פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

שלום רב,
אכן , מדובר במינון נמוך יחסית וכך גם הסיכויים לשיפור - אינם גבוהים, אך כמובן קיימית. המינון היעיל המומלץ הוא בדרך כלל 100 מ"ג ליום (50 מ"ג בבוקר ו-50 מ"ג בצהריים).


.

היי לין,
אני מצטערת לשמוע את מה שאת כותבת.
לפני שאגיב בעצמי, אני רוצה לשאול, אם טוב לך בשירות הלאומי, למה בעצם את רוצה לעשות עוד ניסיון התאבדות בשביל ההרגשה שלך?

מחכה לתשובתך, רוני

שלום לין.

אני מניח שישנן סיבות טובות לכך שאת רוצה לנסות להתאבד, ואני מניח שאת בעצם רוצה משהו אחר שאולי הוא כן בר השגה וניתן להשיג אותו, וכדאי לנסות לברר מה זה בדיוק.

בכל אופן, ישנו משהו שנראה לךי מוזר ביותר. כתבת שאת רוצה לנצל את חופשת הפסח כדי לנסות להתאבד, ואז מה? את רוצה שנסיון הזה יצליח. אם זה יצליח אז מה החשש לאישפוז כפוי? לאישפוז כפוי של הגופה המתה?

ואם הכוונה שהנסיון הזה לא יצליח, אז זה אומר שיש כאן רצון אחר. דברייך לא מובנים, ואם אבין את כוונתך, אשמח לנסות לעזור.

כל טוב,
שמוליק.

שלום יהודא.

אכן, לתרופות הפסיכיאטריות יש תופעות לוואי קשות שהן שכיחות בקרב המטופלים.

מטרת התרופות היא ליצור איזון כימי במוח, אך זהו רק מרכיב אחד של המחלה. ישנו גם מרכיב ריגשי למחלה שנגרם בשל חוויה בעבר שייתכן שהיא נמשכת גם בהווה.

הטיפול במרכיב הריגשי של הבעייה הוא לא ע"י תרופות, אלא ע"י שיחות (פסיכותרפיה) C.B.T. וכיו"ב. טיפול טוב במרכיב הריגשי יכול לבטל את הצורך בתרופות לגמרי. לא כתבת שום דבר על הטיפול הריגשי. גם אם אתה מקבל, אז יכול להיות שהוא לא מספיק טוב (ואין בכך כדי להעיד על חוסר מקצועיות או אי התאמה של המטפל).

אני מטיל ספק רב האם קנביס רפואי יכול לעזור באמת. עד כמה שידוע לי, קנביס רפואי נועד כדי להקל בעיקר על כאבים פיסיים, ואינני יודע עד כמה הוא יכול להשפיע על מצבים נפשיים. בכל אופן, הוא לכל היותר יכול להוות תחליף לתרופות מצד האפקט של יצירת איזון כימי, אך בכל מקרה צריך לטפל גם במרכיב הריגשי.

כל טוב,
שמוליק.

אם מישהו מכיר ??
אגב הרופא שלי לא ממליץ לי על טיפול בCBT למרות שבעבר ניסיתי את זה וזה עזר לי כשהייתי בדיכאון אבל גם אני חושב שזה לא קשור לעכשיו

קאנביס יכול להחמיר מצב נפשי וגופני, ממליץ שתשמע את ההרצאה שלי ביום א הקרוב, ראה פרסום בפורום.

האם יש וידיאו איפהשהו של ההרצאה שלך? גם אחי עשן קאנביס ונראה לי שזה מה שגרם לו למניה ואז דיפרסיה...הייתי מאוד רוצה שגם הוא ישמע את ההרצאה ויבין את חומרת העניין כדי שלא יעשן שוב בחיים.

שלום רב,
כדי לענות על שאלתך, יש קודם כל לבחון מהו סוג של נדודי שינה איתם אתה מתמודד: האם מדובר בהפרעת חרדה שמקשה על הרדמות, דיכאון או לסירוגין לנדודי שינה שקשורים להפרעות במחזור השינה התקין. סביר להניח כי מירו עזר לך להירדם בשל השפעתו המרדימה וככל הנראה לא טיפול בבעיה הבסיסית. חשוב לעבור הערכה מקיפה של איש מקצוע , רצוי פסיכיאטר או מומחה לטיפול בהפרעות שינה במטרה לברר באיזה הפרעת שינה מדובר ובהתאם לכך לגבש המלצות טיפוליות.

