פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

שלום יוסי.

אינני רופא וגם לא איש מקצוע, ולכן קח את דבריי בעירבון מוגבל.

מדובר בחוויה ריגשית קשה. לדעתי יכולים להיות שני מרכיבים. האחד הוא שאתה לא מרגיש בנוח עם עצם המעשה של העברת הביקורת על המנהלת, וגם אם נראה שהיא סלחה לך - אולי אתה לא סלחת לעצמך.

המרכיב השני שיכול להיות הוא חשש מפיטורים. גם אם נראה שכעת יחסי העבודה תקינים - יכול להיות שאיפה שהוא מקנן בך חשש כזה.

אני לא בטוח שאתה רגיש מדיי.

אם אתה מרגיש סבל - כדאי ללכת לטיפול. מטפל יינתח את ההרגשות וימליץ על טיפול בהתאם.

מה שאני מציע זה להיות מודע לגישות הטיפוליות השונות: ישנם רופאים שמטפלים רק בתרופות, ישנם רופאים שמטפלים בעיקר בשיחות, ויש כאלה שמשלבים בין השניים. כל הגישות לגיטימיות, וכל מטופל צריך ללכת על מה שמתאים לו.

הרופאים של הפורום מאמינים בשילוב. אני מאמין יותר בטיפול ריגשי, אבל זה נובע מכך שסבלתי מתופעות הלוואי של התרופות. כל מטופל מגיב אחרת לתרופות, ולכן גם הגישה של טיפול בתרופות בלבד היא לגיטימית בעיניי.

כל טוב,
שמוליק.

שמוליק ומישהי תודה על תגובותיכם.

שניכם כתבתם שאני אולי חרד למקום עבודתי או חושש מפיטורים, ושניכם טועים בעניין הזה. לא זו הבעיה.
כמובן שהמקום יקר לי, אך להיפך, לפני כשנה לאור העוול שהתרחש, אמרתי שאני מוכן לסיים את עבודתי ואף הכנתי מכתב סיום עבודה אם העוול לא יטופל.

אני מסכים עם האמירה של מישהי, שאני רגיש מדי, אני חושב שהרגישות שלי היא מעל הממוצע ואני נוטה להיפגע יותר מהר ויותר בקלות.
העניין שמטריד אותי הוא המחשבות הבלתי פוסקות על העוול שהתרחש, וכיצד זה יכול היה להתרחש, המחשבות מובילות להרגשה כללית רעה פיזית בגוף, ששוב כמו כדור שלג מעצימה את המחשבות וחוזר חלילה, אני רואה מילה בפרסומת או שומע מילה או קורא מילה, ומיד עולה האסוציאציה , ההקשר והמחשבות למה שקרה. מילים כגון: סליחה התנצלות כאב וכיוצא באלה מיד מעלים לי את המחשבות על מה שקרה.
כשאני חושב על כך אני חש את הכאב זורם בעורקיי ובבטן בעיקר, אני חש שאני פגיע והעיניים מוצפות בדמעות.

שלום יוסי.

אכן, נתנו פרשנות לא נכונה לדבריך, וחשבנו שאתה מעוניין להמשיך במקום העבודה.

אם אתה חש בעוול, אז כדאי שתנסה לחפש מקום אחר. זה ממש לא טוב לעבוד במקום שאתה חש בו שלא בטוב.

צריך רק לבחון את התמונה הכוללת: מהם הסיכויים למצוא מקום עבודה אחר? האם תחושות העוול מאפשרות להמשיך באופן זמני במקום הנוכחי או שעדיף לעזוב גם לפני שיש מקום עבודה חלופי.

אני חושב שכשאר תרגיש שאתה רגוע ומסוגל לשקול את הדברים ביישוב הדעת - תוכל לקבל החלטה נכונה.

יכול להיות שהתחושות הקשות של העוול הוציאו אותך מאיזון (ויכול להיות שגם מדובר ברגישות יתר, אך לא בטוח שמדובר בבעייה שעומדת בפני עצמה), ובגלל זה קשה לך לקבל החלטה.

