פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

שלום אתי.

גם אני אובחנתי בסכיזו-אפקטיב, ועד כמה שידוע לי זה שילוב של סכיזופרניה עם מאניה-דפרסיה.

מה שזה לא, לא מחלה סופנית, ולא מחלה שלא ניתן להתמודד איתה, ולא כתם לכל החיים. אדרבא, ההתמודדות מוציאה כוחות חזקים מאוד שאולי היו חבויים ולא יצאו לפועל.

להתמודד ולא לפחד.

שמוליק.

שלום לכם
גם לי הרופאה, אחת ממנהלי הפורום כאן...:) איבחנה לי סכיזואפקטיב.
כלומר גם סכיזופרניה וגם מניה דיפרסיה... כל מחלות הנפש שקיימות בעולם - לי יש את כולן... מעניין!
מה שבטוח שלי היה התקף פסיכוטי, אני חייתי במציאות לחלוטין מדומיינת שהיתה קיימת רק בתוך הראש שלי וזה נמשך כמה חודשים, מחשבות שווא פרנואידיות וכמובן הרגשתי שאני צריכה להגן על עצמי ולהלחם ברעים שרוצים לפגוע בי כמו בסדרות מתח אמריקאיות.
בקיצור ירדתי מהפסים.
אבל מעולם לא הייתי בדיכאון ובאמת שלא הבנתי מה זה מניה.
נגיד אני רוצה להיות ראש ממשלה, זה מצב מאני?
כי בזמנו, הרופאה כאן בפורום כשספרתי לה שחזר לי החשק לסקס והתחשק לי לקנות סט חדש של תחתונים וחזיות סקסיים אחרי שירדתי במשקל הודות לסרקוול אחרי שבתקופה שלקחתי רספידרל עליתי במשקל ובחורים היה הדבר האחרון שעניין אותי, אז היא אמרה לי שאני במצב טרום מאני ורשמה לי זיפרקסה. אז עליתי ב 10 חודשים 10 קילו ושוב כמובן ירד לי לחלוטין החשק לסקס ולהראות סקסית כי השמנתי בטירוף ושוב הייתי צריכה לקנות בגדים חדשים כי הישנים לא עלו עלי יותר ואז פשוט הלכתי לרופא אחר והודעתי לו שאני לא לוקחת יותר זיפרקסה, אז הוא רשם לי גאודון שגרם לי להפרעות שינה מטורפות, אם לקחתי לפני השינה לא ישנתי כל הלילה, אם לקחתי ב שבע בערב בתשע כבר נרדמתי ובכל מקרה הכדור של הבוקר הפך אותי לזומבי לחצי יום. אז חזרתי אליו והודעתי לו שאני לא יכולה יותר עם הכדור הזה, אז הוא ענה לי שהיה לי התקף פסיכוטי חד פעמי ושאין לי כלום ושאפשר להתחיל לרדת במינון. הללויה! אליו הלכתי באופן פרטי ובקשתי ממנו ומרופאת המשפחה המלצה על פסיכיאטר של קופ"ח ובשנה וחצי האחרונות הורדתי את המינון של הגאודון ומראש השנה אני כבר בלי כדורים פסיכיאטרים.
אז איך מצב הרוח שלי? נראה לי בסדר, אם מעליבים אותי אני נעלבת, אם אני רואה סרט עצוב אולי תרד לי דמעה, עם צועקים עלי זה לא נעים לי ומכעיס אותי ואם מצחיקים אותי אני צוחקת. חזרתי לחיים. אני לא אדישה יותר למה שקורה סביבי, אני מתקשרת עם אנשים והדמיון עובד תוך כדי שינה כשאני חולמת... את המציאות אני קוראת כפי שהיא. אז מה, אני נורמלית? אין לי מחלת נפש?

שלום שרון.