לסטודנט שלום
גם אני סובלת מאנהדוניה 20 שנה טופלתי במשך כמה שנים עם ציפרלאקס ביום ורמרון בלילה והרגשתי הכי טוב שיש לפני 3 שנים עברתי ניתוח ובעקבות ההרדמה וחזרה לטיפוןל כבר הפסיק להשפיעה מאז לא מוצאת טיפול יעיל ואני סובלת מעיפות תנסה את השילוב הזה דבר עם הרופא שלך

שמח לשמוע שלמישהו התרופות הללו עזרו. רק חבל שהן הפסיקו לעזור.

ציפרלקס לא עזר לי במיוחד עם אנהדוניה. לומר את האמת לא הרגשתי שום הבדל (ומאז ההאנהדוניה נעשתה גרועה כפליים). אותו דבר היה עם אפיקסור. כל תרופה ניסיתי סה"כ 3 חודשים, כאשר הייתי במינון המירבי בערך כחודש וחצי (אני כבר לא זוכר מינונים, זה היה לפני הרבה שנים). אני לא רואה סיבה לחזור לתרופה, או בעצם לכל תרופה מהמשפחות הללו. (ssri, snri).

מה שמעצבן הוא שאני עדיין מתעורר עשר פעמים בלילה אפילו עם התרופה הזאת. כל מה שהיא עשתה היא לגרום לי להרגיש עוד יותר עייף (ללא שום תועלת כמובן).

הרופא שלי מנסה לתת לי תרופות ממשפחות שונות עד שאחת מהן תעשה איזשהוא שינוי לטובה. טרם ניתקלתי בכזה דבר (אולי וולבוטרין היה עוזר אך לקחתי אותו רק שבוע במינון טיפולי של 300 מ"ג עד שהתחילו תופעות לוואי).

רמרון מאוד עוזר להפרעות שינה שבאות בעקבות האנדוניה וולבטרין גם לי עשה תופעות לוואי תגיד לרופא יש שילובים שיכולים להקל
בהצלחה

שלום לסטודנט.

כתבת שהתרופות נוגדות הדיכאון אינן עוזרות.

אני יכול להניח שאתה בחור חכם, אם אתה סטודנט לתואר שני :-)

המטרה של התרופות האלה היא להעלות את רמת הסרטונין. אבל מחסור בסרטונין הוא רק אחד מהגורמים של הדיכאון, ולכן לא מומלץ לטפל רק בתרופות. בדרך כלל ממליצים להוסיף גם פסיכותרפיה שאמורה לטפל במרכיב הריגשי של הדיכאון.

לא כתבת אף מילה על הטיפול הריגשי. יכול להיות שאתה לא מקבל בכלל ויכול להיות שאפשר לשפר אותו.

מנסיון אישי שלי, לאחר טיפול ריגשי טוב ראיתי לנכון לפסיק את הטיפול התרופתי בגלל סבל מתופעות הלוואי. אני חושב שסבל מתופעות הלוואי, ובוודאי שכאשר התרופות אינן משפיעות צריך לחשוב על הטיפול הריגשי.

שיהיה בהצלחה רבה.
שמוליק.

רמרון מרדים דוקא במינונים הנמוכים. ככל שעולים במינון הוא פחות מרדים.

בתחלת הטיפול או בזמן שינוי מינון, ייתכנות תופעות לוואי , משניות לשינוי הפתאומי
בריכוז סרוטונין במוח, אמור להשתפר ואף לחלוף במהלך מס. ימים.

יש צורך לבדיקה בהקדם אצל רופא מטפל וכן,
יש צורך לשקול שינוי המינון.
שימוש בחומרים ממכרים או חומרים ממריצים, עלולים להחמיר את המצב.

