פורום יחסים, זוגיות ונישואין - יש לך שאלה?

גדעון, בוקר טוב!
לפי כל מה שאתה מתאר יש לכם זוגיות טובה: אתם מסוגלים לשתף אחד את השנייה גם בדברים מביכים, ויותר מכך, כאשר קורה משהו שיכול היה להתפתח למשבר - הגעתם למסקנה האנושית הנכונה, מלאת חמלה.
מכיוון שאחרי כל כך הרבה שנים יש יותר ויותר את הצורך להתרגש, לגוון וכו', לא פלא שהרבה מן הזוגות שפותחים ברמות נונות את נישואיהם למפגש ארוטי עם זוגות אחרים הם אנשים מבוגרים יחסית, מגיל 40 ומעלה. גם כיוון שהזוגיות שלהם כבר עברה הרבה מהמורות (כמעט אי אפשר בלי לעבור ...) והחזיקה מעמד או אולי התחזקה, וגם בגלל שאנחנו בכל זאת נעשים יותר חכמים עם הגיל, יותר מבינים, יותר "נפרדים", פחות "ממולכדים" זה עם זו. וכמובן בגלל שככל שאנחנו יותר שנים עם אותו בן זוג, משהו נשחק, מתרגלים, ורמת הריגוש יורדת, והצורך בחידוש וגיוון נעשה חזק יותר. אנשים גם מרגישים שלא יוותר עוד זמן רב לחוויות מסוג זה ורוצים לחיות את החיים במלואם.

אז ברצוני לומר כבר בתחילה: כניסה לנישואין פתוחים כרוכה בהעלאת רמת הסיכונים בנישואין של כל זוג.

השאלה הגדולה היא איך תתמודדו עם נושא האמון ועם נושא הקנאה.

יש זוגות שמנסים, טועמים מן הריגוש הזה, ובורחים, כי אחד מבני הזוג אינו יכול לשאת את החשדות ואת הקנאה.
יש זוגות שיכולים להישאר בנישואין פתוחים אבל רמת האינטימיות ביניהם נפגעת כי הם מתחילים לא לשתף, או להחליק את האמת.
בעייה נוספת היא חילוקי דעות ופערים ביניכם שעלולים להיווצר לאחר מכן...
בעייה נוספת - מפגש מסעיר עם בן זוג חדש שיסחף אחד מכם להתאהבות. אם זה מתוקשר והמתאהב שומר על עצמו ולא נסחף, זה יכול לחלוף, אבל מכיוון שהגבול של יחסי מין כבר נפרץ מלכלתחילה, קשה מאוד להפריד, וזו אחת הסכנות הגדולות.
יש זוגות שמצליחים "לעבור בין הטיפות", גם להתנסות, גם להתרגש, גם לשתף, ולהתייחס לעניין עם המון פרגון להנאה של השני.
כניסה לנישואין פתוחים יכולה להיעשות בהדרגה, למשל דרך קבוצת זוגות שמתנסה בסדנת טנטרה, שבה יש מגעים גופניים ארוטיים אבל אין מגע מיני מלא, ושם ניתן לבחון את עצמכם מול נושאים אלו, וכבר בשלב הזה לשוחח על כל ההיבטים הנ"ל ביניכם ולראות איך אתם מתמודדים איתם בגילוי לב מקסימלי.

קראתי את שלך וגם את שלך גידעון. והמילה טנטרה צפה פה.

שאנו היינו בנקודה זוגית זו פנינו למפגש טנטרי. בחרנו זוג מטפלים, משם הכל היה פשוט יותר


כתבו בגוגל. דרך החוויה הטנטרית.
חיוך

גדעון שלום
שמי רוני ואני עושה סרט תיעודי , שישודר בערוץ 2,והעוסק בידיוק במה שסיפרת בפורום
הרעיון של הסרט לדבר על כל הנושא של איך קריירה, ילדים, ושיגרה משפיעים לנו על יחסי המין והתשוקה. ממחקרים שיש לנו רוב הזוגות, גם אילו שאינם בוגדים לא מסופקים מחיי המין שלהם.
אנחנו מחפשים זוגות שישתתפו בסרט שלנו יחלקו איתנו את הקשיים שלהם וביחד נצא למסע להחזרת הניצוץ והגברת התשוקה
אשמח מאוד לדבר איתך בהרחבה בנושא
תודה
רוני 0544-954471