אם ההשערה הזו נכונה, אז טיפול יכול לתת לך את יישוב הדעת שייאפשר לך לקבל החלטה מתאימה. אני רוצה לציין שאין דבר כזה "ההחלטה הכי נכונה" כי לכל אחד ישנן נטיות נפשיות שונות, וכל אחד היה נוהג באופן אחר. מה שחשוב זה שתעשה את מה שהכי נכון עבורך על פי התכונות שלך.

בכל אופן שיהיה בהצלחה.
שמוליק.

איזה טיפול יכול לההתאים למצב כפי שתיארתי (תחושות פיזיות של כאב לאורך זמן בעקבות הארוע, ומחשבות על הנושא)
האם פסיכולוג/ית או פסיכיאטר ? או מטפל/ת בשיטה אחרת שיוציא ממני את התחושות והמחשבות הללו.

באופן כללי אני די נרתע מהמחשבה להתחיל ליטול תרופות, למרות שאני שומע שהיום נעשה יותר ויותר מקובל ליטול תרופות כאלה.

הייתי כן רוצה שמישהו יצליח לגרום לי לשחרר את הכאב הזה ממני.
תודה מראש

שלום יוסי.

לגבי טיפולים בשיטות אחרות - אינני מכיר אותן יותר מדיי, ולכן אינני יכול לייעץ.
בכל אופן, אפשר לנסות, ואם זה עובד - מצויין.

יכול להיות שהכאבים אינם קשורים לקשיים הנפשיים, אלא שמדובר בבעייה רפואית פיסיולוגית, ולכן אם תלך לפסיכיאטר שהוא רופא לכל דבר ועניין הוא יוכל לבדוק את העניין יותר לעומק ולהכריע מהו המקור לכאבים.

אם אתה נרתע מטיפול בתרופות פסיכיאטריות (יש לכך סיבות טובות. אני אישית סבלתי קשות מתופעות הלוואי שלהן, עד כדי כך שנהיה אנטי-תרופות ברמות מטורפות, וניתן לראות באילו ביטויים חריפים השתמשתי בתגובות שלי מלפני שלוש שנים...) אתה יכול לומר לפסיכיאטר שאתה לא מעוניין בטיפול תרופתי, אלא בטיפול בשיחות בלבד, והוא יכבד את רצונך.

אפשר גם ללכת לרופא המשפחה ולהתלונן על הכאבים ולציין שיכול להיות שהכאבים נובעים מהקשיים הנפשיים, ושאתה מבקש לבדוק את העניין בצורה מסודרת (ואז ניתן ללכת לפסיכולוג אם אתה לא מעוניין לטפל בתרופות).

לגבי הטיפול בשיחות - אין איזה הבדל משמעותי בין טיפול של פסיכולוג לפסיכיאטר. מה שחשוב זה שתרגיש בנוח עם המטפל, ושיש לך כימיה טובה איתו.

והדבר הכי חשוב זה אופטימיות :-)

כל טוב.
שמוליק.

תיאורתית כן.
זה מאוד אינדבידואלי.
לפעמים יש צורך ליטול 3 פעמים ביום.

חברתית? מה הכוונה כלליות?

זהו המנוח המקצועי Generalized Anxiety Disorder

בעקרון זה בא לידי ביטוי בדאגנות ומחשבות טורדניות כתוצאה עוררות רגשית (מגיל מאד צעיר אני זוכר את עצמי ככה ומהלך החיים זה פשוט החמיר).

כמובן שציפרלקס מצליח במידה מסויימת להפחית את המחשבות וזה בשבילי איכות חיים אבל המחשבה שלהיות תלוי בכדורים כל החיים לא נראת לי.

קצת חושש שזה יכול לעשות נזק לטווח ארוך או לגרום לדימנציה בשלב מאוחר יותר (זאת כנראה החרדה מדברת :-))?

אבל זה באמת כדור פלא

גורג'

לא מחייב טיפול כל החיים
יש צורך לחזור לרופא מטפל ולהתייעץ בנדון, לגבי החזרת טיפול.
שילוב עם ריטלין דורש זהירות , שינוי רכוז SSRI ...
ציפרלקס לאורך זמן יכול להוביל לשינוי הורמונלי תחת מינונים גבוהים, חובה מעקב גופני מסודר במסגרת קופ'ח.

שלום.

אינני רופא.

בכל אופן, מדובר בשאלה טריביאלית, ולכן אני מרשה לעצמי לענות.