כל חצי שנה מומלץ בדיקות דם בכלל ותפקוד כבד בפרט.
הפסקה בהחלט אופציה לאחר שנתיים, זאת לאחר בדיקה אצל רופא מטפל.

להשלים את רמות הויטמין D - כלומר האם יש לי חוסר.
אני מעדיף לנסות כל אלטרנטיבה טבעית לפני שאחזור לכדורים (אם אחזור, בעתיד הקרוב/רחוק, לא יודע).

שלום ניב.

אני מניח שהחלטת להפסיק את הטיפול התרופתי בגלל סבל מתופעות הלוואי של התרופות.

התרופות נועדו כדי ליצור איזון כימי במוח. זהו רק אחד מהמרכיבים של המחלה. מהסיבה הזו טיפול המבוסס רק על תרופות אינו מספיק יעיל. מומלץ לטפחל במרכיב הריגשי של הבעייה ע"י פסיכותרפיה C.B.T. וכיו"ב.

טיפול טוב במרכיב הריגשי של הבעייה יכול לבטל את הצורך בתרופות. יתר על כן, לדעתי האישית, חוסר האיזון הכימי הוא תוצר של שאר המרכיבים של המחלה ואיננו בעייה העומדת בפני עצמה.

יכול להיות שיש מחסור בויטמין D, ומחסור זה נותן את אותותיו. אני מניח שרופאי הפורום ישמחו להתייחס לנקודה הזו.

בהצלחה רבה,
שמוליק.

כאן לפני כמה חודשים על שאני מתחבר לגישתך.
הפסקתי את הכדורים לפני 5 חודשים וכתבתי על זה כאן (לא יודע אם אתה זוכר).

400 מ"ג 2 טיפות ליום למשך חודשיים שלוש

שלום תומר.

קשה לי להאמין שתתפתח אצלך סכיזופרניה בגלל אותה התנסות בסמים. סכיזופרניה מתבטאת במחשבות שווא, וזה ממש נראה רחוק ממך לגמרי.

יכול להיות שהתחושות הקשות נובעות ממרכיבים גופניים שנגרמו בשל ההתנסות בסם. זה משפיע על הנפש, אבל נראה שהדעה שלך צלולה.

באמת שלא ברור לי למה הרופאים של הפורום לא נתנו תשובה, הם בדרך כלל נותנים תשובה די מהר.

יכול להיות שכדאי ללכת לרופא המשפחה כדי לבדוק יותר לעומק מה ניזוק מההתנסות בסם, וכיצד ניתן להקל על הסבל. מן הסתם ישנם דברים שיעברו עם הזמן, וישנם דברים שיכולים לעבור יותר בקלות עם טיפול מתאים.

תהיה אופטימי. להיות אופטימי זה תמיד טוב :-)

כל טוב,
שמוליק.

רק שתדע אתה נשמה טובה אמיתית...!!

שלום לך תומר
התופעות שאתה מתאר אכן מופיעות פעמים רבות אחרי שימוש בגראס:תופעות של דהפרסונליזציה של דהריאליזציה הן התופעות שאתה מתאר!
לדעתי כדאי לפנות לטיפול ולהכחיד אותם! הרי אין טעם להמשיך ולחוות את הפתולוגיה שהרי זה מעצים ומזיר אותה אליך שוב ושוב!
ולכל אלה שטרם התנסו:אנא המנעו מזה אין בזה כל טוב לאדם שחיו עוד לפניו!
תרגיש טוב!

קודם כל תודה רבה על התשובה ד"ר חרמון.ושאלה אחרונה:האם התופעות האלה שאני חווה אותן הן הפיכות..?

קשה לענות ללא בדיקה אך רוב הסיכויים שדבקות בטיפול תעלים אותםץ

ראה למטה

ראה למטה.

פשוט מפסיקים את הלקיחה וזהו-

משהו שיקרה לי... למה זה בכלל מגיע למצב כזה? האם אמורה להיות טראומה? יש לי גם פחד מאנשים מסויימים שכאילו אני מרגישה שהם יעשו לי רע... אנשים חדשים למשל... אשמח לעזרה

שלום אלונה.

