פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

שלום חנה,
ההחלטה היכן לגור, האם בבית אימך או בדירה נפרדת משלך, אינה תלויה רק במה שטוב או מתאים לבתך. עם כל הרצון למצוא עבורה סביבה מתאימה ואופטימלית - שהוא כמובן מבורך ורצוי - מדובר בהחלטה הקשורה למצבך הזוגי, החברתי, הרגשי, הכלכלי והמקצועי, ואלו הם הבטים שלא קשורים אליה. אם תחליטי להתרחק מבית אמך בתך אכן תפסיד את הקרבה היומיומית לסבתה, אבל אולי תרוויח אימא מאושרת ומסופקת יותר? לעומת זאת, אולי דווקא במעבר היא תחווה אותך מתוחה ומוטרדת יותר בגלל הצורך להתארגן ולהסתדר לבדך??
כלומר, לא מעבר הדירה הוא שישפיע על בתך, אלא החוויה החדשה, שלך ושלה, במסגרת החיים החדשים שלכן מחוץ לבית אימך, על כל המשמעויות שבכך. אני מניחה שיהיה עלייך למצוא עבורה מסגרת חינוכית מתאימה ולגייס לעזרתך מטפלת/בייביסיטר באופן קבוע על מנת להקל על עצמך בטיפול בה, בנוסף לסיוע שאביה יוכל לתת, וזה רצוי מאוד כמוהן. כמו כן, אני מניחה שאימך ושאר בני המשפחה יוכלו להגיע אליכן, ואתן אליהם, לצורך ביקורים תדירים על מנת להיפגש ולשמור על הקשר הקרוב ולא לאבד את התמיכה המשפחתית. נכון שהיא תפרד מסבתא ברמה היומית, אבל אולי תרוויח את אבא? וזה לא פחות חשוב....
ילדים מסתגלים למעברים בכל גיל (אין הכוונה למתבגרים, אז זה יותר מורכב), אם ההורים שלהם יוצרים עבורם סביבה תומכת, מכינים אותם לקראת המעבר ומתווכים להם אותו. אם ברצונך להתגורר בנפרד מאימך ויש באפשרותך ליצור עבור בתך סביבה מתאימה לצורכיה, היא תסתגל לזה בדיוק כפי שתכיני אותה, וזה לא משנה אם זה עכשיו, או בעוד מספר שנים.
בהצלחה רבה,
מיכל

שלום נועה
מדברייך עולות שתי שאלות, האחת לגבי המסגרת הגנית והתאמתה לך ולבנך, השנייה לגבי התמודדות עם התנהגותו של בנך בבית והתייחסות לאמירותיו.
לגבי המסגרת, באופן כללי נשמע כי יש לך הסתייגות, הן מהאנשים אליהם נחשף בנך בשכונה והן מהתנהגות ההורים כלפי ילדיהם בגן. אלו שני משתנים שאין לך יכולת לשלוט עליהם, אלא אם תחליפי מסגרת, השאלה אם יש לך אלטרנטיבה. לא תארת את אופי המסגרת-כמה ילדים מבקרים בגן, האם יש חלוקה לקבוצות, כמה מטפלות יש, מה טווח הגילאים בגן ואיך את מתרשמת מהצוות-מאיכות הטיפול בילדים, מהקשר הרגשי שלהם לילדים ולבנך, מהרמה האישית וכו'..האם את מתרשמת שישנה אלימות בגן בקרב הילדים אשר אינה מרוסנת על ידי הצוות? האם בנך הולך לגן בשמחה? האם להרגשתך הסתגל היטב לגן?האם הוא מרבה להתלונן על ילדים אחרים?האם מצא לו חברים שם?
חשוב שתשוחחי עם הגננת בגן ותשתפי אותה באמירות של בנך, על מנת להבין האם הוא מתנהג בתקפנות וכעסנות גם בגן?האם הוא נענש ובאיזו תדירות וכיצד? באופן כללי כדאי לשמוע ממנה איך הם מגיבים להתנהגות אלימה של ילדים בגן ומה עושים על מנת שלא תהיה.

