פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

נועה יקרה! האם גם הוא רוצה לחיות את כל חייו אתך? דיברתם על הקמת משפחה? חייתם בשיתוף? נפלא שיש הרמוניה בין שתי המשפחות, אבל בסופו של דבר, מי שיכריע מה יהיה מועד הנישואין יהיו את וחברך, כשממש תרצו ותהיו בשלים לכך.

בקשר שלנו אנחנו מדברים המון, ממש פתוחים והוא אכן רוצה להתחתן.
אני אישית לא מוצאת בחתונה גירוי כלשהו או איזשהי הגשמה. אני רואה בחתונה הגשמה יותר של ההורים. בקשר לשאלתך אנחנו חיים כמו זוג נשוי רק ללא שום חשבונות (אצל ההורים) אני מעוניינת לדעת מה דעתך בעניין והאםההתמסדות תגרום לאיזשהו משבר לדעתך.

בזמנו, לפני המון שנים, הייתי "כבר בתולה זקנה" לתחושתם של הורי, בת 23, רווקה רחמנא ליצלן, והם לחצו עלי להתחתן עם חברי דאז. עברו כבר יותר משלושים שנים, ומתוכן התחשבנתי עם הורי לאורך 25 שנים למה לחצו עלי, איזו טעות עשינו אז, להתחתן מתוך לחץ. עד היום אני מתחרטת, אחרי 4 ילדים ונכד... זוהי כל כך החלטה שלכם!!! אל תתנו לאף אחד להכתיב לכם. גם מאוד חשוב אפילו לקחת פסק זמן ולהיפגש עם בני זוג אחרים, כדי שתהיו לגמרי בטוחים במי אתם רוצים.

אני מסכימה עם יעלי שענתה לך, נועה: אל תתנו לאף אחד להכתיב לכם את הקצב. זוהי בהחלט החלטה שלכם! ולגבי לקיחת פסק זמן בכדי להיפגש עם בני זוג אחרים, כדי שתהיו לגמרי בטוחים במי אתם רוצים- אינני בטוחה שזה נכון לגביכם, משום שלכם, כך ציינת, אין ספק בזוגיות. הדרך לבחון בנינוחות אם התמסדות מתאימה לכם, היא, לחיות כזוג נשוי אבל לא עם ההורים, אלא בדירה נפרדת. ובחיוך: תנו להורים קצת חופש ...

את הרי לא שלימה אם הוא הראוי לך - לכן אל לך למהר. הוריך מבררים מתוך דאגה לך, הסטודנטית הצעירה! ואת היא זו שצריכה להחליט מה חשוב לך בחיים - כסף- לו הורגלת והבטחה כלכלית לעתיד, (וברור מדבריך שפינוק חומרי ומעמד חשובים לך ביותר) או חבר לחיים ואהבה אמיתית. ואפשר שילוב של השניים.(יש בחברה אנשים עם עתיד כלכלי בטוח אבל חיי זוגיות מאוד לא מאושרים וההיפך). את עדיין צעירה ואין לך לאן למהר, ומה שחשוב - שבסופו של תהליך, תחליטי א ת בלבד מה או מי טוב לך יותר ומה עדיף לך בחיים.

לאלה היקרה.
אני מסכימה עם כל מילה שאת אומרת ורק רוצה להוסיף כי את הגיוון, היוזמה, השינוי , ההפתעה, החוויה והלימוד המשותף, שבירת השיגרה בכל המובנים, צריך ת מ י ד ולא רק כשמגיעים כבר לשעמום ולמשבר,כשאז זה לעיתים כבר מאוחר מידי.

