פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

בוקר טוב שמרית,
מה שאת מתארת הוא מצב מאוד שכיח אצל זוגות, ואני מקווה שתחליטו להתמודד איתו יחד לפני שהוא הופך לבעייה כרונית שכמו שכתבת עלולה לפגוע מאוד בזוגיות ובמיניות של שניכם.

מכיוון שכתבתי בדיוק על כך שני מאמרים, אני מפנה אותך אליהם, כי אין אפשרות לתת כאן את כל "התורה".
הם מופיעים באתר שלי, ושמותיהם:
1. מי משניכם יוזם סקס? (מעגל הקסמים הזדוני, ההופך נשים ל"פריג'ידיות" וגברים ל"חולי מין")
2. כאשר בן זוגי יוזם סקס ולי (כמעט אף פעם) לא מתאים

עליך לשאול את עצמך ואחר כך אותו, עד כמה מה שקורה ביניכם כאשר אתם כן מקיימים יחסים הוא טוב (נעים, מרגש, מקרב, מלהיב, פתוח, נועז, הדדי, אינטימי ועוד...).

לפעמים אנחנו נכנסים לשיגרה ידועה שבה כל אחד כבר יודע מה מביא את עצמו ואת בן זוגו לאורגזמה בצורה הכי יעילה, וזה מה שעושים, ובמהרה יחסי המין מקבלים צביון טכני, ידוע מראש, וכל אחד מתרכז בתחושות הפיזיות של עצמו כדי להגיע לסיפוק המירבי כמה שיותר מהר, ואז המון דברים אחרים שאפשריים במעשה האהבה הולכים לאיבוד, כמו הסקרנות, החידוש, ההקשבה לבן הזוג, הדברים הלא צפויים.

אני חושבת שזה מאוד עוזר אם רואים כל פעם שאנחנו יחד כאילו זו הפעם הראשונה או האחרונה שאנחנו עושים אהבה, זה נותן איכות מיוחדת לכל מפגש.

הרי כאשר נשואים , קל מאוד להגיע למקום של "אני רוצה כבר להיות אחרי זה, שיעזוב אותי לישון בשקט", והטקסט הלא מילולי הזה עובר אל בן הזוג ומכבה אותו, וגורם לו לעשות את מעשיו יותר מהר, כדי לא להפריע לך, ולהתרכז עוד יותר בגמירה שלך ושלו, ובפעם הבאה שמתחשק לו אנחנו כבר זוכרות את הטעם הלא מלהיב של הפעם האחרונה, וחוזר חלילה... אז עדיף לשוחח איתו ולהסביר לו מה עלול לקרות ולהחליט להפוך את הסקס לאירוע, לחווייה מושקעת, שתתאים לשניכם.

אני חושבת שאם קורה מצב שבו אחד מבני הזוג מתחיל להרגיש שהוא לרוב עושה סקס בשביל בן זוגו - זה עלול להיות הרסני, וצריך כמה שיותר מהר לתפוס מה שקורה ולשנות משהו, אם לא לבד, אז עם עזרה מקצועית.

קשה לי אפילו לענות אם אהבתי אותו, אני מניחה שבאיזשהו מקום, כן, אבל כפי שהגדרת בתגובתך - זו היתה מעין פשרה... והיום אני מצטערת על הנישואים האלה ואפילו חשה די ממורמרת...
תודה על התעניינותך

היי יעלי, אני מצטערת , פספסתי את הודעתך...
צר לי על המצב בו את נמצאת. נראה כאילו נגררת למערכת יחסים בלי שבאמת בחרת בו. תראי, אני חושבת שהרבה מן האנשים נישאים בגלל הסיבות הלא נכונות: לחץ סביבתי, החלום של החתונה, הכיף של להיות מחוזרת ונאהבת, לברוח ממציאות מסויימת, ויש עוד סיבות.
מן הבחינה הזו (של מה הביא אותך לנישואין האלו) את באותה נקודת התחלה כמו הרבה אחרים. אלא שאם תשימי לב, מכתבך עוסק המון ב"זמן עבר", במה קרה, למה קרה, מי אמר מה ומי לחץ. ואת מרגישה כעס רב על הורייך שלחצו ועל עצמך, למה מיהרת... השאלה שעומדת היום היא לדעתי לא איך ולמה זה קרה, אלא האם ומה ניתן לעשות עכשו בנוגע למערכת היחסים אותה את מתארת - בה יש ויכוחים, מריבות, פערים, וכן בעלך לא מחזר, לא מפרגן ואדיש כלפייך. נראה לי שאת יכולה לשאול את עצמך עד כמה בעלך, בגרעין , במהות שלו, הוא בן אדם שאת יכולה לאהוב, או שככל שאת מכירה אותו יותר את מתאכזבת יותר ואינך מעריכה אותו ואינך רואה בו פוטנציאלית בן זוג שיכול להתאים לך?
כי אם אינך יכולה לראות בו את הגרעין החיובי, אז כנראה חבל על הזמן, וזה לא ישתנה. אבל אם את מוצאת בו פוטנציאל, אלאשקשה לך עם זה שהוא לא מבטא אהבה כלפייך - על כך ניתן לעבוד, וכאן אני מאמינה שאם רוצים להביא אהבה בחזרה לזוגיות, אז האחריות לכך היא על כל אחד לחוד.

שמתי לב שאת מצפה להרבה מאחרים (שבעלך יחזר, יפרגן, באה בטענות להורייך על העבר) כאילו את אדם שהוא קורבן של הנסיבות מסביבך. אבל זה לא באמת כך. הגעת בעצמך להישגים בעבודה ולמצב כלכלי טוב, יש לך ילדים וודאי יש עוד דברים שאת השגת בכוחותייך ועליהם את גאה בעצמך.

מה דעתך לראות בעצמך אחראית למה שקורה החל מהיום? אחראית להכניס אהבה ליחסים, לפרגן, לחזר, לחדש... לפעמים אנחנו שבויים של הציפיות שלנו ממישהו אחר, ועד שהוא לא מממש את הציפיות אנחנו לא נזוז. מעניין מה יקרה ליחסים אם את תזוזי ותזיזי מכוח החלטה שלך שאת רוצה להכניס דברים חדשים לזוגיות. במקום להיות בהמתנה, תפעלי. לא בטוח שיקרה משהו אחר, אבל לפחות תדעי שפעלת, שניסית. זה נקרא לקיחת אחריות על החיים שלך.

אני כבר ביקשתי מימנו והוא פשוט לא מוכן והוא פשוט מסביר זאת

שהוא טוען שהיה חסר לו מין בבית.

זו הייתה תקופה שהייתי בהריון בחודש שמיני, ואז היה מין נתק בייני וביינו.
וגם היו הרבה חברים שהיו מסביבו, הרבה בילויים מעבר לזה.

מה שקרה או לא קרה זה כבר לא מעניין אותי, היום מעניין אותי לשקם את חיי הנישואין
שלי ובוודאי שאני אוהבת את בעלי אחרת לא הייתי מוכנה לסלוח ולתת צ'אנס לנו.

הוא מאוד מצטער ואני רואה שינוי עצום, הוא גם מוכיח את עצמו.

אני מרגישה שממש כאילו עכשיו הכרתי את בעלי מחדש וכנ"ל הוא.

מקווה שנצליח.

חלי, אני חושבת שכל משבר שקורה בין בני זוג - מייצג בהכרח אמת שחשובה לכל אחד מכם, ולכן הוא יכול להפוך גם להזדמנות להסיר קליפה, להוריד עוד מסיכה, וליצור קירבה גדולה יותר. השאלה היא אם את מרגישה שזה מה שקרה בעקבות המשבר, או שאת מעדיפה לשים זאת אחורנית ולנוע קדימה. דווקא התעודדתי ממה שכתבת: "אני מרגישה שממש כאילו עכשיו הכרתי את בעלי מחדש וכנ"ל הוא". מאחלת לכם בהצלחה!!

אני מודה לך על העצות האלו, אני ממש נהנית להכנס לפורום ועוד אמשיך לכתוב לך ולעדכן

חג שמח!!!

אוסקר שלום,
אני חושבת שאתה בעצמך כבר נתת את התשובה בגוף ההודעה. אם אינך רוצה להשלות אותה, אין לך מה לחפש בקשר הזה אלא ידידות. לא אהבה וזוגיות.

היי מיכל,
מכל מה שכתבת לא הופיעה המילה "אהבה" מצידך כלפיו. מופיעים כל מיני שיקולים והשוואות, אבל חסר לי מה את מרגישה כלפיו.
אם לאחר שתתנסו למשל בסדנת מגע (יש סיכוי שהוא יסכים?), לא ישתנה שום דבר, וכמו כן את מרגישה שאת יכולה לשוחח איתו בצורה חופשית על מה שמפריע לך, ועדיין לא ישתנה שום דבר, אז שווה להרהר שנית בקשר הזה. כי אם מצד אחד חשוב לו הרזון שלך אך מצד שני הוא לא ממש מתלהב מלחבק אותך ואינו חם כלפייך כמו שאת היית רוצה, אולי יש לו בעייה עם אינטימיות אמיתית, אולי ההופעה שלך חשובה לו יותר מאשר איך הוא מרגיש אותך. האם הוא באמת נמשך אליך? נסי לשאול אותו האם זה היה אחרת עבורו עם נשים אחרות מבחינת המשיכה הפיזית כלפיהן. האם הוא רוצה יותר להתהדר בך אמשר להיות איתך לבד, באינטימיות? יש כאן שאלות קשות, והספקות שלך בהחלט במקום.

