פורום הפרעות אכילה - תמיכה - יש לך שאלה?

את בטח כבר בשחף.אני שמחה שעברת את הלילה בצורה חיובית.
זה בסדר את מתמקדת כרגע בעצמך וזה מה שחשוב כרגע.כמובן שאין לנו מה להעילב מזה,את אמורה לעשות זאת.
מאחלת לך טיפול מהנה ופורה היום,תעדכני כשתוכלי.

מה שלומך הבוקר לאחר הבילוי הלילי??
לגבי אלרגיות-סבלתי פעם אחרונה לפני 6 שנים.אצלי זה מופיע בצורה של תפרחת עורית שלפוחתית ומעצבנת!אחרי חודשיים שגם הטלפסט לא דיגדג לי,הייתי אתמול אצת רופא אלרגיה שעשה לי טסטים יצא חיובי לקרדית הבית(כלומר אסטמה של העור) וכדי שיהיה מעניין אצלי זה משולב באורטיקריה מעצבנת.בקיצור זריקת קורטיזון וסימום של כדורים בוקר צהריים וערב.
אני שונאת כדורים(יש לי ניסיון רע איתם) אבל האלרגיה כ"כ מגרדת שאם לא אקח אני אהיה עצבנית,וכבר פצעתי את עצמי..בכל אופן הכדורים מפילים אותי למשכב(מזולין+אוטרקס+משחה בטה קרוטן),ותהיה לי ביקורת עוד שלושה שבועות בתקווה שעד אז האלרגיה תניח לי.

פיספסתי אותך,כי אחרי חצות התייאשתי לחכות לאות חיים כאן אז הלכתי לישון,נרדמתי לקראת 1 אני חושבת,ובקושי גררתי את עצמי בבוקר..

המחשב מחליט מתי לשלוח לי את ההודעות..
בכל מקרה לגבי האלרגיות תקראי את ההודעה שכתבתי לשלי(עצלנית אני אין לי כוח לחזור..)
מקווה שהצלחת בסוף להירדם למרות הצרבת,מקווה גם שעזרתי לך עם עידכוני התזונה מאתמול..
תהנו בטיול שלכם היום,ואת זוכרת שאת צריכה לעדכן אותי לגבי משהו מהותי שנשארתי בסקרנותת..
נשתמע יותר מאוחר
אוהבת קרן אור

לכי לישון יקרה ובלי שטויות בבקשה.אני מצדיעה לך על הכוח רצון.
לילה טוב,אל תעלמי לנו בבוקר.

עניתי לך עכשיו וההודעה השתבצה לה במקום אחר... מה זה?!

אז כמו שאמרתי מקודם לשלומית - חפשי אותי!! :)

האמת אני בעד מלטונין,יכול לעזור גם במצבים של הפרעות אכילה,וגם לשינה כמובן,אבל גם יעיל לדיכאון..הבעיה היא שאין את זה בארץ כמעט,למרות שבחו"ל זה OTC .
איך עבר עליי היום?ובכן,הייתי היום במשרד לשם שינוי,ואח"כ הגעתי הביתה יותר מוקדם,נסעתי לפיזיו. חזרתי נסעתי לרופא אלרגיה,בקיצור יום של סידורים והתרוצצויות.בדר"כ אני עושה משהו עם הילדים אחה"צ(אתמול היה יום בריכה),אבל היום לא יצא.
הבן שלי היום אמר לי-אמא,כשאת הולכת לעבודה שלך ואני לא בא איתך,אני מתגעגע אלייך כ"כ.
אני מחבק את הכרית שלך עם הריח שלך..
נו את קולטת??ילד בן 4.5 איזה גבר קטן!זה כ"כ כיף כי האהבה של הילדים שלי אליי ושלי אליהם כ"כ לא תלויה בכלום.לא צריך יותר מזה כדי לפתוח את הבוקר,בדרך לאכול את הלב מיסורי מצפון(למדתי לחיות איתם,כאילו שיש לי ברירה) ואז למהר לתקתק הכול כדי להיות איתם.החיים משתנים מהקצה לקצה.
טוב לא אשגע אותך עם הסיפורים שלי.
אולי לשם שינוי תחש]י עוד קצת פרטים על עצמך??איך עובר עלייך היום??שיחקת אותה קשה,עכשיו את יכולה להתחיל לקלף את הקליפות..סתם..אני מחליפה את בלונדי הפיוטית שהבריזה לנו כאן היום מהשידור...

לא ידעתי שמלטונין בחו"ל זה OTC. טוב לדעת... מן הצד השני - אופטלגין אצלנו זה OTC ואילו בארה"ב הוא בכלל נאסר לשימוש כבר בשנות השבעים. מוזר, אה? (ומצד שלישי, משלשלים הם OTC גם פה וגם שם. זה לא השתנה..).

וואו, איזה מתוק הבן שלך! אני הייתי נמסה על המקום אחרי משפט כזה... אחח.. ילדים... מעניין אם יהיו לי פעם...

אני מבינה שהתרוצצת הרבה ואת עייפה. מדוע את הולכת לפיזיו'? האם נפצעת או נפגעת? מקווה שלא! בזמנו הייתי בסדרת טיפולים פיזיותרפיים בגלל שחיקת הסחוסים שלי, אך הטיפולים עזרו לי כמו כוסות רוח למת. אני מקווה שאצלך המצב שונה.

לילה טוב, מתוקה!

היה לי נעים לדבר אתך און ליין...

וכן, בלונדי הבריזה, אבל אני מקווה שהיא ישנה כמו תינוק עכשיו וחולמת חלומות נעימים במיוחד...

כרונית.

אני עונה לך פה בתקווה שתשובתי אכן תישאר פה ולא תתעופף לה למקום אחר...

האם את יודעת למה את אלרגית? האם עשו לך טסטים? מקווה שזה יעבור לך מהר ושלא תסבלי מכל מיני התעטשויות, דמעות וכו'. בשנה האחרונה אני חושבת שפיתחתי אלרגיה למשהו, רק שאינני יודעת למה וכמובן שאני מתעצלת ללכת ולבדוק את זה. אני אפילו לא לוקחת אנטי היסטמין כללי. אני די פאסיבית בעניין הזה.

לגבי השינה ה"שבורה" שלי - לשאלתך: אני מתפקדת בקושי וברור שאני כל הזמן, אבל כ-ל ה-ז-מ-ן עייפה ומסוחררת. כל הזמן אומרים לי שאני נראית חולה וחיוורת וכבר התחלתי ממש להיעלב מזה... מה שקורה הוא שכל כמה שבועות יש לי "נפילה" שבה הגוף מפצה את עצמו ומשלים את כל החסר במכה. זה גרוע, אני יודעת, אבל זה מה שיש כרגע. השעון הביולוגי שלי הוא לילי, מה לעשות...

לגבי המיגרנות - לבי אתך, יקירתי. מיגרנות הן דבר נוראי וזה גם די מפחיד. אני מקווה שאת מטופלת בכדורים מיוחדים ושאת חוסכת מעצמך הרבה סבל. גם אני סובלת מהתקפים של כאבי ראש תקופתיים, אם כי לא מיגרנות ממש, תודה לאל. ואכן כן - אינסומניה ממושכת גוררת אצלי כאבי ראש, כמו גם הפסקת אכילה, הימים שלפני המחזור ו"אוכלים" (יענו אוכל ברבים) מסוימים.