לגבי אפשרויות התגובה שלך בבית- באופן כללי-ילד נשאר בעמדתו הכועסת כאשר לא מתייחסים להיותו כעוס וכאשר לא מנסים להבין את הסיבות לכעס. כיצד בנך היה מביע את כעסו/תסכולו בטרם כניסתו לגן?אילו ביטויי כעס מקובלים במשפחתכם ואילו לא?כאשר בנך חוזר כעוס מהגן, חשוב שתאמרי לו שאת רואה שהוא מאוד כעוס. נסי לדובב אותו לדבר (לא מייד אחרי הגן) על חוויות שהיו לו בגן, מה היה כייף ומה פחות..כאשר הוא אומר אני מרביץ לך, אל תבהלי, כמובן גם אל תאפשרי לו ותעצרי אותו"אנחנו לא מרביצים בבית שלנו". במקביל אמרי שאולי הוא רוצה להרביץ לך כי הוא כועס עלייך ותעלי אפשרויות מדוע-אולי קשור לכך שהשארת אותו בגן והלכת?(האם נולד לאחרונה תינוק במשפחתכם?האם נוכחותך חסרה לו מאיזשהיא סיבה לאחרונה?) . העקרון הוא לאפשר לו לכעוס עלייך ולהביע זעם/כעס/תסכול, אך לא להרביץ.
לאמירות שלו אני לא ילד טוב, שאלי מי אמר לו זאת והדגישי שלא משנה מה יעשה, תמיד יהיה ילד טוב בעינייך. כעקרון, כאשר ילד מתנהג לא יפה, חשוב לומר כי הוא מתנהג לא יפה לפעמים ולתאר את ההתנהגות הלא רצויה, לצד ההתנהגות הרצויה, ולא לומר שהוא ילד לא טוב.

מקווה שעניתי לשאלותייך
אודט

שלום מירב
נראה כי בנך עובר תקופה בה הוא מפנים תובנות לגבי הקשר ביניכם-ככל שהוא רוכש יותר ויותר עצמאות ומתרחק ממך, כך גדלה ההבנה שלו לגבי הנפרדות שלו ממך ושלך ממנו, ההבנה שהוא לא שולט בך כפי שהוא דמיין לעצמו כתינוק, ולכל התהליך הזה מתלווה חרדה גדולה, שיש המכנים אותה חרדת נטישה. לא תארת היכן שוהה בנך במשך היום-האם בבית(איתך או עם מטפלת) או במסגרת חוץ ביתית?
לגבי שאלותייך-בנושא השינה-לצערי אני חולקת עלייך-אני בהחלט מאמינה שיש השפעה לעובדה שפעוט ישן בחדר ההורים, גם אם נראה כי שנתו מתוקה וערבה. החל מהעובדה שכל תזוזה או רחש קטן שלו מקפיץ אתכם לגשת אליו ובכך מקשה על השהייה של התסכול של הילד ויכולת ההתמודדות העצמאית שלו עם כל סוג של קושי וכלה בפריצת הגבולות המבניים של משפחה-בה יש חלוקה של מרחב השייך להורים בלבד ומרחב (פסיכולוגי ופיזי) השייך לילדים בלבד.
בגיל שנתיים לעומת החודשים הראשונים לחיי התינוק, הצורך במגע פיזי מיידי כהרגעה אינו צורך בסיסי, ופעוט יכול להרגע באמצעים חליפיים-חפצי מעבר(חיתול בד/בובה/מוצץ/שמיכי), מוסיקת רקע, נוכחות קרובה של האם/ליטוף/דברי הרגעה של האם. הבכי קורע לב אל לו להטעות אותך-בנך התרגל למצב מסוים וכעת משהוא משתנה הוא מוחא על כך נחרצות. מעבר לכך-הוא חש את האמביבלנטיות שלך והבלבול גורם לו למצוקה יותר מאשר העובדה שיורם או לא יורם על ידייך.
לכן, אני מאוד ממליצה, בתהליך הדרגתי, לעזור לו להתנחם באמצעים שונים שהם לא על ידייך, להעזר לשם כך באביו שירדים אותו בהעדרך, ובהדרגה להעביר אותו לחדר משלו. את השינויים רצוי ללוות במילים "אנחנו כאן ולא הולכים לשום מקום" אנחנו סומכים עלייך שתצליח להרדם בעצמך". הבכי קורע הלב יימשך מספר ימים אך ככל שההבנה לגבי השינוי תחלחל, כך הבכי יילך ויפחת.
לגבי רצונו להצמד אלייך במהלך היום, שמגיע מאותם מקורות של קשיי הפרידה בלילה, חשוב להיות בקרבתו אך גם להפעיל אותו סביב משחק ועניין ולהראות לו שהוא מסתדר בעצמו-לחזק אותו על היכולות שלו ולכל בכי לנסות למצוא מענה ספציפי-לאו דווקא בהרמה על הידיים, על מנת להחזיר אליו את הכוחות להתמודד עצמאית בנוכחותך, ולא רק דרכך.
בהצלחה
אודט