אם יש לכם ראש פתוח אפשר לנסות לערב אנשים נוספים בסקס ולעשות שלישייה עם גבר או אישה כששניכם ביחד. אפשר להתחיל למשל מלמצוא זוג פתוח נוסף ולהיפגש לערב חברתי נעים עם אלכוהול ואווירה נינוחה ולזרום משם אם למשל אתם רק עושים את זה זוג ליד זוג בלי להתחלף או להתערבב זה כבר מגרה, כמו סרט אירוטי חי ובו בזמן התחושה שצופים בכם היא מגרה אגב אפשר גם לצלם את עצמכם באינטרנט לטובת מישהו שיצפה ( אפשר להשתמש במסיכות אם אתם מתביישים או לא לצלם פנים) אם מרגישים נוח אפשר לעבור להתערבבות ממש . אצל בעלי ואצלי זה עובד כבר שנים , במינון עדין לא אובססיבי, כיף לנו לטעום אנשים אחרים אבל בשיתוף כשהכל מתרחש מול עיני שני בני הזוג, זה אפילו יותר מגרה בן הזוג נראה נחשק יותר, אפשר לקבוע גבולות מראש ולהרגיש אחד את השני במהלך האקט ולשאול האם דבר מסוים הוא בסדר אפשר אפילו להפסיק באמצע אם מישהו מרגיש לא טוב ולעשות הכל מאהבה אצלנו אגב זה בדרך כלל עם חברים טובים כך שכולם אוהבים ולא רוצים לפגוע! כשכל אחד הולך לבד תמיד יהיו תהיות. בהצלחה ותאהבו

הי מיכל
שמי רוני ואני עושה סרט תיעודי העוסק בכיצד שיגרה , ילדים וקריירה משיעים לנו על חיי המין
וכיצד אפשר להתמודד עם זה
אשמח לשוחח איתך בנושא בהרחבה
בברכה
רוני 0544-954471

ברצוני להוסיף ששוחחתי עם בעלי על כך. אולם מבחינתו אין שוב בעיה בינינו. הוא מאושר, טוב לו והכל מצויין.
מבחינתו אני האישה הכי יפה ומדהימה והכל מתנהל בינינו למופת. הוא טוען שזאת קריזה חולפת והוא לא דואג בכלל. סיפרתי לו גם על אותו גבר, כמובן שלא ציינתי בפניו שיש לי רגשות כלפיו אלא רק באופן כללי. הוא אינו מקנא וטוען שהוא סומך עליי במאה אחוזים.

מה שאת עוברת קשה מאוד לדעתי ואני הייתי מעדיפה להתעלם מהשכן כי פשוט זה יקרה ביניכם אם תמשיכי לחשוב עליו......ואז החיים שלך ישתנו מקצה לקצה ואת תתחרטי על כך עם כאב נוראי.....

היי שירן (דנה?)
בתגובה למכתבך (אכן פספסתי אותו בתאריך ההוא, צר לי על כך) חשבתי שנכון יהיה להדביק כאן תשובה קודמת שלי המדברת על הצורך שלנו בריגוש ובהתאהבות:

שמעת על הביטוי "חולה אהבה"?
נדבקת במחלת ההתאהבות, וזה הרי מלווה בתופעות גופניות, כימיות, המוח מוצף אנדורפינים, אנזימים שמגבירים תחושות של עונג, מרגישים ב"היי", הבטן מגיבה בעצבנות - "פרפרים" - והוי כמה זה נעים...מידי פעם אנחנו נידבקים במחלה הזאת, בעיקר כאשר פוגשים אובייקט הולם, והמוח מתחיל לייצר פנטזיות נעימות, ויחד איתו קורות כל התופעות הכימיות הללו, ורובד הפנטזיות מחזק את רובד הכימייה, והתחושות הגופניות הנעימות מחזקות את זרם המחשבות...קצת כמו התמכרות.
הבעייה שהמחשבות על אהוב פוטנציאלי גורמות לנו לא רק לעונג, אלא לדאגה שמא ניסחף לבגידה, שמא המשפחה תתפרק, אנחנו משווים עם בן הזוג המוכר והבלתי מפתיע, וכמובן שמגיעים לרגשות אשמה.
אילו יכולנו להסיר את הרגשות השליליים המתלווים לתופעה, להבין שזה משהו שקורה לרוב האנשים, מספר פעמים בחיים, ולא לקחת זאת כל כך ברצינות...מה דעתך להתיידד עם התופעה, להבין שמידי פעם בחיים זה אמור לקרות, במיוחד כאשר נכנסים לשיגרה ידועה ואולי משעממת של נישואין, וההתאהבות תפקידה להוציא אותנו מן השיגרה הזאת ולגרום לנו להרגיש יותר בחיים.
למה שלא תיהני מן התופעות, עד שזה יחלוף מעצמו... כי זה חולף, בעיקר אם לא עושים כלום בפועל אלא רק נהנים מן הגל...תיפסי את הגל ותיהני מן הרכיבה עליו...

