פורום פרוקטולוגיה, טחורים, פיסורה, פיסטולה - יש לך שאלה?

אם זה לא מפריע אין לך מה למרוח. הם לא נעלמו בגלל המשחה.

חלפו עברו בדרך הטבע.

RECTO-ANAL RECONSTRUCTION
עוזר למשוך הטחור פנימה.
אם את באה עם תשובות מוחלטות אז למה השאלות?

איזה תשובות מוחלטות?

בסה"כ הבאתי דברים -שהרופאים אמרו לי- ואני לא בטוחה לגיבהם- ולכן רציתי לשאול אותך. כי חשבתי שאולי לא הבנתי נכון את דברייך או את דבריהם.

אני פשוט מאד מבולבלת: האם תוכל אז לסכם ולומר האם חוץ מסטפלר יש עוד אפשרויות עבורי, ומדוע לא הציעו לי אותן? לא נתנו לי שום אופציות פרט ל: או ניתוח סטפלר- כשרק פיקרסקי מוכן לעשותו לי- מאחר ורק הוא בעד, או- "כלום- ותחיי כך"- כל השאר...

סתם דוגמא מחיי היומיום שלי: לפעמים- במיוחד בשעת מחזור- יש לי לעיתים שלשולים...- וסליחה על התיאור. לכל בחורה "רגילה" כאשר יש שלשול פעם ב- לא קורה דבר. אצלי- זה ישר מוביל לדימום. - מפי הטבעת. שאמנם נעצר , אך עדיין- האם זאת "איכות חיים" סבירה/טובה להתרגל לחיות עם גרד ודימומים מעת לעת?

איכשהו נשמע לי שאם 3 רופאים בכירים מייעצים לי לא לעבור הניתוח הזה- אז הם כנראה חושבים שיחסית למצבי- לא שווה לקחת הסיכון שבניתוח.

ואני מפרשת זאת- שכנראה הניתוח הנ"ל לא כ"כ מוצלח, וכנראה שגם לא צפוי כל כך- מבחינת הסיבוכים. לרב הניתוחים יודעים לומר מה אחוז הסיבוכים, ועד כמה הם שכיחים. לגבי הסטפלר- הטוווח כנראה מאד קיצוני..

אלה "אמירות" - אך הכוונה שלי- היא לשאול לדעתך.

מצטערת אם בגלל הניסוח שלי - נשמע כאילו אני כבר באה עם תשובות.

אני באמת מתכוונת לשאול אותך. ולא להשמע כאילו אני יודעת.

תודה

סיכום העצות המכובדות הן 3:1. תעשי את את החשבון.
למה הציעו לך או לא הציעו לך אופציות אחרות, אין באפשרותי לענות כי אין באפשרותי לדעת.
נשמע לי שאת מחפשת לכפותצ הר כגיגית.
את צריכה להחליט ולחיות עם ההחלטה.

אין לי מושג.
את צריכה להבדק.

תשאלי את ד"ר ברונו סיגל!

למה לחוצה?
את לא האישה הראשונה שעוברת בדיקה כזו.
הג'ל הוא לסיכוך והוא מסיס במים כך שנשטף ברחצה ולא עושה כל נזק בווגינה - נהפוך הוא. הוא גם משמש לסיכוך ווגינלי במקרים של יובש וכאבים בעת מגע מיני.
הסירי דאגה מליבך.

אהה אוקיי תודה רבה על התשובה המהירה, ורציתי לדעת הרופא בדק אותי ואמר שיש לי כפלי עור כאלה שלא אמורים להפריע שאם רוצים אפשר לחתוך אותם מבחינה אסטטית, הוא אומר שזה לא טחורים, יכול להיות דבר כזה שיהיו כפלי עור כאלה שהם לא טחורים?
אז למה זה מגרד כזה מציק?

משחק מילים. יש (בעיקר אלה שלא עוסקים בנושא) המכנים זאת טחורים חיצוניים.
משמעותם היא בעיקר אסטטית והיגיינית.