ולדימיר, חג שמח!
קיימת באמת האפשרות שיש הבדל ברגשותיכם, ואתה עדיין מאוהב, ואילו אצלה הריגוש התמעט, והשאלה היא אם היא אוהבת אותך ויכולה לראות בך בן זוג לטווח ארוך, או שהיא לא תדע מנוח עד שלא תחווה רגש חזק יותר, מובהק יותר, והשאלה היא אם זה יהיה איתך או עם מישהו אחר. אינני יודעת באיזה גילאים אתם, האם אתם שוקלים נישואין, עד כמה היו לכם יחסים קודמים משמעותיים. קורה שיחסים מתקררים, ואחד מבני הזוג עובר הלאה. אני חושבת שרצוי לברר זאת בשיחה רצינית, ואפשר גם להיעזר בייעוץ חד פעמי, לא מתמשך. למרות שזה אולי נשמע מוזר, פונים לייעוץ הרבה זוגות צעירים, לא נשואים, שכואב להם לוותר על מה שיש להם, ויחד עם זאת אחד מהם אינו בטוח בבחירתו, והם מרגישים צורך בעזרה מקצועית כדי להיות יותר שלמים עם הבחירה לכאן או לכאן.

תודה על תשובתך.
אני בן 25 הראשון שלה, בעל נסיון ענק בזוגיות. והיא 18.
חשבתי שאני "זקן" בשבילה, היא אומרת - לא

ולדימיר יקר, דווקא בגלל שהיא איננה מנוסה, והיא כל כך צעירה, מאוד יתכן שאין לה אומץ, ואולי היא רגילה שאתה "המנהיג", אתה זה שיודע את התשובות לכל השאלות. לפעמים יש משהו מאוד נוח בלהמשיך מערכת יחסים, כי היא נותנת בטחון, אוהבים אותך, יש יציאות, בילויים, (מכונית? רשיון?), ואם לא קורה משהו דראסטי - לא מפסיקים. בוא נצא מתוך ההנחה שאצלה כבר אין אותה אהבה שהיית רוצה שתהיה כלפיך. האם זה מה שאתה מאחל לה? שתמשיך להיות עם החבר שלה מתוך ההמשכיות הזאת? האם זה מה שאתה מאחל לעצמך?
אולי צריך להרפות, להפסיק, לקחת פסק זמן ולראות איך כל אחד מכם מרגיש. עד כמה היחסים חשובים לכל אחד מכם. קצת כמו שאמא ציפור דוחפת את הגוזל החוצה מן הקן כדי שיתחיל לעוף בכוחות עצמו. שתתעופף קצת, תטעם את העולם, ותראו...אם האהבה חזקה, ואתם מתאימים כזוג - האהבה תנצח.

תדה רבה לכולם!
אני בעל הרכב (לא עגלה).
שנינו סטודנטים, לומדים ביחד, עוזרים אחד לשני ככול האפשר, מטיילים, מבלים.
אני שומר "דיסטנץ", כדי לתת לה "להתקרר". אבל אני גבר, עם דרישות של גבר (אהבה וטבע לוקחים את שלהם). ברגעיים אלו אני מרגיש את המרחק ביננו

מסכימה עם מסקנתך שאינך יכול לעשות הרבה לשיקום יחסים אלו. על פי דבריך חברתך אדישה אליך ומצפה לקשר שיטחי של ידידות ממך ותו לא. ככל הנראה אהבתך אליה הינה חד צדדית. המשיכה שלה אליך פגה, אינה אוהבת עוד והיא אתך כי- או שהיא התרגלה או שנוח לה כך, ולכן לא מנתקת את הקשר.

אם את מצפה ליחסים רציניים ארוכי טווח - הגיע הזמן שתביני שאין לזה סיכוי. אם את מתלבטת כבר בשלב זה, אל תתלבטי, כי מדובר בחתונה לחיים ולא בקנייה של מכונת כביסה.

