פורום הורים לתינוקות, הורים לפעוטות - יש לך שאלה?

שלום רועי,
מדברייך, אשתך מגדלת את בתכם במסירות ובאהבה, ואף בחרה לוותר על עיסוקים אחרים על מנת להמשיך ולהיות איתה. בתור המטפלת העיקרית, היא זו שבוודאי נענית לכל צורכיה של בתכם, פנויה וזמינה אליה: מפחיתה את הרעב על ידי האכלתה, מרגיעה את העייפות על ידי הדאגה למנוחה מתאימה, משקיטה את הבדידות על ידי משחק ובילוי משותף עימה ובעיקר מנחמת בעת כל כאב ומצוקה רגשיים. בתור כזאת, אשתך בוודאי חשה שהקשר בינה לבין בתך נבנה בדיוק על הרגעים הללו - היא זו שמכירה את בתך הייטב ויודעת טוב מכולם להגיב אליה על פי צרכיה האמיתיים, היא הדמות המרכזית אשר מקנה לה בטחון בהתנהלותה בעולם. שאר הדמויות - אתה, סבתא או אחרים - הינם, בהרבה מובנים "מעין אורחים לרגע", וככאלה אתם הופכים למאוד אקטרקטיביים עבור בתך אשר בשלב התפתחותי זה מתחילה לפתח את עולמה החברתי ולהנות מקשרים נוספים.
אני מניחה שההרגשה של "ההורה המועדף" נבנית על הרגעים ה"כייפים", בהם בתך פעילה ועיירנית ורוצה לחקור דמויות חדשות. אז היא רוצה להיות על הידיים עם אחרים, לשחק עם אחרים. אבל מה קורה כשהיא עייפה? רעבה? כועסת? עצובה או חולה?? אני מניחה שאז רק אימא היא הדמות שיכולה לנחם ולהרגיע, כי היא זאת שמכירה הכי טוב והיא שיכולה להיענות. המצב הזה אולילעיתים קשה לאימא, אבל משקף דווקא את הבטחון שיש לבתך בקשר איתה - איתה היא מרגישה הכי נוח ובטוח ועל כן יודעת שאימא לא תעלם, לא תברח וגם - לא תעלב....אימא תמיד נשארת איתה, ובנתיים היא יכולה להשתעשע עם אחרים.....
ועדיין, מאוד חשוב לשים לב לתחושות האלה של אשתך, שלעיתים עשויות לעורר הרבה כאב ותסכול, אפילו חוויה של "כפיות טובה", ויכולות לגרום לה דווקא להתרחק מבתכם או לרצות פחות להיות עם בתכם. האם היא הייתה שותפה לכתיבה של דברייך? האם היא משתתפת בקריאת התשובה?...
אם להרגשתך החוויה הזו של העלבון גורמת לה להתרחק מבתך או להרגיש פחות רצויה, אימא פחות טובה, הרי שהיא כנראה מפרשת את התנהגות בתכם בצורה שאינה קשורה לתינוקת, אלא לחוויות שלה-עצמה, ואז מומלץ מאוד לפנות לייעוץ מתאים.
בהצלחה,
מיכל

תודה רבה, למדתי.
דווקא שהילדה מתעוררת בלילה ובוכה היא נרגעת רק אצלי ורוצה רק אותי ולא את האמא שמטפלת בה רוב היום, האם עדיין את חושבת שזה סימפטום "האורח לרגע" ? במידה וכן זה משמח אותי ואני הרבה פחות מודאג.
תודה

השאלה המרכזית היא האם אימה מצליחה להרגיע אותה.
תתיכן העדפה 'מקומית', אבל מה קורה על פי רוב? האם אימא מרגישה שהדרכים להרגעה ולניחום שיש לה עבור בתך הינן יעילות ואפקטיביות? האם היא מרגישה שבתך אינה נרגעת אלא דוחה אותה ברגעים אלה?
יחסים מבוססים על מקרים חוזרים ונשנים של ריחוק וקרבה, על אירועים בהם מופיע תסכול שניתן לניחום, על וויסות המתח הרגשי באמצעות ההורה שנוכח ונמצא שם כדי להרגיע. במידה ואשתך לא מרגישה שקשר כזה נוצר בינה לבין בתכם, אני ממליצה לפנות לייעוץ.
בהצלחה,
מיכל

שלום מירי,
את מתמודדת עם שינויים לא קלים במישור האישי והמשפחתי, ועל כן טוב ששיתפת כאן בלבטיך. הדרכת הורים באזור מגוריך יכולה בהחלט להפחית מתחושת הבדידות שמלווה התמודדות שכזו.
ניתן לפנות לתחנה לטיפול פסיכולוגי התפתחותי בחיפה , בשד' פלי"ם אם אינני טועה. זוהי תחנה ציבורית של משרד הבריאות עם התמחות בטיפול ובהדרכת הורים לפעוטות.
לגבי ההתפרצויות שהזכרת, לא הרחבת על נסיבות ההתפרצות והטריגרים לכעס. גיל שנתיים הוא "קלאסי" להתפרצויות שכאלו, ולכן לא בטוח שכולן קשורות לפרידה בין ההורים. אך יתכן שהפרידה מהווה גורם עקיף, מבחינת המתח הכללי מסביב וירידה בסף התסכול שלה ושלך. הדבר מצריך בירור מעמיק יותר אשר מתאים בהחלט לתהליך של הדרכת הורים.
נדמה לי שמעבר לכל, את מתמודדת לפתע עם היותך ההורה-המטפל העיקרי, אשר אליו מופנים חיצי הכעס והמצוקה. למרות חוסר האונים שאת חווה, הרי שנדמה שאת נתפסת על ידי הילדה ככל יכולה וככתובת עיקרית לתלונות. חשוב לזכור שאנו בד"כ מפנים כעס כלפי הקרובים לנו, וכלפי אלו שמסוגלים לשמוע ולשאת כעס שכזה. עצם העניין מעיד על החשיבות שלך כדמות הורית ועל המרכזיות שלך בחיי בתך, למרות הלבטים וחוסר הוודאות.
אני מניחה שבהדרכת הורים תוכלי לקבל תמיכה והעצמה בענייני הורות, ומקווה שהדבר יסייע לכם להסתגל למציאות החדשה, להתגבר על האובדן של מה שהיה לטובת פתיחה של הזדמנויות חדשות.
בברכה,
בשמת

