פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

שלום אליאנה.

אין לי תשובה לשאלתך, אבל אני בטוח שרופאי הפורום ישמחו לתת לך תשובה מפורטת.

אני רק רוצה לומר, שהטיפול התרופתי נועד רק כדי לטפל בגורם של חוסר איזון כימי במוח. זהו רק אחד מהגורמים למחלה, ולכן, טיפול המבוסס רק על תרופות אינו מספיק יעיל.

חשוב מאוד לטפל גם בגורם הריגשי של הבעייה. טיפול מספיק טוב בגורם הריגשי יכול לבטל את הצורך בטיפול תרופתי. לדעתי, כדאי להשקיע את עיקרהמאמצים לטיפול בגורם הריגשי של הבעייה.

כל טוב,
שמוליק.

Zyprexa / Olanzapine Teva / Zappa
69
?Quetiapine
Quetiapine Teva / Seroquel
70
??Aripiprazole
Ariply/ Abilify
71
Iloperidone
Fanapt
72
ללא תוספת עלות
טיפול בסכיזופרניה - קו טיפול שני
Asenapine
Saphris
73

שלום לך טליה
שתי התרופות זהות!
עלית המינון מתבקשת בשל ההחמרה!
לכי אחרי המלצותיה של רופאתך ותרגישי טוב!
בהצלחה!

שלום חיים.

אני חושב שלא צריך להיכנס לדקויות האם זה O.C.D. סכיזופרניה או מאניה. השאלה מה בדיוק האיבחון המדוייק רלוונטית אך ורק לגבי הטיפול התרופתי.

הטיפול התרופתי נועד אך ורק כדי לתת למוח איזון כימי, אך מדובר רק בגורם אחד של הבעייה.

הטיפול בגורם הריגשי של הבעייה הוא הרבה יותר חשוב. לדעתי, צריך לנסות להבין מאיפה בדיוק נובע הדחף הזה לאחל לאנשים אחרים שיקרה להם דבר רע, וע"י זה לנסות לחשוב מהי הדרך הנכונה לטפל בכך.

על כל פנים, אני לא חושב שהדחף הזה נובע מרוע לב.

בהצלחה,
שמוליק.

שלום.

בעיקרון, על פי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, אף מטופל אינו חייב לקחת טיפול תרופתי, בין אם מדובר במחלה נפשית ובין אם מדובר במחלה פיסית. זכותו של כל מטופל לסרב לקבל טיפול רפואי.

טיפול פסיכיאטרי כפוי, ניתן רק כאשר בן אדם נמצא במצב פסיכוטי, והוא מסוכן לעצמו או לסביבתו. כאן היתן לתת טיפול תרופתי כפוי, אבל עד כמה שניתן, משתדלים לשכנע את המטופל בצורך בטיפול.

לא ברור על מה בדיוק מדובר, אם בן אדם נמצא באישפוז כפוי, אז כנראה שאי אפשר, אבל אפילו מי שנמצא באישפוז בהסכמה, יכול להחליט שהוא אינו מעוניין בטיפול התרופתי, רק שבית החולים יכול להחליט לשררו ושיתמודד עם הבעייה על פי מיטב הבנתו.

מי שנמצא במסגרת שיקומית (הוסטל או דיור מוגן), אז הוא מתחייב בכניסתו למסגרת כי הוא ייטול תרופות על פי המלצת הרופא המטפל, אבל בעיקרון הוא יכול בכל זמן שיחפוץ לעזוב את המסגרת.

לא ממש ברור לי מהשאלה באיזה מצב מדובר.

כל טוב,
שמוליק.

באדם עצמאי לחלוטין הקשר היחיד לפסיכאטר זה הקופת חולים. והרצון בעבר להפסיק נתקל באי רצון ללקיחת אחריות ע"י הרופא .

שלום.

ניתן להפסיק את הטיפול התרופתי בניגוד לדעתו של הרופא המטפל.

אציין, שגם אני הפסקתי טיפול תרופתי בניגוד לדעתה של הפסיכיאטרית (ובדיעבד היא מודה שזה היה צעד נכון).

