פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

שלום דניאלה,

הפורום שלנו הוא בהחלט גם מקום לשיתוף ולהקשבה בנוסף למתן יעוץ, ותוכלי לפנות אלינו שוב ושוב. הרי לא כל הקשיים יכולים להיפתר במהירות אינסטנט, לעיתים מדובר בתקופה ממושכת של שבועות וחודשים.
גידול שני פעוטות מתחת לגיל 3 וחצי זוהי בהחלט משימה מתישה, שכן הפער בין שני הילדים הוא שנה +, בשעה ששניהם זקוקים עדיין לכמות משמעותית של השקעה הורית בלעדית. אני מפרידה בין נושא הצבת הגבולות בבית אותו את מתארת, לבין הקינאה הגוברת באחות, ככל שזו גדלה ותופסת יותר מקום בבית (מביעה יותר צרכים ורצונות כלפי ההורים, על חשבון המשאבים ההוריים המשותפים לשני הילדים...).
בעניין הצבת גבולות- העיקרון הוא לקבוע רציונל-כללים מסויימים עלפיהם הבית מתנהל. מיעוטם קווים אדומים אותם לא עוברים, כלומר ההורים לא מאפשרים לעבור אותם. על חלקם אפשר להתווכח או לעשות מו"מ. ומיעוטם כללים ועניינים שהקטן יכול לקבוע בעצמו. בבוקר- כולם לחוצים וקשה להפעיל שיקול דעת, כדאי לשקול אם כדאי או לא להילחם...על כן אני מניחה שעניין העונש מופיע כביטוי של חוסר יכולת שלכם ההורים למצוא פיתרון אחר (כלומר מתוך חוסר אונים שלכם). הרי אפשר פשוט לשלוח אותו לגן לבוש פיג'מה עם בגדים להחלפה...(זה כשלעצמו עשוי לגרום לו אי נוחות כך שיוותר על הרעיון בעתיד), או להתעורר קודם כדי להתלבש בצורה רגועה יותר או יצירתית. לבחור את הבגדים יום קודם וכו'. בגדול- נראה לי שכדאי למצוא פיתרון יצירתי, משום שלא ברור לי מה הערך המוסף של עונש כאן, אשר יכול להחוות בעצמו כאקט תוקפני שלכם כלפיו. אולי אפשר פשוט להיות יותר ברורים, אסרטיבים, ולהתנות קבלת צ'ופרים אחרים ביישור קו שלו עם דרישות ההורים. כידוע, הצבת גבולות יעילה מתבצעת כאשר מוגדרים כללים הגיוניים (כאלו שיכול לעמוד בהם ושיש להם הצדקה), עם גמישות מסויימת. אכיפת הכללים מוטלת על ההורים, בצורה עקבית ורציפה, עם חיזוקים חיוביים ושבחים על קבלתם מצד הילד. (המשך בהודעה הבאה)

המשך...

משמעותי בעיני יותר הוא עניין הקינאה באחות. חשובה מאוד התייחסות מתאימה לעניין הזה מצידכם ההורים, שכן לדבר זה השלכה על היחסים במשפחה לאורך עשרות שנים קדימה (!) הולדת אחות במשפחה נחווית עבוררוב הילדים כמשבר התפתחותי (גדול או קטן). הבכור חושש לאבד את אהבת ההורים לטובת הרך הנולד. לעיתים הקינאה בולטת יותר עם גדילת האחות שמתחילה לתפוס מקום ואישיות משלה. צריך לפעול בשלושה מישורים: 1. צימצום או מניעה של פגיעה/הצקה כלפי האחות ע"י הצבת גבולות. 2. מתן אפשרות לבכור המקנא להפנות את רגשות הכעס כלפיכם ההורים, ולהסית אותם מאחותו. מתן ביטוי לכעס או לחשש בצורה מילולית. הרי החשש שלו והכעס שלו הוא על אובדן ה"בכורה" אצליכם. יש צורך לומר לו, להבטיח לו שהוא אהוב בדיוק כמו פעם למרות שיש לו אחות קטנה וחמודה, יחד עם זאת שלא תאפשרו לו לפגוע בה, כמו שלא הייתם מאפשרים לו להיפגע.
3. מתן חיזוקים ושבחים על התנהגויות אחאות חיוביות- אם עוזר לה, שומר עליה, או אפילו נמנע מלריב איתה, סתם משחק לצידה בשקט ומכבד אותה. כדאי להכניס את הרעיון שהם "צוות לעניין", עוזרים ומוותרים אחד לשני, יכולים לספר סודות אחד לשני בלי שהמבוגרים ישמעו וכו'...כל מה שיכול להפוך את האחאות לאטרקטיבית. המשיכו לתת לכל אחת מהם זמן איכות נפרד- זה תמיד טוב. אך האתגר העיקרי שלהם הוא ללמוד להיות ביחד. רצוי להקדיש לזה זמן, לשחק איתם במקביל, אפילו םם כ"א משחק במשהו אחר, ולהאות דוגמא כיצד יכולים שני האחים לשחק יחד. תחילה עם מבוגר, בהמשך בלי.