זה כנראה ההסבר הכי הגיוני :-)

השאלה היא רק איך בדיוק הפסיכיאטרים יגדירו את המצב הזה: האם זו הבראה או שאת לא נזקקת לטיפול תרופתי, ואין חשש להמחרה במצב, אך מבחינתם יש לך עדיין חוסר איזון כימי במוח, אבל כיון שהגורמים האחרים ל"מחלה" אינם פעילים, אז לכן אין חשש להתפרצות פסיכוטית נוספת. האמת, מה זה משנה???

אני מניח שאפילו אם תהיה לך עוד התפרצות, אז את תדעי להתמודד עם זה הרבה יותר טוב ממי שכלל לא עבר התפרצות פסיכוטית.

בקיצור, את בסדר גמור, ולא צריך להסתבך עם טרמינולוגיה.

שמוליק.

שלום תומר.

קודם כל, אני מציע לך לסלוח לעצמך על הנסיון לעשן גראס. נראה לי שהדבר הכי חשוב זה להאמין שאפשר לצאת מזה.

על פניו נראה שישנן תחושות קשות ולא נעימות, אבל בסך הכל המצב יציב. הרבה פעמים הפחד מהמחלה משתק יותר מהמחלה עצמה, שניתן להתמודד איתה אם היא חלילה תתפרץ.

אני מציע לנסות טיפול בשיחות שיוכל לחזק לך את הביטחון העצמי שקצת נפל. זה גם יכול לתת ביטחון שהמצב לא יתדרדר. התדרדרות במצב היא לא פתאומית אלא הדרגתית, ומטפל טוב ירגיש בהתדרדות מייד בהתחלה, ויהיה ניתן בעת הצורך לעצור אותה חזק יותר עם טיפול תרופתי מתאים.

כל טוב,
שמוליק.

אתה איש מקצוע..?סליחה על השאלה הישירה קצת...
אם כן...מה יכול להיות המצב הזה שאני נמצא בו האם זה דכאון קשה ?הפרעת חרדה?..

שלום תומר.

אני לא איש מקצוע. אני בעצמי מטופל אחרי ארבעה אישפוזים...

על כל פנים, מי שנכנס לפורום, הדבר הראשון שהוא צריך זה אמפתיה, ואת זה אפשר לתת גם מבלי להיות איש מקצוע...

קשה להעריך מה זה בדיוק, אפילו איש מקצוע היה מתקשה להעריך מבלי בדיקה מקיפה.

בכל אופן, אפשר לנצח, תהיה אופטימי.

כל טוב,
שמוליק.

אני מבין שאתה חולה סכיזופרניה...מאחל לך המון בריאות...וכל הכבוד לך על זה שאתה מעודד אנשים ...

היי ,חשוב לי לציין שאין לי שום דבר נגדך ... ההפך הוא הנכון אני פשוט קצת פחדתי וחששתי מתשובותייך לאנשים אחרים ולי...ניסחתי את השאלה שלי לא נכון ובכעס כלפייך לא במכוון...תמשיך לעשות מה שאתה עושה כי אני רואה שאתה באמת מעודד ויכול לעזור בדרכך שלך לאנשים..אז סלח לי על תגובתי...
ישר כח

שלום יעלי.

סלוח ומחול. צריך להעריך את היושר ואת הכנות שלך ואת היכולת להודות בטעויות. לצערינו הרב, ישנם הרבה אנשים שמתעקשים שלא להודות במעשים מקולקלים שהם עשו, גם כאשר יש נגדם ראיות חותכות, וגם אם הווידוי לא יגרור אחריו שום "עונש". אשרייך שאת לא כזו.

אני מאחל לך הצלחה וכל טוב.
שמוליק.