את בהחלט צודקת-לפי דברייך נשמע שבתך אכן מגלה עניין בגמילה וסימני בשלות טובים-מכאן והלאה ההחלטה בידיכם-אם אתם הולכים על זה או מחכים לאביב.. כאשר את מדברת על החשש ללחוץ עליה-אני הייתי מכנה זאת כחשש להיות הורים סמכותיים, אשר מחליטים להציב עבור ביתם אתגר שהם מאמינים כי היא יכולה לעמוד בו. מרגע שתחליטו לגמול אותה, מדובר בתהליך למידה ואימון לכל דבר, ומאחר ומדובר בילדה עםהתפתחות תקינה לפי תיאורך הקצר-אין סיבה שלא תצליחו בכך אם תהיו נחושים ועקביים. הבעיייתיות נוצרת כאשר הורים מגלים אמביבלנטיות לתהליך ואז הילד מבולבל ותהליך למידה שאמור להיות קצר ותכליתי-נמרח והופך להיות זירה למאבקי כוח-בייחוד בגיל שנתיים. מה שחשוב הוא שיתוף הפעולה של המטפלת, שאמורה להמשיך בתהליך שאתם תתחילו-באותו אופן עקבי וברור.
לגבי הטכניקה-אתם מוזמנים לקרוא דיונים רבים בפורום ולהכנס לאתר של דפנה תייר.
אם יעלו לכם שאלות ספציפיות-אשמח לענות.
חיזקו ואימצו!
אודט

שלום אורית,
את מתארת ילדה עם קושי בהסתגלות למצבים ולאנשים אשר נוטה להיעזר בעיקר בכם ההורים. גם התגובה של זריקת חפצים בעת כעס - למרות שעדיין מתאימה לגילה, עשויה לשקף חוסר הסתגלות ועוד יותר מזה העובדה שבוחרת להכות אותכם. אך מעל הכל, חוות הדעת של הגננת אכן עשויה לשקף קושי בהתמודדות של בתך במסגרת החדש: לאחר כחודשיים רצוי היה שתהנה מחלק מהפעלויות של הגן, שתתחיל להתעניין בחפצים ובילדים וכמובן שהבכי ייפסק, או לפחות ייפחת משמעותית. היא עדיין לא מצופה לייצור קשרים חברתיים בגילה, אבל כן מצופה להתעניין בילדים ולהנות מקרבתם. אני מניחה שגם עבורך קשה לראותה בלתי-מרוצה בסוף היום. נראה שהתסכול הוא החוויה של שני הצדדים...: שלה ושלכם...
לפיכך, אני חושבת שהרעיון לפנות לקבלת עזרה הוא מצויין: נראה שבהדרכת הורים שתהייה מותאמת אליכם ואליה, תוכלו לחשוב יותר על האופן בו אתם מגיבים אליה ולמצוא דרכים ייעילות יותר להיענות לה על מנת שלא תחושו מתוסכלים כל כך. אם אתם תרגישו שאתם מגיבים אליה יותר טוב ותחושו רוגע ובטחון בקשר אליה, היא בוואי תוכל להיות נינוחה ורגועה יותר.
לא כדאי לחכות עד שהיא תהיה גדולה יותר!! כשמדובר בילדים צעירים ניתן להשיג שינוי בתקופה קצרה. ככול שהיא תגדל יהיה קשה יותר להתמודד עם התקפי הכעס שלה ובוודאי עם הקושי בגן: עם זה צריך להתמודד כבר עכשיו.
אם תכתבי היכן אתם גרים אוכל להמליץ לך על מקום מתאים להתייעצות (אפשר גם בדוא"ל)
בהצלחה,
מיכל

שלום
תודה על התשובה
אנחנו גרים ברמת גן
ואני ישמח לפנות קבל עזרה
אורית

תחנה ציבורית מתאימה עבורכם נמצאת בפ"ת: יחידת גיל הינקות, רח' אורלנסקי 8 פ"ת.
טלפון המרפאה: 03-9331927, 03-9332995
אני מניחה שקיים תור המתנה ממושך אבל מדובר בתחנה מצויינת והשירות ניתן בחינם.
לצערי איני מכירה פסיכולוגית התפתחותית שעובדת בר"ג ותוכל לקבל אתכם באופן מיידי, אבל אם הנסיעה לרמת השרון, רמת אביב, או רעננה אפשרית עבורכם, אז כל אחת ממנהלות פורום זה תוכל לקבל אתכם.
אני חושבת שהמחשבה לפנות לייעוץ נכונה ולא כדאי לחכות,
בהצלחה,
מיכל

