עם התינוק החדש,
מיכל

שלום אסנת,
כשקראתי את הודעתך חשבתי שעוצמת הכעס של בנך אינה מותאמת לחומרה של האירועים שאת מתארת, ועל כן הנחתי שהוא בוודאי כועס על משהו אחר, גדול ומשמעותי יותר, ואכן לסיום פנייתך כתבת מה הוא כנראה הדבר.....אומנם זוהי רק השערה, אך אני מניחה שהתנהגותו של בנך קשורה בקשר ישיר לפרידת הוריו.
התמודדות חברתית מאלצת ילדים להצליח לקחת בחשבון את האחרים, להתחשב בצרכים של אחרים ולוותר על מה שחשוב להם באותו רגע. זה יכול להיות תור למגלשה, מאבק על חפץ אהוב או רצון להפגין כוח על פני אחרים. התמודדות זו דורשת כוחות ומחייבת מידת מה של יכולת נפרדות מההורים. בנך שחווה כיום תהליך גירושים שמטלטל את כל עולמו ואת רשת הביטחון שלו, מגיב כיום בכעס כלפי אחרים לא בגלל שהוא כועס עליהם, אלא בגלל שהוא לא מצליח לשלוט ברגשותיו ובדחפיו, בגלל שהוא מוטרד מחוויות אחרות ולא מצליח להתפנות, ואולי גם בגלל שהוא בעצם כועס על הוריו אבל מפחד לבטא את זה, ועל כן כועס 'במקום זה ' על ילדים אחרים.
בנך מתנהג 'כמלאך' וילד טוב ומקפיד שלא להרגיז אותך בבית (ומה לגבי התנהגותו אצל האב?), אבל הרגשות השליליים - כעס, תסכול, תוקפנות, שלו באים לידי ביטוי מחוץ לבית ופוגעים ביכולתו ליצור אינטראקציה עם אחרים. התנהגות תוקפנית מאוד מאפיינת ילדים צעירים שמגיבים למשבר במשפחה, ובוודאי כשמדובר בהליך גירושין ממושך שבוודאי רווי כעסים ומתח (ומה לגבי אלימות?).
חשוב מאוד לבדוק עם הגננת שלו האם היא ערה להתנהגות הזו גם בגן, או שזוהי התנהגות שמופיעה רק איתך בשעות אחר הצהרים. כמו כן, חשוב להתבונן על הבטים נוספים בהתפתחות שלו - האם העובדה שקשה לו להתחשב באחרים משפיעה גם על הרגלי המשחק שלו? על ההתפתחות השפתית או הקוגניטיבית? לילדים קשה לבטא את הרגשות שלהם ולכן הרבה פעמים הם 'מתנהגים' אותם - בהתנהגות שלו הוא מראה לנו שהוא כועס, והוא רוצה להפגין שליטה וכוח כאשר אינו מצליח לשלוט ולהשתלט על כל השינויים שבמשפחה.
מכיון שליחסים החברתיים בגיל הרך יש ערך רב ולהם תרומה משמעותית להמשך ההתפתחות הרגשית והחברתית של ילדים, אני ממליצה לך מאוד לפנות לעזרה מקצועית עבור בנך אשר תאפשר לו ליווי ותמיכה בתקופה קשה זו, והדרכה מקצועית עבורך כיצד לנהוג במקרים אלו.
בהצלחה רבה,
מיכל

