פורום הפרעות אכילה - תמיכה - יש לך שאלה?

את לא ציפור ציפורים ערים בבוקר את יותר סוג של ינשוף(תנשמת היא כמעט בלונדינית עם עיניים ירוקות..)
איך פתחתי איתך את הבוקר עם חיוך,הפיוטים שלך עשו לי את הבוקר,בקיצור האודישן עבד את מוזמנת לשדר כל יום(בתקווה שתשני במקום..)או יותר נכון כל לילה בחצות.
קמתי עדיין עם בחילה,אבל היא עברה לי.נרדמתי בשעה 12 בערך,אז פיספסתי אותך ואת כרונית.
מה עשית עם הבטן המקרקרת בסוף??אני שמחה שעצרת את עצמך,אני יודעת מה עובר עלייך,ואני שמחה שלמרות הכל כוח הרצון שלך ניצח!
זה לא שאני לא אוהבת את ירושלים,רק שתמיד אני מגיעה לשם לשם הדרכות והכבישים שם הכי מתוסבכים בעולם!!!
אני מקווה שאת ישנה עכשיו,ושהאפיזודה של החום וההרגשה הכללית הרעה כבר מאחורייך.
אגב,קפאין גורם לצרבות!גם הלימון שאת אוהבת(לא מאשימה אותך!זאת גם הבעיה שלי)
כשיש לך צרבת מלפפון ירוק עוזר וכל דבר שמכיל סידן כדוג' יוגורט,גבינה.גם שקדים טריים מעבירים צרבת.ובמקרה שכל אלו גם לא עוזרים-קחי טאמס.אפשר לקחת ללא חשש(לוקחים גם בצרבות של הריון) זה לא חומר כימי אלא סידן מרוכז וזה עוזר די מידית להרגיע את הצרבת.
מקווה שעזרתי.יום נעים אוהבת קרן אור

שנייה לאחר ששלחתי לך את הודעתי הגיעה ההודעה שלך שמחפשת אותי. אוףףף, פספסתי אותך כנראה. בטח חשבת שנאי כבר ישנה...
טוב מקווה שהיה לך יום טוב.
חבל..רציתי חשמוע ממך.
לילה טוב וחלומות פז.
בלונדי, שלא עייפה בכלל!!

יהיו לנו הזדמנויות אחרות... כמו עכשיו לדוגמה!

אז מה שלומך ומה חדש?
מה עשית היום ואיך המרגש?

מה שלומך??איך עבר היום??
כתבתי לך הודעה למטה יותר,מקווה ששמת לב.
אני חייבת לשאול אותך שאלה ואשמח אם תעני לי-את מתעסקת גם עם תחום שקשור לרפואה??
התשובות שלך הביאו אותו לתחושה כזאת..
בכל אופן אנחנו כאן די און ללין,אשמח לשמוע ממך.
קרן אור

או-קיי, אני מבינה שאת לא פה כרגע, ואני מקווה שזה רק בגלל שאת ישנה לך שנת ישרים מתוקה שממלאת אותך באנרגיות חיוביות ומסלקת ממך כל זכר למחלה כזו או אחרת!

בינתיים הספקתי לקרוא את כל דברייך ויש לי קצת מה להוסיף. לגבי הבולמוס שעצרת אתמול - תשמעי, כל הכבוד לך! לעצור בולמוס כשהוא מתחיל זה בין הדברים הכי-הכי קשים, ובאמת כאן יצאת מנצחת, ובענק! אז גם את יכולה לסמן לך וי במחברת (כמו גם רורי...) ולחייך לעצמך חיוך קטן של נצחון.

באשר לילדותך בקיבוץ - אני מבינה שהיה לך קשה ושילדותך שם הינה בבחינת מקור לכאב רב עבורך. אני מצטערת אם עברת שם חוויות קשות, אבל אין מה לעשות לגבי העבר שלנו חוץ מאשר להשלים אתו ולהמשיך הלאה. לא חייבים "לחבק" אותו, אפשר רק להגיד - "בסדר, היה, ולא יהיה יותר" ובזה זה מספיק. העיקר הוא שהיום, בתור אשה צעירה ובוגרת, את במקום אחר והרבה יותר רצוי מבחינתך.

מתוקה, שיהיה לך לילה טוב ורגוע + קפה שחור מהביל וטעים על הבוקר ביחד עם קרן אור... (רק בזהירות עם הקפה השחור, כי הוא מצרב נורא...).

כרונית.

הי אנחנו יחד פה.
ובעניין הקפה- הבוקר הייתה לי צרבת נוראית לאחר הקפה...
מה שלומך?
ספרי איך עבר יומך...

כל הכבוד, רורי! היה לך יום ממש טוב היום כך שכדאי לך לסמן לעצמך וי אחד גדול + כוכב מחייך במחברת! קראתי גם את מה שכתבת למטה ואני מצטרפת לדעות שקבעו נחרצות שאת אמיצה-סופר-אמיצה, כי כדי לעשות את הצעד הראשון הזה צריך המון-המון-המון כוח ותעוזה, וזה רק מוכיח שיש בך הרבה כוחות להתמודדות, הרבה יותר ממה שאת בעצמך חושבת. מצפים לך ימים לא קלים ואני רוצה לחזק את ידייך להמשך הדרך!

מאחלת לך מחר בדיוק כמו היום, ואפילו טוב יותר ממנו!

לילה טוב!

כרונית.

THATS RHE SPIRIT !!!!!!!!!!!!!!!
המשיכי כך יקירה.
לילה טוב ושקט.
בלונדי.

שמחת אותי מאד!
מקווה שגם היום תהיי שלווה יותר ושמחה יותר ואופטימית לגבי החלמתך.
חיבוקים אמיצים!

כתבתי לך הודעה למטה אני מקווה שקראת...(מאתמול)
את מדהימה אותי כל יום מחדש עם כוח הרצון וההתמודדות המדהימה שלך!כל הכבוד!
אני יודעת שוודאי לא קל לך ושאת נאבקת בעצמך,ואני מקווה שגם היום יהיה לך יום טוב כמו אתמול,אם לא יותר טוב ממנו.
אוהבת יקירתי,תהיי גאה בעצמך,על כל התהליך המדהים שעברת בחודש האחרון!
יום מוצלח.

