פורום פסיכותרפיה - יש לך שאלה?

הי..
אני נמצאת בטיפול כבר מעל לשנה וחצי...במהלך חצי שנה אחרונה חלה התדרדרות ממש גדולה במצבי...נמצאת כרגע בדיכאון (לא שהמטפלת אמרה לי את זה אבל כל הסימפטומים מעידים על כך).לאחרונה גם נסיתי להתקבל ללימודים ובסופו של דבר לא התקבלתי..דבר שמאוד השפיע על מצב רוחי. בטיפול האחרון פנתה אלי המטפלת ואמרה לי סיימתי ללמוד (כנראה את הדוקטורט) בחיוך...אני רוצה לעשות את העבודה עליך ועל הטיפול...אמרתי שכן ובאמת שאין לי בעיה.. בתוך תוכי הרגשתי רק רצון לבכות והרגשתי שזה לא פייר להגיד לי במצבי הנוכחי שהיא סיימה ללמוד ועוד רוצה לעשות את הדוקטורט עלי...
מה אתה אומר? זה סתם הרגשה שלי או שבאמת זה היה לא לעניין?

לפני כמה שנים עברתי תאונה קשה עם הרבה נפגעים ואנשים קרובים שנפצעו וגם לי יש עדיין פגיעות גופניות מהאירוע. בנוסף יש לי גם חלומות חוזרים על התאונה ומראות קשים שעולים מדי פעם. חוץ מזה אני מתנהל בצורה תקינה ומנהל חיים נורמטיביים. האם זה נחשב שאני סובל מפוסט טראומה? ואם כן אז איך מטפלים בזה?

שלום,
האם מי שמאובחן עם נוירוזה נרקיסיסטית יכול לחוש אמפתיה ?
אני לא מדבר על יכולת לזהות כוונות במצבים מסויימים (כי את זה ניתן ללמוד), ספציפית מדבר על "תחושה של אמפתיה" לפי ההגדרה המילונית.

אובחנתי כאישה דכאונית ללא טיפול תרופתי אני סובלת מאוד חולנית כרגע לא עובדת בקיצור לאראויה לכלום לא יכולה לצאתמזה מנסה להכיר גבר אבל פוחדת ידיד שלי דוחף לכך אבל לי טוב היכן שאני נמצאת אני לא פוחדת . כלמה שאני רוצה זה למות זהו . מה עושים עם כל העניין

כבר מזה 3 שנים יש לי פחד משינה ולפני שאני נכנס למיטה אני נלץ מהעניין .
הכל התחיל מאז שמישהו אמר לי כמה שעות לישון ביום ומאז זה תופס אותי לכל היום וכל היום אני חושב על זה בלי הפסקה אמנם "מתפקד" ועושה דברים אחרים אבל השינה נפגעת לי עד שאני נרדם לוקח לי זמן וגם שאני נרדם אני קם אחריי כמה דקות.

איך ניתן לטפל בפחד משינה חרדה ?

ניסיתי כדורים מקבצות הבנזו אבל לא משפיעים כבר .

פחד משינה מחשבות על השינה לפני כניסה למיטה .
אני עוצלם עיניים ונועל את השינה ונשאר בתוכי ולפעמים אני עובר מן תחושה של חלימה

לפני שנתיים הייתי מובטל במשך חצי שנה וזו הייתה תקופה ממש ממש קשה בשבילי. עכשיו אני בסוג של משבר בעבודה ואני חושש שבקרוב שוב אמצא את עצמי מובטל ואני לא יודע אם אני אוכל להתמודד עם זה הפעם... חוץ מלחפש עבודה ולנסות להימנע מהמצב מה עוד אני יכול לעשות?

בת 55ץ בזמן האחרון אני מרגישה ריקנות גדולה למרות שאני עושה דברים בלי חשק גדול לומדת עובדת.אני לא מבינה את עצמי כל כך. אני נהנית לישון הרבה שעות. הפכתי לכבדה , אני מרגישה בתנועות גופי כבדות.
אנא חוות דעתך

שלום דוקטור,
אני סובלת מחרדות (לאחר שני התקפי חרדה חריפים)
כיום בעיקר כשנמצאת במקומות ציבוריים.
זה מתבטא בתחושת סחרחורת וכן מפחד לא מוסבר שמתעורר בעיקר במקום ציבורי.
כמו כן, גם מחשבות בלתי פוסקות על בריאותי וכן פחד שאהיה חולה או שיקרה לי משהו.
חשוב לציין שאיני רוצה ליטול כדורים ומאוד מעוניינת בטיפול פסיכולוגי שיכול להתאים. האם שיטת ה-CBT מועילה במקרים כאלה? ואם כן, למי עליי לפנות? האם יש דרך לקבל טיפול דרך קופ"ח כללית? האם יש מטפל מומלץ?