שלום רות,
לא תארת בפנייתך את דפוסי המזג הכללים שלך בתך - האם היא תינוקת רגועה בדרך כלל? האם קלה להתנחמות? האם התקשורת שהיא יוצרת תקינה, ובעיקר - איך היו החודשים המוקדמים הלחייה מבחינת הרגלי המשחק והחברה??
הסיבה שכל זה חשוב היא, שבתך מתנהגת כיום בדיוק כמו בת 11 חודשים אופיינית...: היא מתרגלת את החידוש המוטורי שרכשה בהתלהבות רבה וכמובן שרוצה לשוב ולעשות זאת עוד ועוד, זה מרגש אותה מאוד לגלות את העולם מגובה עמידה שחושף בפניה התבוננות חדשה לגמריי! יש הבדל עצום בפרספקטיבה בין זחילה לעמידה ועם הגילוי תינוקות מעדיפים לעמוד... עדיין, מרביתם ממשיכים להנות ממשחקים מתאימים בישיבה (למשל הכנסת חפצים למייכל, דפדפוף בספרון מתאים) ועל כן חשוב לדעת איזה דפוסי משחק היו לה קודם לכן.
גם התנהגותה החברתית כיום מתאימה מאוד לגילה: בתך הבינה שנעים יותר להיות בחברה של אנשים מוכרים, שמפחיד ועצוב להישאר לבד, והיא מבהירה היטב את העדפתה זו,
לפיכך, אם התפתחותה הכללית עד כה תקינה ומתאימה לגילה, אם בעבר היא כן נהנתה ממשחק בחפצים ומטיול בעגלה, הרי שמדובר בתקופה קצרה שצפויה בקרוב לחלוף.
בהצלחה,
מיכל

ראשית מזל טוב וברוכה הבאה למועדון ההורים הטריים. רבים מהתינוקות היונקים אשר התרגלו לטעמה ומרקמה המיוחד של פטמת האם כמו לטעם החלב המיוחד שלה, אינם נלהבים לעבור לבקבוק. פטמת האם והחלב שלה נחווים כדבר הבטוח והבלעדי אשר מרגיע ומשביע. על כן כל מעבר כמו לפורמולת חלב או למוצץ כרוך בהסתגלות, ובניסיונות שונים של ההורים להתאים את השינוי לתינוק.
הייתי ממליצה להרגיל בכל פעם לשינוי יחיד, למשל קודם כל להרגיל לפטמת בקבוק עם חלב אם שאוב, ובשלב מתקדם לאחר שיתרגל, להרגיל גם לשינוי בטעם (כלומר לתחליף חלב). לגבי פיטמה- נסי פטמת גומי (לטקס בגוון חום) שהיא רכה יותר וקרובה יותר בגמישות שלה לפטמה אמיתית יחסית לפטמת הסיליקון הנוקשה. לגבי מוצץ- גם כאן בד"כ קל יותר להרגיל לפטמת לטקס.
לגבי זמן ההאכלה- רצוי לנסות כאשר הוא רעב, או לאחר שינק קצת. קרוב לוודאי שיהיה לו קשה לפנות לבקבוק כאשר את מאכילה אותו, שכן הריח שלך "מסגיר" אותך ואת העובדה שחלב האם זמין. לכן בד"כ ממליצים שאת ההאכלות הראשונות מבקבוק יעשה ההורה השני. חשוב לנסות מספר ימים ברצף, ראשית אחת ליום, וכאשר מצליחים אפשר להעלות תדירות בהדרגה. הדאגה שלך מובנת, אך תוכלי לעזור לו אם תצרי ואווירה רגועה ועקביות, ותהיי מוכנה לכך שעשוי לקחת מספר ימים/שבועות.
שאר הגולשות מוזמנות לשתף בעצות ובהתנסות האישית שלהן,

