פורום פסיכותרפיה - יש לך שאלה?

שלום ד"ר
אני סובל במשך שנים מאוסידי של ספקות ולוקח ציפרלקס רבע כדור כי מינונים גבוהים עושים לי תופעות קשות.בתקופה האחרונה אני סובל מחוסר אוויר ותחושה שלא נושם מספיק לעומק והתכווצויות שרירים.בגלל הספקות שלי אני לא יודע לדעת אם זה מהציפרלקס או מהחרדות.בעבר עשיתי הפסקה מהאזור והתופעות האלה עברו אבל הדיכאון עלה.ניסיתי כמה פעמים להחליף כדור ולא הצלחתי.מה ניתן עוד לעשות.תודה

שלום לכולם,התחלתי לפני 4 ימים,טיפול בוולבוטרין xr 150 לטיפול בדיכאון בתוספת לוונלה 300 מ"ג שאני איתו כבר מספר שנים.מהתחלת התרופה אני עם כאבי בטן נוראיים ושילשולים שמתחלפים בעצירות,בינתיים סוחהת בקושי עם קלבטן להקלה על המצב .. מישהו פה לקח את התרופה וחווה תופעות כאלו בעבר והאם זה חולף בשלב כלשהו ?? .. תודה מראש

היי לפני כמה ימים עישנתי קנאביס ואחרי כמה דקות הגוף שלי ניכנס לטראומה היו לי זרמים והירדמות בגוף בכל מיני מקומות דפיקות לב מהירות הרגשתי שאני הולכת למות
יום אחרי זה קמתי אבל עם הרגשה שונה כמו מסך שחור הרגשתי שאני לא בפוקוס בכלל כיאילו שאני בחלום וזה נימשך עד עכשיו יש לי כאבי ראש מטורפים והתקפי חרדה ודיכאון בלי יכולת לשלוט על עצמי קשה לי לתפקד גם בעבודה אני לא בפוקוס הזיכרון שלי ירד מתעוררת באמצע הלילה עם התקפים חושבת רק על זה 24 שעות אני לא שמה לב למתרחש סביבי זה מקשה עלי לתקשר עם אנשים תמיד הייה לי מצבי רוח משתנים ודיכאון מידי פעם אבל לא ברמה כזאת הייתי כבר במיון בגלל התקף חרדה קשה הביאו לי כדור הרגעה אבל שום דבר לא נעלם אני כיאלו פה ולא פה ואני פשוט משתגעת בדקתי באינטרנט וראיתי משהו על דה פרנסוליזציה והסימנים זה מה שקורה לי אני חושבת שזה מה שיש לי וראיתי שקשה לרפא את זה ושזה עובר לבד או שיש כאלה שלקחו תרופות וזה לא עזר אני רק בת 23 מפחדת שזה לא יעבור לי או שיקח לזה מלא זמן אז מזה זה יעבור?

שלום
לאחרונה נודע לי שוולבוטרין פג תוקף 30 יום לאחר פתיחת הקופסא
מאחר שהמינון שלי מורכב מיום 150 יום 300, זה מותיר למעשה כמות של 15 כדורים שפג תוקפם בכל חודש, עד לעכשיו לקחתי את הכדורים האלו והכל היה בסדר כבר כמעט שנה, את היום הרוקח הסביר לי שזו הסיבה למעשה שבבתי מרקחת מסוימים לא נתנו לי 4 קופסאות (2 מכל מינון) אלא 2 (1 מכל מינון)
מה עליי לעשות? מניסיוני המינונים בפני עצמם לא עבדו כל כך טוב עבורי (300 שם אותי במצב חרדתי ו150 פשוט לא עבד והדיכאון שב לפעולה) וכרגע המינון יעיל ועוזר.
אשמח לייעוץ לפני שאפנה לפסיכיאטרית שלי
תודה
עינב