שלום
בגלל סקרנות, גיליתי פרטים אישיים על עברה של המטפלת שמטלטלים אותי ומטרידים אותי. חשוב להגיד שעשיתי הכל במסגרת חיפושי אינטרנט תמימים.
זה מעסיק אותי מצד אחד, אבל אני לא רוצה להעלות את הנושא בטיפול: גם בגלל מבוכה (שהייתי חטטן חדרתי לפרטיות) וגם בגלל שזה עשוי להכאיב לה (הפרטים הם עצובים).
מה עושים?

שלום רב,
אני בחורה בת 31 בתור ילדה תמיד הייתי ביישנית ולא היו לי הרבה חברים. בתקופת הביה"ס סבלתי מחרדת בחינות הקאות, רעידות לחץ וכו ולפעמים הייתי נמענת מלהגיע לבחינות. כשאיבחנו אותי לבדיקת חרדת בחינות רשמו בתוצאות שיש לי עכבות רגשיות, דימוי עצמי נמוך, קשיי התבטאות וכו'.
כששירתתי בצבא חוויתי תקיפה מינית (לא אונס), לא סיפרתי על זה לאף אחד וגם לא למשפחתי . באותה תקופה הוריי התגרשו ולא רציתי לצער את אמא שלי וגם מאוד התביישתי מלספר.בעקבות המצב ירדתי במשקל והיו לי הפרעות אכילה, מהצבא רצו לשלוח אותי לפסיכולוגית כי לא הבינו מה קרה ולא הסכמתי ללכת לעזרה כי פחדתי שיגלו וכולם יידעו.. שמרתי לעצמי את הסוד כ -8 שנים חשבתי שהכל בסדר ומחקתי הכל המשכתי הלאה.. (יש לציין כי הקשר עם אבא שלי לא היה כל כך טוב -הוא גם התוודה בפני ואמר לפני כמה שנים שהוא לא אהב אותי בתור ילדה (למרות שידעתי את זה)).
כשהגעתי לגיל 26 הרגשתי שמשהו בי לא בסדר למרות שיש לי עבודה טובה אני מרגישה תקועה ולא מבינה למה אני לא מצליחה להתקדם בכלום .. פניתי לעובדת סוציאלית השיחות שלנו לא היו רציפות והיו גם הרבה הפסקות ארוכות . היא אמרה לי שהיא כבר הרבה זמן חושבת שיש לי התנהגות נמנעת .. כשקראתי על זה קצת זה נראה לי ממש מתאים לי .. כי אני באמת נמנעת מהרבה דברים בחיים כמו למשל: לא רציתי ללכת ללימודים לתואר כי מראש ידעתי אני אכשל אינני מסוגלת לעשות פרזנטציות ולפתח קשרים עם אנשים.. לפני 4 שנים החברה הכי טובה שלי נפטרה ומאז אין לי חברים בכלל חוץ מחברה אחת שאיתה אני בקשר , יוצאת לבלות איתה פעם בכמה חודשים..
מפחדת לדבר בטלפון או לפנות לאנשים שאני לא מכירה
לא מצליחה להתקדם בעבודה בגלל הביישנות שלי , מתביישת לאכול ולשתות ליד אנשים, כשאנשים מדברים איתי קשה לי להסתכל בעיניים וכו'
לפני 4 שנים חזרתי בתשובה ותהליך התשובה מאוד עזר לי מבחינת העצבות והסיוטים שהיו לי וזה גם מאוד מקל עליי מבחינת בחורים מכיוון ששומרת נגיעה..
הנמהל שלי בעבודה שלח אותי ללימודים למרות שנמנעתי מללמוד כל השנים אני מתמודדת עם הקושי אבל לא מסוגלת לעשות פרזנטציות ואני חייבת להוציא פטור מזה ולא יודעת איך

אשמח לעזרתכם ..האם יש לי באמת התנהגות נמנעת , חרדה חברתית או משהו אחר? ומה אני צריכה לעשות כדי לצאת מהמצב הזה

תודה רבה!!

היי,
אחרי המון שנים החלטתי לנסות למצוא את ה "בעיה" הפסיכיאטרית שיש לאמא שלי, אנסה להסביר בכמה משפטים את המצב.

1.מעווטת את המציאות, יכולה לדבר בטלפון אם X ולספר ל Y משהו אחר לגמרי לפי מה שהיא הבינה שלא קרה בכלל.

2.משקרת בלי הפסקה ללא כל כוונה.

3.אם היא תחשוב שמשהו לא נכון ואני אסביר לה שהוא כן נכון היא תגיד לה אהה אז זה נכון.