והלילה אני לא אפציע כאן לפנות בוקר, לשם שינוי. בטח לא אחרי האיחור הזוועתי של היום בבוקר (בסוף יפטרו אותי..). בכל אופן, אני מקווה שקראת את מה שכתבתי לך אתמול בלילה. אני כרגע קוראת את ההודעות שלכן, ותיכף אגיב גם לך בשרשור התחתון. אז בינתיים נכנסתי רק to drop Hi ולאחל לך לילה טוב און ליין!

אז לילה טוב ויומוצלח מחר!

נראה שאת מנסה לרצות את כל העולם, אחותו ומפקדיו.
ולעצמך את לא מפרגנת זמן ומנוחה, מכל המירוץ המטורף הזה של ההשגיות והריצוי התמידי את כולם.
אני שמחה לשמוע שאת כיום במצב הרבה יותר טוב.
אני יודעת מה זה גמילה מהקאות וזה דבר קשה, שנראה כמעט בלתי אפשרי.
בזמנים קשים, אנחנו כאמור נוטות לחזור לשם, כי זה ה"ביטחון" שלנו. אבל ה"ביטחון" הזה הוא רע וכמו שאמרת רק מחזיר אחורה.
אני מאוד שמחה לשמוע שאת כן אוכלת, או משתדלת לפחות לאכול מסודר.
יקירתי, מה שמפריע לי פה הוא שאין לך עם מי לדבר, אין לך כתף להשען עליה, ואת לגמרי לבד בסיפור הזה.
אני מבינה שאת לא גרה עם ההורים. האם יש לך שותפים? האם הם מודעים לבעיה? האם המשפחה בכלל יודעת? חוץ מאחותך?
אני חושבת שאת צריכה לפנות לטיפול פסיכולוגי בראש ובראשונה. כי את נמצאת תחת לחץ מתמיד, ושואפת לרצות את כולם, ומעמידה פנים שהכל בסדר. אבל מבפנים את מתפרקת. ואת חייבת עזרה ותמיכה. אסור לך להשאר עם זה לבד.
טיפול פסיכולוגי הוא לא משהו שצריך להתבייש בו. הוא גם דיסקרטי ואף אחד לא צריך לדעת, אם את מפחדת להיחשף.
אני מבקשת ממך לשקול זאת בכובד ראש. שמישהו יעזור לך לעשות קצת סדר בבלאגן שלך. להרגיע את הלחצים והחרדות. לתת לך מעט מנוחה.
אני מקווה שתשקלי את העניין. למרות שאת גם עובדת וגם חיילת. תמצאי לעצמך שעה פנויה בשבוע כדי להשקיע בעצמך. שום עבודה לא שווה אם את במצב לא טוב. ומצב טוב לא חייבת בהכרח להיות פיזי. זה שאת לא מקיאה, לא אומר שהכל בסדר. את חייבת לקבל תמיכה באופן דחוף.
תבדקי אופציות של טיפול פכיכולוגי. תפרגני לעצמך. מגיע לך אחרי כל מה שעברת.
מקווה שאת לא כועסת, אבל אני באמת דואגת לך. את לוקחת יותר מידי על עצמך....
לילה טוב יקירה וליל מנוחה.
חיבוקים
בלונדי.

שלום יקירתי האהובה.
ובכן כרגע אין חום. (הקש בעץ). בבוקר עוד היה, אך ישנתי ואגרתי כוחות וקראתי ספר כמו תולעת שגרה בתוך תפוח.
והנני כאן. מרגישה כבר טוב יותר, רק עם בחילה קלה שהגיעה מאז ש"חטאתי" ושתיתי קפה שחור, לאחר כל התה המבחיל הזה בימים האחרונים. מקווה שתעבור הבחילה במהרה..
והארוחה אכן בתנור ועל הכיריים, מחכה לבעלי, שישוב לו גם מן הגלות..סתם, מן העבודה כמובן. ונשב יחד...
שמחה לראותך פה ומקווה שיומך עבר בשלום.
טוב יקירה. הולכת לבדוק מיילים. התיבה מתפוצצת...
אוהבת מיליון פעמים.
בלונדי.

שמחה שאגרת כוחות ונחת הגוף שלך כנראה זקוק לזה..
את מוזמנת להפנות אליי מיילים חמודים שינעימו את זמני מחר בעבודה.
לא יודעת מה קורה לי אולי זאת הזדהות איתך,אבל יש לי בחילות איומות לאחר ארוחת הערב שאכלתי.מקווה שזה יעבור.
טוב יקירתיי אני הולכת לנוח,אם ארדם(וסביר שזה יקרה) אשתה איתך תה בבוקר.
אוהבת קרן אור

צר לי לשמוע על חברך.
וטוב שבאת לפה.
אני מבינה את התסכול שרואים חבר נופל ככה ולא יודעים איך לעזור לו.
מה שאני מציעה לך, זה לדבר עם הוריו. אם הם עדיין לא שמו לב לעניין (ותתפלא- ישנם הורים שלא שמים לב גם כאשר המצב ממש מתדרדר לנגד עיניהם), תוכל להאיר ולפתוח את עיניהם לכך ואולי הם יוכלו להשפיע עליו כדי לקבל טיפול לבעיה.
אני לא יודעת בן כמה הוא, אבל רצוי לשתף את ההורים.
הוא אולי יכעס שפנית אליהם, אבל דע לך, שבזמן המחלה, לא יכולנו לחשוב בהגיון, והעדפנו לשמור הכל בסוד, ורק בשביל שלא נתגלה בחולשתנו ונבקש עזרה. אז אולי הוא מפחד לבקש עזרה ושקוע עמוק בסבל של עצמו.
אז, תאזור את כל הכוחות שאתה צריך ותפנה להוריו. ותאמין לי שהוא יודה לך על זה ביום מן הימים. כאשר הוא יינצל אולי מהמחלה האיומה הזו.
מאחלת לך בהצלחה רבה ואנחנו פה לכל תמיכה שתצטרך.
בלונדי.

זה היה לי קשה ממש קשה אני יודע שאני לא מסוגל לפנות אליהם אל ההורים שלו, כי הם אולי יחשבו שאני איזה מטורף כי לא דיברנו והוא לא ראה אותי הרבה זמן ופיתאום אני מופיע בטענה כזאת שהוא חולה וצריך טיפול,
אני שוקל דווקא לדבר איתו , אך זה גם לא היה לי קל.

