פורום פסיכיאטריה - יש לך שאלה?

ככלל אצבע, היחס בין אינווגה לרספירדל זה 2 ל 1 .
6 מ''ג אינווגה שווה ל 3 מ''ג רספירדל בקירוב.
לגבי תופעות לוואי, אכן אין הבדל.
אביליפי אכן יעיל הרבה יותר וכן ניתן להוסיף מינון קטן של אביליפי לרספירדל, כאשר יש PRL גבוהה וסימפטומים מתאימים, על מנת לבטל זאת. ( שילוב יקר ולא מוכר על ידי הקופות, שילוב של 2 ויותר נוגדי פסיכוזה חדשים, אטייפים)

במינון של 100 מ''ג יש סיכוי פחות לתופעות לוואי, יש יותר השפעה מרגיעה וכן עליית דופאמין ושיפור במצב רוח ואנרגיה.
ממליץ להצמד להמלצת הפסיכיאטר.

אם אנטומין, אינווגה, זיפרקסה וגאודון במינון נמוך לא הרגיעו אותי ולא גרמו לשיפור במצב הרוח ולעומת זאת גרמו עייפות קשה וטראומה נפשית, האם יש סיכוי סביר לחשוב שסוליאן יהיה שונה ?
תודה מראש.

שלום מאיה.
כיום ידוע כי אפיזודות דכאוניות משמעותיות או אפיזודות מאניות עלולות לפגוע בהתפתחות עובר ובבטיחות ההריון ואף להשפיע על הלידה והתקופה לאחר הלידה.
ממליץ להתיעץ עם פסיכיאטר מטפל לגבי מעקב וטיפול תרופתי במהלך הריון.
ממליץ להתיעץ עם יועץ טרטולוג לגבי בטיחות תרופות במהלך הריון שכן חלק מתרופות מייצוב מצב-רוח כגון ליתיום, דפלפט וטגרטול מסוכנות לעובר במהלך הריון.
בברכה

יש לברר עד כמה הדבר מציק וגורם לסבל , האם המשפטים הגיוניים ? האם את מנסה להתנגד לכך ? כיצד את מצליחה לנטרל זאת ?
ייתכן ומדובר במרכיב אובססיבי קומפולסיבי, יש לברר זאת באופן מסודר ומקצועי.
באם אכן הנ''ל מתאים להפרעה מספקטרום האוססיבי , ניתן לטפל בתרופות ממשפחת SSRI + טיפול בשיחות - CBT ( טיפול התנהגותי קוגנטיבי )
לפרטים את מוזמנת לבדוק באתר שלי , במיוחד במדיה --> רדיו -- יש שידור שדיברתי על טיפול פסיכולוגי , כולל CBT לאובססיות.

הוא כן הולך לפסיכולוג מזה כחודש וחצי, אבל בינתיים אין שום שיפור. איכשהו יש לי תחושה שאם הוא לא יגע בשורש הבעיה - כשהתחושה שלי (אם כי אני בהחלט לא רופא) היא ששורש הבעיה נמצא במחסור בנוירוטרנסימטרים במוח - הוא לא יצליח לפתור אותה. ולכן, אני בספק גדול אם טיפול פסיכותראפי, או כל טיפול אחר שמתבסס על דיבור בלבד (או דברים דומים), יוכל לעזור לו. בכל אופן - חודש וחצי אצל פסיכולוג פרטי ואין כל שיפור.

הוא עצוב, עצוב, עצוב. הוא מגיע לפעמים לבכי. קשה לי לראות בן אדם כל-כך מקסים וכל-כך טוב שסובל כל-כך. ומצד שני: לא נראה שהוא ממש מוכן לעזור לעצמו. אמרתי לו שאם הייתי יכול הייתי פותח לו את הפה וזורק פנימה כדור נגד דיכאון. כי הוא במצב פרדוקסלי: רוצה לצאת מהדיכאון, אבל חלק מהבעיה (כפי שזה נראה לי) היא שהוא לא מוכן לעשות צעדים שהם לא פשוטים עבורו, אבל כאלה שיכולים לגרום לכך שיצא מהדכאון.

