פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

שלום לך "שרוף"
ראשית, אני חושבת שעדיף להפנות את שאלת לפורום סקסולוגיה.
אני מציעה שכאשר אתה שואל, תוסיף עוד מספר פרטים, כגון
על איזו אורגזמה אתם מדברים - וגינאלית או של הדגדגן, או ששתיהן אינן.
האם היתה לה אי פעם אורגזמה?
האם היא יודעת להגיע לאורגזמה כאשר היא מאוננת? כאשר היא עושה זאת איתך או לבדה?

אנו זוג מאוהב מאוד, אבל בזמן אחרון האהבה ומשיכה שלה אלי "עוממת". אחרי שיחה רצינית, גילתי שהתקררות מצד שלה בה אך ורק בגלל שהיא לא יכולה להגיע ל"שיא". בגלל זה גם המשיכה הולכת ויורדת מיום ליום. תעזרי לי בבקשה!
חברתי אף פעם לא חוותה אורגזמה לא איתי וגם כן לא באוננות.

שוב, מכיוון שאתה מצביע על נושא האורגזמה בתור דבר כה מרכזי, נדמה לי שייעוץ של סקסולוגית יכול להיות הדבר שיעזור. כנראה שהיא מאוד מתוחה ולא מצליחה להרפות מן השליטה בעצמה ובמה שקורה ביניכם. האם היא אדם ספונטאני? אני מנחשת שלא כל כך. אינה אוהבת הפתעות?
עד כמה שידוע לי, הדרך בה עובדים על בעייה כזאת היא - שחברתך תלמד בעזרתה באופן הדרגתי לאונן בצורה שתביא אותה לאורגזמה, ובהדרגה, ככל שהיא תרגיש חופשייה ונינוחה בנוכחותך, היא תוכל לאונן בחברתך, ובהמשך, היא תוכל להדריך אותך מה עושה לה טוב.

נראה מה יכול לצת מזה

היי סופי,
ראשית, מצבכם טוב - שלוש פעמים ביום, וכו' - אני בטוחה שהרבה קוראים מקנאים בכם. חשוב לדעת קצת יותר על מה משפיע על האורגזמה. לפעמים באות מחשבות תוך כדי שמפריעות להיכנס לאוירה, או מחשבות שמוציאות אותנו מן האוירה המתאימה, וזה יכול לקרות גם לו מתישהו. לדעתי כדאי שתאספו קצת חומר קריאה בנושא המיניות, או תיכנסו באינטרנט לאתרים. יש אתר ישראלי בשם "יחסים", שנותן המון מידע מתאים.
נושא הקינאה כפי שתיארת אותו מופיע כמעט אצל כל זוג, ואצלכם זוהי הפעם הראשונה שנתקלתם בעוצמות שלו. כנרא, בגלל שהוא שבוע שלם בצבא, ויש לו מחשבות רבות עליך, כולל הידיעה שאת כנראה אוהבת מין (על פי מספר הפעמים שאתם עוסקים בכך כאשר הוא נמצא) - אולי הוא שואל את עצמו איך את מסתדרת. כדאי לשתף אותו באמת איך את מסתדרת, כי במקום שהוא צריך לנחש - מכיוון שאין לו מידע ממי ממך - הוא עלול להפעיל את הדמיון הכי פרוע שלו ולחשוד חשדות מכוערים. אולי הוא גם שמע סיפורים מחבריו בצבא, ואז בפעם הראשונה שקרה משהו יוצא דופן ביניכם - הוא קישר את הסיפורים ואת החשדות שהיו לו עם מה שהוא ראה אצלך. מין צורת חשיבה כזאת שעושה חיבור בין שתי תופעות שאינן קשורות בעצם.
אני מקווה שתוכלי להראות לו את המכתב שלי ושזה ירגיע אותו.
ספרי לנו מה קורה איתכם בהמשך, אם את מוכנה.

תודה רבה לך דורית שענית לי על שאלתי ! תודה על עזרתך !
דורית, אני והחבר שלי עברנו הרבה דברים טובים וחלקם פחות טובים שלא כל זוג עובר בגלל שהדת שלנו שונה, אך אני וחבר שלי אוהבים ויש לנו קשר חזק מאד ועברנו כמעט הכל, ונלחצתי בגלל מה שהיה בנינו באותו יום, ומרוב חשש שהפסיד אותו חששתי לספר לו אך הרגשתי. למרות שאני יודעת שהוא אוהב אותי ולא יוותר עלי ולמרות שיש לנו קשר חזק ויציב שתמיד שנינו אומרים ישר בפנים כל מה שמפריע לנו.
אני דיברתי עם חבר שלי והסברתי לו שהוא אמר משהו ממש לא במקום ונפגעתי והוא אמר לי שהוא מצטער ולא התכוון שזה ישמע ככה, ואני גם הראתי לו את מה שכתבת. והכל כבר מאחורינו ובסדר!
תודה לך שוב...