היי אילן :)

דם אני כמוך הייתי די מבולבלת אבל קראתי הרבה על הנושא והתעניינתי גם בפורומים.
תינוקות נחשפים לכמות הרבה יותר גדולה של מומסים הנמצאים במי השתייה לעומת מבוגרים והם גם רגישים הרבה יותר למעוררי מחלה שמצויים במי השתייה שלצערי לא מסוננים במי הברז או במתקנים של מים מסוננים.
המים המומלצים לתינוקות הם מים נקיים מזיהומים ומכילים כמות קטנה מאוד של מלחים וחנקות, בעלי הרכב מינרלים ומלחים מאוזן, המקלים על פעולת הכליות של התינוקות שהן גם כך לא כ"כ מפותחות בכדי להעמיס עליהן כמות גדולה של מלחים.
רק היום פורסמה בעיתון הארץ כתבה על כך שקיים סיכון גבוה לתחלואה בסרטן באזורים שבגבול תל אביב-גבעתיים בגלל זיהום מי התהום, וזה רק מחזק את מה שאני אומרת.

אז אם כבר נותנים לתינוק את מה שהוא צריך לקבל, עדיף לדעתי לתת לו מים מינרלים נקיים ובריאים.

רק בריאות ואושר,
רעות

הי אילן,
בני בן שנה וחצי. עד גיל שנה אנחנו הרתחנו מים מנירליים או מהברז ורק אחר כך נתנו לילדנו . מגיל שנה ועד היום אנו פשוט מוזגים מים מנירליים לבקבוק ללא כל הרתחה. והכל בסדר! לא ניצפו שילשולים או תופעות חריגות בעניין.
בהצלחה.

שלום קיי,

לפי גילה, האילוצים שתיארת ומאחר שהמטרה היא לאפשר לה יותר עצמאות ותחושת "בגרות", מיטת מעבר מספיקה בהחלט. ניתן יהיה להעבירה בהמשך למיטה גדולה יות, אך לא "בוער" כרגע.

בהצלחה,
בשמת

מיכל שלום,

אינני יודעת האם המילה "אובססיה" היא התאימה כאן, אך בהחלט נשמע שביתך כמהה לנוכחות שלו ולשהייה בחברת אביה. היא מחפשת אותו כאשר נעדר, ובמעט הזמן שנמצא בבית, משתדלת לא לוותר לרגע על נוכחותו. הבנתי מדבריך שלמעשה הם מבלים אך זמן מועט זה בחברת זו, ואביה אף "הוא לא מהאבות שנותנים טיפול של ממש לילדים". האם הכוונה היא למעורבות רגשית וכללית נמוכה מצידו ? את מזהה חרדה סביב האב, וככל הנראה לא מדובר בחרדה מפניו, אלא בחרדת פרידה כלשהי. הסיבות לכך יכולות להיות שונות, ולא ניתן אותן לברר במסגרתנו האינטרנטית. מעניין איזה ביטוי מילולי נותנת ביתך לאי נוחות שאת מתארת, האם ניתן לשוחח על העניין כדי להבין ביתר בירור את החוויה שלה?
שווה לבדוק האם יותר שהייה משותפת שלהם, הכוללת משחק מהנה ומעורבות בטיפול היום יומי משפיעה לטובה. במידה ואין שינוי, הייתי ממליצה לכם לפנות להדרכת הורים, שכן דפוסי הקשר בין ילד להוריו בגיל הרך משליכים על אווירה ויחסים במשפחה בעתיד.

בהצלחה ובברכה,
בשמת

ומי שלוקח אותה לגן בבוקר זה אבא

שלום רוז,
בת 3 תחווה העדרות של שבועיים מהגן כתקופה ארוכה של יציאה מהשיגרה, ותקופה זו תיראה לה ארוכה יותר מכפי שיחווה אותה המבוגר. סביר להניח שהשהייה איתך והטיפול שלך בה, נעמו לה והשאירה טעם לעוד... אני מניחה שקשה לה לחזור לגן אף יותר כשהיא מבינה שאת אינך עובדת. כמו כן עצם ההריון מטבעו מותיר עליך ועליה את השפעתו- עייפות, כבדות פיזית , פחות פניות רגשית לסביבה וכו', כך שכבר כעת היא עלולה לפתח תגובה של חרדה לאבד אותך (חרדה כזו יכולה לבוא לי'די ביטוי בקשיי כניסה לגן). חשוב להרגיע את החרדה הזו, ויחד עם זאת, לחזור לשיגרה.
לכן, לאחר שהבריאה והתחזקה, הדבר הנכון ביותר עבור שתיכן הוא לחזור לגן באופן סדיר. רצוי לדבר איתה על הדברים, "לאוורר" תחושות טובות כמו כמה היה נעים לשתיכן לבלות יחד כשחלתה, להיזכר באיך ביליתם את היום. וכעת תמה התקופה הזו, הגן וכל החברים מחכים לה כדי שתוכל להמשיך לגדול ולשחק. חשוב להרגיע ולהבטיח את המשך הקשר המיוחד ביניכם דרך שהייה נעימה יחד לאחר שעות הגן ובסופ"ש. כל זאת לאחר שמצאת זמן לנוח ולחדש כוחותיך בשעה ששוהה בגן במהלך היום.
בהצלחה רבה,
בשמת

