פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

שלום רב,
אכן, בעת התקף חרדה ערכי לחץ דם עלולים לעלות.
מומלץ אמנם לעשות הפרדה בהתייחסות וטיפול בהפרעת חרדה לעומת התייחסות וטיפול ביתר לחץ דם. מומלץ כי תפנה ליעוץ פסיכיאטרי כדי לבחון מידת היעילות של הטיפול הנוכחי ולשקול שינויים במידת הצורך. במקביל, יש להייעץ עם רופא פנימאי המתמחה בטיפול ביתר לחץ דם, כדי לבחון צורך בטיפול / שינויים בטיפול וכדי לקבל הדרכה בנוגע למעקב המומלץ אחרי לחץ דם (למשל מהם שעות המועדפות למדידת לחץ דם, תדירות וכד').

שלום ניקול.

מטרת התרופה היא לטפל אך ורק בגורםשל חוסר איזון כימי במוח.

לדיכאון והחרדה ישנם עוד מרכיבים. במרכיב הריגשי הוא אחד מהם, והתרופות אינן אומרות לטפל בו.

חשוב מאוד לאטפל במרכיב הריגשי. טיפול המבוסס על תרופות בלבד, שאינו מתיימר לטפל במרכיב זה אינו נחשב ליעיל.

אם יש לך חוסר שביעות רצון ממכלול הטיפולים שאת מקבלת, אז אני חושב שהכי כדאי לבדוק האם הטיפול הריגשי שאת מקבלת הוא מספיק טוב.

בהצלחה,
שמוליק.

שלום דני.

אני מסכים איתך בהרבה מאוד מדברחי הביקורת שיש לך על המערכת.

זו באמת בעייה גדולה מאוד שלאף איבחון ב D.S.M. אין מצב - ולו היפוטתי - שבו ניתן לומר שאדם שאובחן באיבחון X הבריא ממחלתו. עצם זה שאין דבר כזה מרתיע אנשים מלטפל בעצמם, כי הם יודעים שללכת לטיפול פירושו לקבל איבחון סטיגמתי שלא ניתן אחר כך להיפטר ממנו.

עם זאת, ממש לא ברור לי על מי מוטלת האחריות על המנצב הזה. אינני חושב שאפשר להאשים רופא ספיציפי בכך, וגם לא קבוצה של מאה רופאים. לדעתי, מוטב שהציבור יידע את האמת שניתן להבריא מהמחלות האלו, לא רק להלכה אלא גם למעשה.

דעתי האישית על תיאוריית חוסר האיזון הכימי במוח ידועה. לדעתי, חוסר האיזון הוא תוצר של שאר המרכיבים של המחלה ואיננו בעייה העומדת בפני עצמה. אין הוכחה לאף אחד מהצדדים. השאלה האם לקחת תרופות או לא היא שאלה פרקטית של נזק מול תועלת, ויש מטופלים שלא כל כך סובלים מתופעות הלוואי.

יש לי בהחלט ביקורת קשה מאוד על כך שלא אומרים את האמת על תופעות הלוואי, ומנסים להגיד שהן "סימפטומים שליליים של המחלה".

בפועל, הפסיכיאטרים עושים גם דברים טובים. טיפול בשיחות וטיפול ב C.B.T. הם טיפולים טובים ומועילים שניתנים גם ע"י פסיכולוגים קליניים אבל גם ע"י פסיכיאטרים.

דני, אם אתה אישית לא מעוניין לקחת תרופות, כי אתה סובל מתופעות הלוואי שלהן, אז אל תיקח. רוב המטופלים אינם כפויים, והם יכולים בכל עת שירצו בכך להפסיק את הטיפול התרופתי, ולהמשיך לטפל אצל אותם פסיכיאטרים במרכיבים האחרים של הבעייה.

אני חושב שעיקר הבעייה היא בבורות של הציבור. על כל שטות הכי קטנה, מייד חושבים, מה התרופה המתאימה. לדעתי, צריך להביא את הדברים לידיעת הציבור, שהרבה יותר חשוב לטפל במרכיב הריגשי של הבעייה.