שירי יקרה,
נפלא שקיימת אהבה וניצוץ להתלהבות ומשיכה מינית ביניכם. כל חיי נישואים זקוקים לריענון, שיפור, עוררות, גיוון והשקעה אחד בשני. כפי שעניתי על פנייה דומה: אסור לקבל את האהבה כמובן מאליו. הזמן שוחק והילדים הקטנים בבית גוזלים אנרגיות ותשומת לב. בפרט אז - חיזור של מי שמחוץ לבית - תמיד מרגש. זה טוב ונעים להיות מחוזר, אבל אינני בטוחה ש"כולם בוגדים" כפי שחברכם המשותף הגדיר. תלוי איך את רואה את טיב היחסים ביניכם בעתיד.
את האהבה , החברות הטובה והמיניות שהיתה - צריך לשוב ולעורר. להעלות את רמת הריגוש ולשפר יחד את הפתיחות ביניכם. לבלות יחד, ללכת לסדנאות משותפות
העלאת הנושא בשיחה עם בעלך- יכולה לשמש כנקודת מיפנה לשיפור במקום למצוא מיפלט ולברוח אל הפיתוי ממנו לרוב חוזרים פגועים , הזוגיות נהרסת וכולם יוצאים בהפסד.

אנט יקרה, אכן נגעת בנקודה העיקרית - איבדתם את האינטימיות. לפי תיאורך בעצם אתם נמנעים ממצבים אינטימים, אולי כי יש משהו באינטימיות שלכם שמלחיץ אתכם. אולי לא נוח כאשר שותקים יותר מדי ומרגישים שלא ניתן בעצם לדבר בצורה חופשית, כל אחד נשאר עם מחשבותיו הכמוסות וחושש לשתף, לא בעצם מוכן או רוצה לשמוע את תגובתו הידועה מראש של בן זוגו...
כדי לחזור לתחושות אינטימיות יש צורך ללמוד לשתף בצורה שלא מאיימת על בן הזוג, וגם מבלי לחשוש לשמוע את תגובתו. אם זה קשה לכם, קחו ייעוץ זוגי, עשו זאת בהקדם, לפני שהרגש ביניכם יגווע. זה לא מצב שניתן להשאיר אותו כך.

סי יקרה, ממה שאת מתארת, אין מנוס מהליכה לייעוץ, כי את נמצאת במעגל קסמים: אינך מעיזה ליזום התקרבות, כנראה כי אינך בטוחה שהוא יגיב לכך בחיוב. חישבי שאולי אף הוא הפסיק ליזום כי קיבל ממך יותר מדי סירובים כאשר עדיין כן ניסה ליזום, ועכשו הוא הרים ידיים.
למען עצמכם וילדיכם, איזרי אומץ וקחי אותו לשיחה רצינית, ושתפי אותו בהרגשותייך. אם שיחה כזאת לא תעזור, הציעי לו ללכת לייעוץ, כי התהליך שאת מתארת לא מתהפך עם הזמן, והקרע, הנתק, עלול להעמיק. ואם תהיו במצב זה זמן רב מדי, מעט הרגש והאיכפתיות שנותרו (יש לקוות) - עלולים להיעלם, ויהיה קשה עד בלתי אפשרי לשקם אותם.

עדנה היקרה, צר לי על הסבל שאת עוברת, ובוודאי על סיבלו של בעלך. כי למרות שאת חווה כעס והשפלה , אני מתארת לעצמי שעבור גבר בוגר, בעל משפחה, להיכנס לאישפוז פסיכיאטרי, להגיע לסף התאבדות - עוברים עליו ימים קשים מזה שלוש שנים.
שאלת אם את זקוקה אולי לטיפול. היעזרות בטיפול נפשי אינה נחלתם של חולי נפש בלבד. טיפול נפשי הוא כלי עזר שהמון אנשים בריאים משתמשים בו בעיתות צרה ואין ספק שאת נמצאת בתקופה קשה, בה את זקוקה לתמיכה מקצועית, לא בגלל שמשהו בך לא בסדר אלא כי קשה להסתדר לבד במצב כזה.
לגבי שאר שאלותיך, אני לא מרגישה שאני יכולה לתת לך תשובות מבוססות על סמך מה שכתבת כאן, כי את שואלת האם הוא יכול להשתנות - להתיישר - לוותר על חופש ונשים אחרות. אינני יכולה לענות לך על השאלה הזאת. הוא זקוק לטיפול נפשי רציני.
אומר רק שנראה לי שהקונפליקט בו הוא נמצא, בינך לבין חופש ונשים אחרות - הוא כנראה מאוד הרסני עבורו. הוא אינו מצליח לנהל את עצמו. מצד אחד הוא מרגיש צורך עז בחופש, ומצד שני זה גורם לו לשנוא את עצמו ולהרגיש חלש, אולי מכיוון שהוא מוצא את עצמו הולך בדרך של אמא שלו, שהוא חווה איך אותם מעשים הרסו את משפחתה, אבל הוא אינו יכול לעצור את עצמו מללכת באותה דרך. אולי בגלל שהוא חווה לעומק, בגיל צעיר, את התוצאות הקשות של הבגידה, הוא נבהל ונחלש כל כך מהתנהגותו שלו, שלרוב, אם תחשבי על כך, אינה גורמת לאנשים רגילים להיחלש כל כך.
לסיכום, אם את יכולה להרשות לעצמך - היעזרי בתמיכה נפשית כלשהי, וכווני אותו לטיפול נפשי יסודי.

מיהו מטפל טוב שיכול לטפל בבעיות של בעלי?
האם כדאי טיפול זוגי ? כשהוא ישתחרר מהבית חולים הוא ילך לשכור דירה-עוזב את הבית.
אני צריכה מטפלים טובים ולא יודעת לאיזה סוג של מטפל כדאי להציע לו.
תודה.