מדובר בבחור צעיר, במיטב שנותיו - ושוב, אדם שפשוט לא מגיע לו לסבול, בטח שלא ככה. אני פשוט תוהה: מה עושים?

שלום ארז.

קודם כל, אני רוצה לומר לך שאני מאד מעריך את האיכפתיות שלך :-).

אני רופא, אבל יש לי נסיון אישי מאד לא פשוט עם תרופות פסיכיאטריות.

הבעיה שהייתה לי לא הייתה דיכאונית אלא מאנית, ובגללה התאשפזתי בכפיה.

אני חושב שכדאי שתדע שלתרופות הפסיכיאטריות ישנן תופעות לוואי קשות. תופעת הלוואי שהכי הפריעה לי היא עייפות חזקה. זו אמנם תופעת לוואי של תרופות אנטי-פסיכוטיות, ועד כמה שידוע לי זו תופעה שאיננה שכיחה בתרופות אנטי-דיכאוניות.בכל אופן גם לתרופות אנטי-דיכאוניות שינן תופעות לוואי, ראיתי בפורום שהרבה מאד מטופלים מנתלוננים על ירידה בתפקוד המיני.

אני רוצה לומר שאני די סקפטי לגבי התיאוריה של חוסר איזון כימי במח.
אמנם, ניתן לראות שתרופות אנטי-פסיכוטיות חוסמות דופאמין, וזה אכן מרגיע אנשים שנמצאים במצב פסיכוטי. אבל ישנם הרבה אנשים שיש להם הפרשה מוגברת של דופאמין, וההתנהגות שלהם תקינה, והם אינם נחשבים לחולי נפש.

בהחלט יכול להיות שחוסר האיזון הכימי בא כתוצאה מבעיה רגשית, וזו אינה בעיה בפני עצמה. אני הפסקתי את התרופות בגלל תופעות הלוואי הקשות שלהן, וזה יהיה בהחלט מעניין לבדוק האם יש לי כעת הפרשה מוגברת של דופאמין.

אני מאמין שהדברים נכונים גם לגבי דיכאון, ועיקר הבעיה היא רגשית ופסיכותרפיה יכולה לעזור יותר מאשר תרופות, אבל אין לי שום התנגדות עקרונית. אם התרופות עוזרות יותר ותופעות הלוואי שלהן לא מפריעות - אז בהחלט ניתן להיעזר בתרופות.

אני מאחל לך ולחברך הצלחה וכל טוב.

קודם כל, שמוליק, תודה על התשובה שלך. אני כן חושב שאתה טועה בהרבה מהדברים שאמרת - בין היתר כי אני בעצמי חולה בפיברומיאלגיה ולוקח כבר מספר שנים תרופה שהיא במקור נוגדת דיכאון (אמנם מסוג SNRI ולא SSRI - התרופה נקראת סימבלטה), ובעבר אפילו לקחתי תרופה מהסוג הישן נגד דיכאון - אלטרול (ממשפחת נוגדי הדיכאון הטריציקליים - משפחה שלמיטב ידיעתי יש לה פרופיל תופעות לוואי בעייתי יותר מאשר נוגדי הדיכאון החדשים יותר, ממשפחות ה-SSRI וה-SNRI) - ולמרות זאת לא חוויתי שום תופעת לוואי. בכל אופן - אולי נדמה לי שעדיף להיות קצת עייף, ולפגוע קצת בחשק המיני, מאשר להרגיש שהחיים האלה לא שווים כלום, שאין תקווה, שאתה מעמסה עצומה על אחרים, ושאף אחד, כולל אתה עצמך, לא יכול לעזור לך.
אגב - למיטב ידיעתי לתרופות פסיכיאטריות רבות, שאינן מסוג התרופות נוגדות הדיכאון, יש בד"כ פרופיל תופעות לוואי הרבה הרבה יותר בעייתי מאשר לתרופות נוגדות דיכאון (SSRIs, SNRIs ואפילו טריציקליים).