אני הייתי מציעה לך את מה שהצעתי לשלומית - לבדוק עם עצמך אלו גורמים לדעתך מזרזים לך את המיגרנות. יכול להיות שמעקב מסוג זה יכול לסייע בידייך להוריד את תדירות ההתקפים.

לילה טוב וחלומות פז!

כרונית.

נטשתי אותך אתמול בלילה,מקווה שהצלחת להירדם לא הרבה אחריי..האמת היא שבקושי הצלחתי להעתעורר בבוקר הכדורים של האלרגיה סיממו אותי לחלוטין..יש לי אסטמה של העור+אורטיקריה,מקווה שיעלם בקרוב.
לגבי הפיזיותרפיה,במרץ עברתי תאונת דרכים,מישהו נסע ברוורס ודרס אותי.המיגרנות נגרמות בגלל חבלת הראש,הייתי אצל נוירולוג כמובן שהציע כדורים למיגרנות כרוניים,אבל אני משתדלת לעבור את זה לבד,ללא עזרה תרופתית.בתקופה האחרונה היו לי כמה התקפים כאלו,שגרמו לי לבחילות נוראות והקאות.אבל אני כבר אחריי זה

עד לפעם הבאה.תודה על הטיפים של הצרבות,הפעם את עברת את המבחן שלי..חחח...סתם יקירה לא מעמידה אף אחד במבחן,כרגיל אוהבת מה שאת,ומעריכה את העזרה שלך כאן לבנות.
אוהבת מאוד,
קרן אור.

שמחה שאת משתפת אונו בזמן אמת..
אני יודעת שזה אולי לא הזמן להגיד לך,אבל בגלל שאת לא לוקחת כדורים,את בעצם מפחדת לאכול,ואז זה חוזר כבומרנג בצורה של רעב..
מה הכי מתחשק לך לאכול עכשיו שאת יודעת שיספק אותך???שישתיק את הרעב אבל עדיין יהיה משהו שתוכלי להתמודד איתו כרגע??
אל תצומי זה רק לא יניח לך כל הלילה,תכיני לך משהו שאת רוצה מוגדר ותחליטי שאת לא נכנסת יותר למטבח.בואי תאכלי אותו מול המחשב איתי.
רורי תמיד תזכרי את היעד שלך,תזכרי שאת יכולה,ואת מחליטה לאן הכול עכשיו הולך.אני יודעת שאת מסוגלת להימנע כרגע מבולמוס.תחשבי כמה רע תרגישי אח"כ.
אני יודעת שקשה לך נשמה שלי אבל את הוכחת לא פעם לנו ולעצמך שכשאת רוצה זה מצליח לא לגעת בך.איך פעם אמרת לי שאני נמצאת הראש שלך-תדמייני אותו יושבת לך על המקרר ומכינה לך משהו מזין וזהו.אנחנו יושבות ואוכלות אותו ביחד ובזה את הולכת לחדר וכותבת לנו.אני כאן יקרה אנחנו נעבור את זה עוד יום.

בזמן שחיכיתי עשיתי בדיוק מה שאמרת.נורא רציתי פסטה אבל זה ת-מ-י-ד נגמר אצלי רע...יסורי מצפון ואני לא מצליחה לעצור...אז הכנתי טוסט(לחם קל נשמע פחות מלחיץ)וחתכתי קטן קטן והכרחתי את עצמי לא לטרוף.......עכשיו אני עם כוס קפה ומסטיק ואני מרגישה יותר טוב.....נרגעתי קצת......(לפחות ההיסטריה חלפה....:)) קראתי קצת הודעות שלכן ....ו----יותר טוב....עכשיו אבל ההורים הורסים וצורחים עלי לכבות את המחשב....:(
מקווה שיהיו לי עוד כמה דקות חסד.....:)
תודה יקרה...אעדכן מחר בכל מקרה אם שרדתי את הלילה...האופטימי בסיפור-אין לי כדורים אז.......זה הופך את זה ליותר מלחיץ אך מרגיע מבחינת תוצאות מיידיות......

שיעבור עלייך לילה שקט ורגוע ואני שמחה לשמוע שאין לך כרגע כדורים בהישג יד. ראית? עברת את דקות המשבר בהצלחה בעזרתה המקוונת של קרן אור שלנו, ומה שאני מציעה לך עכשיו לעשות הוא פשוט לצחצח שיניים וללכת למיטה.

לילה טוב,

ממני.

אל תעיזי לתת להם להכשיל אותך,את יודעת מה טוב בשבילך.
חלומות נעימים.
אוהבת קרן אור

מה שלומך, חמודה? מה קורה? רוצה לספר?

חיזוק וחיבוק,

כרונית.

ואו.עוד לא הצלחתי ממש להתרגל לקפיצות של הדברים פה...אין דרך שזה לא ידלג כ"כ הרבה?:)

באמת תהיתי לעצמי איפה את...
אשמח אם תשתפי גם אותי אני ערה.
נשיקות
קרן אור

אני זוכרת שהכל החל כשהכרנו אותך, ופחדת מאוד ממה שקורה לך בגוף וחשבת אולי שמדובר בצליאק.
לאט לאט הלחץ ירד והתחלת לחזור לעצמך...
ואיזה כייף שנשארת פה איתנו.
אני יודעת שכעת הכל הרבה יותר רגישה. כי כאמור, את לא יכולה ללכת לזלול ולהקיא, את חייבת להתמודד עם כל הרגשות, הפחדים והתחושות שעולות. ונפער חלל עמוק שאותו היית רגילה להעביר בפעולה הכה אוטומטית הזאת- לזלול ולהקיא.
אני מבינה את הקושי בזה. ויכולה להזדהות לגמרי.
ואני מבינה את הפגיעות שלך.
כתבת על כך שאת כועסת על עצמך ומרגישה בושה.
אל תכעסי על עצמך. נסי להבין את עצמך. כעס לא יעזור פה. תביני שהיית חולה וזו הייתה הדרך שלך להתמודד עם העולם. את צריכה לקבל את עצמך כמו שאת ולא לכעוס. אלא להמשיך מכאן, למרות כל הקושי, ולהתקדם הלאה.
לגבי הבושה- אני מניחה שכל אחת מאיתנו הרגישה זאת אי פעם... אבל השתדלי לא לחוש בושה. להיפך!! תטפחי לעצמך על השכם שכן את כעת בתהליך החלמה. תחושי גאווה. את רוצה את זה ואת נלחמת להשיג את זה. וזה לא מובן מאליו בכלל. זו את בחרת את זה ולא אף אחד שהכריח אותך.
את צריכה לחוש גאווה ולסלוח לעצמך על השנים הקשות. התייחסי אלייך ברחמנות ותראי כמה התקדמת!!!! זה המון.
גמילה מהבולמוסים וההקאות היא הדבר הקשה ביותר בשבילנו, הבולימיות, ואני ממש מצדיעה לך על האופן בו את מתנהלת. הולכת לעבודה, יוצאת לארוחת צהריים עם אמא, מבקשת עזרה מהסביבה, ומתנהגת הכי נורמלי שאפשר, בעוד שבפנים את מנהלת מאבק מאוד קשה עם הריחוק מהאסלה...
יקירה. תהיי גאה בעצמך!!!! כי באמת מגיע לך.
ואולי כמו שאמרתי, מהמקום שאת נמצאת בו כיום, תקשלי שוב ללכת לטיפול. מזווית בריאה יותר של החיים. מרצון טהור להחלמה.
אני ממש גאה בך ומצדיעה לך. ושמחה שאת חלק מהמשפחה היקרה שלנו.
שלינקה! את אמיצה. כל הכבוד.
למרות כל הפחדים והמצוקות, שעוד יבואו ויעלו, את ממשיכה על דרך הישר. תזכירי לעצמך כמה ימיםאת כבר "נקייה" מההקאות... ותיווכחי לדעת כמה אני צודקת!!!
מחבקת אותך מכאן...ושולחת לך קצת גשם...
בלונדי.

