פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

שלום רוני,

מהתיאור שלך נשמע שבנך מפתח קשר חיובי ונפרד עם כל אחד מהוריו, וטוב שכך. מעבל לכך, ממה את חוששת? הם מהיעדר החשש מזרים? אנא מקדי שאלתך.

בברכה, בשמת

שלום שני,

ההמלצה הכללית עד גיל שנה לפחות היא לטיפול כמה שיותר אישי עבור התינוק. יחד עם זאת ישנם יתרונות וחסרונות לכל אחת מהאפשרויות, כך שקשה לומר בוודאות ללא השוואה בין האפשרויות השונות. זה תלוי בטיב המטפלת או המסגרת. לעיתים דווקא יש יתרון למסגרת קטנה עם יותר ממטפלת אחת, למשל שהאחת יכולה להחליף את השניה וכן שישנם עוד הורים לילדים שמבקרים במסגרת. לגבי מעבר למשפחתון, נכון שקל יותר לבצע מעברים ככל שהתינוק צעיר יותר, אך יש לשקול את זה מול היתרונות של טיפול בלעדי בתינוק. כמו כן, יכולת ההסתגלות החברתית שונה אצל כל אחד ואחד, ישנם שהם סתגלנים מטבעם, וישנם כאלו שיותר חרדים מול שינויים.
לגבי מעבר מבית למסגרת באופן כללי: בעבר ילדים רבים נשארו בתחומי הבית עד גיל 3 ואז נכנסו לגן, כיום בארץ ילדים רבים כבר נמצאים במסגרת של משפחתון/מעון סביב גיל שנתיים, כך שעד גיל 3 הם כבר התנסו בחברת ילדים. זה תלוי גישה ותרבות.

שיהיה בהצלחה,
בשמת

שלום זיוה
ראשית אענה שבהחלט קיימת חשיבות לשעת השכבה קבועה של תינוק המלווה בטקסיות(חצי שעה לכאן או לכאן לא ממש משנה), וככל שתנהיגי הרגלי שינה טובים בגיל מוקדם, כך הם ישרתו את בתך (ומן הסתם גם אתכם)בהמשך.
לקושי של תינוק בן תשעה חודשים להרדם עלולות להיות מספר סיבות ועל חלק מהן את מדברת:
1. עניין-כאשר התינוק חש בתכונה סביבו והוא מקבל חיזוקים חיוביים מהוריו להשארותו ער(לוקחים אותו על הידיים, משחקים איתו ונהנים מנוכחותו)-הוא יתקשה להכנס למצב של הרדמות ויהיה בעוררות.
2. תינוק לא מווסת-ישנם תינוקות שמתקשים להסתגל לסביבה בגלל קשיים ביולוגיים מולדים בוויסות והם יתקשו להתאים את עצמם לתנאים בסביבה-יהיו ערניים בלילה, ישנו ביום, יגלו דפוס משתנה של שעות עירות ושינה במהלך היום וכו'. לפי תיאורך, נשמע שבתך היא תינוקת רגועה עם יכולת וויסות טובה.
3. פיזור שעות השינה במהלך היום-שעת ההשכבה מושפעת באופן ישיר על ידי משך ושעות השינה במהלך היום. אם בתך ישנה הרבה במהלך הצהריים-אחהצ, אין ספק שהיא תהיה עירנית יותר במהלך הערב.
4. תפיסת התפקיד ההורי-אם סגנון ההורות שלכם הוא "לזרום עם הילד" - הילד הוא שמוביל והוא שקובע מתי הוא אוכל וישן, או סגנון סמכותי יותר, בו , ההורה לוקח על עצמו את האחריות לייצר עבור הילד מסגרת קבועה, בתוכה יש מרחב מסוים של תמרון וגמישות המותאמים לילד, להקשר וכו'.
לעתים, הורים מתקשים להפעיל את סמכותם והבנתם לגבי מה נכון ומתאים לילדם, אם מחוסר ידע או מתוך חשש לתסכל את הילד (=הילד בוכה)ולגרום לו נזק.
הייתי רוצה לעודד אותך לא לחשוש מכך שבתך תלך לעיתים לישון בוכה. זכותה למחות על כך שאתן נפרדות והיא רוצה את נוכחותך עוד ועוד.
אני מאמינה שהפעלת הסמכות ההורית דווקא מועילה לילד, גם אם היא כרוכה בבכי, מאחר שהיא מייצרת עבורו בטחון שיש לו הורים שיודעים מה נכון עבורו ומובילים ויש סדר יום פחות או יותר קבוע שהילד יכול לצפות לו.
לגבי השינה שלה בחדרכם-אם הקולות שהיא משמיעה גורמים לכם להגיע למיטתה ולנסות להרגיע אותה-זה עלול להפריע לה ללמוד להרדם בכוחות עצמה, מה שקורה באופן טבעי לתינוק שישן בחדר הסמוך והוריו לא שומעים כל רחש קל. במקרה כזה, עדיף בשבילכם ובשבילה להעביר אותה כבר בשלב זה לחדר סמוך.

