פורום פסיכותרפיה - יש לך שאלה?

לפעמים אני מרגישה שהחיים שלי ריקים וחסרי תוכן, השגרה משעממת ואני חיה מיעד ליעד, מחג לחג, מחופש לחופש. אני ממש מתנוונת ואני לא יודעת איך להחזיר את החיות לחיים שלי...

אני אדם מאוד רגוע בסך הכל, עד לא מזמן לפחות. לפני כמה חודשים הייתי בתאונת דרכים שאחריה עשיתי ניתוח ומאז אני בהליך שיקום פיזיותרפי. אני מרגיש שמשהו בחיווט שלי כאילו השתנה, מאז התאונה ובעיקר אחרי השחרור מבית החולים אני מתעצבן מאוד בקלות ואפילו יותר מזה, יש לי התקפי זעם. ב-CT הנוירולוג אמר שאין פגיעה שיכולה לגרום להתנהגות כזו, אז זה כנראה משהו נפשי... איך אני יכול להיפטר מההרגל הנורא הזה?

אני בהריון ומהחודש השלישי יש לי חלומות חוזרים נוראיים, כל אחד קצת אחרת אבל בכולם אני פוגעת בתינוק, לפעמים בכוונה ולפעמים בטעות אבל שמחה מהתוצאה. זה מכניס אותי לחרדות ואני ממש פוחדת מעצמי...

שלום וברכה,
אני מבקש לדעת, האם כאשר אדם מאובחן בהפרעת אישיות מסוימת, זו הפרעה שתלווה אותו כל חייו או שזה דביר הפיך, משתנה, תלוי טיפול?
האם הפרעות אישיות סכיזוטיפלית ופרנואידית הן ברות טיפול? כיצד? ומה הגורם בעצם להפרעות הללו?
האם הפרעת אישיות סכיזוטיפלית ופרנואידית הן ניגזרת של הפרעת אישיות גבולית?
תודה.

גילו אצל אשתי סרטן והיא התחילה את הטיפולים הרפואיים המתאימים. אני חושב שיעזור לה גם ללכת לטיפול פסיכולוגי אבל מכל המבחר שיש אני לא יודע איזה סוג טיפול מומלץ במצבים כאלה. אשמח לחוות דעתך.

כשהייתי נערה כמה בחורים פגעו בי מינית. זה נגמר וטופל וגם הלכתי לפגוש מישהו, אבל אני מרגישה שזה לא משחרר אותי ואני לא מצליחה לנהל מערכת יחסים נורמלית מבלי שאני אזכר באירוע ומשם אני קופאת וחותכת. איך אני יכולה להתגבר ולשחרר?

איני ילדה עוד, אני בת 42 עם ילדים משלי, וגם עכשיו אמא שלי לא מפסיקה לרדת עלי, לבקר אותי על ההתנהגות שלי, על ההורות שלי ועל מה לא. אני באמת ובתמים מרגישה שהיא לא אוהבת אותי ואני מנסה להתרחק ממנה עד כמה שאני יכולה, אבל אני לא רוצה למנוע מהילדים את סבתא שלהם...

אני בחור ביישן, תמיד הייתי וזה מעולם לא ממש השפיע לי על החיים בצורה שהרגשתי אותה, תמיד היה לי נוח עם הסטטוס הזה. עכשיו אני אחרי לימודים ומחפש עבודה ואני רואה שהביישנות וחוסר הביטחון משפיעים לי על העתיד התעסוקתי, ראיונות עבודה הולכים על הפנים, במבחני התאמה קבוצתיים אני פשוט נעלם וזה כבר נהייה ממש מעיק. מה אני יכול לעשות כדי להעלות את הביטחון ולהיפטר מהביישנות?

אני לא מצלי להחזיק זוגיות לאורך זמן. אני מתאהב עד השמיים ואחרי כמה שבועות זה יורד לי ואני לא מעוניין יותר להיות עם הבחורה שעד לפני שבוע הייתי מאוהב בה. זה דפוס חוזר ואני לא יודע מאיפה זה נובע

יש לי משרה טובה במקצוע שלי וטוב לי שם כלכלית וחברתית, אבל אני כבר ממש שחוק ואין לי כוחות להמשיך לעבוד שם. אני מחפש עבודה אחרת אבל בינתיים אף אחד לא חוזר אלי ואני מרגיש שאני לא יכול להמשיך להיות שם יותר, זה גורם לי שעמום ותחושת ריקנות וחוסר מעש שזה מכניס אותי לדיכאון וכל בוקר כשאני חושב על לכת לעבודה אני כמעט בוכה. היום אפילו לקחתי יום חופש כי אני פשוט לא יכול לעמוד בזה יותר

קמתי הבוקר בתחושה מוזרה, מעין חוויה חוץ גופית, שהגוף מתנהל מעצמו בצורה אוטומטית אבל הנפש כאילו לא התעוררה או לא מחוברת לגוף. מרגישה שכל הפעולות שאני עושה, גם עכשיו להקליד במחשב, אלה פעולות טכניות שלא קשורות. אלי. זו תחושה מאוד מטרידה... מה זה יכול להיות? למה זה קורה?

יש לי חברה מאוד טובה שעברה כל מיני משברים בחייה ויש לה כל מיני תסביכים ודפיקויות. אני תמיד שם בשבילה אבל חוץ מאוזן קשבת אין לי איך לעזור לה. הצעתי לה כמה פעמים שאולי תלך לטיפול אבל היא ממש מתנגדת בתוקף ואפילו נעלבת. אני יודעת שאי אפשר להכריח אף אחד ללכת לטיפול ושזה צריך לבוא ממנו, אבל אני רואה כמה קשה לה ויודעת כמה זה יכול לעזור לה

אני ואחותי הגדולה תמיד היינו חברות טובות, מאז שאנחנו קטנות כולם שואלים אותנו אם אנחנו תאומות. היא עברה תהליך בחיים שלה שבסופו היא חזרה בתשובה. ליוויתי אותה בכל התהליך ואני תומכת בה ובבחירות שלה, כל עוד טוב לה והיא מאושרת. אבל מאז החזרה בתשובה היא השתנתה ממש, היא הולכת לכל מיני הרצאות ששוטפות לה את המוח על העולם החילוני, שהיא צריכה לשמור מרחק מהמשפחה שלה שמשפיעה עליה לרעה ודברים כאלה. היא ממש שומרת ממני מרחק, בקושי יוצרת קשר, כשאנחנו מדברות זה רק כשאני מתקשרת והיא מנפנפת אותי מהר והלב שלי פשוט נשבר.. אני לא מצליחה להבין את הקשר בין החזרה בתשובה לבין הקשר שלי ושלה, בעיקר כשכל כך תמכתי בה ועודדתי אותה...

יש לי חבר שאני די בטוחה שמשהו לא לגמרי בסדר איתו, לפעמים באמצע שום מקום הוא יכול להיכנס לאיזה התקף צחוק שלא ברור מה גרם לזה ואף אחד מסביב לא יודע איך להגיב לזה... זה נשמע לך תקין? מה זה יכול להיות?

בכל פעם שאני מגעה לעבודה חדשה אני מגיעה למיאוס אחרי חצי שנה, אין לי מוטיבציה ללכת לעבודה, אני בקושי מצליחה לעבוד וכ'ו, אחרי כמה פעמים כאלה הגעתי למסקנה שאני לא יכולה להאשים את כל מקומות העבודה, אלא שזה משהו בי...