מודל היא תרופה אנטי-פסיכוטית. טגרטול הוא מייצב מצב רוח.

בדרך כלל טיפול בדיכאון הוא ע"י תרופות אנטי-דיכאוניות, אבל לפעמים משתמשים בתרופות אנטי-פסיכוטיות שהן טובות גם לטיפול בדיכאון עבור חלק מהמטופלים. אינני יודע מה אמורה להיות ההשפעה של מייצב מצב רוח במקרים של דיכאון, אבל ההגיון אומר שמייצב מצב רוח יכול לעזור. הרופאים של הפורום ישמחו לפרט.

הטיפול התרופתי העיקרי במאניה-דיפרסיה הוא במייצב מצב רוח. כשמייצב מצב הרוח אינו מספיק יעיל לפאזה המאנית - מוסיפים תרופה אנטי-פסיכוטית. לא מקובל להוסיף תרופה אנטי-דיכאונית לפאזה הדיכאונית כי זה עלול לגרום לפסיכוזות.

בכל אופן, נראה לי שכדאי לבקש הסבר מהרופא המטפל; זה הכי טוב...

אני רק רוצה לציין שישנן גישות שונות של פסיכיאטרים לגבי השילוב ביו טיפול תרופתי לטיפול במרכיב הריגשי של הבעייה. יש כאלה שדוגלים רק בטיפול תרופתי, יש כאלה שדוגלים בעיקר בטיפול ריגשי, ויש כאלה שדוגלים בשילוב בין השניים.

גישתם של הרופאים של הפורום היא לשלב. ד"ר דוידאור אמר שרופאים הדוגלים בטיפול המבוסס רק על תרופות מפספסים בגדול.

בכל אופן, צריך לכבד את כל הגישות. וכשם שיש רופאים בגישות שונות, כך גם כל מטופל צריך לטפל בגישה המתאימה לו ביותר, ומצוא מטפל מתאים.

כל טוב,
שמוליק.

אתה מומחה + ( יש לך מעריצה כאן:) ).

מעריכה את תגובותייך, בכל זאת נחכה גם לתגובת הרופא.

בהחלט מתאים להפרעה דו קוטבית.
לגבי דיכאון אטיפי ,, ייתכן ולא מספיק ויהיה צורך
בתרופה נוגדת דיכאון..

האם גאודון מזיק או רק אסור למי שרגיש בלב לקחת?
והגאודון שייך לקבוצת SSRI?

אם אני לא טועה, לא חושבת שהיא אנטי דיכאונית.

מי אומר?

תמשיך ככה, אתה מצחיק אתה....

ברכה כתבה שהתרופה הזאת מורידה 7 שנים מהחיים שאלתי מי אומר את זה?

תלוי איך ומי קורא את זה.

גאודון זאת תרופה אנטי פסיכוטית היא לא עושה נזקים לגוף ולא גורמת לשום הפסד של חיים לא שנים ולא שעות.
תכתבי גאודון פשוט בגוגל ותקראי מה רושמים יש הרבה מידע בעברית

כמעט כל תרופה אנטיפסיכוטית עושה נזקים לגוף, ולרוב בעקיפין.

כל תרופה אנטי פסיכוטית עושה תופעות לוואי אבל לא נזקים ..
התרופות בטוחות לשימוש במיוחד מהדור החדש.
עלולות להיווצר בעיות מסויימות בשימוש בתרופות אנטיפסיכוטיות כמו סכרת בזיפרקסה או בעיות בייצור כדוריות דם כמו בלפונקס.
אבל התרופות בטוחות לשימוש מאוד ולא גורמות לנזקים

שלום לכולם.

כל מטופל מגיב אחרת לתרופות. לתרופות הפסיכיאטריות יש תופעות לוואי שכיחות, והברה פעמים הן קשות מאוד.

אני סבלתי מאוד מתופעות הלוואי של התרופות ובמיוחד של האנטי-פסיכוטיות.

כל מטופל מגיב אחרת לתרופות, ולכן לא צריך להיגרר לשום קצה.
כולכם צודקים באשר להרגשה האישית שבאה כתגובה מהטיפול התרופתי.

שמוליק.

אלה דברים שראיתי.