שיהיה בהצלחה רבה, בשמת

בעניין הקנאה באחות
אמרת שאפשר להתמודד בשלושה מישורים:
במספר 2 ציינת מתן אפשרות לבכור להפנות את רגשות הכעס כלפי ההורה ולהסית אותו מאחותו.
זאת נשמעת אפשרות מעניינת- אשמח אם תוכלי בבקשה להסביר כיצד לעשות זאת.

שוב תודה רבה על ההשקעה ותשומת הלב
דניאלה

שלום דניאלה,

הכוונה היתה לאפשר לאח להביע במילים מול ההורים את רגשות הכעס והקינאה שחווה, על כך שצריך להתחלק בתשומת הלב של ההורים, על הדאגה שאולי הוא פחות נאהב על ידם, כולל כעס עליהם שהם מאכזבים, כעס על כך שהוא צריך להתחלק, לוותר וכו'. על ההורים להקשיב לרגשות שמביע, לתת לגיטימציה לביטוי הרגשות ולא להיבהל מהם, וכן להרגיע אותו שמקומו במשפחה שמור לו, שהוא עדיין אהוב כמו פעם, לפני הולדת אחותו. מצד ההורים, אפשר לשתף ברצון להיות ולשחק איתו וכן במגבלות הנוכחיות היום. להרגיע שכאשר האחות תגדל יוכלו לשחק יחד, וגם ההורים יתפנו יותר למשחק עם הילדים. אפשר להישתמש גם בספרים כמו "משפחת הפילפילים" ודומיו אשר עוסקים בנושא קינאת אחים. במקרה של ספר זה- קינאת האח הבכור לאחר שנולדת לו אחות.

בהצלחה,
בשמת

סדר יום הוא גורם משמעותי ביותר בגידול ילדים, כגורם מווסת התנהגות וכגורם מרגיע רגשית מאחר שמסייע לילד לקבל עוגנים בתוך היומיום שלו ומייצר בטחון.
עם זאת, ניתן לדבר על קווים כלליים של סדר יום רצוי, בפועל נוצרת שונות מילד לילד( ילדים שונים במזג שלהם ובמידה בה זקוקים לשינה במהלך היום) וממשפחה למשפחה (למשל, זה משנה אם ישנם ילדים נוספים בתמונה). לכן, הגמישות שבתוך המסגרת היא חשובה לא פחות. ישנם גורמים שבשליטתנו, אחרים פחות-למשל, שעת היקיצה בבוקר-כל פעוט בעל שעון ביולוגי משלו.
איני יודעת מה עומד מאחורי המשאלה שבתך תלך לישון בשעה שמונה-האם יש קושי בתהליך ההשכבה שלה? האם את מגיעה מותשת במיוחד לסוף היום ומעוניינת בזמן לעצמך אחרי שהקדשת את מרבית היום בטיפול באחרים? אוכל לספק לך קווים כלליים שבמסגרתם תוכלי לפעול, אך אני בספק אם הדבר יתן לך מענה. מעבר ללוחות הזמנים, ההשכבה תלויה בגורמים נוספים, כגון, האם קיים טקס השכבה קבוע, היכן הפעוט ישן (במיטה/חדר משלו) עד כמה ישנה מעורבות הורית בהשכבה לעומת יכולת הפעוט להרדמות עצמאית, וכו'..כמובן, שאם מעוניינים להשכיב פעוט סביב שמונה בערב, רצוי לפתוח לא פחות מארבע שעות מרגע התעוררותו/הערתו משנת הצהריים. אם מדובר בפעוטות בעלי מזג סוער, הערה יזומה/מוקדמת מדי משנת צהריים עלולה לשבש להם את כל מהלך אחה"צ..
מעבר לכך, אני תוהה עד כמה הצורך בפירוט סדר היום קשור ליכולתך כהורה לקרוא את הסימנים שבתך משדרת לגבי רעב/עייפות וכו'..שהרי , לא נוכל להאכיל פעוט כאשר אינו רעב ולא נוכל להשכיב לישון פעוט שאינו עייף..או, האם את חשה שבתך מיום הוולדה מפגינה קושי משמעותי בוויסות -מתקשה להרגע אחרי בכי ממושך, מתקשה להסתגל למעברים וכו'..?
לסיום, אני בטוחה שאחיות טיפות חלב יוכלו לתת לך מענה מצויין בנושא של סדר יום, הן בעלות ניסיון וידע עשיר. מעבר לכך, איני יודעת מה תכניותייך לגבי המשך הטיפול בבתך, רק אוכל לומר שאין כמו מטפלת מנוסה להסדיר סדר יום לפעוטות.
אשמח לענות להתלבטויות יותר ספציפיות שמעסיקות אותך בנוגע לסדר היום של בתך.
בברכה
אודט