בשלושה הימים של חזרה לגן מאןד קשה לה לישון בגן והגננת אמרה שהיא צועקת הרבה אמא אמא
הביאו לה את חפץ המעבר תוכי

והילדה מספרת שמאוד קשה לה להרדם והיא לא רוצה לישון בגן כי היא מתגעגעת לאמא (למרות שהיא זקוקה לשינה הזאת )יש לציין שזה משהו חדש לה עד כגיל שלוש הייתי אוספת אותה באחת מהגן ואו שהיתה ישנה בבית או שנרדמת בסביבות שבע עד הבוקר


כל הבכי הזה ממש קורע לב הצעתי לה עוד חפץ מעבר והסברתי שהיא תתעורר מהשינה ותהייה קצת עם החברים אמא תגיע


יש לי עוד שאלה בנושא של גמילה הילדה גמולה ובגן בשנת הצהרים היתה מפספסת אז הבאתי חיתולים לשנת הצהרים במהלך השבועיים שהיתה איתי היא נגמלה מחיתול בצהרים ובערב
השאלה האם בזמן הסתגלות שוב לשינה בגן זה הזמן להוריד את החיתול של שנת הצהרים או לחכות שבוע שבועיים???

שוב שלום ורד,

חזקי ואימצי על כך שהמשכת בחזרה לשיגרה ועל ההתמדה של בתך בגן. לעיתים מאוד לא פשוט להורים לצפות מהצד בילדיהם המתמודדים עם תסכולים ושינויים. למעשה, היכולת של הילד להסתגל לשינוי תלויה ביכולת של ההורה לשאת את הקשיים הכרוכים בכך. על כן כאשר ההורה תומך בעקביות במאמצי הילד, מחזק אותו ונותן אמון ביכולת של הילד לשרוד קשיים, בהדרגה הילד שואב מכך ביטחון שיכול להקל על ההסתגלות שלו. בהמשך (לאורך שבועות וחודשים) הילד משכלל את יכולת ההסתגלות שלו ומכליל אותה לתחומים נוספים. כדי להמחיש את המקרה ההפוך- במידה ובתך תבין מתגובותיך שאינך מעוניינת שתישן בגן/ שאת זקוקה לה לצידך/ שאינך סומכת על הגן וכו'- הרי שהדבר יקשה עליה את החזרה לשיגרת הגן.

לגבי הגמילה, התשובה תלויה בכמה מרטיב: אם נוטה להרטיב בגן בשעת שנת הצהריים, הרי שניתן עדיין להיעזר בטיטול. שליטה על הצרכים בשעת השינה נרכשת רק לאחר שנרכשת שליטה טובה בצרכים במהלך היום. במידה ותקום מהשינה עם טיטול יבש כמה ימים רצופים, נניח שבוע, הרי שניתן לנסות חדול מהשימוש בו.

בברכה,

בשמת

ללכת נשמע פחות נחוש אבל עדיין קשה לה בשינה והיא אומרת לי שהיא עצובה שהיא ישנה בגן כי היא מתגעגעת להזכריך אני בהריון מתקדם מה אני אמורה להגיד לה וכמה זמן התהליך הזה נמשך?????? לדוגמא יום שישי אין לה בעיה ללכת לגן וגם בקטע החברתי בגן אין לה בעיה



בעיה שניה שהגננת אומרת שהיא בוכה במעברים למשל: מחצר לאוכל אז הם מדברות איתה לפני כדי למתן את התגובה מה אפשר לעשות בעניין הזה גם בבית קשה לה במעברים????


שבת שלום

הי
אני אמא ל4 ילדים ת בגילאי אחת עשרה . שבע (בת).שלוש וחצי.ושנה וחצי.
כשהייתי בהריון באחרון שלי הילד שלי בן השלוש וחצי היה עושה לי בעיות בהיתנתקות גם כשהייתי יוצאת לקניות והיה הוא נשאר בבית הוא היה בוכה ובהחלט גם לגן. אני היתמודדתי עם זה על ידי כך שהיסברתי לו שאני מייד חוזרת ותמיד הבאתי איתי כשחזרתי מציצה או כל דבר קטן ולכן כשהייתי נפרדת מימנו הייתי מסבירה לו שאני חוזרת שייזכור שאיתי גם תבוא הפתעה.
בהצלחה רבה וכיף עם הילדים.