בכל מקרה תודה רבה.לך

הדאגה שלך לשלומו של החבר מאד מרגשת. אנשים רבים, כולל הורים, נוטים לעיתים קרובות להעלים עין ולשתוק כי אינם יודעים איך לטפל בבעיה.
אני בכל זאת חושבת שכדאי לדבר עם הוריו של החבר. ואם הם יחשבו שאתה משוגע? אז מה? אתה לפחות תדע שניסית לעזור, ואני בטוחה שגם אם דבריך ישמעו להם מוטרפים לחלוטין תדלק בראשם נורה אדומה והם יתחילו להתבונן טוב יותר במה שעובר על בנם.
רציתי להציע לך לבחון עוד כמה דברים בקשר להתנהגותו, מלבד הירידה החדה במשקל, כמה סימנים שעשויים לחדד את התחושה שהוא סובל מהפרעת אכילה:
האם הוא הפך למפונם יותר בתקופה האחרונה? נוטה להסתגר, ניתק קשרים חברתיים? האם הקשר בניכם התערער לדעתך בעקבות הבעיה הזו?
האם יש ירידה בתפקודו? לימודים, עבודה? (איני יודעת מה גילכם).
האם הוא מתחמק מבילויים חברתיים שמערבים מזון ושתיה?
האם הוא מנסה להסתיר את הרזון שלו באמצעות בגדים רחבים יותר, למשל?
אם תדבר עם הוריו חשוב שתציג בפניהם תמונה מלאה ככל האפשר. זאת אומרת, לא רק לציין בפניהם שבנם הפך לשלד מהלך, הם עשויים לחשוב שזו רק עוד דיאטה. אלא, ספר להם גם על שינויים בהתנהגותו החברתית ובהרגלים שלו.
המון בהצלחה, ועדכן אותנו בהמשך!

שלי את צודקת כ"כ צודקת זה בדיוק ככה כל מה שרשמת בדיוק מילה מילה ויותר מזה,
אני מבין שכולם פה בעצם בהפרעות אכילה אך יצאו מיזה?

קודם כל הוא בן 16,גם אני.

בכל אופן,כל מה שתיארת ואמרת כן,זה קרה הוא התרחק נסגר לא מדבר ,לא מתקשר, לא מחיך שאני חייב לצין הוא ילד שמח כ"כ קופץ ומאושר היה בכל זאת,לא יודע אני מספר את זה ודמעות זולגות מעני אתן לא מבינות איזה ילד יפה הוא וכמה מוכשר כמה אני אוהב אותו כמו אח שלי , וכואב לי כל החברים שלי כרגע אומרים לי שהם לא בקשר איתו וכולם התרחקו וכואב לי שהוא פספס ככה את החיים שלו , הוא באמת היה ילד של מסיבות ילד שחי את הרגע,ופיתאום הוא החליט זהו,הוא עור ועצמות פשוט ככה.

אני מפחד.
אני מתוסכל מזה.כואב לי מאוד אליו.
אני מקווה שאני יאסוף כוחות ובאמת ידבר עם הוריו.
תודה לכן,אתן מדהימות שאתן עוזרות לי .

שלכן אייל.

כן, אני מבינה שאתה מוצא פה בדיוק את ההקשבה והתמיכה שאתה מחפש ושלי באמת תיארה את הסימפטומים, שמוכרים לנו כל כך.
אני מקווה שבאמת תהיה חזק ותעזור לו לצאת מזה.
תהיה שם בשבילו כי הוא צריך תמיכה רבה, אפילו שהוא נוטה להסתגר.
אתה תעשה מצווה גדולה.
שיהיה בהצלחה מכל הלב.
בלונדי.

אני שמחה שחזרת לקרוא את הודעתי.
אולי באמת כדאי גם לנסות לדבר עם חברך. למרות שלפי מה שאתה מתאר, הוא כבר סגור ומופנם בעולם החולה שלו.
אבל שווה לנסות.
ובקשר לשיחה עם הוריו- אתה יכול לומר להם שהסיבה שאתה מופיע יום בהיר אחד, למרות שהקשר ביניכם כבר התרופף, היא כי הקשר נותק מסיבות המחלה. שחברך התרחק ממך ושקע אט אט בעולמו החולה.
אני בטוחה שהם מאוד יעריכו זאת. ויקבלו זאת כעזרה לבנם החולה ולא כהתערבות "מטורפת" של מישהו מהצד.
אגב, כך ההורים שלי עודכנו בקשר למחלתי... הסיפור מוכר לי.

אני מקווה שתהיה חזק ותנסה. אתה באמת חבר אמיתי אם אתה לא זונח אותו ומוכן לעשות בשבילו כאלה דברים.
כל הכבוד לך.
שיהיה המון בהצלחה, וכמובן, אם אתה צריך עזרה- אנחנו פה!!
יום נעים.
בלונדי.

רורי יקרה, כל הכבוד לך!
אומץ, לדעתי, מתבטא ביכולתך לגשת לשם למרות החרדות ובהחלטתך לבקש עזרה ולטפל בעצמך. העובדה שהלכת לפגישות היום מעידה על כך שהתגברת על הפחדים, וזהו אומץ אמיתי!
נשמע שבכל זאת יצאת משם קצת מעודדת... מקווה שתשמרי על אופטימיות ותתרכזי בהחלמה.
הדיאטיקנית נשמעת קצת מעצבנת אבל אני בטוחה שהיא שם כדי לעזור, אז תני לה עוד הזדמנות.
ותאמיני או לא, ההתמודדות שלך מעודדת אותי להפתח יותר ולחפש טיפול ומעניקה הרבה כוח!
אין לי זמן לכתוב, באמצע עבודה ושיחות טלפון מעיקות, אשוב בהמשך.
אז תמשיכי כך, ויום נפלא!

אני שמחה על זה שהתחלתי טיפול-למרות שזה היה היסטרי מבחינתי וכבר לא שאלה של רצון אלא צורך-שוב-פחד זה משו שמניע די חזק החלטות כאלו...) וזה נחמד לקרוא ממך שזה עושה לך גם רצון...אני חושבת שלמרות שאולי קשה לי עכשיו אני יכולה לראות תוצאות חיוביות לעניין ואם אתמיד בטיפול אלי אוכל להפטר מדברים יותר עמוקים שמציקים לי בחיים ומבעיות נוספות-שמהן בעצם צומחת הבעיה עם האוכל ובסוף אני אצא מכל העניין אדם יותר חזק ושלם עם עצמו.........ואני אומרת את זה----וזה לא קל ולקח לי הרבה זמן וכאבים כדי להגיע לתובנה הזו ולהאמין בה באמת ואני עדיין צריכה תזכורות---אבל בסוף זה יקרה....
ולדעתי-זה יקרה לכולנו!!!!!
ועד אז..... :)
נשיקות.....ו-המשך יום רגוע אופטימי ונפלא!