חוה יקרה! אל לכם להרוס זוגיות מדהימה בגלל הוריו. לדעתי, עליך להשלים בין שני העולמות: הוא ואת והוא והוריו. אלו ההורים שלו וימשיכו להיות ההורים שלו ואם תנסי לנתק אותו מהם, זה רק ירע ליחסים ביניכם. נסי לחיות בהשלמה עם העובדה הזו. הוא מודע ואוהב אותם על כל היתרונות והחסרונות שלהם. הם הוריו. לא הוא שמרע לך ולא הוא הגס אליך. הוא לא אשם בהתנהגותם הלא נעימה ולא ישנה אותם היום. תמשיכו שניכם בקשר הנפלא ביניכם באהבה ללא מתיחויות ומריבות, כי הגסות לא נובעת מבן זוגך ואת רק פוגעת וקורעת אותו. תתאמצי להבליג כשאתם שוהים אצל ההורים. וכשהנוכחות שלך לא מחוייבת שם - ולא מדובר באירועים חגיגיים, פשוט אל תגיעי. הוא את הוריו ימשיך לאהוב ולקבל כמו שהם ואל לך לנתק אותו מהם. זה לא או את או הם בעבורו, אלא את והם. ואם את אכן אוהבת אותו - אל תפגעי בו ואל תנסי ליצור קרע בינו לבינם בכדי לשלוט בו!!!.

"פרפר" יקר - אל תיעלב, אני מחפשת איך לכנות אותך...ולמה "פרפר"? כי אתה בחיפוש מתמיד אחר ה"צוף" = הריגוש שידליק ויציף אותך וימתק לך...אתה מאוד מרוכז במה שקורה או לא קורה איתך, אינך מתעניין בגורלו של הצד השני, כמו מישהו שמכור להרגשת הריגוש הזו ואינו מכיר משהו אחר.
נראה לי שיש עולם מסויים שניסתר ממך, האפשרות להכיר יותר לעומק מישהי שמתמסרת לך, האפשרות לשתף אותה בעולם שלך, ובהמשך הדברים הרבים שבונים מערכת יחסים מתמשכת.

כמה השערות לגבי מקור הבעייה:

האם ראית משהו לא טוב בזוגיות של הוריך, שאתה נרתע מלהיכנס לשלב המתמשך של הקשר?

ואולי אתה מחפש בכיוון הלא נכון ומוצא נשים שרק חיצוניותן מדברת אליך ואשר אישיותן לא מתאימה לך כלל, ואז לא פלא שאתה משתעמם כל כך מהר.

או שיש משהו בך שאינו מעז להסתכן וליצור קשר משמעותי, שמא תיפגע.

אתה יכול להמשיך לקפוץ מפרח לפרח וליהנות רק מן הצוף, או להיות מוכן להיחשף לתהליך של צמיחה וחיפוש עצמי, כדי לעבור לשלבים עמוקים יותר במערכות היחסים שלך, אני מניחה שאם אתה נשוי, ומרגיש כך כלפי אישתך, אז למען שניכם חשוב לעצור את ההדרדרות, לא להביא ילד לעולם כל עוד אתם לא מטפלים בבעייה דרך ייעוץ אישי או זוגי, או נפרדים.

אחינועם יקרה!
דומני שהגבר שלך פחות מייחס חשיבות ל"מילים" ממך. וזה לא בהכרח משום שהוא פחות חושב לעומק! דרך ההתבטאות שלו שונה משלך והיא לא במילים. היא מתבטאת בהתנהגות ולאו דווקא בדיבורים. איך הוא מתייחס אליך, מעשיו כלפיך, לאו דווקא המילים הן שחשובות. אני מניחה שאחרי ארבע וחצי שנות חברות את מכירה אותו היטב ויכולה לחוש ולהבחין על פי מעשים עד כמה טוב לו אתך ומהי הבחירה שלו. הוא טיפוס פחות וורבאלי. יש אנשים שעצם הדיבור על החתונה משחרר מלחץ, כי הסטטוס עומד להשתנות ואולי הופך כבד יותר, ואילו הוא לא צופה קשיים ולא לחוץ מהעובדה שאתם תחברו ותקימו משפחה יחד. הוא רגוע ושלם ורוצה ללכת אתך יד ביד לאורך כל הדרך. את חשה שטוב לו אתך? אשריכם. אף אחד מכם אינו "דפוק"- רק דרך ההתבטאות שונה. מילים יכולות לרצות, לעגל פינות, ההתנהגות - אמיתית.
קבלי ותמשיכי לאהוב אותו כמו שהוא - ואל תנסי לשנות אותו ולהפוך אותו לדברן גדול. זה לא עובד.
מזל טוב וחיבוק ממני!