בהצלחה
אודט

ג'ואי שלום,
התפרצויות הבכי של בתך נשמעות יותר כמו קושי בהתמודדות עם תסכול ופחות בכיינות על רקע קושי רגשי בהתמודדות. זה קצת דומה וקשור, אבל המקור לעיניין שונה... יש ילדים שבהעדר יכולת לסמוך על עצמם, ומתוך עוד סיבות, חווים את העולם כמאיים ומפחיד מאוד, מעורר חרדה, ועל כן הם "מסתובבים בעולם" נטולי הגנה, בכל רגע קורה משהו שגורם להם לפרוץ בבכי והיכולת שלהם לעמוד בהתמודדויות פשוטות, נמוכה. אלו הם הילדים שנתפסים ה"בכיינים", או כפי שכתבת בדברייך, שהאישיות שלהם אינה חזקה מספיק והם צריכים את נוכחות המבוגרים על מנת להרגע. זה כמובן מורכב הרבה יותר, אבל מהתרשמותי לגבי התיאור של בתך זה לא העיניין.
בתך מתוארת דווקא כילדה בעלת ביטחון ודומיננטית והקושי שלה עולה כאשר עליה לדחות את הצרכים שלה בגלל משהו שקורה במציאות: היא לא מצליחה למלא את רצונותיה בגלל שאסור, אי אפשר, מישהו אחר לקח וכדומה, ואז לא יכולה לשאת את המצב הזה ופורצת בבכי. זה אומנם "עדיף" מהמצב הקודם בו עברה לאלימות בתור התמודדות, אבל כמובן שגם המצב הנוכחי אינו התמודדות יעילה. דפוסים אלה הם יותר עיניין של ויסות עצמי ושל סף תסכול: היכולת להתמודד עם מצבים בלתי נעימים שניקרים בדרכה בעולם האמיתי. כפי שציינת, את לא תוכלי להיות לצידה בכל רגע, וזה גם לא רצוי, כי הרי התפתחות משמעה - בין היתר - עצמאות.....
לפיכך, אחד הדרכים שדווקא כן יעזרו לה להתמודד הוא המקרים בהם את תעמידי אותה בפני המציאות ותסייעי לה למצוא אלטרנטיבה, חלופה לדבר שכל כך רצתה. זה קשור גם לנושא הצבת גבולות: ילדים שנענים לגבולות שמציבים להם הוריהם ולא נבהלים מזה לומדים לדחות סיפוקים וסף התסכול שלהם גבוה יותר. כך לא כל סירוב "ממוטט ומפרק" אותם. חשוב מאוד לדבר על הרגשות הנילווים, הכעס, האכזבה, אבל חלק מהתבגרות היא הידיעה וההבנה שלא הכל הוא בר-השגה....
לגבי שאלתך השנייה, טבעי מאוד שבתך החלה להתעניין באברי המין ובהבדלים בין המינים, וניתן להסביר לה באופן עינייני ופשוט את ההבדל, פשוט מתוך התיאור הפשוט לפיו לבנים ולבנות יש איברים אחרים ושונים וזה מה שהופך אותם בעתיד להיות גברים ונשים או אימהות ואבות. ככול שאת תתייחסי אל זה בטבעיות, כך גם היא.
בהצלחה,
מיכל