או לא במקום אשמח אם תגידו לי
בנתיים אני נכנסת יום אחרי יום ומחכה בציפייה לתשובה ומתאכזבת...

שלום אדווה
ראשית חשוב לי לציין שעל פי תיאורייך את בנך נשמע שהוא תינוק עם יכולת וויסות והסתגלות טובה מאוד לגילו, אין לי ספק שגם לכם כהורים יש תרומה לכך-מעבר למזג המולד שלו.
את מתארת שינויים בהרגלי השינה של בנך ונשמע שהוא באופן טבעי מגיב לשינויים הרבים שחלו בעקבות המעבר שלו למטפלת, שהוא גם מעבר לסביבה חדשה, להרגלי אכילה שונים (אכילה מבקבוק ולא יניקה),גם אם לשלושה בקרים. בנוסף, חשוב לזכור שבנך בן ארבעה חודשים ובכל מקרה חלים באופן טבעי שינויים בדפוסי ההתנהגות שלו בעקבות הגדילה וההתפתחות שלו- היכולת שלו להעסיק את עצמו ולהשאר ער הולכת וגדלה ועדיין לא ניתן לצפות לסדר יום קבוע בשלב זה. הערנות שלו לקשר ולסביבה הולכת וגוברת וכך גם הדרישה שלו בנוכחותכם סביבו.
לגבי היכולת שלכם כהורים לדעת האם המטפלת טובה עבורו-כאשר המטפלת אינה טובה, כלומר, אינה מתאימה את עצמה לצרכים הבסיסיים של התינוק-אינה מאכילה בזמן כשרעב, אינה מאפשרת שינה ורגיעה כשזקוק להם וכו'.. במקרים אלו-התינוק יבטא באופן ברור את מצוקתו-תיאבונו יפחת, מצב רוחו יהיה נירגן וחסר שקט לאורך היום, והיכולת שלו לתקשר עם הסביבה ולגלות עניין במשחק-תפחת משמעותית. לכן, השינויים עליהם את מדברת נשמעים בטווח הלגיטימי של תגובות הסתגלות לשינוי.
כן הייתי מתעניינת בשיחה עם המטפלת לגבי סדר היום שלו אצלה-ומבררת איך קורה שהוא מדלג על שינה. האם העובדה שקיים תינוק גדול ממנו משפיעה על סדר היום של בנך?כדאי בכל מקרה לשתף אותה בכל הידוע לך על הרגליו וצרכיו של בנך, על מנת להקל עליה את ההכרות עמו. עם זאת, עלייך להבין שלכל מטפל יהיה אופן טיפול אחר-לא בהכרח לא תואם-ובנך בשלב זה נחשף לדרכים חדשות באופן הטיפול בו.