בלונדי יקרה.
אני יודעת שאת מבינות מה אני מרגישה וכמה זה קשה, מקווה שאני לא "מחזירה" אותך לתקופות רעות...
אני באמת חושבת שאחד הדברים הקשים ביותר הוא ללמוד לאהוב את עצמי ולסלוח, קצת מצחיק, כי לאחרים אני תמיד סולחת מאד מאד מהר.
בהחלט אשוב לטיפול. בנתיים למה שיש, ונראה איך להמשיך.
פיזית - מרגישה הרבה הרבה יותר טוב, נראה לי שיש חזרה לאיזון יחסי אך מפחדת לשמוח מוקדם מידי.
אז תודה על העידוד, ממש עכשיו אני טופחת לעצמי על השכם ומציירת כוכבים מזהב במחברת.
יום נפלא, נדבר בהמשך!

הכאב והמצוקה זועקים מכל שורה במכתבך,אבל עם זאת ,שזורה לאורך השורות המון תקווה,ואיזשהי החלטה ברורה ללכת בכיוון נכון ואמיתי.זה לא אומר שזה הולך להיות קל,אבל אני חושבת שלראשונה בחייך את מתחילה להתמודד באמת עם כל הדברים שגרמו לך להגיע להפרעת האכילה מלכתחילה.זה גורם לרגישות יתר,להצפה ריגשית,לכעס עצמי,בעצם לכל התופעות שתיארת.
תבכי שלי,זה בסדר.תשחררי את הכול,ותדעי שאחרי שהתרוקנת את ממשיכה הלאה ואת תהיי חזקה יותר.אני זוכרת שבכיתי כל הלילה,הכרית היתה כ"כ רטובה שלא הבנתי איך הדמעות פשוט לא מפסיקות.ואחרי שהחלמתי כמעט ולא הגעתי למצב הזה,כי התחזקתי,כי הבנתי דברים בצורה אחרת.כי קל יותר אולי להתמודד עם אנשים שמנסים לפגוע בך,מאשר עם פגיעה עצמית..גם אותי עיצבנו וכל דבר שנפגעתי(גם כאשר היתה לו אחיזה במציאות) תמיד נתפסו וטענו את רגישה מידי.יש לי לחדש לך-אין כל רע בלבכות,ובלהיות רגישה,זה מה שעושה אותך בן אדם!!!
על תכעסי על עצמך,אין כמעט נזק שלא ניתן לתיקון(את רואה,כנגד כל הסיכוייים הקוליטיס נעלם לי כליל)-תסתכלי על זה בצורה שאם היית ממשיכה אולי היית נכנסת למצב שקשה להירפא ממנו.
שלי תעריכי את עצמך,את מתמודדת יפה מאוד עם הרבה דברים מודחקים,שיש פשוט בנות אחרות שלא מסוגלות ופשוט ויתרו והרימו ידיים.ואת לא,כי את רוצה לעצמך חיים אחרים,כי הבנת שלא מגיע לך לסבול יותר סבלת מספיק.
אני מבטיחה לך שנצעד צעד צעד,ונגיע בסוף לנקודה שאולי תחליפי אותי..
אני מאוד אופטימית בגלל הכנות,הניסוח והתקווה שיש בדברים שרשמת.את יודעת שאת מסוגלת,זה רק לקום כל בוקר ולהחליט כל יום מחדש לבחור בחיים.את בוחרת אילו חיים יהיו לך שלי.ובכוחך לשנות אותם בכל רגע נתון כשתבחרי.זה לקום ולעשות,אין דרך אחרת.
ואני כאן כדי להקשיב,מקווה שמיום ליום מצבך ילך וישתפר.
אוהבת קרן אור

שמחה שעודדת אותי לכתוב, שמחה שמצאת תקווה בדברי, שמחה שאת מאמינה בכוחי להחלים. כיום גם אני מאמינה שאשתפר מיום ליום ובסופו של דבר אוכל להשאיר את כל זה מאחורי, אך נראה שהדרך עוד ארוכה ומתישה.
קראתי ממש עכשיו על התאונה ועל האלרגיות, תגידי, כמה כוחות יש לך? ומהיכן? ההתמודדות והאופטימיות שלך מדהימה ממש. התאונה נשמעת טפשית ומצערת מאד, חוסר האחריות של נהגים במדינה הזו כל כך מרגיז.
וכמובן, מה שכתבתי על אלרגיה ותרופות לא רלוונטי בקשר אליך. אסטמה של העור היא דבר אחר לחלוטין, עם נזלת ודלקת עיניים עוד אפשר לחיות בשקט. מכירה את תחושת הסימום של הכדורים ומקווה שהגירודים פסקו ושאת נחה מספיק. בעיקר הזהרי מנהיגה!
ולא, אין סיכוי שאחליף אותך אי פעם. גם כשאני מנסה לתאר את עצמי בריאה, חופשיה כמעט מהפרעות שונות ומלאת ניסיון בהחלמה, גם אז אין סיכוי שאצליח להחזיק בכזו אופטימיות ובכל כך הרבה כוח וגם להעביר אותם הלאה. אך אני בהחלט מרגישה מחויבת לעזור כפי יכולתי כבר עכשיו ומקווה שיש גם מי שקוראות אותנו בדממה ומקבלות קצת תקווה ורצון להחלים.
נוחי היטב יקירה ודווחי על מצבך בהמשך!

טוב תמו הפגישות שלי להיום,אז אני יכולה לשבת ולכתוב בשקט.
לגבי האלרגיה-מסכנה אין לה אפשרות לבצבץ,הכדורים הורגים אותה..אני עייפה כרגיל.