קודם כל, זה טוב מאוד שאת מודעת לכך שאת סובלת, שואת מנסה להבין מה המקור של הסבל הזה, ויש לך מוכנות לטפל בבעייה. נראה לי שהכי חשוב זה להאמין שיכול להיות טוב יותר, שניתן להתתמודד עם הקשיים וצאת מהם.

כדאי לנסות ללכת לטיפול בשיחות (פסיכותרפיה), על מנת לנסות להבין טוב יותר את התחושות הקשות האלה כדי לדעת איך להתמודד איתן.

כדאי רק לדעת מראש, שטיפול טוב בשיחות דורש התאמה טובה בין המטפל למטופל, והסיכויים הסטטיסטיים לכך הם אחד לשמונה. אי התאמה איננה מעידה על חוסר מקצועיות של המטפל, וצריך לנסות מטפל אחר.

יכול להיות שיהיה צורך גם בטיפול תרופתי, על פי שיקול דעת של המטפל, בין אם מדובר בפסיכיאטר שיכול לרשום תרופות בעצמו, ובין אם מדובר בפסיכולוג שיכול להפנות לפסיכיאטר.

בהצלחה רבה,
שמוליק.

זה הפך להיות ממש מגוחך בקיצור..
יש הרבה פעמים שאני כן מצליחה להשתלט על זה ולהבין שזה לא הגיוני, אבל ברוב הזמן קשה לי מאוד להרפות, מכל דבר שהוא. אבל זה רק חלק מהעניין..
כמו שהתחלתי לכתוב בהתחלה - יש לי בעיקר כפיתיות במחשבות עצמן. כפיתיות שאולי החלה ממשהו אמיתי והפכה למשהו חסר הגיון... וזה משהו שפשוט סבלתי ממנו כל החיים והעלמתי עין... כי לא חשבתי שיש לזה שם או טיפול..
העניין הוא.. שכנראה בגלל מה שעברתי הפכתי לאדם שמאוד מאשים את עצמו על כל שטות ומלא בשנאה עצמית והלקאה עצמית- וזה גורם לי ממש לרדוף את עצמי אחרי כל טעות שלי, אחרי כל טעות דמיונית שלי, ואחרי כל שטות קטנה שנדמה לי שעשיתי לא נכון. או לא בסדר. זה אומנם לרוב מתבטא בתחושות אשם- אבל האובססיה החמירה עם השנים והפכה להיות משהו כללי של בעיקר אי יכולת להרפות ממחשבות. גם כאלו שלא בהכרח קשורות לזה. זה היה גורם לי מצוקה עצומה אבל בכל פעם שדיברתי על זה אף אחד לא ממש הבין אותי או את החומרה של הדברים וחשב שאני כמו כל אדם פשוט מישהי שחושבת יותר מדי. אבל ה"יותר מדי" הזה הוא באמת יותר מדי, ולפעמים זה מגיע גם למצבים של מחשבות מטרידות ופולשניות שגורמות לי להרגיש רע עם עצמי ומכניסות אותי ללופ של "אני בן אדם רע", מחשבות שגורמות לי מצוקה רק בגלל שהן מופיעות בכלל ובמקום להתייחס אליהם כאל משהו רגיל הייתי בעבר כל כך רודפת את עצמי בגללן ואז הייתי הופכת את האובססיה לגדולה יותר. אלו דברים שאני אפילו מתביישת להשמיע בקול. והייתי מפחדת שאני אפעל לפי כל מני מחשבות שסתם עברו לרגע בראשי כמו שכל אדם חושב(כי הוא פשוט יכול) וחושבת שאני אדם נורא כשבעצם לא עשיתי כלום. ואז מנפחת את כל הסיפור ומחמירה את המחשבות שהופכות כבר לאובססיביות. ואז הייתי עוד יותר אכולת חרודות וזה מעגל שלא מפסיק להזין את עצמו.
אני מסוגלת לחשוב על איזשהו מעשה או מקרה שקרה לי או למישהו במשך שעות גם אם תוך כדי אני צריכה לתפקד וללכת למקומות וזה לא מפסיק להטריד אותי.
וגם יש לי הרגל כבר בערך מגיל 8,9 של "לקצץ" לעצמי את הציפורניים, אבל לא עם מספריים ולא אכילת ציפורניים אלא פשוט עם היד להתעסק שעות עם הציפורן עד שאני "קורעת" ומקצצת עוד ועוד עד שזה מגיע לרמה שיש לי דם, ואני עדיין לא מפסיקה.
יכול להיות שאולי בתת מודע פעם זה היה פעולה שנעשתה מתוך נסיון להרגיע לחץ אבל זה כבר משהו שנמשך שנים והחמיר עם השנים וגם כשאנשים ליידי אומרים לי להפסיק ואני באמת מנסה אני לא מצליחה.. כאילו שאני מרגישה שאני ממש "חייבת". אולי זה גם חלק מכל ההלקאה העצמית, למרות שאני לא מנסה להכאיב לעצמי אלא פשוט מרגישה שאני לא יכולה להרפות מזה. לא יודעת למה
כילדה היו לי גם אמונות שאם אני לא אגיד משהו הרבה פעמים בלב או אם אעשה פעולות"טקסיות" כלשהן אז משהו רע יקרה, אבל זה איכשהו פשוט נעלם עם ההתבגרות שלי. ורק לאחרונה אני מרגישה את ההחמרה הזו במצבים שונים...
תודה מראש על ההתייחסות מחכה לתגובתכם