רורי יקרה.
את אולי ממעיטה בערכך, אבל העובדה שעצרת והלכת לבקש טיפול אומרת הרבה עליך, לפחות על הרצון שיש לך. וה באמת דבר שמצריך אומץ. כי לא כל אחד מסוגל לקום ולבקש עזרה.ואני מתכוונת בכל תחום בחיים.
אז אני שמחה שהייתה לך פגישה טובה עם המטפל. זה מאוד חשוב שתהיה כימייה בין המטפל למטופל, ואם יש לך את זה, זה נפלא!!
לגבי הדיאטנית- אל תתרגשי מכלום. ואל תחשבי שהכל נגדך אישי. התפקיד שלה הוא לעזור לך. תאמיני למה שהיא אומרת ואל תחשדי בה. תבטחי בה, היא אשת מקצוע ומומחית לכך. ואם היא עובדת בשחף היא מבינה קצת בהפרעות אכילה. וכלום כבר לא הפתעה בשבילה. אז אל תתפדחי, היא לבטח ראתה כבר דברים הרבה יותר "גרועים".
אני גאה בך על האומץ והתעוזה.
תמשיכי כך ואל תתייאשי. ואל תתני לאימך לדכא אותך.
את בדרך הנכונה. לאט לאט, בלי לחץ.
אני מבינה שזה לא טיפול חינם, נכון?
בכל מקרה אני ממליצה לך בכל זאת ללכת לתה"ש בסוף החודש.
טוב המשך יום נעים, ואני אגב, (טפו טפו טפו( כבר ללא חום. ונקווה שכך יישאר.
יאלללה מתוקה, להת'
בלונדי.

אני עונה לך פה גם על מה שכתבת לי למטה, פשוט - הדפים מתבלבלים לי וקצת הלכתי לאיבוד פה... בכל אופן, מצב השיניים שלי הינו יותר טוב, תודה! אך האזור כולו עדיין רגיש ואוכל מוצק לא יכול להיכנס לפי (אא"כ אני אבלע בלי ללעוס, ואז גם איחנק מן הסתם...). בשבילי זה טריגר-טריגר (לאכול רק נוזלים), אבל די, החלטתי שאני לא משתפת פעולה עם זה יותר. אני מקווה שתוך יום-יומיים המצה יירגע ואחזור לעצמי.

ואפרופו טריגרים - אני לא מפחדת מהודעות מעודדות אנורקסיה, כי אני יודעת מאיפה וממה הן נובעות. הן פשוט גורמות לי רע, כך שאני מעדיפה לא להיתקל בהן כלל.

לגבי תחושת ההחמצה שלך באשר לרפואה - חמודה, אני מזדהה אתך עם ההרגשה הזו, ואני יודעת שזה מציק לך וצובט אותך מדי פעם, אבל בחיים לפעמים אין ברירה וצריך להחליט החלטות חותכות, וכל שכן כאשר גורל חיי בחורה צעירה ויפה עומדים על הפרק. בדיעבד אנחנו יודעות שזאת היתה החלטה נכונה, והנה היום את שמחה בחלקך ושלמה עם עצמך וזה מה שהכי חשוב.

מתוקה, תרגישי טוב ושתעבור לך כבר הבחילה המעיקה! (לימון, ורק לימון)

לילה שקט ורגוע!

כרונית.

איזה באסה שכל לילה אני מפספסת אותך..אבל אני מקווה שנרדמת לבסוף ושאת ישנה עכשיו שינת
ישרים.
טריגרים החיים יספקו לנו כל הזמן,החוכמה היא לעשות מה שאת עושה כל הזמן-לא ליפול ברשת שלהם.אני יודעת שוודאי לא קל לך עכשיו אבל אני מאמינה בך שאת יודעת ותדעי להתמודד עם זה למרות הכל.
אני מקווה שהשיניים יותר טוב היום ושתחזרי לשגרה בהקדם.
אוהבת ואשמח אם יוצא לך לכתוב יותר מוקדם..\
קרן אור

בוקר אור, העורבים פה כבר צורחים מבעד לחלוני, מבקשים עוד לחם.
מה שלומכן? ישנתן טוב?
אני מאוד מקווה שכן.
כמו שסיפרתי לכרונית, התעוררתי ב- 3:30 ולא יכולתי לישון. לבסוף נרדמתי והכל היה בסדר.
טפו טפו טפו בינתיים אני בסדר, אין חום באופק ונקווה שכך יישאר.
אני מצטרפת לאיחולייה הלבביים של קרן אור:
רורי-בהצלחה!! תהיי אמיצה וחזקה היום. ואמרי את כל האמת.
שלינקה- מקווה שאת לא עייפה ושהכל בסדר אצלך, שהגוף חזק והמחשבות לא מטרידות את שלוותך.
טליוש- כרגיל, לא ללמוד עד זוב דם, טוב? וכתבתי לך הודעה אמש...
כרונית- ינשופה שלי. מקווה שהשיניים כבר אינן כואבות ושאת לא עייפה היום לשם שינוי. וכמובן ניפגש כאן לבטח לא לפני חצות..
ולך קרן אור- אין כמוך ותודה על התשובה המהירה. נהיה בקשר ושיהיה לך יום נפלא עם אוויר הרים צלול כיין ובלי כפייה דתית בבקשה!
ולכולכן- בואו לפגוש אותי בהמשך!
אוהבת אתכן ומחבקת מכאן........
בלונדי, שכבר קצת נרגעה עם מחשבותייה על פתי-בר....

והנה עולה לו שוב החום...
אני חוזרת להתכרבל מתחת לשמיכות עם הספר.
תרגישו טוב שם בארץ ואל תהיינה חולות, חלילה וחס.
יום בריא לכולנו.
בלונדי.