היי חלי,
ראשית, כל הכבוד לך על שאת מוכנה לקחת אחריות ולעשות דברים בצורה אחרת כדי להשקיע בזוגיות. אני מקווה שכאשר את אומרת על עצמך שאת נראית מדהים כוותך לא רק להיראות מדהים עבורו, אלא גם מן הסתם מאוד נעים להרגיש טוב עם עצמך.
לגבי "לא להיות מובנת מאליו עבורו" - אם תתחילי לעשות דברים בשביל עצמך, ולא רק תחשבי כל הזמן איך וממה הוא יהיה מרוצה (כלומר לא לעשות כל הזמן דברים בשביל לרצות אותו), אני לא מתכוונת לעשות לו דווקא, או לא להתחשב בו, אלא באמת לבדוק עם עצמך מה עושה לך טוב ולממש זאת.
לגבי "להחיות את חיי הנישואין", אני מדביקה כאן כמה רעיונות שכבר כתבתי פעם לאביבית:
אביבית,
"מחרוזת" רעיונות לעורר ולהתעורר:
לצאת מן השיגרה, מן הצפוי, בכל היבט שאפשר, כי כאשר אלמנט ההפתעה והחידוש נכנס - זה שמפתיע מקבל אתגר להצליח, וזה שמופתע נכנס למקום של סקרנות, ציפייה ולבסוף הערכה כלפי בן זוגו שמצליח לחשוף מעצמו פן חדש.
ליזום יציאה מיוחדת לבילוי, לטיול...
להגיד, לכתוב מילות אהבה והערכה...
לספר סודות קטנים וגדולים
לעשות אהבה הכי לאט שאפשר...
לעשות אהבה במקומות חדשים
להתנשק בעיניים פקוחות...לעשות אהבה בעיניים פקוחות
להקריא קטע יפה מספר, משיר... יש חמשירי זימה חמודים, ויש ספר סיני עתיק, מרתק ומצחיק בשם "מחצלת הבשרים" שמלמד כמה טריקים מעניינים בתאוות הבשרים!

מיואש (אחד מני רבים) יקר, צר לי לשמוע שכך נגזר עליך לחיות, (ובעצם גם על אישתך...)
לפעמים הייעוץ לא מצליח להחיות את האהבה, לשקם את המיניות, ויש צורך לערוך שינוי בסדר גודל אחר. אם אינכם יכולים לצאת מן המעגלים הזדוניים, וכלים ותובנות שקיבלתם מ 3 היועצים לא פעלו את פעולתם, אולי אין טעם לסחוב את העגלה הלאה כי זה לא ישתפר באופן ספונטאני, רק ייעשה יותר גרוע. אבל לפני הכל, עלי לשאול אותך כמה שאלות נוקבות:

עד כמה התמדתם בייעוץ?
האם באמת התאמנתם על כלי התקשורת חדשים שלמדתם שם?
האם המשכת להתחשבן עם בת הזוג ולצפות שכמו שאתה משקיע גם היא תשקיע? וכאשר זה לא קרה הרמת מהר ידיים כי בשביל מה זה שווה לטרוח?

הייעוץ בד"כ איננו תרופת פלא, אלא למידה של שפה חדשה שצריך להתמיד ולהתאמן בה לאורך זמן עד שרואים פירות, וגם אז לא תמיד כבר נותר מה להציל.

ספציפית לזוגיות שלך אפשר לתת לך תשובה לשאלות שלך רק במפגש אמיתי עם שניכם.

היי אורית,
שמעת על הביטוי "חולה אהבה"?
נדבקת במחלת ההתאהבות, וזה הרי מלווה בתופעות גופניות, כימיות, המוח מוצף אנדורפינים, אנזימים שמגבירים תחושות של עונג, מרגישים ב"היי", הבטן מגיבה בעצבנות - "פרפרים" - והוי כמה זה נעים...מידי פעם אנחנו נידבקים במחלה הזאת, בעיקר כאשר פוגשים אובייקט הולם, והמוח מתחיל לייצר פנטזיות נעימות, ויחד איתו קורות כל התופעות הכימיות הללו, ורובד הפנטזיות מחזק את רובד הכימייה, והתחושות הגופניות הנעימות מחזקות את זרם המחשבות...קצת כמו התמכרות.
הבעייה שהמחשבות על אהוב פוטנציאלי גורמות לנו לא רק לעונג, אלא לדאגה שמא ניסחף לבגידה, שמא המשפחה תתפרק, אנחנו משווים עם בן הזוג המוכר והבלתי מפתיע, וכמובן שמגיעים לרגשות אשמה.
אילו יכולנו להסיר את הרגשות השליליים המתלווים לתופעה, להבין שזה משהו שקורה לרוב האנשים, מספר פעמים בחיים, ולא לקחת זאת כל כך ברצינות...מה דעתך להתיידד עם התופעה, להבין שמידי פעם בחיים זה אמור לקרות, במיוחד כאשר נכנסים לשיגרה ידועה ואולי משעממת של נישואין, וההתאהבות תפקידה להוציא אותנו מן השיגרה הזאת ולגרום לנו להרגיש יותר בחיים.
למה שלא תיהני מן התופעות, עד שזה יחלוף מעצמו... כי זה חולף, בעיקר אם לא עושים כלום בפועל אלא רק נהנים מן הגל...תיפסי את הגל ותיהני מן הרכיבה עליו...