היי עדנה,
כאשר הוא משתחרר בודאי ימליצו לו על המשך טיפול. בררי לגבי פסיכולוגים קליניים באזור מגוריכם, או דרך קופת החולים שלכם. (אני לא יכולה להמליץ)
לגבי טיפול זוגי - יכול להיות שאם הוא ירשה לעצמו להכיר בצרכים שלו, להבין את המקור האנושי והטבעי שלהם, אפשר יהיה לעזור לכם גם בייעוץ זוגי, שבו אולי תוכלו לבנות תקשורת יותר פתוחה, יותר מקבלת, ואולי להגדיר מחדש כמה כללי יסוד.

קראי גם את תשובתי לרונן היום. יש קשר בין הדברים.

ממש כואב לשמוע, עובר עלייך משהו לא פשוט בכלל.
החיים שלנו מורכבים מבחירות, לבחירות שלנו יש השלכות.
עשית בחירות בזוגיות שלך איתו ויש להן השלכות שמובילות לעוד בחירות ועוד השלכות...כמו כדור שלג, שאין לך מושג איך לצאת ממנו.
אין ספק שמה שקורה כרגע לא עובד. את חיה ברמת חיים נמוכה, את מתוסכלת ואין לך וודאות כלכלית וזוגית.
אני לא אוהבת להגיד משפטים חורצי גורלות כאלה, אבל אני לא רואה איך החיים שלך יעבדו אם תמשיכי להיות איתו. ממה שכתבת אני מרגישה שהוא מושך אותך למטה כמו עוגן.
קחי אחריות על עצמך ועל הבחירות שלך ותתמודדי איתן.
בדרכ כשאנחנו כלכך בפנים, בתוך כדור השלג, אנחנו לא מסוגלים לראות בבירור. מרוב רגשות הכל לוטה בערפל מבולבל.
אולי תנסי לקבל תמיכה מאיש מקצוע, יש מרכזים שיכולים לתמוך בך, עובדים סוציאלים, אולי אדם בחיים שלך שמהווה לך סלע איתן שתוכלי לפנות אליו.

תיהיי חזקה,
מעיין

מיכל היקרה, תיארת מצב שבו אולי כל אדם היה מרגיש שהוא עלול לקרוס ולאבד את כל מה שחשוב לו בנסיון להציל את הילד הזה. קונפליקט מאוד קשה.
לפני שלב הייאוש, אני רוצה לספר לך סיפור שנתקלתי בו. הגיע אלי זוג, הורים לילד קטן, שנכנס למשבר. אחת הסיבות המרכזיות למשבר היתה שהבת המתבגרת של הבעל, מנישואיו הראשונים, הודיעה שהיא עוזבת את אימה ועוברת לגור אצל אביה. היחסים בינה לבין האישה החדשה היו מאוד לא טובים, הבית היה קטן מדי והאישה ידעה שהיא תצטרך לוותר על חדר העבודה שלה, בו היא קיבלה תלמידים, כדי שהילדה תישן שם, וכי בלית ברירה הן יצטרכו לשתף פעולה כך שהיא כן תוכל להשתמש בחדר בשעות היום. בואה של הנערה המתבגרת היווה איום רציני על האישה, והבעל הודיע לה שאם היא לא תסכים הוא יעזוב את הבית וישכור דירה עם הבת. האישה צפתה רק לבעיות. אבל מסתבר, שברגע שהיא החליטה שהיא כן מקבלת את הילדה, משהו שם הסתדר, והחלו יחסים שהלכו והשתפרו, והיא הפכה להיות בת בית לכל דבר. מה שקרה הוא שהאישה הזאת הביאה אהבה, וסוג של חשיבה חיובית לכל תאקל או אירוע פוטנציאלי. היא גם החליטה שהיא לא הולכת להקריב את עצמה ולהיכנע לכל דרישה שלה, אלא היא תבוא לקראתה כאשר היא יכולה, למשל בהסעות לעיר הסמוכה, שם מתגוררים חבריה של הבת.
אני חושבת שאפשר לשרוד הרבה מצבים בחיים אם חייבים, וזה מאוד תלוי מה אנחנו אומרים לעצמנו על מה שקורה. המשמעות שאנחנו נותנים לכל מה שקורה לנו.
אפשר לתת למה שקורה משמעות של קטסטרופה, ואפשר לתת משמעות של: יש לך כאן הזדמנות! הזדמנות לשמור על נוכחותו של בעלך בחייך ובחיי ילדייך, והזדמנות להציל את הילד ואולי לעזור לו בדרך של אהבה ותשומת לב.
אולי אימו איבדה את כוחותיה לאחר שבעלה עזב אותה ולא יכלה לתת לו את האהבה שהיה זקוק לה, ומצבו הדרדר, כפי שאת אומרת.
אני יודעת שאת לקראת לידה, ושיש לך ילדה פעוטה, וזה עומס בפני עצמו לכל אישה. אבל, אולי יש בך את תעצומות הנפש הנדרשות? את דווקא נשמעת לי כמו אישה חזקה ועצמאית, נבונה ושקולה. אולי עם קצת אהבה ותשומת לב תופתעי ותגלי בילד הזה גם דברים טובים, אם תחפשי אותם? אני קוראת לכך - להקשיב לזהב שיש בו, ובתוכך.