תראי לגבי הכוחות אין לי ממש אבל איך שאני רואה את זה יש לי אפשרות להיכנס למרה שחורה,לרחם על עצמי והכאבים,אבל אני בוחרת להגיד תודה שזה נגמר רק בזה,הרי הבת שלי היתה על הידיים כשדרסו אןתי,ואני תמכתי בה מתוך אינסטינקט אז אני ספגתי את רוב המכה.
תארי לך מה זאת חבטה עם גוף קטן כ"כ,אני מצתמררת רק מלחשוב על זה..אז אני מתמודדת ובאמת שטויות כי תודה לאל שאין לי פגיעה נוירולגית קשה..
אגב,כשמחלימים מקבלים כוחות.את לומדת שאם עברת את המלחמה הכי קשה-עם עצמך-כל דבר אחר נראה פעוט וחסר משמעות.הכי קשה להיאבק עם עצמך..אני מאמינה שאת תהיי במקום הזה גם.תראי גם את בלונדי היכן היא נמצאת ואם היית מדברת איתה לפני שנתיים היא חשבה בטח בדיוק כמוך.
אז יקירתי המשיכי להילחם,החיים שווים את זה,ואני כאן אמשיך להקשיב לתמוך ולאהוב.
קרן אור

לילה טוב לך, יקרה! כתבת בצורה כ"כ מדויקת, מחודדת וברורה את אשר על לבך עד כי אני מציעה שתקראי את בעצמך לפחות פעמיים נוספות את המילים שאת כתבת, ואני יודעת שזה יעזור לך לעשות קצת סדר במחשבות המציפות בערבוביה את מוחך.

חשוב שתדעי שכל בליל המחשבות שתוקף אותך הוא צפוי וטבעי והוא מוכיח שאת צועדת לכיוון אחד בלבד - קדימה. כי כל עוד את תקועה בבור של ה"א את לא רואה שום דבר חוץ מזה והכל מוסט מחוץ לבועה החולנית שאת מצויה בה. כל המחשבות מכוונות למחול השדים של האוכל, המשקל, הצום, ההקאות, הטריקים וכל האובססיות הנלוות.

אך כעת, כאשר את אוזרת אומץ וכוחות ומתחילה לטפס במעלה הסולם שיוציא אותך מכל הסחי הזה, מתפנה מקום חדש למחשבות אחרות והפחדים לא מאחרים להגיע גם הם.טבעי שתהיי מפוחדת וחרדתית, כי עכשיו את בדרך להכיר את שלי האמיתית, זאת שמחכה אי שם בתוכך שתכירי אותה. מותר לך להתבגר התבגרות מאוחרת וקחי את הזמן. כן, זה מפחיד, ובהרבה נקודות בדרך בא לך לקפוץ בחזרה לבועה שממנה את מנסה לצאת- חולנית ככל שתהיה. אבל... אולי במסעך להכיר את עצמך תגלי שאת דווקא אוהבת את שלי? לא תדעי עד שתנסי.

אני שמחה שאת פורשת כאן את מחשבותייך בפרוטרוט. יש משהו בכתיבה שהוא גם משחרר וגם עוזר לארגן את המחשבות. וסדר, כידוע, עוזר להוריד את מפלס החרדה.

שיהיה לך לילה טוב, נעים ושקט!

תיכף אפרסם את המלצותיי בקשר לצרבות הארורות...

שלך

כרונית.

כל מילה שלך כל כך במקום, אני מרגישה שאת מבינה היטב מה עובר בראשי. מקווה שאת צודקת, ושבהמשך התהליך פשוט אבין שאני אכן, אוהבת את עצמי. לפחות על המאמץ הנוכחי אני ראויה לקצת אהבה והערכה עצמית!
עד כה כתבתי רק לעצמי, ואכן נהייה קצת סדר בתוך כל הכאוס הרגשי הזה, אך בהחלט משחרר לאפשר גם לאחרים לקרוא זאת. ובעיקר לקרוא תגובות שמאשרות שאיני מעורערת לחלוטין וגם לא על סף שגעון מוחלט.
ונכון, ליצורים אובססיביים כמוני קצת סדר מוריד את מפלס החרדה...
ואיך את, יקירה? את כה רהוטה ונבונה, ומתמצאת היטב בכל ההיבטים של המחלה הזו והדרך ממנה החוצה, כך שאני בטוחה שגם את מטפסת, בקצב שלך, בסולם השברירי הזה.
תודה על המילים היפות וההבנה,
אני.

היום אני בת 27 בגיל 13 ההיתי משתתפת בתחוריות ריצה
בבדיקת רופא לפני תחרות נאמר לי שאני 20 אחוז מעל המשקל המותר התחלתי דיאטה שאיבדה שליטה ירדתי 16 קילו ללא משלשלים ללא הקאות רק לא אכלתי הרבה ועסקתי בספורט בגלל התחרות שחלומי היה להיות מקום ראשון לא אשקח את המורה אומר רזה יותר קלה יותר הגעתי למשקל 46 וההיתי מרוצה אמרתי לאצמי זהוא זה המשקל שלי למרות שזה תת משקל במיוחד במבנה גוף שלי שהוא קטן

בצבא השתחררתי מכול הבלגן ואמרתי לעצמי הלו לאן את מגיעה התחלתי לאכול אבל איבדתי משקל אוכלת ומשלשלת ומקיאה לבד טבעי עברתי אצל גסטרולוג ואז נמסר לי את חולת קרהון
חשכו עיני לקח לי זמן להכל את זה תוך כדי שאני מאבדת משקל נגעלתי מאצמי ובמיוחד מהערות של אנשים תתפלי באצמך את נראת זוועה שואלו את ההורים שלי מה הבת שלך אנורקסית איזה אמא את שאת לא לוקחת את ביתך לטיפול
אני בטוחה שזה הגיע מהדיאטה ולכן תיזהרו בננות
היום סוף סוף עליתי לאחר דיאטה קשה מאוד להשמנה לקח לי שנתים לעלות במשקל

מה שעיצבן אותי לפני כחודש פוטרתי (עקב סגירת סניף )ניסו לסדר לי עבודה באחד הסניפים ומה המנהלת אמרה שם "היא טובה תתוחית אבל היא לא יפה היא לא רזה "אני 165 ושוקלת 53 מה לא רזה בזה
אליהים יעזור לה
אך יצא לי טוב כי אני חלשה לאחר שעברתי לפני כמה שנים פגיעת ראש ובשנתיים האחרונות ההתקפים של הכאבים פוגעים באיכות העבודה ומקשה עלי סוג העבודה שעבדתי כי זה על הרגלים ואני סובלת מסחרחורות והתקפי מגרנות נוראיות

אז בנות שמרו אל עמצכן והיה לי מזל שתפסתי את עצמי בזמן

הגבתי לך עכשיו ומשום מה ההודעה שלי קפצה לשרשור הארוך...

אז... חפשי אותי!

:)

לא לקחתי ללב בכלל כי אני יודעת מי היא וזה עשבה לי טוב שלא המשכתי שם

לפי מה שהרופא שלי אומר שהדיאטה היתה מבוקרת כנראה היה לי קרון עוד לפני הצבא ובגלל זה לא אכלתי נכון האמת היא שהוא אולי צודק כי אף פעם לא אהבתי לאכול הרבה אבל ההיתי אוכלת רק דברים שמשמינים פחממות לא אהבתי אוכל מהיותי תינוקת וכאשר דיאטנית של הספורט עשתה לי דיאטה היא העבירה אותי ללחם קל וגבינות רזות וזה מה שהביא לשינוי כי תמיד אכלתי גבינות שמנת ולחם במבות וכו' רק לא אוכל
אני אף פעם לא התעסקתי אם דיאטה.
פשוט אכלתי3 ארוחות ביום וזהוא לא יכלתי גם לגמור את הארוחות כי תמיד ההיתי לא רעבה והספורט לקראת כול תחרות הוסיף אש למדורה
אף פעם לא חשבתי אני שמנה צרכה דיאטה המטרה שלי היתה להיות חזקה בתחרוית ולכן כאשר הגעתי לצבא ולא היה למה להתאמך נגמר
אני לא יודעת אם זו היתה הפראת אכילה או לא מה שבטוח שזה הופיע לאחר שינוי תזונתי

לא, אני לא עוסקת (לפחות לא כרגע) בתחום הקשור לרפואה, אבל אני לומדת תחום מדעי ויש לי גם הרבה ידע מתוך סקרנות טבעית, נטיה לעניין בתחום וגם מנסיון על עצמי ועל בשרי עם כל המדיקל היסטורי שלי...