נסו לפנות לברק עומר, פסיכולוג התפתחותי
054-7916002

שלום ענבל,
ידוע כי בכל שנתון בבית הספר ישנם בעצם שלושה שנתונים: בנוסף לילדי אותו מחזור (במקרה של בתך, ילידי תשס"ד), תמיד יהיו תלמידי בוגרים יותר שהושארו בכיתות הגן וכן תלמידים צעירים יותר שדילגו על שנת גן כלשהיא. ככול הידוע לי, גם אם מדובר ב 3 ימים של הבדל, וכן בהמלצה של הגננת, נדרשת המלצה של פסיכולוג הגן מטעם השירות הפסיכולוגי שזהו הגוף השייך לעירייה/מועצה ואחראי, בין היתר, בדיוק לדברים האלה.
לפיכך, אני ממליצה לך לבקש מהגננת לתאם עבורך פגישה עם פסיכולוג/ית הגן, או לפנות בעצמך לשירות הפסיכולוגי לשם התייעצות. הפסיכולוגי/ית יוכלו לצפות בבתך בגן ולשוחח עם הגננת ואתכם על ההתלבטות, אך יתכן כי בכל זאת תזדקקו לאיבחון רשמי שלא יינתן לכם מטעם השירות הציבורי ועל כן יהיה עלייך לפנות באופן פרטי, אכן מומלץ לפנות לפסיכולוג חינוכי או התפתחותי. תוכלי לקבל המלצה גם מפסיכולוג הגן (ישנם שירותים פסיכולוגים שמוכנים לקבל המלצות אלו רק מפסיכולוגיים חינוכיים ולא מאחרים).
אני מסכימה איתך כי מאוד חשוב להעמיק בחשיבה לפני ההחלטה : ילד שמגיע לא' כשהוא בשל ומוכן ללמידה, יחווה חוויה יותר טובה, ירגיש יותר בטחון, ולרוב יגלה גם יותר מוטיבציה ורצון ללמוד ולהתאמץ. בעוד שיילד שמגיע כשאינו מוכן עדיין, יתקשה יותר להתמודד, ולכן הוא (וגם ההורים) יחווה יותר תסכול, דאגה ואכזבה. חשוב יהיה להבין גם מה בתך חושבת על העיניין: האם היא מדמיינת את עצמה בבית הספר? זה כמובן לא תהיה החלטה שלה, אבל לילדים פעמים רבות יש הרבה מה להגיד בעיניין וכדאי לשמוע אותה.
בהצלחה רבה,
מיכל

שלום רוית,
תינוקות קטנטנים משתמשים במוצץ כחלק מויסות רפלקס היניקה שלהם. הרפלקסים הם התשתית לפעולות הרצוניות המוקדמות ולכשרים מאוחרים יותר של ההתפתחות. תינוקות נולדים עם רפלקס היניקה והוא המאפשר להם מיד לאחר הלידה אכילה עצמאית. מאוחר יותר רפלקס זה נעלם, והוא מוחלף ביניקה ובמציצה רצוניים. יכולת זו תהיה קשורה בעתיד גם בפעולות אחרות של הנעת שרירי הפה כמו לעיסה ובהמשך גם דיבור.
לפיכך, כל עוד בנך אוכל וישן בצורה טובה, הרי שהמוצץ מרגיע אותו בגילו אין כל פסול בשימוש אינטנסיבי במוצץ. בהגרדה הוא יזדקק לו פחות וימצא דרכים נוספות להרגיע את עצמו. בנתיים, תאלצו כנראה לעזור לו להחזיר את המוצץ אל הפה....עוד לא המציאו את המכשיר שעושה זאת במקום ההורים...
בהצלחה (ומזל טוב!!),
מיכל