בברכה
אודט

אני נוטה לייחס את השינוי ההתנהגותי שחל בבתך בראש ובראשונה במחלה שעברה עליה-יתכן כי היא סוחבת עדיין שאריות מהמחלה-הייתי מווודאה זו על ידי בדיקת רופא חוזרת. ידוע כי ילדים אחרי מחלה יוצאים ממסלולם השגור למשך תקופה בתחומים השונים-בהרגלי שינה, אכילה ודפוסי הקשר. המחלה גורמת להווצרות תלות בהורה, ולאחר שהילד התרגל לכך-הוא לא מוכן לוותר על שהות ההורה הקרובה במחיצתו. לכן, חשוב שתכירו בכך ותהיו סובלנים כלפיה בידיעה שמדובר בתקופה שתחלוף ואל תבהלו-במקביל, אל תוותרו על חזרה לשיגרה-כפי שעשיתם לגבי ההשכבה למשל.
סיבה נוספת שיכולה להסביר את הבכי ללא סיבה נראית לעין, יכולה להיות התסכול שצומח מתוך המוגבלות המוטורית הנוכחית, שאולי כעת בתך מודעת לה יותר והייתה רוצה להיות יותר תנועתית מכפי שהיא מצליחה היום. יתכן כי היא חשה בדרישות הולכות וגוברות מכיוון הסביבה להתמודד עם קשייה-איני יודעת עד הסוף כיצד עובדים איתה בצעד ראשון, אני רק יכולה להעיד מניסיוני לגבי ילדים בטיפול פיזיוטרפיה-הטיפול מלווה בבכי ותסכול לעתים. אם זה המקרה-יתכן וצריך לחשוב על דרכים להקל על תסכולה-אולי למתן את הדרישות המוטוריות, אולי לייצר יותר חיזוקים להצלחותיה.
דבר אחרון שהייתי ממליצה עליו בעקבות הערתך על שנות היום שלה-ראשית, יתכן ובתך עוברת קפיצה בהתפתחותה ודפוסי שנת היום שלה משתנים-במקום שנת בוקר וצהרים אולי יש מקום לרכז את שעות השינה לצהריים. שנית, הייתי מנסה לייצר סדר יום ברור, בו ישנן שעות קבועות ככל שניתן לארוחות, זמן קבוע ליציאה מהבית וכו'..
אני תוהה עד כמה את מרגישה עייפה מהגידול הכמעט בלעדי שלך את בתך, וזקוקה לאווורור וכוחות מחודשים למפגש עם בתך-לצורך כך, אולי כדאי לקחת פעם פעמיים בשבוע ביביסיטר/סבתא/דודה לשעות בודדות מהלך היום.
ולבסוף מילת עידוד- המזג הנוח שהיה לבתך לא נעלם וככל שתשדרו כלפיה רוגע והבנה, כך תוכלו לעזור לה לווסת את בכיה ואת יכולתה להתמודד עם קשיים.
בברכה
אודט

ראשית רציתי להודות לך על תגובתך. אני מבינה כי מחלה מוציאה ילד משיגרה בשל התייחסות אחרת בזמן המחלה. ואכן במהלך הימים האחרונים הבכי התמתן ויש שיפור רב, יש אומנם קיטורים רבים אך לרוב אין זה מגיע לבכי מר. חשוב לי לציין שלילדתי יש סדר יום מוקפד ושיגרתי ביותר, בשינה ובארוחות אפילו בשעת היציאה מן הבית, כך שכל אילו לא השתנו. לגבי שנת היום שלה, אינני חושבת שהיא כרגע מוכנה למיזוג השינות, ניכר שהיא עדיין זקוקה לשתי שינות ביום. בשנת הבוקר היא ישנה לבד במיטתה, כמובן שהשכבה זו מלווה בבכי מה שלא היה קודם לכן, שנת הצהריים אנחנו ישנות יחד, וההירדמות בלילה שתמיד הייתה הקלה ביותר, הפכה להיות קשה ביותר מלווה בבכי רב, לעיתים כ -40 דקות עד שנירדמת. עניין זה מתסכל אותי רבות כיוון שהשכבה זו תמיד הייתה כל כך קלה, לאחר שנירדמת לרוב לא קוראת לנו. אני יכולה לשער שהיא חווה את שלב חרדת הנטישה, כיוון שאם אני מתרחקת ממנה 2 מטר אפילו בטווח ראייתה היא מתחילה לבכות. העניין הוא שבמהלך היום כאשר אני רואה כי היא נמצאת בחרדה אני יכולה לחבקה ולהסביר לה, אך אינני רוצה להכניס דפוס של התייחסות מנחמת לשנת הלילה שלא יהפוך הרגל. לכן אני קצת מבולבלת ומתוסכלת.
לגבי עזרה נוספת, לצערי כרגע זה לא אפשרי ואני נושאת בעיקר הטיפול בילדה, אין ספק שזהו דבר קשה ביותר והתחלתי לחשוב לשים אותה במסגרת.
זקוקה להכוונה נוספת..
תודה ענת