תודה רבה גם לך מתוק

תומר שלום,
כמה שידוע לי, צריכת גראס בכמות מזערית היא לא מסוכנת. יתכן שהערבוב בין האלכוהול והגראס יצר את התגובה הפיזית הראשונית הזו, ויתכן שאתה באופן ספציפי לא מגיב טוב לגראס. זה כמובן יכול להיות גם תוצר של סיבות שונות שמי שאינו מומחה לא ידע להסביר. אני גם קראתי ששימוש בגראס יכול לעורר סכיזופרניה אצל בעלי נטייה לכך. עם זאת, ממה שאתה מתאר לא נראה שמדובר אצלך בתחילתה של סכיזופרניה.
אני מסכימה עם שמוליק שאמר שהרבה פעמים הפחד מהמחלה משתק יותר מהמחלה עצמה, שניתן להתמודד איתה אם היא חלילה תתפרץ. כמישהי שמכירה מקרוב את מחלת הסכיזופרניה אני יכולה לומר לך שזו אמנם מחלה קשה (יש חומרות שונות) אך ניתן לטפל בה ולחיות איתה.
האם יש לך רקע קודם של בעיה נפשית?
הסיכוי שאתה מביא לפתחך מחלה בעצם המחשבה על כך הוא קטן. עם זאת, מחשבה לעיתים יוצרת מציאות (במקרה שלך של חרדה ושיתוק), ולכן הייתי מציעה לך לסרב לכל ה*אפשרויות* הנחמדות שמציע לך האינטרנט בדבר הפרעות נפשיות.

באופן כללי, בחיים עוברים חוויות, ובשביל ליפול להגדרה של מחלת נפש מסויימת צריכים להתקיים מספר תסמינים. לדעתי אתה בעיקר מלחיץ את עצמך בכך שאתה שם דגש כל כך גדול על תסמין אחד, רק מעצם היותו נוכח ברמה קטנה. גם החוויה של לרדוף אחרי תסמינים של מחלה כלשהי, אם הם קיימים או לא, מעסיקה אותך ולא מאפשרת לך להמשיך להתנהל כרגיל בחיים, להיות אתה, לתרום לעולם ולקבל ממנו.

עם זאת, יכול להיות שבמקביל לההתנסות עם הגראס עברת תקופה של חוויות רגשיות קשות או שהיה עלייך עומס גדול. הייתי מציעה לך לתת תשומת לב להתמודדויות שמלוות אותך בזמן האחרון ולקשיים אם אכן הם קיימים (לחץ בלימודים וכו'). יתכן שעל מנת להמשיך להתגלגל מה שנקרא, אתה לא נותן מספיק תשומת לב לקושי הנלווה אליהם ומפנה את תשומת ליבך לאפשרות שיש באופק מחלה שמתחילה לבצבץ.

לגבי תחושת הניתוק, עברת חוויה לא קלה בה ערערת על עצם קיומך, והבטחון שבשגרת הקיום נעלם לזמן זה. יתכן שעקב כך התעוררה בך מודעות חדשה לעצמך שיצרה תחושה ש*הכל חלום*. הצעתי לך היא לא לייחס לכך חשיבות. לעיתים ההתעסקות בעניין היא שמשמרת אותו. דברים לאט לאט יחזרו לסדרם. אני אומרת את כל זה מניסיון. עוד לפני שאובחנה אצלי הפרעת נפש, עברתי שנים לא קלות. היו תקופות שהרגשתי שמשהו אצלי לא בסדר, חרדות, מחשבות שווא. אין ספק שזו הייתה חוויה רגשית לא קלה. באופן רגיל צריך להתייחס לכך ולטפל במצב. אני, באופן אישי, ניסיתי להתעלם או *לבטל* את התסמינים האלו ואכן המשכתי הלאה לתקופה טובה יותר (כמובן שבזמן הזה היו שינויים ותמורות חיצוניים שאפשרו את זה). אין לי ספק שאם הייתי נתקעת במקום של ''הכל לא בסדר אצלי'' לא הייתי מסוגלת להתקדם הלאה. (ורק בשביל להסיר ספק, ההפרעת נפש אצלי התפתחה אצלי בעקבות טריגר חיצוני מאוד מסויים, ויתכן שהייתה נמנעת כולה).

ובכל מקרה, טיפול בשיחות, כמו ששמוליק אמר, בוודאי יכול רק להועיל לך.