אורן יקר,
לפעמים אנחנו כבר כל כך יודעים מה בן הזוג שלי יענה או איך הוא יגיב, שאיננו טורחים לשתף אותו כי איננו מעוניינים בתגובה המרגיזה והמאכזבת שלו. וכאשר מגיע מישהו חדש שמתעניין ומפרגן יש בו את היכולת לתת לנו תחושה שחזרנו לחיים, ששוב מישהו רואה אותי כנהדרת וייחודית ומבין אותי לחלוטין. הצרה היא שככל שרמת המחוייבות עולה (נניח שתתגרש מאשתך ותתחתן עם המאהבת), כך אותו שטאנץ של זהירות מלשתף ולפתוח חוזר על עצמו, ואתה עלול להגיע לאותה זרות ואדישות עם מי שהיום אתה חושב לתאהב אותה לעולמים. האם לא כך חשבת לגבי אשתך הנוכחית בתחילה?

מה דעתך, לפני שאתה מרים ידיים ונסחף למערכת החדשה, למצות את אפשרויות הקשר האינטימי עם אשתך? האם טרחתם ללמוד דברים חדשים כזוג? הלכתם לסדנאות? לייעוץ? יש בעולם המון חוכמה שהצטברה שיכולה לעזור בכל בעיות הזוגיות, כולל סקס... אבל צריך לעשות מאמץ כדי ליישם אותה. יותר קל (וממכר...) להיסחף לזרועות האוהבות ולברוח מן הבעיות.

יעל יקרה, באמת מילכדת את עצמך אל תוך זוגיות עם מקדם בטחון גבוה אבל תחושה של הפסד כל הזמן. אין לך בחייך את חוויית האהבה והשימחה בבן הזוג.
לפי מה שאת מתארת את עצמך, תחושה זו תמשיך להציק לך ומאוד יתכן שתגבר עם הזמן.
להישאר באותו מקום ולא לעשות כלום בנידון יגרום לך לאכזבה קשה מעצמך ולכעס על בעלך וייטול ממך את שמחת החיים. קחי החלטה אמיצה וקחי אחריות על חייך, ע"י כך שתעשי כל מה שאת יכולה ויודעת כדי שמה שחשוב לך יהיה נוכח בחיים שלך.

חותכים ויוצאים מהעניין.

בעייה לא פשוטה כלל. ראשית היא מעידה על הבדל ואולי גם פער גדול בגישה שלכם למין, אבל מה שיותר מדאיג אותי הוא ההתייחסות שלך. אני קולטת אצלך פחד וחששות לא רק מפני הסיטואציה המינית החדשה - שזה פחד מאוד לגיטימי. יש אצלך פחד מפני בעלך. אולי בגלל שהוא מבוגר ממך ומנוסה יותר. אולי פיתחת איזו תלות בו וצייתנות? לדעתי זה מאוד לא בריא לקבל החלטות זוגיות מעמדה של פחד לאבד את בן הזוג, או פחד שהוא יעשה דברים מאחורי הגב שלך. החלטות מן הסוג שהוא העלה צריכות להתקבל בין שני בני הזוג, תוך שקילת היתרונות והחסרונות של כל עמדה ותוך התחשבות ברגשות אחד של השני. לא מתוך ויתור או פחד לאבד...
כי הסיכונים שאת העלית קיימים ברגע שנכנסים למצבים אינטימיים עם אנשים אחרים. יחד עם זה הרבה זוגות יודעים להכניס את הגיוון ואת הריגוש הזה למסגרות ברורות ושמים גבולות שמוסכמים על שניהם, ועדיין הם חשופים לסכנות.
אילו החשש שלך היה נובע רק מחוסר הנסיון שלך, אז זה משהו שניתן לשפר אותו וללמוד ומפגש עם בני זוג חדשים יכול להוסיף בהיבט הזה.
אני במקומך הייתי בוחנת את מערכת היחסים איתו ומנסה להפוך אותה לשוויונית יותר, ויתכן שהחווייה המינית שלכם אינה מספיק עשירה ומגוונת, ואת זאת ניתן לשנות ע"י ייעוץ מתאים לכם כזוג.