בהתחלה כתבת שאת מוכנה לגדל את ילדתך לבדך, ואין לך שום בעיה עם זה.
עכשיו את נתאום נמצאת בזוגיות שקשה לך ושלא מתאימה לך עם גבר גרוש רק בשביל שילדייך לא יגדלו ללא אב?
מדוע חל שינוי כזה בתפיסה שלך?

ציינת שגם שלולא הפחד שהילדים יגדלו ללא אב, הפרידה ממנו הייתה לך קלה יותר- כלומר, אהבה גדולה כבר אין שם.

רוצה עיצה? תברחי ממנו כי הוא כנראה גבר פרזיט. הוא חי על חשבונך ועכשיו מנסה לגדל את הבן שלו בדירה שלך. אל תשתקי לו....שיגור בקרבת מקום בדירה משלו ויבוא לבקר מידי פעם. זה נשמע לי הפיתרון ההולם. אין שום סיבה שאת תטפלי בילד שאפילו לאמא שלו אין כוחות בשבילו - זה גם לא פייר כלפי הילד.

חני/אירנה, . נא הפני שאלתך לפורום מין וסקסולוגיה. להלן הלינק :

http://www.beok.co.il/SelectedForum.aspx?ForumID=19

שלום רב, שאלתך הועברה לפורם מין וסקסולוגיה. בהצלחה.

זו בעיה בזוגיות...ויותר מזה - בתקשורת ובתיאום הציפיות.
אני חושבת שהוא פשוט מרגיש שאת 'לקחת את המושכות' והוא איבד שליטה...חשוב שיהיו דברים שיגיעו גם ממנו. בגלל שאתם באים מחברה שמרנית, ועל פי התיאור שלך היחס שלו לסקס הוא מעט שמרני, זה בטח יקח מעט יותר זמן מאשר בזוגיות רגילה.
את היית בתולה עד גיל 25 אז בוודאי יש לך תיאבון גדול והמון סקרנות, אבל הוא גבר - ובשביל שהוא ירגיש טוב צריך לתת לו הרגשה שיש לו שליטה על הנעשה. העצה שלי - תוריד את רמת הציפיות קצת. אורגזמה זה נפלא - אבל הדרך לשם חשובה לא פחות. תני לו להבין שגם אם את לא גומרת אז זה בסדר...ככה הוא ירגיש פחות לחץ ויהיה פחות עסוק בלהביא תוצאות.

אמרתי לו שכרגע לא חשוב לי לגמור ושאם מתרכזים בזה בתור מטרה אז עוד פחות סיכוי לגמור ושלוקח זמן לגמור עם גבר במיטה עד שמרגישים בנוח איתו לגמרי וכו....אך נראה שזה יותר חשוב לו שאגמור הוא היה אומר לי שהוא רוצה שאגמור בכל פעם שנשכב וזה ממש לא הלך לו....

אירנה יקרה, יש ביניכם פער מאוד גדול בהרבה בחינות ביחסכם למין. נראה שאת מאד מעודכנת והכנת את עצמך לחיי סקס עשירים ומגוונים, אך בעלך נבהל מעושר הרעיונות והיוזמות שלך וזה מאיים עליו כנראה כמו שכתבה טליה, ואני נוטה להסכים איתה.
כנראה שאין מנוס מללכת לייעוץ, שבו בעלך אף הוא יוכל לשבת בפרטיות, בלעדייך, ולשתף מישהו בחוויות וברגשות שלו. מה דעתך להציע לו לכתוב אף הוא בפורום? האם את מסוגלת לשתף אותו במה שכתבת כאן?
לפני שבועיים בערך התארח כאן זוג אחר, מן המגזר הדתי, וכל אחד מהם כתב כאן את תחושותיו ומחשבותיו, בהודעות נפרדות אך משורשרות. אולי שווה להזמין אותו להביע את עצמו.

הוא לא יכול לכפות עליך אורגזמות - הוא חייב להבין את זה.
ואת האמת - אם הייתי במצבך ושום שיחה לא הייתה עוזרת והוא היה ממשיך לנהל את חיי המין שלך כמו דיקטטור ולא כמו מאהב - הייתי בודקת איפה עוד האופי הזה שלו יוצא החוצה.

אם טעיתי בפסקה האחרונה, וזה תסביך מיני בלבד - אז תזייפי לו כמה פעמים ותורידי את העול הזה משניכם.

יקירתי,
קראתי בעיון את התלבטויותייך, ואני מבינה את אשר על ליבך.... אני הייתי מציעה לך לשאול את עצמך מדוע באמת את רוצה עוד ילד? לא כתבת שאת אוהבת ילדים! לא ציינת שחלמת על 4 ילדים! ולא רמזת שיש סיבה אחרת וחשובה כדי להביא עוד ילד!
אני הבאתי 3 ילדים לעולם, בעיקר בגלל שאני אוהבת ילדים והיתה לי המון אהבה לתת, ולא היה לי למי [כי לא אהבתי את בן זוגי לשעבר]. יש מי שישפוט גם אותי, אבל הבאתי ילדים לעולם מתוך אהבה גדולה לילדים! גם אני רציתי עוד ילדים, ובעלי לשעבר לא הסכים ושיכנע אותי בסיבות מוצדקות משלו ואני הבנתי אותו.... וכשהילדים גדלו, ולא היה לי כבר תינוק לטפל בו 24 שעות ביממה, קמתי ועזבתי את בעלי!
שמעתי על הרבה סיבות מדוע להביא ילדים לעולם, אבל הסיבה שלך, כדי שיהיה לתאום, הבן היחיד, עוד אח תמוהה בעיניי משתי סיבות:
1. האם הבאת בחשבון את העובדה שאולי לא יהיה זה בן אלא בת?
2. ומה יקרה אחרי הילד הרביעי? כשפער הגילאים יתעצם, עם מי הקטן[קטנה ישחקו?
וזה מוביל אותך למעגל שוטה!
תנסי לחשוב מדוע באמת את רוצה להביא עוד ילד לעולם?
ואל תלכי כנגד בעלך רק בגלל שאת מחפשת חבר [או חברה] לבן שלך!
ואם בכל זאת, זאת הסיבה העיקרית שלך, ואת אוהבת את בעלך אז אני הייתי מציעה שתשקיעי את האהבה הטמונה לך בבעלך במקום בטיפול אחר עוד תינוק!