שלום אורלי,
מתאורייך את בתך נראה שהקושי אינו לאכול עם הידיים, אלא לגעת בידיים במגוון של חומרים ומרקמים ואת בעצמך זיהית זאת. מכיון שבתך כן מוכנה להתנסות באכילה עצמאית, ובהדרגה תעבור לאכול בכפית, הרי שאכילה אינה העיניין העיקרי, אלא המידה בה מוכנה להתלכלך, כעת באוכל, ובהמשך גם בחומרים כמו גואש, דבק, חימר, קצף ואחרים. יתכן ובתך נוטה לרגישות תחושתית והמגע אכן לא-נעים לה. הטיפול בזה תלוי במידה בה רגישות זו מגבילה אותה בחיי היומיום ומפריעה לה: אם את מרגישה שהיא מתנסה במגוון של מזונות וחומרים מבלי להתלכלך, וכן כי אין תחום-חושי נוסף שבו היא רגישה במיוחד (ריחות, מגע על העור, קולות שונים וכדומה), הרי שיתכן ואין טעם להתעכב על זה ולהנות מהעובדה שהיא תינוקת 'סטרילית'.... אך אם את מרגישה שמדובר ברגישות שמגבילה את טווח ההתנסויות שלה ואכן גורמת לה להרתע אז כדאי להתייעץ בנושא עם מרפאה בעיסוק שמנוסה בתחום הרגישות התחושתית. במרבית המקרים דיי בהתנסויות חוזרות, הדרגתיות, על מנת לאפשר לה התרגלות בקצב שמותאם לה.
בהצלחה,
מיכל

לא ציינת האם את שוהה עם בתך בבקרים או שיש לה מטפלת/מסגרת חוץ ביתית. לעתים כאשר ילד מורגל לדמות משמעותית אחת ופחות נחשף לדמויות אחרות (סבא/סבתא/ביביסיטר וכו'..) הוא יתקשה להתרגל לנוכחות של אנשים זרים וייצמד לדמות המשמעותית-במקרה זה אלייך. עם זאת, לציין שגם ילדים שמבקרים במסגרת חוץ ביתית עלולים לפתח חרדת נטישה.
התגובה של בתך היא תגובה אופיינית ביותר לשלב ההתפתחותי בו היא נמצאת. היא הוחרפה לנוכח העומס הרגשי שנוצר כאשר שהיתם יום אחר יום בסביבה שאינה מוכרת לה כמו ביתה, ובחברת אנשים שאינה מורגלת בהם ביומיום-מראות חדשים, רעשי המולה, נרות וכו'...
לכן, הציפייה שבתך תשחרר אותך ותתנהל באופן הרגיל בו היא מתנהלת בסביבה מוכרת-אינה תואמת את היכולות שלה בשלב זה. ללא ספק-ההרחקה שלה ממך, מתוך הקושי שלך להצמדות הגוברת שלה-עוד יותר החריפה את החרדה שלה להנטש=לא לקבל מענה לצרכיה הרגשיים, ולכך הגיבה בחוסר הרפייה מוחלט ממך. לגבי הבכי שלה-נשמע שהוא מבטא מצוקה אמיתית, והרמה שלה לידיים בשל חוסר הנעימות שהיא מייצרת בחברת אנשים, לא באמת עוזרת לה להתמודד, אלא גורמת לה לחוש מטרד ורגשות אשם והנה נכנסתם למעגל כעסים.
לכן, חשוב מאוד שלא תראו בבכי בסיטואציות דומות, כמניפולציה, אלא כדרך להביע מצוקה ולגייס את עזרתכם. העזרה יכולה להיות בהתרחקות זמנית מאזור ההמולה, משיקוף הבהלה שלה ואי הנוחות, מהבטחה שאתם פה לצידה ומבינים לליבה. מדובר בפעוטה קטנה שעדיין לא יודעת כיצד להרגיע את עצמה או להעסיק את עצמה בסביבה לא מוכרת ולכן תפקידכם כהורים חשוב מאוד: עליכם להבין כי ככל שתתפנו להענות לצרכים שלה בראש ובראשונה(בטחון, הזנה, עניין), כך תוכלו בהמשך למלא את הצרכים שלכם(צורך בשיחה חברתית, בהזנה וכו'..), או לפחות חלקם..
זה הזמן להתחיל להרגיל את בתך לקבל מענה גם מבעלך, לא כשאתם בעיצומו של אירוע חברתי, אלא בשיגרת היומיום, כאשר שניכם בבית וצריך לטפל בה-לקלח, להאכיל, להשכיב לישון או להעסיק אותה-סיפור, משחק וכו'..