ואני בסדר, תודה. כאבי השיניים נחלשו מאד ואני מקווה שכבר מחר אני אחזור ללעוס את האורביט שלי במרץ (אבל לא במקום אוכל!) ואחזור ללעוס בכלל... בא לי על איזה משהו מלוח וקריספי כמו... כמו... תפוצ'יפס או בייגלה מלוחים או משהו כזה...

וגם היום איחרתי בבוקר, אבל "רק" בחצי שעה. עלי לציין שגם אני לא נוהגת לאחר חוץ מבבוקר וכל זאת בגלל ששנתי נודדת בלילות, אינני מסוגלת להירדם ואז בבוקר אני לא יכולה לקום מהמיטה מרוב סחרחורות. מה את אומרת, היית ממליצה לי על נטילת מלטונין? בחיי שנמאס לי מכל הסאגה הזאת בכל בוקר מחדש. בנוסף, אני מניחה שגם הדכאון שלי אומר את דברו בבוקר ומשאיר אותי לעוד כמה רגעי חסד במיטה לפני שאצא לטירוף היום...

ומה שלומך את?? ספרי לי קצת על קורותייך היום. דעי לך שאת ממש מקסימה ועושה פה עבודת קודש. אני בכלל לא הכרתי את הפורטל הזה עד עכשיו, ודווקא הוא די נחמד... ואגב, נדודי שינה זה מחצות ואילך... :)

ואם הספקת לפרוש - אאחל לך כבר עכשיו לילה טוב ורגוע ויום נפלא מחר!

כרונית.

קודם כל-תודה ע"כ שאת משתפת אותנו בחייך.אני שמחה שתפסת את עצמך הזמן,והצלחת להחלים.
גם אני הייתי מתעמלת אומנותית וזה היה הטריגר שלי תוסיפי לזה פרפקציוניזם ותקבלי אנורקסיה.
גם לי היה קוליטיס(היה כי באורך פלא לאחר הלידה טפו..טפו...לא היה לי התקף..),וכנראה שבאמת הטשתי את הגוף שלי אז המערכות קרסו.
סיפרת על פגיעת ראש שעברת-אשמח אם תפרטי-האם מדובר בתאונה??והאם את מטופלת באיזשהי דרך??

מטופלת תרופתית עד אישפוז
מחכה לתור חוזר לרופא פרטי נמאס לי מהכאב הזה
אבל בחיים לא נשברתי אם כול הכאב הגעתי לעבודה
עם החולשה והכול אני בחיים לא אשב בבית מקווה שבחודש הבא אני מתחילה קורס חדש בעבודה חדשה שלא יבוא התקף

לא לקחתי ללב בכלל כי אני יודעת מי היא וזה עשבה לי טוב שלא המשכתי שם

לפי מה שהרופא שלי אומר שהדיאטה היתה מבוקרת כנראה היה לי קרון עוד לפני הצבא ובגלל זה לא אכלתי נכון האמת היא שהוא אולי צודק כי אף פעם לא אהבתי לאכול הרבה אבל ההיתי אוכלת רק דברים שמשמינים פחממות לא אהבתי אוכל מהיותי תינוקת וכאשר דיאטנית של הספורט עשתה לי דיאטה היא העבירה אותי ללחם קל וגבינות רזות וזה מה שהביא לשינוי כי תמיד אכלתי גבינות שמנת ולחם במבות וכו' רק לא אוכל
אני אף פעם לא התעסקתי אם דיאטה.
פשוט אכלתי3 ארוחות ביום וזהוא לא יכלתי גם לגמור את הארוחות כי תמיד ההיתי לא רעבה והספורט לקראת כול תחרות הוסיף אש למדורה
אף פעם לא חשבתי אני שמנה צרכה דיאטה המטרה שלי היתה להיות חזקה בתחרוית ולכן כאשר הגעתי לצבא ולא היה למה להתאמך נגמר
אני לא יודעת אם זו היתה הפראת אכילה או לא מה שבטוח שזה הופיע לאחר שינוי תזונתי

לאכול הרבה ירקות ירוקים לפחות 2 ביצים בשבוע
קיטניות פסטה תפוח אדמה
ומומלץ שתבדקי אם אין לך חוסר ברזל ואם כן אז לקחת ברזל של סולגר הוא היחיד שלא עושה כאב בטן

תפוחי אדמה לא מהווים תחליף לבשר לפי מה שידוע לי.
יש לי קצת ידע בתחום לא מקצועי...
תודה על העצה בכל מקרה..
בלונדי.

תפוחי אדמה לא מהווים תחליף לבשר לפי מה שידוע לי.
יש לי קצת ידע בתחום לא מקצועי...
תודה על העצה בכל מקרה..
בלונדי.

לא לבשר אך היא מנה פחממה שפחות משמינה
כאשר מבשלים אותה
היא מתעכלת הכי טוב וגורמת לפחות נפיחות מאשר אורז או פסטה
לתחליף לבשר שוב זה ירקות ירוקים / צנון /דלעת/ והכי הרבה בסלק =ברזל
וביצה חובה פעמים בשבוע למי שצימחוני

תפוח אדמה הוא הפחמימה הכי משמינה מבין כל הפחמימות.
אבל תודה...
אולי תספרי לנו קצת על עצמך ותשתפי אותנו...
כי אם נכנסת לפה...אולי יש לך סיבה...
מקווה שאין לך סיבה כמו שלנו..
ערב טוב.
בלונדי.

לא התכוונתי להכנס לכל הספירת קלוריות החולנית. סליחה שהכנסתי את זה לפה ואני מקווה שזה לא יקרה יותר..
בקשר לתפוחי אדמה אני מתכוונת.
אוהבת ולא רוצה לפגוע בכן.
סלחו לי.
בלונדי.

אני כרונית, נעים מאד... אם קראת את השרשורים אזי יש לך מושג "מי-אני-מה-אני"...

ראשית, אני שמחה שמצאת לנכון לשתף אותנו בסיפורך כמו גם להזהירנו מן הסכנות האורבות בתוך המחלה הזו. אני חשה את כאבך ומבינה את תסכולך לגבי התפרצות הקרוהן, אך אל תמהרי להכות על חטא. איננו יודעים אם המחלה התפרצה אצלך בגלל הפרעת האכילה שלך. לקרוהן בסיס גנטי-תורשתי, ועד כמה שידוע לי לא נמצא קשר בין התפרצות המחלה לבין הפרעות אכילה. מצד שני - אין לדעת, כי זרועותיהן ההרסניות של הפרעות האכילה מגיעות רחוק מאד, ויכול מאד להיות שאם "מגרים" את המערכת - מזרזים התפרצות חולנית דלקתית.

