פורום פסיכותרפיה - יש לך שאלה?

שלום, קיימת אצלי תופעה מוזרה שאני לא מבין מה אני יכול לעשות איתה, אני בחור כשרוני מאוד, עובד בעבודה מכובדת ומאתגרת ומצליח במה שאני עושה.
הבעיה אצלי היא שכל דבר שאני רוצה לעשות או להשלים אני ישר מתמלא בלחץ, לא משנה אם זה בעבודה או בבית, למשל, אם אני רוצה לפתור איזו תקלה בעבודה או אפילו איזה משהו בבית במחשב שלא קשור לעבודה אני כאילו מתמלא בלחץ חזק לסיים אותו מהר, זה גורם לי ללחצים ולקושי להתרכז ולהתאזר בסבלנות, בגלל שאני כשרוני אז אני מצליח לסיים מהר אך זה בא בחשבון על זה שעם הזמן אני מרגיש לחצין נפשיים שזה עושה לי וזה שוחק אותי מאוד, השאלה שלי מה זה בכלל? מה ההגדרה של זה? מה אפשר לעשות עם זה? נסיתי נשימות, לקרוא לאט, לפרק לגורמים את המשימה אבל ללא הצלחה.. אשמח להבין מה זה..

תודה רבה.

הבת זוג שלי מראה סימנים מאוד ברורים של הפרעה זו.. האם ניתן לעזור לה באיזושהי צורה?
הסימנים שנראים לי מאוד בולטים:
*אופי פלרטטני.
*רצון מתמיד בתשומת לב ממני; בא לעיתים עם התנהגות קרה ומרוחקת/ רצון לעורר בי קנאה.
*קשר עם הפגנת רגשות שטחיים.
*פחד מתמיד להפגע
*חוסר יכולת להתמודד עם ביקורת.
*רגשנית מאוד.
*לאחר מצבים של אינטימיות וקרבה מוצפת רגשית דבר שגורר התרחקות וקרירות מעט זמן אחרי.
*עבר של התעללות מצד ההורים.
*באופן קבוע נפילה למצבים בהם גברים מנסים לנצל אותה מינית. כתוצאה מקרבה שלה. מצדה תמהה על הדבר ובעיניה המיניות שמשודרת נראית כרצון לקרבה וחום.
*הטרדה מינית מצד קרובי משפחה בעבר.
*חוסר פרופורציה בתגובה לדברים שקורים בקשר.
*התרכזות במראה החיצוני באופן מאוד בולט.

שלום,
אני אשה בת 36 נשואה,ויש לי בעיה של חוסר ביטחון,מאוד קל לערער אותי,הייתי שלמה לגבי משהו מסויים והצליחו לערער אותי ואז אני נהיית עצבנית ולא בטוחה בעצמי
מה לעשות?איך פותרים את זה?
מחכה לעדכון,תודה

שלום אני לוקח סרטלין 200 מ"ל ריספרדל 2 מ"ל. לפניי שבוע הייתי אצל רופא פרטי. לאחר שסבלתי מחוסר חשק ודיכאון כו. והוא רשם לי טגרטול 200 מ"ל למשך שבועים אחרי זה כל שבועים לעלות 200 מ"ל עד שנגיע ל 600 מ"ל. השאלה שלי אחרי כמה זמן מרגישים הטבה האם עם 200 מ"ל טגרטול למשך שבועים אני ירגיש הטבה? מזה לטווח ארוך? שאלה נוספת האם כל פעם שמרגישים ירידה נפשית צריך להחליף תרופה או להוסיף? או שיכול להיות שזה משהו זמני וניתן להעזר בקלונקס או בשיחה כו? אודה לכם מאוד על תשובתכם.

שלום ,אני בטיפול אצל פסיכולוגית מדהימה כבר כמה שנים ויש לנו חיבור טוב ואני התפתחתי די הרבה אצלה.עדיין יש נושאים שלא מצליחה להיפטר מהם כדוגמת טורדנות כפייתית ,אני אצל מטפלת דינמית וכן מבינים מעין התופעה התחילה וממשיכה אבל יש הרבה התנגדויות ואני תקועה עם זה בלי להיפטר מזה.השאלה אם תוך כדי דינמיות הטיפול או שצריך לגשת במקביל או שלהפסיק ולהתחיל טיפול אצל מטפל'ת התנהגותי כי זה אולי יותר ממוקד?למרות שאז אין מצב שאני מתחילה לספר הכל מהתתחלה.אשמח לדיעה מקצועית תודה

בשבוע הבא אני חוזרת לעבודה אחרי חופשת לידה ארוכה ואני סובלת מחרדות רבות, גם לגבי ההשתלבות המחודשת שלי בעבודה וגם מההתאקלמות של הילד בגן. מאוד קשה לי להשתחרר מהמועקה וגם שיש עוד שבוע שלם עד שזה קורה אני לא מצליחה לישון, חושבת על זה כל היום ומתעוררת באמצע הלילה. זה בטוח לא משפיע טוב על הילד ואני מפחדת שזה רק יחמיר את המצב בעבודה. מה אני יכולה לעשות כדי לשחרר?