שלום אבא,
אתה מתאר סיטואציות קשות שבוודאי מטרידות אותך מאוד. זה בוודאי מאוד קשה להיעדר מחייו של בנך ולא לדעת מה עובר עליו, מה הוא חווה ולאיזה סוג התנהגויות הוא נחשף. אני מבינה שהעמימות גדולה עוד יותר נוכח החשש שזכויותייך כאביו ייפגעו בהליך זה. מדובר בתקופה סוערת ומורכבת עבור כולכם, ובנך בוודאי מגיב, בדרכו שלו, למציאות החדשה שנכפתה עליו. אני מניחה שבנך משתף אותך בחוויות המבלבלות שהוא חווה דרך נקודת מבטו הילדותית, ומבלי להבין את התמונה כולה.
בתקופות כאלה, שהינן טעונות ורגישות במיוחד, מומלץ מאוד להיעזר באיש מקצוע שיוכל ללוות את הלבטים האלה ולייעץ כיצד לנהוג. ניתן להתייעץ גם עם שירותי הרווחה במקום מגורייך ולשקול מעורבות של פקידת סעד לסדרי דין שהינה מיומנת ומנוסה בנושא.
בהצלחה,
מיכל

קודם כל תודה על התשובה,

פניתי טלפונית לפקידת הסעד לסדרי דין ואך כתבתי מכתב רשמי בענין אותו אגיש השבוע לשרותי הרווחה. לדאבון לב, מנסיוני בעניין זה, שרותי הרווחה קורסים תחת העומס ואינם מסוגלים לטפל בזמן בפניות גם אם הם פניות מגובות בראיות מוצקות לגבי אלימות בעבר של האמא כלפי הבן שלי.

אני מתייעץ עם פסיכולוגית קלינית מאוד מנוסה כבר מעל שנה, דעתה בעניין הייתה מאוד נחרצת, שלהתנהגות הזאת אין כלל מקום. מצאתי לנכון לכתוב בפורום בכדי לקבל עוד דעה בעניין ולראות שאני לא מגזים בתגובתי. לאור מה שכתבת, את והפסיכולוגית שלי תמימות דעים.

שוב תודה

אבא.

שלום רותי תותי,
מחזורי השינה של תינוקות מתארגנים סביב יתר הפעילויות שלהם במהלך היום שהם אכילה וזמן- משחק, בהתאם להבטים נוספים הקשורים להתפתחותה: למזג, לדמויות שמטפלות, לסדר הפעילות שבבית. לכן, קשה להתייחס לשינה מבלי לקחת בחשבון גורמים נוספים, וביניהם - כפי שציינת - הבטים פיזיולוגיים כמו בקיעת החניכיים, גזים וכדומה.
לא תארת את המזג שלה, את הרגלי האכילה שלה (האם יונקת? מואכלת מבקבוק? מתנסה במזון מרוסק?) או את שאר סדר היו המשפיעים על השינה, אבל באופן כללי אומר שהיא בסך הכל תינוקת צעירה מאוד שעדיין מסתגלת אל העולם....לדעתי, בתך צעירה מכדי לשנות לה באופן אקטיבי את הרגלי השינה שלה בשיטות המקובלות אצל פעוטות, אבל את בהחלט יכולה לנסות ליצור סדר יום מובנה ככול הניתן ולקוות שהיא תסתגל אליו בהדרגה על מנת שתיווצר שגרה קבועה יותר ויותר בה עיקר השינה הרצופה היא בשעות הלילה. לצערי לא כל התינוקות מצליחים לרכוש הרגלים אלו בחודשים הראשונים לחייהם, וחלקם מסתגלים לגמריי למחזורי השינה "של העולם" רק לקראת סוף שנת החיים הראשונה (אל דאגה, זה המיעוט!!), אבל היענות לצורכיה והתכווננות גדולה שלך ושל שאר המטפלים בה עכשיו, תוכל לתת לה בסיס בטוח שייאפשר רכישה מהירה יותר של הרגלים אלו ו"כניסה למסלול".
ומה לעשות בנתיים?....לדאוג להרבה הרבה עזרה במשך היום, על מנת שיהיה לך (ולאחרים המטפלים בה) סבלנות וכוח בלילה. אם את צוברת לילות מחוסרי שינה, אין שום סיכוי שתוכלי לתפקד במהלך היום ולהרגיש שפויה! נסי לנצל כל רגע פנוי למנוחה ומצאי לעצמך הזמנויות להיות גם קצת בלעדייה ולהתפנות לעיניינייך על מנת לאגור כוחות. זוהי תקופה שחולפת ולפנייך עוד הרבה חוויות נעימות ומרגשות איתה, אבל את צריכה לנוח כדי להנות מזה...
בהצלחה,
מיכל