שמעי, יקירתי - המנהלת שלך היא פשוט מטומטמת חסרת טיפת שכל בקודקוד! אני מקווה שלא לקחת את דבריה הטיפשיים והאוויליים ללב. לי יש כלל מנחה בחיים - לא להיפגע מטיפשות של אחרים! אני נפגעת רק מדברי אנשים אינטליגנטים כביכול... זהו כלל חשוב מאד, ואני ממליצה לך בכל לב לאמץ אותו אל לבך.

אני מקווה שמצבך שפיר ושהדלקת רגועה עכשיו. לגבי כאבי הראש והמיגרנות - האם את במעקב נוירולוגי? הייתי מציעה לך לקיים מעקב על עצמך ולעקוב אחר תדירות ההתקפים. כמו כן בכל פעם שיש לך התקף תנסי להיזכר מה קרה באותו היום - האם היית לחוצה מדי, עצבנית, מה אכלת, מה שתית וכו'. אולי המידע יוכל להקל עלייך קצת בפעם הבאה.

שיהיה לך המשך ערב נעים ורגוע!

כרונית.

לגבי תחליף לבשר-לגבי B12 הוא נמצא רק במוצרים מן החי בצורה זמינה.לכן רצוי לקחת טבליות למציצה של הויטמין הזה.(נמצא גם בביצה)
לגבי ברזל-מקורות נוספים אפשריים עשירים הם מולסה,שקדיה,מיץ רימונים(להיזהר במקרה של עצירות!),חרובים ושילובים כדו' אורז ועדשים.
לגבי קטניות עדיף דגנים מלאים כגון קינואה,כוסמת,בורגול אורז מלא דוחן אמרנט וכדו'(משלימים חוסרים של חלבון שבדרכ' חסר לצימחוניים)
תה נטול קפאין(למעם תה צמחים) עמ"נ להוציא את הקפאין ממנו שמים מתכות רעילות שקושרות את הקפאין,בקיצור לא מומלץ!
תה ירוק מכיל חמישית מכמות הקפאין לעומת תה רגיל.

קודם כל לגבי התה- התכוונתי לתה ירוק ואני רואה שענית פה על השאלה שלי. חשבתי תמיד שהוא נטול קפאין אבל אני רואה שגם בו יש מעט.
לגבי החלבונים מן החי- אני אכן אוכלת אורז בשילוב עם קטניות. זה ידוע לי כתחליף לבשר עוד מהילדות.
אבל לגבי התוספים שאמרת לי- זה לא משהו שאני יכולה ליטול על דעת עצמי נכון? אני צריכה להיוועץ ברופא לפני זה?
תודה רבה רבה.
וכעת למוצרי חלב- אני כמעט לא נוגעת במוצרי חלב. רק גבינה לבנה ולפעמים גם יוגורט. אני יודעת שסידן ניתן למצוא בסרדינים וכרוב לבן.
האם יש עוד מקורות בריאים לסידן?
שוב תודה ענקית.
אוהבת
בלונדי.

את ה-B12 ניתן ליטול גם על דעת עצמך.אבל הכי בטוח זה לעשות בדיקת דם עם בקשה לבדיקה כזאת,בדר"כ הרמה שהם רושמים כתקינה היא מ-200 אבל זה לא נכון אלא צריך לפחות 350 כי ראיתי ממש נזקים נירולוגיים כתוצאה ממחסור כזה(היתה מישהי עם מאניה וכמעט אישפזו אותה עד שעשו לה בדיות דם במקרה ונתנו לה זריקות של הויטמין ואחרי ראה זה פלא המאניה נעלמה..תחשבי איזה אישפוז מיותר זה יכל להיות...)אם הרמה היא יותר אז טלי למניעה כדור פעם בשבוע(אבל רק למציצה,כי עם כל הבעיות עיכול שלך זה לא יספג אחרת) ואם היא פחות כל יום .

לגבי הסידן-טחינה משומשום מלא,חלבה,שקדים לא קלויים(חלב שקדים גם),סויה ומוצריו.
גם הטאמס שהמלצתי לך עשיר בסידן ויכול להוות מנה יומית ממולצת ללא חשש.
מקווה שעזרתי.קרן אור

אז עכשיו אני רואה גם את ההודעה השנייה.
טחינה אנחנו מחפשים פה בנרות בשל התמכרותו של בעלי לטחינה וטרם מצאנו.
חלבה אין פה.
ותודה תודה תודה!!!!!!!!!!!!
את מלכה.
בלונדי.

אין כמוך.
אז אני מבינה שאני צריכה לבקש הפנייה לבדיקות דם..
את יודעת, גם בשיא המחלה הבדיקות דם שלי היו תקינות. זה היה ממש מקומם ולא הבנתי איך זה יכול להיות.
אני יודעת שלפעמים המציאות היא שונה ממה שמתארת התוצאה ולכן לקוחת בעירבון מוגבל כמו שאמרת.
טוב יקירה.
ערב נפלא שיהיה לך.
בלונדי.

שמחה שיכולתי לעזור.לגביי בדיקות הדם מה שהרופאים לא מספרים לך שיש מאגרים למשל ברזל בדרכ' עושים רק בדיקת המוגלובים -הדם תמיד לוקח מהמחסנים,כלומר יכול להיות מצב חוסר עמוק במחסנים שלא תראי בבדיקות ספירה הרגילות(מטעמי תקקציב רק מי שמבקש עושים לו את זה,אבל רובם לא יודעים)
לכן ממליצה על ספירת דם רגילה,תרבית דם(אם את עדיין מרגישה חולה)
B12
FERRITIN(מחסני הברזל)
מקווה לשמוע ממך עוד היום,בכל מקרה אם לא,אז לילה טוב תנשמת יקרה.
אוהבת אותך.

עברת את המבחן שלי בהצלחה רבה... חחח... :)

בכל אופן, בלונדי - בבדיקות שגרה לאנמיה בודקים לך ספירה כללית, המוגלובין, טרנספרין (חלבון המשתתף בקשירת ברזל) ופריטין (מאגרי הברזל בגוף) וגם את הברזל עצמו. כמו כן בודקים לך רמת ויטמין בי-12 וחומצה פולית. אם יתברר שחסר לך ברזל כדאי לך ליטול תוספים עדינים אך לא בסמיכות לקפאין, מוצרי חלב וביצים.

לי היו תוצאות קצת מוזרות... היתה לי אנמיה חמורה ביותר מחוסר ברזל, ממש לא היה לי כמעט כלום בגוף, ולעומת זאת רמת הבי-12 יצאה תקינה. אין לי מושג איך, כי לא אכלתי לא בשר, לא ביצים, לא מוצרי חלב ולא כלום... לכן אני לא ממש סומכת על המדדים שנקבעו, אבל בכל זאת הבדיקות האלה נותנות מדד מסוים ואם התוצאות חריגות - חשוב מאד לא להזניח.