בהצלחה רבה וחזרה קלה לעולם העבודה,
בשמת

שלום אילנית,

על פי המידע בו שיתפת, הקשר בין הופעה של תלות חזקה בך כעת לבין התחלה של תהליך גמילה הוא אכן לא חד משמעי וברור. על כן אוכל לשער באופן כללי בשני כיוונים:
ראשית, באופן נורמטיבי צפוי שבגיל שנה וחצי חרדת הזרים תמצא בשיאה (כלומר העדפה ברורה ותלות גדולה בדמויות המטפלות לעומת חרדה גבוהה מפני דמויות אחרות). אני מבינה שהוא שוהה בבית בחברתך יותר מאשר ששוהה עם אביו ועל כן בתקופה זו את המטפלת העיקרית בו...
בהשערה נוספת , יתכן קשר עקיף לתהליך הגמילה שעובר: יתכן שבמקרה שלו ובגילו הצעיר, תהליך הגמילה על תכתיביו הפיזיולוגיים והנפשיים יוצר מתח וחרדה שמבטא בהיצמדות. מערכת פיזיולוגית שאינה בשלה עדיין, דרישות חיצוניות שאינן מותאמות לה, הדרישה ממנו לקשר בין תחושה גופנית לפעולה פיזית ולדווח עליה לסביבה בהעדר שפה מפותחת וכו', כל אלו עלולים ליצור מתח רב מהרגיל כאשר תהליך הגמילה אינו במקומו. לא הרחבת על תהליך הגמילה- מי יזם- אתם/הוא? כיצד מגיב לגמילה, כיצד זיהיתם שהוא בשל לכך וכו', אך כדאי לעקוב כיצד מתקדם התהליך והאם הוא מותאם בתזמון שלו ליכולותיו של הילד. בשלות לגמילה הכרחית להשלמת התהליך. במידה שאין התקדמות בטווח הקרוב (שבוע-10 ימים) זוהי אינדיקציה לכך שהוא אינו בשל עדיין לגמילה. אם זה המקרה, כדאי לשקול לדחות אותה לאביב הבא, מאשר ליצור מתח מיותר אצלו, המלווה בדאגה ובתסכול אצלכם ההורים.
בהצלחה רבה בכל מקרה,
בשמת

שלום סנדרה,

תחושת הנחיצות להשלים את הגמילה טרם לידת התינוק החדש מובנת בהחלט. להורים אכן תפקיד מרכזי בחינוך לניקיון, ונשמע שזהו הזמן הנכון לעזור לו לבסס את הגמילה .
חשוב לבחון מתי ובאילו נסיבות מפספס בפיפי: האם נוטה לשקוע במשחק ודוחה את ההגעה לשירותים? האם אומר כאשר מרטיב ומבקש להחליף בגדיו? האם מרטיב בעיקר בגן וכיצד מתייחס לזה שם? מי לוקח אותו לשירותים שם? אני מבינה מדבריך שלעיתים מפספס בפיפי, ושקקי עושה באסלה. הייתי מתמקדת קודם כל במניעת הרטבה ביום ודוחה בינתיים את גמילת הלילה: חשוב מאוד שבגן יזכירו לו / יקחו אותו לשירותים באופן קבוע, נניח מדי שעה, ובמיוחד כרבע-חצי שעה לאחר הארוחה. תוך כדי כך ללמד אותו לפנות לגננות ולבקש עזרתן כאשר מרגיש צורך להתפנות. ילדים רבים מפספסים כאשר שוקעים במשחק ומתקשים להיפרד ממנו לטובת הליכה לשירותים. לכן חשוב שצוות הגן יהיה ערני ובמקרה הצורך יפסיק אותו במהלך משחק כדי לגשת לשירותים. כדאי לנהוג בצורה דומה גם בבית. כמובן שעל כל הצלחה בשירותים משבחים ומחזקים במילות עידוד.
לאחר שגמילת היום תתבסס, ילמד לזהות בצורה ברורה את הצורך במתן שתן, ידווח עליו ויגש למקום הנכון באופן עצמאי, צפוי שהפיספוסים יתמעטו. לרוב גמילת לילה מופיעה זמן מה לאחר שגמול ביום. איך יודעים? אם החיתול יבש בבוקר, מורידים. אצל חלק מהילדים המערכת הפיזיולוגית מבשילה לאיטה רק סביב גיל 4, ולכן ישנם כאלו (בעיקר בנים), אשר נגמלים סופית בלילה רק בגיל זה.
שיהיה בהצלחה רבה ובשעה טובה,
בשמת

