פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

שלום לך.

הדבר הכי חשוב הוא שתאמין בעצמך, ושתדע שאין שום מניעה שתצליח להגשים את שאיפתך להיות לוחם.

לא כל כך ברור האם אתה נמצא במעקב אצל פסיכיאטר צבאי או אצל פסיכיאטר מחוץ למסגרת הצבאית, והאם אתה מקבל או שקיבלת טיפול באמצעות שיחות.

בין כך ובין כך, מי שאומר את המילה האחרונה בעניין הוא פסיכיאטר מטעם הצבא. על כל פנים, גם פסיכיאטר שלא שייך למסגרת הצבאית שיכול לתת מעקב יותר מסודר על פי הצורך, יכול לתת חוות דעת מקצועית עדכנית, וזו יכולה להשפיע על דעתו של הפסיכיאטר הצבאי.

אם אתה מרגיש צורך בטיפול בשיוחת - לך על זה בין אם זה ניתן במסגרת הצבא ובין אם לא. זה בוודאי יעזור, וגם המטפל יוכל לתת חוות דעת.

מקווה שעזרתי, ובכל אופן שיהיה בהצלחה.

שמוליק.

היי,
למיטב ידיעתי שילוב של מריחואנה עם תרופות פסיכיאטריות הוא לא מומלץ.
האם נתת מספיק הזדמנות לתרופות חלופיות לדכאון? אם לא, הייתי ממליצה לך להתייעץ עם פסיכיאטר לגבי החלפת התרופה.
שימוש במריחואנה יוצר תחושת ''היי'' ולכן אני מבינה אותך כשאתה אומר שהיא נותנת לך להנות מכל דבר כמעט. באופן כללי, בחיים, לא כל דבר הוא כיף (ולא כל דבר שעושים/צריך לעשות צריך להיות כיף).
הייתי ממליצה לך לנסות להתמקד בנוסף ללימודים ולעבודה גם בדברים שמעניינים אותך, מפרים אותך ועושים לך כיף (תחביבים, טיולים בטבע, מוזיקה וכו') ולגלות מחדש את הכוחות שיש בך.
יתכן כמובן שצריך לטפל תרופתית בדכאון שלך. בנוסף לזה, אני מזמינה אותך לקרוא באינטרנט על דכאון, חוויות של אנשים, קומיקאים שמדברים על הדכאון, כדי לראות שאתה לא לבד ולקבל מבט על על הדכאון והחיים בכלל.
וכמו שאמר חברי מלמעלה, טיפול רגשי יכול מאוד לעזור.
טיפול פסיכולוגי מוזל (לא באופן פרטי) אפשר לקבל דרך הקופה שלך. הבעיה שזה לא חינמי, אתה לא יכול לבחור את המטפל וישנה רשימת המתנה.
בשביל לברר היכן אתה יכול לקבל טיפול פסיכולוגי תבדוק בגוגל על עמותות של בריאות הנפש. אלו וודאי יוכלו לייעץ לך יותר על האפשרויות שלך.

בהצלחה,
סוזי

תאמין בעצמך. אל תתרגש מאנשי מפתח במערכת, פסיכיאטרים ומפקדים שיכולים בקלות, מחוסר רגישות או ידע לבטל את שאיפותייך ויכולותייך. ובכל אופן, תמיד תשאל מה ההערכה שלהם לגבייך, ותשאל את עצמך אם זה באמת נכון לגבייך או לא ואיך ניתן להתמודד עם זה הלאה.

שלום סוזי.

אני שאת כותבת לאחרונה הרבה תגובות, וכל הכבוד על האיכפתיות :-).

מעניין אותי לדעת מה הביא אותך לפורום.

כל טוב,
שמוליק.

היי שוב, תודה:) אני נהנית לראות את התגובות שלך.
הגעתי משיטוט בגוגל והתחלתי להגיב פה אחרי שראיתי שאתה מסייע. לפני זה לא הייתי חושבת להגיב.

היי,
תתעלם מהתגובה הקודמת שלי שלא הייתה מיועדת לך.

קודם כל, כל הכבוד שלך שהתעלית על עצמך, ועל המסוגלות והכוח ללוות את עצמך בתהליך לא קל. זה אומר הרבה על אופי של אדם ואין ספק שאתה ממוקם טוב.