זה מחדד את השאלה ששאלתי אותך עוד לפני שראית את מה שכתבת כאן,ניכר שאת מבינה בזה.
קרן אור

סוף-סוף אנחנו כאן ביחד! נעים לי מאד! איזה יופי לנו...
סליחה, אבל לא ראיתי ששאלת אותי. האם פספסתי משהו? בכל אופן - כן, אני מבינה לא מעט.

ומה שלומך ככה? איך עבר עלייך היום? ומה שלום ילדייך החמודים? מקווה שאת חשב בטוב ללא כל חולשה ובחילות ושאת "מתמזגנת" (מזגן, מזגן...) לך בכיף!

כרונית.

תקשיבי,המשפחתיות הזאת מדבקת..חחח..
שאלתי אותך אם גם את מתעסקת עם תחום של רפואה...

אני בסדר סובלת מאלרגיה.הייתי אצל רופא אלרגיה נתן לי כדורים שאמורים להרדים אותי,אבל באופן פרדוקסלי גם אני לא ישנה היום..
הילדים בסדר,דווקא נהנים מהחופש שלהם..ההורים פחות למי שבאמת מתעניין..
אני כל הזמן במרדף אחרי הזמן להפסיק את מטלות העבודה,להספיק לקחת אותם מהביביסיטר התורן(גיסתי,אמא שלי וכדו')
בסה"כ אני באמת בסדר.
מה שלומך??תגידי איך את מחזיקה כ"כ הרבה זמן בלי שינה??כמה ימים כאלה ואני חוטפת התקף מיגרנה עצבני!

= הניתוח הצליח; החולה מת. זה בדיוק ככה. ולזה בדיוק אני קוראת "הפרדוקס האנורקטי".

אמנם אצלי בשיא המחלה היו בדיקות חורגות, אבל לא ברמה שהייתי מצפה (הייתי מצפה לתוצאות גרועות הרבה יותר...). מה שהבהיל אותי אז היה הכולסטרול שפתאום "נתן קפיצה למעלה" ולא ממש הבנתי למה - הרי לא נגעתי בשום דבר כולסטרולי. אח"כ קראתי בכמה מאמרים שונים שנמצא שאצל הרבה אנורקטיות רמת ייצור הכולסטרול בגוף עולה משום מה.

מה שאני רוצה לומר הוא לא להיכנס לשאננות ולהרגיע את עצמכן רק בגלל שקיבלתן תוצאות תקינות, כביכול. השכל הישר אומר שאם אתן מרעיבות את עצמכן - הגוף שלכן נפגע בכל זמן נתון. נקודה.

נעשה עסקה-את תתני לי קצת עירנות ואני אתן לך כמה שעות שינה,נשמע פייר???
נראה לי שהגיע הזמן להוריד את מנת הקפאין שלך (את יודעת שזה עושה עירנות,ובטח את שותה הרבה..אני מכורה לקולה וכשאני שותה הרבה מתחילות לי התכווצויות שרירים ברגליים..בקיצור צריך ללמוד להתרחק מקפאין(לא שבתה אין קפאין...) בעיקר בגלל הצרבות.אני מאמינה שיש בכל מקום טאמס או תחליף בשם רני או מאלוקס,אבל טאמס הכי טעים..
אשוב ואשתמע אחרי הפיזיוטרפיה(טוב שיש את זה כדי לחלץ את העצמות שלי,מהחוסר פעילות שלי!)
אוהבת קרן אור

הריני לבשר לך כי כבר שבוע שאני עם צריכת קפאין מועטה.
ולמרות הקושי שבדבר, הורדדתי את המכסה ל-2 כוסות קפה שחור בלבד.
ותה ירוק נטול קפאין (האם זה באמת נטול קפאין?)
וניסיון להמנע לחלוטין מדיאט קולה.
כי באמת, אין לי כבר כוח להתמודד עם צרבות ובטח שלא עם נדודי שינה.
וגם הייתי חולה, אז קפאין בטח שלא היה נחוץ פה...
תודה על עצותייך על טאמס ורני. אראה מה אפשר לעשות בנידון.
שיהיה לך המשך יום נעים ואני אצה רצה להכין לי ארוחת צהריים מזינה ומשביעה כי בטני כבר מקרקרת פה...
ואגב, לגבי אמש, פשוט התעלמתי מהרעב, וכנראה שהצליח לי הפעם, כי הצלחתי להירדם בסדר. מזל. לא רוצה להתחיל לאכול בלילות...
אוהבתתתתתת
בלונדי.

תודה על השיתוף והפירוט.גם אני גדלתי בבית(אומנם לא פולני) ששאף למצוינות(ממש הרגשתי שזה תנאי לאהבה).אני זוכרת את התחושה שבכיתה ג' קבלתי בלשון ג'(פעם ראשונה וכנראה אחרונה) בתעודה,הלכתי מהבי"ס הביתה ורציתי שמכונית תדרוס אותי!!וכנראה שזה חילחל עמוק פנימה במשך שנים וגרם לי סבל מיותר של שנים אפילו יותר.
פעם כשאמא שלי שאלה אותי בזעם מה את רומה את רוצה ללכת לפסיכולוג.עניתי לה בתמימות שכן.אני לא אשכח את הסטירה שקיבלתי באותו היום! אבא שלי עובד בתחום בכיר,והוא העדיף שאמות ושחלילה אף אחד לא ידע שהבת שלו חולת נפש!!וכך שנים לא קיבלתי טיפול,אח"כ היה טיפול כפוי ע"י עו"ס עד גיל 18.ורק בגיל 18 כשלא פחדתי מאשפוז נפתחתי לקבל את הטיפול האמיתי.בקיצור אני מניחה שסיפור החיים של כולנו כאן הוא די דומה.משפחות והורים שעשו הרבה טעויות,אני כבר מצאתי את הכוחות והיכולת לסלוח,זה בא לי אחרי שהבנתי שאנשים עושים טעויות(כן גם הורים) אבל זאת הבחירה שלי אם לשלם עליהם.ואני בחרתי שלא.הייתי לבד לגמרי והתמודדתי עם הכאב,בקושי סחבתי את עצמי,הסתגרתי בקיצור את בטח יודעת.
אבל גם למדתי-למדתי שאחרי שעשיתי את הקשה מכל אין דבר שארצה בחיים ולא אוכל לגעת בו..
בקיצור שלי-יש לך כאן תמיכה מכל הלב תנצלי את הבמה הזאת.ואני אשמח שתמשיכי לכתוב.
אוהבת כרגיל...

כן, לכולנו סיפור משפחתי לא כל כך שמח, אבל אני בהחלט משתדלת להתמקד באהבה ובתמיכה שהורי מציעים ומעריכה אותם על זאת.
מעולם לא הצלחתי להאשים אותם במחלה שלי (בדברים אחרים קטנים יותר דווקא כן), או לכעוס עליהם מעבר לכעס רגעי כזה שעולה לאחר ריבים משפחתיים. תמיד האמנתי שמקור המחלה הוא קודם כל במשהו עמוק באישיותי, או בנפשי, משהו שהיה מתפרץ גם בתנאים אחרים. ולאורך הטיפול נתקעתי בנקודה זו שוב ושוב. אחת הסיבות שנמאס לי מטיפול פסיכולוגי הוא ההתעקשות הזו של הפרודיאנים לחפש את המקור לכל הבעיות כמעט אצל ההורים, לכעוס, להאשים.
מצד שני, אני נוטה להפנות את כל הכעס אל עצמי, וגם זו לא שיטה נבונה כל כך...
אני אוהבת את המילים בהן את משתמשת - החלטה, בחירה. הן חלק חשוב מהמעבר מחולה פסיבית למחלימה אקטיבית ואני משתדלת לאמץ אותן בחום!
אחר צהריים רגוע וקל, לאחר סיבוב קצר בחוץ ממליצה לכולן להשאר במזגן...