אם התשובה עדיין רלוונטית..
כמה עקרונות מנחים להסתגלות למסגרת חדשה:
ראשית, כדאי להתייעץ עם הצוות במסגרת, במקרה זה-מטפלת המשפחתון היא אשה מנוסה-כדאי לשמוע את דעתה באופן כללי לגבי הסתגלות וגם לקבל את התרשמותה הספציפית לגבי ההסתגלות של בנכם-האם זקוק לדעתה לליווי הדרגתי נוסף או שלדעתה כבר יכול להשתלב באופן מלא.
שהייה של הורה/מטפלת במסגרת במקביל לשהיית הילד, לא באמת מאפשרת התחלת הסתגלות וכמובן שאין להסיק מהתנהגות הילד במסגרת בנוכחות ההורה על הסתגלותו בהעדר ההורה(לעתים קרובות נוכחות ההורה אף מקשה על הילד להסתגל לצוות). שלב זה נחשב כשלב הכרות וחשוב שיהיה קצר(יום או יומיים) מאחר והילד צריך ללמוד שנוכחותו במסגרת תהיה ללא המבוגר בסופו של דבר.
לשאלתך, האם בנכם יתבלבל אם המטפלת תוציא אותו מהמסגרת אחרי חצי יום ותשהה איתו בבית,אין סיבה לבלבול וכל דמות מוכרת ואהובה עליו יכולה בעצם למלא את מקומכם, בייחוד אם מדובר במצב זמני. הבעייתיות שכרוכה בכך היא אם באופן קבוע בנכם יישאר לחצאי ימים כשהמטרה הסופית שלכם היא לסגל אותו ליום מלא, סיטואציה זו אינה מאפשרת תהליך של למידה. תהליך למידה אמור להיות הדרגתי, כאשר מפעם לפעם מעלים את דרגת האתגר, בהתאם ליכולת של הילד בפועל. למשל, אם מחליטים להשאירו לישון, אולי כדאי בהתחלה לאפשר למטפלת להרדימו, אבל להיות בסביבה שכאשר הוא מתעורר הוא יראה אתכם/את המטפלת מיד כשיפקח את עיניו. בהמשך, לאפשר לו לשהות משך זמן גדול יותר אחרי ההתעוררות עד שתבואו לקחת אותו-ואם מדובר במטפלת, כדאי לבקש ממנה שתהיה ב"סטנד ביי" להתייצב בגן על פי בקשת המטפלת במשפחתון.
אציין כי תקופת הסתגלות סבירה למסגרת חדשה נעה סביב חודש ימים, כך שכל התנהגות מעט שונה שתופיע במהלך תקופה זו, במסגרת או בבית, היא לגיטימית ואין להסיק על פיה על קושי מיוחד.