בהצלחה,
סוזי

הדברים היפים שכתבת אכן גורמים לי הרגשה טובה ואני מאוד מעריך את הדברים שלך ושל שמוליק...המון תודה...:-)

יש לשקול טיפול בזריקות, פעם בחודש, XEPLION ..
ממליץ לדבר עם רופא מטפל בנדון.

נושא המופנמות - מאוד אינדבידואלי.
תיאורתית יכול לשפר את יכולת הביטוי והריכוז בשיחות.
תופעות לוואי, שכיחות בזמן התחלה, ככל שעולים במינון.

יכול להיות קשור למרכיב אישיותי, הפרעת אישיות.
לעיתים, במצבי דחק קיצוניים, מצב רגרסיבי פסיכולוגי, אך מלווה גם בהתנהגות.
באם יש ספק, מומלץ בדיקה מסודרת, ייתכן והמצב גם בגדר הנורמה.

מומלץ יעוץ עם פסיכיאטר, לברר לגבי איזון תרופתי,
וכן לישקול טיפול פסיכולוגי , CBT.

התמודדות :

1. תרופות - איזון.
2. תמיכה - רשת ביטחון חברתי, משפחתי , רפואי.
3. טיפול בשיחות - CBT .
4. שלילת גורמים אחרים, סיבה אורגנית מוחית.


בהצלחה !

באופן כללי לא אמור להיות בעיה.
לגבי שיכוח כאבים, תלוי בסוג התרופה, מומלץ תמיד להתייעץ
עם רופא מטפל בנדון.

אל תדאגי,ניתן להניק עם ציפרמיל. הרבה אמאות מניקות עם תרופות מקבוצה זו. תרופה. תתחיל להשפיע כעבור 3 שבועות. מתחילים בהדרגה, רבע כדור,עוברים לחצי כדור,עוברים לשלם.מפסיקים גם בהדרגה.

גלוקוקורטיקואידים מהווים חלק מהורמוני הדחק, אשר לאורך זמן , התוצאה הרסנית.
דיברתי על הנושא אתמול בשידור הרדיו, ראה קישור.
הפרעות דיסוציאטיביות ברובם מבוססות מנגנון פסיכולוגי.
בברכה

דר יונתן

שלום ברכה.

אינני רופא, על כל פנים, כתבת שדחוף לך לקבל התייחסות, אז לפחות את זה תוכלי לקבל, גם אם היא לא הכי מקצועית.

התוקפנות של המכרה שלך היא לא בהכרח תוצאה של התרופה. עד כמה שידוע לי, תוקפנות היא איננה תופעת לוואי של התרופה. יכול להיות שמדובר בתופעת לוואי נדירה. תופעות הלוואי השכיחות של נוגדי-דיכאון הם השמנה ורידה בתפקוד המיני.

מה שהכי חשוב לשקול בהחלטה האם לקחת את התרופה או לא הוא השיפור הממשי בהרגשה שלך לעומת תופעות הלוואי. כאן, כל מטופל, ןההרגשה שלו, ואין כאן כללים. השאלה היא מאוד פשוטה: האם התרופה הזו מועילה יותר או מזיקה יותר, ולך באופן אישי.

על כל פנים, תרופות פסיכיאטריות אמורת לגרום לאיזון כימי במוח. זהו רק אחד המרכיבים של הבעייה. צריך לטפל גם במרכיב הריגשי. ישנה נטייה להעצים את החשיבות של הטיפול התרופתי ולמעט בערכו של הטיפול הריגשי.

טיפול ריגשי טוב יכול לבטל את הצורך בתרופות.

כל טוב,
שמוליק.

שלום רב,
רסיטל (או ציפרמיל) הוא תכשיר נוגד חרדה ודיכאון יעיל.
התכשיר לא גורם לשינויים באופי , כלומר הוא לא יגרום לאדם להיות תוקפני.
יחד עם זאת, התרופה עשוי "לשחרר" את האדם הסגור והמופנם כתוצאה מדיכאון ואולי במקרים קיצוניים זה עלול להחוות כתוקפנות.
ההחלטה להתחיל טיפול תרופתי במרבית המקרים היא לא פשוטה ולכן חשוב לשתף את הרופא המטפל בספקות שלך , לקבל כמה שיותר מידע בנוגע לטיפול ולהיות שלמה עם ההחלטה.