לגבי שינוי מתכונת לקרבי, תשאל את עצמך האם במצבך היום ולאחר השינוי האישי שעברת בפנים ומחוץ לצבא, אתה רוצה לנסות להתמודד עם המתכונת החדשה על מה שהיא כוללת. העדרות מהבית, אינטנסיביות מסויימת וכל מה שנכלל.
פה גם נכללת השאלה של להיות לוחם, עד כמה זה משמעותי לך. יכול להיות שזה לא יתאים לך ותוכל לתרום בדרכים אחרות.
את קשיי ההסתגלות שלך והעובדה שהתגברת בעצמך והגעת לאן שהגעת אף אחד לא יקח ממך ואת הכלים שרכשת בתקופת ההסתגלות תוכל לנצל לאתגרים נוספים בחיים.

בהצלחה וכל הכבוד,
סוזי

תיאורתית , זמן מחצית החיים של טרנסקל, Dipotassium clorazepate.
30 -50 שעות.
מאוד אינדיבידואלי בהשפעה, תלוי בפעילות הכבד.
לזכור, אלכוהול יכול לסכן חיים בשילוב עם הנ''ל.

מעולה !

שלום שלומית.

"תסמינים שליליים" הוא לא ההסבר היחידי האפשרי לתופעות של עייפות וקשיי תיפקוד. יכול להיות שהתופעות האלו הן תופעות לוואי של התרופה האנטי-פסיכוטית שאת בוודאי מקבלת אם אובחנת בסכיזופרניה.

צריך אולי להבין טוב יותר ממה נובעת סכיזופרניה ומחלות נפש בכלל ומה התפקיד של התרופות הפסיכיאטריות בכלל ושל תרופות אנטי-פסיכוטיות בפרט.

סכיזופרניה ושאר מחלות הנפש נגרמות מארבעה מרכיבים: ביולגי (חוסר איזון כימי), ריגשי, סביבתי, וגופני-פיסי.

התרופות אמורות לטפל אך ורק במרכיב של חוסר איזון כימי במוח, ולא באף אחד מהמרכיבים האחרים של המחלה. מסיבה זו כולם מודים שטיפול המבוסס רק על תרופות אינו מספיק יעיל.

המרכיב הריגשי של המחלה, פירושו שהמטופל חווה בעבר ואולי חווה גם בהווה חוויה לא נעימה שגורמת להקנה במצב הרוח. טיפול במרכיב הזה של המחלה הוא ממש לא ע"י תרופות.

אני אישית מאמין, ובכך אני חולק על נגישה הרווחת של הפסיכיאטריה, שחוסר האיזון הכימי במוח הוא תוצר של שאר המרכיבים של המחלה ואינו מרכיב בבעייה העומד בפני עצמו. אין שום הוכחה לא לכאן ולא לכאן, אולם ישנן מקרים (אני אחד מהם), שמראים שטיפול מספיק טוב במרכיב הריגשי של הבעייה יכול לבטל לגמרי את הצורך בטיפול תרופתי.

הפחתת מינונים או הפסקה עלולה להחמיר את המצב, אך מאידך, אם העייפות וקשיי התיפקוד הם תופעות לוואי של התרופות ולא צסמינים שליליים, אז תהיה הקלה משמעותית ביכולת לתפקד.

העבודה שנותנת לך משמעות, ובוודאי שמשפרת את מצב הרוח שלך היא בהחלט עוזרת לך ויכול להיות אפילו יותר מהתרופות.

ניתן לעשות אי אילו צעדים שיקטינו את הסיכון. אם את נמצאת בטיפול בשיחות, אז ניתן לסמוך על המטפל שבמקרה של החמרה במצב הוא יזהה את ההתדרדרות במצב כבר בהתחלה, וימליץ על העלאת המינון, ויוכל למנוע אישפוז נוסף.

בנוסף לכך, אני רוצה לזרוק לאוייר שאלה שבוודאי לא תמצא כל כך חן בעיניי הרופאים של הפורום, אבל בכל זאת. אם יהיה עוד אישפוז, אז מה???

אחרי ארבעה אישפוזים, אם יהיה לי עוד אחד, זה ממש לא סוף העולם. אני ממש לא חושש מעוד אישפוז. אני בטוח שאני די מהר חוזר לעצמי כאילו לא קרה כלום. בין האישפוז הראשון לשני עברו 11 שנים, שבהם בזכות הפסקת הטיפול התרופתי יכולתי לתפקד בשנים האלו. נניח שהייתי לוקח תרופות ולא מתפקד, ובכך האישפוז השני היה נמנע, האם זה היה טוב? אני חושב שלא, ולא רק זה, אני חושב שבדיעבד ההתמודדות עם האישפוז בסופו של דבר עשתה לי טוב.