היי.
הייתי רוצה לשתף ולהתייעץ
עברתי פרידה מבן זוג ראשון שלי לפני כמה חודשים, אחרי הפרידה הייתי בדכאון לא אכלתי הייתי בוכה הרבה, אני יודעת שהדכאון היה בגלל הפרידה.
הפרידה הציפה אצלי עניינים לא פתורים שיש לי עם עצמי ואני חושבת(די בטוחה) שאני נמצאת כרגע בדכאון, אבל לא בגלל הפרידה אלא פשוט בגלל עצמי. הפרידה כן עדיין כואבת לי ואני כן חושבת עליו אבל אני חושבת שאם הייתי במקום אחר נפשית עם עצמי זה לא היה גורם לי לכל כך הרבה כאב
אני חושבת שיש לי חרדה חברתית- מתבטא בזה שאני נמנעת מלהתחיל דברים חדשים- למשל מקום עבודה (אני עובדת באותו מקום כבר כמעט 3 שנים ונמנעת מהלחליף), ארועים חברתיים עם אנשים שלא מכירה גם משתדלת להמנע(למשל- חברה שהזמינה אותי למסיבה שהייתה לה בעבודה המצאתי תירוץ לא ללכת)
אני מרגישה שזה מאוד מגביל אותי בחיים כי אני יודעת שאני בחורה איכותית שיש לה הרבה מה להציע אבל הדבר הזה פשוט מונע ממני הרבה וזה ממש מתסכל.
אני חושבת שזה איזשהו טריגר לדכאון שלי עכשיו- אני כבר תקופה של כמה שבועות (אם לא חודשים) במצב של חוסר אנרגיה, מכריחה את עצמי לקום בבוקר לעשות דברים, אם אין לי עבודה בבוקר או אני בחופש באותו יום- אני מסוגלת פשוט לשכב במיטה שעות ארוכות, לא מתאמנת- כי פשוט אין לי אנרגיה וכוחות בגוף- וספורט זה משהו שהיה חלק קבוע מהיומיום שלי.
השמנתי כתוצאה מהמצב הנפשי, עוד דבר שמוריד לי מהבטחון העצמי, בכללי אני מרגישה מאוד חסרת ערף, ישלי התפרצויות בכי על בסיס כמעט יום יומי כשאני מתחילה לחשוב על עצמי ועל החיים שלי
אני אציין שהתחלתי ללכת לפסיכולוגית לפני כחודש.. ויצא לנו לדבר בפעם האחרונה על להוסיף טיפול תרופתי בנוסף לטיפול איתה,
אני מאוד מתלבטת, בגדול אני אנטי כדורים פסיכיאטריים- מפחדת מתופעות לוואי ומפיתוח תלות כי זה ממש לא הכיוון שאני רוצה להגיע אליו.
השאלה שלי- מה היית ממליצ\ה?
האם תוספת של כדור(ציפרלקס\משהו אחר) זה משהו שאפשר להעזר בו לתקופה של כמה חודשים ולהפסיק?
האמת שגם קצת מפריע לי שאני מפחדת שאני אתפוס מעצמי מישהי "לא נורמלית" או "בעייתית" אם אשתמש בכדורים האלה, וגם מחשבות של "מי יצא עם מישהי שלוקחת כדורים כאלה"

תודה רבה!!

שלום רוצה לשתף מה שעובר עלי אולי מישהו חווה או מכיר את זה אני פשוט לא יודע איך להתמודד אני בן 25. לפני יותר משנתיים עברתי טראומה כתוצאה משימוש חד פעמי בסמים קשים (לאחר ש"חבר" נתן לי מבלי שידעתי במה מדובר) זו הייתה חוויה קשה מאד הרגשתי שאני מתנתק מעצמי ואכן התחושה נשארה .מאז אני מרגיש מנותק מעצמי הכל כמו חלום אמנם החרדות והדכאון השתפרו כי אני נוטל כדורים שעוזרים לי אבל התחושה של הניתוק עדיין קיימת כל הזמן. זה מכביד עליי מאד מפחד שזה יישאר לכל החיים. יש הרבה זמנים במשך היום שפשוט בא לי למות אין לי כוח כבר יותר אין לי חיי חברה כל כך וגם לא זוגיות פשוט לא אוהב ומקבל את מי שאני הכל כל כך מסובך גם את המחשבות והרגשות שלי אני כאילו צופה מהצד ולא מרגיש שייך אשמח לעזרה

אני סובלת מאוסיידי שנים משנת 2004 ומטופלת בפלוטין 60 מלגרם כבר שנים בהתחלה מאד רומם אותי ואת מצב רוחי ועזר לי מאד לאובססיות אבל במשך השנה האחרונה הכדור הפסיק להשפיע וחזר לי הדאון לעיתים קרובות והחריפו לי האובססיות והחרדות וכל הטקסים למניהם פניתי לפסיכאטר שלי שונה לי הכדור מפלוטין לצפרלקס אני לוקחת צפרלקס כבר 4 חודש בחודש הראשון הה החרפה באוסיידי חרדות קשות מאד סיוטים פחדים ותלות במשפחה שלי הבנתי שבהתחלה יש החרפה במצב ואחר כך זה משתפר וככה היה אחרי חודש הרגשתי פלאיים לא אובססיות לא חרדות ואז שוב דאון אחרי שלושה שבועות ועד היום התקשרתי לפסיכאטר שלי ושאלתי אותו אים אני יכולה לחזור לפלוטין כי יש החמרה עם הצפרלקס אמר שכן אני חזרתי לפלוטין אבל כל הזמן יש קציניות במצבי הרוח שלי פעם היי פעם דאון אשמח לתשובה ממך בהקשר לזה תודה

שלום רב, רציתי לשאול מאיזה בי אמ איי אפשר להוציא צו בית משפט לאשפוז כפוי במחלקה להפרעות אכילה? גם אם בדיקות הדם תקינות לאורך כול הדרך...
אשמח לתשובה מהירה. תודה רבה!!