בן 35, סובל מהפרעת חרדה כללית (דאגנות, טרדה, חרדה בריאותית/פרנסה)
חלה החמרה בשנה האחרונה
ניסיתי בעבר טיפול תרופתי בעבר שעזר אבל לא יכולתי לחייות עם תופעות הלוואי (ובנוסף לא מעוניין בטיפול כימיקלי לאורך זמן עקב הסיכונים)
ניסיתי מדיטציה שעזרה טיפה אבל לא באופן משמעותי
ניסיתי טיפול פסיכולוגי שעזר טיפה אבל לא משמעותית
* אני מחפש שיטת טיפול יעילה ומוכחת להפחתת החרדות, אשמח לשמוע המלצות מניסיונכם וידיעתכם
תודה

יש לי חברה מאוד מאוד טובה שאני מאוד אוהבת, אנחנו חברות כבר 15 שנה ותמיד היינו שם אחת בשביל השניה. אני עכשיו בתקופה לא טובה בחיים שלי והיא לעומת זאת בתקופה מצוינת. היא לא מצליחה להזדהות איתי או להיות שם בשבילי אבל מצד שני אני לא מצליחה לפרגן לה על ההצלחה שלה. שני הצדדים מפריעים לי אבל אני מצדי לא מצליחה להתגבר על זה וזה מעמיק את הפער שיש ביננו...

הגיע בעבודה מנהל חדש שממש ממרר לי את החיים. אני עובד בחברה כבר 7 שנים ועד היום הייתי מאוד מרוצה אבל עכשיו עם המנהל החדש זה בלתי נסבל, הוא כל הזמן יורד עלי ועל העבודה שאני עושה לא נותן פידבק חיובי בכלל ורק מזלזל בתוצאות. אני לא יכול כרגע לעזוב את העבודה כי יש לי תנאים טובים שאני לא יכול לוותר עליהם בגלל המשפחה. איך מתמודדים עם מנהל כזה וממשיכים לחיות?

היי,
אני בת 26, מנהלת בחברה גדולה, קודמתי לאחר 5 חודשים וכיום יש לי גם רכב חברה.
אני גרה עם בן הזוג שלי, אנחנו ביחד כבר כמעט 3 שנים
אני ישנה בד"כ 6 שעות בלילה, כי בן הזוג שלי סטודנט ו3 פעמים בשבוע מגיע הביתה רק ב20-21 בערב, ואני רוצה להיות איתו קצת לפני השינה
יש לי מעט חברות, קשה לי להיקשר ולסמוך על אנשים, ולאחרונה איבדתי חברה טובה למחלת הסרטן.
בחודשיים האחרונים בכל פעם שאני לבד- רע לי.
כשאני בעבודה אני נהנית ממה שאני עושה ואני מרוכזת בזה כל כולי, אבל כשאני לבד, אני לא מצליחה להעריך וליהנות משום דבר שיש לי. לא מהרכב, לא מהעבודה והמחמאות שאני מקבלת, לא מהזוגיות שלי.
בימים בהם בן הזוג שלי נמצא בלימודים, לרוב אני בוכה או נתקעת בתוך המחשבות השליליות שלי ולא מצליחה להתנער מהן.
לא באמת בא לי לקום בבוקר, וכשאני חוזרת מהעבודה הגוף שלי רוצה רק לישון.
אני מניחה שדיכאון זה לא, אבל מה זה כן? ואיך נפטרים מזה?

נימאס לי לחיות כבר המ ב כבר לא יכול להימשך ככה לפני חודש עשיתי מעשה שלא הצליח ואני שוב חושב על זה בלי הפסקה

לא מסוגלת לעמוד בזה כשמישהו אחר סובל. במיוחד אם זה אחי.
בגלל שאני יודעת שהוא סובל באופן תמידי (ומדובר בכמה מחלות ובנושא מאוד סבוך שלא אכנס אליו בהודעה זו), ואני גם בעלת נטיה לכפייתיות, אז אני מרגישה צורך עז ובלתי נשלט כמעט, לסבול בדיוק כמותו ולהרגיש בדיוק את מה שהוא מרגיש, למרות שאני יודעת כי התחושות לעולם לא יהיו דומות.
ולרצות שאין שום טעם לסבל הנוראיות ולבכי התמידי שלי, שהרי זה לא יגרום לו להרגיש טוב יותר.