על כן - אשמח מאוד לתשובה מהרופאים בפורום. זה נושא מאוד חשוב - הבן-אדם פשוט סובל ונמצא כרגע במבוי סתום.

שלום, ארז.
תרופות נוגדות דכאון מהדור החדש בין אם הם SSRI או SNRI הינן תרופות בטוחות מאוד לשימוש עם פרופיל ת. לוואי מצומצם וסביר. מיליוני בני-אדם נוטלים אותם מידי יום ללא סכנה והן בטוחות בהרבה מהרבה תרופות כרוניות מוכרות.
אני מציע לפנות קודם כל להערכה מקצועית אצל פסיכיאטר מומחה לילדים ונוער או לפסיכול ולהתקדם יחד עם הטיפול.

מאוד מקובל להשתמש בנוגדי פרכוסים בפסיכיאטריה, עוזר בהורדת מתח, הפחתת אמפולסיוביות ותוקפנות וכן חלק מהם מאוד יעילים כמייצבי מצב רוח.
התרופה בעצם מכילה CLOBAZAM , שהיינו חבר במשפחת בנזודיאזפינים ( כגון וואליום, וואבן, לוריוואן, קסאנקס, קלונקס וכו..) אשר מאוד יעילים כנוגדי חרדה.
חשוב לדעת ולברר לגבי תופעות לוואי ולהיזהר. לזכור אסור לערבב עם אלכוהול מחשש למצב של הרעלת אלכוהול ואף מוות.

לפי התיאור מדובר בשינוי מהיר, ציפראלקס נחשב מאוד פוטנטי, 20 מ''ג של ציפראלקס שווים לרסיטל 40 - 50 מ''ג .
בנוסף תוספת כדורים נוגדי חרדה יכולים לגרום לעייפות, ירידה בתגובות ועוד.
ממליץ להוריד ציפראלקס לחצי כדור ולעלות בהדרגה, באופן איטי, כמובן תחת מעקב רופא.
תסמונת סרוטונין - מהווה מצב חירום, הדורש פניה למיון ואף אשפוז בבית חולים כללי.
( כולל בין היתר, שינוי בלחץ הדם, לפעמים לחץ דם מאוד גבוה, שינוי בחשיבה, זיעה, שריריים תפוסים, רעד, התכווציות לא רצוניות... ועוד..)

שלום אלון.
לא מוכרת המלצה לא לצרוך קנביס רפואי יחד עם תרופות פסיכיאטריות.
עם זאת יש להיות מודעים להשפעות השליליות שיש לקנביס על הפרעות נפשיות שונות כגון חרדה פראדוקסלית, התקפי פאניקה, חוסר-מוטיבציה ואפאטיות וסיכון להופעת מצבים פסיכוטיים וסכיזופרניה.

שלום אשר.
רופא משפחה יכול לרשום אדרונקס.

שלום, סרין.
פחד ממצבים חדשים הוא טבעי, נורמלי ולגיטימי. כל אדם פוחד משינויים והתמודדות עם אדם חדש.
כדאי לך לברר עם עצמך ממה בדיוק את פוחדת- חרדה מאי-הצלחה, חשש ביקורית, חשש מתחושת בושה אם יבחינו בחולשתך, קושי להיות במקום סגור עם עוד אנשים.
דפיקות לב הינן סימן שכיח לחרדה.
ממליץ להתיעץ עם מטפל בנושא.

שלום אבי.
הפסקת סרוקסט צריכה להיות הדרגתית ואיטית לאור האפקט האנטי-כולנינרגי של התרופה.
הפסקה פתאומית של התרופה עלולה לגרום לתסמיני גמילה של אי-שקט, עצבנות, הפרעות-שינה, כאבי ראש ועוד. תסמינ הגמילה לא אמורים להמשך מעבר למספר ימים.
המשכות תסמינים נפשייים במשך שבועות לאחר הפסקת התרופה מלמדת על הפרעת נפשית קיימת שראיה לטיפול. במקרה זה ממליץ להתיעץ עם מטפל ולשקולטיפול בתרופה אנטי-דכאונית אחרת, נוחה יותר לשימוש.