בהצלחה
אודט

שלום רוני,
המונח רגרסיה מתאר נסיגה לשלב התפתחותי מוקדם יותר. בהקשר להליך החינוך לניקיון והגמילה מחיתולים הכוונה לרוב למקרה בו הפעוט/ילד שכבר למד להשתמש בשירותים/סיר ואינו משתמש עוד בטיטולים שוב אינו שולט בצרכיו. בהקשר לבתך, אני מבינה כי הייתה תקופה של כשלושה חודשים בה הייתה גמולה וכעת שוב מפספסת. אך האם הייתה זו גמילה מוחלטת ללא פיספוסים בכלל? האם היה זה תהליך מהיר וקל של גמילה? מי היה היוזם וכיצד היא התייחסה להישגיה?
כשמדובר בילדים אצלם הליך הגמילה הושלם לחלוטין, לעיתים הגורם לנסיגה הינו אירוע בעולמו של הילד המעורר בו חרדה או חשש ומקשה על יכולתו לשלוט שוב, לעיתים מדובר באירוע "ברור" (לידת תינוק, מעבר דירה או מסגרת חינוכית) ולעיתים מדובר באירוע פחות מובהק כמו שינוי בדרישות המופנות כלפי הילד (התמודדות כלשהי) או שינוי בסדרים של הבית (למשל, תקופה בה אחד ההורים טרוד במיוחד). הילדים כמובן אינם מסוגלים "להגיד" למה 'בורח' להם, אבל הם לא מצליחים להתאפק, מפספסים בתוך סערת רגשות, והעיניין לעיתים הופך מסובך מיום ליום. הקושי העיקרי - בנוסף להררי הכביסה ואי הנוחות - הוא הפגיעה בדימוי העצמי: ילדה שכבר חוותה את עצמה מצליחה ומתמודדת כמעט מרגישה בושה ואשמה על ההתלכלכות.
ניתן לסייע לבתך על ידי תזכורות להליכה לשירותים, שיתוף שלה בהליך הניקיון וכן על ידי לוחות חיזוקים למיניהם בדומה למה שאולי (?) עשיתם בראשית התהליך. אבל לצערי פעמים רבות העיניין מסתבך ואז נדרשת התערבות של איש מקצוע. בתך צעירה מאוד ועל כן יכול להיות שניתן יהיה לעודד אותה להשתמש בחיתול לפחות לשעות הלילה על מנת להקל עליה לפחות אז, הקלה שאולי תפחית לחץ גם במשך היום (תגידו לה שבלילה יותר קשה לזכור ולכן זה עשוי לעזור).
בהצלחה,
מיכל

כל תינוק בגיל הזה מתנהג כך - זה טיבעי - התינוק מגלה עניין בדברים חדשים שהוא למד: לזוז, להתהפך, להיות יותר ויותר עצמאי. זה כבר לא הגיל שהוא שוכב פרקדן על הגב או על הבטן ולא יכול לזוז...
לכן - אם תרשי לי - גם אני הייתי מתעצבנת נורא וכמעט בוכה שכל החלפת חיתול לוקחת המון זמן - אבל......למדתי להסיח את דעתו, או לתת לו חפץ מעניין להחזיק בזמן שאני מחליפה לו, או אפילו כשהוא עומד - אפשר להחליף חיתול. תהיי יצירתית וסבלנית וזה יסתדר לך... בהצלחה.