חלי, מצטערת על העיכוב בתשובתי.
מאוד חשוב להצליח לנתח את רצף הרגשות והמחשבות שהביא אותו לבגידה, מה היה חלקו ומה היה חלקך. מנסיוני, בד"כ ישנו תסכול מיני, או תחושת ביקורתיות מצד האישה ואז הגבר מוצא עצמו מחוזר ומפותה ע"י אישה אחרת שנותנת לו תחושה מאוד טובה לעומת אישתו. ואם זה לא זה אז יש לבחון יותר לעומק. לדעתי כדאי להיעזר בייעוץ כאשר קורה משבר כזה, כי מאוד קשה לחשוף את כל הרובדים לבד. כמעט תמיד יש משהו נוסף שאותו רק עין שלישית, אובייקטיבית ומנוסה יכולה לגלות, והיחסים ביניכם צריכים עכשו לעבור לשלב חדש, עמוק יותר. שו הזדמנות...כי הרבה זוגות רק עוברים הלאה, מבליגים, בולעים את הגלולה המרה, והרעל נותר במערכת ומחבל באינטימיות שלכם בצורת חשדות, הסתרות ושקרים נוספים, ו"המתנה בפינה עד לפעם הבאה". את כל זה צריך למנוע, ולהביא כלים חדשים ותובנות חדשות לקשר.

היי חלי שמי טליה ואני תחקירנית לסדרה הדוקומנטרית בנושא יחסים , זוגיות ואהבה. מהותה של הסדרה היא בסדנא קבוצתית - טיפולית בהנחיית הפסיכולוגית ד"ר איריס רייצס, המתמחה בטיפול זוגי ויחסים בכלל, הסדנא היא מפגש פסיכולוגי דינאמי- קבוצתי ועם זאת, אינטימי ומצומצם. הקבוצה שתבחר לעבור את הסדנא הזו תתכנס במקום שלו וקסום בארץ במשך שלושה ימים (סופ"ש), של שיחות , עיבוד רגשות ותוך ניסיון להגיע לשינוי. אשמח לשוחח איתך בטלפון , אנא צרי אתי קשר
אני בנייד - 054-2404403
בברכה, טליה

בקשר הישן (שלוש שנים) לא חשדתי בדבר, לא בלשתי והתופעות הללו של חוסר אמון הופיעו רק בקשר המחודש. בנוסף היא סיפרה לי, לאחר ביקור אצל חברה שהלכה להתחתן, שהחברה שלה אמרה שהיא חושבת שאם היתה יכולה להיות גם עם אחרים ולא רק עם בעלה, בלי שבעלה יידע, היתה עושה זאת. היא סיפרה את זה כאילו היא סולדת מכך אך אינני בטוח.
שאלתי אותה פעם אחרת למה בעצם לא לבגוד? התשובה שלה היתה מאכזבת, היא טענה שיש עוד הרבה אנשים שיכולים להתאים לה והיא לא רוצה להתאהב במישהו אחר...
האם אני יותר אדיוט או פחדן? ואולי זה יחלוף?

תמימי היקר. סלח לי אבל נראה לי שאתה נאחז בקשר בעייתי עבורך ומשמר אותו בדיוק כמו שהוא. כבר בשלב הראשון של יחסיכם אתה מספר על חוסר יכולת להתגבר על מריבות גדולות ועל פרידה, ועכשו על אובדן התשוקה המינית, ועל חשדות וחוסר אמון. האם שווה להשקיע כל כך הרבה תיקונים בקשר כפי שאתה מתאר אותו?

עד כמה אתה אוהב ומעריך את עצמך בקשר הזה?

אתה נגרר למעשים שאינך אוהב, לשקרים, להסתרות, לחרדות, מרגיש "אדיוט או פחדן" ונראה לי שגם היא אינה חופשייה להגיד לך הכל ונאלצת להשתמש בתירוצים ובסיפורים עקיפים, רמזים.

אני מציעה לך לפתוח איתה בשיחה כנה את הכל (אין לך מה להפסיד אז תפוס אומץ), לא להאשים אותה אלא לשתף אותה איך אתה מרגיש עם עצמך בקשר הזה עם כל אי הנעימות בחשיפת הריגול שלך...
ואם תוכלו להגיע ליחסים נינוחים יותר, חופשיים יותר, אולי יקרה משהו טוב גם למיניות, אשר ככל שיש יותר הסתרות, ויותר מתח - היא נפגעת.
ואם לא תצליח להביא את עצמך לשיחה כזאת גלוייה, וותר על הקשר הזה ויישם את הכללים של גילוי לב מלא בקשר הבא שלך.

היכולת ליישב מחלוקות היא אחד הקריטריונים לבשלות של הזוגיות שלכם. אם אינכם יכולים ליישב את הויכוח הזה , תשאלו עצמכם אם אתם באמת מוכנים כבר לצעד הגדול? לדעתי לא סתם מופיע הויכוח הזה סביב שאלות כ"כ מהותיות כמו טקס החתונה ועוד יותר מכך - עריכת הברית לילד.
לגבי החתונה - אפשר להיות יצירתיים ולהמציא טקסים שיתנו ביטוי לשניכם, אבל לגבי ברית - לא יכולה לחשוב על דרך של אמצע...
אולי לא מתאים לך לחיות עם מישהו שחשוב לו ללכת בתלם, לעשות כמו כולם?
מצד שני, אולי המרובעות הזו שלו יכולה לתרום לך ולהוסיף לך, כי את קיצונית ולא תמיד זה טוב...
רק אם תצליחי לראות בויכוח הזה דברים טובים עבורך, תוכלי להתגבר על הפער.

זיווה יקרה,
מה שאת מתארת הוא ממש קשה מנשוא.
בעלך לפי התיאור שלך לחלוטין היפנה לך עורף כבת זוג.
הדרך היחידה שלך היא למצוא מה יחזק אותך, מבלי לצפות מבעלך לכלום, לצערי. האם את יכולה למצוא עבודה? לפרנס את עצמך? לסמוך על עצמך? חפשי בכיוון הזה, או שתשאלי את עצמך מה קרה ליחסים שלכם שהדרדרו כל כך. האם יש משהו שהוא מאוכזב ממנו שבגללו היפנה לך עורף?
צר לי אך אין לי משהו מאוד מעודד לומר לך.

אולי מישהו מקוראי הפורום יכול לחשוב על משהו?

זיוה יקרה, אני מסכימה עם דורית כהן. מצבך קשה מנשוא. ליבי ליבי עליך!
על פי תיאוריך, ליחסים ביניכם אין דרך חזרה. האהבה, אם היתה - לחלוטין נגמרה. כל הנסיונות להשיג את תשומת ליבו ורחמיו עליך- על "השיפחה החולה" - לא יועילו לך במאומה. לא תשיגי בכך אהבה, רחמים ולא כל יחס אוהד/אוהב שהוא. אל תיצרי לעצמך אשליות וציפיות - כך לא תתאכזבי ולא תכאיבי לעצמך. כי ליבו אליך קר, מרוקן, רומס ומנוכר.
אני מסכימה עם התגובות הקודמות מלבד העצה שאת צריכה להוכיח לו משהו. לדעתי את צריכה לעשות, להתחזק ולהוכיח מעכשיו רק לעצמך. מכך תצאי נישכרת וכן גם ילדייך. ככל שתקדימי ותשכילי לקבל את העובדה שאתם יחד וכל אחד לחוד, ושהוא לא צד בעניין יותר. הוא לא האישיו בכלל! רק את - כך מצבך יוטב. למענך - עליך לוותר על התלות בו, לעמוד בזכות עצמך ולהתחיל לפרוח.
שוב: הוא- לא צד יותר בעניין ! הוא לא רלוונטי לך עוד! אהבה וזוגיות כבר לא תהיה ביניכם . על כן, מהמצב הקיים את צריכה לבנות חיים חדשים. לצאת ממצב הרחמים העצמיים. את צריכה לדאוג להתפתחות האישית שלך. להתחיל ללמוד להיות חזקה ועצמאית בתוך המסגרת הקיימת. ליצור לעצמך עצמאות כלכלית, ללכת לקבוצת תמיכה, להתפתח לאופקים חדשים שמעניינים אותך, ולא לשקוע במצב הקיים שאינו בריא לך. לחשוב על עצמך למענך ולא למענו. לדאוג לשרידות קיומית כלכלית ונפשית בתוך המסגרת הזו.
איך לבצע - קצת קשה לייעץ מפה כי לא ברור לגמרי מצבך הכלכלי והבריאותי נכון להיום, על אף שאם בבית את מתפקדת, מנקה ומבשלת - תוכלי פחות להשקיע ו-לשקוע בבית, וכן - לצאת לעבוד ולהתפתח. בנוסף, שתפי מי שאת יכולה - קבלי כוחות ויעוץ מהילדים, המשפחה, חברים - כל מה שיאפשר לך לקום ולהביט קדימה.
ואולי ייצא מהלימון = לימונדה.
זיוה, קבלי ממני חיבוק ואיחולי הצלחה. חיזקי ואימצי!