בהצלחה
אודט

שלום שני
הכנות שלך נגעה ללבי ואני חושבת שטוב שבשלב מוקדם כזה באמהות שלך את מסוגלת לבצע הפרדה בין הצרכים שלך-ההנאה משינה משותפת עם בנך, לבין הצורך של בנך-לפתח קשרים עם אחרים, לפתח עצמאות ובטחון ביכולות שלו, נפרדות וכו'. תהליך הנפרדות של ילד מאמו ולהיפך, נמשך לאורך כל החיים במינונים שונים ובהיבטים שונים. במשפחות חד הוריות, על אחת כמה וכמה, תהליך זה הוא מורכב יותר מאחר שקיימת תלות אובייקטיבית הדדית של ההורה והילד. לכן, חשוב שיהיה גורם שלישי שיסייע ב"הרחקה" בדיאדה אם-ילד. נשמע שאת ובנך נשארתם בשלב הראשוני הינקותי בו יש תלות מוחלטת של התינוק באם בהיותו חסר ישע. התלות היא מצד אחד נעימה ומצד שני מתחילה להפריע-גם לך כאשר את זקוקה לפרטיות, וגם לבנך-שנמצא בשלב התפתחותי שונה מאשר בתחילת חייו, והוא בעל יכולות אחרות-מפתח עצמאות מוטורית ומילולית. בנך לומד על עצמו מתוך הקשר שלכם- ככל שהקשר הדוק יותר, כך הוא לומד על עצמו כי הוא יצור תלותי שלא יכול להשען על אחרים או על עצמו ולהסתדר מלבד כאשר את נוכחת בסביבה-קרוב קרוב.
לכן, חשוב מאוד שכן תמצאי עבורו מסגרת חוץ ביתית. על מנת לבצע את המעבר בהדרגה, אולי כדאי בשלב ראשון להכניסו למשפחתון שהוא מסגרת קטנה יותר. אולי למספר שעות מצומצם-עד הצהריים. במקביל, חשוב שגם את תמשיכי לפתח את עצמך מבחינת תחומי עניין וקריירה, על מנת שתוכלי להתמלא ממקורות נוספים בנוסף להתמלאות שלך מהאמהות,שהיא אמנם מבורכת ונפלאה, אך אינה מאפשרת לך לחיות כסובייקט-אדם עם צרכים משלו ולא רק אובייקט-אדם שעומד לרשות צרכיו של האחר. התפתחות זו חשובה ביותר גם לך אבל גם להתפתחות של בנך-ההבנה שיש לך צרכים משלך שאינם הצרכים שלו-היא משמעותית ביותר לצורך ההתפתחות הרגשית והחברתיית שלו. אני חושבת על העובדה שאת מתגוררת בבית אמך, ועל הדרך שיש לך על מנת לפרוש כנפיים בעצמך ולבסס עצמאות משלך-הדברים תלויים אחד בשני. חשבי על דברים שאת חונכת עליהם כילדה, מה עזר לך להיות עצמאית ומה הפריע לך.
אני מאוד ממליצה לך לחפש קבוצה של אמהות צעירות, דרכן תוכלי להתלבט בלכ מיני נושאים בגידול ילדים, ולפתח בעצמך את האני המאמין שלך בחינוך של בנך. כבר בפנייה שלך לפורום זה התחלת בכך-בהיותך מודעת להשלכות של התנהלותך כאם על התפתחותו של בנך.

אוכל להפנות אותך בהתאם לצורך.
בהצלחה!!
אודט

הבכי של בתך בפרידה בבוקר אינו משקף בהכרח עד כמה טוב/לא טוב לה במעון לאחר לכתך, כמו שהוא מבטא את הקושי בוויתור עלייך. יתר על כן, הספק שלך לגבי ההחלטה להכניס את בתך למסגרת, מקשה עלייך להפרד ממנה בקלות, מאחר שאת לא בטוחה שאת עושה את הדבר הנכון. בכך, בתך מקבלת מסר שהשארותה במעון אינה בטוחה/נכונה בעיניך, ,מהשמעצים את קשיי הפרידה.
כיצד נפרדה ממך בתך עד כה במעבר לדמות מטפל אחרת? כיצד הייתה עבורך הפרידה?
ללא ספק לכל הורה יש קושי להשאיר את הטיפול בילדו לאדם אחר ומדברייך ניתן להבין כי גם לפני הכניסה למעון לא היה לך ולבעלך קל להפרד מבתך לטובת דמות מטפל אחרת (סבתא/סבא/ביביסיטר/מטפלת)וחשוב להבין מהי הסיבה לכך.
אני מניחה שבחירת המעון הספציפי שבתך שוהה בו נעשתה מתוך שיקול דעת ומחשבה, ושאלתך נוגעת יותר לעיתוי בהכנסת בתך ופחות למידת התאמת המסגרת הספציפית לצרכיה. לא פרטת מה היו החלופות שעמדו בפניכם (משפחתון/מטפלת/דחיית אפשרויות תעסוקה וכו'..) בבואכם לקבל החלטה.