צריך להבין שהרופא כפוף לנהלים של משרד הבריאות, ולכן הוא ימנע מלקחת אחריות לגבי הפחתת מינון או הפסקה כשהדבר נוגד את הנהלים של משרד הבריאות. הוא עלול לסכן בכך את הרשיון שלו.

לא ברור מה בדיוק הבעייה להפחית את המינון בניגוד לדעת הרופא.

על כל פנים, אם ישנה איזו בעייה טכנית (כגון שמדובר בזריקה, או כדור שלא ניתן לחצות אותו), אז אם המטופל מבקש להפחית מינון על דעת עצמו, אז הרופא אינו מסכן את עצמו, אם הוא מזהיר שלפי דעתו הדבר מסוכן, והמטופל עומד על דעתו. אם הרופא הנוכחי אינו מוכן להפחית מינון, אז ניתן פשוט לעבור לרופא אחר...

כל טוב,
שמוליק.

פסיכיאטר יכול להמליץ על טיפול..
פסיכיאטר לא מייצג גוף אוכף ומעניש.
המצב היחיד אשר בו פסיכיאטר יכול לדרוש להמשך טיפול, זה בטיפול מרפאתי בכפייה ואו אשפוז בכפייה, אז ניתן לתת טיפול נגד הרצון, גם אז, בכפוף למיגבלות ופיקוח החוק.
פרט לכך, אין אפשרות להכריח אדם ליטול תרופות כנגד רצונו.

לדעתי , יש להקשיב לרופא מטפל, לבקש הסברים לדרישתו ולבקש חלופות.
יש לזכור, המטרה היחידה של פסיכיאטר זה לטפל, להקל בסבל ולעזור.
במקרה של ספקות, תמיד ניתן לבקש חוות דעת נוספת.

מטופל יכול להפסיק תרופות כאוות נפשו כל עוד אין צו מבית משפט או הוראה מהפסיכיאטר המחוזי לעשות כן-זה חלק מהזכויות הבסיסיות של אדם להיות אדון על גופו.
יחד עם זאת אם ישנה המלצה רפואית לטובת המטופל,מדוע שלא ינהג על פיה?

שלום רונית
כדאי לעקוב אחרי הוראות הרופא ועל פי תגובה הקלינית.
בהצלחה.

שלום גיורא.

להפרעה נפשית ישנם ארבעה מרכיבים: פיסי-גופני, ריגשי, סביבתי, וביולוגי (חוסר איזון כימי במוח).

התרופות הפסיכיאטריות נועד כדי לטפל אך ורק במרכיב של חוסר האיזון הכימי במוח, ולא בשאר המרכיבים של הבעייה.

מהסיבה הזו, טיפול המבוסס רק על תרופות אינו מספיק יעיל. אסור להזניח את הטיפול בשאר המרכיבים.

לדעתי האישית, המרכיב של חוסר איזון כימי במוח, הוא תוצר של שאר המרכיבים, ואינו העייה העומדת בפני עצמה.

ישנן בדיקות המראות את הנוירוטרנסמיטורים, שלפיה ניתן לדעת האם ישנו חוסר איזון כימי במוח, אך זו בדיקה יקרה, ובפועל לא עושים אותה. האיבחונים הם איבחונים קליניים לגמרי.

יתר על כן, ישנם אנשים שעל פי הבדיקות האלה, יש להם חוסר איזון כימי, אך ההתנהגות שלהם תקינה, והם אינם נחשבים לחולי נפש.

לכל הדעות, צריך לטפל גם במרכיב הריגשי, זה לא חייב להיות בהכרח ע"י שיחות או C.B.T., אלא כל דבר שמשפר את ההרגשה. גם לגבי טיפול בשיחות ו C.B.T. צריכה להיות התאמה של מטפל-מטופל, ויכול להיות שבגלל אי-התאמה הטיפול לא יהיה מספיק יעיל, ואין בכל כדי להעיד על חוסר מקצועיות של המטפל.

התרופות אינן מטפלות במרכיב הריגשי.

כל טוב,
שמוליק.

אם אמרת שהתרופות לא מטפלות במרכיב הרגשי.
אז מדוע השמות שלהן הן נוגדי דיכאון חרדה,ותרופות להלעאת מצב רוח(הרי כל אלה הם רגשות).דיכאון,חרדה,מצב רוח זה רגש.