שלום עמית
ראשית אני רוצה להתפעל מסדר היום הקבוע שהצלחתם לייצר עבור התאומים, מה שעזר להם עד כה להסתגל היטב לעולם כמקום חדש, גם אם לאחרונה חל שינוי בדפוסי השינה. בנוסף, התרשמתי מהסנכון הרב הקיים בין התאומים בשעות השינה והעירות, בחלקו אתם תרמתם לו ובחלקו "הווית התאומות". ידוע כי תאומים רגישים מאוד זה לזה ומרגישים אחד את צרכי השני עוד מהבטן (אגב, האם הם תאומים זהים?). עם זאת, חשוב כבר מגיל צעיר לאפשר ביטויי נפרדות לצרכים השונים שכן קיימים-ותפקידכם כהורים לזהות אותם עבורם. האמנם-כאשר האחד עייף גם השני עייף באותה מידה? וכאשר האחד מתעורר, גם השני שבע משינה? הנטייה לייחס צרכים זהים/דומים לתאומים ניזונה בשלב זה(גיל חצי שנה) גם מהעובדה שהיכולת שלהם לתקשר את הצרכים השונים שלהם היא מוגבלת, ועליכם חל התפקיד להבחין ב"ניואנסים" הקלים למשל של הקיטור והבכי-האם זה בכי שמבטא רעב/עייפות/בהלה וכו'.. קיים גם מרכיב הנוחות שמגיע מהצורך שלכם, לספק את אותם צרכים באותו זמן (עכשיו כולם אוכלים/ישנים/משחקים) כדי לשרוד את העייפות המרובה...אתגר הנפרדות ילווה אתכם כהורים לתאומים לאורך חייהם, בתחומים שונים ולא רק בשינה.

וספציפית לעניין השינה-
יתכן ומדובר בקפיצה התפתחותית ולכן נדרשות להם פחות שעות שינה ביום/בלילה. העובדה, כי הם נרדמים ומתעוררים כעבור רבע שעה, יכולה להיות קשורה לכך שעצם ההאכלה היא פעולה מרדימה ולכן הם שוקעים בשינה, אך יתכן כי הם עדיין ערניים ולכן מתעוררים כעבור זמן קצר. בנוסף, בהחלט יתכן כי ההרגל שהם רכשו-לא להרדם במיטה אלא על טרמפולינה רוטטת או על הידיים, מתחיל לתת אותותיו. ברגע שהם מתעוררים ומבינים כי הם כבר לא על הידיים אלא במקום אחר מהמקום האחרון בו נרדמו-הם "מתעוררים לגמרי" וצריך לחזור על הטקס שנית(כמה מתיש!).

לכן, קודם כל רצוי לבצע הפרדה ככל שניתן בין שעת ההשכבה לבין ההאכלה, לנסות למשוך אותם (כל אחד לפי יכולתו!) ככל שניתן ערים (הם כבר גדלו מעט ויכולים לעמוד במעט יותר שעות עירות) ולנסות בהמשך להשכיב אותם במיטתם ולאפשר להם להרדם במיטה, בליווי נוכחות שלכם, דיבור שקט, ליטוף וכו'.. יתכן שבעקבות הכנסת השינויים הללו, תזהו קושי גדול יותר של אחד מהם לעומת יכולת הסתגלות טובה יותר של האחר, שיראה לכם כי הוא לא ממש היה זקוק לכל הריטואל(האכלה/ידיים/רטט) ו"קיבל" אותו אולי בעקבות אחיו..
הרבה הצלחה!
אודט

העברה של תינוק צעיר לידיים של מטפלת היא ללא ספק צעד מעורר חששות, שלא לומר חרדות, אשר מועצמות מעצם העובדה שמדובר ביצור חסר ישע. היתינוק מצד אחד אינו יכול להגן על עצמו ומצד שני אינו יכול לשתף מה עובר עליו.על ההורים מוטלת המשימה הקשה של ניחוש-מה משמעות הבכי של התינוק שלנו. עם זאת, עלינו להזהר מקישור מיידי בין בכי של תינוק לבין "בעיה" או ספציפית "בעיה עם המטפלת". תינוק בן שלושה חודשים מבטא בבכי שלו צרכים כה מרובים-בהלה, כאב, רעב, עייפות, אי נוחות כללית, רצון למגע ועוד.. בשלב זה, הוא מגיב בבהלה לגירויים פנימיים (מגופו) וחיצוניים(מהסביבה הקרובה) רבים, מאחר שטרם למד אותם והתרגל אליהם והם מעוררים בו חרדה טבעית שתלך ותפחת.
הפקדת הטיפול ברך הנולד דורשת נתינת אמון וזה מצב לא ברור מאליו, אלא תהליך שהולך ונבנה בשאיפה, לכיוון טוב. אז איך בכל זאת מתמודדים עם החרדה? ישנם שיבחרו להתקין מצלמה נסתרת, אחרים יערכו ביקורי פתע, ישלחו "תצפיתנים" לגינה בה המטפלת תטייל עם הילד, יתקשרו לאורך היום מספר פעמים ועוד. המחיר לצעדים אלו עלול להיות שלא יתאפשר יצירת קשר המבוסס על אמון. מטפלת שחשה שלא סומכים עליה, בסופו של דבר עלולה לא לתפקד באופן מיטיב מול התינוק עליו היא משגיחה.
עם זאת, כן חשוב לשמור על מידה של פיקוח, למשל, לשאול את המטפלת כאשר התינוק מגיב באופן מבוהל, האם קרה גם אצלה, מה לדעתה יכולה להיות הסיבה-אפילו מתוך מקום שאתם אינכם מנוסים ולה יש ניסיון רב. בכך את מייצרת ציפייה מולה לכך שבהעברת "המשמרת" ממנה אליך, תעדכן אותך בכל אירוע שנראה לה חריג. כמובן, שכרגע היא רק לומדת את דפוסי ההתנהגות של בנך, כך שתתקשה בשלב זה להבחין בהתנהגות שונה מהרגיל. מסר נוסף שמועבר לה (בשאיפה, באופן רגיש ולא מאשים..) הוא שאת ערה להתנהגויות השונות של בנך ולא מקלה ראש והיא תיקח זאת לתשומת לבה.
לסיום, חשוב לתת לתהליך לעשות את שלו ולהמנע מלקפוץ למסקנות נמהרות. לסמוך על האינטואיציה שלכם כהורים, אם לתינוקכם טוב בידיים של המטפלת (במהרה הוא יראה זאת בצורה תקשורתית יותר), אם הוא הולך ומתפתח, ישן ואוכל טוב.