על מנת לקבל תמונה טובה יותר לגבי תפקודה של בתך במעון במהלך היום, מומלץ מאוד לשאול בסוף היום את אחד מאנשי הצוות שאלות ספציפיות כגון, איך היא משחקת, איך היא נרדמת, איך היא מגיבה לילדים סביבה, עם מי מהמטפלות יצרה קשר קרוב יותר , ממה היא נהנית בשהותה בגן ומתי היא מגיבה בקושי או בבכי.
בנוסף, כדאי לנסות ולראות כיצד בתך מגיבה בפרידה בבוקר מבעלך, יתכן שיהיה לה יותר קל אם הוא חווה את הפרידה קשה פחות. בכל מקרה, כל פרידה חשוב שתעשה קצרה ככל שניתן, על מנת למנוע חרדה מיותרת מצד בתך כאשר יש השתהות בפרידה.
אם מעבר לבכי, בתך מתנהגת כהרגלה בשעות שאחרי הגן, אוכלת וישנה בדפוסים דומים כמו לפני הכניסה לגן, עם אותו מצב רוח שאפיין אותה קודם, אין סיבה לחשוב שהיא במצוקה ואינה מסוגלת להתמודד עם האתגר של כניסה למסגרת חוץ ביתית.
בברכה
אודט

למרות שקשה לי אני נפרדת מבתי מהר בבוקר ולא משתהה, והיא גם בוכה אם בעלי לוקח אותה למעון בבוקר
לא לקחתי בחשבון חלופות אחרות כמו מטפלת ומשפחתון משום שבמעונות יום לפי מיטב הבנתי יש יותר פיקוח חיצוני.
אני מאוד מרוצה מהצוות, ואני כל הזמן בוחנת אותם ללא הפסקה, מפתיעה אותם באמצע היום וכו'.
אבל הבכי הזה בבוקר (שמסביב אני רואה תינוקות שנפרדים יותר "בקלות" מהוריהם) "קורע" אותי, למרות שאמרו לי ואני גם המתנתי מספר פעמים וראיתי שאחרי 5 דקות היא נרגעת, אך תמיד אני שואלת את עצמי אומנם היא כבר לא בוכה אך מה היא מרגישה, האם היא כועסת או עצובה....
שאני לוקחת אותה עד שהיא "קולטת" שנכנסתי למעון היא מתנהגת כרגיל אך ברגע שהיא רואה אותי היא פורצת בבכי ומושיטה ידיים (תקחי אותי). אך אחר כך היא מתנהגת רגיל....
ההחלטה שלי לשים אותה במעון הייתה מבחינה חברתית - והיא אכן מפתיעה אותי כל פעם מחדש עם דברים חדשים.
האם יש גיל מסויים שבו עדיף לשים את התינוקת במסגרת?
בכל מקרה אני מקווה שעשית את ההחלטה הנכונה, ותודה רבה על התשובה המפורטת.
שבוע טוב

תמיד קשה לי להשאיר אותה בידיים אחרות , ולא משנה מי זה , גם אם בעלי שומר עליה, הוא שומע הרצאות בלי הפסקה עד שאני עוזבת את הבית, והוא תמיד קוטע אותי ואומר את זוכרת שאני אבא שלה?!, ואני יודע להחליט את ההחלטות הנכונות לגביה....

לשאלתך-באיזה גיל עדיף להוציא ילד למסגרת חוץ ביתית-זו שאלה תלויית תרבות ואין עליה תשובה אחידה. מבחינה התפתחותית, מדובר בשאיפה לאיזון בין הצורך של הילד בבטחון במילוי אחר צרכיו הבסיסיים, כלומר ביחס אישי ובין הצורך החברתי -הלמידה של התנהגות פרט בתוך קבוצה (דחיית סיפוקים, התחשבות באחר וכו'..). עד גיל שנתיים הפעוט רוכש בסיס טוב מבחינת התפתחות מוטורית ושפתית, כך שהתלות שלו בסביבה כמספקת צרכים בסיסיים הולכת ופוחתת ובהתאם היכולת לדחות סיפוקים הולכת וגדלה. עם זאת, אין הדבר אומר בהכרח שילדים שהוכנסו לפני גיל שנתיים למסגרת, יסבלו מחסכים רגשיים. הסיכוי לכך קטן, ככל שהפעוט עם התפתחות תקינה וככל שהמסגרת בנויה לתת מענה מותאם לגיל הרך (יחס נכון בין מטפלות לילדים, הפרדה בין קבוצות גיל וכו'..).