אז אתה יכול להגיד שהתרופות האלה לא מטפלות במרכיב הרגשי?
אם כבר,אז הן מטפלות אך ורק במרכיב הרגשי(כביכול).

ומה שמה של הבדיקה שבודקת את הכימיה במוח?

שלום גיורא.

המרכיב הריגשי, לצורך העניין, במקרה של הבן שלך, הוא תחושת האכזבה מכך שהוא לא התקבל ללימודים הגבוהים.

באופן כללי יותר, המרכיב הריגשי, הכוונה היא שהמטופל עבר איזו חוויה שבגללה חלו השינויים במצב הרוח הגורם לבעייה הנפשית. הטיפול במרכיב הזה הוא ע"י ניתוח החוויה, השלכותיה, והצעת דרכים להתגבר על הרגשות הבאות מאותה החוויה.

חזרה לדוגמא הספציפית: טיפול במרכיב הזה יכול להיות במתן עזרה מעשית בשיפור תוצאות המבחנים המהווים קריטריון לקבלה ללימודים (דוגמת המבחן הפסיכומטרי כאן בארץ), עזרה בהשלמה עם המצב, וכיו"ב.

אינני יודע איך בדיוק נקראת הבדיקה המראה את הפעילות של הנוירוטרנסמיטורים במוח, אני מניח שאחד מרופאי הפורום ישמח לענות לך על השאלה הזו.

כל טוב,
שמוליק.

לגבי שם הבדיקה.
אודה לתשובה בהקדם האפשרי.

שלום לכם
הבדיקה של הנאורוטרנמיטורים הינה בדיקה מחקרית ואינה משמשת לטיפולים קליניים.
צודק שמוליק ברוב התייחסותו.
הכאב האכזבה והדיכאון שחש בינך הינה תגובה נפשית מוגזמת לאירוע וזה בשל המבנה האישיותי שלו שאינו מאפשר לו לחוש כשלון.
כדאי לטפל בדכאון על ידי פסיכיאטר כי פסיכיאטרים יודעים לטפל בצורה נאותה.
זה יאפשר לעשות CBT בצורה טובה יותר!
גוף הנתון בדכאון ממושך הינו פגיע בשל דיכוי המערכת החיסונית!
תן לרופאים לטפל בבנך ואתה תהיה לו לאבא אוהב ומכיל!
שירגיש טוב!

שלום חיה.

המציאות שאת מתארת באמת לא פשוטה.

ישנה נקודה שלא כל כך ברורה לי. אם בנך בן 19, אז בגיר, והוא אינו מחוייב להימצא באיזו מסגרת חינוכית, ואם המסגרת ההיא לא מתאימה, אז אפשר לחפש מסגרת אחרת שמתאימה יותר, ואפר גם בכלל לוותר על מסגרת חינוכית ולחנך עצמאית.

על כל פנים. יכול להיות שהשעות המתות של בנך באות כתוצאה מתופעות הלוואי של אביליפי. זו תרופה ששיכת למשפחה של האנטי-פסיכוטיות, והרבה מטופלים סובלים מתופעות הלוואי של תרופות כאלה, עד כדי חוסר יכולת לתפקד המוכרת ע"י הביטוח הלאומי לצורך קבלת נכות קבועה.

הטיפול במרכיב הריגשי חשוב יותר. הטיפול התרופתי אמור להועיל רק לגבי המרכיב של חוסר איזון כימי במוח.

יכול להיות שיהיה לי רעיון טוב יותר, אילו המציאות הייתה יותר ברורה.

כל טוב,
שמוליק.

שלום רב,
מהודעתך עולה שבנך מתמודד עם בעיה מורכבת וכתוצאה מהתפרצויות זעם והפרעת התנהגות בתקופה אחרונה, הופנה לטיפול למסגרת של אשפוז יום. כמו כן, משתמע כי מטרת האשפוז היא להגיע לשיפור התנהגותי ותפקודי באמצעות התאמת הטיפול התרופתי המתאים.
בחלק גדול מהמקרים התאמת הטיפול התרופתי לוקחת זמן ולרוב יש צורך במספר ניסיונות והחלפות של התרופות עד שמגיעים לטיפול המתאים. בשלב זה יש להעזר בסבלנות ולתמוך בבנך שעובר תקופה לא פשוטה. קיים סיכוי טוב שעם הטיפול מצבו ישתפר והוא יחזור וישתלב במסגרת.