שלום אילנית,
שאלתך אומנם מתייחסת לטיפול בפעוטות וזהו מרכז עיניינו של הפורום שלנו, אך אני חוששת שהדברים שאת מעלה קשורים יותר לנושא יחסים במקום העבודה: מה לעשות כשחושבים אחרת מהבוס....
ובכן, אני מסכימה איתך שפעוט בעל קשיי קליטה זקוק ליותר תשומת לב מהצוות, וכן שיש להגמיש את סדר היום במקרה של ילדים צעירים כל כך ולהיענות לצרכים שלהם, אך לצערי מסגרות גניות גדולות פעמים רבות לא מאפשרות את זה לילדים כיוון שיש "עבודה " שצריך לעשות, יש המון ילדים והצוות עייף, שחוק ובלתי מקצועי. מסגרות חינוכיות רבות מתנהלות ללא פיקוח מקצועי והרבה מאוד ילדים נפגעים כתוצאה מכך.
לפעמים רבות קורה שכשנכנס מישהו "מבחוץ" למקום עבודה חדש, פתאום הוא מעורר שאלות וספקות על דברים שרגילים לעשות באופן "מסוים" ומעלה את הצורך לחשוב על זה מחדש. כשמדובר בילדים צעירים אומנם יש מקום ליצירה של סדר יום ומסגרת, זה נותן ביטחון ויוצר שגרה שהינה הכרחית להתפתחותם, אולם חשוב מאוד להעמיד את הצרכים שלהם מעל הכל, ואת, בתור מטפלת חדשה ורעננה, יכולה לראות את זה.
קשה לי להעריך מדברייך האם הצוות יהיה פתוח להצעותייך ובתור חדשה סביר שגם את בסוג של 'מבחן', אולם אני מציעה כן לבדוק בעדינות עם הגננת את העיניין ולהציע גישה מעט אחרת. אני מניחה שאם תרגישי לאורך זמן שהמקום לא מתנהל ל'רוחך' ועל פי הגישה הטיפולית-חינוכית שאת מאמינה בה, לא תרגישי שמדובר במקום מתאים עבורך. קשה לעבוד במקום מבלי להזדהות עם הגישה שלו או כאשר מרגישים שמדובר במקום שאינו דואג לילדים בצורה טובה.
בהצלחה,
מיכל

שלום עינת,

ישנם ילדים הרגישים יותר לגירויים פתאומיים של קול/אור/תנועה וכו', וכן לסביבת אנשים הומה.
אגב, מסיבות אילו, פעוטות צעירים רבים מתקשים לשתף פעולה במסיבות החג למיניהן, והציפיה מהם מצד המבוגרים לעיתים אינה מותאמת. כדי לעזור לה במצבים אלו, לפני חשיפה לגירוי שכזה יש להסביר לה מילולית מה הולך לקרות, וכן להסביר לה שאבא/אמא שומרים עליה. ניתן לחשוף אותה בהדרגה לגירויים שכאלו ולהרגיע אותה תוך כדי. ניתן לשחק בצעצועים המדמים גירויים אלו (בובת ליצן, מטוסים וכו'). בהדרגה ועם הגדילה תוכל לשאת אותם יותר.

בהצלחה,

בשמת

קודם כל תודה על התשובה

השאלה אם כל הפחדים הללו אצל ילדה אחת זה נורמלי?

יש ילד שמפחד מאש
ילד מליצנים
ילד אחר מזרים
אחר מרעש והמולה

אבל הגברת שלי מפחדת מהכל....

התסכול העיקרי הוא שאי אפשר לעשות איתה כמעט כלום: ללכת למקומות שהם לא הבית כמעט בלתי אפשרי (כולל להורים שלי ושל בעלי) בעיקר אם יש אנשים נוספים מלבד הסבא והסבתא, אפילו אם זה דודים שלה. היא מתביישת, נסגרת ,נדבקת אלינו.

לצאת בלילה היא מפחדת כי נבהלת מהירח

ימי הולדת, חנוכה או כל טקס אחר שעם נרות/אש בלתי אפשרי כי היא מפחדת ורוצה הביתה....