אשה יקרה,
מה שאת עוברת בימים אלה הוא קשה וכואב, ולדעתי לא ניתן להמשיך את החיים במסלולם הרגיל בלי לעשות עם זה משהו. יש גברים, במיוחד אלו שלא מתכוונים לעזוב את הבית ורוצים ליהנות משני העולמות - שימשיכו להכחיש את הפרשייה כל עוד נשמה באפם, ועוד לגרום לך להרגיש חשדנית, קטנונית, טיפשה ו"קלפתה". האם את מוכנה לחיות כך לאורך זמן? איזרי אומץ והתעמתי איתו בעזרת הוכחות והחליטי מה את דורשת ממנו, כי כל עוד את בולעת את השקרים ואת ההתחמקויות שלו - את מקטינה את עצמך בעיני עצמך ובעיניו, ומגדילה את הסיכוי שהוא ימשיך לחפש מישהי "גדולה" יותר, שהוא יעריך יותר מאשר את הפתייה שמחכה לו בבית.

כל כך עצוב מה שכתבת, כל כך נוגה. באמת שכואב לי בשבילך למרות שלא מכיר אותך. פשוט גרמת לי לעצב, כי את כל כך צעירה. אולי תנסי בכל זאת להחיות את זה. לפי דעתי זה אפשרי, לא סתם בחרת להתחתן איתו ולהוליד לו ילדים, לפי דעתי הצנועה חסר לכם סוג של ריגושים ביחד, סוג של חוויות משותפות מעבר לגידול ילדים..
ושלא תביני אותי לא נכון, אני אומנם סקרן ויש בי סקרנות לחוות חוויות נוספות מבחוץ, אבל אני מת, מת על אשתי, אני לא סתם אוהב אותה, אלא מאוהב בה מעל הראש, היא בשבילי אלילה..כל יום אני אני מרעיף עליה אהבה, כולל הרבה תשוקה ותאווה.. לפי דעתי את גם יכולה לגרום לזה

יעל יקרה,
יש כמה דברים שלא סיפרת במכתבך, כמו האם היתה פעם אהבה או התאהבות? איך התחום המיני?
אחת הדרכים להחיות את האהבה היא להעמיק את האינטימיות ולשתף זה את זה בעולם הפנימי , ברצונות, בחלומות, בפנטזיות, לא להשאיר מעין חומה ביניכם שמתחילה להיווצר כאשר נמנעים מלהגיד זה לזה יותר ויותר דברים. אינטימיות היא דבר שלומדים להעמיקו, בין היתר ע"י כך שאת עושה מאמץ מודע לשתף אותו גם בדברים שאת חוששת מתגובתו. הרי מה שקורה לנו הוא שאנחנו מתחילים לצפות מה תהיה תגובתו לכל מיני דברים שאנחנו אומרות, וכאשר התגובה הצפוייה אינה נעימה לנו - אנחנו נמנעות לעורר אותה. וכך מתחילות שתיקות במקום שיחות, ויום אחד את מגלה שהחבר הכי טוב שלך, שפעם יכולת להגיד לו כל דבר שטות קטן וזה היה מקסים אותו, הפך לשותף כבד סבר ורציני, שאין לו סבלנות לשטויות שלך ולרגשנות "ההומאנית" שלך, וכך לאט לאט אתם הופכים לשותפים ענייניים, ואילו העולם הפנימי של כל אחד הופך בלתי נגיש.
אילו היית כותבת כאן שדווקא יש לכם שיחות נפש ושיתופים, הייתי יותר מודאגת. הרבה מאוד זוגות מגיעים לישורת הזאת של תפקוד כשותפים, ללא יכולת לחוש את האהבה ואת הריגוש, רק משום שלא לימדו את עצמם להעמיק את האינטימיות.
לשאלתך, זה קורה הרבה מאוד, וזה יכול לקרות לך גם בזוגיות הבאה אם לא תשכילי ללמוד כיצד ליצור אינטימיות ע"י תקשורת גלוייה ופתוחה כל הזמן, לא משנה מה חושפים, אפילו אם זה מציג אותך באור שלילי...
לדעתי עד שלא תמצי את האפשרות הזאת עם בעלך, לא כדאי לקחת את הסיכון עליו דיברת. ואם לא הולך לך בכוחות עצמך - קיימי איתו שיחה כנה והזמיני אותו לייעוץ זוגי, שבו תלמדו יחד איך לעשות זאת.