בהמשך להודעתי הקודמת, אתמול בלילה חוויתי חוויה מפחידה.
(יש רק לציין שבבוקר של אותו היום, אחרי לילה של חוסר שינה החלטתי לחזור לקחת את התרופה וברוב טיפשותי לקחתי מנה כפולה, 60 מ"ג)
ניסיתי להרדם ולא הצלחתי. עצם העובדה הלחיצה אותי והתחלתי לחשוב מחשבות כגון: מה אם אשאר ככה? מה אם פגעתי במשהו בתפקוד המוחי?
בנוסף למחשבות הטורדניות והחוזרות הרגשתי "פרפרים" חזקים באיזור הבטן והלב, הזעתי, הרגשתי חוסר אונים ואי שקט, קור\חום ורעד ברגליים.
כמובן שלא הצלחתי לישון.
הותפעות נמשכו מספר שעות (!) והפחידו אותי מאד. הם באו בגלים שעוצמתם משתנה.
לבסוף נרדמתי לכ-3 שעות.
בבוקר הלכתי לרופא המשפחה שפתר את עצמו ב"תחזור לקחת את התרופה, שבוע במינון של 20 מ"ג ואח"כ 30 כרגיל".

האם חזרה לתרופה אכן תעזור להפסיק את ההתקפים הנוראיים האלו?
האם כדאי לקחת כדור מלוטונין כדי להרדם? (למרות שממש לא בא לי להתרגל לעוד כדור אבל חוסר השינה פוגע בתפקוד שלי בצורה אנושה)
במידה והתופעות חוזרות, היכן ניתן להתייעץ עם פסיכיאטר באופן מיידי (באותו הרגע)?

תודה.

התפקיד לאזן - לשפר מצב רוח ואו להפחית חרדה במקרים שיש בעיות. אצל אדם "נורמאטיבי" ללא תלונות , לקיחת ציפראלקס סביר להניח שיוביל לתופעות לוואי בלבד..

אכן יש צורך לברר את מקור הקולות. באמת לפעמים זה מחשבות ולא באמת הפרעה בפרספציה ( הזיה).
יש צורך לבדיקה מסודרת לברר את טיב המחשבה ואו קול ( הזכרתה רועש, עדין חובה לברר זאת). זה בדיוק המשימה של פסיכיאטר , לברר את התלונות ולבדוק האם מדובר בבעיה פסיכוטית או לא.

לא הבנתי את תשובתך.
השאלה שלי הייתה אם הסימפטום של שמיעת קולות בסכיזופרניה מתאר..
"מחשבות רועשות" או ממש קולות שנשמעים כאילו הם באים ממקור חיצוני?
וגם האם הקולות הללו הם בד"כ של הבן עצמו?

פשוט לא ענית לי השאלה בכלל.(או שלא הבנתי את התשובה שלך כראוי)

אם זה רק המחשבות של עצמו זה לא סכיזופרניה

אפשר לשאול מי ומאיפה המידע?

מי את* ומיאפה המידע?
את רופאה?

שלום גיא.

אני מציע לך שלא להתעצבן מהתגובה של סיון.
זה פורום פתוח. אם אתה רוצה תשובות רק ממנהלי הפורום, אתה מוזמן לשאול את שאלותיך בפורומים סגורים.

שמיעת קולות = חוויה הלוצינטורית, שמיעה באוזן באופן ממשי.
יש מצבים שונים , "קולות מקריינים" את המחשבות ואו הפעולות שאדם עושה, שמהווה מרכיב ביזארי בסכיזופרניה.
הפורום זה לא המקום ממש ללמד ולפרט, זה מורכב , דורש ניסיון ולעתים לא חד משמעי ב 100% .
ממליץ בדיקה מסודרת על ידי פסיכיאטר מומחה באם קיים ספק.