לא יאומן
החיים הם כמו גלגל
במקרה נכנסתי לקרוא את הפורום. גילתי שבעיה שלי ממש דומה ולקחתי ממכם את העצות שנתתם לזיוה. כבר ארבע חודשים אני בחוגים. קוראת. חברות. טוב לי. הוא התחיל לחזר אחרי אבל כבר לא אכפת לי ממנו. גילתי שאני יותר שווה ממנו ויותר טוב לי בלעדיו

חוץ מעניין העבודה שזה נכון ( ובשביל לבנות את תחושת העצמאות שלך זה יכול להיות אפילו התנדבות למרות שאם אפשר עדיף גם משהו שיעזור לך כלכלית) יש לי שני רעיונות: 1 שתפי אנשים קרובים. חברה, קרובת משפחה שאת קרובה אליה, אפילו הילדים אם הם בוגרים, לא כדי לקטר אלא כדי למצוא אוזן קשבת תמיכה ואולי גם עזרה. את צריכה מערכת תמיכה גם במחלתך וגם למצב של פרידה. 2 - אולי זאת ירייה באפילה אבל שמתי לב שהדבר הראשון שציינת היה שכל הבעיות החלו אחרי שעברתם דירה, ושלא רצית בדירה הזאת. אולי יש כאן בעיה? אני לא יודעת מה האמונה שלך אבל לי ברור שלמקום המגורים יש אנרגיה שמשפיעה עלינו, ואפילו דבר כמו מספר הבית הוא משמעותי. נומרולוג, מומחה פאנג שווי או רב מקובל יכולים לייעץ בעניין זה, כדאי גם לבדוק נוכחות גורמים מזהמים וקרינה באזור בהקשר למחלתך. רפואה שלמה ושתזכי לאושר ואהבה

לפי מה שאת מתארת את תלויה בו והוא יודע זאת,את צריכה להראות לו שאת עצמאית גם אם זה בעניין חיפוש עבודה וגם חוג חברים משלך, אולי אפילו לבגוד בחזרה כדי שירגיש איך זה להיות נבגד, משתמע שהוא לא מאמין שתעשי זאת ואולי אם תראי לו שגם לך יכול להיות רומן מהצד זה יזעזע אותו אפילו לפברק רומן אם אינך מסוגלת, אולי הזעזוע יגרום לו לקנאה ואז ירצה ליישב בינכם את העניינים אם תהיי מסוגלת לסלוח לו.ואם לא אז עצתי היא להיות עצמאית ופשוט לפרק את החבילה כי רע לך ומעבר למשפחה יש גם את עניין הזוגיות ונראה שהוא בכלל לא מעוניין לשקם אותה אז אולי שלחי אותו לדרכו ותתחילי חיים חדשים.
אני בכל אופן הייתי מנסה לזעזע אותו ולעשות דברים שלא היה מאמין שקיימים בי.מאחלת לך בהצלחה

עם כל הקושי שבדברייך, נכון לעכשיו עד שתתחזקי ותהיי בריאה קודם כל, תנסי
לחיות את חייך ותראי לו שאת מסתדרת הייטב בלעדיו.

לדוגמא: קודם כל תתחילי לעבוד(לא משנה מה) שיהיה משהו שיעסיק אותך, תיראי טוב,
תצאי קצת עם חברות להתאורר, ופשוט תנסי לחיות את חייך .

אני חושבת שהוא יראה שאת כבר לא מציקה לו ואת חיה את חייך לפי רצונך.

אני מאמינה שזה יעשה לו משהו, אני אינני מאמינה ש עשרים שנה של נישואין יימחקו בשנייה.

זה קשה מאוד אבל אין לך ברירה, תנסי את הדרך הזו.

ואם זה לא יעזור תנסי להסיק מסקנות שכנראה הוא כבר לא אותו בעל שהתחתנת איתו.

* אין ביטוח לכלום בחיים, ובטח שלא לנישואין

בהצלחה ותשמרי על עצמך חלי!!!

אני מבקש מאשתי שכשאני איתה בבית ואין אורחים ואנחנו לא במהלך סעודות השבת,שתלבש רק חצאית מיני וגופייה או בייבי דול ,גם בחורף (אם קר אז שתדליק חימום) מאחר וכאשר היא בלבושה הרגיל, והצנוע, איני נמשך אליה. ייתכן והדבר נובע מכך שסף הגירוי בחברה שלנו עלה מאחר וברחוב, באוטובוס ברכבת, בעבודה, בעיתונים ובטלויזייה אני כל הזמן נתקל בשנים שלבושות בצורה הרבה פחות צנועה מאשתי. בדרך כלל אשתי נוהגת להתלבש בצורה מאד צנועה, גם מסיבות דתיות וגם מפני שכך היא מרגישה נוח עם עצמה. עליי לציין כי אנו אנשים דתיים, אך מבחינה הלכתית שאלנו רב לגבי לבוש בבית בצורה כזאת (כשאין אורחים) והוא אמר לנו שאין איסור הלכתי על כך, כך ששאלתנו מתייחסת להיבט הזוגי והפסיכולוגי בלבד ולא למישור ההלכתי.
אשתי לובשת בדרך כלל חצאית מקסי כהה ולא צמודה, סוודר או חולצה כהים ולא צמודים עם שרוולים ארוכים או 3/4. בדרך כלל אינה מתאפרת, לא שמה אודם, ופעמים רבות השפתיים שלה יבשות וסדוקות.
אומנם כשאנחנו יוצאים לבלות בסרט או מסעדה או אירוע משפחתי היא מתאפרת ולובשת בגדים בהירים ולא כהים, היא לובשת חצאית שמכסה עד הברך וחולצה ללא מחשוף עם שרוולים ארוכים או 3/4, אבל עדיין זה צנוע מדי לטעמי ופרט לפנים שלה איני יכול להימשך אליה. לכן לדעתי ההלכה התירה לבוש כזה, מאחר והוא באמת צנוע ומונע משיכה מינית. גם כשיצאנו לפני שהתארסנו נמשכתי אליה רק דרך פניה כי גופה היה מכוסזה, וקיוויתי שאחרי החתונה היא תתחשב בי . כשהיא מסתובבת בבית אני לא יכול לראות את פניה ולכן קריטי לי שלפחות גופה לא יהיה מכוסה בצניעות כמו שהיא יוצאת מהבית, ולכן ביקשתי ממנה שתלבש רק בבית כשאין אורחים וכשאנחנו לא במהלך סעדות השבת גוייה וחצאית מיני.
פעמים רבות גם היא מסתובבות בבית עם שיער אסוף, והיא מרכיבה פעמים רבות משקפיים ולא את עדשות המגע שלה. היא תמיד לובשת נעליים שחורות ללא עקבים בכלל . כשהיא יוצאת מהבית היא תמיד לובשת כיסוי ראש, גם כשאנו יוצאים יחד לבילוי בסרט או במסעדה.
כאשר אינה נענית לבקשתי אני מרגיש שאינה אוהבת אותי כיוון שאינה מספקת את הצורך החשוב ביותר שלי. כשהיא לבושה בצניעות אני לא מרגיש את הנשיות שלה, כך שאני מרגיש כאילו אני שוהה בבית עם גבר ולא עם אישה ואיני מרגיש שהתחתנתי.
עליי לציין שאני בחור דתי-לאומי שמקפיד על הלכות צניעות. איני הולך לים מעורב, איני צופה בסרטים פורנוגרפיים, איני גולש באתרים פורנוגרפיים ומשתדל לא הסתכל על נשים לא צנועות שמסתובבות ברחוב, ברכבת, באוטובוס במקום העבודה, בטלויזייה, בעיתונים , בפרסומות, ובשלטי חוצות. מאז שהכרתי את אשתי (כמה שנים) לא אוננתי אפילו פעם אחת.
לא ביקשתי מאשתי להסתובב בבית עם תחתונים וביקיני או עם בגד ים שני חלקים (שממילא אין לה) , אזכיר שממילא כיוון שאנו דתיים אנו לא הולכים לים מעורב כך שלא זכיתי לבלות עם אשתי בים או בבריכה. מחוסר מקום פיצלתי את שאלתי ל-2 חלקים, מצ"ב ההמשך.