שלום אביטל.

שאלת שאלה טובה וחשובה, ואני מאחל לך ולאימך כל טוב.

לצערי, אינני יודע לתת תשובה לשאלתך, ואין מנוס מלחכות לתשובה מרופאי הפורום. בדרך כלל, בימים א'-ה', הם נותנים תשובות פעם ביום. אני מקווה שתקבלי תשובה עוד היום.

ראיתי שכתבת שאף תרופה לא השפיעה על אימך. האם היו נסיונות לתת טיפול ריגשי?

הטיפול הריגשי הרבה יותר חשוב ומועיל מהטיפול התרופתי. הטיפול התרופתי נועד אך ורק כדי לתת איזון כימי במוח. זהו רק מרכיב אחד של המחלה, ולכן טיפול המבוסס על תרופות בלבד אינו מספיק יעיל.

טיפול בנזעי חשמל יכולל לתת את האפקט הרצוי של הטיפול התרופתי כשהתרופות אינן עובדות, אך בשום פנים ואופן אינו יכול להחליף את הטיפול הריגשי.

בין כך ובין כך, צריך לתת את הדעת לחשיבותו של הטיפול הריגשי.

כל טוב,
שמוליק.

תודה שמוליק על התייחסותך לשאלתי :)
אימי נמצאת כרגע במצב של חוסר איזון נפשי ובקושי מתקשרת איתנו אני חושבת שטיפול רגשי כרגע פחות יתאים לה, אך תודה על המידע אולי בעתיד נוכל לשלב זאת עם הטיפול התרופתי שתקבל..

שלום אביטל.

אם לא קיבלת תשובה עד עכשיו, אז כנראה שלא רוצים לענות. זו תופעה די חריגה; בדרך כלל הרופאים בפורום שמחים לעזור.

על כל פנים, מה שאני מציע זה לבקש הסבר מהרופאים של בית החולים על התועלת הצפויה מהטיפול ועל הנזקים האפשריים. הם אמורים לדעת טוב יותר מה המצב של אימך.

כל טוב,
שמוליק.

שלום.

יכול להיות שזה לא כל כך נורא אם לא תצליח להירדם בלילה לפני המבחן, ובסך הכל אתה צריך לגלות לעצמך סלחנות. יש לילות כאלה שלא מצליחים להירדם וזה בסדר גמור. יכול להיות שלא הבנתי אותך נכון, ואם אתה נשאר ער, אז זה יותר גרוע. הדברים שכתבת אינם חד משמעיים.

כל טוב,
שמוליק.

שלום.

אני מסופק אם ישנן תרופות כאלה. עובדה שינה עכשיו סערה גדולה בעניין הקנאביס הרפואי (מריחואנה), וכנראה שאין באמת תחליף לכך.

יכול להיות שעדיף שתעשן ותרגשי טוב מאשר להיות במצב נוראי שאין חשק לקום מהמיטה, ויכול להיות שניתן להשיג אישור לצריכת קנביס רפואי (מן הסתם זה יהיה קשה מאוד...).

איך שלא יהיה, אני מציע לנסות טיפול ריגשי ע"י שיחות. לתרופות יש תופעות לוואי קשות, והרבה פעמים הנזק גדול מהתועלת. טיפול ריגשי בטוח עוזר, אין לו תופעות לוואי ואינו יכול להזיק.

כל טוב,
שמוליק.