שלום.

התרופות אמורות לטפל אך ורק במרכיב של חוסר איזון כימי במוח המהווה את אחד מהגורמים של הבעייה.

טיפול במרכיב הריגשי חשוב הרבה יותר.

אני חושב שהמשפחה שמכירה את אימך הרבה יותר טוב מכל מטפל, יכולה לדעת מהיכן בדיוק באות החרדות האלה, וניתן לנסות להתייעץ עם גורם מקצועי מה ניתן לעשות בנידון. ברור שלנסות "להוכיח" לה באופן ענייני שאין לה שום מחלה - לא יעזור. כנראה שצריך לנקוט בשיטות מתוחכמות יותר...

כל טוב.
שמוליק.

לא אמור להיות בעיה בהמרה של מרשם מכבי.
באם מתחילים טיפול, אין הבדל בין תרופה מקורית לגנריקה.
בהמשך, לאחר איזון, עדיף לא לשנות בין פריטי משפחות תרופות.

שלום לך.

אינני רופא.

לבעייה ישנה ארבעה מרכיבים: ריגשי, סביבתי, גופני-פיסי וביולגי (חוסר איזון כימי במוח).

התרופות אמורות לטפל אך ורק במרכיב הביולוגי, ואין להן שום השפעה על שאר המרכיבים.

הטיפול בשאר המרכיבים ובמיוחד בריגשי חשוב יותר.

כתבת שהטיםול ב C.B.T. לא עזר. יכול להיות שהטיפול הספיציפי הזה לא עוזר לך, וצריך לנסות כיוונים אחרים של טיפול במרכיב הריגשי. יכול להיות ש C.B.T. כן טוב לך, רק שהמטפל לא התאים לך. אין בכך כדי להטל דופי במקצועיותו של המטפל, אלא פשוט אין התאמה.

כל טוב.
שמוליק.

"אנשים טובים באמצע הדרך, אנשים טובים מאוד" \ שיר של נעמי שמר אם אני לא טועה.
תמיד מרגש אותי לפגוש כאלה אנשים, זה נותן לי אור ותקוה :)

ריטלין לא מומלץ בכלל כאשר יש הפרעת חרדה.
יכול להחמיר סימפטומים.
OCD - יש צורך בקריטריונים ברורים, לפעמים יש מחשבות טורדניות
כחלק מהפרעת חרדה ולא תמיד מדובר ב OCD.
בדיקה של איש מקצוע.. יכולה לעזור באבחנה.

שלום.

אני מניח שעם תקציב גדול, ניתן לשכור דירה עבור הבת, ולהעסיק מטפל באופן פרטי.

אני הייתי מאוד שמח אילו היו מסגרות שמנסות לטפל בצורה טובה יותר במרכיב הריגשי של הבעייה, במקום להלעיט את המטופלים בתרופות שמקשות על התיפקוד עד כדי נכות של ממש.

שמוליק.

היי אמא,

כאמא לאמא - גם בתי מאושפזת בבית חולים במחלקה פסיכיאטרית עקב הפרעות אכילה, חרדות ואו סי די. היא מקבלת כיום קלונקס למרות שהודענו על בעית התמכרות לכדורי הרגעה אולם הפסיכיאטרית החליטה לתת לה בכל זאת עם הבטחה שככל שמצבה יטב המינון ירד לאט לאט.
אני בניגוד אלייך מרגישה מאד בטוחה בידיים שבהם השארתי את הילדה שלי.. כל החששות, הדאגות והפחדים עדיין קיימים אולם גם היא וגם אנחנו מרגישים שהיא נמצאת במקום הנכון עבורה כרגע.
לשאלתך לגבי מקומות שיקומיים, קיימים מספר מקומות שיקומיים (בעיקר מתבגרים שסובלים מסכיזופרניה). אחד המקומות בהם ביקרנו ומאד התרשמנו הוא מכון סאמיט בירושלים. יש להם תוכנית שיקום של 3 שנים ויש להם תוצאות מצויינות. מקום אחר הוא "אחד על אחד" שנמצא בכפר ורדים (אותו לא בדקנו אולם נמצא ברשימה).
מקווה שבתך תתאושש ויש לך את עמותת אנוש לפנות אליהם במידה ואת מרגישה שבתך אינה מקבלת את הטיפול הנכון... מחזיקה לך ולה אצבעות