אני עובד קשה שעות רבות כל יום ומצפה שלפחות בערב, זמן קצר אחרי שאני מגיע הבייתה לראות אותה בלבוש סקסי וכל היום לא אכפת לי שתסתובב כהרגלה, אני אומר שתתלבש בצניעות גם כשאנו יוצאים לבילוי או לסידורים או לאירועים משפחתיים או כשיש אורחים בביתנו, כך שרוב רובו המכריע של הזמן היא יכולה מבחינתי להתלבש בצניעות. נדמה לי שאם מחברים את כל הזמנים הנ"ל יחד יוצא לפי בקשתי שאפילו בערך מחצית מהזמן שאנו נמצאים ביחד היא גם תהיה לבושה בצניעות.
אני מאד אוהב את אשתי ונמשך אליה כאשר היא לבושה בצורה סקסית. כמעט כל לילה אני מפנטז עליה , אלא שאני רוצה להימשך אליה גם במציאות ולא רק בחלום. כאשר היא מתלבשת בסגנון שאני אוהב אני מאושר עד הגג, "הבחור המאושר ביותר עלי אדמות", ומנגד כאשר היא מתלבשת כהרגלה אני מתעצב מאד בליבי, וזה גורם לי סבל אדיר . הדבר הכי חשוב מבחינתי כשחיפשתי בת זוג היה שהיא תהיה קודם כל טובת לב ואח"כ שארגיש משיכה אליה, וכאשר היא מסתובבת בבית כהרגלה אני אומר שגם לא רואים את טוב הלב שלה, שאינה גומלת איתי חסד בצורך החשוב ביותר שלי, וגם אני לא מסוגל להימשך אליה כשאני לבוש כך. אם הייתי יודע לפני הנישואין שאשתי לא תסכים לספק לי את הצורך הזה לא הייתי מתחתן איתה. כיוון שאני התרשמתי מאד מטוב ליבה כשהיינו חברים הייתי בטוח שעם רצון טוב יהיה אפשר לפתור את כל הבעיות ולספק את הצרכים אחד של השני, ולפחות את הצרכים החשובים והקריטיים שבהם כמו צורך זה.
הדבר גרם לי עצבות ועוגמת הנפש רבה , נפגם התאבון, ואיני מרוכז בעבודה ומתקשה להירדם, לאחר פעמים רבות מאד שביקשתי מאשתי בכל לשון של בקשה ובהסברים מפורטים שתיענה לבקשתי אשתי נענתה חלקית לבקשתי, ולעיתים קרובות חזרה להתלבש כהרגלה, וכשהערתי לה סירבה להיענות לבקשתי ורק אז בכיתי מרוב חוסר אונים וחוסר יכולת לשכנע את אשתי. היו רק כ - 3 מקרים שבכיתי. ככלל אני בחור שבוכה לעיתים רחוקות מאד. היום אני כבן 30 , ובכל חיי בכיתי רק כ - 4 פעמים בנסיבות מיוחדות ומובנות.
אני מאד אוהב ומעריץ את אשתי וחושב שהיא עולה עליי בכל התחומים ואני רק רוצה לקיים בה מצוות "ואהבת לרעך כמוך" בהידור, מה גם שיש מצווה גדולה בכך שהאדם מתאווה לאשתו.
חשוב לי להוסיף כי מסיבות דתיות אנו שומרים גם על הלכות נידה והמשמעות היא שכמחצית מהזמן איננו יכולים לקיים יחסי מין ואפילו איננו יכולים לגעת אחד בשני (בערך שבועיים בחודש אנו אסורים אחד אל השני). בהריון והלידה אומנם אין מחזור והאישה היא בגדר טהורה תמיד אבל זה מתקזז ממילא עם העייפות של ההריון והלידה וההנקה שמסיבות אלו אנו לא יכולים לקיים יחסי מין בתדירות סבירה.
כמו כן עליי לציין כי אמי ואחותי הנשואה , למרות שהם דתיות, כן מסתובבות בבית בצורה לא צנועה, אפילו בפניי, והם לא נוהגות ללבוש כיסוי ראש כשהם מסתובבות מחוץ לבית.בגלל חוסר מקום בהודעה אני מצרף להלן את המשך שאלתי בהודעה הבאה.

כמו כן, כל כמה שבועות אנו עושים שבת אחת אצל הוריי ושבת אחרת אצל הורי אשתי , מאחר ואנו לא נוסעים בשבת מסיבות דתיות, וישנים שם בליל שבת עם ילדינו הקטנים באותו חדר, כיוון שאין שם מקום כמו בדירה שלנו, כך שגם בלילות אלו איננו יכולים לקיים יחסי מין, וכמובן שאשתי בשבתות אלו אינה יכולה להתלבש בצורה סקסית.
אותה הבעייה נוצרת גם בחגים. כמעט את כל החגים אנו עושים או אמצל הוריי, או אצל הורי אשתי, וכיוון שאנו לא נוסעים בחג מסיבות דתיות, כי זה כמו שבת, שוב אנו לא יכולים לקיים יחסי מין ואשתי גם לא יכולה להתלבש שמה בצורה סקסית.
כך שהבקשה שלי באה לפצות על חסך אדיר שיש לי מסיבות רבות אחרות, וכפי שציינתי ברובו המכריע של הזמן אשתי ממילא מתלבשת בצניעות: גם רובו המכריע של היום , שאני ממילא עובד שעות רבות, וגם כשאנן הולכים יחד לסידורים וקניות, וגם כשאנו הולכים יחד לאירועים משפחתיים ולביקורים אצל חברים, וגם כשאנו הולכים לשבתות אצל ההורים שלי ושלה, וגם כשאנו יורדים יחד לגינה בשבת, וגם כשבאים אלינו אורחים , וגם כשאנו יוצאים לבלות, וגם בסעודות השבת בדירתנו(למרות שאנו רק לבד בדירתנו עם הילדים) , כך שבקשתי נשארה מצומצת לתחום זמן מאד צר, וגם בתוך תחום צר זה של זמן ממילא אני כבר בדרך כלל עייף וההתלהבות המינית שלי פחותה, אז שאלתי היא האם אי אפשר להתחשב בי במעט זמן שנותר ולספק לי את הצורך הכי חשוב שלי ? אני בכנות חושב שאחרת יוצא מצב שחונקים אותי מכל הכיוונים ומעמידים אותי בחסך מאד לא בריא.
האם באמת הבקשה שלי מאשתי היא משפילה ולא לגיטימית?

אני מוכרחה לומר שמכתביכם ליוו אותי כבר יומיים והרבה חשבתי על מה שאתם מעלים.
ראשית אגיד שאני מבינה את שניכם:
טבעי ואנושי לרצות להביט בגוף של בן הזוג או בת הזוג, וליהנות מן המראה, כחלק מן הגירוי המיני. יחד עם זה גם מאוד אנושי וטבעי שאדם ירצה ללבוש בביתו את הבגד הנוח לו ביותר, בו אינו צריך להרגיש שהוא לובשו על מנת למלא אחר דרישת האופנה, או הנורמות המקובלות, אלא באמת מה שנוח לו.
אני גם חושבת שזה מצויין שאתה מבקש ממנה לעשות משהו למענך. יחד עם זה, בעיני "בקשה" היא בקשה, ולא דרישה ולא פקודה. בקשה היא בעיני הזדמנות להגיד לאחרים מה הצורך שלי, מה מתחשק לי, מה הייתי רוצה שיעשו למעני, וזה בריא מאוד ביחסים אינטימיים, בכל ההיבטים שלהם לרבות בתחום המיניות. אבל, בקשה, להבדיל מדרישה, יש להביא תמיד בחשבון שהצד השני הוא המחליט אם למלא את הבקשה, וזו זכותו הבלעדית להחליט. הבקשה צריכה להיאמר רק לאחר שאתה מגלגל בנפשך את האפשרות שהיא תגיד כן או לא. זו זכותה. אחרת זו דרישה. אני חושבת שאם בני זוג מגיעים למצב של דרישה (=פקודה) זה מזו ולהיפך, כגון "תוריד את הזבל" או "תרחץ כלים" או "תכבסי לי את התחתונים" בטון ומתוך כוונה שהפקודות הללו יתבצעו, אחרת...אזי יש כאן פגיעה רצינית בחופש האישי ובחופש הבחירה, וזה מקום בו האהבה מתחילה להיעלם!!!
עד כאן לגבי ביטוי למשאלות לב.
עכשו לתוכן המשאלה.
צר לי, אבל יש לי הרגשה חזקה, למרות ששניכם לא ציינתם, שאי מילוי המשאלה שלך אינו מעיד דווקא על חוסר אהבה, אלא יותר על פחד וחשש מקיום יחסי מין ביניכם. אני שואלת את עצמי מדוע את מקפידה לא ליצור שום הזדמנות לגרות אותו, ובדרך כלל התשובה היא מאוד פשוטה:" כי אינך רוצה לגרות אותו. כי אינך רוצה שהוא יתגרה. כי אינך רוצה סקס.
אגב, כמו הרבה מאוד נשים חילונית, שעל מנת לא לגרות את בן זוגן הן נמנעות מלחבק אותו או לנגוע בו כדי שיצרו לא יתעורר, וכך שני בני הזוג מפסידים עולם שלם של הנאה ממגע, חיבוק, התכרבלות. יכול להיווצר יובש ורעב כבד למגע גופני שיימשך כל השנים, בגלל שמישהו משני בני הזוג רוצה להימנע ככל האפשר ממין!
אם השערתי נכונה, מה שכדאי לעשות הוא להתחיל לבדוק מה קרה בסקס שלכם שגורם לך להימנע ממנו ככל האפשר. הרי אילו היית אוהבת את הסקס איתו, מן הסתם היית עושה הכל כדי לגרות אותו. הוא גם כותב שבאותם מקרים נדירים כאשר כן באת לקראתו הוא היה המאושר באדם.
אם זה המצב, אל תחכו שזה יהיה יותר גרוע, תתחילו ללמוד מה עושה טוב לכל אחד ע"י שאלת שאלות, מתן הנחיות, בקשת בקשות, קריאת ספרים בנושא או קבלת ייעוץ סקסולוגי. אני מאמינה שאם יהיה לך, האישה, טוב יותר בסקס, גם תרגישי יותר חופשייה עם גופך, וגם תירצי מידי פעם לאותת לו שאת רוצה ע"י לבישת בגד יותר סקסי, וזה גם יכול לגרום לך להרגיש יותר סקסית. אבל רק בתנאי שתגיעו לשיפור רציני ביחסי המין שלכם.
המשך בתגובה הבאה

כתבתי את תשובתי לשניכם לאחר מכתבו האחרון של הבעל.
מאוד הייתי שמחה לתשובתכם, כי למרות שלכאורה זוהי בעייה אופיינית למגזר הדתי, הרי בעקרון אצל כל זוג יש משאלות לב שאחד מבני הזוג אינו נענה להן, ותמיד יש לשאול את עצמכם (בעיקר על פי התוצאה בפועל), אם לא זו בעצם המטרה הבלתי מודעת של בן הזוג שאינו נענה לבקשה.