בתחילת דרכי בפורום, כתבתי תגובות חריפות ומתלהמות, והרבה פעמים הן היו נמחקות בשל כך. כדאי לדבר בנחת.

כל טוב,
שמוליק.

אני גם חושב הרבה דברים על התחום הפסכיטריה שמגדיר את עצמו כמקצוע מדעי רפואי ורלוונטי לכל דבר אבל אייני באמת חושב שאפשר לטפל באנשים עלי הפרעות נפשיות כולשהם רק בטיפול תרופתי ואני אשית נגד טיפול תרפותי בל תפועות לואי ומכיוון שהרבה פעמים הטיפול לא מקהל אלה יותר מכביד אני תומך כפי שתומך שמוליק בטיפול רגשי שיבסוס בעקר על שיחות. ואפשר גם לשלב טרפיה בציור או רפיו בעיסוק בכול תחום שאותו חולה מתעניין בו או אוהב לעסוק בו. אבל הבעיה העיקרית היא ההפסכיטרים מסתכלים על אנשים בעלי בעיות רגשיות( הפשיות. התפתחתיות) בצורה של עוד מספר בתור עוד בן אדם לא מטפלים בכול בן אדם באופן אישי ובאופן שבו הוא יתקדם ומהכירות שלי מפסכיטרית מסתכאלים אליו בצורה עקומה אני אשית הרגשתי כאיזה שפן או כאיזה יצור מוזר שצריך לשנות אותו אבל הבעיה שהם לא באמת יודעים איך אז הם נותנים תרפות אני נוטל תרפות מגיל 12 תרפות אנטי פסכטיות איבחנו אותי כבר בתור סובל מסיכופרניה שהתגלתה כלא נכונה ומאניה דפרסיה ועכשיו הגעיו לאבחנה שגם פה הם מתקרשים לאבחן סופית בטענה שהמצב שלי מורכב ואני בן אדם מסובך ונתנו לי איבחון מעורפל של לוקה בתסמונת אספגר או בF.D.D בתפקוד גבוה כתבתי את המצב שלי באחד הפוסטים אבל לא ענו לי.. אני אשית לא חושב שצריך לשנות אנשים אני חושב שצריך לנזות לעזור חהם להבין אם הם רוצים להשתנות כמובן אם הם לא פוגעים באמצעם או בסביביה אבל השיטה הנפוצה ביותר אצל רופאים שאדם שאיניו נוטל תרפות היא לאשפז יכול להיות שאני טועה אבל זה האיומיום שחוזרים פעם אחר פעם בכול פעם שאיני רוצה לנטפול את התרפות ועבר קרה שאיפזו אותי שבועים באבארבאנל כי לא נטלתי תרפות מסיביות אישיות. ובקשר לגישה שלך שמוליק אני חושב שהיא מציונת גם אני לעים אולי לי הדם לאש ואני מתחיל ותקוף מה שגורם לחסימאות ולמחיקת תגבות לא שלי או אפילו מבקרים את דרך החשיבה שלי ואומרים שהיא צתריכה להשתנות ושאני צריך להפסיק ולמרוד ולהיות כמו כולם. ו.
בקשר למה שכתב שמוליק זה ידוע שנושא הפרעות נפשיות הוא נושא רגיש ויש בו הרבה בורות
בני אדם פשוט לא מסוגלים לקבל אנשים השונים מהם זה טבע האדם לדחות את האחר
וכך כך גם קרה במהלך היסטורחיה לאותם" מוזרים" שהתגלו ופגעו בהם וזה ממשיך עד עכשיו לחולי הנפש אין כמעת וזכיות בכו ולפי ידעת בנושא אין בעיה לאשפז גם מהסיביות הכי קטנות אם כך החליט איזה פסכיטטר פשוט לבעלי הפרעות נםשיות יש תלות גמורה בפסכיטרים שיכולים לשנות את חיים ולמרר להם את החיים היום להיות בעל הפרעה נפשית זה כתם גם מבחינה תעסקוקית וגם מבחינה חברתית שהיה לכם סוף שבוע מציון וכן אני מאוד מסכים איתך גם אני מאוד סובל וכנראה אמשיך לסבול מאותם אנשים המכנים את עצמם " רופאים" אבל חוץ מלרשום כדורים לא ראיתי שום פיתרון לבעיה ולי יש עוד אוטאיזים ויש כול כך הרבה דרכי טיפש