מה אתה רוצה?לא הבנתי כ"כ.
מאיפה הבאת את המסקנה שהתעצבנתי על סיוון?

שאלתי אותה שאלות רגילות ובכלל לא התעצבנתי עלייה.
ככה שלהבא לפני שאתה מסיק מסקנות תברר אם זה מה שאתה חושב באמת נכון.

זה היה נראה לי כאילו התעצבנת על סיון, וטוב שאתה אומר לי שטעיתי.

אני מתנצל. אני מקווה שתקבל את התנצלותי :-).

כל טוב.
שמוליק.

אני לא רופאה אבל דוד שלי הוא סכיזופרן - התגלה שהיה בצבא, הוא שומע קולות ממשיים של אדם אחר ששולט בו ואומר לו מה לעשות.
אנחנו שומעים לפעמים את עצמנו ומדברים אל עצמנו בראש וזה לא הפרעה. אנחנו יכולים גם לשמוע אנשים אחרים שדיברו אלינו בעבר ולזכור מה הם אמרו ע"י שמיעה של קולם בראש וזה גם לא סכיזופרניה. רק מי ששומע קולות של אחרים ואלה בדר"כ אנשים שמעולם לא היו בקשר עם החולה, והם מעבירים לו מסרים ולכאורה שולטים בו והוא מפחד מהם בדר"כ.

זה מאוד תלוי באבחנה.
יש לברר מצב תזונתי , חוסר וויטאמינים..
מצב הורמונלי , אסטרוגן, טסטוסטרון..
בלוטת התריס , TSH T3 T4
יש לשלול בעיה אורגנית מוחית ( במיוחד כאשר יש בכי ואו צחוק לא תואם וללא סיבה )
לאחר שלילת בעיה אורגנית , גופנית, יש לברר
מיפוי תרופתי , איזה תרופות, מינון, כמה זמן , תגובה , תופעות לוואי..
גורמי דחק סביבתיים , מרכיבים פסיכולוגייים ??

בהצלחה..

זה מאוד תלוי באבחנה.
יש לברר מצב תזונתי , חוסר וויטאמינים..
מצב הורמונלי , אסטרוגן, טסטוסטרון..
בלוטת התריס , TSH T3 T4
יש לשלול בעיה אורגנית מוחית ( במיוחד כאשר יש בכי ואו צחוק לא תואם וללא סיבה )
לאחר שלילת בעיה אורגנית , גופנית, יש לברר
מיפוי תרופתי , איזה תרופות, מינון, כמה זמן , תגובה , תופעות לוואי..
גורמי דחק סביבתיים , מרכיבים פסיכולוגייים ??

בהצלחה..

זה מאוד תלוי באבחנה.
יש לברר מצב תזונתי , חוסר וויטאמינים..
מצב הורמונלי , אסטרוגן, טסטוסטרון..
בלוטת התריס , TSH T3 T4
יש לשלול בעיה אורגנית מוחית ( במיוחד כאשר יש בכי ואו צחוק לא תואם וללא סיבה )
לאחר שלילת בעיה אורגנית , גופנית, יש לברר
מיפוי תרופתי , איזה תרופות, מינון, כמה זמן , תגובה , תופעות לוואי..
גורמי דחק סביבתיים , מרכיבים פסיכולוגייים ??

בהצלחה..

שלום רב.
הפרעות כאב כרוניות בהחלט עלולות לגרום למצוקה נפשית מתמשכת ולהופעת הפרעה דכאונית וחרדתית משנית לתלוונת כאב.
גרד עלול בהחלט להיות סימן להפרעה חרדתית אולם אני מציע להתיעץ ולהבדק בענין ע"י רופא משפחה.
ממליץ להיעזר בתרופות נוגדות דיכאון המעלות את סף הכאב ומשמשות גם לטיפול בכאב: צימבלטה, וויפאקס, אלטרול.
לשינה ניתן לקחת תרופות שינה מסוג נוקטורנו, זודורם או אמביין.
כדאי קודם כל לטפל בכאב עצמו. ממליץ לפנות ליעוץ מרפאת כאב.