ראשית תודה על התגובה המהירה והמפורטת
איני חושבת שאני מקפידה "לא לצור שום הזדמנות לגרות אותו" - שיניתי את את כל המלטחה שלי לבגדים שהוא אוהב, למרות שפעמים רבות איני מרגישה בהם נח, אני הולכת אמנם עם כיסוי ראש, אך עם שער פזור, פעמים רבות אני גם הולכת בבית עם הבגדים שהוא מבקש (אם כי לא רבות לטעמו) , הסיבה שאינני נענת לבקשתו תמיד היא שאיני מרגשיה בנח להראות כמו "שפנפנה" בזמן ארוחת הערב מול הילדים, בבית הורי, אמי אף פעם לא הסתובבה בלבוש כזה, כך שבסטנדרטים שאני גדלתי והתחנכתי עליהם זהו לבוש סקסי מובהק (בניגוד למה שמקובל היום בציבור הרחב), אין לי בעיה ללבוש לבוש כזה לאחר שהילדים הולכים לישון. כשהילדים ערים הייתי שמחה להתלבש בבגדים מחמיאים וצנועים יותר ולהתאפר אך מכיון שאין זה מספק אותו אין לי כל כך מוטיבציה להשקיע. בנוסף כשאני מחליפה בגדים והוא נוכח בחדר אני מאלטרת "מופע חשפנות" קצרצר.
בנוסף עלי לציין שבאופן טבעי, מאז שאני זוכרת את עצמי לא אהבתי במיוחד להשקיע במראה החיצוני, איני מחבבת איפור, תכשיטים וקניית בגדים, לא שלא איכפת לי איך אני נראת, אך כנראה שבמידה פחותה בהרבה מהנורמה, רק כשאני יוצאת עם בעלי אני משקיעה מאד בהופעה החצונית,כך שזה בהחלט לא משהו שמכוון דוקא אליו. .
בקשר לחשק המיני שלי- אני מודה שאינו חזק במיוחד, (בעיקר בגלל עייפות, ילדתי לפני מספר חודשים והתינוק עדיין מתעורר לינוק בלילה. ולפני הלידה היתה לי משרה טובענית בהייטק וילדה קטנה כך שלא תמיד היו לי אנרגיות לסקס) אך הוא בהחלט קיים, וכמעט תמיד אני מגיעה לאורגזמה במהלך קיום יחסי מין עם בעלי. אני מבינה את החסך של בעלי (בגלל העייפות כאמור איינו מקיימים יחסים בתידרות גבוהה) אך הוא פשוט נראה לי יותר מדי אובססבי בעניין.

כפי שציינתי בשאלתי איני מסוגל להימשך לאשתי כאשר היא מתלבשת בצניעות גם במלתחתה החדשה, וזוהי בדיוק הסיבה שתיקנו את ההלכות האלה, מכיוון שהתלבשות בצניעות כזו מונעת את המשיכה בין המינים.
אשתי כתבה בתגובתה "שיניתי את כל המלתחה שלי לבגדים שהוא אוהב" . ראוי לציין כי לקחו לאשתי למיטב זכרוני יותר משנתיים עד שהיא הסכימה לשנות את המלתחה שלה. כמו כן, ראוי לציין שלעיתים קרובות היא עדיין מתלבשת במלתחה הישנה שלה. שנית חשוב להסביר כי המלתחה הישנה שלה הייתה בגדים עוד יותר מדכאים מבחינה מינית: חצאיות ושמלות מקסי כהות ולא צמודות ועם שרוולים ארוכים או 3/4, ומלתחתה החדשה כוללת לעומת זאת בגדים בהירים ויחסית צמודים אך עדיין צנועים: חצאיות ושמלות עד אחרי הברך, וחולצות ושמלות עם שרוולים ארוכים או 3/4 ובלי מחשוף, ונעליים שחורות עם עקבים מאד נמוכים. בגדים אלו רחוקים מהסטנדרטים המקובלים בציבור הרחב, שלמעשה אנו חיים ומעורבבים בתוכו, כיוון שאיננו חיים בגטו.
כמו כן רק אחרי כמה שנים אשתי הסכימה להוציא את יתר השיער הגולש מחוץ לכובע שהיא חובשת כשאנו יוצאים מחוץ לבית, וגם זה מותר לפי חלק מפוסקי ההלכה. עד אז היא נהגה לצערי לדחוף את כל שערה בתוך קוקו שמכוסה בבד.
נוצר מבחינתי מצב אסוני. לטעמי אשתי היא באמת האישה היפה ביותר בעולם ואמרתי וכתבתי לה את זה המון פעמים בפתקי אהבה, אלא שבשל העובדה שהיא מתלבשת בצניעות גם בבית נוצר מצב טראגי שפתאום חלק גדול מאד מהנשים שאני רואה ביום-יום ברחוב, באוטובוס, במקום העבודה, בשלטי חוצות, בטלויזיה, ובעיתון , יותר יפות ומושכות מאשתי רק בגלל הלבוש !!!
נוצר מצב אבסורדי שאשתי בבית מתלבשת הרבה יותר בצניעות מנשים אחרות שנתקלים בהם הרבה בכל המקומות האחרים.
ההצעה של אשתי שרק אחרי שהילדים יילכו לישון היא תתלבש בצורה סקסית לא מעשית מבחינתי, כיוון שהמדובר בשעות מאוחרות יחסית, אחרי שממילא יצר המין שלי כבר חלש יותר, ונוצר מצב טראגי מבחינתי שברוב השעות שאני לא עייף אני נתקל במקומות הנ"ל בנשים שמתלבשות בצורה סקסית אבל בביתי , בערב , כשאין אורחים , אשתי מסרבת להתלבש כך עד שהילדים יירדמו, ורק לאחר מכן היא מוכנה לגמול איתי חסד בצורך החשוב ביותר שלי.
בעיה נוספת בהצעה של אשתי היא שכאשר הילדים יגדלו ויילכו לישון מאוחר כמונו אני לא אזכה בכלל לראות את אשתי מסתובבת בבית בלבוש סקסי.
כאמור לעיל, הנורמות בימינו השתנו ולא צריך להיות בימינו "שפנפנה" כלשונה של אשתי, או "כוכבת פורנו" או "יצאנית" כלשונה של אשתי כדי להתלבש בבית , כשאין אורחים , ורק במיעוט הזמן שאני נמצא בבית , עם גופייה וחצאית מיני. לדעתי זה חוסר פרופורציה מצד אשתי לחשוב כך, ולדעתי אשתי מנותקת מהמציאות ששוררת לא רק בצבור הכללי אלא גם בציבור הדתי-לאומי. אני זוכר שפעם ביקרתי בביתה של חברה דתייה ונשואה של אמא שלי והיא גם לבשה גופייה ומכנסיים קצרים. גם האמא של אשתי בתחילת נישואיה הלכה ללא כיסוי ראש. מצ"ב המשך בהודעה הבאה-