אני לא בטוחה שהידיעה שלזוגות, ובעיקר לנשים רבות השיגרה בחיי המין הופכים להיות צפויים ודי סטנדרטיים ולעיתים, משעממים תרגיע אותך. אשרייך ואשריי מי שזכה באהבתך, שאת אשה שמאוד אוהבת מין. אמרת שניסית לדבר איתו על הנושא ודבר לא השתנה. אבל זה כשלעצמו, ניסיון ההידברות והשאיפה למצוא דרך שתגשר ותספק את שניכם, מלמד שיש ביניכם אינטימיות עמוקה ותקשורת פתוחה ולכן יתכן שבשיחות נוספות, לא שתלטניות, תנסי לשים מעט את הפוקוס גם על עצמך. את זקוקה לריכוז, ל"סקס נורמאלי", לגיוון בתנוחות ובעצם להיות ממש איתו נטו- מה שאמור להחמיא לבעלך מאוד. לא נכון שרק אחד מבני הזוג שולט או מנהל את השני על פי צרכיו- והופך את השקיעה בפנטזיות לשיגרה. אסור לך להמשיך בהתנהגות שלא נעימה לך לאורך זמן. בעלך מגיע לפורקן רק בדרך מסויימת שאינה נעימה לך ואין סיבה בעולם שתבטלי את רצונך בפני רצונותיו. אני סבורה שאם בעלך האוהב והמתחשב יבין שההשתתפות שלך בפנטזיות שלו הן אילוץ לגביך ושלא תתמידי להשתתף במה שלא טוב לך, יסכים לנסות גם דרכים מגוונות אחרות ויתעלה על פחד הנטישה שלו. ואם גם זה לא יעבוד, פנו ליועץ מקצועי.

בנוסף למה שיהודית כתבה, שאני מאוד מסכימה איתו, אני מרשה לעצמי להיסחף קצת למחוזות הפסיכולוגיה, ולהעלות השערה:
מכיוון שאת אישה יפה, מושכת ומחוזרת, יתכן שבעלך בסתר ליבו בכל זאת מוטרד ומקנא לך, ואולי אינו מסוגל לגמור אלא אם הוא בשליטה מוחלטת על המצב, ומה שהוא עושה זה בעצם "להחזיק במושכות" לגבי החשש הכי גדול שלו - כל עוד הוא זה שאומר לך לצעוק שמות של גברים אחרים - הוא בשליטה, הוא הקובע, זה לא את שבאה מרצונך וחושבת/ צועקת את שמות המאהבים הדמיוניים שלך (שזה כנראה הפחד הגדול שלו וגורם לו למתח שלא מאפשר לו להתפרק ולגמור) אלא הוא זה שמאלץ אותך לעשות זאת, והוא נהנה גם מן הסרבנות שלך, וגם מן האקט של שליטה בך. ויתכן שקשה לו לגמור בדרכים אחרות כי הוא לא מסוגל להירגע מספיק מן החששות שלו עד שהוא לא בשליטה מוחלטת על המצב.
אם אני צודקת, אז אולי שיחה פתוחה על נושא הקנאה, הודאה ברגשות אלו, הודאה שלך אולי בהנאתך מן החיזורים של גברים אחרים, (מה שעד עכשו אולי לא העזת לשתף אותו ? זה נכון?)בפנטזיות שלך על גברים אחרים, כל אלו הן תחושות טבעיות ושכיחות, ויתכן שאם הן יהיו על השולחן ותכירו באנושיות שלהן, הוא יהיה יותר רגוע ובוטח בך.