אפרת יקירתי, אני מאד אוהבת ילדים וזו סיבה נוספת שאני רוצה עוד ילד. אני עובדת עם ילדים וילדים זה עולמי. אני חושבת שכאשר ילדיי הבוגרים ,לכשיהיו גדולים יעזבו את הקן ישאר לי הבן/בת הקטן/ה ולא נישאר לבד. אני כמעט בטוחה שלא זו הסיבה שבגללה אעזוב את בעלי, אבל מאד הייתי רוצה ילד נוסף, יש לי הרבה חום ואהבה לתת.

חגית יקרה, התשובה שלי אליך נכתבת מלווה בקצת חרדה: עד כמה תוכלי להקשיב לדברים שאני הולכת לומר לך, מבלי להיבהל או להיסגר.
כאשר את כותבת: "ישאר לי הבן/בת הקטן/ה ולא נישאר לבד", אני שומעת את הצורך שלך בילד נוסף שימלא אצלך חלל, ויתן משמעות לקיומך בחיים, יתן לך תפקיד - לגדל אותו. אך בשלב מסויים תיאלצי להישאר ללא הילדים, כאשר גם הקטן ביותר יעזוב את הבית, ויש לי הרגשה שאז את עלולה למצוא עצמך מרוקנת מחשיבות, ממשמעות, אפילו להרגיש מיותרת, כאילו תפקיד חייך - להיות אמא - ניטל ממך.
אני לא חושבת שמה שקורה לך הוא יוצא דופן, אבל מכיוון ששאלת, ומכיוון שבעלך מתנגד, אני מרשה לעצמי להציע את הכיוון הנוכחי. מה דעתך לעצור ולחשוב מה יכול למלא את חייך תוכן ומשמעות מלבד הילדים? האם אין שום דבר נוסף שאת משתוקקת לעשות בחיים? איזה חלום שיש לך ו היה לך פעם ועדיין מפעם בך? בתור אדם בפני עצמו, לא בתור אמא. נשים שמקדישות עצמן בעיקר לגידול הילדים ואינן מוצאות עניין נוסף נתקלות במשבר לא פשוט כאשר הילדים עוזבים את הקן. תסתכלי סביבך, על אמא שלך ועל נשים אחרות שאת מכירה. אולי להביא עוד ילד לעולם עבורך יעכב איזה לחץ חיצוני "לעשות משהו עם עצמך", ללמוד מקצוע, וכו'? אולי זה הפתרון המוכר והנוח והבטוח, ואולי את חוששת מן הרגע בו "תצטרכי" לצאת ללימודים או לעבודה?
יחד עם זה כל מה שכתבתי עד כה, בכל זאת אפשרי שאת כל כך אוהבת ילדים ונהנית מכך, אז ישנה עוד אפשרות, שאינה מערבת כל כך את בעלך - לקחת ילד לאומנה. כי נראה לי מאוד לא נכון להביא ילד לעולם בלי שאחד מבני הזוג רוצה בכך.

תסלחי לי, חגית, אבל משתמע מדבריך, שהסיבות בגללן את רוצה להביא עוד ילד לעולם, הן מאוד אגואיסטיות. את מבקשת לעצמך שישאר מי שימלא לך חלל כשהבית יתרוקן. מה משמעות הזוגיות שלכם, אם משעמם לך בלי ילד נוסף כשבעלך לא מעוניין בכזה? ילד צריך לבוא לבית ששני בני הזוג מצפים לו באהבה. בשבילו ולא לספק אחרים. ילד אינו צעצוע. הוא לא צריך להיוולד לתוך ברירת מחדל, או הסכמה מתוך פשרה לא רצוייה. אני מסכים עם דורית שעליך למצוא סיפוק בהעשרה עצמית אחרת, ולא ליצור כפייה וויכוחים וריבים על חשבון יצור חי.
JJ

ענת יקרה !

אני נפעמת ונרגשת מחוש הצדק, ההגינות ומהרצון והנחישות שלך לשמור על זכות האשה לדעת! ותוהה מה מקורו. נכון שלך כבר אין שום קשר איתו, נכון שהיחסים בינו לבינה אינם מענייניך, אבל את רוצה שהיא תדע. למענה. מה נותן לך את הזכות להתערב בחיי אחרים ? אם לו יש בעיות עם אשתו, שיפתור אותן בדרך זו או אחרת בלי שום קשר אליך. האם יכול להיות שאת רוצה לספר לה כדי שהיא תעזוב אותו ואולי הוא יפנה אליך? האם יכול להיות שאת רוצה לספר לה משום שהוא לא רוצה אותך ואת רוצה לנקום בו? האם יכול להיות שאת רוצה לספר לה בגלל שלבעלך לשעבר היתה אהבה אחרת ואת רוצה לנקום במין הגברי? בקיצור, ענת יקירתי, חפשי לעצמך (אם בכך את רוצה) זוגיות משלך ואל תתערבי בחיי אחרים.
....והכותרת צריכה היתה להיות: האם חובת האשה לנהל את חייה שלה ולא של אחרים?