ואבן וקלונקס שייכות לאותה הקבוצה התרופתית(בנזודיאזפינים)-אם הפסייאטרית שלך החליטה על קלונקס אז ככל הנראה זו התרופה העדיפה עבורך. תיהי בטוחה שגם הרופאה שלך קראה מה שכתוב בעלון והיא יודעת היטב את השפעות התרופה-לא ממליצה לקחת החלטות על דעת עצמך- ממליצה לך ליישם את המלצות הפסיכאטרית שלך ולהיתעץ איתה לגבי שינויים.

אבל יכולה להיות לי תגובות של גמילה מהוואבן בגלל שלא הפסקתי אותו כמו שצריך להפחית יותר ויותר... אז מה אני יעשה??

לממיון התאור על ידי המדינה ושיפור הבגריות על ידי מחנך אישי
שינה הוסטל ו+סל שיקום אני פשוט לא מביין מאיפה נובע החוצפה של
היא זורקת הבטחות לאוויר ואחר מתנערת מהיסיום שלהם בטענה שכרגע אין דרך לטפל בו עד שלא יאובחן שנית לבדוק את רמת התפקוד שלו ואם הוא עדין על הספרקטום האוטאיסטי יש כבר שלושה פסכיטרים שהביעו חוות דעת שיש לי אוטאיזים קל כלומר שאני בתפקוד גבוה יחסית אבל היא רוצה עוד איבחון אני מרגיש פשוט מרומה
אני מרגיש כמו ברוג קטן במערכת ושאין לי חשיביות רק כדורים . וכדורים באופן תמידי היא קובעת עמנו פיגשה כול חודש רושמת לי את הכדורים מדברית איתי שיחה של שתי דקות ואני הולך הביתה לאיפה יגע הזלזל אני רוצה לדעת מה הם האפשריות העומדות לרושתי על מנת לקבל כמה וכמה דברים:

1. אני מעוין בהוסטל טיפולי שיכול לענות על הצרכים שלי שהם לימודים.. פעילות אם חיות, חוגים אני מאוד אהבתי לצייר וכול משהוא שקשור לעבדוה בידים ואץ היתי צריך לקחת את ציורי לתערוכה הארצית שהיתי כבן 8 אומנם היתי שלא מדבר כמעת כלל אבל דמיון ויצרתיות מרשימיות ביותר היה לי אז אז אני ררוצה לשאול עוד שאלה מה הפורוצנדרה אם היא לפרסם את ציורי הישנים בתעורה או לפחות לנסות להתקבל כי אני חושב שהם יכולים לעזור ולהביא הרבה תעולת לאנשים שבהיו במצב כזה בילדותם והציור זה היה הדבר היחדי שנתן להם נחת זה ציורים אם הרבה משמעות והרבה מוסר מבחינה ויזאולים הם ברצמה מאוד מאוד גבוה לא מושלמת אבל היו מציורים על שני בירטולים ובצבעי פנדה למעלה מ30-50 ציעורים אז חבל לי שהם יקחו לי אותם כי זה אולי יכול לקדם אותי ואולי אני יכול שוב ללמוד לצייר למה יש לי כמה וכמה רעינות מציונית ומקורים

2.קלנקאי תקשרות אני מעונין בקלנאי תקשרורת שיעזור בפיתוח קשרים חברתים פחות להרגיש לחוץ במקומות רועשים מקמות המונים זה עושה לי רע מאוד וזה מכניס אותי לצ של אטרף ולכן אני כמעת ולא יוצ מהבית אני רוב הזמן בבית או במחשב או לומד ולא יוצא אם חברים אני לא יכול פשוט לנהל שיחות אם אנשים הסיבה היא שאני בזמן האחרום מתחיל לגמגמם בגלל שאני נלחץ והמלים מתבלבלות לי ואז אנשים חושבים שאני מפגר וזה מאוד פוגע בי אני רוצה שהקלנקאית תקשורת שתעזור לי להרוויח את האוצר מלים ותעזור לי להבין אותם ממש מהסיס זה תופעה מוזרה אני פשוט לא מצליח להבין מה מדברים איתי וזה מביא אותי לידי תיסכול ואגרסיביות שמתבטא בהחטפת מכות בראש או באלימות מילולית מול אמא שלי מה שאחר כך גורום לי לרגשות אשמה
האדם הקלנקאי תקשרות יכול לעזור לי בתחום זה. בכך שאני יכול להיות ככל האנשים