ברצוני להוסיף שכמובן שכל מה שכתבתי קודם אלו תהליכים לא מודעים ולא רצוניים, כך שלא ניתן לבוא אליו בטענות, זו הדרך שלו להתגונן בפני החרדה והלחץ המתלווים ליחסי המין ככל הנראה. אם לא תצליחו לשוחח על כך בחופשיות, מאוד רצוי להיעזר בייעוץ, כי כמו שיהודית כתבה, מאוד לא בריא לאורך זמן לעשות משהו שאחד מבני הזוג אינו שלם איתו.

שוחחתי עם בעלי על הנושא, סיפרתי לו שכתבתי את בעייתנו לאתר ואת תשובתכן. הוא הבטיח שיעשה מאמצים רבים לא להזכיר גברים שאנו מכירים בזמן קיום יחסי המין. פירגנתי לו על כך, אמרתי שרק אותו אני אוהבת ואליו אני נמשכת.
בזמן קיום יחסי המין הכל היה בתחילה נפלא, הנשיקות הנגיעות היה ממש כיף. עד נושא החדירה.
לאחר המון זמן ש"התמזמזנו" ובאמת שהגיע הזמן לחדור ("המזמוזים" נערכו שעה וחצי) פשוט לא עמד לו. כמה שניסינו, ליקקתי אותו נגעתי בו הכל, כלום לא עזר. הוא הרגיש צורך עז לומר שם של מישהו שאנו מכירים ששוכב איתי. לבסוף לא היתה חדירה.
אתמול ניסינו שוב, בדיוק אותו הדבר. אני ממש מתוסכלת אני לא מוכנה לחיות ללא יחסי מין. אני אוהבת אותו, נמשכת אליו, אני בחורה יפה ומושכת וזה נורא מכעיס אותי שאין בינינו כלום.

דנה, תודה על שאת משתפת אותנו בהתפתחויות, אני חושבת שזה מוסיף לכל מי שקורא את השרשור המרתק הזה.
ממה שאת כותבת, ועל סמך מה שניסיתם, זה לא כל כך פשוט... כלומר זה שאת ביקשת ממנו והוא נענה לבקשתך לרסן את משחק התפקידים הזה, מבחינתו זה כנראה לעשות מאמץ לדחות את העניין, אבל לא לפתור אותו. הפתרון מורכב הרבה יותר, והפנטזיה או משחק התפקידים הזה משרת מטרה מסויימת שמאפשרת לו להתגרות. הוא לא עושה זאת כנגדך, אלא למענו, כי כרגע זה הכרחי עבורו. אין ברירה אלא להגיע לייעוץ אצל פסיכולוג או סקסולוג, ולהיכנס לשאלות עמוקות יותר, ולטיפול מקצועי יותר, שלוקח בחשבון דברים נוספים במערכת היחסים שלכם ובהיסטוריה האישית שלכם שלא ניתן להיכנס אליהם במסגרת הזו.

בדקתי את התאריך הנ"ל ולא ראיתי את שמך. הנחתי שהתכוונת להודעה של שירן ועל כך עניתי. אם זה לא מה שהתכוונת, הדביקי כאן מחדש את ההודעה עליה רצית תשובה.

מאיה אני נשואה +2 עצה ידידותית לי אלייך לומר לך לעשות הפלה לא תשמעי מימני, אבל

ברגע שיחסים מגיעים לחוסר כבוד קללות ומריבות זה צריך להדליק לך נורית אדומה.

בשום פנים ואופן את לא אמורה להגיע למצב של בכי ובטח שלא בגלל בעל שלא מכבד אותך.

אני מאוד מאמינה שהורים בדרך כלל לא סתם שוללים את בעלך יש לכך סיבה, ואת בטח יודעת
מהי.

קחי את עצמך בידיים ותעשי לזה סוף בקשר להריון תעשי לעצמך חושבים ותחליטי.

אני חושבת שעם ילדה אחת יותר קל לתמרן מאשר עם שניים.

תנערי את עצמך, לא מגיע לך גבר כזה ואת יכולה להיות מאושרת.