תודה רבה לך- על ההתייחסות הרצינית!

שני דברים- רק כתגובה:
1. גם אני הייתי מוכנה לנסות עוד קשירה, אבל: הרופא שעשה לי את הראשונה( והוא מאד מאד מנוסה בכך)- "מפחד" לגעת בי- וזה ציטוט שלו! לדעתו- אני רגישה- והגוף שלי ממש רגיש- והוא אמר "שזה שוב סיפור שלא ייגמר"- הקשירה. - מה זאת אשמתי??!! שדיממתי? ושהוא לא הצליח להתגבר על הדמם- אלא רק אחרי חודש וחצי של דמם לסירוגין- הוא סופסופ החליט לצרוב- וזה עזר!
ביקשתי שיקשור שוב- ואז כשאמר "שמפחד" , אז אני בעצמי אמרתי לו שאם אדמם- אז שיצרוב....
הוא לא רצה.
דבר נוסף: רופא אחר- אמר שלא ניתן לקשור כרגע. כי הרקמה- טחור/רירית מאד נמוכים. ולא ניתן לקשור כשזה כ"כ למטה- וקרוב לפתח פי הטבעת.- שלא עושים כזה דבר.

2. כל הרופאים- שהזכרתי ( פרט לד"ר גרינברג)- אמרו שאם ניתוח: אז רק ה סטפלר. כי כל השאר- דופלר וכ'ו- לא מטפלים ברירית צנוחה/עודפת.

ושאצלי צריך גם משהו שמכונה: RAR. ???

כך שלמעשה- כרגע, אין לי כתובת לטיפול. פיקרסקי= ניתוח סטפלר.
כל השאר= "לא לעשות כלום".

אז מה אני אמורה לעשות? לחכות עד שאדמם כל פעם? ורק אז מישהו יואיל בטובו לטפל בי? או שאז יגידו לי- "טוב- לכי לניתוח סטפלר".

אגב: איך ניתן להגיע אלייך- במידה וארצה? ( כללית "מושלם"? ביטוח פרטי - "הראל" ?- האם יש אפשרות בדרכים אלו- ואם כן- כיצד?).

תודה שוב!!!

ושאלה אחרונה: האם מותר לי לעשות ארובי? קפיצות וכ'ו? או שזה עלול להזיק למצבי?

קודם כל - את מגזימה - לא צריך להשתגע.
פרוצדורה לטחורים מבצעים כדי לטפל בסימפטומים ולא במימצא.
את צריכה לתת לעצמך דין וחשבון עד כמה הטחורים מפריעים לך והאם מיצית את האופציות הטיפוליות שאינן ניתוח. העם היציאות שלך מוסדרות נכון, שאם לא כן זה יגדיל את הסיכויים לחזרה.
אין בארץ מערכת מעקב אחרי תוצאות של ניתוחים ולכן אי אפשר לדבר על הסטטיסטיקה המקומית אבל העולמית מדברת על 10-15% חזרה בטווח הארוך של ניתוחי PPH.

ראשית, תודה על התייחסותך.

שנית- לא נתנו לי אופציות טיפוליות- שאינן ניתוח. זאת בדיוק הבעייה!

עברתי קשירה אחת. שהביאה לדימומים. כאשר הדמם התגבר- ולא פסק- גם אחרי חודש וחצי מהקשירה, בסופו של דבר צרבו לי את הכיב/ כלי דם שנשאר פתוח. זה עזר. אך כאמור- אני סובלת מדימומים מידי פעם. ומגרד.

וזה מה שמשגע אותי. הייתי רוצה לא לסבול כלל בחיי מהתופעות האלו. כפי שעד הלום- גיל 34 - לא סבלתי. כאשר אני רואה דמם באסלה אני נורא נורא מזדעזעת ומפחדת.