היי,בעלי סובל מהפרעה בי פולארית ,לפני שלושה שבועות הוא קיבל התקף מאנה פסיכוטי,הוא אושפז למשך שבוע וטופל בדפלפט 1000 מג וזיפרקסה 10 מג,זו היתה המלצת הרופאים גם שהשתחררנו ,עברו כבר שלושה שבועותועדיין המצב לא יציב ,הוא עדיין לא חזר לעצמו,יש לו בלבלול במחשבות וכל מיני פרניות שתלושות מהמציאות ,האם הכדורים אמורים כבר להשפיע ,יכול להיות שהמינון לא נכון ??

שלום דוקטור!
יש בעיה חמורה ביותר עם הבת שלי.היא היום בת 34 יתומה מאם מגיל 5.מגיל 12 סובלת מ-OCD שהלך והחמיר במשך השנים.הייתה מטופלת בתחנה לבריאות הנפש שנים ונטלה כדורים. היופה ושם תקופות יציבות.אך המצב הלך והחמיר.הפסיקה ליטול תרופות בטענה שאינן עוזרות ואף מזיקות עושות אותה "זומבי".מגיל 25 בכלל ללא כל טיפול תרופתי או מקצועי תומך.לפני כ5 שנים המצב הדרדר עוד יותר התיפקוד שלה=0.הפסיקה להתרחץ,ולטפל בעצמה הסתגרה בחדר חשוך כל היום הפסיקה לתקשר עם המשפחה,ואף התחילה לפתח עויינות כלפי כולם והאשימה אותנו בכף שאנו אשמים בכל מה שקורה לה ורוצים במותה.וכל זה למרות אהבה הענקית קיבלה מכולנו ממני מסבה וסבתא (שבינתיים נפתרה לפני כמה חודשים) מצד אמא.הצענו לה 100 פעם עזרה בכל דבר והצענו לפנות שוב לעזרה מקצועית ולקחת תרופות אך הכל לחינם.תמיד אמרה שהיא לבד תסתדר ,אבל לבד אינה יכולה לעשות ממש כלום,אפילו דברים הכי בסיסיים.לפני 3 שנים אגרה כוחות אחרונים הלכה לתחנה לבריאות הנפש נסתה לעשות משהו הם שם דיברו על הוסטל אבל לא אישרו לה.לא יודע למה כי לא שיתפה אותנו בכלום יש לה את כל הזכויות היא מגיל 23 מוכרת כנכה לביטוח לאומי ומקבלת מהם קצבת נכות.איך שלא יהיה לא אישרו לה.ואז עזבה את הבית.שכרה דירה ,איך משלמת לא יודע,ואחר כך החליפה שוב דירה,ומספר טלפון בכדי שלא נדע היכן נמצאת.רוצה לציין כי מדובר בבחורה מאוד אינטיליגנטית,חכמה ומוסרית אך מאוד מאוד חולה.מסתבר בסוף שזה לא רק OCD אלא השד יודע מה.ביום שבת האחרונה הגיעו אלינו הביתה המשטרה השיא הזמינה אך לא מסרה להם את כתובת ההמצאות שלה,ואז לפי הרישומים של משרד הפנים הם הגיעו אלנו הביתה כי רישמית היא לא החליפה את הכתובת.היא הזעיקה משטרה בטענה שמאיימים עליה ואז נודע לי דבר נורא .מסתבר שהיא רק בשבוע אחד הזמינה משטרה 4 פעמים קריאות שוא וכל פעם שהגיעו אמרה להם סליחה זה טעות .זה מה שסיפרו לי.כמה שעות לאחר מכן התקשרו אלי מבית חולים מיון פסיכיאטר שלם הביאו אותה השוטרים כי הבינו8 שמשהו לא בסדר איתה.ואז מה היא ספרה לרופא שהסיבה שמזמינה את המשטרה כיוון שהיא שומעת קולות שלי אצלה כי אני רוצה לרצוח אותה....כששמעתי את זה מהרופא בטלפון כמעט קיבלתי התקף לב.(זה כבר מריח "סכיזופרניה פרנואידית" ולא רק OCD).עברו כמעט שנתיים שכלל לא ראיתי אותה...אין לי מושג איך היא חיה אין ספק שזה לא חיים אלא גהינום עלי אדמות.מהשוטרים נודעה לי הכתובת העכשוית שלה ומספר הטלפון החדש.באותו היום שיחררו אותה מבית החולים כנראה להתאשפז מרצונה לא הסכימה גם אם כן הציעו לה.ולאשפז בכפיעה בטח לא היה להם סעיף מתאים ואז שוחררה .אני מצטער מאוד דוקטור על אורך הפניה ממש סליחה...אך אני מרגיש כל כך חסר אונים ...וכל כך רוצה איכשהו לעזור לה או שמישהו יעזור לה..אני כל כך אוהב אותה היא הדבר היקר שנותר לי מאשתי שאיבדתי אותה כשהייתה רק בת 29.אך לא יודע איך.הבת שלי שונאת אותי נורא כנראה בגלל המחלה שעיוותה לה הכל .האף מקום לא רוצים לדבר איתי עליה בטענה שאין להם שום זכות לדון בה כיוון שהיא בוגרת (לא קטינה כבר).הכל נופל בין הכסאות והילדה לבד לבד לבד לגמרי ללא משפחה חברים אף אחד לא יודע שהיא בכלל קיימת בעולם הזה ואני לא מבין איך אפשר כך להתקיים.כל כך רוצה לעזור ולא יודע איך וממה להתחיל למי לפנות שיהיה לא קצת איכפת.אם יש לך איזה רעיון דוקטור נכבד.אברך אותך כל יום על עזרה או כיוון אפילו.תודה.