היי יעל,
גם אני נמצאת במצב דומה לשלך...
וכמוך קשה לי להחליט מה לעשות במצב הזה...

ליעל שלום !
את מתארת, בסך הכל, מערכת יחסים טובה עם בעלך, פרט לרגשות שלך אליו. רוב הזוגות שאני מכירה מגיעים, במקרה הטוב, למצב כזה לאחר כמה שנות נשואין. דווקא הרבה זוגות שהאחד הומאני והשני ריאלי חיים בהרמונייה על שום ההשלמה והאיזון בין שתי התכונות וזה לאו דווקא רע!. ההתאהבות והאהבה חולפות להן והשגרה הופכת את חיי הזוגיות למשעממים. ולשאלותיך. בהחלט קיימים חיי זוגיות טובים יותר, וגם גרועים יותר. התמזל מזלי ולפני כ 35 שנים פגשתי בבחיר ליבי שלו אני נשואה באושר ובאהבה ובחיי זוגיות נפלאים, למרות שגם בחיינו היו מורדות ובעיקר עליות. לשאלה אם תעזבי ותמצאי זוגיות טובה יותר היא שאלת מיליון (או מליארד) הדולר. יכול להיות שכשתעזבי- תהרסי את הכל מכל הבחינות ולא תמצאי זוגיות בכלל או זוגיות טובה ויכול להיות שתעזבי ותמצאי בן זוג נפלא ועדיין תשמרי על יחסים מעולים עם ילדים ובעלך "לשעבר". הסיכון כמובן גדול ואם לקחת אותו או לא- זה תלוי באופייך ובשאלה איך את רואה את חייך בקרבת בעל שאין לך רגשות חמים כלפיו. ואם כבר את חושבת על אפשרות של שבירת מסגרות, האם ניסית לחשוב על שיפור הזוגיות שלך? לשתף יותר, להעמיק את האינטימיות בשיחות נפש והחלפת חוויות, ולמצוא דרכים להעמיק את הריגוש. אפשר לחדש, להפתיע, ליזום, ובנוסף לחופש הנפלא שיש לכל אחד מכם- שווה לחוות ולנסות ב י ח ד כיוונים חדשים, סדנאות חוויה זוגיות, ואפשר גם לפנות לאנשי מקצוע שיעזרו לכם לעורר את האהבה שכנראה פעם היתה. לא הייתי ממליצה למהר ולוותר על הכל.

המושג "חוסר התאמה מינית" הוא באמת גדול וכוללני, וגורף מדי. ברור שלפני הסקת מסקנה כזאת צריכים להיות בטוחים שבעיות התקשורת והמיומנויות המיניות טופלו ונפתרו. אבל, יש להביא בחשבון שעלול להיות מצב שדווקא יש תקשורת טובה, פתיחות, הקשבה וסבלנות, ובכל זאת משהו חסר במשיכה הבסיסית, בכימייה בין בני הזוג, ודווקא את זאת ניתן לגלות מוקדם מאוד בזוגיות. אני מאמינה שיש מרכיב כימי/ ביולוגי במשיכה המינית בין כל שני בני אדם נתונים, ויש כאלה שאנחנו נמשכים אליהם גופנית, מינית, בעוצמה, לאורך זמן, ויש כאלו שכלל איננו נמשכים אליהם, ואפילו נדחים מן המחשבה להיות בקרבתם הפיזית. ממש בשני הקצוות של עקומה נורמלית. כאשר מבינים זאת, יותר קל לקבל שיש פערים, או להבין כאשר יש אהבה רגשית בין שני בני זוג, המון איכפתיות, אבל החווייה המינית איננה מוצלחת למרות תקשורת מאוד פתוחה ביניהם. בתור יועצת זוגית נתקלתי בלא מעט זוגות כאלה. במקרה כזה יש להבין את מקור הבעיה ולקבל החלטה אם לשמור על הזוגיות במגבלות שלה, או להמשיך כל אחד בנפרד על מנת למצוא אהבה עם בן זוג מושך/ נמשך יותר.