אוי מסכנה, לא עוזבת אותך המחלה הזו, אה?
אולי הגיע הזמן לעבור מדקסמול למשהו חזק יותר? אני יודעת שביקור אצל רופא בחו"ל כרוכה בבירוקרטיה מתישה, ובכלל, להסביר לרופא מה מציק לך באנגלית כשאת חלושה וחולה זו משימה לא קלה. אז תציבי לך דד-ליין, ואם עד אותו הזמן החום לא ירד גשי לרופא ותבדקי מה התיישב עלייך.
ובבקשה, ספרי לי מה את קוראת! גם באנגלית.
אני חושבת שמצבי משתפר, אך כל יומיים שלושה מגיעה לה הפתעה בצורת שלשול. לא משהו קיצוני או מכאיב, אבל ברור שתהליך העיכול מהיר מידי (ואני מדגישה, ללא שום עזרים חיצוניים...). תוהה האם זה סוג מזון מסוים שמסרב לעבור כמו שצריך, או פשוט מערכת שלמה הרוסה שמנסה להתסגל למצב החדש.
לא עולה במשקל, ומאמינה שכולן כאן יזדהו איתי - גם כך עדיין קשה לי לרצות באמת לעלות במשקל, אך אני יודעת שצריך ומתמידה באכילה מאוזנת ללא קיצוצים ואף עם תוספות.
מנסה להיות מאד קשובה לגוף שלי, לבדוק איך אני מרגישה אחרי כל ארוחה, לברר האם משהו כואב (רגילה כל כך להתעלם מכאבים), מציק, שורף. שמתי לב בינתיים לכמה דברים שללא ספק מזיקים לי והם הוצאו מהתפריט.
ואת שאר הכאב מנסה לפרוק בכתיבה, כאן ולעצמי, ומחכה שיתפוגג...
מקווה שתרגישי טוב במהרה ובבקשה, טפלי בעצמך במסירות הראויה!
יום נפלא,
שלי.

מה נשמע יקירה?
טוב לשמוע ממך...
כן בתור מישהי שהייתה בחו"ל את מבינה את הבירוקרטיה המעצבנת שבללכת לרופא. אבל בהחלט אלך אם לא ישתפר המצב.
אני שמחה לשמוע שאת לומדת להיות קשובה לגוף וכך לומדת אילו מזונות לסלק מהתפריט. זה באמת חשוב והגיע הזמן להקשיב לצרכים האמיתיים של הגוף. מגיע לך. ובקשר לשילשולים, אני מאמינה שעם הזמן הם יפחתו וייעלמו לגמרי.
ותהני מזה כל עוד את לא עולה במשקל, לפחות את יודעת שאת אוכלת כמו שצריך.
לגבי מחשבות...תמיד יש מחשבות. לי לפחות. הראש לעד כנראה ימשיך לחשוב, אבל החוכמה היא לגבור על המחשבות האלו בעזרת ההגיון הבריא וכך את עושה.
ובכן, הספר שאני קוראת כעת הוא
Stolen Time - By Sunny Jacobs
זה מדהים ומרגש ולא ייאמן. והלוואי ויש אותו גם בעברית ותוכלי לקרוא אותו. או שבא לך לקרוא קצת באנגלית. אני בספק לגבי העברית כי הוא יצא לאור השנה.
לפי מה שכתוב בהתחלתו, הוא הפך גם לסרט.
בכל מקרה הוא מרתק ומרגש. ואני ממליצה בחום.
טוב שיהיה לך המשך יום נעים וקל...
נשיקות
בלונדי.

כן, זו אני בתפקיד הדודה הפולניה.
אברר על הספר בהקדם, תודה! קוראת המון אנגלית ללימודים, וגם רומנים שקשורים לנושא הלימודים ולא תורגמו לאנגלית, אך בזמני הפנוי אני בהחלט מעדיפה לקרוא בעברית.
אני יודעת שמחשבות קשות, שליליות וכואבות ישארו איתי תמיד, ובכלל, כמה אנשים חיים ללא מחשבות טורדניות? ובעיקר יודעת שאסור שוב להתכחש לכל אלו. אך כרגע הכל עדיין בעוצמה חזקה כל כך...
קראתי מקודם את הודעתך לכרונית בה סיפרת בקצרה על המחלה והדרך להחלמה ובו בזמן התעורר בי עצב גדול (על הסבל שעברת) והערצה גדולה עוד יותר. אם יצאת משם את כנראה מסוגלת להכל...
והכנות שלך גם היא מרשימה ביותר, אני שמחה שאת משתפת אותנו ברגעים הקשים, של כמעט נפילה, ועוד יותר שמחה לשמוע שעצרת עצמך בזמן.
שולחת לך מייל משעשע לגבי ביקור אצל הרופא בנכר, מקווה שישכיח את דאגות הבירוקרטיה...
להתראות!

ובכן, היש מישהי יותר פולנייה ממני? רק חמותי...חחח וטוב אולי גם את. אחרי הכל-כולנו פולניים. לפחות באופי.
אני שמחה לשמוע ממך.
ואני מקווה שתמצאי את הספר הזה. אני פשוט לא יכולה להפסיק לקרוא..
תודה על הדברים היפים שכתבת לי. אכן עברתי הרבה מאוד, שלא נדע.
למעשה מעולם לא סיפרתי- אך גדלתי בקיבוץ. וכמובן בלינה משותפת בבית הילדים. דבר שהשפיע רעות על כולנו והותיר בנו שריטות וטראומות, ומימן ועוד יממן מאות פסיכולוגים ברחבי הגלובוס. כבר נעשו מאות מחקרים על כך, וזה מצביע על בעיות חמורות בהתפתחות התקינה של הילדות, בהתפתחות הקשר הבין אישי עם ההורים ועם החברה כולה. אכן דבר מעוות ופגום, וחבל כי לא ראו זאת לפני 30 שנה, וכך היה נחסך מאיתנו הרבה מאוד סבל.
אז אחרי ילדות ונעורים בקיבוץ, לנגד עינייהם הבוחנות של כולם, אפשר להגיד שאני כבר חסינה. אך עדיין כמובן פגיעה. ותרחישים כבר מגיל הפעוטון צפים ועולים מדי פעם ומזכירים לי מאין באתי ומה עברתי. אבל, כאמור, אף אחד כעת לא יוכל לגרום לי סבל יותר. אני לא הרכוש של בית הילדים. אני אדון לעצמי וטוב שכך. ומחשבות, כן תמיד תהיינה כמו שאמרת. אבל מה שחשוב זה להמשיך הלאה. ללמוד לחיות בשלום עם העבר ובטח עם ההווה. ולקחת את הכי טוב שאפשר מכל דבר.
כעת אני מרגישה טוב יותר (הקש בעץ) ואין חום. אז הרשיתי לעצמי להיות "פרועה" ולשתות כוס קפה שחור וטוב. ואני מקווה שזה לא ייתן את אותותיו בלילה. אחרי כל התה הזה, מן הראוי היה לשתות משהו טוב...
טוב יקירה, אני אצה רצה לקרוא את המייל שלך. שמחה מאוד על כך.
ונדבר בהמשך.
תרגישי טוב יקירה.
אוהבת
בלונדי..