לגבי ההשכבה בלילה-יתכן כי בתך בוכה כי היא מוחה על השינוי בתנאי ההשכבה שלה, כאשר במהלך שנת הצהריים אתן ישנות יחד (למה הכוונה? במיטה שלך? לצידה?) ואילו בערב היא נאלצת לוותר על נוכחותך ואף מבולבלת ולא יודעת למה לצפות? אם זהו המקרה-ללא ספק חשוב שתייצרי קביעות בתנאי ההשכבה וכפי שאת משכיבה אותה בבוקר במיטתה והיא נרדמת ללא קושי (לפחות כך הבנתי) כך עשי גם בצהרים.
לגבי הבכי שלה כאשר את מתרחקת מטווח ראייתה במהלך שעות העירות, אני תוהה האם היא מבטאת חרדה או שמא תסכול, מאחר שבנוכחותך לידה את אולי מאפשרת לה יותר תנועתיות-משנה את תנוחתה, מושיבה אותה עלייך, וכאשר את מניחה אותה בגפה, היא מוחה על כך שטווח התנועה שלה בהעדרך-מוגבל יותר ופחות מעניין לה? אם זהו המקרה, הייתי מעודדת אותה ללמוד להעסיק את עצמה ככל שניתן ובהדרגה, אני מניחה שככל שתתקדם מבחינה מוטורית, כך רמת התסכול/התלות בכם תקטן.
אני בהחלט מסכימה איתך שאין צורך להכניס דפוס של התייחסות מנחמת לשנת הלילה, אך הייתי מוצאת פתרון ביניים בין דפוס מנחם של לקחת על הידיים ולחבק ובין להשאיר אותה בוכה לאורך ארבעים דקות , משהו כגון כניסות קצרות להרגעה על ידי ליטוף ודיבור מרגיע.
בהצלחה
אודט

והרגליתי את בתי לסוג אחד של מוצץ שגם אותו כבר לא מייצרים, אז קניתי לה מוצצים מסוג אחר (ולא זרקתי את הישנים) וכל הזמן אני נותנת לה רק את הסוג האחר במשך היום ואז הרבה פעמים היא זורקת ובוכה ואני מפנה את תשומת הלב שלה למשחקים וכו'. וגם בלילה אני לא נכנעת לבכי ושמה לידה כמה סוגים של מוצצים (חוץ מהישן) כדי שתבחר.
אני נכנעת רק אם היא חולה
בהצלחה

כאשר בני ליאם נולד ניסיתי כמה סוגי מוצצים ולבסוף מה שהכי אהב זה את הטומי טיפי הבלון ואז הפסיקו לייצר אותם לתקופה מסויימת בארץ ואז החלה החגיגה ולילות מלווים בבכי ניסיתי כמה סוגי מוצצצים ולבסוף קניתי את המאם וממש בכל הזדמנות נתתי לו את המוצץ גם כשהיה משחק תמיד הנחתי מול עיניו את המאם ולאחר ארבעה ימים לא הייתה לו כל ברירה והוא לקח את המוצץ בלי שום בעיה וזה עבר בקלות יותר ממה שתיארתי לי לעצמי לא תהיה לו ברירה בסוף והוא יקח את המוצץ מהסוג השני בהצלחה

שלום מיכל,
את מתארת פחד של בנך מעשיית הצרכים בשירותים וקושי לוותר על הטיטול. ישנם הרבה ילדים שנעזרים בטיטול בתור תקופת מעבר - מבקשים טיטול כשיש להם קקי, עושים, מורידים וממשיכים הלאה, אבל זה כמובן משקף קושי משמעותי בתהליך הגמילה. לא תארת מה נעשה עד כה עם בנך: איך החלטתם להפסיק להשתמש בטיטול, מתי הוא כן עושה את צרכיו בשירותים או בסיר, כיצד עושה פיפי, מה קורה בגן וכן הלאה. כל אלו הבטים חשובים בהליך הגמילה, ובנוסף, צריך להכיר יותר את דפוסי ההתנהגות של בנך בהקשרים אחרים: האם הוא ילד שנוטה להתקשות במעברים, נוטה לפחדים ועוד.
את מוזמנת לקרוא דיונים קודמים בפורום שלנו שעוסקים בגמילה, אך יחד עם זאת, נראה לי שאתם כבר בשלב בו התהליך "הסתבך" ונדרש סיוע מקצועי על מנת לפתור את הבעיה.
אוכל להמליץ לך על כתובת מתאימה הסמוכה למקום מגוריכם.
בהצלחה,
מיכל