שלום ותודה על תשובתך.
קראתי על מכון סאמט באינטרנט והתרשמתי..
האם צריך להיות בעל סל שיקום כדי להשתכן שם? זכאות ממשרד השיכון? וכן אם תוכלעי להגיד לי כמה העלות במקום זה? אפילו במייל פרטי.
ותודתי לך מראש

שלום לך.

אינני רופא. היו לי הרבה אישפוזים, רובם היו בכפייה, ואני אנסה לעזור עד כמה שאני מבין מנסיוני האישי.

קודם כל, אני רואה שאת אם מסורה וכל מה שעשית, עשית מתוך רצון כן לעזור לבתך.

חשוב לי להדגיש שטיפול המבוסס על תרופות בלבד אינו מספיק יעיל. מחלת נפש מורכבת מארבעה גורמים: גופניים, ריגשיים, סביבתיים, וביולגיים (חוסר איזון כימי).

התרופות מטפלות רק במרכיב של חוסר האיזון הכימי והוא אינו המרכיב היחידי. חושב מאוד לטפל גם במרכיב הריגשי. כאשר הטיפול במרכיב הריגשי הוא מספיק טוב, ניתן לשקול מחדש את הצורך בתרופות.

אכן, לתרופות האנטי-פסיכוטיות ישנן תופעות לוואי קשות, ובמיוחד לתרופות האנטי-פסיכוטיות, ובכללן הקלופיקסול (וגם הזיפרקסה). הרבה מהמטופלים אינם יכולים לתפקד כתוצאה מתופעות הלוואי של התרופות, ואף מקבלים נכות יציבה בשל כך. יש נטייה להעלים את הדברים, ולומר שמדובר ב"סימפטומים שליליים של המחלה".

הנזק שעלול לקרות כתוצאה מהקלופיקסול הוא הפיך, ובמיוחד אם מדובר בסדרי גודל של חודש או חודשים ספורים. מה שיקה זה שהיא אולי תתקשה לתפקד, ותהיה לה עייפות חזקה כל עוד היא מקבלת את התרופה, אבל תוך חצי שנה מהפסקתה היא תחזור לעצמה.

לגבי המסגרות השיקומיות (אני בעצמי הייתי בדיור מוגן), אינני חושב שמקבלים שם טיפול מספיק טוב במרכיב הריגשי, אלא בעיקר רודים במטופלים שיהיה סדר במקום המגורים, ושייקחו את התרופות. לא נראה לי שיש שם באמת כוונות לעזור למטופלים להשתקם, אלא המטרה העיקרית היא שהם לא יפריעו לחברה ה"נורמטיבית".

בכל אופן, בהוסטל, הטיפול התרופתי ניתן ע"י הצוות. בדיור מוגן, מי שלוקח כדורים - אין עילו פיקוח. יכול להיות שיהיה צורך לערב פסיכיאטר פרטי שייתן חוות דעת שאין צורך בקלופיקסול, אך אני די מסופק עד כמה זה מחייב את הצוות.

בכל אופן, אני מציע שלא להזניח את הטיפול הריגשי. הוא הרבה יותר חשוב מהטיפול התרופתי.

כל טוב,
שמוליק.