בהצלחה,
אודט

למה את צריכה לקחת את ילדך למטפלת? תמצאי לך מטפלת שתבוא אליך הביתה! זה יותר טוב לך ויותר טוב לילד וכך גם תוכלי להקליט אותה (ווידיאו או רשם כל במחשב). יהיה לך יותר שליטה על העיניינים ויותר מעקב ( במידה ואת מרגישה צורך לעקוב ולבדוק). אל תהיה תמימה בקטע של המטפלות! תאמיני לי מהניסיון, הן המטפלות פי אלף יותר מנוסות מאיתנו - האמהות הצעירות והחסרות הניסיון. והן המטפלות יודעות טריקים ובכלל לסובב אותנו ההורים הצעירים - על אצבע אחת. היו הרבה דברים מעולם, לא רק בטלוויזיה אצל אחרים. כמעט כל אמא צעירה (כולל אותי) שהביאה מטפלת לילדה, מצאה איזה שהם דברים שלא אהבה בטיפול ע"י המטפלת שלה. (ואני הקלטתי ועקבתי).
אומנם, אולי הבאת התינוק לבית המטפלת זהו עניין כספי (זול יותר), אך אני לא הייתי עושה זאת.
בביתה שלה, המטפלת יכולה לבשל ולנקות או לעשות עבודות בית אחרות, או טיפול בילדים משל עצמה, בזמן שהיא אמורה להקדיש את עצמה לילדך - ואת לא תדעי זאת! גם אם היא גונבת רק כמה דקות זה עדיין הזמן שאת משלמת עליו.
וחוץ מזה, יש אנשים מסוימים שלילדיני קשה יותר להתרגל אליהם ואחרים שקל יותר.
בהצלחה.

שלום לאה,
ראשית ברכות להולדת בתך! הצטרפות תינוקת למשפחה בוודאי מעוררת שמחה והתרגשות רבה, אך בו בעת חששות ודאגה לתגובות בנך, ולמידת היכולת להיענות לשניהם יחדיו.
אני חושבת שהתכוננת ככול הניתן וניסית להקל עליו בכל האמצעים האפשריים, אבל האמת היא שאימא פחות פנויה, התינוקת בנתיים בוכה וזקוקה לך ושהוא מגיב בהתפרצויות בכי. אני מניחה שעיקר הזעם שלו הוא על תשומת הלב שנגזלה, ועל שינוי מוקד ההתייחסות של הבית, אבל בו-בעת חשוב לזכור שהתפרצויות בכי וכעס הן חלק בלתי נפרד מהשלב ההתפתחותי בו שרוי, וזה בלי כל קשר ללידה.
אני חושבת שכל שיטת תגובה שעמדה לרשותך בעבר תוכל לסייע גם היום, אך חשוב ללוות את העניין גם בהתייחסות הרגשית - "אתה כועס עכשיו כי אימא מניקה ולא יכולה לבוא לראות", "אתה היית רוצה גם לישון ליד אימא" וכדומה. אני לא חושבת שצריך לוותר לו על דברים שעושה, אבל חשוב שלא להיכנס איתו לעימותים רבים מידיי, ומכיוון שתדירות ההתפרצויות גדלה, הרי שיהיו דברים עליהם תצטרכי להבליג...החשוב מכל הוא לא לאפשר לו לפגוע בתינוקת.
אני ממליצה לך לנסות לגייס את מירב העזרה שאת יכולה כדי שאחרים יהיו עם התינוקת ואת תוכלי להתפנות אליו, הרי בשלב זה אין לה כל העדפה לגבי מי מרגיע ומנחם אותה ועבורך חשוב זמן משמעותי איתו, כעת יותר מתמיד.
וגם, את מוזמנת לקרוא דיונים קודמים שלנו בפורום המתייחסים להצטרפות של תינוק למשפחה.
בהצלחה ומזל טוב,
מיכל

שלום רעות,
הרגלי הירדמות ושינה נוטים להשתנות כתוצאה משינויים בסדר היום וכתגובה לאירועים אחרים שילדים עוברים. לא ציינת ממתי החל להירדם במיטה שלכם (האם אתם מעבירים אותו ישן למיטתו?), או האם השינוי בהרגלי קשר או סמוך למעבר למסגרת חינוכית שונה, אבל כל אלה עשויים להשפיע. הבט מרכזי נוסף הוא מה הוא עושה, ועם מי נמצא, בשעות אחר הצהריים: ישנם ילדים שמנסים להשלים בתהליך ההירדמות הממוש שלהם את הזמן החסר עם ההורים, למשל הורים שעובדים שעות ארוכות ולא מספיקים להתפנות לילדים בשעות העירות. בגילו הוא עדיין זקוק לשינה של כ 10 שעות לערך, וגם למנוחת צהרים, ועל כן חשובה ההשכבה המוקדמת שאתם מנסים לסגל לו.
אומנם הרגלי שינה חשובים וחיוניים מגיל צעיר, אבל נדמה לי שכדי להחזיר את בנכם למסגרת הירדמות, כדאי דווקא שהוא ירדם במיטתו ובחדרו, ואולי את אחותו הצעירה (בת כמה היא?) להרדים במקום אחר בנתיים. חשוב מאוד טקס ההשכבה הכולל ארוחת ערב-אמבטיה-סיפור וכדומה, באווירה רגועה ונינוחה. כשהוא יצליח לרכוש הרגלים, גם היא תוכל לחזור ולהירדם במיטתה.
בהצלחה,
מיכל