שלום לך.

קראתי את דברייך, ואני משוכנע שיש לך מודעות עצמית ואין בהתנהגות שלך משהו שנובע מתוך רוע לב. אין מהתיאור שלך שום עדות שהדברים המוזרים שאת עושה גורמים לסבל לסביבה שלך.

לכל אחד יכול לקרות שהרגש ידחוק בו לעשות מעשים שהשכל הישר יגדי שעדיף להימנע מלעשות אותם. אולי אצל אחרים זה קורה פחות, אבל זה יכול לקרות.

ההדרכה הכללית להתמודדות עם מקרים כאלה, היא לברר מאיפה בא הדחף הזה. לנסות לברר את מקרורו של הדחף גם אם צריכים להיכנס לאירועים לא נעימים בעבר.

אני חושב שתוכלי לעשות את הבירור הזה בעצמך, ואולי תצטרכי להיעזר בפסיכולוג, אבל הוא יכול רק לעזור, ואת העבודה הזו תצטרכי לעשות בעצמך.

בכל אופן, אני מציע לך לאהוב את עצמך כפי שאת. תמיד טוב שיהיו שאיפות להגיע למקום טוב יותר, אבל צריך לדעת לגלות סלחנות כשלא מצליחים, ולהמשיך לנסות שוב.

כל טוב,
שמוליק.

אדרונקס.
לעתים שילוב יעיל.
פחות שכיח כטיפול יחיד.

שלום חמי.

אני חוושב שהעלית שאלה טובה וחשובה מאוד.

תופעות הלוואי הקשות של התרופות הפסיכיאטריות היא נושא חשוב וכאוב מאוד, ואני מניח שהשאלה שלך באה ממקום של סבל מתופעות הלוואי של התרופות. בקטע הזה אני איתך. גם אני נמניתי עם הסבולים מתופעות הלוואי של התרופות הפסיכיאטריות.

התרופות נועדו כדי ליצור איזון כימי במוח, שזהו אחד מהגורמים למחלות הפסיכיאטריות. ישנם גם גורמים נוספים: ריגשי, סביבתי וגופני-פיסי.

מה שעזר לי לשבור את המשוואה הזו של או לסבול מהמחלה או לסבול מתופעות הלוואי של התרופות היה בלי שום צל של ספק טיפול טוב במרכיב הריגשי של הבעייה.

ע"י טיפול טוב במרכיב הריגשי של הבעייה, אין יותר שום צורך בתרופות.

לדעתי, הדרך הטובה לשבור את המשוואה הזו היא טיפול במרכיב הריגשי.

לא כתבת שום דבר על הטיפול הריגשי. האם ניתן לך טיפול ריגשי? האם הוא מספיק טוב?

כל טוב,
שמוליק.

רמוטיב , מבחינת החברה המייצרת נחשב תרופה לכל דבר ולא תוסף מזון.
פחות יעיל מ SSRI .