תודה לשמוליק ולאם השנייה,אכן נתתם לי תשובות קצת מעודדות...
היום שוחחתי לראשונה עם העו"ס וקיבלתי תשובות ברורות ועיניניות ואני רגועה קצת יותר..
מבחינת טיפול רגשי ,בתי ,פעמיים בשבוע בשיחות עם העו"ס,אני עצמי מנסה ככל יכולתי לשוחח עימה ולעודדה. לאחר כשבועיים כפי שציינתי היום היתה הבת צריכה לצאת החוצה למספר שעות בלווי שלי,אך פתאם כנראה שהיא מרגישה קצת יותר טוב,היא לא רצתה לדבר עם העו"ס ואפילו צעקה עליה ואח"כ צילצלה אלי מספר פעמים ,שהמקום לא מתאים לה,ושאני אעזור לה ואחזיר אותה הביתה ועוד ועוד הרבה שטויות אחרות. ברור לי שהיא אינה מאוזנת לגמרי והיא עדיין שרויה בעולם שלה ופחדתי שאם הוציא אותה הוצה לעיר היא תברח לי.. וכעת אני חוששת להוציאה ,אלא חושבת שאבקר אותה בבי"ח בלי יציאה בשלב זה.
מצד אחד זה לא כל כך נעים להיות במחלקה סגורה ומצד שני היא מתחילה לעשות בעיות...אני החלטתי שהפעם אני אהיה חזקה יותר מפעמים קודמות(2) ולא אכנע למניפולציות שלה. היא טוענת שיהפכו אותה ללא שפויה...כואב מאד לשמוע דיבורים כאלה אבל פשוט אין לי ברירה,יתכן ועוד יומיים אוציא אותה רק לחצר ...

מה דעתכם?

שלום לך.

קודם כל, אני חשב שאת פועלת בתבונה רבה, וגם אם אין עדיין תוצאות, צריך להתאזר בסבלנות, ובסבלנות רבה, ועד אז, אני מציע לך שלא לייחס לעצמך יותר מדיי רגשות אשמה. זה באמת לא פשוט לראות את הבת במצב כזה מבלי שיתעוררו רגשות של חמלה ורחמים. זה באמת לא פשוט.

אני חושב שצריך לחכות עד שהיא תירגע, ולאט לאט לעזור לה להשתקם.

מצד שני, יש אמת בדבריה שהיא מרגישה שרוצים לעשות אותה בלתי שפוייה. מי שהדביקו עליו תווית של "חולה" נפש, אע"פ שעל פי ההגדרה, לכל מצב של "חולי" יש מצב - ולו תיאורטי - שבו המטופל יוגדר כ"בריא", בפסיכיאטריה אין דבר כזה להבריא מהמחלה.

על פי התיאוריה אחד מהמרכיבים של המחלה הוא חוסר איזון כימי במוח, ומדובר במחלה כרונית.

עם זאת, חשוב לציין שזה רק אחד מהגורמים, וטיפול טוב בשאר הנרכיבים של המחלה, ובמיוחד במרכיב הרעגשי והסביבתי יכולים להביא למצב שבו לא צריך תרופות, ובהחלט ניתן להגדיר את המצב כהחלמה מהמחלה.

הרבה מאוד מהצוות המטפל, בין אם מדובר ברופאים פסיכולוגים אחים או סתם עובדים, רואים את עצמם כשליחים של החברה שתפקידם להגן על החברה הנורמטיבית מפני המטופלים, יותר מאשר לעזור למטופלים, ולכן יש צדק בטענה הזו, רק שעכשיו היא במצב שאין יותר מדיי מה לעשות...

אין לי אלא לחזק את ידייך, ולאחל לך ולבתך כל טוב.
שמוליק.

לדעתי זה חובת המשפחה להתריע בפני רגישות וסכנה לתופעת לואי.
הגישה כיום, לראות את המשפחה כשותפים חשובים בטיפול.
קלופיקסול, אכן תרופה ישנה ובעלת פרופיל בטיחותי נמוך.
לפעמים יש שיקולים רפואים לרופא מטפל, ותרופות ישנות לפעמים יותר אפקטיביות.
יש צורך לקבוע פגישה עם פסיכיאטר מטפל, לברר מולו..
יש לכם זכות, מוגנת בחוק, לחוות דעת נוספת..
יש לכם את האפשרות להחליף רופא מטפל ואו אופציה טיפולית אחרת.
בכל מקרה, ראשית, ממליץ להיפגש עם הרופא המטפל, להקשיב להסברו, שאולי הגיוני וצודק... ואולי הכי מתאים למצב הקליני הנוכחי.
בהצלחה !