לא ידעתי שהיית קיבוצניקית בעבר.יש לי חברה טובה שלמדה איתי וגם היא בעברה מקיבוץ ואת רוב החיים שלי עברה בבולמיה קשה שכללה התעללות מינית...עכשיו זה מסביר לי כמה דברים.למרות שתמיד חשבתי שכל ההווי הזה של הקיבוץ יכול להיות נחמד,אבל מסתבר שרק ציירו אותו ככזה..
וכמו שכתבת הכי חשובה זאת הראייה קדימה להבין שאינך יכולה לשלם כל החיים על טעויותיהם של אחרים,ואני שמחה שאת מבינה את זה ושהצלחת ומצליחה למרות הכל להתגבר על הקשיים.
טוב יקירתי כנראה שאלך לישון הבחילה מאיימת להכריע אותי ואני מעדיפה לישון שהכל לא יעלה..
לילה טוב.קרן אור

תיקון: לא הייתי קיבוצניקית, אני עדיין קיבוצניקית.
כן, הכל נטו לצייר זאת וורוד ואידיאלי. אבל הרבה סיפורים על התעללות מינית צצים להם כמו פטריות לאחר הגשם. ועוד סיפורים קשים על התעללות, סבל, דיכוי ועוד הרבה דברים שקצר הפורום מלהכיל.
טוב, אין ברירה. זה מה יש ועם זה ננצח.
לילה טוב יקירה.
אוהבת
בלונדי.

אמרתי לך שאני קיבוצניקית כבר במיילים הראשונים שלנו... אולי שכחת. לא נורא.
בכל מקרה, אני מבקשת לא להזהות איתי בבחילות ובהרגשה הרעה!!! מובן? אני לא מסכימה!!! חחח.
יאללה מתוקה מקווה שאת כבר ברקיע השביעי ולא בספירת כבשים...
חלומות פז וניפגש לקפה מחר אה? או תה אם בא לך...
אוהבתתתתתתתתתתתת
בלונדית!

את עושה את הדבר הנכון ועם הזמן תלמדי מה מתקבל אצלך "בהבנה" במערכת העיכול, ומה קשה לה יותר לעכל. האם את סובלת גם מצרבות? אך לפני מספר ימים (מספר לילות..) כתבתי בפורום של המכשפה טיפים לגבי מניעת צרבות - הטיפים שלמדתי על עצמי ועל בשרי. כמובן שהמוזרה ההיא מחקה את הכל ברוע לב מזוקק ולא השאירה את זה יום אחד ברשת. אז אם את רוצה - אחזור על דבריי פה. כמו כן, לדעתי השלשולים הם עניין של זמן ולא צריכים להדאיג אותך. אל תשכחי שגם לחץ נפשי, מתח ועצבים גורמים לשלשולים. וגם הרבה קפאין. אז פרגני לעצמך זמן למידה ואל תילחצי.

לילה טוב + חיבוק!

כרונית.

טוב הבנו אני מרשה לך להיות בריאה,תגידי לחום שלך להפסיק..חחח..
אני באמת מקווה שתרגישי טוב.(יש לי בעיה להכנס לוואלה,כנראה שיש שם תקלה,אבל כשאצליח אענה לך...)שולחת לך חיבוק של דוב..אוהבת קרן אור

אז אחרי יום של התרוצצות עם הילדים זכית ביום עבודה עמוס? נשמע לא קל, קשה לי להאמין שאשרוד את זה בעתיד...
לפי מה שקראתי באחת מהודעותייך הקודמות, בעצם החלמת תוך כדי הריון, לידה וגידול ילדים. היום, במבט לאחור, אך את רואה את התקופה הזו? סביר שההריון הוא זרז להחלמה, אבל אחר כך? איך מתמודדים עם ההחלמה במקביל לגידול ילדים, שינויים בגוף?
יש לי עוד דרך לא קצרה לעבור עד אז, אני לוקחת לי עוד זמן חופשי בעניין ילדים ומשפחה, אבל נראה לי שזה יהיה מבחן אמיתי וקשה. אני מעריצה את יכולתך להתמודד עם כל הקשיים הללו במקביל...
סוף השבוע שלי עבר בסדר בסופו של דבר. יום שישי היה יום משפחתי מעיק, יום שבת הוקדש לחברים ועבר בנעימים.
אני מנסה לחזור לשיגרה שלי - לעבוד יותר, ללמוד יותר, אבל די תקועה. קוראת במקום ללמוד, רואה סרטים במקום לעבוד, וחושבת וחושבת כל הזמן...
שיהיה לך יום נפלא, מקווה שבירושלים חם קצת פחות!