לי שלום,

לא הרחבת על הסיבות שגרמו לך להחליט על גמילה מאכילה בלילה דווקא כעת.
תינוקות רכים רבים בגיל של בנך עדיין אוכלים פעם-פעמיים בלילה, וחלקם ממשיכים בכך אפילו עד סביב גיל שנה, על אף שהדבר אינו נח להורים. עפ"י דעת חלק מהמומחים, לדוגמא ד"ר אבי שדה מאוניב' ת"א המומחה בשנת תינוקות, אין להתחיל גמילת לילה מבקבוקים לפני גיל חצי שנה עקב הצורך הפיזיולוגי במזון. קשה יהיה לקבוע בוודאות כאן מדוע בנך אינו רגוע ומתעורר בשעה קבועה. יתכן פשוט שבקבוק החלב האחרון משעה 23:00 "מחזיק" אותו לארבע-חמש שעות ואז שוב רעב. בשורה התחתונה- אם כעבור 3 שבועות של ניסיונות ליליים בנך לא הצליח להסתגל לשינוי- יתכן שהקדמת במעט והשינוי אינו מתאים לו. שתכנית הגמילה שלך אינה תואמת כרגע את צרכיו. שווה לבדוק האם בקבוק נוסף בלילה מרגיע אותו ומאפשר לך להמשיך את הלילה כמצופה (בשינה (-:...),
במקרה כזה אפשר לדחות את הגמילה לעוד כחודשיים, ואז לשוב ולבדוק האם עומד בזה.

בהצלחה ולילה טוב!

בשמת

ראשית אני רוצה לחזק אותך ביוזמות השונות שאת משקיעה על מנת לעודד את הקשרים החברתיים של בתך בשעות אחה"צ-הליכה לגן השעשועים, לחברות, לחוגים.
עם זאת, חשוב לי לציין כי התנהגותה של בתך אינה חריגה לגילה ורצונה בליווי שלך בהליכה לחברות היא לגיטימית בהחלט, כמו גם בקשתה לנוכחות שלכם בהליכה לחוגים (האם זו הסיבה שמסרבת להשתתף?ואולי אין לה עניין בתחום שנבחר וכן תגלה עניין בתחומים אחרים אשר אותם היא תבחר?)
חשוב מאוד שלא תתייגו את התנהגותה כקושי חברתי ותראו את היכולות שלה-לפי דברייך, יש לה חברות טובות ואהובות, סימן שהיא כן מייצרת קשרים חברתיים בזכות עצמה וזה כוח בפני עצמו!
לשאלתך, איך לגרום לה להפתח למצבים חדשים, תשובתי היא -עם הרבה סבלנות והדרגה, הליכה בקצב שלה והענות לבקשות שלה, מבלי לתייג אותה כשונה. למשל, אם היא מבקשת שתשארי בעת בילוי אצל חברה, גם אם החברה מוכרת-השארי איתה ותני לה תחושה שתהיי שם ככל שתצטרך. רק אז, כשתרגיש בטוחה, תוכל להתחיל לוותר על נוכחותך-לא רגע לפני שתהיה מוכנה ורק כאשר היא תרגיש שהיא החליטה ולא כפו עליה החלטה. אפשר לתכנן לפני מפגש, שאת תשארי כל עוד היא תצטרך, אך גם ליידע אותה שאת מצפה ממנה שברגע שתרגיש שהיא יכולה-שתשחרר אותך ולקבוע מראש כמה זמן עד שתחזרי (בהתחלה לזמנים קצרים). מעבר לכך, אם את מרגישה שבתך מעדיפה שיבואו אליה הבייתה-כבדי את רצונה. גם באירוח חבר ישנן הזדמנויות רבות לפיתוח מיומנויות חברתיות ולבסס בטחון בקשר עם חברים, שיוכל בהמשך להיות בסיס להתארח אצל אותו חבר איתו מרגישים בטוחים.
ככל שבתך תרגיש שהיא יכולה לסמוך עלייך שתהיי שם בשבילה ותלווי אותה לפי הקצב שלב, כך היא תפתח בטחון ביכולות שלה ותוותר בהדרגה על החיק החם שלך. מנגד-אם היא תרגיש כי היא נבחנת כל פעם ביכולת שלה להפרד ממך ולהתמודד עם מצבים חדשים מעבר ליכולתה-כך היא תצמד אלייך יותר ויותר, באופן פרדוקסלי.
לסיום, על מנת שתוכלי להבין את החששות שלה ולעזור לה להתמודד עמם באופן מסתגל, חשוב שתיזכרי באופן בו היית את מתמודדת בילדותך עם מצבים/אנשים חדשים וכיצד את מתמודדת עמם היום-לעתים קרובות המקום בו אנו מתקשים לקבל את הקשיים של ילדינו ונבהלים מהם יתר על המידה, הוא מקום רגיש במיוחד אצלנו.