שלום, אני סובלת מadhd, חרדה חברתית ודיסתמיה שבאה לידי ביטוי בעיקר בהעדר מוטיבציה, חשק ועייפות (בדיקות רפואיות נעשו והכל תקין.) טופלתי בציפרלקס שהשפעתו דעכה במהלך הזמן, כרגע מטופלת בלוסטרל. אמנם אני משתמשת באטנט למטרת לימודים בלבד אך בניגוד למצופה הוא מפחית לי את החרדה, הדיכאון ומעורר מוטיבציה בצורה משמעותית.ידוע לי שבאירופה נהוג להשתמש באדרל כטיפול כזה אך בארץ לא שמעתי על כך. ידוע לי שתרופות ssri פועלות על סרטונין בלבד. האם יש תרופה הפועלת גם על ההנוירוטרנסמיטורים של האטנט בצורה מאוזנת יותר המיועדת לטיפול בחרדה ודיכאון? תודה.

אני מקבלת כמה סוגים של תרופות פסיכיאטריות. אחת מהן היא סרוקוואל 300 בערב. אני רוצה לדעת מהן תופעות הלוואי שלה, מכיוון ששמעתי לאחרונה שהתרופה הזו משמינה (ואכן עליתי הרבה במשקל, גורמת לרעד בגוף, עצבנות, בעיות בדיבור, תנועות לא רצוניות בעיקר בפנים או בלשון, ישנוניות, יובש בפה, עלייה במשקל. כל התופעות האלו מופיעות אצלי ברמה זו או אחרת. ברצוני לברר האם אכן מה שאני מרגישה אלו תופעות הלוואי שלה וצריך להחליף תרופה, ואם כן איזו תרופה עושה את אותה העבודה כמו הסרוקוואל. תודה

יש לי copd ויש לי פחדים התקפי פניקה. המצב עכשו בכי רע. היה לי התקף של קוצר נשימה עם התקף חרדה לפני כשנה ומאז יש לי קוצר נשימה תמידי
מטופלת במשאפים ובציפרלקס 15 מג אבל מרגישה רע. כל חדוות החיים נעלמה.
לפני כן טופלתי 16 שנים בציפרלקס 10 מג ואחרי העבירו אותי לויאפקס 325 מג שלא עבד-מה עושים והאם זה שאני לוקחת יוטירוקס יחד עם הציפרלקס בבוקר משפיע אחד על השני-תודה

גדלתי בבית אוהב ותומך אבל עם גישה מאוד קשה לגבי הצלחה והישגיות, מצד אחד תחושת כישלון ואכזבות ומצד שני ויתור ותבוסתנות. זה השפיע עלי הרבה, בעיקר בתחום הלימודים. היום אני כבר אישה בוגרת אבל הגעתי למסקנה שאני עושה לעצמי בדיוק אותו הדבר - הכל או כלום. איך להשתחרר מהדפוס הזה?

במהלך שיחה על הנושא נזכרתי פתאום בהטרדה מינית שעברתי בגיל 8. האירוע נשכח ממני לחלוטין, האם מנגנון ההדחקה הזה נחשב לפוסט טראומה? יש צורך לטפל בזה?