שלום אורית,
את מתארת שינויים רבים שעברה בתך בחודשים האחרונים: כניסה ראשונה לגן, לידת אחות תינוקת, חזרה הביתה ומעבר שוב לגן חדש. כל אלו יכולים לעורר הרבה בלבול וחשש אשר באים לידי ביטוי במגוון התנהגויות, ביניהן כסיסת ציפורניים ואף קושי להשלים תהליך הגמילה. בתך כנראה גייסה כוחות רבים להתמודדות החדשה עם אחותהבבית וגם בגן: לצוות, למסגרת, לחוקים ולילדים, אבל נותרו קשיים רגשיים, לא מעובדים, שבאים לידי ביטוי בהרגלים אלו. הבחירה שלך למצוא עבורה גן רגוע יותר הייתה כנראה מוצלחת מאוד עבורה, אך הקשיים מופיעים בתחומים אחרים.
שלב השימוש בטיטול לצורך קקי הוא שלב מעברי, והשימוש בחיזוקים ובהרגלים קבועים לעשייה בסיר/בשירותים היא הדרך הנכונה לגמילה מוצלחת יותר. חשוב לא להיכנס למאבק סביב עשיית הצרכים כיון שאז עשויים להתפתח קשיים נוספים (כמו העצירות שהזכרת), אך אם העניין לא מסתדר בקרוב, ובהנחה שמדובר בילד רגישה הנוטה לחרדה, מומלץ לפנות לייעוץ.
בהצלחה,
מיכל

אני חושבת שכדאי להתייעץ עם תזונאית בנושא. עם זאת, יתכן כי מי שאמר לך שלא כדאי לתת תחליף חלב, התכוון אולי לכך, שזה פשוט מיותר. תחליפי החלב מכילים תוספי מזון לשלב בו הם משמשים בסיס לתזונת התינוק. מרגע שפעוט ניזון מתפריט מגוון לאורך היום-אין צורך בתוספות שאבקת המזון מכילה(ויטמינים, ברזל וכו'). לעתים, נתינת תוספי מזון מעבר לרצוי-עלולה אף להזיק-על כך תוכלי להתייעץ עם תזונאית, כאמור.
הדבר היחיד שאוכל אני לייעץ לך הוא להמנע מלהאכיל את בנך בלילה-הדבר עלול לייצר הפרעות בשינה מאחר שהגוף מורגל להתעורר בשעה מסוימת ולצרוך את החלב. עצם העובדה שבנך מסיים את הבקבוק, אינה מעידה על כך שהיה רעב. לציין שהאכלת לילה מוגדרת על ידי רופאי הילדים כמיותרת החל מגיל חצי שנה. ושאלה אחרונה-האם יש קשר בין ההאכלה של בנך בלילה לבין דאגה שלך לגבי משקלו או כמות האוכל שהוא צורך במהלך היום? או שהדבר קשור יותר לקושי כללי לתסכל את בנך ולמנוע ממנו דברים כגון אוכל בלילה, כאשר דורש אותם?
בהצלחה

אודט

שלום נטלי,
בתך קצת צעירה בשביל לפתח חרדת זרים, ונראה לי שהתגובה שלה בעת הביקור המשפחתי מתייחסת לכל החוויה הרגשית שעברה עליהם: היא נסעה למשך שעתיים באוטו, הגיעה למקום חדש שאינה מכירה, עם קולות, ריחות וצבעים חדשים, והיא נאלצה להתמודד עם המונים שרצו להתבונן בה, לדבר אליה ולהחזיק אותה.... למרות שכבר "עברתם" את זה בשבועות קודמים, היכולת של בתך כעת לסנן את כל ההצפה הזו נמוכה יותר, היא יותר עירנית מבעבר ולכן יותר מגיבה לכל הנעשה, יותר נלחצת. התגובה הזו לא "מבטיחה" שכך היא תתייחס אל אחרים תמיד!! בהדרגה היא תתרגל לסיטואציה, תחווה את הנסיעה ואת הביקור כפחות מציפים ותוכל להתמודד טוב יותר. בוודאי שקרבה יומיומית יותר עוזרת, לה וגם לכם, לא פשוט לגדל תינוקת בלי תמיכה משפחתית קרובה, אבל החברותיות שלה לא נמדדת בתגובה זו. כפי שאת בעצמך הבחנת, למחרת היום, כשאימך הייתה מעט יותר מוכרת והבית יותר שקט, היא הייתה רגועה הרבה יותר. בגילה חשוב מאוד לווסת את עוצמת הריגושים האלה, להפחית את עומס השינויים, כדי לעזור לה לווסת את עצמה ואת תגובותיה הרגשיות למעברים. למשל, אולי טוב יהיה עבורה אם במידת האפשר תגיעו בשעה שקטה יותר, היא תתרגל למספר קטן של אנשים ולבית רגוע יותר, ובהדרגה אחרים יצטרפו.
בהצלחה,
מיכל