3.סל שיקום איך נתנית הקציבה מתבעצת? ומהו הסכטם הניתן לאנשים המאובחנים
F.D.D בתפקוד גבוה והאם לרחר קבלת הקציבה יש הטבות הנחות וכולי?
ואיך מתקיימת הפרצדורה והאם אפשר לשלב בין הוסטל וסקל שיקום כלומר גם לקבל סל שיקום וגם להיות בהוסטל ואיך זה הולך?

תודה לעוזרים בברכה נתנאל

אני מבקש שאם יש פסיכיטר או כול ממש אחר בעל נסיון וידע שיעזור לי..
אני פוט אובד עצות אני התקשרתי כבר כמה פעמים למטפלת שלי והיא לא עונה
ואני חייב לפחות תשובה שתכול לדעת למה חל בי כזה שיניו דרסטי לאחרונה ומה אני עושה על מנת להמשך הלאה אז אנא ממכם השתפו ועזרו לי כי אני אובד עצות

שלום נתנאל.

לצערי, אין לי רעיון, אבל זה נראה שהציפיות שלך הן נכונות וצודקות. לפעמים לוקח זמן עד שהצדק יוצא לאור. תתחזק עד אז.

המסגרות שקיימות נועדו כדי לתת מענה לרוב המשתקמים, ולכן מישהו מיוחד כמוך נופל בין הכיסאות. מצד אחד המסגרות הרגילות אינן נותנות מענה לצרכים המיוחדים שלך, ומצד שני לא יפתחו מסגרת רק בשבילך.

המירב שניתן לעשות לדעתי, הוא לנסות להגמיש את המסגרת הקיימת כך שתתן מענה עד כמה שניתן לצרכים המיוחדים שלך. אני מאחל לך שבסופו של דבר תהיה עצמאי ולא תצטרך מסגרת.

אגב, תודה על התגובה המחמיאה שלך בדיון אחר :-).

כל טוב,
שמוליק.

אני באמת מקווה ומצפה שיתנו מענה לצרכים שלי..
ולא יסמנו אותי כעוד מספר..
הקווה לטוב ומה שנשאר זה להיות אופטמי..
יש לי פגישה אם הפסכיטרית בסןף החודש מקווה שתתן מעהנה אם לא אני כבר פניתי לעורך דין והוא יטפל בזה..

ואתה באמת עוזר למשתתפי הפרום ועל כך מגיע לך ישר כוח..
וזה לא בחסד זה בזכות לכן אין מה להצתנע כול שאלה אתה עונה ומראה להם את הדרףך שלפי דעתי נכונה טיפול רגשישיחות. ריפיו בעיסוק לפי דעאתי חוב אפשר בציור יש כולמני אופציות) ותרפות אם המצב באמת מצריך טיפול תרפותי..

ויום טוב
בברכה נתנאל

קראתי את כל הטקסט שלך בעניין רב.
אכן נשמע שאתה אדם מיוחד, מעניין ואינטיליגנטי. שלא לדבר על נבון ורגיש.

אני לא מדברת מתוך ניסיון אישי או מהכרות מוקדמת עם אוטיזם, אלא מתוך ניסיון אישי אחר שלי שמקביל בהרבה לסיפור שלך.

לפעמים פחד מאיבוד (במקרה שלך של יכולות) יכול להתקיים (ולהרגיש מאוד ממשי) ולקיים בעיה, גם ללא בעיה אמיתית. מה שקורה, אתה נלחץ, חרד, תפוס רגשית ועסוק ב*הדרדרות* שלך.