אני עדיין בירושלים,נורא עצוב להגיד אבל העיר הזאת קשה בעיניי..אני יושבת עכשיו בבית קפה עם הלפ טופ שלי(לפחות האוכל כאן מעולה!) ומנצלת את זמן האכילה לראות מה שלומכן..
שאלת על ההריונות-ובכן,בהריון הראשון עליתי מהר במשקל(סגרתי אותו עם 20 ק"ג יותר) זה הלחיץ אותי,ולא אהבתי את עצמי מרבית ההריון,אבל הייתי חייבת לא לעשות שטויות..ואכלתי תקין כל ההריון,בלי שום אמצעים(לכן המשקל חגג..),אחרי הלידות עם ההנקות משהו בתחושה שלי לגבי עצמי השתנה.הבנתי שיש לי מחויבות אני לא יכולה להשאר עם גוף של ילדה כל החיים(גם כך אני ניראת כמו אחתו של הבן שלי ולא כמו אמא שלו),והתחלתי להשלים עם המראה שלי.הנקתי בערך עד גיל שנתיים אז שמרתי על עצמי תזונתית,והמשקל באורך פלא התחיל לרדת...בהריון השני עליתי כבר רק 9 ק"ג ונהנתי מכל רגע,אהבתי את ההתעגלות(זה נשמע לכן מזוויע אני יודעת) ופרט לבטן לא היה לי כלום שהשתנה,כמובן שתוך חודש חזרתי למשקל הרגיל.היום אני אוהבת את איך שאני ניראת,מי שלא מכיר אותי לעולם לא ידמיין איך אני הרעבתי את עצמי שנים,יותר מזה אין לי יכולת לצום אפילו חצי יום וללא מתוקים בכלל..הפרדוקס הוא שכולם חושבים שבחיים לא עשיתי דיאטה ושאין לי מושג כמה זה קשה..ואני מחייכת..בכל אופן לא יכולה להסביר ולהשים את האצבע על הנקודה שבה הכל השתנה לגבי התפיסה,אולי הרפתי כי הבנתי שאני אמא ויש לי אחריות על שתי מדהימים בעולם,אולי כי הבנתי שהמאבק מיותר ואני מעדיפה להפנות את האנרגיות שלי לילדים ולדברים שבאמת חשובים בחיים.בחרתי להיות שמחה,רגועה יותר,פחות פרפקציוניסטית,ואני אגיד לך מה אני חיה טוב מאוד עם זה!קשה לי לדמיין את חיי שוב במערבולת הריגשית הזאת,בגלגלים של הראש שלא מפסיק לחשוב לרגע.פשוט למדתי שאפשר גם אחרת ואם אשקול כמה ק"ג יותר זה לא יהפוך אותי למישהי אחרת,האושר שלא לא נמדד יותר לפי הנפח שלי..
ושלי-הכי גרוע זה להישאר עם המחשבות בפנים,חשוב שתשתפי אותנו,בגלל זה הוקם הפורום,לי אף פעם לא נתנו את הבמה הזאת,אני נשארתי עם הכל בפנים והדרך שהכרתי היא להקיא את הכל מתוכי..וזה לא חייב להיות כך.ואני כאן את יודעת,הכתב סופג הכול,יותר יעיל מבפנים.
מאחלת לך יום רגוע מבפנים,אוהבת קרן אור

לא יודעת, יש בה משהו - באוויר שלה, במראות שלה שגורם לי ממש תחושת דיכי כזאת... רצון לברוח משם בחזרה לכור מחצבתי שלי (שהוא בגוש דן המפויח)...

בכל אופן, יקירתי - אני קוראת אותך ומהנהנת לעצמי - אין ספק שאת המלכה של הפורום, נושאת לפיד ההחלמה וההבראה. הדרך שעברת היא מדהימה, ונראה לי שבסיפור שלך ההריון בהחלט שימש כקטליזטור להתאוששות שלך. אני שמחה לקרוא ולהבין בכל פעם מחדש שאת כבר לא מדברת בשפת הפרעות האכילה. אין ספק שעברת תהליך ארוך עם עצמך, ואין כ"כ טעם לחפש את נקודת המפנה שממנה הכל השתנה, כי השינוי היה הדרגתי לדעתי.

לגבי ההערות מהסביבה - אני די מזדהה אתך. התגובות שאני מקבלת מן הסביבה נחלקות לשני סוגים. יש את הסוג שאומר לי: "תגידי, את אוכלת משהו בכלל??" ומנגד יש את ה- "טוב, בטח אצלך זה (הרזון) גנטי". מכירה את אלה? ואני רק חושבת לעצמי - OMG, אילו רק ידעו מה מסתתר מאחורי החיוכים, האיפור והרזון הגנטי שלי... טוב שלא יודעים.

שיהיה לך, יקרה, לילה טוב נטול בחילות ומיחושים!

כרונית.

לא, לא נרדמתי. נו באמת, השתגעת?! אבל תיכף אני אלך לישון, כי אני גמורה כבר מכל היום הזה - יום זיפת מתחילתו ועד סופו. ועכשיו גם כואבות לי השיניים, כי ביקרתי אצל הדנטיסט האימתני, אז עוד אופטלגין אחד - ולמיטה!

ועכשיו אלייך, יקירת הפורום - מה קורה אתך? מה זה החום העולה ויורד הזה? שפעת? מחלת הנשיקה? וירוס אחר? מתוקה, אם זה ממשיך יותר משבוע - כדאי לך לבדוק את זה. אל תזניחי! אם את צריכה עזרה מהארץ במשהו - רק תבקשי ועד חצי המלכות. האם יש לך ביטוח רפואי מלא?

יאללה, דברי אתי. נשמע מה בפיך.

שלום יקירה.
איזה כייף לנו שאת פה איתנו.
אני מתה על החוש הומור שלך, את מביאה משהו מאוד מרומם לפה, למרות שאת חושבת שאת נוטה להיות דכאונית ולראות שחורות.
שמעי, אני חושבת שהלילה את נרדמת לפניי!! לא ייאמן. כנראה שממש היית מותשת. אני, למרות החום, נרדמתי כנראה אחרייך ולפתע התעוררתי ב-3:30 ולא ידעתי מה אעשה בהמשך הלילה. לבסוף הצלחתי להירדם.
אז כן, יש לי ביטוח רפואי מלא!! ואם ימשיך המצב אלך לראות את הדוקטור. אבל..הבוקר כבר קצת יותר טוב. טפו טפו טפו, הקש בעץ!!!
אז נקווה שימשיך כך.
מסכנה, דנטיסט! אסון. למזלי (ושוב הקש בעץ) אני לא מכירה זאת כמעט.
טוב יקירה, מקווה ששינייך כבר פסקו מלכאוב והכל בסדר.
שיהיה לך יום נפלא וניפגש (אולי) הלילה!
נשיקות.
בלונדי.