בשורה התחתונה, אחרי הבנה של המציאות, עשי מה שנראה לך טוב. את אינך חייבת לקחת תרופות ומותר לך להוריד מינונים. יכול להיות שכדאי לך להגיד את זה לרופא המטפל ולהמשיך בטיפול בשיוחת בלבד, ואם זה לא מוצא חן בעיניו, את יכולה פשוט להחליף מטפל.

כל טוב,
שמוליק.

שמוליק תודה רבה,
למרות שלא קיבלתי תשובה על עיקר השאלות הקשורות לתרופה שמחתי לשמוע על ניסיונך האישי. במקרה שלי, לדעתי, עקב מספר חודשים של פסיכוזות לאחר ההתפרצות בהן לא טופלתי נגרם לי נזק קוגנטיבי ממשי. לפניו הייתי אדם מתפקד, רגיש ועוד ועוד, אמנם חרדתי אבל מלא בחיים. והיום במשך כמה שנים לא מוצפת רגשית ולא חרדתית אבל גם לא ראיתי זכר לאדם שהייתי בעבר. אחרי כמה חודשים של שימוש בתרופה וחזרה לעבודה ראיתי שיפור ניכר. אני משתדלת להיות בטוחה במצב עד כמה שאפשר. כמו כן, אמנם היו חוויות רגשיות מאוד קשות שקדמו להתפרצות אבל במשך שנים לאחר מכן חייתי בקקון מוגן בביתי.

ראשית ממליץ לבדוק את נושא ההורמונים בדם, טסטוסטרון, FSH LH
TSH וכו..
לאחר שנשלל בעיה גופנית, ניתן לשקול שינוי טיפול..

חובה מעקב רופא מסודר
יש ראשיתלרדת במינון תרופה נוכחית בהדרגה עד כמעט הפסקה
הפסקה
יום אחרי התחלת תרופה חדשה..
מאוד תלוי במטפל וניסיונו, מצב קליני, גורמי דחק ועוד..
בהצלחה !

לא מומלץ הוספת אדרנקס, סכנה גבוה מדי לתופעות לוואי.

שלום רב,
ככל הנראה ובהתאם למחקרים שקיימים בתחום, הסיכוי להתפתחות מומים לבבים אצל עוברים שאמהותיהם נוטלות טיפול בנוגדי דיכאון אינו עולה או לפחות אינו גבוה באופן משמעותי מזה של העוברים שאמותיהם לא נוטלות את הטיפול.
חשוב לציין כי במידה ואת סובלת מחרדה / התקפי חרדה רצוי לפנות ליעוץ מקצועי מאחר ומצב נפשי לא מאוזן, מלבד המצוקה שאת חווה, עלולות להיות גם השלכות על מהלך ההיריון ורצוי ונכון לתת לכך התייחסות ובמידת הצורך לקבל את הטיפול המתאים.

שלום רב,
במידה ומדובר באדם בריא ללא מחלות רקע כרוניות ובמידה והטיפול בריטלין במינון הנ"ל הוא על פי המלצת הרופא המטפל , אין סכנה בנטילת שתי המנות של 15 מ"ג פעמיים ביום בהפרש של 4 שעות.

הכוונה גם לתרופות הsnri שהן ssri בחלקן

שלום גד.

לדעתי, הנחתך שאתה חייב לקחת תרופות היא לא נכונה. יכול להיות שאפשר גם בלעדיהן.

התרופות נועדו כדי לטפל במרכיב של חוסר איזון כימי במוח, ולא באף אחד מהמרכיבים האחרים של הבעייה.

טיפול מספיק טוב במרכיב הריגשי של הבעייה יכול לבטל את הצורך בתרופות לגמרי.

אני מציע לך להשקיע את עיקר המאמצים בחשיבה על טיפול טוב יותר במרכיב הריגשי של הבעייה. יכול להיות שגם אתה תגיע למצב טוב שלא תצטרך את התרופות.

כל טוב,
שמוליק.