אני לא אומרת שתחושותייך אינן אמיתיות. יתכן ומדובר בהדרדרות אמיתית מסיבה רפואית ויתכן שמדובר בהחמרה של המצב עקב לחץ ופחד. יכול להיות שמדובר גם בשילוב של הדרדרות וחרדה נלווית שמעצימה את ההדרדרות.

הצעתי לך, אתה כרגע בשלב לא קל של חייך. תוריד מעצמך ציפיות. זה לא אומר שאתה לא או לא תהיה הבחור החכם שאתה. בימים אלה תעשה את מה שאתה אוהב, מה שעושה לך כיף, מה שנותן לך להתבטא (כמו הציורים).
אתה רוצה להתחיל ללמוד, ולצייר במקום מוסדר ובאופן כללי נראה שאתה מפוקס על מה שאתה רוצה לעצמך בעתיד.
לגבי אינטרקציות שטחיות עם אנשים אחרים, לא פגשתי אותך מעולם אבל מניסיון - גם כשאדם מאוד לא בטוח בעצמו, עוזר לזייף בטחון עצמי גם במחיר של דיבור מועט וענייני והעמדת פנים של השתתפות.

אותו הפחד בחייך האישיים חוזר גם בשיחות עם אנשים. כאשר אדם עסוק בעצמו, איך הוא נשמע ונראה לצד השני, הוא לא פנוי וחופשי להביא את עצמו האמיתי או להרגיש את הצד השני ולהגיב בהתאם.

שקורא לך מפגר, אם אתה מרגיש שאתה מעוניין, תסביר לו שזה פוגע בך ולא עוזר לך להשתפר. לשתף אותו יכול לשים אותך במצב שחשפת את עצמך וקיבלת זלזול או התעלמות מתחושותייך ורצונך הטוב, אבל יכול להיות שהוא יבין ויפסיק והיחסים ביניכם ישתפרו, ויכול להיות שהוא פשוט לא אדם רגיש מספיק בשביל לדעת שלא מעליבים בן אדם שרגיש למשהו אצלו.
במצב כזה שהוא לא יבין ויתחשב זה כבר יהיה מחוץ ליכולתך ותצטרך לקבל שהוא פחות ממה שהיית מצפה ממנו מבחינת רגישות כלפייך, בתור אח ואדם קרוב. מה לעשות, לפעמים גם הקרובים אלינו אינם רגישים מספיק וזה כואב. אתה כבר מודע לכך שמעשיו פוגעים בך וזה חשוב, תשתדל להתעלם.

בהצלחה, סוזי

וסליחה שאני מעייפת אותך,

תיקח את השיפור במצבך לאט לאט, תן לעצמך קרדיט על שיפורים קטנים.
למרות שאתה רוצה להיות במיטבך (מי לא?) חשוב לא לצפות לחזור בבת אחת להיות מה שהיית ואז לראות שיש בעיות ולהתאכזב מדברים קטנים כגדולים.
וכשתראה שיפור במצבך, תזכור שלאנשים יש ימים טובים וימים פחות טובים. לפעמים גם אין להם חשק או רצון וכו'.

סוזי

שלום סוזי.

כל הכבוד לך על התגובות האמפתיות.
אני לא חושב שאת צריכה להתנצל על האורך; הרבה פעמים זקוקים לעידוד, ועידוד ארוך הוא יותר טוב.

שמוליק.

תודה תודה. רואה אפילו אותי הצלחת לעודד כשלא אני הוא מבקש העידוד הפעם.
אני מקווה שבאמת עזרתי לנתנאל, ונתנאל, אם יש לך תגובה או שאלה נוספת, גם אני מבקרת בפורום הזה מידי פעם ואשמח לשמוע.
סופ''ש נעים, סוזי

שלום יהודה.

סרוקוול היא תרופה אנטי-פסיכוטית. תופעות הלוואי שאתה מתאר הן תופעות לוואי שכיחות בקרב המטופלים הנוטלים תרופות כאלו.

ישנה משווה שאומרת או לקחת תרופות ולסבול מתופעות הלוואי שלהן או לסבול מהמחלה.