שלום מיכל,
אוצר המילים של בנך התרחב והוא מתרגל עצמאות גם בתחום הזה: נעים לו להשתמש במילים לא מקובלות, הוא נהנה לשמוע את עצמו, ובעיקר בודק איך הסביבה - כלומר, אתם, תגיבו לעיניין. וגם בנושא קללות, כמו בכל תחום התנהגות, מדובר בהצבת גבולות ברורים ובדוגמא אישית שלכם.
עליכם להחליט על איזה סוג קללות לא מתפשרים ולהיות עיקביים בעיניין ולהגיב בתקיפות כשזה קורה, ובעיקר כשזה מכוון אליכם. אם בבית שלכם לא מקובל לקלל, הרי שדיי במהירות הוא יימאס בעיניין והשימוש יילך וייפחת, או יהיה "שמור" רק לאירועי כעס קשים. מבחינה התפתחותית, זהו הישג חיובי לבטא כעס דרך מילים ולא דרך מעשה, כלומר כשכועס עדיף שיקלל ולא שיכה אתכם, אבל עליכם לעודד אותו לבטא רגשות בצורה יותר מותאמת, למשל, "אתה כועס עכשיו על אימא אבל אסור לך להגיד שאימא ***" וכדומה.
בהצלחה,
מיכל

שלום ענת,
ובנתיים עבר עוד שבוע.... ואיך מאז? .... המחשבה שלך שנדרשת הסתגלות מחודשת אחרי מחלה היא נכונה מאוד, בנך בילה שבוע בבית אתכם, זכה למלוא תשומת הלב ואולי אף "פינטז" שהחיים יראו כך מעכשיו... האו בוודאי גם מרגיש חלש יותר ופחות בטוח, מהסס בפעילות גופנית ובאקטיביות מחוץ לגן. לפיכך, נרדשת הסתגלות, קצת כמו הסתגלות לגן חדש מההתחלה. קצב ההסתגלות שלו, גם כאן, תלוי במידה רבה באופן בו הוא רגיל בכלל להסתגל למעברים ולשיוניים חדשים, ולהיכרות שלך איתו בעיניין זה. את וודאי יודעת שבגילו הפגיעות והרגישות למחלות גדולה מאוד והוא מגיב בהתאם.
אם את מרגישה שזמן רב מידיי עבר ולמרות שחזר לעצמו מבחינה גופנית (וגם לאכול ולישון כהרגלו)הוא עדין לא מתרגל, כדאי מאוד לשמוע יותר מהגננת על סדר היום ועל האופן בו לוקח חלק בכל הפעילויות. כך תוכלי לנסות להבין האם מדובר בתגובה יותר ספיציפית להשתלבותו בגן.
בהצלחה,
מיכל

שלום אורית,
הטיפול בהרטבה מישנית - הרטבה שמתרחשת לאחר תקופת גמילה, משתנה בהתאם לסיבת הישנותה, ועל מנת לסייע לך נחוצים פרטים רבים נוספים להשלמת התמונה: האם ההרטבה מתרחשת רק בשנת הצהרים או גם במהלך היום? האם גם בשנת לילה? האם כשישנה בגן? האם תהליך הגמילה היה מהיר ומיידי או מורכב מהרבה שלבים ונסיגות? האם נעשתה גמילה הן היום והן בלילה במקביל, או שבשנה המשכתם להשתמש בטיטולים?
ובעיקר: מה עובר על בתך באשר תחומי החיים? האם היא נאלצת כיום להתמודד עם דרישות חדשות בגן או בבית, עם מצבים משפחתיים אחרים או חדשים, האם עובר שינוי כלשהוא על המשפחה? כל אלו משפיעים פעמים רבות על הרגלי הניקיון של ילדים בגילה והטיפול נעשה בהתאם.
בהצלחה,
מיכל