כמו שכתבת יכול להיות שהוא מחפש את חברת אביו בערב כי הוא חוזר מאוחר אבל גם כשאני משכיבה אותו כשהוא עדיין לא חוזר קשה לו להרדם. וכן, הוא נשאר במסגרת שהיה בא שנה שעברה (חלק מהילדים חדשים אך הוא הכיר אותם עוד קודם).
בהרדמה במיטה שלנו אנחנו משתמשים במשברים קשים, מעבירים אותו מיד כשנרדם כשהוא ישן. האם זה לא טוב? אז מה צריך לעשות, להעיר אותו?
לגבי אחותו-היא בת 10 חודשים, אני חושבת שכבר בגיל הזה צריך את הסדר יום שהזכרת במיוחד אחרי התהליך הקשה שעברנו איתה (כתבתי לך על כך לפני כ-7 חודשים), אני לא רוצה להרוס לה את מה שהשגנו (בקיצור-נרדמה רק בהנקה וגם אז התעוררה כשהונחה וקמה בלילה לאכול כל שעתיים).
לגבי 10 שעות השינה שהזכרת, אנחנו מעירים אותו בין 7:30 ל-8 בבוקר והוא עוד מתקשה לקום אז אני לא מוצאת את הבעיה.

האם את חושבת שבכל זאת זה איזשהו שינוי שהוא או אנחנו עברנו (למרו תשאני לא יכולה להצביע על משהו)?
תודה על תשובותייך וזמנך!!

העובדה שציינת כי לבנך קשה להירדם עד שאביו חוזר הבייתה אכן עשויה לשקף את חסרונו של האב עבורו בשעות העירות - הביטחון והשלווה מושגים רק כאשר כולם נמצאים חזרה בבית, רק אז אפשר "לסיים את היום" ולהירדם. זה מושפע כמובן גם מאווירת שעות הערב ומהחוויות של אותו היום.
מבחינת ההירדמות עם אחותו, פערי הגילאים ביניהם כיום יכולים לאפשר השכבה משותפת, אם "תמשכי" אותה עוד קצת, תוכלו להשכיב את שניהם יחד אחרי טקס שכולל ארוחת ערב, אמבטיה וסיפור עבור שניהם, במיחד עם רק אחד מכם נמצא בבית. כאשר שניכם נמצאים ניתן ליצור זמן התרגעות נפרד לכל אחד (ולהתחלף בניכם כדי לא ליצור 'זוגות' קבועים), ואת הכניסה למיטה לייצור יחד, כיבוי אורות משותף.
עבור שניהם חשובה ההירדמות במיטתם, ללא "העברות" : זה נותן ביטחון ומאפשר רכישה והתבססות של היכולת לשוב ולהירדם באופן עצמאי גם במהלך הלילה.
משמח אותי לשמוע שיש לנו קוראים חוזרים לפורום....!
בהצלחה,
מיכל

שלום לריסה,
ציינת שאומנם ה"באלאגן" מאחורייך, אבל זה לכשעצמו הישג גדול! אם את כבר מרגישה שינוי בדפוסים שלה, הרי שכנראה התברכת בתינוקת בעלת מזג כללי נוח, עם יכולת הסתגלות סבירה לעולם וזהו יתרון גדול בראשית חייה ובראשית הקשר ביניכן, ולראייה כבר שנת הלילה הדיי-ממושכת שהצלחתן להשיג.
אבל כמובן שישנם לבטים והיסוסים רבים הקשורים לגידול של תינוקת קטנטנה.... השאלה האם עלייך לייצור סדר יום תלויה במידה רבה בך, בציפיות ובתוכניות שלך. ישנן אימהות שמעדיפות להסתגל אל התינוק כלומר, לא להתערב בכלל, לאפשר לו לאכול ולישון כרצונו, ובין לבין לשחק איתו. אימהות אלה - כפי שכתבת "לזרום", בעצם מתאימות את עצמן לתינוק (למשל, הנקה רצופה כל הלילה אם התינוק רוצה זאת). בקצה השני ישנן אימהות שמצפות שהתינוק יסתגל אליהן, שהזמנים של האכילה והשינה יתאימו לסדר היום שלהן (למשל, האכלה קבועה בכל 4 שעות, בין אם התעורר הרבה קודם או לא).
אז איפה ה'אמת'?? כמובן שאיפה שהוא באמצע.... בראשית חייו של התינוק מאוד חשוב להיענות לצרכים שלו ולהתאים את סדר היום לצרכיו. מאידך, חשוב ליצור מסגרת שתאפשר 'חיים' גם לאימא, עם זמני מנוחה הגיוניים עבור עצמה. זה כמובן גם תלוי גם בתוכניות העתידיות שלך : האם את צפויה לחזור לעבודה בתום 14 שבועות, האם אחרים צפויים לטפל בבתך, האם תשלוב במסגרת גנית וכדומה.
לגבי 'הלוחשת לתינוקות' - אני מוצאת שזהו ספר הדרכה שאימהות צעירות רבות בראשית דרכן מתחברות אליו מאוד ומוצאות בו עזרה ונחמה, אך כמובן - לא כולן....היא אכן מציעה מסגרת זמנים של אכילה-פעילות-שינה (להתעורר לאכילה ולא להירדם תוך כדי אוכל!), והמרכיב החשוב ביותר הוא שהיא לוקחת בחשבון את זמן המנוחה הנחוץ לאימא......
מבחינת פעילות, תינוקת בגילה לא זקוקה להרבה גירויים ולא כדאי להעמיס חפצים סביבה. מספר מועט של צעצועים על מזרן פעילות יעשה את העבודה, ובעיקר חשובה האינטראקציה איתך - קולות, שירים ופרצופים בטווח הראייה שלה (ולא טלוויזיה!!!). המנשא משמש הרבה תינוקות להתרגעות, אבל כמובן שעדיפה שינה בעריסה/מיטה המיועדת לכך, וחשובה מאוד השכיבה על הבטן.
ומעל הכל, אני מציעה לך לחפש קבוצת אימהות באיזור מגורייך: נסי לבדוק היכן יש חוג לאימהות ותינוקות אליו תוכלי להצטרף, זה לא משנה מהו החוג כי התרומה המשמעותית בשלב זה היא עבורך - עצם המפגש עם האימהות. לבתך זה ממש לא משנה אם זה יהיה בייבי יוגה שחיית תינוקות, מוזיקה או התעמלות, אבל את תוכלי לפגוש על בסיס קבוע אימהות נוספות בשלב המורכב הזה, וזוהי תמיכה חשובה מאוד. במקומות רבים ישנם גם "מעגלי אימהות" למפגש של שיחה ופעילות משותפת עם התינוקות וזה מאוד עוזר בשלבים אלו.
בהצלחה ובהנאה רבה,
מיכל