אני חושב שאפשר להינות שמני העולמות גם יחד. לא לסבול לא מהמחלה ולא מתופעות הלוואי של התרופות.

הבעייה מורכבת מעוד גורמים מלבד חוסר איזון כימי במוח שאותו התרופה אמורה לפתור.

טיפול טוב במרכיב הריגשי של הבעייה יכול לבטל את הצורך בתרופות לגמרי.

אני מציע להשקיע מאמצים בטיפול במרכיב הריגשי של הבעייה, כגון פסיכותרפיה, C.B.T. וכיו"ב.

כל טוב,
שמוליק.

ליהודא שלום
צריך לבדוק כמה זמן אתה נוטל את התרופה והאם התחשות הללו היו לפני תחילת מטילתה או אחריה עלמנת לברר האם זו תופ'. לואי או החמרה במצב הנפשי- ממליצה לך להיתעץ עם הרופא המטפל ע''מ לפתור את הבעיה. הרבה בריאות

למה לא עונים לפניה

שלום יוסי.

אתה עובד ארבעים שנה וזה בהחלט מעיד על יציבות גדולה וחזקה, וזה טוב מאוד.

דיכאון, כמו כל בעייה נפשית אחרת, נגרם מארבעה מרכיבים: ביולוגי (חוסר איזון כימי במוח), ריגשי, סביבתי וגופני-פיסי.

התרופות נועדו כדי לטפל אך ורק בחוסר האיזון הכימי. מסיבה זו, טיפול המבוסס על תרופות בלבד אינו מספיק יעיל. יתר על כן, תופעות הלוואי של התרופות לפעמים עושות יותר נזק מאשר תועלת.

טיפול מספיק טוב במרכיב הריגשי יכול לנטרל את הבעייה, כך שלא יהיה צורך בתרופות כלל. לדעתי האישית, חוסר האיזון הכימי במוח הוא אינו בעייה העומדת בפני עצמה, אלא תוצר של שאר המרכיבים.

כתבת בפירוט את התרופות שאתה מקבל, אבל לא כתבת שום דבר על טיפול במרכיב הריגשי.

כדאי להשקיע את המאמצים בטיפול במרכיב הריגשי של הבעייה.

כל טוב,
שמוליק.

יוסי שלום-יתכן והציפרלקס היא לא התרופה המומלצת לך ובהחלט יש מקום לשקול שינוי תרופתי על מנת להקל על התחושות שלך- כדאי מאוד לגשת לרופא המטפל ולבקש שינוי תרופתי. הרבה בריאות.

שלום איתן.

אינני רופא.

דיכאון היא גם כן מחלה שעונה על הדרישה של מחלה הגורמת לליקוי בשיפוט, ולכן ניתן לאשפז בכפייה.

דוגמא שבה לא ניתן לאשפז בכפייה, יכולה להיות במקרה שבו אדם סובל ממחלה סופנית או מחלה אחרת הגורמת לסבל רב, ובשל כך הוא מחליט אינו מעוניין להמשיך לחיות, ולמרות המחלה דעתו צלולה. לדוגמא המקרה של מתי מילוא.

כל טוב,
שמוליק.

שלום.

אכן, לא אחת ישנה משוואה שאומרת לקחת תרופות ולסבול מתופעות הלוואי או לא לקחת ולסבול מהמחלה.

התרופות נועדו כדי לפתור את המרכיב של חוסר איזון כימי במוח. זהו רק מרכיב אחד של הבעייה. במקרה שלך, ניטרול המרכיב של חוסר איזון כימי במוח, עזר כדי לפתור את החרדות, אך גורם לתופעות לוואי.

ניתן לנטרל את המרכיבים האחרים של הבעייה, כגון המרכיב הריגשי. טיפול טוב במרכיב הריגשי יכול לנטרל את הבעייה ולבטל לגמרי את הצורך בתרופות.

בהצלחה,
שמוליק.

המינון בהחלט מקובל -צריך להתאים מינון בהתאם לקליניקה-ואין זה מסוכן

שלום רב,
מומלץ ליטול את הכדור אחרי אוכל, אך בהחלט זאת לא חייבת להיות ארוחה מלאה אלא כפי שהגדרת "משהו קטן" כגון חטיף.