תודה על התגובה. יש בדבריך שאלות ששאלתי את עצמי.... ומה שמנע ממני או החזיק אותי מלחשוף את האמת היתה האמונה שלי שכל אחד בא על שכרו, וכך גם שניהם! הוא יתקע בחיים לא מאושרים ולעולם לא יסלח לעצמו על מה שעשה לי, והיא תתקע עם חיי האשלייה ועם גבר שלא אוהב אותה. סיפור הרקע בינינו הרבה יותר מורכב, ולא לבעלי לא היתה אהבה אחרת כך שאין לי כל רצון לנקום במין הגברי. אני הייתי זו שהתעוררה יום אחד והחליטה לחיות באמת שלי, ולכן חרף חיזוריו של בעלי לשעבר, אני לא אחזור לחיים הקודמים שהיו לי. הסיבה היחידה שהניעה אותי לסיים את הקשר עם אהבת ילדותי הנשוי, היתה אי קיום ההבטחות החוזרות ונשנות שלו לעזוב את הבית, בכל פעם מטעמים אחרים שהיו נכונים לאותה העת, והצורך שלי לחיות עם האמת שלי ולא בסתר. האהבה שלנו החזיקה מעמד מגיל 16, כמעט 20 שנה.... והיא תמשיך כך גם בעתיד, וכמו פעם, תישאר בגדר חלום!
מפאת צנעת הפרט לא אוכל לחשוף פרטים נוספים אבל, אני יכולה להבטיח לך שגיליתי הבנה יתרה כלפיו, ונתתי לו להוביל את המהלך שלו בדרך שלו, דרך שהובילה אותי בסופו של דבר לשום מקום!
נכון שאני פגועה, וכנראה יצר הנקמנות שואף להתרומם, אך בהיותי לא נקמנית, כנראה שבחרתי לפנות לפורום הנ"ל, כדי לשמוע את מה שהייתי צריכה לשמוע - והוא: שכל אחד חי את החיים שלו, ומתוך בחירה, מעדיף לחיות בשקר עם עצמו! יש אנשים שכנראה נולדו לחיות בהרס עצמי מתמשך!
ממילא הוא העניש את עצמו, ויסבול כל החיים בידיעה שההפסד שלו הרבה יותר גדול משלי, כי כפגועה קל יהיה לי לוותר ולהמשיך הלאה, ולעומת זאת, הוא כפוגע ומאכזב, לא יוכל להמשיך הלאה לעולם! ואם אי פעם חיפשתי נקמה - זאת הנקמה המתוקה! ממנה הוא סבל 20 שנה, וימשיך לסבול כל חייו!
והיום, אני יותר מרחמת עליו מאשר כועסת! אבל, כן עדיין מרחמת עליה! ואם אחשוב על זה אחרת - כדי להניע אותי מחשיפת האמת - אומר לעצמי, שהם גזרו על עצמם, בשתיקתם, חיים ללא אושר אמיתי, מתוך בחירה שלהם! אז שימשיכו לסבול!
מי שלא עוזר לעצמו אני לא יכולה לעזור לו!
וכן, אני אחפש לי זוגיות משל עצמי... לא אהבה, כי זו נתקעה בגיל 16, אבל זוגיות כלשהי....
הייתי צריכה לשמוע את מה שכתבת לי, אז תודה לך!
ענת

ענת, את מעלה שאלה קשה מאוד. מנקודת המבט שלך, אני קולטת שאת היית רוצה לזרז את העניינים, ולגרום לו להשתחרר כדי ששניכם תוכלו לחיות יחד. אפשר להבין את הצורך הזה שלך. אבל הבעייה שצעד כזה כרוך בגורלן של עוד כמה נפשות: האישה השנייה, הילדה שלהם, ואהבת נעורייך שהוא עדיין בעלה. אני יוצאת מתוך ההנחה שאילו אהובך היה לגמרי שלם עם עצמו, הוא היה עושה את הצעד ונוקט עמדה. אבל הדברים אינם כל כך פשוטים. זהו צעד הכי גורלי שאפשר לעשות - לפרק משפחה ולעזוב אישה וילדה! נראה לי שאת משתמשת כאן בשאלה מוסרית - "זכות האישה לדעת"
כמסווה לצורך שלך שהדברים יקרו מהר. בוער לך "בעיקר לשחרר אותו מהתהום שהוא מוליך את עצמו אליו!" - אבל כאן את לא יכולה להתאפק ושוקלת לקחת את גורלו לידיים שלך.
ענת, יכול להיות שבדיוק זו הסיבה שהוא לא שלם עם הקשר איתך, כי הוא מרגיש ממך שאת מסוכנת, שזאת נמהרת ונואשת ועלולה לעשות צעדים ביוזמתך שהוא לא יוכל לחזור מהם. חשבי האם בתנאים האלו כדאי לך להתחיל את הזוגיות איתו, כאשר הוא עם הגב לקיר, שאת מעמידה אותו בפני עובדה ומיידעת את אישתו על הפרשייה. האם את רוצה שהוא יידחף לזרועותייך בדרך הזו? ואולי הוא יכעס עלייך כל כך שהוא יעדיף לעזוב את אישתו בלית ברירה אך לא לבחור בך?
לדעתי עליך לכבד את הזכות שלו לקבל החלטות עבור החיים שלו, בקצב שלו. אולי אם תאפשרי לו את המרווח הזה הוא ירגיש יותר טוב איתך. ירגיש חופשי לקבל את ההחלטות שלו בחיים בלי אקדח מוצמד לרקתו. וגם הבחירה שלו תהיה ממקום חופשי, כמו שצריך, כך שהוא יוכל לקחת אחריות מלאה על החיים שלו, לכאן או לכאן.