למה בדיוק העיסוק שלו בכפות ידיים/רגליים של מכרים הוא פסול? ואם אפשר לשאול האם בכלל יש משהו מלבד העיסוק עצמו שגורם לך לחשוד שמדובר בעיסוק מיני? (וגם אם כן, אז מה? הוא פוגע במישהו?)
האם העיסוק הנ''ל מסב לו נזקים אישיים/חברתיים/התפתחותיים? האם אנשים מתרחקים ממנו או האם זו רק הרתיעה שלכם מחדירה שכזו מצד בנכם לחיי הסובבים אותו. איך הוא מבחינה תקשורתית ומבחינת היכולות החברתיות? האם הוא מסביר מדוע הוא מעוניין בתמונות מכל האנשים שהוא פוגש (לכם או לסובבים)? ולמה העיסוק הזה משמעותי לו?

אולי התמונות של האיברים הן אמצעי שלו להרגיש קרוב ומחובר לאנשים, למצוא מכנה משותף איתם, לגעת בצורה פחות תקשורתית בשונות (הפיזית) בין האנשים ובכך לגשר במעט על הפער בינו האוטיסט לבין האדם ''הנורמטיבי''. אולי דווקא בגלל שזה מאוד אישי זה מאפשר אצלו איזו קרבה לסובבים שלא מתאפשרת עקב כשל בתקשורת הבינאישית.

אם הוא פונה לזרים אותם רק פגש בבקשה לקבל את תמונותיהם, יתכן שהוא מרגיש נחות מולם ומנסה להחזיר את המצב לטובתו על ידי ''קירוב כפוי'' של האדם (כשהוא מבקש מהזר להחשף כך בפניו). יכול להיות שאנשים שונים, מתוך אי נעימות וחוסר רצון לפגוע, נעתרים לבקשתו ונותנים לו גישה לפרטים האישיים האלו, אך אתם דואגים שאותם אנשים ''מסמנים'' אותו כחריג ושצורת האינטרקציה הזו עם אנשים זרים היא לא הדרך בה עליו ללכת.

אני חייבת לומר, שאם חברה שלי הייתה מבקשת ממני תמונות ידיים ורגליים זה היה מרגיש לי מעט מוזר ובהחלט אישי, אבל לא חריג במיוחד. אני לא יודעת מה התגובות של ילדים בני 13 לעניין ומה הוא משדר ואיך זה פוגע או לא פוגע בו.

בלי לשנות הרבה, במידה וצדקתי לגבי החששות שלכם, הדבר היחידי שהייתי עושה הוא ליצור סיפור תירוץ טוב לסיבה בגינה בנכם מעוניין בתמונות האלו. שהוא עושה עבודת אומנות, שהוא מתעניין מאוד בפיזיולוגיה של כפות הידיים והרגליים, או דברים פשוטים מזה. ברגע שתצרו סיפור, תציעו לבנכם לומר את הסיפור הזה על מנת לקבל יותר שיתוף פעולה מאנשים אחרים.
קיום תירוץ לא יסמן אותו כחריג בעיני אחרים מצד אחד, מצד שני יאפשר גישה לחיים האישיים של אנשים אחרים בה הוא בעמדת כוח. (הכוונה בעמדת כוח היא שהוא יוצר סוג של אינטימיות והוא נהנה מהקרבה הזו לאדם (חבר או זר) שאולי לא היתה מתאפשרת אחרת).
אני לא יודעת אם במקביל יש צורך להציב לו גבול גמיש ולהגביל אותו בכמות האנשים אליהם הוא פונה. אולי לנסות להסביר לו שצילומים של כפות הרגליים והידיים הם דבר אישי לחלק מהאנשים?
בכללי, אני חושבת שחשוב להבין מה הוא מקבל מכל העיסוק הזה הכולל בתוכו את האינטרקציה הנלווית לאנשים השונים.

עם זאת, יש מצב שדיברתי שטויות, באופן חלקי או מלא.
בהצלחה,
סוזי

כמו כן, ושוב, יתכן שאני טועה לגבי זה, אבל אולי אפשר להסביר לבנכם (רק במידת הצורך) כי רצוי לבקש תמונות מאנשים שקרובים אליך כי אנשים זרים שלא מכירים אותו יכולים להיות יותר רגישים לפרטיות שלהם בחייהם האישים - זאת במטרה למנוע דפוס התנהגות ביצירת קשר והתיידדות *מעוותת* שכזו שעלולה להביא לתוצאה ההפוכה מצד האדם השני שמרגיש שמכניסים אותו למצב קרבה כפוי וגורם להתרחקות ולמגננה. במקביל לנסות להבין את הצרכים שלו בקשרים עם אנשים ולתת לו כלים על מנת להשיגם.

בהצלחה,
סוזי

שמוליק, יש לך איזה רעיון?

שלום סוזי.