לעמוס,
המצב שאתה מתאר הוא באמת "תקוע", בעיקר כי אשתך , לדבריך, אינה באמת מתכוונת להיכנס לייעוץ על מנת לשנותו.
אם מתאים לך להמשיך ב"משחק" הסטטוס קוו הנתון, שבו אתה מקבל את צרכיך המיניים בחוץ, מלווים ברגשות אשמה, ובכעס על אשתך שהיא מכניסה אותך למצב הזה, המשך לעשות את מה שאתה עושה, וצפה ששום דבר לא ישתנה. אגב, ממה שאתה מתאר, מה עם רגשות האשמה שלה, מה עם האושר והאינטימיות שלה?, שניכם לא מאושרים...
כדי שיחול שינוי ממדרגה רצינית צריך לעשות מעשה רציני. אבל לא כל אחד מוכן לקחת את הסיכונים, וכמובן שישנם כאלה. מעשה דראסטי הוא לפנות לייעוץ, אפילו חד צדדי, כדי להתבונן בחייך ו: או להשלים עם מה שיש, או לקבל החלטות חדשות. לא נראית לי אופציה הכוללת ויתור על המיניות שלך למענה, כי זה מנוגד למי שאתה.
מכיוון שנישואיכם כבר ותיקים, אני חושבת שאשתך צריכה לעשות את התהליך הטיפולי שלה גם בנפרד ממך, כי נוצרה יותר מדי "למידה שלילית" במיניות שלכם. יחד עם זאת אני חושבת שיש אצלה רגישות והתנגדות ופחד לנגוע בחלקים המיניים שלה, אולי כי גם היא מפחדת להתבונן פנימה ולגלות דברים שלא היתה רוצה "להסתכל להם בעיניים" ולהכיר בהם, כי זה עלול לדרוש ממנה לעשות שינויים בחייה הנוחים למדי, אם כי לא מאושרים.
בשורה התחתונה, ככל שתרגיש מתוסכל יותר, תראה שאינך יכול להסתפק בפתרונות השטחיים...

רונה, אני ממש לא מציעה לך להיכנס לנישואין כאשר אינך אוהבת ואינך נמשכת, וכל מה שיש זה חברות, בילויים וצחוקים. לא נראה לי שזה בסיס שיכול להחזיק עליו את חיי השיתוף, הויתורים, הפרגונים, הקונפליקטים, הריבים כאשר אין בסיס של אהבה ומשיכה. כרגע נראה לך לחוץ להתמסד, לצעוד אל החופה, אבל לאחר מימוש החלום הזה תצטרכי להתמודד עם החיים האמיתיים. כל כך הרבה זוגות נישאים עם אהבה ועם משיכה ונדהמים כאשר זה מסתיים תוך כמה חודשים או שנים לאחר החתונה והחסר של רגשות אלו הוא דבר שמאוד קשה לשאת אותו, אם לא מצליחים לבנות אהבה יציבה לאחר מכן.
לגבי שאלותייך מה יותר חשוב בנישואין חברות או סקס, שניהם מאוד חשובים. מגיעים אלי זוגות משלושת הזוגים, כאלה שהסקס בבעיה, כאלה שהתקשורת בבעייה וכאלה ששני התחומים בבעייה...
נדמה לי שסקס טוב לאורך זמן הוא דבק חשוב ומכריע, כי קל יותר לשנות הרגלי תקשורת ולרכוש מיומנויות בתקשורת מאשר לשנות משיכה מינית למישהו. כמובן שכאשר מיישמים תקשורת פתוחה בתחום המין זה יכול מאוד לעזור לשפר את החווייה המינית, אבל יש משהו מאוד קריטי, והוא משיכה כימית בסיסית בין שני אנשים, ואם אין לך את זה כלפיו קשה מאוד לשנות זאת.
איך יודעים מתי מגיע "הנכון" ?
זה אותם פרפרים בבטן, כאשר את לא יכולה להפסיק לחשוב עליו ומתמלאת שמחה כאשר אתם יחד וכואבת כאשר נפרדים... אני מאמינה מאוד גדולה באהבה, וחושבת שנטייתנו להתאהב משמשת גם עזר כנגדנו על מנת למצוא בן זוג לכל החיים. אלא מה, מכיוון שההתאהבות מחזיקה מעמד לתקופה מוגבלת, כי יש בה אלמנטים ביולוגיים וכימיים, הורמונים שמופרשים למוח ועוד תופעות, אז רצוי מאוד למצוא דרכים להפוך את ההתאהבות לאהבה בוגרת, ועל כך, אולי בהזדמנות אחרת, כי כרגע זה לא המצב אצלך...