שלום דנה,

המעבר למיטה חצי פתוחה אמנם מבטיח שיותר לא "יקפוץ ראש" החוצה, אך מחייב שינוי בהרגלי ההרדמות. האפשרות לצאת מתחומי המיטה מפתה מאוד, במיוחד אם זה נתפס כמשחק. מעורבות היתר שלך בהרדמה שלו (לנסות להשכיב אותו בכל פעם שקם) גם היא יותר מדי מעניינת מבחינתו ומחזקת מצב משחקי, מנגד גם מתישה אותך. ולכן המטרה כגע היא להרגיל אותו למצב החדש ולמיטה בצורתה החדשה: כדאי לנסות לתקופה ראשונה כך: להקפיד על אווירה רגועה ומעוטת גירויים טרם ההשכבה (מיעוט אורות בבית,גם בסלון. למעט בהסתובבות וברעש, טלפון וכו'). לקיים את טקס ההשכבה הרגיל תוך שאת מסבירה שהולכים לישון ושמים ראש במיטה, ושלא קמים. אם מתחיל משחק כלשהו, אפשר לחזור ולהזכיר את הכללים בקצרה אך בתקיפות, ולאסור לקום. אמנם הוא צעיר למדי ויתכן שעדיין יתקשה להיענות לאיסור, אולם יוכל להתחיל להכיר את משמעותו בהדרגה. אם הולך לסלון, כדאי בכלל לא לשהות שם לתקופה, להפוך אותו ללא אטרקטיבי. אפשר להיעזר בחפץ מעבר שמרגיע אותו, ואפשר גם לשים צעצוע או שניים במיטה כדי שיישאר שם, ולו ער, ולאחר כמה דקות יירדם. הרעיון לשכב על מזרון ליד מיטתו הוא לא רע בכלל. כך יוכל להפנים שזוהי מיטתו החדשה וששם מקומו. יחד עם זאת כדאי ליישם זאת לזמן קצר בלבד , לשבוע,. לאחר מכן לצאת מהחדר, ולהחיל את כללי ההירדמות החדשים. גם אם בתחילה זה יקח זמן, עם התמדה ועקביות הוא ילמד.
שיהיה בהצלחה ובברכת לילות קלים,
בשמת

תודה רבה! בהחלט נתת לי כיוון להתחיל איתו ( :

סילבי שלום,

את מתארת הימשכות של תופעות חרדה היתאפקות והימנעות סביב עשיית צרכים, הנמשכות מזה מספר חודשים. יתכן שהעניין הוא רכישה של הרגלים לא מוצלחים, אך יתכן שמדובר ביותר מזה, ואין די בעיצה פשוטה. מכיוון שהתופעה מתמשכת, ועלולה לייצר קשיים משניים (כמו בדימוי העצמי, בתחום החברתי ועוד), נראה שבשלב זה כדאי לפנות לייעוץ מקצועי אשר יאפשר בירור פסיכולוגי רחב יותר של התופעה יחסית לזה שנוכל להציע כאן. ניתן גם לבדוק האם ניתנים שירותים פסיכולוגיים דרך הגן. נשמח לשמוע ממך על כל שינוי לטובה.
שיהיה בהצלחה רבה,
בשמת

שלום מיכל,

יציאת התינוק מהבית לראשונה למשפחתון היא אירוע משמעותי ומרגש, אך דורש כוחות רבים מהתינוק ומההורים גם יחד. כל תינוק יחווה תקופת התסתגלות מסויימת במקום החדש, במהלכה יכיר הרגלים, חוויות, גירויים ודמויות חדשות, מהן מהנות יותר או פחות. בכל חוויה של למידה נדרשת השקעת מאמץ ואף ויתור על הרגלים ישנים, שאינו בהכרח נעים, אך הילד יכול לצאת ממנו נשכר.
עניין האכילה בגן הוא חלק ממערכת שלמה של גירויים אליהם הילד צריך להסתגל. החל מהדמות שמאכילה אותו, ועד לשוני במרקם, בטעמים, בטמפרטורה, בצורת ההגשה וכו'. בדבריך את מתארת את הקושי בנימה אישית ("יש לי רק עוד בעיה אחת קטנה"), אך ההסתגלות לאוכל החדש היא שלו, והיא איננה שלך. היכולת לאכול אוכל חדש במקום חדש משמעותה לתת אמון במקום הזה כמקום מיטיב, מזין, הפותח אפשרויות חדשות. הורים יכולים לסייע לילדיהם בהסתגלות למקום ולאוכל החדש, במידה וייתנו אמון בעצמם במטפלת ככזו שיכולה למלא את מקומם בהזנת בנם. לעומת זאת, ההישענות על אוכל מהבית יוצרת תלות בך ובבית, מקשה על ההסתגלות למעון (כמובן לא במכוון) ומעבירה מסר עקיף שהאוכל המבושל בבית עדיף על זה של המטפלת. אני מבינה שסה"כ את סומכת על אותה מטפלת, ולכן כדאי פשוט לחדול מהרגל השלמת האוכל מהבית. לומר לו שבמשפחתון אוכלים כמו כל הילדים. כאשר יהיה רעב במשפחתון, יאכל באופן טבעי, מרצונו, ובכמויות המתאימות לו.
בהצלחה, הסתגלות קלה ובתיאבון,
בשמת