לפי דברייך, נשמע שבתך מסתגלת היטב למסגרת החדשה שבחרתם עבורה-נרגעת במהרה לאחר לכתך, מתנהגת כשאר הילדים רגע לפני המפגש המחודש שלכן, חוזרת הבייתה עם חידושים שמעידים על כך שהיא פנויה רגשית במשך שעות היום ללמידה ולא נמצאת במצוקה. חשוב לזכור שהסתגלות לגן נמדדת במספר מדדים ולא רק באיכות הפרידה בבוקר. הבכי במפגש המחודש שלכן בסוף היום הוא גם לגיטימי-סוג של פורקן מתח (בכל זאת החזיקה מעמד יפה כל היום ואצל אמא אפשר לבכות) ואולי אפילו קשור איכשהו בלמידה חברתית-כאשר יתכן והיא רואה אותך עם הבעה על הפנים של "מסכנה שלי מה עבר עלייך כל היום בלעדיי בואי ואציל אותך ומסיקה מכך שמשהו לא טוב קרה לה ולכן בוכה(הושטת הידיים אלייך אינה אומרת בהכרח "קחי אותי מפה", אולי "כמה התגעגעתי לחיבוק שלך" וכו').
לסיכום, אני חושבת שמה שבתך זקוקה לו הכי הרבה הוא שתראי את הכוחות שלה ולא רק את הקושי, שתסמכי עליה שתסתדר במצבים שאת לא איתה, גם אם מטפלים בה קצת אחרת ממה שהיא רגילה בטיפול שלך-וכמו שבעלך אומר-תסמכי גם עליו שילמד להכיר את צרכיה גם ללא "הוראות התפעול הנלוות" ואולי אף תופתעי ותגלי עליו ועליה דברים חדשים:)

בברכה
אודט

מעיין שלום,
אני אם לפעוט בן שנה .בסביבות בגיל שאת מתארת בני היה מקטר בלי סוף ולא עזר כל מה שעשינו,עד שהתגלגל לידיי הספר "התינוק יודע" שמדבר על אופציה של לאפשר ואני מדגישה את המילה לאפשר לתינוק לבכות(כמובן אחרי שווידאנו שהוא אינו עייף,רעב,והחיתול שלו נקי)הרעיון הוא שתינוקות צוברים הרבה מתחים שאיננו מודעים להם ום צריכים לפרוק אותם ע"י בכי.ומה שאנו צריכים לעשות זה להיות איתם,לחבק אותם ולתת להם לבכות כמה שהם צריכים(זה יכול להגיע גם לשעה)אבל אחרי שהם פורקים הם מתנקים משתחררים ונרגעים.בהתחלה היה לי מאד קשה לאפשר לו לבכות אבל בכלפעם נתתי לזה יותר,כשאני כל הזמן איתו,מלווה אותו בתהליך,לא לעזוב אותו לרגע,אבל בסוף זה הצליח.שחר היה בוכה יומיום עד שזה עבר ולא היה לו צורך לבכות כ"כ הרבה.היום שחר ילד חייכן,שמח ,עם ביטחון עצמי.אינני יודעת אם זה המקרה שלכם אבל אני ממליצה לך בחום לקרוא את הספר.
בנוסף,בשלב ששחר למד לשבת,הייתי שמה אותו לידי על השיש והוא ראה מה אני עושה וזה מאד הרגיע,הם מאד רוצים להיות שותפים.כשחא הייתי מעלה אותו הוא היה מושך במכנסיי ובוכה ואני הייתימרימה אותו על הידיים שירגע ומורידה אותו וחוזר חלילה,עד שנפל לי האסימון שהוא רוצה להיות שותף אז אולי כדאי לנסות ולשתף יותר,אם בתך אינה יושבת אולי תנסי לעשות דברים על השולחן כך שהיא תוכל לראות ולהיות שותפה.
מקווה שזה יעזור לך במשהוא
עופרה