תזכרי עץ עקום לא מתיישר.

תודה מחלי

מאיה יקרה, על פי תיאור היחסים השליליים ביניכם, המצב לא ישתנה לטובה עם הזמן וילד נוסף בתוך הנישואים הללו - אף יחמיר את המתח. אני מניחה שמשפחתך התנגדה לנישואים רק מתוך חמלה ודאגה לך וכי הם צפו התרחשויות שאת לא יכולת לראות מפאת גילך הצעיר. אני מניחה גם שאם תגשי אליהם - אל מי שקרוב אליך ביותר ותודי שטעית. שרע לך, את במצוקה וזקוקה דחוף לתמיכה - הם לא יסרבו להושיט לך עזרה. טעית כשנכנסת לתוך קשר לא אוהב ולא מפרגן, אלים ולא מכבד. אנשים טועים. אבל לא נכון בגלל טעות של העבר - להכנס לטעויות נוספות ולהרחיב אותן. כלומר - את הנישואים הללו צריך לפרק. ולגבי ההריון, את צריכה לחשוב אם תוכלי לשאת בנטל של גידול 2 ילדים לבדך ודומה שכבר החלטת. בנוגע לפרטים של איך ואיפה לקבל תמיכה בנושא גירושין ואם להרשם לוועדה להפסקת הריון, אם לפנות לרופא המשפחה או למרכז סוציאלי באזור מגוריך - (זה כרוך ברישום פרטי משפחה במצוקה - וצריך לשקול בתבונה לפני שמתחילים בתהליך). אבדוק אפשרויות נוספות וארחיב בהמשך. בינתיים - חיזקי ואימצי!

מאוד קשה לתת תשובה חד ערכית על סמך מה שאת מתארת.
האם חוסר התשוקה הוא הדדי?
מה הוותק שלכם כזוג?
האם אי פעם היתה תשוקה חזקה?
כמה זמן זה נמשך?

אם הזוגיות שלכם היא ותיקה ובעבר היתה תשוקה ביניכם אז חסרים אלמנטים של חידוש, הפתעה, מתח, אי וודאות, סכנה משחקיות- וניתן להעשיר את המיניות ולהגביר קצת את התשוקה.
אבל אם הזוגיות שלכם היא טרייה ואין בה תשוקה, אז הייתי מחפשת את התשובה בכיוון של כימייה בסיסית בין גבר לאישה. אסביר לך למה כוונתי.
כאשר גבר כלשהו פוגש אשה כלשהי, אם מנקים את כל שאר תחומי העניין ומשאירים רק את הפיזיולוגיה הראשונית, המורכבת מצורה חיצונית, ריח, אנרגיה, שמחת חיים, ועוד כל מיני מרכיבים מסתוריים, יכולה להיות רמת משיכה גבוהה מאוד, בינונית או נמוכה, תחשבי על רצף כזה... וכמובן בכיוון ההפוך - מצד האישה לגבר. לכן קורה הרבה שאנחנו מתאהבים במישהו שאנחנו פוגשים "על הדרך", בגיל מתאים, כאשר אנחנו בשלים רגשית למערכת יחסים, לפעמים אפילו מאוד רעבים למערכת יחסים, אבל הכימייה הבסיסית עליה כתבתי קודם - אינה גבוהה, אלא בינונית ולפעמים אפילו למטה מבינונית. והרי אפשר להתאהב באישיות של מישהו ולרצות להיות בחברתו, עם כל הפרפרים הידועים, אבל המיניות איתו תהיה בינונית, לאחר שוך סערת הרגשות והתשוקה הראשונית שהיא תמיד גבוהה כתוצאה מן החידוש והריגוש. אני פוגשת הרבה זוגות עם בעייה בתשוקה המינית, ולרוב אני שומעת על בני זוג קודמים שהיו להם, אשר איתם המין היה חגיגה, אלא שדברים אחרים לא התאימו. כמובן שגם זה יכול לקרות. האידיאל הוא לחפש היטב בכל המישורים, ולהיות בטוחים שמי שהתאהבתם בו הוא גם מישהו שמאוד בא לכם עליו מינית. הבעייה היא שהרבה זוגות מתחילים את יחסיהם ללא נסיון מיני רציני או ללא נסיון מיני כלל, ואין להם מושג מה לחפש בתחום הזה, וכך נוצרים זוגות רבים שהתאמה המינית הבסיסית שלהם אינה טובה.
אני יודעת שתשובתי נשמעת לא מעודדת. אחד הדברים שעוזרים להתעוררות התשוקה המינית הוא סדנאות מגע וטנטרה, שמלמדות גישה חדשה למיניות ולאומנות המגע. יש זוגות שמגוונים עם בני זוג אחרים מתוך פרגון והתחשבות בירידת החשק עם חלוף השנים. מי אמר שלא ניתן לבצע זאת גם בזוגיות טרייה יותר אם יש יחסים כה עמוקים ואמון ופרגון?
את אמנם מתארת מצב שאתם יודעים לענג זה את זו, אבל אפשר להעשיר את מעשה האהבה לא רק בהיבט הפיזיולוגי של האורגזמה, אלא במישורים נוספים כמו משחקיות, שיתוף בפנטזיות והגשמתן, הפתעות, תלבושות, גיוון וכו'.