למשל בנאדם שלוקח שנים תרופה אנטיפסיכוטית, הגורמת לו להשמנה, עקב תיאבון מוגבר, או שהתרופה עצמה גורמת ישירות להשמנה.

ניקח למשל את הריספרדל ודומיו, שגורם להשמנה וזה מוכח, עם השנים אדם שסובל מהשמנה, יסבול מסכרת, כולסטרול גבוה, ועוד....

מה לגבי הסרוקואל, שלחלק מהמטופלים גורם לנוקשות שרירים, וחוסר מוטיבציה לזוז בכלל, מה אדם כזה יפתח עם השנים?! מחלות נשימה, השמנה ועוד....

על ההלידול ודומיו אני לא רוצה לדבר ולא רק מפני שהוא מהדור הישן.

הרשימה ארוכה ידידי, וזה בדוק!

שלום.

אכן, יש לתרופות הפסיכיאטריות הרבה מאוד תופעות לוואי והן שכיחות.

אבל מה לעשות. יש מטופלים שממש מתחננים לתרופות. הן טוענים שהם ניסו טיפולים בשיחות וזה לא עזר.

אני חושב שצריך להגיד את כל האמת, ולתת לכל מטופל לבחור את מה שנראה לו.

צריך להגיד שלתרופות הפסיכיאטריות יש תופעות לוואי קשות שלא תמיד עוברות. לא לנסות לכבס תופעות הלוואי כ"תסמינים שלילים של המחלה". אמנם יש דבר כזה, ויש מטופלים שהם "זומבי" אע"פ שהם אינם מטופלים תרופתית, אבל כמעט תמיד אומרים שמדובר בתסמינים, אע"פ שייתכן שמדובר בתופעות לוואי. צריך גם להגיד שניתן להבריא מהמחלות האלו גם ללא טיפול תרופתי.

צריך גם להגיד שיש מטופלים שלפחות בטווח הקצר אינם סובלים מתופעות הלוואי.

להגיד את כל האמת, ולתת לכל אחד לבחור את מה שנראה לו.

שמוליק.

לגבי הטיפול התרופתי; אני לא אנטי מוחלט.

יש חולים שחייבים טיפול תרופתי, וזה עוזר להם, אבל לא לטווח הארוך.

הטיפול התרופתי יכול לתת מענה לשם התחלה, ואט אט לשלב שיחות וטיפולים אחרים ( לא תרופתיים) אפשרי להשתקם ולחזור להיות נורמטיבי -
אתה דוגמא טובה.

חוויתי התקף פסיכוטי לפני 4 שנים הייתי מאושפז חצי שנה אחרי שלקחתי אקסטזי בכמות גדולה .
בזמן ההתקף הזיכרון שלי לא עבד פשוט..
לא זכרתי כלום.. לא דברים שהיו בעבר לא טווח קצר פשוט לא זכרתי דברים
גם אחרי ההתקף אני לא זוכר דברים מסויימים שקרו בזמן ההתקף עצמו
אני לא זוכר שלקחו אותי לרופא מסויים ושהייתי אצלו..
נעלמו לי כמה ימים מהזיכרון בקיצור.
היום אני ממש בסדר ומאוזן לגמרי

היי אלי, תודה על השיתוף.
אני יודעת כמה זו חוויה קשה ואני שמחה שהמצב השתפר וחזרת לקדמותך.
לי אין רקע של שימוש בסמים ככה שאין תשובה ברורה למצבי.
עם זאת, הבנתי שישנה אפשרות של נזק ממשי למוח במקרה של סכיזופרניה שלא טופלה תרופתית במהלך מספר חודשים. האם זה יכול להסביר את הבעיות עם הזכרון לטווח רחוק?

במהלך ההתקפים הפסיכוטיים הייתי במצב של חרדה ופרנויה (שלמיטב ידיעתי יש להם השפעה כלשהי על הזכרון).
לצערי חיים שלמים נעלמו לי. אני שלוש שנים אחרי ההתקף ויש שיפור מסויים (בין בכלל לא זוכרת - לקצת זוכרת). אני גם יודעת שלעתים רחוקות בעקבות טריגרים רגשיים אני נזכרת חלקית בחוויות מעברי מה שגורם לי להניח שיתכן שניתן להשיג שיפור.