בדור של ההורים שלי בציבור הדתי-לאומי היה מקובל שהולכים לים מעורב ורוקדים ריקודים מעורבים. אומנם הציבור הדתי לאומי "התחזק" בשנים האחרונות, לטוב ולרע, אבל עדיין לפי סקר שנעשה לפני כמה שנים 20% בציבור הזה עוזבים את הדת , ותופעת העזיבה וההיחלשות ברמה הדתית התגברה בשנים האחרונות בעקבות תהליך אוסלו, רצח רבין, וההתנתקות. כך שלא לעניין ההזדעזעות של אשתי מהבקשה שלי.
אני חושב שבקשתי היא לגיטימית. הייתי מעדיף להיות רווק כל חיי מאשר להיות נשוי למישהי שאיני נמשך אליה מבחינה מינית.
תמיד הצגתי את בקשתי כבקשה ולא כפקודה או דרישה. מתחילת נישואינו ביקשתי ממנה זאת והסברתי לה שאיני נמשך אליה בלבוש אחר. אם הייתי יודע לפני הנישואים שהיא לא תוכל לספק לי את הצורך החשוב ביותר שלי לא הייתי מתחתן איתה. אני ביקשתי והתחננתי על נפשי בכל לשון של בקשה שתתחשב בי, והכל היה בקשות ותחנונים ולא דרישות ופקודות, והבכי המועט היה מתוך חוסר אונים ותסכול.
אני מכיר בלגיטימיות של הצרכים שלה ללבוש בגדים שנוחים לה , אך אני גם וויתרתי לה בהרבה דברים למרות שמדובר בדברים לא נעימים מבחינתי, מפני שאני אוהב אותה וחושב שצריך להתאמץ ולתת אחד לשני. לדעתי ללא וויתורים הדדיים נישואין לא יכולים לשרוד. לאור מה שהסברתי בשאלתי הראשונה יוצא שכל בקשתי היא שאשתי תתלבש באופן סקסי רק כ- 15% מהזמן, שהוא כמחצית מהזמן שאנו ביחד, כך שלעניות דעתי גם בנושא זה וויתרתי על הרבה מאד.
בבית הדתי-לאומי שאני גדלתי אמי ואחותי הלכו בלבוש לא צנוע בפניי, כולל גופיות ומכנסיים קצרים, ואין עם זה בעייה הלכתית כיוון שאין עריות בקרובים. כמו כן אמי נוהגת ללכת לים מעורב, למרות שהיא דתייה, ויצא לי לראות אותה בבגד ים ואין עם זה איסור הלכתי כיוון ש"אין עריות בקרובים" ולכן גם מותר לאם לחבק ולנשק אם את בנה וכו'.
עד לנישואינו אני ואשתי מעולם לא נגענו אפילו בבן כלשהוא מהמין השני, לא כשהיינו חברים, לא כשהיינו מאורסים, ולא לפני שהכרנו .אני עובד קשה במקצוע תובעני ובעל אחריות רבה שעות רבות כל יום ומצפה שלפחות בערב יהיה לי קצת נחת. אשתי הבטיחה לי פעמים רבות שבסדר והיא תשתדל להיענות לבקשתי אך לעיתים קרובות היא חוזרת להרגלה, וכל פעם אמרה סיבה אחרת : "אני עייפה", "אני עוד מעט מתקלחת ואתלבש כך אחרי המקלחת" כאשר בפועל עבר הרבה זמן עד המקלחת , "קר לי", וכשביקשתי להדליק את המזגן היא אמרה שזה בזבוז חשמל.מה שאשתי אומרת שלא נעים לה בפני הילדים להתלבש כך לא ברור לי. ראשית , טובת הילדים שתהיה בין הוריהם זוגיות טובה ומאושרת . שנית, להערכתי כשהבן שלי יראה איזה אבא אומלל יש לו , כשבהרבה מקומות הוא ייתקל בנשים שלבושות בצורה סקסית ורק אביו , בביתו , כשאין אורחים , לא זוכה לראות את אשתו לבושה בצורה סקסית , להערכתי בשל כך הבן שלי יעזוב את הדת. מצ"ב המשך תגובתי בהודעה הבאה -

כמו כן, להערכתי כשהבת שלי תראה איך אשתי מסתובבת בפניי בצניעות היא גם תלבש כך בפני בעלה בביתה כשהיא תינשא, וע"י כך היא תאמלל אותו כיוון שהיא לא תבין מה הגברים רוצים, מה הצרכים שלהם, וכשהוא יבקש זאת ממנה היא תאמר שהוא אובססיבי ושזה לא נוח לה להתלבש כך.
כפי שציינתי בשאלתי שאלתנו היא במישור הפסיכולוגי בלבד ולא במישור ההלכתי. לגבי המישור ההלכתי שאלנו רב והוא אמר שאין איסור הלכתי בבקשתי, והוא לא סייג את דבריו רק למצב שילדינו לא בבית, וגם אשתי הודתה שהתנגדותה לבקשתי אינה מסיבה הלכתית.
ראוי לציין כי קיימת גישה הלכתית הסוברת כי כל הלכות צניעות משתנות ומתעצבות בצורה דראסטית בהתאם לזמן ולמקום.
מה שאשתי טענה בתגובתה על "מופע חשפנות קצרצר" כשהיא מחליפה את הבגדים, ראוי לציין כי המדובר בשניות ספורות, כשהיא בקושי זזה, וכשממילא החזייה והתחתונים שלה אינם סקסיים, אני לא חושב שניתן להגדיר את זה כ"מופע חשפנות".
כמו כן, אנו מקיימים יחסי מין פעם בשבוע-שבוע וחצי בגלל עייפות ועיסוקים , ובדרך כלל אנו עושים זאת בשעה מאוחרת,. וגם אז זה לטעמי קצר מדי , והיא פסיבית מדי ולא יוזמת . אני תמיד מבקש יותר גיוונים אך היא בדרך כלל לא מעוניינת בכך ולא מנסה לקדם את זה, ובטח לא יוזמת, היו שיפורים רק לאחר כמה שנים אך עדיין לא מספיק לטעמי, אך אני מאמין ומקווה שזה ישתפר בעתיד. זה נכון שאשתי כמעט כל פעם שאנו מקיימים יחסי מין היא מגיעה לאורגזמה, בזכות גיוונים שהצעתי וגם ספרי הדרכה, אלא שהתחושה שלי היא שאני מתאמץ להעניק יותר ממנה בנושא הזה.
אשתי היא היצור היקר לי ביותר בעולם, היא מבחינתי העדיפות הראשונה בחיים, בשבילה אעשה הכל ואמרתי לה זאת פעמים רבות, ועשיתי למענה הרבה וויתורים, כך שמצער אותי מאד שאינה מוכנה לספק לי את הצורך החשוב ביותר שלי.
היא טענה רבות עד עכשיו ועדיין טוענת בתגובתה שנשלחה אלייך היום כי אני "אובססיבי" והדבר פגע בי אישית מאד עד עמקי נשמתי. אשתי טענה שזה לא קללה אלא עובדה.
להערכתי יצר המין שלי יותר חלש מהממוצע הגברי, ואני מאד צנוע ומתנזר , מסיבות דתיות, מהרבה דברים כפי שפירטתי בשאלתי הראשונה, כך שבוודאי לא ניתן לומר שאני מכור למין או אובססיבי.
האם באמת הבקשה שלי מאשתי בעניין הלבוש מעידה על אובססיביות ?

ברצוני להתייחס לשני נושאים שהזכרתם. כואב לך שאשתך אמרה עליך "אובססיבי". זה כואב כי היא השתמשה בשיפוט. היא קבעה שיפוט לגביך במקום רגיש ונזקק ביותר, שבו אתה נחשף בפניה. עבורה, מכל מקום, זה מופיע כאובססיבי, ויש לשאול אותך, בת הזוג, מה את מרגישה בפנים, אצל עצמך, בכל פעם שצצה הבקשה של בן זוגך? מה זה מקפיץ לך? כנראה מופיעה לך תגובה פנימית כמו הירתעות, מבוכה, או דברים נוספים. בתקשורת המקובלת, הרבה פעמים כאשר עולים בנו רגשות לא נעימים, יש לנו נטייה לתקוף את מי שלחץ על הכפתור הרגיש, ואז מה שיוצא לנו מן הפה הוא שיפוט, אחת מצורות התקשורת הכי פוגעות וחוסמות. במקום זאת הכי טוב הוא להתבונן אל תוך עצמך ולחשוף בפני בן הזוג איך את מרגישה שם פנימה. זה יותר קשה, אין ספק...
הנושא השני הוא אורגזמה כקריטריון לתיפקוד מיני טוב.
אני כלל לא מתלהבת מקיום או אי קיום אורגזמה כתפקוד מיני טוב. אורגזמה היא רק אחד הדברים הנעימים שיכולים לקרות במעשה האהבה. אבל אם תחשבו על כך, רגע האורגזמה הוא מאוד פרטי, יש בו מעט מאוד התחברות. הוא דורש לפעמים התנתקות מירבית מן הסביבה, ממחשבות, מבן הזוג. יש זוגות רבים בהם האישה מגיעה לאורגזמה ובכל זאת אינה מתלהבת מסקס, כי חסרים דברים אחרים, כמו תחושת חיבור, שאחד הביטויים שלה הוא נשיקות מאוד אינטימיות, ליטופים ממושכים, קשר עין, דיבור תוך כדי, ועוד, ועוד. אורגזמה היא סוג של מטרה, ואילו כל השאר הם הדרך, והרבה זוגות שוכחים ליהנות מן הדרך, הם כל כך מרוכזים באיך לטפס לכיוון האורגזמה.