שלום אני גבי. מחפש חברה תגיבו לי מי שרוצה בי

ניסוח ברור יותר: כיצד אגרום לו להבין את בעיית האמון ואת העניין של ה"קבלה שלו אותי כדבר מובן מאליו"? כלומר, הוא יודע כמה אני אוהבת אותו, וברור לו שאקבל אותו אליי בזרועות פתוחות.וזו הסיבה שאני עשויה להיות "מובנת מאליה" לגביו, דבר שבעיניי די בעייתי

שלום לך, מתלבטת.
כמה דברים...ראשית מה זה בשבילך "להיות עבורו מובנת מאליו", מה עלול לקרות?
נשמע לי שאת מאוד מפחדת להתמסר ולסמוך, כנראה קרה משהו שמאוד פגע בך בעבר ואולי כדאי לך לברר עם עצמך מה גרם לעוצמות הללו, כי כמו שניסחת זאת, בתקופתנו מאוד לא מקובל לקיים יחסי זוגיות שלוש שנים ולא להגיע לחדירה, ואף לתת ליחסים להתמסמס בגלל בעייה זו, כמו שכתבת.
וגם עכשו שמסתמנת אפשרות של חזרה אליו, את מאוד זהירה וחשדנית - עושה הכל כדי לא להיפגע.
מי שחי כדי לא להיפגע מפסיד די הרבה בחיים. אינטימיות, התרגשות עילאית, חשיפת רגשות אמיתיים, ללכת עד הסוף, עד הקצה. הכל כדי שלא יקרה משהו כואב מדי. אז אולי לא יקרה משהו כואב מדי, אבל את עלולה לחיות על יד החיים במקום את החיים.
החדשות הטובות הן שיש לכל אחד מאיתנו יכולת להתאושש, להרגיע את עצמנו, ואפשר לשכלל את היכולות הללו, כך שלא נהיה כל כך מודאגים מן הכאב הבא. כיוון נוסף הוא לסמוך יותר על עצמך, לדעת, בינך לבין עצמך, מה את שווה, עד כמה את כמו שאת - בסדר, ראוייה לאהוב ולהיאהב, אם לא איתו אז עם מישהו אחר. העולם גדול ורחב.
בנושא החדירה, אולי באמת כדאי לקבל ייעוץ איך לעשות זאת כך שלא תהיה טראומה. דווקא עכשו, שהבחור הנ"ל כבר מגיע יותר מנוסה, יכול להיות שאם תוכלי להייות מאוד פתוחה בפניו, גם נפשית וגם פיזית, דווקא הוא יכול להיות מאוד עדין איתך.

מקווה שהדברים שלי יפתחו לך איזשהו פתח, יקירתי.

היי מיקי,
זוהי אכן דילמה רצינית.

לגבי השכיחות - יש המון זוגות כאלה, חלקם מגיעים לטפל בבעייה, חלקם "בולעים" ומעבירים הלאה ומתרגלים למצב, וחלקם מוצא פתרונות בחוץ, ברמה זו או אחרת.
זה מציק לך ועל כן אם לא תעשה משהו זה ילך ויצטבר והריחוק והעוינות שכבר עכשו אפשר לחוש מניסוחיך - רק יגברו.

כתבתי באתר שלי מאמר הקשור לנושא ומאיר אותו מנקודת מבט חדשה ואני ממליצה לך להיכנס ולקרוא אותו ולהדפיסו ולתת לזוגתך לקרוא בו. שם המאמר הוא " מי משניכם יוזם סקס?".

אולי אתה לא כל כך תאהב לשמוע את אחת האפשרויות שעולות בו, אבל אני מרשה לעצמי לתת לך חומר למחשבה: מאוד יתכן שהסקס כמו שאתה מתאר הדרדר בהדרגה כי הוא נהייה פחות ופחות איכותי, יותר מצומצם ברפרטואר שלו, טכני, ופחות אינטימי. נדמה לי שבשנים האחרונות ותתקן אותי אם אני טועה, הוא נועד בעיקר כדי לספק את הייצר המיני שלך, "כי אתה זקוק לכך, וכי חייבים", ואישתך אולי הרגישה שגופה אמור לעמוד לרשותך למטרה זו וזה נמאס לה ובצדק.
בשורה התחתונה, כאשר סקס נעשה שגרתי, צפוי, מוגבל ומשעמם, מהר מאוד נמאס והוא הופך למעמסה וממחיש ואף מבליט את חוסר האינטימיות!
לכן, חייבים לטפל , ע"י איתור שורש הבעייה, בתהליך של ייעוץ, ויפה שעה אחת קודם, כדי ששניכם לא תפספסו את היופי שיכול להיות בסקס איכותי, שלא לדבר על הסכנה לזוגיות שלכם.
אם היא לא מוכנה ללכת איתך לייעוץ, יתכן שעליך לומר לה שאינך מוכן להשאיר את המצב כפי שהוא, ושאתה תרשה לעצמך לפתור אותו בדרכים אחרות.