תודה על התגובה.
אני לא מחפשת את זירוז התהליך, מכיוון שברור לי שאם אחצה את הקו האדום שלו, ואספר לאשתו, ממילא לא יהיה שום קשר בינינו לאחר מכן. מבחינתי, ממילא כבר עכשיו אין קשר, כך שלא חשבתי לזרז הליכים. ברור לי שחשיפת האמת לא היתה שוברת אותה, והיא היתה מתגברת על זה. התוצאה היחידה שהיא היתה משיגה מהאמת היא, הסרת הספק שממילא טמון בה לאורך כל השנים!
היא טומנת את ראשה בחול, וכנראה מעדיפה שלא לדעת את האמת, כי הרי מה שלא יודעים לא יכול לפגוע בנו.
כמו בתגובתי הקודמת, אני בטוחה ששניהם הענישו את עצמם מספיק, וגזרו על עצמם חיים ללא אושר וסיפוק מבן הזוג!
ואחרי שאעבור את המשבר, ואת האכזבה הגדולה שלי, אני אמשיך בחיי, והוא יישאר תקוע כל החיים בתחושת אכזבה עצמית מעצמו!
הוא איבד אותי - וזה עונש מספיק גדול עבורו, בכדי שאוסיף לו מלחמות!
ותודה על התייחסותך!
ענת

סי יקרה! הצגת שתי בעיות. השאלה הראשונה שצריכה להשאל ומופנית לפורום זוגיות היא מה טיב היחסים ביניכם שבגינם אתם שומרים על הפרדת חשבונות. תמוה שהוא בונה בית מכספו הוא, וצובר רכוש לעצמו. הָמלָצָתי לכם לפנות ליעוץ זוגי בהקדם.
את השאלה השנייה לגבי הזכויות שלך במצב כזה את צריכה להפנות ליעוץ משפטי - לעו"ד.
נסי לפנות ליעוץ באמצעות אימייל ל-
http://www.hanner.co.il/1SONS/Lawyers-in-Israel.htm
או - http://www.hanner.co.il/general/general-consultation.htm

נעמה יקרה! המצב לא ישתפר מאליו ואין ספק שכפי שאת מתארת אותו - הוא לחלוטין אינו בריא. ישנן כמה בעיות שצריך לטפל בהן ולא להמתין. המגורים שלכם יחד בצל מחלת ההורים. התרופות שבעלך מקבל שככל הנראה פוגעות בתשוקה המינית, וחוסר האינטימיות ביניכם.
אין ספק שהסביבה בה אתם חיים והתרופה שעשויה להשפיע על התפקוד והחשק המיני פוגעת בזוגיות. ויחד עם זה -אינך צריכה לוותר על הפרק הזה בחיים ולנסות לגוון ולשנות סביבה ומידי פעם לצאת אל מחוץ לבית בחופשים.
ובכל מקרה - מומלץ ששניכם תיפנו ליעוץ מיני.

נועה יקרה! חיזורים תמיד מחמיאים ומרגשים. ביניכם קיימת אהבה וחברות טובה ואותה צריך לשמר , להעלות את רמת החיזור והריגוש ולשפר את הפתיחות ביניכם.
כל חיי נישואים זקוקים לריענון, שיפור עוררות וגיוון. אסור לקבל את האהבה כמובן מאליו. הזמן שוחק והילדים הקטנים בבית גוזלים אנרגיות ותשומת לב. בפרט אז - חיזור של מי שמחוץ לבית - תמיד מרגש. זה טוב ונעים להיות מחוזר, אבל אל לך להסחף. דווקא העלאת נושא ההתרגשות שלך מהחבר מהתיכון, בשיחה עם בעלך- יכולה לשמש כנקודת מיפנה וכטריגר ביחסים שלך עם בעלך.

ציפי יקרה! לא ציינת עד כמה קיימת אינטימיות, גילויי חיבה, חום, מגע, פתיחות ואהבה והקשר ביניכם שלא בחברת אנשים, לפני הנישואים ועכשיו ועד כמה הוא רגיש אליכן. אם רק בחברה הוא מתעלם – המצב תמוה ודורש ברור. אולי נובע מחוסר בטחון שלו בעצמו, אולי הוא לא גאה בכן וחושש לחשוף בחברה, שהתחבר אל הלא מושלם מחמת חוסר בטחון עצמי שטמון בעומק נשמתו. אולי הוא לא יודע או לא מסוגל להפגין מגע, רכות, אינטימיות וחיבה וכי אלו מצטיירים בעיניו כחוסר גבריות וחושש לחשוף את "חולשתו" בחברה.