באשר ליציאות: הן בדר"כ סדירות: בבוקר- פעמיים. ( בהפרש של חצי שעה בין פעם לפעם). אח"כ: לפעמים עוד יציאה- בערב/ אחה"צ, או בכלל לא.

לפעמים אני חשה תחושת מלאות ולחץ בבטן- וכמו צורך ליציאה. אך לא מצליחה. ו"משתדלת לעזוב את זה".

אני אוכלת קווקר כל יום בערב- וזה מספיק לי. כאשר אני מוסיפה גם בנפייבר בבוקר- יש לי יותר מידי יציאות. שזה גם לא בריא, לא?

זהו זה.

אם הניתוח לא היה כזה מסובך, וכמו ששניים מהפרופ' הבכירים הללו אמרו לי: "זה עלול גם להיות יותר גרוע אחרי הניתוח". אז הייתי רצה לעשות אותו.

פשוט- אין לי כח יותר לחיות עם טחורים.

הרופאים הבכירים הללו, הכניסו בי כזאת חרדה , פחד ואף זעזוע מהניתוח הזה- וגרמו לי להבין שהוא "לא כזה מוצלח" - עד שאני נחרדת מהמהחשבה לעשותו. וגם פרופ' פיקרסקי שהוא היחיד שהמליץ לי "ללכת על זה" - נתפס ( בעיני חלק מעמיתייו, ולכן גם בעיני)- כ"נלהב מידי לנתח"... או ככזה שממליץ על ניתוח בכל מצב ולכל אחד. ולכן- אני נורא מפחדת.

האם תוכל אתה לאמר לי כמנתח מהו המקרה הכי גרוע שבו נתקלת לאחר הניתוח הזה?

כך אני מוצאת עצמי נעה על רצף שבין "גרוע" ל"גרוע יותר".

ואני רוצה לחיות שוב טוב!

מה עושים??

אגב: הפרופ' שמתנגדים- אותם ציינתי, חושבים שאני מגזימה בתיאור הפגיעה באיכות חיי, -יחסית למה שהם רואים בבדיקה. הם חושבים כי "לא נורא לחיות עם דמם מידי פעם או גרד". וזה עדיף על ניתוח. הם רק המליצו על תרגילים לחיזוק רצפת האגן.

כך שהכל יחסי. אני מאד רגישה- ואני חושבת שאיכות חיי מאד נפגעת מהמצב הזה- במיוחד מחוסר היציבות: פעם טוב, ופעם רע. זה מעייף נורא. ונמאס לי.

אבל כ"כ הפחידו אותי מתוצאות הניתוח הנ"ל- עד שאני מבינה שיהיה בטוח גרוע יותר אחריו. ולכן- גרמו לי להבין שעדיף לי להסתגל למצבי היום- ולקבלו- וללמוד לחיות איתו.

בגלל זה אני משתגעת.

אם אני מסכם - חייך כרגע לא נוראים אם כי בעיניך כן.
להסדיר היציאות עם בנה פייבר זה טוב ומומלץ. העיקר לא לשבת הרבה בשירותים ולא ללחוץ.
החיים הם לא פרפקט ולפעמים צריך לחיות עם מה שיש.
זה שהיה לך פעם דימום אחרי קשירה לא מעיד על כך שיהיה גם בפעם הבאה. זה מאד תלוי בנסיונו של המבצע. אפשר לשקול להוסיף גם צריבה באינפרא-אדום לקשירה.
בנוסף - PPH הוא לא הניתוח היחידי למצבך, אפשר לשקול גם תפירה/קשירה של הטחורים, עם או בלי שימוש בדופלר. זה גם יכול לטפל בבעיה כמו שלך.
מעבר לכך אינני יכול להוסיף מכיוון שלא בדקתי אותך.
בכל ניתוח יש סיבוכים אפשריים. חומרתם שונה כפי שגם תדירותם.
את חייבת להסתכל בראי ולתת לעצמך דין וחשבון על מצבך נעכשוי וחומרתו האמיתית.