רציתי להוסיף עוד מספר נקודות-
כבר בתחילת נישואנו בעלי בקש ממני ללכת בלבוש כזה, אך זה תמיד היה בקיץ, לעיתים נענתי לבקשתו ולעיתים לא, אך הוא אף פעם לא היה אובססבי בעניין, האובססיביות בעיניין זה התחילה לפני כשנה, כשהייתי בתחילת הריוני, אני מניחה שהסיבה לכך היתה שבתקופה זו באופן טבעי הייתי עייפה מאד כך שכמעט לא קיימנו יחסים,, בנוסף על כך בהמשך גם בטני התחילה להתעגל, כך שהייתי פחות מושכת מבחינתו, לקראת סוף ההריון הייתי גם בשמירת הריון, וכמובן היתה אח"כ התקופה של משכב לידה, כך שנוצר חסך מצתבר. למרות זאת הבקשה נראת לי קיצונית במיוחד- אמנם לא בדקתי את העניין, אך לא נראה לי שבבתים דתיים האשה מסתובבת בלבוש כזה בשעת ארוחת הערב, ואני מניחה שגם בבתים חילוניים בחורף האשה לא מסתובבת כך. אם הבקשה שלו כל כך טרייואלית לטענתו, מדוע נשים אחרות אינן נדרשות להתלבש בצורה כזאת?! בגלל שהנושא חשוב לו כל כך ניסיתי ללכת לקראתו, אך פשוט אני מרגישה לא בנוח עד כדי כך, שלמרות שאני אוהבת את בעלי מאד ומתגעגעת אליו, כאשר הוא מודיע לי שהוא צריך להתעכב בעבודה אני מאושרת..., כשאני מנסה להסביר לו כיצד אני מרגישה בעניין הוא טוען שהוא סובל יותר... הוא אמנם לא "דורש" אלא רק "מבקש" אך כאשר הוא מציג זאת כתנאי לאהבתו אין לי הרבה ברירות...
בנוסף רציתי להוסיף בקשר לאובססביות , הדבר בא לידי ביטי לא רק בנושא זה, בכל תחומי החיים הוא מאד איטי ויסודי - פעולות טריוויאליות של שטיפת כוס, כתיבת צ'ק וכיוצ"ב לוקחות לו זמן רב הרבה מעבר לסביר, גם בעבודתו הוא מאד איטי ויסודי. (ממקום עבודה מסוים הוא פוטר גם בשל איטיות). כשהוא קונה בגדים יש לו מספר כללים שאסור לחרוג מהם בשום מצב: אם מדובר בבגד בשבילי הוא חייב להיות בצבעים בהירים, באורך המינמלי שההלכה מתירה, צמוד ובעל מרקם עדין. (לא אכפת לו כמובן שאלבש בגד זה לעבודה אך לא כאשר אני יוצאת איתו), כשהוא קונה לעצמו כיפה היא חייבת להיות בעלת מינימום שלשה גוונים וכד'. יכולתי להוסיף עוד דוגמאות רבות אך לא אלאה אותך, אייני חושבת שמדובר ממש בהפרעת אישיות , אך יש בכך לדעתי הלא מקצועית כדי לשפוך קצת אור על העניין.
ולסיום שוב תודה רבה על המענה המקצועי והמהיר

רציתי לציין שהתגובה הקודמת נכתבה לפני שקראתי את תגובתך מהיום
בנוסף רק רציתי לשאול אם זה סביר שדוקא לבוש זה שאני מרגעשה בו מאד לא בנוח הוא תנאי הכרחי לסיפק צרכיו של בעלי, מדוע הוא אינו יכול להמשך אלי כשאני לובשת בגדים קצת צנועים יותר? אני מוכנה לעשות כמעט הכל בשבילו, בהריון נכנעתי להפצרותיו והלכתי עם בגדים צמודים למרות שנראתי מגוחך ואף העירו לי על כך.., האם לשם סיפוק צרכיו עלי למחוק את אישיותי, רגשותי והשקפתי? ניסיתי לעשות זאת אך הרגשתי אומללה.. ניסיתי פעמים רבות להסביר לו שאני מרגישה בבגדים כאלו כמו יצאנית (אין לי כאמור בעיה ללבוש בגדים אלו ואף נועזים יותר כשאנו רק שננו לבד, אך לא בפעילות שגרתית מול הילדים) אך הוא אינו מבין אותי, האם הדרישה שלו סבירה?

רציתי רק לחדד נקודה מסויימת
אני יודעת שיש לי עוד הרבה מה ללמוד ולשפר, ואני מבינה שהמצוקה של בעלי אמיתית, אך מה שמקומם אותי זה שמבחינתו הלבוש שהוא מבקש זהו תנאי הכרחי שבלעדיו אין סיכוי שיהיה מסופק. לדעתי ניתן למצוא פתרון שבו שננינו נרגיש בנוח, ואני מאמינה שכאשר ארגיש שבעלי מכבד את רגשותי יהיה לי גם יותר חשק ואנרגיות להשקיע במיטה - כרגע כל האנרגיות הולכות על מריבות...

נקודה נוספת בקשר להערתך על שיפוטיות - הבקשה שלו אינה מקוממת אותי, היא לגיטמית בהחלט, מה שמקומם אותי זה שהוא מציג אותה כתנאי סף למשיכתו אלי. אני מנסה להסביר לו פעמים רבות בדיוק איך אני מרגישה אך בתגובה הוא מנסה להוכיח לי מדוע אין לי סיבה להרגיש כך, וזה אכן פוגע בי שאינו מכבד את רגשותי ואינו רואה את הלגיטימיות שלהם.

אני מעריץ את אשתי, וחושב שהיא עולה עליי בכל התחומים, והיא לדעתי האישה היפה בעולם, והיא מושלמת בכל התחומים.
בסך הכל ביקשתי שתכיר בלגיטימיות של הבקשה שלי, ושל הצורך החשוב ביותר שלי בחיי הנישואין. הייתי מעדיף למשל לאכול כל חיי קופסאות שימורים ושהיא לא תבשל לי כלום והעיקר שארגיש שאני נמשך אליה. התסכול שלי הוא שלא רק שאשתי לא מכירה בלגיטימיות של הבקשה שלי ולא מכבדת כלל את הרגשות שלי ולא מכירה בלגיטימיות של הרגשות שלי אלא שהיא טוענת שהבקשה שלי מעידה על "אובססיביות" ועל "סטייה" "התמכרות למין" ושזוהי "חולניות" ושאני צריך פסיכיאטר, פסיכולוג , רופא וכו'. האלימות המילולית הזו מאד פוגעת בי, ואני אף פעם לא קיללתי את אשתי.
אני לעומת זאת מכיר בלגיטימיות של הצרכים והרגשות של אשתי, אלא שאיני מסוגל לוותר על ה"חלום" שלי. מעולם לא הייתה לי חברה, לפני הנישואין מעולם לא נגעתי בבת, התנזרתי לחלוטין מכל העולם הזה, וגם לאחר הנישואין אני שומר על הלכות נידה כך שממילא כמחצית מהזמן הכולל (כשבועיים בחודש) אסור לי אפילו ליגוע באשתי, מאז גיל 14 בערך אני לא הולך לים מעורב, כך שהוויתורים שעשיתי הם כאלה אדירים ואשתי לא יכולה "לחנוק" אותי עד הסוף.
דווקא העובדה ששנינו עובדים קשה במקצועות תובעניים מגבירה את הקריטיות שלפחות בלבוש אוכל להימשך אליה, כך שגם אם בגלל עייפות לא מקיימים יחסי מין לפחות שארגיש את הנשיות שלה.
לדעתי אשתי צנועה בלבושה והתנהגותה הרבה יותר מהממוצע אפילו בתוך הציבור הדתי-לאומי עצמו.
האמא של אשתי עד תקופה מסויימת אחרי נישואיה גם הייתה הולכת לים מעורב (למרות שהיא הגדירה את עצמה כדתייה מאז ומעולם), שזה דבר הרבה יותר נועז מאשר הבקשה שלי, וגם הלכה ללא כיסוי ראש. אמא שלי עד היום הולכת לים מעורב וללא כיסוי ראש, למרות שהיא מגדירה עצמה כדתייה. כך שלא ברור כלל הטענה של אשתי שכשהיא מתלבשת כבקשתי היא מרגישה כמו "יצאנית". זוהי הוצאת לעז על רוב עם ישראל , כולל על האמא שלי ועל האמא שלה בזמנו.
כבר מהפגישה הראשונה שלנו כחברים אשתי הציגה עצמה בפניי כבעלת דעות ליברליות בסגנון "הקיבוץ הדתי" ובניגוד גמור לזרם החרד"ל (="חרדי לאומי" – הזרם החדש שנוצר בתוך הציונות הדתית ב – 20 שנה האחרונות שכלל "התחזקות" דתית , לטוב ולרע). כך שלא העלתי בדעתי שבחורה שמגדירה עצמה כך תאמר לי אחרי החתונה שכשהיא מתלבשת בבית כשאין אורחים עם גופייה ומיני היא מרגישה כמו "יצאנית". המשך התגובה מצ"ב בהודעה הבאה:

נראה לי שנפלה טעות סופר בדברי אשתי על בגדיה בעבודה. בכל אופן אשתי הולכת לעבודה בדרך כלל את בגדי המלתחה הישנה שלה כהרגלה ואין לי שום בעיה עם זה. כשהלכנו יחד לקנות בגדים חדשים היא שאלה מה מוצא חן בעיניי כי היא רוצה לקנות בגדים לא רק לעבודה אלא גם לבילויים ואירועים שהיא יוצאת אתי, ואמרתי לה את טעמי – גוונים בהירים ושהחצאית תהיה עד הברך ולא מקסי (כי מסיבות הלכתיות אסור ברחוב להסתובב עם חצאית מיני) צמודה יחסית , ואמרתי שאני מעדיף דוגמא עדינה ולא גסה במרקם הבגד. כך שלא ברור איפוא כאן ה"אובססיביות" מצדי.
אשתי סיפרה לי שהיא יצאה עם עשרות רבות של בחורים, ועם חלקם היא יצאה מספר חודשים, אך לדבריה לא היה את ה"קליק" של ההתאהבות הרומנטית, ורק אצלי זה קרה לה. ובכל אופן כשהיא לא מצאה את אהבתה בבחורים היא לא אמרה לעצמה – את "אובססיבית" את "יסודית מדי" את "איטית ודקדקנית מדי בבחינת הבחורים" את "צריכה לעבוד על עצמך" את "קבעת לעצמך כללים קפדניים מאד של פלס שאיתם את בודקת את הבחורים וקובעת אם את אוהבת אותם או לא" אלא להיפך, היא אמרה לי כמה וכמה פעמים שהיא הייתה מעדיפה להישאר רווקה כל חייה ולא להתחתן עם מישהו שהיא לא מאוהבת בו. כך שלא ברורה לי כלל טענתה כאילו "אני קובע לעצמי כללים דקדקניים ונוקשים" ובהתאם להם אני מחליט אם להימשך או להימשך אליה. זה פשוט קורה כמו הקליק שקרה לה בקטע הרומנטי, ואני לא עושה שום דבר ב"דווקא" או ב"החלטה". אני קראתי ש"הרומנטיקה" בשביל הנשים זה כמו "המיניות" אצל הגברים, ונראה לי שאשתי לא עשתה לגמרי את הה"תרגום" ו"ההמרה" של חשיבות הרומנטיקה אצלה לחשיבות המיניות אצלי, ולכן היא לא מבינה אותי.
אני לא בטוח שזה מדוייק מה שאמרה אשתי כי תכיפות בקשותיי ממנה להתלבש בצורה סקסית גברו בשנה האחרונה בגלל ההריון. בשנים הראשונות הייתי יותר טרוד בלימודים ומבחנים מאד קשים וחיפוש עבודה והתחלת עבודה חדשה, אז יכול להיות שלא התפניתי לחזק את הזוגיות והקשר בינינו. כמו כן ייתכן שהיא יותר נענתה לבקשותיי אז, וגם אז יותר שהיתי במחיצתה כי היא גם לא עבדה אז תקופה ארוכה ואני אז למדתי והייתי רוב הזמן בבית כך שנהניתי מחברתה יותר והיום אני נמצא בעבודה רוב היום, אז לכן ביקשתי שלפחות במעט זמן שאנו יחד שהיא תתלבש בצורה סקסית מחצית מהזמן שאנו ביחד (כי ביתר הזמן אנו או בביקורים אצל ההורים של שניניו, או בסידורים וקניות וטיולים ובילויים מחוץ לבית או שיש לנו אורחים שאז היא לא יכולה להתלבש בצורה סקסית).
חוץ מזה שידוע שיש בנישואין נושא של "שחיקה מינית" ו"שחיקה בנישואין" ואני לא תולה זאת דווקא בהריון האחרון שלה ובהנקה שלה עד עכשיו. מצ"ב המשך התגובה בהודעה הבאה:

התנהגותה של אשתי גורמת לי צער רב ואין לי מוטיבציה להזדרז לחזור מוקדם הבייתה כאשר אני יודע שאשתי מסתובבת בבית עטופה בבגדים ולא מטופחת, וחבל מאד. עד שהילדים יירדמו היא מסכימה ללכת רק בגדים בהירים אבל שצנועים ברחוב לפי ההלכה , אלא שביגוד זה מונע ממני מלהרגיש משיכה לאשתי, וזוהי בדיוק גם הסיבה שקבעו את ההלכות האלו.
כשאני קונה כיפה אני אוהב שהיא תהיה לפחות 3 צבעים, זה עניין של טעם ואני לא יודע מה רע בכך ואיפוא כאן ה"אובססיביות".
באשר לשטיפת כלים אשתי עושה זאת מהר יותר ממני אבל נדמה לי שהגבר הממוצע יותר איטי בעניין הזה מהאישה הממוצעת, כך שלא ברור מה זה רלוונטי ואיפוא ה"אובססיביות" שלי.
זה נכון שאני יסודי ולפעמים הדבר בא על חשבון מהירות אבל זה לא רלוונטי לבקשתי מאשתי להתלבש בבית , כשאין אורחים, כשאני בבית, בצורה סקסית , 15% מהזמן הכולל בלבד.
חבל מאד שאשתי עירבה דבר נוסף שלא רלוונטי באשר לעבודה, וגם בכך אשתי לא דייקה. הדבר היה מזמן, בתחילת דרכי המקצועית, והמישרה מראש הוגדרה ל – 3 חודשי ניסיון, והם לא אמרו מה הסיבה שלא רצו להמשיך, אשתי העלתה רק השערה בלבד, והדבר מאד פגע בי ולא רלוונטי לעניינינו, ונראה לי שאשתי רוצה לעקוץ אותי בחזרה כדי לאזן התמונה ולומר בכך שכמו שהיא לא מצטיינת בהתנהגותה הנשית כך גם אני לא מצטיין בהתנהגותי הגברית. אלא שאני לא צריך את התזכורות האלה , הרבה פעמים אני אומר לה שאני רחוק מלהיות מושלם ושאני עושה טעויות, אך הדבר לא ענייני לנושא שלנו.
אותה פעולה כאשר היא נעשית ע"י יצאנית היא מעשה זנות אך כאשר היא נעשית ע"י אשה לבעלה היא המצווה הכי גדולה בתורה, כך שלא ברור כלל הזדעזעותה של אשתי.
האם לדעתך הבקשה שלי מאשתי בעניין הלבוש מעידה על "אובססיביות"?
ולסיום רציתי להודות לך מקרב לב על ההקשבה , המחשבה, תשומת הלב והמענה המקצועי והמהיר.

לשניכם,
נראה לי ששניכם הגעתם קצת רחוק מדי עם הויכוח הזה ואתם נתפסים לסממנים חיצוניים במקום לנגוע בדבר העיקרי. כי אם אתה כותב שכבר לא מתחשק לך להגיע הביתה בערב, ואת מדברת על אנרגיות של כעס ומריבות, נראה לי שהגיע הזמן להיכנס לתהליך ייעוץ, כי נתקעתם בויכוח אופייני של "מי צודק" ו"בואו תשפטו בינינו", וויכוחים אלו עלולים להכחיד את האהבה ואת האינטימיות.

חלי יקרה,
ממה שאת מתארת יש כמה אפשרויות.

אכן אפשרות אחת הא שהוא בוגד בך רגשית או גופנית ועל כן מרגיש מרוחק - גם כי הוא קרוב לאישה אחרת וגם כי אינו יכול לשתף אותך בנושא.

אפשרות אחרת היא שמשהו אישי עובר עליו כמו משבר נפשי, דכאון, בעייה רצינית בעבודה?

אפשרות שלישית היא שמשהו קרה לאהבה שלו כלפייך וזה אולי מפחיד אותו להתייחס לכך ולעשות עם זה משהו, והוא מעדיף לא לפתוח את הנושא. באפשרות הזו הוא לאו דווקא בוגד, אלא מרוחק ממך ולא מעז לדבר על כך.

בכל מקרה אתם זקוקים לייעץ חיצוני על מנת להתחיל לטפל בבעייה.

לאחר שקראתי את תשובתך המציאות מכה בי ומפחיד אותי לגלות דברים
שפחדתי לדעת עליהם וגם כלזה חדש לי ,משיחות עים בעלי בעבר אני יודעת שהוא בחיים לא ילך ליעוץ , מה עלי לעשות או להגיד בכדי להתחיל בנושא.

היי נוגה, אני חושבת בדיוק כמו "דובית איכפת לי", שמאוד לא נכון לבסס נישואין כל פי מה שאת מתארת, לא עם בן הזוג הנוכחי ולא עם מי שהתאהב בך.

בנוסף, הייתי מתחילה להתבונן קצת פנימה, ולעשות סוג של חקירה ידידותית אל תוך תוכך, כי נראה לי שאת מאוד זקוקה שיעריצו אותך ויאהבו אותך, ואולי אינך מכירה מספיק את החווייה של "לאהוב מישהו". זה טוב שאת מודעת לבעייה, כי אחרת לא היית עוצרת כאן ומתלבטת אלא ממשיכה עם תכניות הנישואין, או מעודדת את הגבר השני לעזוב את משפחתו. האם קרה לך בעבר שאת אהבת בעוצמה מישהו? אולי נפגעת ממשהו ועכשו את נזהרת? אולי כדאי לך לעבור טיפול אישי ולהכיר את עצמך יותר טוב, כדי להיפתח לאפשרות שאת תאהבי מישהו.
אפשרות שניה - אולי אני טועה במה שכתבתי קודם, וזה לא כל כך מורכב, לא כל כך "פסיכולוגיסטי", אלא פשוט - עדיין לא מצאת מישהו מתאים שיעורר בך אהבה אמיתי. ואז הפתרון הוא להמשיך ולחפש, ולא להיעצר בדרך בגלל מנת ההערצה שאת מקבלת.

המייל שלי הוא
[email protected]
את מוזמנת לכתוב לי. יש איזו בעיה לכתוב כאן בעילום שם?