בעבר עשיתי CT מוח שיצא תקין. מאחר ואף אחד מהמטפלים שדברתי איתם לא ידע להתייחס לעניין הזכרון, אשמח להכוונה נוספת של הרופאים בפורום. מהיכן להתחיל?

שלום אנה.

אני עברתי מספר התקפים פסיכוטיים, ולא זכור לי שהיה לי איבוד זיכרון, אבל זה לא אומר עלייך כלום.

כל הכבוד שאת מתמודדת עם הקשיים, ואני בטוח שתצליחי להתגבר עליהם.

אינני רופא, ואינני יכול לומר בוודאות האם תוכלי לרענן את הזיכרון שלך. לדעתי, צריך לקחת בחשבון גם את המקרה הגרוע שבו לא יהיה ניתן "לשחזר" את הזיכרון על מה שהיה בעבר לפני האישפוז, ולהתמודד עם זה.

מעניין אותי לשאול (וכמובן שאת לא חייבת להשיב) האם את מה שעבר עלייך אחרי שהתאוששת מההתקף הפסיכוטי את זוכרת באופן שנראה תקין.

כל טוב ובהצלחה רבה.
שמוליק.

היי שמוליק, תודה
אני מניחה שהכל בסדר אצלי ורצוי להמשיך לחיות, אבל חבל לי מאוד שאיבדתי זכרונות מחיים שלמים.
לגבי הזכרון, כעקרון החיים שלי נחלקים ללפני ההתקף (האבחנה) ואחרי.
קראתי קצת על המבנה של הזכרון וקשה לי לומר אם הזכרון שלי תקין (שליפה ויצירת זכרונות חדשים).
אני מרגישה שיש לי כיום מעט מאוד גישה לזכרונות מעברי, טובים ורעים.
סמוך להתקף היה לי קושי להזכר בחוויות רגשיות שעברתי בתוך סיטואציות שונות וככל שעבר הזמן נהיה לי קל יותר להעלות חוויות רגשיות מהעבר. אבל עדיין - באופן מצומצם.

גם כיום אני כמעט ולא נוטה להזכר "ספונטנית" בחוויות מהעבר.
לגבי השאלה שלך, אני חושבת שאני זוכרת בעיקר חוויות שעברתי אחרי ההתקף. ממש כמו התחלה של חיים חדשים.
עם זאת, אני לא יודעת לומר לגבי יצירת זכרונות גם היום (הזכרון שלי לא היה משהו גם קודם). אבל - הזכרון עבודה שלי בסדר גמור ואני סטודנטית ככה שמשהו בטח עובד.

פגיעה בזיכרון לטווח רחוק - לא שכיחה.
הבעיה בסכיזופרניה זה החשיבה, היכולת ללמוד, ליזכור ולהשתמש בזיכרון.
תחת טיפול חדש בסיכוזפרניה ( דור 2) , יש סיכוי לאחר תקופה מסויימת, לשיפור יכולת החשיבה.

במקרה שלך, כאשר האבחנה לא ברורה וחד משמעית וקיים פגיעה בזיכרון
לטווח רחוק, יש מקום להדמייה , CT מוח , או אפילו MRI.
בשאלה של נזק, הפרעה אורגנית.
בהצלחה.

באופן מוזר זה חדשות טובות עבורי.
מאחר והפגיעה בזכרון התרחש ךאחר ההתקף הפסיכוטי והתפרצות הסכיזופרניה - לאן עלי לפנות לצורך המשך בירור? ( בעבר עשיתי סי.טי שיצא תקין, בהפניית נוירולוגית שבדקה אותי)
תודה רבה

יש לעדכן את רופא המשפחה ולדון הנושא.