שלום קארין.

התרופות נגד דיכאון עובדות ממש כמו סמים. צורכים בהתחלה קצת, ואח"כ צריך עוד, ובאמת, כל מטרתן היא לגרום להפרשה גדולה יותר של סרטונין. מחסור בסרטונין הוא רק אחד מהמרכיבים של הבעייה. מהסיבה הזו, טיפול המבוסס על תרופות בלבד אינו מספיק יעיל.

ראי תגובתו של מומו.

הרבה יותר חשוב לטפל במרכיב הריגשי של הבעייה. את זה עושים בטיפולים אחרים: פסיכותרפיה, C.B.T. וכיו"ב. טיפול מספיק טוב במרכיב הריגשי יכול לבטל את הצורך בתרופות.

בהצלחה,
שמוליק.

צריך לחכות עוד כמה ימים עד לקבלת השפעה-אם עד אז אין שינוי במצב הרוח והחרדות אז שווה לשקול החלפת תרופה.יתכן והיא כבר אינה עוזרת לך ויש צורך במתן תכשיר אחר.

שלום סילבה.

הרבה מטופלים סובלים מתופעות הלוואי של התרופות האנטי-פסיכוטיות. בניהן עייפות וקשיי תיפקוד וירידה בחשק המיני.

אפשר להסתדר בלי תרופות!!!

התרופות נועדו כדי ליצור איזון כימי במוח. חוסר איזון כימי במוח הוא רק אחד מארבעה מרכיבים של המחלה. בגלל זה, טיפול המבוסס רק על תרופות אינו מספיק יעיל.

הרבה יותר חשוב לטפל במרכיב הריגשי של המחלה. טיפול במרכיב הריגשי יכול להיעשות ע"י פסיכותרפיה C.B.T. וכיו"ב. עובדה שישנם נבדקים שבמהלך מחקר התברר שיש להם חוסר איזון כימי במוח, אבל כיוון שההתנהגות שלהם "נורמטיבית" אז אף אחד לא הציע להם לקחת תרופות (הבדיקה של המוליכים העצביים נעשית לצורכי מחקר בלבד), ומכאן, שטיפול טוב בשאר המרכיבים של המחלה יכול לבטל את הצורך בתרופות.

אני מציע להשקיע את מירב המאמצים בטיפול בשאר המרכיבים של המחלה, שיכול בהחלט לבטל את הצורך בתרופות.

כל טוב,
שמוליק.

ככל הנראה הסיבה לעליה בפרולאקטין היא הסוליאן לכן טוב מאוד שאתה עובר לאריפלי שזו תרופה שאינה אמורה לגרום לעליה בפרולאקטין- הערכים יתאזנו לאט לאט צלאחר הפסקת הסוליאן.

שלום מומי.

יכול להיות שמדובר בתרופות שעלולות למכר, ויכול להיות שרק חלק מהמטופלים עלולים להתמכר. אני אישית לקחתי במשך שלו שנים תרופות אנטי-דיכאוניות שונות: רסיטל, אנדרונקס, וויפקאס, אבל כשהחלטתי להפסיק לא היו לי תסמיני גמילה.

יכול להיות שמסתירים את המידע הזה מעיני הציבור. ישנו עוד שקר שממש מקומם: "סימפטומים שליליים של המחלה". המונח הזה בא להסביר את קשיי התיפקוד (עד כדי נכות) של מטופלים הסובלים מתופעות הלוואי של תרופות אנטי-פסיכוטיות. לפחות שיגידו את האמת, שמדובר בתופעות לוואי, ונראה להם שעדיף לקחת תרופות ולסבול מתופעות הלוואי שלהן.

על כל פנים, אני מניח שאם תרד במינון בהדרגה, תסמיני הגמילה יהיו יותר קלים.

לדעתי, הרבה יותר חשוב לטפל במרכיב הריגשי של הבעייה. טיפול טוב במרכיב הריגשי יכול לבטל לגמרי את הצורך בתרופות.

כל טוב,
שמוליק.