בהצלחה!
אודט

ראשית , אני מזמינה אותך לקרוא דיונים מרובים בנושא הכנה ללידת אח בפורום. החוויה הרגשית שעובר האח הבכור משותפת לכל הגילאים, פרט לעובדה שבגיל הצעיר יכולת הפעוט לבטא את החוויה במילים -מצומצמת יותר-אך בהחלט קיימת.
אני מסכימה מאוד עם הגישה האופטימית שלך, להעביר לבתך את החוויה כחיובית-בסופו של דבר מדובר בשינוי רצוי ומבורך! עם זאת, חשוב לתת מקום גם לחששות, לקנאה הבלתי נמנעת שתגיע כלפי התינוק החדש ולכעסים שיופנו אליכם באופנים שונים, בשל החלטתכם להכניס למשפחה חבר נוסף("מה,לא מספיק להם שיש להם אותי??..").
המשאלה שלך, "שלא ייפגע האיזון שקיים היום" במשפחה היא מובנת אך לא באמת אפשרית, מאחר שעם כניסתו של התינוק החדש, יחולו שינויים רבים במבנה המשפחה ובמעמד של כל אחד מכם-בתכם תהפוך להיות אחות בכורה,היא אמנם תרוויח רבות ממעמדה זה(זכויות יתר של גדולים/הערצה של האח הקטן כלפי כל מעשה שלה וכו'..), אך גם תפסיד את היותה "הקטנה של המשפחה", ובמקומה ייכנס "קטן" אחר. אתם ההורים תהפכו מ"זוג פלוס ילד", למשפחה של ממש...האתגר הגדול שיעמוד בפניכם הוא כיצד לחלק את תשומת הלב שלכם בין שניים, ולייצר מקום בלבכם לילד אהוב נוסף, מבלי לחוש אשמה אוטומטית כלפי הבכור..
לצערי , אין לי המלצות לגבי ספרות להורים בנושא , יש ספרות ענפה לילדים, גם בגילאים הצעירים כמו של בתך-אשמח להמליץ לך אם תהיי מעוניינת.
בעקרון, במהלך ההריון, חשוב לשתף את הילד על פי היכולת שלו, על העומד לקרות, גם אם נדמה שאינו מבין והוא צעיר מדי-הוא יודע ומבין בדרכו שלו וחשוב שמה שהוא מרגיש ויודע- יבוטא על ידיכם במילים. לאחר הלידה, צפויות התמודדויות אשר משתנות ממשפחה למשפחה, מילד לילד.
ככל שההורים עוברים את השינוי באופן מסתגל וטוב, וככל שהקשר הורה-ילד לפני הלידה הוא טוב, כך צפוי הילד לעבור הסתגלות טובה למעמדו החדש במשפחה-תוכלי לחזור ולהתייעץ בהתאם לדילמות הספציפיות שיעלו בכל תקופה.
בברכה
אודט