ראשית תודה על תגובתך..
אכן, קיימת האפשרות להוציאה מבי"ח ,מאחר והאישפוז בהסכמה וכרוך באישורי..אבל אני חוששת שהדבר עלול לפגוע בה ,כביכול אנחנו לא משתפים פעולה והדוח ירשם בצורה שלילית כך שעלול לפגוע בסיכויים שלה לדיור מוגן מתאים שכבר מסודר.

האם חוו"ד חיצונית תתקבל בבי"ח?
אם הייתי יודעת שהמערכת תשתף פעולה ,הייתי מיד פונה אפילו באופן פרטי לטיפול...
כרגע אנחנו כבולים בידי המערכת ואני מרגישה חסרת אונים ומדברת אל הקיר!

זה זכותכם לחוות דעת שניה
באם גורם רפואי מונע זאת - זה פגיעה בחוק זכויות החולה..

ראשית ממליץ להתייעץ עם הרופאים המטפלים בנדון ומה דעתם..
שיתוף פעולה עם הצוות המטפל, מהווה את החלופה הטובה ביותר,
גם במקרה של חות דעת שניה.

שלום לך.

העלית שאלה חשובה ומעניינת, ונראה שכוונותיך טובות מאוד, והיית מוכן לעשות כל שביכולתך כדי לעזור.

כנראה שהגורם לאותו בעייה אצל אותו קולגה הוא לא אתה, ואני בטוח שהשערתך נכונה.

רוב הסיכויים שמדובר במרכיב ריגשי שלו או במרכיב סביבתי או איזה שילוב של שניהם, וזה יהיה קשה מאוד לנסות לאתר את מקור הבעייה, במיוחד כאשר כפי שאתה מתאר, הוא אינו נותן בך אמון.

בסופו של דבר, הוא מזיק לעצמו הרבה יותר מאשר הוא מזיק לאחרים, ועד שהוא לא יבין את זה ויחליט לטפל בעצמו - הוא ימשיך לסבול.

אני חושב שאתה צריך לראות את עצמך כצד הצודק, ולהתנהל בחכמה, כדי להשיג את האינטרסים שלך.

כל טוב.
שמוליק.

שמוליק,
תודה על התגובה האמפתית והרגישה. שמרתי אותה ואני אחזור אליה ואקרא אותה כשארגיש שאני צריך להתעודד. בתגובה שלך הזכרת לי שלמרות הכאב והקשיים אני עדיין בסה"כ בן אדם טוב, שלפעמים יש לו כוונות טובות, גם כשאחרים לא רואים את זה, אפילו כשהם רואים את ההיפך. כל-כך קל לשכוח את זה כשנפגעים, ואז מתקשחים. אני רוצה להחזיר לך טובה, ולומר לך שאתה בן-אדם טוב ונדיב. עשית למישהו טוב על הלב היום.

אדרונקס - עובד במנגנון של נוראדרנלין
בהחלט יכול להחמיר חרדה בהתחלה
יש להוסיף נוגדי חרדה לפעמים לזמן קצר, לפי הצורך..
בדר'כ תופעות לוואי זמניות..

יש להפחית קפה ולהימנע משימוש בממריצים..
כמו כן, מומלץ מעקב לחץ דם ודופק, אקג בקופ'ח לביקורת..
בהצלחה !

שלום רב,
מהודעתך עולה כי אתה חווה פחד מתופעות שנתקלת בהן לאחרונה וחושש כי התופעות קשורות לסכיזופרניה. לא ניתן על סמך התיאור בלבד לאבחן ולקבוע באיזה תופעה מדובר. יתכן והחוויה קשורה לחרדה ולא מהווה סימן למחלה פסיכוטית (כגון סכיזופרניה) ולסירוגין יתכן שאכן מדובר בתסמין של מחלה זו. כדי לבצע אבחון נכון ובמידת הצורך להתאים טיפול, יש לפנות לבדיקה פרטנית אצל איש מקצוע. המודעות שלך לקיום הבעיה היא חשובה ומעלה סיכויים לשיפור המצב בעזרת הטיפול.