צריך לבדוק אם אין צורך בעוד קשירה.

שיטת טיפול מקובלת בעבר. אין לי מספרים להגדיר יעילותה.
לא מקובל כיום ברוב המקומות.

לא מכיר המשחה והטיפות שאתה מציין.
גם אינני יודע מה זה טיפול טבעי.
אולי לשקול ניתוח?

א. המלה היא "נורמלי" ולא "נורמטיבי".
ב. נראה לי שהפנית את שאלתך בפורום הלא נכון. את צריכה פורום גסטרו אנטרולוגי שעוסק במחלות מעיים.
ג. אין בעיה כשיש שתיים שלוש יציאות ליום והצבע נקבע עפ"י התזונה.
ד. מחלת קרוהן לא "מסתתרת בין דפנות המעי". אם קיימת - יש סימפטומים.
ה. יכול להיות מצב שיש מחלה בתחילת התהוותה אבל את מספרת על סיפור של שנים...
ו. לנשים צעירות יש נטיה לכאבי בטן - בד"כ קשור איכשהו למחזור החודשי.
ז. על פניו - לא נשמע שיש מקום לדאגה.

א. עולה כסף.
ב. הסיכוי לשפר את מצבך כ- 20%.

אם אין תגובה לטיפול - הפתרון הוא ניתוח.

אחרי כמה זמן ניתן לקבוע כי אין תגובה ויש לעבור ניתוח?

תלוי בכוח הסבל והרצון להמנע מניתוח.
בד"כ שבועיים שלושה.

הכירורג השני צודק חלקית. זה ניתוח גרוע שמעניק פתרון זמני יותר לכירורג מאשר לחולה.
בניתוח אלטמייר מהדקים השרירים אבל לא תמיד זה עוזר ולא תמיד זה מחזיק.
כמה מפריע לו הפרולפס? האם חייבים לנתח? עד כמה הוא סובל מעצירויות? בגיל הזה כמעט ואי אפשר לתקן התופעה.
האם סובל מבריחת צואה?

שלום דוקטור,
תודה על התשובה. לשאלותיך:
כמה מפריע לו הפרולפס? - במידה כזו שהוא מבקש לבצע את הניתוח כמה שיותר מהר.
האם חייבים לנתח? - כרגע הוא מתפקד עם הבעיה, כך שחייבים זה עניין יחסי.
עד כמה הוא סובל מעצירויות? - מזה שנים. יש לו יציאה אחת לכמה ימים. הרבה לפני שהוא התלונן על ה- Prolaps (לפני מספר חודשים).
האם סובל מבריחת צואה? - במידה לא קיצונית.

שאלת הבהרה: האם קיימת שיטה שהינך ממליץ להשתמש בה להצרת פי הטבעת במהלך ניתוח ע"ש האלטמאייר?

בתודה ובברכה
דויד

אם מאד מפריע לו - אפשר לעשות ניתוח. הצרת פי הטבעת היא חלק מהניתוח. הצלחה - ככה, ככה. השפעה על השליטה - 20%.
לקחת בחשבון שמקור הבעיה כנראה בעצירות ולכן סיכוי טוב שזה יחזור.

שאלה מענינת.
אם זה מתמיד - ודאי שצריך לפנות לרופא.

קודם כל ממה להלחץ? יש סרטן המעי במשפחה? שבועיים זה לא הרבה זמן.
שנית - טחורים חיצוניים לא מדממים ואין להם חלוקה לדרגות. הסברתי זאת כבר בעבר.
אתה בעצמך תיארת נכון - אלה טחורים פנימיים שצונחים ביציאה ואז כואבים או מדממים או שניהם גם יחד. אם חוזרים מעצמם - דרגה 2 ואם אתה צריך להחזיר בעצמך - דרגה 3..
עליך לפנות לפרוקטולוג כדי לקבל פתרון.