אותו דבר לגבי ליצנים אם יש בימי הולדת, הופעות וכו'.

האם זה נורמלי לילדה אחת?

בקרוב הקטנה תהיה בת שנתיים
בעקבות מה שסיפרתי לך על פחדיה: מנרות, המולה, הביישנות מאנשיםגם קרובים)...

האם נראה לך שיהיה נכון לוותר על יומולדת בבית עם כל המשפחה?

חשבתי לעשות רק את יום ההולדת בגן והאורחים היחידים יהיו בעלי ואני, על מנת לנסות להפחית את ההסתגרות שלה כשיש המון אנשים(אפילו אם הם משפחה קרובה).

ולבקש מהגננת בלי נרות על העוגה.

ובסוף שבוע בארוחת שישי נרים לחיים עם הסבא והסבתא, בלי רעש ובלגן.

אענה על שתי שאלותיך:

לגבי האם "נורמלי" שכל הפחדים האלו יימצאו אצל ילדה אחת.. התשובה קשורה לסף הרגישות שלה: כנראה שסף הרגישות לגירויים נמוך באופן כללי, באופן שמשפיע על כל החושים, ולכן ישנו "אוסף" של פחדים. יתכן שלמשך תקופה צריך לצמצם גירויים מפתיעים ומבהילים, ולחשוף אותה בהדרגה ולאט כל פעם למשהו אחר. לאורך זמן תוכל לשאת כמה מהם בבת אחת. אם תחושו בקושי, יתכן שכדאי להיעזר בייעוץ מקצועי כדי לנהל תכנית כזו. יעוץ פסיכולוגי יכול לעזור בעניין הוויסות הרגשי, ויעוץ ריפוי בעיסוק יכול לעזור בעניין הוויסות התחושתי. נסי לברר האם תוכלי לקבל את אלו דרך מכון להתפתחות הילד. לשם כך צריך הפניה מרופא הילדים.
לגבי השאלה השניה: יתכן שלעת עתה כדאי לעשות עבורה את ההתאמות שהצעת ביום ההולדת הקרוב, ולאפשר לה חוויה נחמדה , מצומצמת יחסית, אך כזו שתוכל להנות ממנה, ואולי "תקבל טעם לעוד"...ניתן בהחלט לחגוג בגילה הצעיר יוםהולדת עם ההורים והסבים, ובגן (סביבה הומת איש כשלעצמה) לצמצם מוזמנים. אני הייתי מציעה נר יחיד וסימלי על העוגה בשביל החוויה (אפשר על הנר להתאמן עוד קודם בבית...).