בעצם זה שכתבת תגובה אמפתית, אני מניח שעזרת לטלי, אפילו אם העלית השערות שאינן נכונות.

אבל בגדול אני חושב שמה שכתבת יכול להיות נכון.

אם יש לי איזה רעיון מה לומר, אז זה בזכותך :-).

ההגדרה של הפרעה הפשית היא התנהגות שגרתית שחורגת מהנורמות החברתיות ושגורמת לסבל או לאדם עצמו או לסביבתו.

צילום כפות ידיים וכפות רגליים של אנשים אחרים היא בהחלט התנהגות שחורגת מהנורמות.

אני מניח שההתנהגות הזו איננה גורמת לסבל לילד עצמו, אך כנראה שהיא גורמת סבל לסביבה.

שתי דרכים עומדות לפנינו: האחת היא למנוע את ההתנהגות הזו, והשנייה היא לדאוג שהתנהגות הזו לא תפגע בסביבה, והדרכים אינן בהכרח סותרות זו את זו, אלא יכולות להשלים.

בין כך ובין כך, צריך להבין את הצורך של הילד בצילום כפות הידיים וכפות הרגליים. יכול להיות שניתן לספק את הצורך הריגשי הזה בדרכים אחרות. עם זאת, ההבנה הזו יכולה לתת לגיטימציה להתנהגות הזו, ואז צריך למצוא דרכים להשיג את המטרה מבלי לפגוע בסביבה. רעיון "קיצוני" לדרך לגיטימית כזו היא למשל ע"י בקשת רשות (ואפילו מאנשים זרים). קרוב לוודאי שבקשה שכזו לא תזכה למענה נרחב, ובמיוחד כשמדובר באשים זרים, אך בכך, אין פגיעה בסביבה; מי שלא נותן הסכמה - מניחים לו.

אין לי רעיון איזו צורך ריגשי הצילום הזה מספק. ההשערות שהעלית יכולות להיות נכונות. צריך לבדוק את זה עם הילד עצמו...

כל טוב,
שמוליק.

לא תקין , לא מתאים לציפראלקס
מומלץ בירור גופני - רופא משפחה.

שלום רב,
חציית התכשיר XR פוגעת בשלמות המעטפת שלו , זאת שאחראית על השחרור האיטי של החומר הפעיל וכך למעשה הופכת אותו לתכשיר רגיל (לא XR).

ואם לא כיצד אפסיק בהדרגה את הטיפול שאינני זקוק לו יותר גם לפי רופא המשפחה?

תודה מראש ושבת שלום לכולם

תודה

שלום חזי.

צר לי על כך שלא קיבלת תשובה מאחד מרופאי הפורום. זו תופעה נדירה. בדרך כלל עונים, ובמיוחד אם השאלה היא עניינית ומכבדת.

עד כמה שזכור לי, יש כדורים במינון של 37.5 מ"ג.

על כל פנים, אני לקחתי ויאפקס, במינון של 225 מ"ג ליום, ועד כמה שזכור לי זה היה XR, ועם שיפור מצב הרוח המינון ירד. כשהוחלט להפסיק את התרופה לגמרי, זה היה ממינון של 75 מ"ג ליום. כנראה שניתן להפסיק לגמרי ממינון של 75 מ"ג ליום, ואפשר אולי גם לנסות לחצות את הכדור. בזמן שהייתי מקבל מינון של 225 מ"ג ליום. הייתי מקבל כדורים של 150 מ"ג והייתי צריך לקחת בכל יום כדו וחצי, כך שחציתי כדור של 150 מ"ג.

כל טוב,
שמוליק.

של דילוג על אדם משל הוא עלה נידף. בושה וחרפה!

תודה לך שמוליק על תגובתך הנסיונית. יום מעולה לך.

אז בלילה האחרון השתפרה בצורה ניכרת איכות השינה.
אז אולי הרופא בכ"ז יודע את עבודתו.

שלום רב,
בדרך כלל למיקטל לא גורם לקשיי שינה ולא מחריף את המצב הקיים, לכן יתכן מאוד שהחמרה בנדודי שינה לא קשורה לטיפול בלמיקטל אלא מדובר בצירוף מקרים. מהודעתך עולה כי השיקולים של הרופא המטפל לא ברורים לך ולכן, מאוד מומלץ ורצוי להתייעץ איתו מחדש הן כדי להבהיר בפניו באופן יותר מדוייק את המצב שלך ולקבל החלטות בנוגע להמשך הטיפול.