בוקר אור מתוקה.
או צהריים טובים.
מה שלומך הבוקר?
אז ככה, כל מה ששמעת על הקיבוצים הוא נכון. וכן, את צודקת, התנועה הקיבוצית נמצאת בחובות לכל אותם מסכנים שגדלו בלינה המשותפת.
כל מה שתיארת פה, הוא באמת מה שהיה קורה שם. וזה כה עצוב רק לחשוב על כך.
אז את מכירה קיבוצניקים? מעניין אותי מאיפה....

בקשר למשפחות פולניות..אני מכירה מקרוב את זה ויודעת את המשמעות של "לא להוציא כביסה מלוכלכת מהבית, שחס וחלילה אף אחד לא יחשוב שיש בעיה". (לא מהמשפחה שלי, כי כמובן, גדלתי בקיבוץ, ובשלב זה או אחר הדברים תמיד צצים ועולים להם.) זה מאוד קשה לחיות כך ואתה גודל בתחושה שאכן אתה "לא נורמלי" ומרגיש צורך להסתיר ולהתנצל על על צעד שאתה עושה. זה הרסני ביותר... אז אני קצת יודעת מה את עוברת.

אני שמחה מאוד לקרוא פה שכעת הרצון שלך להחלמה הוא ממקום אחר, ממקום טוב ואמיתי. זה כל כך חשוב.. זה מאוד משמח לקרוא.
וקראתי גם שאכלת קרואסון בבוקר. ואני ממש גאה בך. כן, צריך לפעמים את ההנאות האלה של החיים מבלי לרוץ להתרוקן באסלה.. זה צעד מאוד גדול וכל הכבוד לך. לגבי קפה הפוך...אני לא נוגעת בחלב, כך שמראש זה אבוד מבחינתי.

לגבי מדור "התמכרויות וגמילות"- אני בעד!!!!!!!
יש לי כל כך הרבה שטויות- ואפשר לפתוח מדור כזה פה אצלנו במשפחה ולשתף אחת את השניה. וכמובן לשמוע עצות, טיפים, ואולי אפילו לזכות ב"סל מוצרים" כמו אצל אודטה המאוסה. חחחח

זהו שלינקה. אגב- גם אני אף פעם לא מאחרת!!! כנראה נולדים עם זה או לומדים את זה מהאמא הפולנייה!!! מה גם שבד"כ אני מקדימה. עוד תכונה פולנית למדי. נו מילא..

טוב יקירה, שיהיה לך יום נפלא ללא צרבות (אני חייבת כבר לקנות את הטאמס המדובר הזה).

אוהבת
בלונדי.

סוף ההודעה שלך הצחיקה אותי מאד, חיוך גדול על פני כרגע!
כמה טוב שאת מצטרפת בשמחה לשיח ההתמכרויות, יש לי ווידויים רבים בנושא אך זמני קצר היום.
אני מבינה שאת מרגישה טוב יותר? מאד משמח.
ודרך אגב, ייתכן שיש יתרון בילדות בקיבוץ - את יכולה להאשים המון אנשים, ואת המערכת כולה בבעיות שלך ולא רק את ההורים...
זה כמובן בצחוק, הרי האשמה לא פותרת דבר ואני בטוחה שאכן היו דברים נפלאים בילדות הקיבוצית. אותם אנשים שסיפרו סיפורים קשים מדברים לעיתים קרובות גם על ההיבטים החיוביים של החופש היחסי והתבגרות לצד חברים מילדות.
המשך יום נעים, איך מתקדם הספר?

כמובן, החיים בקיבוץ הם פרדוקס. מצד אחד גרמו להרבה נזק, מצד שני הביאו הרבה טוב לחיי, שכן בלעדיהם-לא הייתי מי שאני היום.
כן, אצלי יש הרבה אנשים להאשים,חחחח אבל זה באמת לא העניין וזה ממש לא עוזר. להאשים רק נוטע בך עוד טינה וזה הרסני. ואחרי שנים ארוכות למדתי להזיז את הטינה הזו הצידה, ולתת מקום לרגשות אחרים לצוף מעל פני השטח.
אני מבינה שאת מאסת בטיפול פסיכולוגי. אני רק רוצה להגיד לך שכאשר אני הסכמתי לשתף פעולה עם טיפול, למזלי הייתה לי פסיכולוגית מדהימה, שהצילה את חיי ולימדה אותי כל כך הרבה. אבל עד אז לא הייתי מוכנה לשתף פעולה.
ואולי, כיום, כשאת כבר עם מבט קדימה לעבר החלמה, אולי תצליחי כן לקבל טיפול בצורה חיובית ולהפתח באופן הנכון. כי כאשר אנחנו מתנגדים- כלום לא יעזור. אף טיפול לא יצליח. אבל כאשר אנחנו כבר רוצצים להחלים- אולי תמצאי כעת את הטיפול מרתק ומאוד מועיל.
אין לי טיפולים אחרים להמליץ לך אבל אני ממליצה לך לשקול כעת טיפול פסיכולוגי מנקודת הראייה שהשתנתה אצלך לאחרונה.
הספר מתקדם להפליא- וזה ממש עסק יקר יוצא לי. אני קוראת כמו תולעת אמיתית...וצריכה לקנות הרבה ספרים פה... לא נורא. זה כייף. ספרים הם אהבת חיי.
טוב יקירה. נדבר על "התמכרויות-גמילות" בפעם אחרת...
נשיקות.
בלונדי.

המון תודה על התשובה והכנות.אני יודעת שזה לא קל לך,אל כשמוציאים את זה ולא סוחבים את זה לבד,יש איזשהי הרגשת הקלה..
את יודעת יש לנו משהו משותף בזה שרק כשהפסקתי את הטיפול הפסיכולוגי התחלתי להבריא.נראה לי שזה פתאום היתה הפעם הראשונה מזה שנים שהייתי לגמרי לבד,וזה חידד אצלי את ההרגשה שאני חייבת לקחת אחריות (שעד כה נמנעתי ממנה) על חיי.יש בזה משהו.
בכל מקרה אשמח לשמוע אל המחשבות השליליות כדי שאדע בדיוק עם מה את מתמודדת ושננסה כאן לפרק אותם ולהבין יותר..שום דבר לא מעיק מידי,לעולם אל תחשבי את זה.אמת יכולה לכאוב מאוד,זה נכון,אבל אני רוצה באמת להיות חלק מהתהליך הזה שלך עמ"נ להגיע למקום טוב יותר ביחד.
אוהבת ונשתמע
קרן אור

בקרוב נתחיל בפירוק, בשאיפה שנצליח בסופו של דבר לחבר יחדיו את כל החלקים...
כותבת לבלונדי וחוזרת לעיסוקי המשמימים.
יום נפלא!