היי,
למיטב ידיעתי שילוב של מריחואנה עם תרופות פסיכיאטריות הוא לא מומלץ.
האם נתת מספיק הזדמנות לתרופות חלופיות לדכאון? אם לא, הייתי ממליצה לך להתייעץ עם פסיכיאטר לגבי החלפת התרופה.
שימוש במריחואנה יוצר תחושת ''היי'' ולכן אני מבינה אותך כשאתה אומר שהיא נותנת לך להנות מכל דבר כמעט. באופן כללי, בחיים, לא כל דבר הוא כיף (ולא כל דבר שעושים/צריך לעשות צריך להיות כיף).
הייתי ממליצה לך לנסות להתמקד בנוסף ללימודים ולעבודה גם בדברים שמעניינים אותך, מפרים אותך ועושים לך כיף (תחביבים, טיולים בטבע, מוזיקה וכו') ולגלות מחדש את הכוחות שיש בך.
יתכן כמובן שצריך לטפל תרופתית בדכאון שלך. בנוסף לזה, אני מזמינה אותך לקרוא באינטרנט על דכאון, חוויות של אנשים, קומיקאים שמדברים על הדכאון, כדי לראות שאתה לא לבד ולקבל מבט על על הדכאון והחיים בכלל.
וכמו שאמר חברי מלמעלה, טיפול רגשי יכול מאוד לעזור.
טיפול פסיכולוגי מוזל (לא באופן פרטי) אפשר לקבל דרך הקופה שלך. הבעיה שזה לא חינמי, אתה לא יכול לבחור את המטפל וישנה רשימת המתנה.
בשביל לברר היכן אתה יכול לקבל טיפול פסיכולוגי תבדוק בגוגל על עמותות של בריאות הנפש. אלו וודאי יוכלו לייעץ לך יותר על האפשרויות שלך.

בהצלחה,
סוזי

בהחלט קיים, לדוגמא: וולבוטרין.
שימוש בריטאלין וחשיש או סמים אחרים, יכולים להוביל לתסמונת
נפשית משנית לסמים והתמכרויות.
ראשית יש לנסות להפסיק ולהיגמל מחשיש או גראס, לבדוק צורך של ריטאלין
ולנסות להתמקד ולתת תרופה נוגדת דיכאון .
בהצלחה !

היי,
יש זוגות שמחליטים על מערכת יחסים פתוחה. לפעמים נקבעים תנאים וגבולות, האם מספרים לבן הזוג על החוויה וכו'. לפעמים, גם במקרים של מערכת יחסים יציבה, יכול להגרם נזק לקשר שמקורו יכול להיות בקנאה (שהיא בריאה כשהיא במידה), משבר אמון או כמו במקרה שלך .
אני יכולה להבין את בעלך שלא מעוניין שיהיה לך מערכת יחסים ארוכת טווח עם בחור אחד שיכולה להתפתח לקשר רגשי.
עם זאת, תהי בטוחה שלא מדובר בבעיה נפשית. בסך הכל הכרת בחור נחמד ואת חושבת עליו.
זה בעיה ידועה אצל אנשים שנישאו בגיל מוקדם ולא הספיקו להתנסות עם עוד אנשים. אנשים שהתנסו מספיק יכולים לסמן וי על הקטגוריה הזו ולחפש את בן הזוג שיהיה גם החבר הקרוב שיתלווה אליהם. במקרים רבים אתה מגיע למצב שעייפת מעולם הדייטים ומשחקי החיזור ואתה רוצה למצוא את האחד שלך.
לדעתי כדאי לך לשאול את עצמך מה את מקבלת מאותו בחור שאת לא מקבלת מבעלך, ואם יש בעיות או עניינים שדורשים התייחסות בקשר עם בעלך לנסות לגשת אליהם, בשיחה או באמצעות יועץ נישואים. בקיצור, לנסות להציל את הקשר לפני שמסיימים אותו. יתכן שאת נהנית להרגיש נחשקת ויכול להיות גם שהזוגיות עם בעלך כבר לא מתאימה לך והבחור החדש הגיע בזמן הנכון או שפשוט הוא שבה את ליבך. אני מציעה לך להתמודד עם המצב עכשיו, לפני שיהיו השלכות קשות יותר.

ושוב, זה לא בעיה נפשית. תנסי להתייעץ בפורום סקס ויחסים.

בהצלחה,
סוזי