שלום יקירה.
אני כותבת לך מהמיטה עם הלפ-טופ. שוב יש לי חום ...
קודם כל איזו התרגשות לקראת הנסיעה המתוכננת לך לחו"ל. אני מאוד שמחה בשבילך. לאיזה יעד את מתכננת להגיע???
אני מכירה את הימים שבהם פתאום עוצרים הכל וחושבים למה בעצם צריך להיות בריאים? למה לא להמשיך בהרגלים הרעים וההרסניים? הם הרי ממלאים לנו כל כך הרבה זמן ולא משאירים מקום לתהיות. פשוט עושים וזהו.
והיום הייתי בתחילתו של בולמוס ואחרי שני ביסים סגרתי את הסירים ויצאתי מיד מהמטבח. לשבת בגינה עם הספר באוויר הצח ולחשוב על כל הדברים בבהירות.
אני מבינה אותך לגמרי. אבל את תמיד צריכה לחשוב מה הדברים הטובים שיש לך בחיים ולהיאחז בהם. לא לתת להכל ליפול שוב...
יקירה, עושה הרושם שאת משוועת לקבל טיפול. אולי את באמת מחכה שמשהו קיצנוי יקרה כדי "להצדיק" את הצורך שלך בטיפול? יכול להיות שאת לא מעיזה לקום ולבקש?
אני מאוד ממליצה לך להתחיל טיפול, לפחות פסיכולוגי, כדי לא להיות לבד עם זה. כי את אומרת שיש לך הרבה נושאים לטפל בהם בחיים, וזה מאוד קשה לחיות כך. את חייבת מישהו שינווט אותך בדרך בטוחה.
ולדעתי גם כדאי לך להיוועץ בדיאטנית. רק כדי שזו תוכיח לך שאת לא "אוכלת הרבה מידי" אלא ממש כפי שצריך. כי הפרופורציות שלנו הולכות קצת לאיבוד.
אני מבינה שהחברות כבר רואות שישנה בעיה מסוימת לפי מה שאת מתארת.
כאשר אמרת לאימך, לפני שהיא טסה, איך היא הגיבה? איך היא קיבלה זאת?
אל תתפתי לרעוב ולצום. זה רק יכניס אותך חזרה פנימה למקום הרע.
יקירה, חשבי ברצינות על פנייה לטיפול, כדי לעשות קצת סדר בבלאגן...
ויאללה סיימי כבר עם הפסיכו הזה שלך!!! מספיק. ויאללה יומולדת ולחו"ל. את מזל מאזניים????
בכל מקרה טליוש. אני מקווה שיהיה לך יום טוב מחר ולא תעשי שטויות. ודווקא בגלל שאת מרגישה שקשה, כן תבואי לפורום ותדברי איתנו. ואולי נוכל לעזור לך בזמן אמת.
לילה טוב ושקט.
נשיקות.
בלונדי.

תודה...:)אני אכן מתכוננת----עושה ככל יכולתי לא לחשוב על זה כי אחרת כשאצטרך לקום מחר מוקדם בבוקר ולהזיז את עצמי בזריזות(שו משימה קשה בימים אלו...)הבטן תבגוד בי ותעשה לי את המוות....:)
אלו ההכנות שלי...מציעה לך שכאשר תצליחי להזיז את עצמך בכיוון(קשה אבל כ"כ כ"כ משחרר.....ההרגשה של אחרי הבכי העמוק.....מושלם...:))
תעשי אותו דבר ולא תחשבי לפני כל טיפול מה ואיך להגיד ופשוט לזרום.......:)עד כמה שזה נשמע דבילי-זה עובד...:)
מקווה שאת לא סובלת מידי ......:)
שיהיה ערב נפלא...!
נשיקות!

אל תהיי מוטרדת כל כך, תראי קצת טלוויזיה, או תקראי משהו ולכי לישון מוקדם. משהו שינקה לך קצת את הראש...
ברור שהלחץ מגביר את הכאב, לנפש השפעה עצומה על התחושות הפיזיות שלנו. קל לומר זאת אך קשה לעשות - אני לא ממש מצליחה להרגיע את עצמי...
מהבחינה הפיזית אני לא סובלת בימים אלו, הגוף קצת חלש ומחפש איזון אך אין כאבים. המוח שלי שלא מפסיק לחשוב, לפחד ולכעוס הוא מה שמטריד אותי כרגע.
בקרוב אפגש עם פסיכולוגית שטפלה בי זמן רב, ואני חייבת לומר שללא הצלחה מרובה, ומנסה למצוא לי טיפול אחר, מתאים יותר.
מקווה שיהיה לך לילה רגוע ללא כאבים, בגוף ובנפש, והמון בהצלחה מחר!

הפסיכולוגית שלך היא מתמחה בהפרעות אכילה?
אם לא אז בהחלט כדאי לך למצוא מטפל שמתמחה...הפסיכולוגית שלי עם כל הרצון הטוב לעזור רק החריפה את מצבי כי התיסכול שלי היה כ"כ גדול והיא לא ידעה בדיוק איך להתמודד ומה להגיד ואני הרגשתי שאני צונחת לי צניחה חופשית ללא מצנח או רשת הגנה...;)סתם...זה נשמע דבילי אבל באמת היא רק גרמה לי לשקוע יותר-ואני אומרת את זה למרות שדי נקשרתי אליה-אבל היא לא הדבר הנכון עבורי.
צריך שהמטפל יבין את התיסבוכות המיוחדות שקשורות לבעיה וידע מה לא להגיד-ולא רק מה כן להגיד....:)
מקווה שאת גם מיישמת את העצות הנפלאות שלך ואכן הולכת לך לנוח עם ספר טוב...:)אם יש לך מלצות אשמח...משעמם לי נורא...:)
לילה נפלא!

הי יקירה.
חיכיתי כל היום לשמוע ממך.
אכן CRAVING מטורף. רציתי לכתוב את המילה והנה את בעצמך ביטאת אותה.
מה שלום הגוף שלך? והיציאות? אני מבינה שקצת יותר טוב. והראש לא נותן מנוחה...
אבל יקירה, המשיכי להלחם ולחשוב בהגיון.
ואני באמת מקווה שתמצאי לך טיפול הולם יעזור לך... זה טוב וכדאי.
החום קצת ירד אבל כעת אני מפחדת שהוא שוב מתחיל לעלות.
רוב היום הייתי במיטה ורק קמתי לבשל מרק ירקות. כי פה הרי קר..אז זה כייף.
זהו. הראש מאיים להתפוצץ והערב כבר הייתי בתוך המטבח בהתחלה של בולמוס, ברגע של מחשבות רעות. ומייד עצרתי את עצמי ויצאתי לגינה עם הספר שלי. להרגע באוויר הצח והקריר.... זה היה כל כך קרוב.......
טוב יקירה.
מקווה שאת נהנית לך עם הספר. אני קוראת עכשיו ספר מדהיםםםם!!! הלוואי ויכולתי להמליץ אבל אני לא יודעת איך הוא נקרא בעברית.
טוב יקירה. לילה טוב וחלומות פז.
בלונדי מארץ הבלונדים.

טוב נו אני מסכימה,תני לי כתובת ואני משגרת אלייך מארז משפחתי של פתי בר,שיהיה לכל מקרה.(אגב,חום או רגיל??).אתמול שלי הפכו לכדורי שוקולד,גרסה קצת יותר טעימה שלהם...
סתם..

כרגיל אין כמוך. כן נהייתי פסיכית מהחשק המוזר הזה...
תודה מותק שלי.