שלום רב,
אכן, התסמינים שאת מתארת הם ככל הנראה תסמינים של חרדה. חרדה היא תופעה טבעית ואף חיונית במצבים מסויימים. יחד עם זאת, כשעוצמת החרדה עולה, היא (החרדה) עלולה לפגוע בתפקוד ואיכות חיים ולכן יש צורך בטיפול. הטיפול המומלץ בהפרעות חרדה למיניהן הוא טיפול תרופתי בנוגדי חרדה ודיכאון (כגון ציפרלקס, סרוקסט וכד') ו/או טיפול פסיכולוגי ממוקד - טיפול התנהגותי קוגניטיבי. תרופות הרגעה כגון קלונקס נותנות מענה נקודתי לתסמינים של חרדה, השפעתן זמנית והן לא מונעות הופעתם של התסמינים בהמשך.
לא ניתן ללא בדיקה פרטנית להעריך את המצב שלך, לקבוע מהו הסוג הטיפול המומלץ עבורך ותוך כמה זמן צפוי מצבך להשתפר. מומלץ שתפני לבדיקת איש מקצוע - פסיכיאטרי.

היי, אז כמו שכתבתי במשך ארבע ימים לקחתי חצי קלונקס בבוקר חצי בערב, ההרגשה השתפרה, אז לקחתי ליומיים נוספים רק בלילה , ואז הפסקתי לגמרי- יומיים וחצי הכול היה בסדר ושמחתי על כך שחזרתי לתלם, אבל הבוקר השלישי החל בפרפרים בבטן בחילות והגוף פשוט לא היה רגוע, ניסיתי להמשיך לישון ולא הצלחתי מה שהגדיל את התיסכול, חזרתי למיון פסיכיאטרי שם הרופא אמר שאמשיך עם הקלונקס עוד יומיים עד שאפגש עם הרופאה. לקחתי חצי כדור בבוקר ולפני השינה ההרגשה עדיין מגעילה אפילו יותר דיכאונית, התאכזבתי מעצמי נורא כי הייתי בטוחה שאני חזקה. עכשיו השעה 2:30 בלילה אני לא נרדמת וחוששת נורא מה יהיה. כנראה שלא יהיה מנוס מטיפול בציפרלקס (או חבריו) אך אני מאוד חוששת מתופעות הלוואי בעיקר מהשמנה ועצירות (כי אני סובלת מפיסורה וטחורים) האם הם תופעות ממש משמעותיות? מה המינימום זמן שלוקחים את הכדורים האלה? (רוצה להיפטר מהם כמה שיותר מהר)
תודה

מה שקרה זה שהתמכרת לקלונקס, לא היה צריך להתחיל בכדור
הזה מלכתחילה, נותן לך לישון 10 ימים ואז מתחילות הבעיות,
צריך להגדיל כל פעם את המינון עד שקשה מאוד להפסיק
אבל אפשרי! תורידי כל שבועיים בחצי ותפסיקי, בהצלחה!

ניתן לחצות כדור של 8 מג'-לחצי כדור-אין בעיה.

ייתכן ותופעות לוואי לוויפאקס, באם מדובר בהתחלת טיפול, יש צורך להתחיל במנון יותר קטן.. וויפאקס 37.5 מ''ג רגיל ולא XR.

אחרי שמפסיקים איתו החרדות מתעצמות.

הייתי בטיפול קבוצתי בגהה מיוחד לחרדה חברתית אצל צופי מרום זה די מומלץ.
רשמת שעשית CBT אני מקווה שבקבוצה.
שם בטח לימדו אותך שאסור להימנע מסיטואציות שגורמות לחרדה אלא לעשות לפני דף מחשבות ( להרגיע את הפחדים המשתוללים בראש לפני ) ללכת לאירוע המלחיץ ואחר כך לעשות דף מחשבות על מה שהיה באירוע עצמו על אירועים מלחיצים להרגיע את החרדות שוב המשתוללות בראש) ולהמשיך הלאה... כך כשלא נמנעים ועושים עם הפחד לומדים לשלוט בפחד עם הזמן הוא הולך וקטן לא נמנעים ועושים את המקסימום לא לפגוע בחיים לעצמנו בגלל הימנעות.
זאת כמובן התיאוריה במציאות זה אומר להילחם ללא פשרות בחרדות להילחם בעצמך למעשה וזה לא קל להשתנות בכלל זה אפשרי אבל לא קל בכלל.
הגעתי לד"ר מרום לטיפול הקבוצתי עם 110 בלייבוביץ' ויצאתי ממנו עם 70 בערך היום אני נמצא על 40 בערך
כלומר החרדות ירדו בגלל עבודה קשה ועם השנים כשנלחמים בזה אפילו לא בכל בכוח אלא קצת אבל בנחישות אפשר לחיות עם זה יפה מאוד. הכי חשוב לא לוותר לעצמנו אפשר להעזר בטיפול דינאמי להקל על הקושי במלחמה. ( אם יש קצת כסף)
יש ברשת קהילה שלמה של חרדים חברתית בפייסבוק עוזרים ונותנים עצות אחד לשני. יש פורומים שעוסקים בנןשא
13 אחוז מהאוכלוסיה בארה"ב סובלת מחרדה חברתית.