אין כאן תשובה פשוטה... כי אני יכולה מאוד להבין איך את מרגישה ובאותה מידה איך הוא מרגיש, ושניכם במקום ממש לגיטימי. במישור הרגשי, די טבעי שאתם מרגישים אחרת זה מזו, בנושא של הבאת ילדים - את נלחצת מן העיכוב ומתחושת החסר והוא נלחץ מתוספת האחריות והלחץבמצב הלא וודאי של נישואיכם.
במישור ההגיוני, דעתי היא שאם נישואיכם עכשו במצב של אי וודאות, זה לא יהיה נכון להביא יחד עוד ילד, אלא אם שניכם רוצים בכך נניח מן השיקול שלילד שלכם יהיה אח, אבל זה צריך להיות בהסכמה מלאה של האב.
אני חושבת שדווקא רצוי שתהיי פתוחה לגבי רגשותייך, וחשוב שגם הוא יהיה לגמרי פתוח לגבי רגשותיו. נכון שאין לכם הסכמה, אבל זה פער שיכול לקרות לכל זוג, גם כאשר אין משבר בזוגיות. היכולת להיות שקופים וגלויים היא בסיס הכרחי לשיקום היחסים.
מה שחשוב הוא להפריד בין התקשורת והשיתוף, לבין ההחלטה על פעולה. אפשר לשוחח על כל נושא, על כל פער, אם מאפשרים שיחה שלא מחייבת החלטה, שיחה שמטרתה שיתוף ברגשות, והתבוננות בוגרת בפערים מתוך כוונה להבין היטב איך כל אחד רואה את הדברים.

רק אחרי שנוצרת הבנה עמוקה בין שניכם, לפעמים קורה משהו מופלא, שכאשר אתם נוכחים לדעת שהתקשורת ביניכם מתאפשרת, נינוחה, ונוצרת הבנה גם אם לא הסכמה, עצם התחושה שאפשר לדבר על נושאים קשים בלי לפוצץ כל שיחה, נותנת תקווה שהיחסים יתייצבו וישתפרו, ולפעמים כתוצאה מכך הפערים נעלמים מעצמם!

מה דעתך?

תודה דורית. למרות שאני עוד מאוד בתוך האובדן שלי ולא מסוגלת לראות קדימה, אני חושבת שתשובתך יפה ומנוסחת גם בצורה עדינה וגם בצורה הגיונית. אני מקווה שאותו יגיע מהר ושאני לא אחיה במתח ובציפיה [וכמובן שתוך כדי נעבוד על הזוגיות].
אשמח לשמוע מכם הגולשים על מקרים דומים ואיך התמודדתם עימם.