שלום דנה,
מהתיאור שלך עולה תמונה המשקפת מעורבות רבה של שניכם בגידול בתך ועל כן אני מניחה שההעדפה שלה אותך בימים אלה לא בהכרח נובעת מצורך בהיצמדות ובקרבה אלא דווקא מצורך בשליטה. בתך מנסה להחליט בעצמה, לבחור ולקבוע, והיא בודקת עד כמה "העולם" - כלומר אתם - נענים לה. זה קצת כמו לבדוק גבולות: היא מוודאה שהיא יכולה להשיע על ההתרחשויות. לפיכך אני לא בטוחה שהגורם העיקרי לדורשנות הזו היא הכניסה לגן, אלא דווקא הגיל....
אני מציעה להגיב למקרים האלה לא ב"החלפה" של אבא שלה, אלא דווקא בהצטרפות אליו, כלומר אם הוא שמקלח אותה והיא דורשת שאת תבואי, אל תמלאי את מקומו, אלא הצטרפי אליהם והביעי את תמיכתך בו בנוכחותך - "איזה כיף - אבא מקלח אותך עכשיו!" או "את עושה כיף חיים עם אבא במים?!" וכדומה. אתם יכולים גם ליידע אותה מי עומד להיות איתה ("הערב אבא ישכיב אותך") ולהתייחס אל זה בפשטות כאל נתון, גם אם את עסוקה או אינך נמצאת.
ולגבי המעבר למיטה: האם מדובר רק במעבר לחדר אחר או גם במעבר למיטת נוער? האם החדר המיועד מוכר לה והיא רגילה לשהות בו או לשחק בו? האם מתוכנן גם שינוי בהרגלי ההשכבה? האם היא עדיין נעזרת בהרגלי הירדמות ינקותיים (על הידיים, בקבוק וכו')? ככלל, כדאי ליצור שינוי בהדרגה ולאפשר הסתגלות לאורך מספר ימים עד להכנסת השינוי הבא. למשל, להעביר את המיטה הנוכחית לחדר החדש ורק לאחר מכן להחליף גם את המיטה. אפשר להתחיל משנת צהריים ורק אחר כך לעבור גם לשנת לילה. חשוב שלא לעשות שינויים בהעדרה (כלומר לא להחליף את המיטה כשהיא איננה), וכמובן ליידע אותה לקראת השינוי ולהכין אותה לכך במידת האפשר.
בהצלחה,
מיכל

הי מיכל ,
תודה רבה על תגובתך , אנו באמת מרגישים שהיא רוצה לנהל את הבית לאחרונה ..
לגבי הרצון שרק אני אשכיב אותה , ניסינו כמה פעמים לתת לאבא להשכיב אותה אך היא ישר מגיבה בצרחות ורוצה שאבוא - האם במצב כזה להמשיך להתעקש או שבאמת עלי לבוא ולהענות לה ?
דרך אגב, בסופי שבוע , אביה משכיב אותה לישון בצהריים ובד"כ היא מסכימה.

לגבי המעבר לחדר משלה :
היא כרגע ישנה בחדר שלנו במיטת תינוק, נרדמת תמיד במיטתה עם מוצץ ואני שוכבת לצדה (במיטה שלנו ) עד שנרדמת . היא עדיין יונקת ולפעמים מתעוררת בלילה ואני מניקה אותה ומחזירה למיטתה .
החדר שאליו אני חושבת להעבירה הוא חדר שנמצא מול חדרינו והיא נוהגת לבלות בו לעיתים קרובות( זה החדר בו אנו מלבישים אותה לאחר המקלחת - מאז שנולדה ) .
יש ברשותינו מיטת מעבר ואני באמת מתלבטת האם להעבירה למיטת מעבר בחדרינו ואח"כ להעביר לחדר משלה ? אם היא לא תסכים למעבר , האם להתעקש או לסגת אחורה ולהחזירה לחדרינו ?
אין לי כוונה לבצע שינויים בהרגלי ההרדמות אלא רק להעבירה לחדר אחר .