עדיין, למשל אם אני יודעת שהוא אוכל דברים שמזיקים לו, אז אני גם משתדלת לאכול מהם וזה עושה לי ממש רע, ואז אני בטוחה שגם הגוף שלו מגיב כך לדברים האלו ונכנסת מכך לתסכול, ומנסה על עצמי שוב ושוב את אותו ה"ניסוי", כדי לראות אם הגוף מסתגל, אבל הגוף לא מסתגל...ואני מקשרת זאת לתחושותיו הנוראיות וממשיכה בניסויים שאמורים לכאורה לגרום לי להרגיש סבל קרוב לזה שהוא מרגיש (שוב, למרות שיתכן כי יש לו כהות רגשית יחסית אלי והוא בכלל לא מרגיש פיזית ונפשית את מה שאני מרגישה כשאני מנסה לחיות כמותו ליום אחד או לכמה חודשים)....

כמובן שעולם הפסיכיאטריה פשוט דורש ממני לקחת כל מני כדורים כדי להפסיק את המעגליות הזו, אבל רוב הכדורים רק עושים לי גרוע יותר, מלבד מינון ממש קטן של כדור מסויים, עליו אני לא מוכנה לוותר. הכדור לא ממש עוזר במצבי, אך מונע ממני חרדות איימים תמידיות כתוצאה מהמחשבות על אחי וכו'.

רציתי לשמוע מכם דעות על המצב הזה. מה גורם לי להעניש עצמי ולרצות לסבול בדיוק כמו אחי, עד כדי אובדן מוחלט של קשר עם החיים שהייתי רוצה לעצמי ועם האישיות האמיתית שלי?
למה אני מרגישה שאין טעם לחיות כל עוד הוא סובל (ואפילו כל עוד הוא חי)?
למה אני לא מסוגלת לחיות כל עוד מישהו מסויים חווה סבל תמידי?
לא מסוגלת להינות מכלום ולהיות עצמי.

שלום יש לי מחלה אוטיאמנית שהייתה חצי שנה.
ואחרי עשר שנים יש התלקחות .
ממה שהבנתי היא גם פוגעת במערכת העצבים . ה
ייתי אדם הכי רגוע ושלו זה היה הכינוי שלי רוגע.
גידלתי כמעט לבד ילדים בעלי היה מגיע מאוחר הנקתי נחלשתי עבדתי בעבודות קשות טיפול בבית לבד
. עכשיו אני בת40 ושנתיים בדיכאון .
לפני עשר שנים יותר שחלתי כבר הראמטולג ביקש שאלך לטיפול אבל הכחשת
י את המצב גםבפני
. היום אני מלאה בעצבים פסיכאטר הציע רק כדורים .
ואני אפילו את הכדורים של המחלה לא לוקחת יש לי בעיה לקחת פסיכלגית
הבית לא נקי מתביישת שיבואו אנשים בגלל מצבי הרפטאי עזבתי עבודה קשה אבל אהבתי .אני מסוגלת לנקות כול בית לא רק את שלי .ושמנקה כייף לי אני אוגרת מתייאשת שמנקה ומבן אדם זריז אני לא מצליחה לעשות כלום נפשית. אציין שלמרות הכאבים שיש לי זו לא הסיבה שלא מנקה .פתאום התעוררתי שאני גדולה לא למדתי מספיק לא הבאתי ילדים.מספיק.
בעלי מבוגר ממני ואולי לא צריך תינוק שהוא נראה מבוגר מלא מחשבות אני נרדמת רק מאוחר בלילה.אני אצל פסיכאטר מדהים אבל הדיכאוו והעצבות חזק ממני

היי,

כבר תקופה ארוכה ישנם מספר דברים בחיים שמפריעים לי ומספר נושאים שהייתי רוצה לטפל בהם, ואני פשוט הולכת לאיבוד מרוב מידע ומתפזרת.
יש המון פסיכולוגים, המון מאמנים, כולם גרים בסביבה שלך ואיך תדע מה הטיפול המתאים לך?
למי פונים להתייעצות ראשונית-פסיכולוג? מאמן?

הייתי בשתי פגישות אצל פסיכולוגית דרך הקופה שלי, לא הרגשתי שזה עוזר לי ולכן הפסקתי ועכשיו אני רוצה לחזור.

אשמח לדעת במה כדאי לי להתחיל?

תודה ענת

אני נמצאת אצל מטפלת קרוב לשנה ויש קשר טוב ואני מרגישה שהטיפול עוזר ובסך הכל אני מאוד מרוצה מהמטפלת ומשיטת הטיפול שלה, אבל קרו כמה פעמים ובפגישה האחרונה זה היה מאוד בולט, שהיא מרגישה איזושהי חסות אימהית עלי ושהיא מגוננת ודואגת לי יותר כמו הורה ולא כמו שאני חושבת שמטפל אמור (בצורה לא שיפוטית). מה עושים עם זה? להעיר לה על זה? אני לא רוצה לפגוע בה... להבליג על זה? אבל אז זה יקרה שוב...