מימה שכתבת כביכול נראה שעזרו לך, למה אתה מגדיר את עצמך כחרד חברתית?

תודה על התגובות!
הייתי שמחה לשמוע על פסיכיאטר טוב ואם יש משהו שעבר טיפול כזה ומה היו התוצאות

למישהי
עזרו לי למדו אותי טכניקה לשלוט בפוביה בחרדה אבל את העבודה הקשה האדם עצמו עושה לבד... בכל מקרה אני עדיין סובל מחרדה חברתית אני בן 35 אני חושב שאסבול מזה לעד ברמה כזאת או אחרת.

יהודית:
אני ניסיתי טיפול פסיכיאטרי לי באופן אישי לחרדה חברתית זה לא ממש היה יעיל
לקחתי סרוקסט ולא מיציתי טיפול תרופתי כלומר לא ניסיתי הרבה סוגים של תרופות ניסיתי אפקסור גם אבל לדיכאון לא לחרדה חברתית.
בכל מקרה SSRI לי אישית לא עזר בכל מקרה טיפול תרופתי יכול מאוד להועיל זה אינדיבידואלי על חלק משפיע על חלק לא משפיע.
אני מכיר אנשים שעוזר להם. ומכיר שלא עוזר.
רופא טוב באיזור ירושלים אני אישית לא מכיר מצטער

הכרתי אנשים שמתו יחד עם חרדות עצומות, בלי עזרה מבחוץ, וללא יכולת עזרה עצמית.

דרך אגב, חרדות יש לכולנו, חלק כמעט ולא מרגישים אותן ולחלק זה פוגע בתפקוד היומיומי, פשוט לומדים לחיות איתן.

שמעתי שקשה להגמל מהאפקסור והבנתי שלקחת את הכדור הזה אפשר לדעת פרטים ?

סתם הכניסו לך שטויות לראש אפקסור לא עושה שום בעיה בגמילה הוא לא ממכר זה לא קלונקס..

היי יהודית,
הייתי במצב מאוד דומה לשלך והתנתקתי חברתית לחלוטין.
הייתי מציעה לך אם לא עשית זאת עד היום לנסות לקחת אחריות על התנהלות בעניינים שונים ולייצר תקשורת עם נותני שירות, (ומתוך מטרה מוגדרת).
(שירות לקוחות טלפוני לדוגמא).
בהצלחה!

שחות טלפוני לא כל כך קשה לי לעשות ואני בטח מנסה לעשות כל מיני דברים אבל יש דברים שפשוט אין לי מצב לעשות אותם!!!
לדוגמא -להגיד את השם שלי (!!) לקבוצה גדולה של אנשים -כשנוצר שקט....

מאוד, שאת יודעת את החוזקות והחולשות שלך, ושאת שוכחת (?) אותן לפעמים.
את יכולה לדבר על הקשיים והחולשות בטיפול, אבל אין תחליף להתנסות.
מה הקשיים שלך לדעתך?
את רק בת עשרים, ואני לא פסיכולוגית, אבל ממרומי גילי ונסיוני אני כן יכולה לומר לך שכשהייתי צעירה נתתי חשיבות יתרה לבעיות שלי, ולקשיים השונים. לפעמים ההתעסקות בהם היה הדבר הכי קרוב שהיה לי להשגת התוצאה הרצויה (קשרים חברתיים), וצריך לשים לב גם לזה.
לתפוס מקום בין אנשים, להוביל חברתית, לדמות התנהלות קלילה או לרצות שישימו לב אלייך זה משהו שנבנה עם הזמן (או לא בכלל).