תודה מראש

אני מניחה שהיכולת להיענות לדרישתה שאת תשכיבי אותה למרות שאבא כבר התחיל בתהליך, קשורה במידה רבה לרצונה לשלוט בסיטואציה, אבל אתם צריכים להסכים ביניכם מראש מה עומד לקרות כדי לא להשאיר לה 'מרווח' לתמררון ביניכם: זה מבלבל עבור כולם ויוצר 'קואליציות' בבית. עבור יצירת המקום הבטוח' של אבא, לא נכון יהיה שאת תבואי "להציל" את בתך בכל פעם שהיא דורשת שינוי, זה יוצר מסר כאילו אבא עושה זאת לא מספיק טוב ואת זה הפתרון. סמכותו כך נפגעת והיא לא לומדת להיות ולהתרגע בנוכחותו. נסו לקבוע מראש מי מבניכם משכיב, או אפילו תנו לה לבחור מראש, ואז "אין שינויים". אולי אם תחוש מראש שיש לה בחירה בעיניין (עד כמה שניתן), תוכל לבחור ביתר-קלות מבין שניכם. אפשר לחלק גם את האחריות לסירוגין וכך להגדיר לה את זה: "היום אבא מקלח ואימא משכיבה ומחר מחליפים".

ולגבי המיטה: הרעיון הוא ליצור שינוי הדרגתי כדי שייאפשר לה הסתגלות וכך לנסות להימנע מנסיגה חזרה. אם החלטתם שהגיע הזמן לצאת מחדרכם (ואכן הגיע הזמן.....), הרי שכדאי להעביר לשם תחילה את מיטת התינוק שלה ובהמשך, לאחר זמן מה שמתרגלת אל חדרה החדש להעבירה למיטה גדולה יותר. זה נראה לי "נכון" יותר מבחינת הרצף ההתפתחותי - עליה להתרגל לישון בריחוק מכם, ובהמשך תתאפשר לה גם חופשיות בתנועה ותוכל לבוא אליכם אם מאוד תתגעגע (וכך גם תגדירו זאת).
אגב, מעניין לציין כי הרבה ילדים שהועברו ל'מיטות מעבר' מהססים זמן רב בירידה עצמאית מהן: הם ממתינים שיבואו להוציאם כאילו היו עדיין בתוך לול.....

בהצלחה,
מיכל

שלום יג,
ילדים נבונים שואלים לא פעם שאלות ולא מסתפקים בתשובות שגרתיות. זה גורם להורים להיות מאוד יצירתיים בהסבר ולנסות להרגיע את הילדים, ואולי גם את עצמם... מהתיאור שלך לגבי ההסברים שאת מעניקה לבנך אני מבינה שחשוב לך לתאר לו את המצב עד כמה שאת יכולה, ולהעניק לו הסבר שירגיע אותו, אבל ניסית לשמור עליו מעימות עם המציאות כפי שהיא עד כדי שקצת יצרת לעצמך, ולו, מלכודת.... הסיבה שאת הלכת לעבודה בשעתו אינה רק כדי לא לישון ברחוב ולאכול דשא, אלא גם כדי להיות בחברה של אנשים מבוגרים, לעשות משהו משמעותי שיספק אותך ולהרגיש שאת "עוד" דברים חוץ מאימא. ההסבר הזה אולי איפשר לו להיפרד ממך בגן (כי אין ברירה - הוא כמובן לא רוצה לאכול דשא), אבל לא השקיט את המצוקה שלו לגבי הפרידה ממך, ואולי אף יצר חששות אחרים....
וכעת התמונה חוזרת על עצמה: ללכת לבדיקת צהבת אין ברירה אז חייבים, אבל מה לגבי היום בו סתם תהיי בבית עם התינוקת כדי לנוח או תצאי איתה לפארק ואפילו (חלילה!) תהני מהשהות איתה?!
נשמע לי שאת אומרת לו את האמת, אבל רק את האמת שנוח להשמיע, ולא את התמונה עצמה, למרות שהיא, לטווח הארוך, הרבה יותר פשוטה להתמודדות: אימא לא הולכת לעבודה עכשיו כי יש לה תינוקת קטנה לטפל בה, וגם כשאתה היית קטנטן אימא נשארה איתך בבית, עד שכבר יכולת ללכת ולדבר ולהנות עם הילדים בגן.
אני מזמינה אותך לקרוא דיונים קודמים בפורום שלנו העוסקים בהתמודדות עם תינוק חדש במשפחה.
בהצלחה,
מיכל

עונים לשואלים. מה שאלתך?
בשמת

שלום אביטל,
לא ציינת ממתי הבחנת אצלה בהליכה עצמאית- 3 חודשים? שבוע?
התיאור שנתת מאפיין תחילה של הליכה עצמאית: יכולת עמידה ללא תמיכה , הליכה בין שני אנשים וחוסר ביטחון נלווה. לפיכך נשמע שבגילה היא בטווח הנמוך של הנורמה , אם לא מעט מאחרת בהליכה. יתכן שקיימת חולשה מוטורית מסויימת, ועל כן חוסר הביטחון. אני ממליצה לך להתיעץ עם פיזיותרפיסט/ית לגבי המצופה מגילה וכן לגבי הדרכים בהן ניתן לעודד אותה ולחזק אותה.
שיהיה בהצלחה רבה,
בשמת