שלום דורוש
מוצץ ובקבוק בגיל הרך הם חפצים חשובים ביותר להתפתחות הרגשית שלהפעוט מאחר שהם מהווים סוג של תחליף להורה ולבית, לבטחון שהוא מקנה ולהרגעה שלו. השימוש של הפעוט בהם מראה על יכולת הולכת וגוברת שלו להתמודד עם חרדות ותסכול מבלי להיות זקוק לנוכחות הפיזית המרגיעה של ההורה. כמובן שהציפייה היא שהשימוש בחפצי המעבר ילך ויפחת עם הזמן, וקיימת חשיבות רבה לעזרה של ההורה בתהליך הפרידה של הילד מהם וכאן המקום להדגיש:
על הפעוט להרגיש שהוא משתף פעולה עם הפרידה מהם וכי הפרידה אינה נכפית עליו. גמילה שנעשית ללא הדרגה וחד צדדית-מכיוון ההורה בלבד, אינה גמילה אמיתית. חייב להיות וויתור אמיתי של הפעוט מחפץ המעבר, כמו תהליך של אבל ואובדן מדמות אהובה-אחרת, קשיי הגמילה יחזרו ויופיעו בהמשך, מול חפצים אחרים ובתהליכי ההתפתחות השונים-גמילה מבקבוק, מחיתולים-וכל סוג של תהליך שמלווה בפרידה ובוויתור על שליטת הפעוט בסביבתו.
ובאופן ספציפי-נראה שתהליך הגמילה של בתך מהמוצץ לא היה כרוך בוויתור אמיתי מצידה על המוצץ וכל מה שייצג עבורה, וכך היא עברה לתחליף מוצץ-לבקבוק. בנוסף, בתך נמצאת בגיל שנתיים, המאופיין במאבקי שליטה של הפעוט בסביבתו, כך שחשוב לא להכנס למאבק כוחות סביב הגמילה מהבקבוק.
חשוב שתבהירי לעצמך מדוע את מעוניינת לגמול אותה מבקבוק-האם משום שהצמדותה לבקבוק מונעת ממנה לתפקד באופן שמצופה מגילה?אינה משחקת עם צעצועיה/עם חברים/מתכנסת בעצמה וכו'.. או שמסיבה של תזונה-האם היא נמנעת מלאכול תפריט בהתאם לגילה וניזונה בעיקר מבקבוקים?
בכל מקרה, אם החלטת לגמול אותה, יש כאן הזדמנות טובה ל"תיקון" הגמילה הקודמת!
חשוב שזה ייעשה בהדרגה עם כללים ברורים ובשיתוף פעולה מצידה, כך שתרגיש שהיא שותפה אמיתית לתהליך ולא נכפה עליה. החליטי על מקומות וזמנים שמותר לשתות בקבוק ושתפי את בתך(למשל, "רק בתוך הבית/לפני השינה/כשחוזרים מהגן"). חזרי על אמירות כמו "עוד מעט נשים את הבקבוק בצד, את תגידי לי מתי אפשר" כל וויתור מיוזמתה צריך לזכות לשבחים (אולי אפילו מדבקות). מצאי תחליפים לבקבוק-למשל, שתייה מבקבוקונים של אקטימל/שתייה מבקבוקים של גדולים (כמו של מיים מינרליים, עם פייה), נסי להחליף את בקבוק החלב של הבוקר בחלב עם קורנפלקס "כמו הגדולים" ועוד רעיונות שיימשכו אותה לוותר על הבקבוק בזמנים שונים.
כעקרון, שיתוף פעולה של ילדים בתהלכי חינוך שונים מתאפשר כאשר הם מרגישים כי לוקחים בחשבון את הקצב שלהם ואת היכולות שלהם.

בהצלחה!
אודט

שלום אורית,
את כתבת על בעיות שינה, אבל נדמה לי שלבנך ישנם קשיים בהרדמות ואילו לא בשינה, ולכם ישנם קשיים בהשכבה....
בגילו נכונה ההחלטה להעבירו למיטת נוער המאפשרת מידה גדולה יותר של חופש ושל תנועה, ו-זה כולל גם את היציאה מהמיטה שלא לפי הזמנה, אבל טקס ההשכבה הוא העניין המרכזי. אין שום סיבה שאת תשכבי איתו במיטה, זה הוא שהולך לישון ולא את, ועל כן כדאי לשבת לידו על המיטה או על כסא, לאפשר זמן-מה של קריאת סיפור, שירי והתרגעות נעימה בשיחה וליטופים, ואז עלייך לצאת מהחדר. מדובר בעיניין של יצירת הרגלים, ואלו לא יווצרו לבד, עליכם להנחיל אותם ולשדר לו שזה בסדר להיות לבדו בחדר עד שנרדם. סביר שבתקופה הראשונה תאלצו להחזירו למיטה בכל פעם שהוא יוצא ממנה, אבל אם מתחילים את התהליך בשעה סבירה זה ייפסק אחרי זמן מה. השעה 20:00 היא זמן סביר בהחלט ללכת לישון בגילו.
לצערי אני לא יכולה להבטיח שהוא לא יבכה, ואין לדעת כמה זמן עד שיחלוף, אבל נדרשת התמדה מצדכם ותמכיה בכך שזה בסדר להירדם ולישון במיטה...
בהצלחה,
מיכל