עם זאת, בגלל שעברתי הרבה שנים עם אותן הבעיות, הניסיון לימד אותי לא לתת כזה משקל לבעיות (למשל לומר לעצמי שבאופן מוחלט אני לא יכולה לעשות איקס). זה לא מקדם אותך בפועל, וזה מאוד מסוכן לומר את זה לעצמך כי זה נותן תחושת חוסר מסוגלות ומסכנות.
בכל מקרה את תמיד יכולה ללכת על שיטת - FAKE IT UNTIL YOU MAKE IT
להעמיד פנים שהכל בסדר עד שהוא יהיה בסדר. אני רצינית, זה עובד.

משהו קצת יותר מועיל שאפשר לעשות זה לומר לעצמך שזו ההתחלה, יש לי בסיס כזה וכזה (את כן מצליחה לעשות שיחות טלפוניות למשל), ולהמשיך לנסות.

וכמובן לקחת בחשבון שאת לא מתחילה מ-100, את מתחילה מ-10 ואת תמשיכי לעלות. חשוב שתתני קרדיט לתוצאות המיידיות של הנסיונות שלך, עצם זה שניסית זה הכל, ושתשימי לב לכל התקדמות, גם אם הכי קטנה.
כל ניסיון כזה שלך לעמת את עצמך עם הקושי יגרור תובנה נוספת כלשהי. בסופו של דבר זה באמת שאלה של ניסיון, אבל שום דבר לא מוחלט.

ותזכרי שהכל בך בסדר חוץ ממה שאת רוצה לשנות.

חוץ מזה אני יכולה להמליץ לך בחום על קבוצות תמיכה שונות של צעירים שמתעסקות בהפרעות נפשיות ו/או קשיים חברתיים. בגדול הרעיון הוא סביבה תומכת שמודעת לקושי, שיש בה צעירים עם בעיות חברתיות שונות. הקבוצות מנוהלות ע''י מדריכים (פסיכולוגים) והצעירים שנמצאים בקבוצה הם לרוב אנשים רגילים לחלוטין עם קשיים שונים, והם יכולים להיות התחלה בדרך להשתלבות מלאה שלך בחברה.
אני די בטוחה שיש קבוצה כזו באסף הרופא ואחת בתל השומר.

מקווה שעזרתי D:

בהחלט ייתכן הטבה והקלה
אך יש צורך לעדכן את הרופא המטפל בנדון, ייתכן סיבות נוספות שלא ידועים לי
ושינוי מינון סרורקסט יכול להחמיר.

אין מניעה חד משמעית אשר ידועה לי.
יש לעדכן את רופא משפחה ורופא מטפל ולעדכן בכל שינוי חריג..

שלום רמי.

אינני רופא.

פגיעה בתיפקוד המיני היא תופעת לוואי שכיחה של תרופות אנטי-פסיכוטיות, ולכן רוב הסיכויים שזה קשור לסרוקוול.

לדעתי, אפשר לטפל בבעייה גם ללא תרופות; אם מטפלים מספיק טוב במרכיב הריגשי של הבעייה - אפשר להגיע למצב שבו לא יהיה צורך בטיפול התרופתי.

אני אישית, לקחתי במשך שלוש שנים תרופות אנטי-פסיכוטיות. אצלי עיקר הסבל היה מבעיות תיפקוד כלליות יותר. אודות לטיפול מסור במרכיב הריגשי של הבעייה, הגעתי למצב שבו היה נכון להפסיק את הטיפול התרופתי, ולהפסיק את הסבל.

כל טוב,
שמוליק.

לא אמור להיות שינויים לאורך זמן..
לפעמים במקרים עמידים, מצבים חוזרים של החמרה קלינית לאחר הפסקת טיפול
יכולה להוביל לעמידות לחלק מהטיפול, זאת בגלל שינוי ברמה התאית, ביטוי חלבונים וקולטנים..
לזכור שזה מאוד אינדיבידאולי
תרופות לבד לא מספיק באיזון נפשי
יש חשיבות למזון, פעילות גופנית, וויטאמינים אורך חיים
מרכיב פסיכולוגי וסביבתי..

כשבוע..
( כמובן שמפסיק להשפיע לאחר 12 שעות, מדובר על שאריות.. ריכוז נמוך, אשר הולך ויורד)

חוק האצבע : זמן מחצית החיים כפול 5 , אך תמיד יש ריכוז מאוד קטן.. מאוד תלוי בתפקוד כבד וכו..