4.שמספרת סיפור\מקרה מסויים, היא מספרת אותו באופן חלקי מהאמצע ואת אותו הדבר המון פעמים.

5.מתנהלת בסביבה הפתוחה בצורה לא נעימה\נוחה, ללא טאקט.

אני מנהל אותה ביום יום בדברים הפיננסים וההתנהלות יום יומיים...

אשמח לעזרה\הכוונה, למי צריך לפנות? איך מאבחנים את המצב? רק לדעת מה זה? האם זה בר טיפול? האם זה יכול להחמיר?

אמא שלי נפטרה כשהייתי בת 14 ומאז יש לי חרדת סרטן. אני לא עושה בדיקות רפואיות כי אני מפחדת שיגלו לי את הסרטן... אני יודעת שזה לא רציונאלי אבל אני לא מצליחה להשתחרר מזה...

אחרי שינויי גדול, חזרתי בתשובה..זה היה תהליך ארוך שילמתי מחיר יקר מאוד אבל אני שלמה לגמרי עם הבחירה באור חיי החדש .
הבעיה : איבדתי את קשריי הקודמים, כלומר עדיין בקשר לא רבנו כמובן. אבל אני לא מוזמנת יותר כי האירועים והטיולים בשבת.. ובנוסף אין לי עדיין קשרים חדשים..אני אימא לילדים ותינוק אין לי זמן לצאת להרצאות למעט פעם בשבוע...אני מרגישה כאב שהולך עמי לכל מקום חסר לי....גם קשה לי בגינה הציבורית ואת מי להזמין ליום הולדת של ילדיי החילוניות לא כמוני הדתיות לא כמוני...ייתכן שזה דיכאון? העלי נותר חילוני ויש בנינו חלוקי דעות שמכאיבים לי... למרות זאת אני מתפקדת מצוין, שמחה פחות או יותר. פעילה, עובדת,אמא ל 3 . מה נכון עבורי לצאת מזה?

שלום, אני רווקה בת 38, (עצמאית מתכוונת להיות אשת קריירה) פונה אלייך בגלל שמפריע לי מערכות היחסים שאני מנהלת
אני מאוד שתלטנית, אוהבת לתת פקודות ושאנשים יצייתו לי.
בגלל זה גם אין לי חברים קרובים.

אני מאוד טובה בזה, בלתת פקודות ולנהל. אבל שמתי לב למרות שאנשים נענים לי, הם מקרינים חוסר נוחות ובין היתר חוסר סימפטיה כלפי.

השאלה שלי היא כזאת; האם כדאי להשאר כמו שאני? הרי בכדי לנהל עסק חייבים כוח ושליטה.
או שאפשר גם אחרת?

אני רוצה לשנות את זה, אך לפעמים טוב לי עם המצב.

אני בדילמה מה לעשות?

אשמח לתגובה.

שלום וברכה
לפני מס' שנים הייתה לי אפיזודה פסיכוטית עם מאפיינים מאניים ופרנואידים.
התחילו סימנים של התנהגות מוזרה כבר חודש וחצי לפני שהתפרץ ההתקף במלואו.. אבל למרות הסימנים שהיו דווקא תפקדתי פחות או יותר.. כשההתקף התפרץ ממש אז ישר טיפלו בי בהלידול ויצאתי מהמצב במהירות. נראה לי שההתקף במלואו ארך לא יותר מיום-יומיים..
מאז אני לא נוטל אנטי פסיכוטיים אלא רק למיקטל ולוסטרל 50 מ"ג.
הייתי באותו זמן בלחץ נפשי עם מחסור בשעות שינה, לא הייתי ישן שינה עמוקה בלילה אלא שינה שטחית, ולחץ בעבודה שלא היה לי טוב שם בכלל, אך הייתי חייב את הכסף בשביל לא להיכנס לחובות ונשארתי שם בכוח, למרות שלא היה לי טוב, כמו כן היה ברקע מעבר דירה והייתי מטופל פסיכולוגית וכנראה הייתי ב"הצפה" (כך טען הפסיכולוג בזמנו).
רציתי לדעת איך ניתן לדעת אם האירוע היה כתוצאה ממחלה נפשית, או שזו "גלישה פסיכוטית" כתוצאה מהפרעת אישיות?
יש לציין שבאותה אפיזודה שהייתה לקחתי SSRI במינון גבוה (סרוקסט 60 מ"ג) וגם אפקסור (הייתי במעבר בין התרופות שזה קרה).
יש לציין שברקע יש "מבנה אישיות גבולי" ואבחנה של הפרעת אישיות (קווים קלסטר b ו-c, תלותיות).

אשמח לתשובה ע"פ התיאורים הנ"ל. תודה.