שלום מיכלי,
הסתגלות למסגרת, כדרכה של הסתגלות, הינה תהליך הדרגתי ומורכב אשר עשוי לקחת זמן. העובדה שאורי הינו מטבעו פעוט רגוע ונוח מרמזת על המזג שלו ועל היכולת הכללית שלו לשאת שינויים ולשרוד אותם. ועדיין, מותר לו להתמרמר ולהגיב בכעס על המציאות החדשה.... הוא אומנם כבר רגיל להיות רחוק ממך, אבל המטפלת הייתה "חלק מהבית", שם היו החפצים המוכרים לו הקשורים לחוויות הטובות שיש לו איתכם וההורים, ובמשפחתון הסביבה שונה (האם זה בביתה של המטפלת?), הדמות חדשה - והוא בוודאי עוד "מתאבל" על אובדן הקשר עם המטפלת הקודמת, וישנם ילדים נוספים סביבו.
מדברייך נשמע שיצרת מרחב לכניסה הדרגתית לגן, ובטוחני שווידאת היטב שמדובר במסגרת מתאימה מבחינת מרבית ההבטים (גירויים, סדר יום, ציוד, ניקיון, תזונה ועוד) ובראשם כמובן המטפלת. בגילו, עדיין מרבית "העבודה" היא שלה: האופן בו היא ניגשת אל הילדים ומתווכת את הקשר ביניהם, האופן בו היא נענית לקושי ולמצוקה שלו וכדומה. התגובה הצוננת שלו אלייך משקפת כנראה את האכזבה שלו על השינוי, והוא כנראה ימשיך לכעוס עד שיתרגל למצב החדש, וזה לגיטימי לחלוטין......
אז מה לעשות?..... בעיקר להמתין בסבלנות, להקדיש לו את מיירב הזמן המשותף בבית בשעות אחר הצהריים, לדבר בטובת המטפלת והמסגרת ולתת לו את הזמן שלו. כך גם לגבי האוכל - שינוי בתזונה אופייני מאוד לתקופות הסתגלות של פעוטות. ולכן, העיקר הוא המסר, הרגשת הבטחון שאת תוכלי להעביר לו שזה בסדר להישאר בבית המטפלת, שהיא תדאג לכל צורכיו ותענה לו, שעליה ניתן לסמוך. אני מניחה שאולי במצב הזה גם לך קצת קשה להאמין שזה אפשרי אבל היכולת שלך להכיר אותה ולהתרשם כמובן מרכזית, ולך יש את היכולת לדעת שבעוד זמן מה הדברים ישתנו.
שאלת האם יתכן שהוא לעולם לא יתרגל... ובכן, זה עשוי לקרות במצבים בהם המטפלת לחלוטין לא עושה את עבודתה, או במקרים של ילדים עם צרכים מיוחדים ולא זה המקרה...אז נשמי עמוק בנתיים.....
אני שמחה לדעת שהפורום שלנו עזר לך בעבר: זה חשוב לנו שישנם קוראים מרוצים וקבועים :-)
ואני מקווה שגם עזרתי כעת....
בהצלחה,
מיכל

אני אמשיך בנתיים לחכות בסבלנות ואעדכן בהמשך.
ושוב תודה!

שלום דנה,
ילדים מנסים לבחור ולהחליט כדי לחוש תחושה של שליטה ולחוות את עצמם מצליחים להתמודד. בעיניים שלהם, את הכל המבוגרים מחליטים: מתי ואיך נמצאים עם אימא ומתי לא, מתי הולכים לגן ומתי לא, ועוד ועוד החלטות, קטנות וגדולות. הרצון לבחור הוא ניסיון לקבל מעט מהתחושת השליטה והיא שמקנה ביטחון, מפחיתה את העמימות בהתנהלות שלהם בעולם. לפיכך, על מנת לאפשר את החוויה החשובה הזאת, מומלץ לתת לבחור במה שאפשרי: אני בטוחה שלא איכפת לך איזה מסטיק הוא ייבחר מתוך האריזה, אז למה לא בעצם? ולגבי המשחה, אם מדובר בהליך צחצוח השיניים שעליו ללמוד, דווקא כדאי שהוא יתרגל את המריחה, לא?
אבל כפי שבעצמך כתבת, לא תמיד יש את הזמן והסבלנות לזה, ועל כן זה עיניין של הצבת גבולות. אם את יודעת שאין לך כרגע זמן להתמהמה בבחירות, הגדירי זאת מראש - עכשיו אימא בוחרת, אבל וודאי שיהיו מספיק מצבים בהם הוא שייבחר ואף תזמיני אותו לעשות כך: "בוא תבחר מעדן" או "איזה חולצה אתה מעדיף, אדומה או כחולה?" זה יעניק לו תחושה שדעתו חשובה ונחשבת ועשוי להיפחית את הצורך שלו להתעמת על דברים אחרים.
בהצלחה,
מיכל