שיהיה בהצלחה ובמזל טוב,
בשמת

שלום שני
על פי תיאורייך, נשמע שלבנך יש רגישות לרעש המאפיין מקומות סגורים הומי אדם. האם הוא מבטא מצוקה לרעש שאינו נגרם מאנשים?(מטוס, אופנוע, גשם וכו'). האם הוא מבטא רגישויות אחרות שקשורות לתחושה-טעם, ריח, מרקם, תנועה, מגע וכו? האם הוא תינוק שמתקשה להרגע באופן כללי?אם כן מדובר בתופעה של קושי בוויסות תחושתי אשר חולפת עם הגיל. אם את לא רואה מגמה של שינוי ככל שהוא גדל, רצוי לפנות לייעוץ של מרפאה בעיסוק.
לא תארת כיצד הוא מגיב כאשר הוא נמצא בחברת אנשים זרים באופן כללי-במקומות לא סגורים (גינה, רחוב וכו'..) ובבית כאשר ישנם אורחים. יתכן כי הוא מבטא חרדה כללית למראה אנשים זרים, חרדה שמופיעה בגיל תשעה חודשים לערך. ככל שבנך ייחשף באופן הדרגתי לזרים וילמד באמצעות למידה חברתית וצפייה בך ובתגובותייך כי אין סכנה נשקפת עבורו והוא במקום בטוח, כך החרדה תפחת בהדרגה.
בכל מקרה, עבור כל אם מדובר בסיטואציה לא קלה כאשר תינוקה במצוקה ובוכה בקולי קולות בציבור ושום דבר לא מרגיע אותו. אני מניחה, שגם את לחוצה ואולי אף כעוסה על השיבוש בתכנית, וקשה מאוד להורה לחוץ להרגיע תינוק היסטרי ולהתכוונן לצרכיו.(עצם ההגעה למקום נותן שירות יכולה להיות מלחיצה גם ללא תינוק..)
לכן, מאחר שלדברייך את חייבת ללכת עם תינוקך לסידורים הללו, יש כמה דברים שאולי כדאי לעשות כדי להפחית את מצוקתו:
להשתדל ללכת איתו כאשר הוא לא עייף או רעב
למצוא בכל אחד מהמקומות הציבוריים הללו פינת רגיעה רחוקה מההמולה, על מנת שאפשר יהיה לשהות בו לזמן מה ולהרגיע את תינוקך הרחק מלחץ האנשים, ואולי לנסות ולחזור אל המקום ההומה-על מנת שלא תצטרכי לוותר לגמרי על תכניותייך.
להשתדל לאחוז בתינוקך קרוב אלייך על מנת לתת לו בטחון ולא להניח אותו בעגלה.
לבקש מאנשים סביבך להתחשב בך ובתינוקך ולקצר את התור...

בהצלחה
אודט

שלום נויה
לאחר רכישת הישגים התפתחותיים כגון גמילה עלולה להופיע תקופה של נסיגה, מסיבות שונות. החשוב הוא להשתדל לא להבהל או לעשות מזה עניין, על מנת לאפשר לדברים לחזור לקדמותם.
כשמדובר בהתאפקות מעשיית צרכים, קודם כל חשוב להמנע מעצירויות ואם המצב כן מגיע לכך-להתייעץ עם רופא-ישנם תכשירים למניעת עצירות.
איני יודעת מהי הסיבה להתנגדות של בתך ללכת לשירותים, לאחר שכן נהגה לעשות כך ולא פיתחה "חרדת אסלה" וגם לא מאבקי שליטה סביב הגמילה שלה. יתכן כי באחת הפעמים שישבה כאב לה ומאז היא נמנעת מחשש שהכאב יחזור-גם אם לא נגרם פצע (האם היא מבקרת בגן?האם יש עוד משהו שמטפל בה מלבדך שיכול לתת מידע לגבי מקרה שאולי אירע בעת ישיבה בשירותים ומאז היא מקשרת בין האירועים?אולי ברח לה והיא חוששת שיברח שוב?) . יתכן שזו דרך שלה להשיג תשומת לב שלכם, בעקבות שינוי שארע במשפחתכם.
בכל מקרה, לא הייתי חוזרת לחיתול או לסיר, מקסימום שתעשה בתחתונים ותקבל תגובה של חוסר שביעות רצון מכם, מעבר לתחושת חוסר הנעימות שתיווצר אצלה.מהרגל של "בקשת חיתול לקקי" קשה מאוד להגמל ואתם לא אמורים לשתף איתה פעולה בהרגל הלא נכון הזה.
כן הייתי מזמינה אותה לשבת בשירותים בנועם, דווקא בזמנים בהם היא לא רצה בבית וצועקת. זאת , על מנת להחזיר את התחושה הרגועה שהייתה מקושרת קודם לכן לישיבה בשירותים. על כל ישיבה כזו-כאשר את המחליטה מתי היא קמה(כחמ ש עד עשר דקות) הייתי מזכה אותה בחיזוק (מדבקה, סוכריה וכו'..) גם אם לא עשתה קקי. עם זאת, לא הייתי עסוקה כל היום סביב ההליכה לשירותים והשאלה אם יש או אין קקי, על מנת לא לייצר לחץ מיותר. שדרי מסרים כמו-זו תקופה שתעבור, אני סומכת עלייך שתחזרי לעשות קקי בשירותים כמו קודם.
בהצלחה
אודט