הילדה זקוקה ליחס וחום בלי קשר לתקשורת ולמה שביניכם, והשאלה אם הוא מסוגל להעניק.

אם הריחוק ממך ומהילדה קיים גם כשאתם לבדכם ואין אינטימיות התיחסות או מגע בינו לבינך ובינו לבין ביתכם, ואת מבחינה בכך רק כשאתם בחברת אנשים, יתכן שלך חשוב רק המוחצנות, מה יאמרו וכי עומק הקשר לא באמת חשוב וקיים ביניכם. האם את מגלה חיבה, מגע ותשומת לב לבעלך ולתינוקת בתוך הזוגיות?
בכל מקרה – הריחוק מטריד אותך – סימן שהוא קיים. חשוב לגעת בדברים בשיחה ישירה וכנה ולא מעמדת ביקורת. לברר ממה ומדוע נובעת ההתעלמות והפגנת הקרירות כלפיכן . יתכן שאלו תכונות אופי. ככלל, נפלא להשתמש בהומור בהתמודדויות בחיים - זהו האקמול הכי בריא ללא תופעות לוואי, אבל זה לא במקום לנסות לפתור את הבעיה.

היי יהודית.
ראשית-תודה על תשובתך שגרמה לי לחשוב הרבה עם עצמי.
ובאותו הקשר -כתבת לי לקיים עם בעלי שיחה כנה- ניסיתי את זה מספר פעמים אך הוא לא ממש נתן לי תשובה ברורה -איך אוכל "להוציא" ממנו את הסיבה לחוסר היחס ולא מעמדה של ביקורת?-יש לך רעיון מה אני בדיוק יכולה לומר לו מנסיונך המקצועי.
ולשאלתך-כשאנו לבד יש מגע ואינטימיות מצידו אך לא מספיק השקעה בקשר עם שנינו. הוא לא ממש מתאמץ.יש לו אבא מאוד ביקורתי -עד היום!
וזה הוריד לו את הביטחון בהרבה תחומים אך האם זו גם הסיבה שמשפיעה עליו להתנהג אלינו ככה גם ליד זרים אחרים?
ואם זה אכן משהו שטמון בו מילדות יש אפשרות להשתחרר מזה?
האם העובדה שיש בינינו מגע שכשאנו לבד מפחיתה מהחומרה של המצב?
הייתי שמחה אם תפרטי לי כיצד ובאילו מילים להשתמש בשיחה,
כי המון פעמים פגעתי בו בלי כוונה בשיחות הכנות הללו.
בתודה,ציפי

שלום לך ציפי! דומני שיש מעט נוקשות, הכֵנות אינה מלאה ויש קושי בתקשורת ובאינטימיות ביניכם. כשאנחנו מודדים כל מילה וחוששים להתבטא זה בפני זו בחופשיות , חוששים מתגובה צפויה ונתונים לביקורת - הקשר מקוטע ולא בטוח. ואז- יש מקום לפנות לפגישת יעוץ אישי/זוגי מקצועי לקבלת כלים להתמודדות עם הקושי.
יש מאמר מעניין בנושא כנות ביחסים זוגיים - והפחד מאינטימיות באתר של הפסיכולוגית דורית כהן - מנהלת הפורום. מומלץ לך להכנס ולקרוא בו.
להלן הלינק:
http://www.zugiut.net/?p=69

אני ממליצה לקרוא לכל אחד גם בעיות של אחרים שלי זה תרם אפילו שהבעיה שלי דומה וגם שונה

רונן יקר, נתת כאן מעט מדי מידע. על איזה רקע הוא המשבר המתמשך? האם זו פעם ראשונה? כמה זמן נמשכת החברות שלכם? אתה נשמע לי צעיר, האם זו החברות הראשונה שלך?
הדבר הכי בריא שאתה יכול לעשות כאשר קורית פרידה שכזאת הוא ללמוד להרגיע את עצמך.
חפש בעברך מה הצליח להרגיע אותך במצבים של עגמת נפש רצינית: אולי ספורט, אולי שיחה ושיתוף עם חברים, אולי פעילות מרובה מכל סוג שהוא.
ככל שאתה תהיה רגוע יותר ותקבל שלה יש את הקצב שלה ואולי לה יש אג'נדה אחרת כבר, כך תצא מחוזק יותר ממה שקורה עכשו. אני גם חושבת שבכל מקרה היא היתה רוצה אותך חזק ועומד על רגליך ולא "שבר כלי" שאיבד את העשתונות ומתרוצץ כדי לדעת מה עוד הוא יכול לעשות כדי להחזיר אותה.

לרונן, עלייך לשאול את עצמך : מה הביא אתכם לפרידה "הזמנית" ?
האם במערכת יחסים קרובה יכולה להיות הפסקה כל שהיא ?!
אם התשובה היא כן, אזיי יש מקום לבדוק, א' האם אתם מכירים האחד את השניה מספיק טוב בכדי לתת את ה-space הדרוש לכל אחד מכם ?
ב' האם במערכת היחסים ביניכם יש סובלנות וסבלנות לראות את צרכיו של האחר( להיות עם עצמך,להיות עם חבר/ה אחרת חוץ ממני וכו') ?
וכמו שדורית כתבה, גם לדעתי לא נתת מספיק פרטים, שאפשר יהיה למצוא הסבר "אמיתי" לפרידה.
בכל מקרה אני מאחל לך, חזק ואמץ.